(א) ויהי בשלח יש בה מצות לא תעשה אחת. שלא נלך בשבת חוץ לתחום - שנמנענו שלא ללכת בשבת חוץ לגבולים ידועים שנאמר (שמות טז כט) אל יצא איש ממקמו ביום השביעי. ובא הפרוש עליו (רמב''ם שבת כז א ב) שמקומו נקרא כל שאינו מרחיק יותר משלש פרסאות חוץ לעיר. והפרסה ארבעה מילין. והמיל אלפים אמה. ומודדין משפת הבית החיצון שבעיר, אפילו היתה גדולה כננוה. זהו לדין תורה, אלא שחכמים גדרו גדר ואסרו שלא לילך יותר מאלפים אמה חוץ לעיר.
(ב) משרשי מצוה זו. שנזכר ונדע שהעולם מחדש לא קדמון, כמו שכתוב בפרוש במצות שבת (שם כ יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי. על כן לזכר הדבר ראוי שננוח במקום אחד, כלומר שלא נלך בדרך רחוק רק דרך טיול וענג. ובהליכת שנים עשר מילין אין בו טרח רב.
(ג) דיני המצוה, כגון שובת במדבר או במערה מה דינו, (עירובין סא, ב) וכן מי שיצא חוץ לתחום, לרצונו או לאנסו, או ברשות בית דין, (שם נב, ב) ואם הקף במחיצה בשבת מה דינו, (שם מב, א) ובית היוצא יותר משאר בתי העיר שבעים אמה ושירים, ובית הכנסת שיש בו דירה לחזנין ובית עבודה זרה שיש בה דירה לכמרים, ואוצרות שיש בהן דירה, ושלש מחיצות שאין עליהן תקרה ומעזיבה מה דינן עם העיר? (שם נה, ב) ועיר ארכה, מרבעת, עגלה, עשיה כמין גם או כקשת, מהיכן מודדין לה, (שם א) ובאי זה חבל מודדין, וכמה שעורו של חבל, (שם נג, ב) והגיע לגיא או להר או לכתל כיצד מודד בה, ובמי סומכין במדידה, ומי נאמן להעיד על התחמין, ויתר פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא ערובין (שם) (א''ח).
(ד) ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה והלך אפילו אמה אחת יותר משלש פרסאות לוקה, וכן אם הלך אפילו אמה אחת יותר חוץ לאלפים אמה סמוך לעיר, לוקה מכת מרדות דרבנן. והרמב''ן ז''ל כתב, (בסהמ''צ ל''ת שכא) כי מה שאמר הרמב''ם ז''ל בספר המצות שלו, דאסור תחמין דאוריתא הוא ביותר מאלפים אמה, וכן מה שאמר בחבורו הגדול, (שבת כז, א) שחזר מזה וכתב שהשעור של תורה הוא שלש פרסאות, כי הכל טעות, שאין לנו אסור תחומין דאוריתא כלל, וכן מתבאר במקומות הרבה מן הגמרא שלנו, שהיא גמרת בבל, שאנו סומכין עליה בכל דברינו. והרבה הרב ראיותיו על זה במצות שי''ג (צ''ל שכא) מן הלאוין. והוא יפרש אל יצא איש, כמו אל יוציא. כמו שיש במסכת ערובין (יז, ב) מאן דמשמע לה הכי.
(1) [Parshat] Vayehi Beshalach Pharaoh has one negative commandment in it. That we should not go outside of the boundary (techum) on Shabbat: That we have been prevented from going outside of the known boundaries on Shabbat, as it is stated (Exodus 16:29), "let no one leave his place on the seventh day." And the explanation comes about this that "his place" is called anywhere that is no further than three parsa from outside of the city (Mishneh Torah, Laws of Sabbath 27:1-2). And a parsa is four mil, and a mil is two thousand ells. And we measure it from the outermost house in the city, even if it is as large as Nineveh. This is according to the law of the Torah, but the Sages made a fence and forbade that one should walk more than two thousand ells outside of the city.
(2) From the roots of this commandment are that we should remember and know that the world is created and not primordial, as it is written explicitly about the commandment of Shabbat (Exodus 20:11), "For in six days the Lord made the heavens and the earth, the sea and all that is in them, and He rested on the seventh day." Hence to remember this thing, it is fitting that we rest in one place; meaning to say that we not go to a faraway place, but rather only stroll and have delight [from our walks]. And the walking of [up to] twelve mil (the limit of what is allowed by the Torah) does not have much strain to it.
(3) The laws of the commandment - for example, what is the law about one who spends Shabbat in the wilderness or in a cave (Eruvin 61b); and so [too,] one who goes outside of the boundary - volitionally or inadvertently, or by permission of the court (Eruvin 52b); what is the law if he surrounded himself with a partition on Shabbat (Eruvin 42a); what are the laws regarding the city of a house that goes out more than the other houses of the city seventy ells and a bit, a synagogue that has a domicile for the sextons, a house of idolatry that has domiciles for priests, or storehouses that have domiciles or three barriers that do not have a roof or pitch (Eruvin 55b); and how one measures a long or square or round city, or one that is made like the shape of a gamma or like an arch (Eruvin 55a); and with which string do we measure; and what is the size of the string (Eruvin 53b); and how does one measure from one valley to [another] valley, or to a mountain or to a wall; and upon whom do we rely for the measurement; and who is [considered] trustworthy to testify about the boundaries; and the rest of its details - are [all] found in the tractate that is built upon it, and that is Eruvin.
(4) And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses and goes even one more ell than three parsa [outside of the city] is lashed. And so [too], if he goes even one more ell outside of the two thousand ells adjacent to the city, he is struck with rabbinic lashes for rebellion. And Ramban, may his memory be blessed, wrote (on Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Lo Taase 321) that that which Rambam, may his memory be blessed, said in his Book of the Commandments (Sefer HaMitzvot) that the prohibition of boundaries is forbidden from the Torah past two thousand ells [from the city] - and so [too], what he said in his great composition (Mishneh Torah, Laws of Sabbath 27:1) that he recanted from this and wrote that the measurement of the Torah is three parsa - is all a mistake, since we do not have a prohibition of boundaries from the Torah at all. And so is it elucidated from many places in our Gemara, which is the Babylonian [Talmud] that we rely upon in all of our words. And the teacher (Ramban) gave numerous proofs for this on Commandment 313 (it should read, 321) of the negative commandments. And he understands, "let no one leave (yetseh)," to be like "let no one carry out (yotsee)" - [just] like there is an opinion in Tractate Eruvin 17b that understands it this way.
(א) מצות האמנה במציאות השם - להאמין שיש לעולם אלה אחד, שהמציא כל הנמצא ומכחו וחפצו היה כל מה שהוא ושהיה ושיהיה לעדי עד, וכי הוא הוציאנו מארץ מצרים ונתן לנו את התורה. שנאמר בתחלת נתינת התורה (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'. ופרושו כאלו אמר תדעו ותאמינו שיש לעולם אלה, כי מלת אנכי תורה על המציאות. ואשר אמר אשר הוצאתיך וכו' לומר, שלא יפתה לבבכם לקחת ענין צאתכם מעבדות מצרים ומכות המצרים דרך מקרה, אלא דעו שאנכי הוא שהוצאתי אתכם בחפץ ובהשגחה, כמו שהבטיח לאבותינו אברהם יצחק ויעקב.
(ב) שורש מצוה זו אין צריך באור. ידוע הדבר ונגלה לכל כי האמונה הזו יסוד הדת, ואשר לא יאמין בזה כופר בעקר ואין לו חלק וזכות עם ישראל. וענין האמנה הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן ושאי אפשר חלוף (בחלוף) זה בשום פנים. ואם נשאל עליו, ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו ולא יודה בחלוף זה אפילו יאמרו להרגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפעל, רצוני לומר כשיקים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה ולבבו (ישעיהו ו י) יבין ובעיניו יראה במופת נחתך, שהאמנה הזאת שהאמין אמת וברור, אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקים מצות עשה זו מצוה מן המבחר.
(ג) דיני מצוה זו, כגון מה שמחיב עלינו להאמין עליו שכל היכלת וכל הגדלה והגברה והתפארת וכל ההוד וכל הברכה וכל הקיום בו, ושאין בנו כח ושכל להשיג ולהגיד גדלו וטובו, כי לרב מעלתו והודו לא ישג רק לעצמו, ולשלל ממנו בכל כחנו כל חסרון וכל מה שהוא הפך כל שלמות וכל מעלה. והענינים היוצאים מזה, כגון לדעת שהוא נמצא שלם, בלתי גוף ולא כח בגוף, כי הגופים ישיגום החסרונות, והוא ברוך הוא לא ישגהו מין ממיני החסרון, כמו שאמרנו. ושאר דברים רבים הנאמרים בענין זה, כלם מבארים בספרי יודעי חכמת האלהות. אשרי הזוכים אליה, כי אז יקימו מצוה זו על בוריה (הל, יסודי התורה פ''א).
(ד) ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה, אין לו חלק וזכות עם ישראל, כמו שאמרנו. וזאת מן המצות שאין להם זמן ידוע, שכל ימי האדם חיב לחיות במחשבה זו.
(1) The commandment of belief in God: To believe that the world has one God that caused all that exists, and that all that is, and was, and will be forever and ever, is from His power and His will; and that He took us out out of Egypt and gave us the Torah - as it is stated (Exodus 20:2), "I am the Lord, your God, who took you out of the land of Egypt, etc." And its understanding is as if it said, "Know and believe that there is one God" - since the word, "I," indicates existence. And that which it stated, "who took you out, etc.," is to say that your hearts not seduce you to take the matter of your leaving the slavery of Egypt and the plagues of Egypt as the way of happenstance; but rather you should know that I am the One who took you out with will and providence - as He promised our forefathers, Avraham, Yitschak and Yaakov.
(2) The root of this commandment does not need elucidation. The matter is known and revealed to all that this belief is the foundation of the religion, and that one who does not believe in it denies a fundamental principle and has no share and merit with Israel. And the content of the belief is that he fix in his soul that such is the truth and that a change of (about a change of) this in any way be impossible. And if he be asked about it, he will respond to any enquirer that his heart believes this and he will not assent to a change in it, even if they say they will kill him [as a result]. As all of this - when he takes the thing from the potential to actuality, by which I mean to say when he puts into the words of his mouth what his heart decides - strengthens and fixes the belief of the heart. And if one merits to rise in the levels of wisdom, 'his heart will understand and his eyes will see' with a sealed proof that this belief that he believed is true and clear - it is impossible that there be something besides this - then he will fulfill this positive commandment [in the best way].
(3) The laws of this commandment - for example, that which it obligates us to believe about Him that all power and all greatness and strength and glory and all majesty and all blessing and all existence are in Him, and that we do not have the power or the intellect to grasp and to speak out His greatness and goodness, since His great virtue and majesty is only grasped by Himself; to deny about Him with all of our strength any lacking and anything that is the opposite of all perfections and all virtues, and the matters that come out from this, for example, to know that He is a perfect Being, without a body and not a power of a body, since lackings effect bodies, whereas He, may He be blessed, is not effected by any type of lacking, as we have said; and all the many things about this matter - are all elucidated in the books of those that know the wisdom of theology. Happy are those that merit it, as they can then fulfill this commandment with clarity (Mishneh Torah, Laws of Foundations of the Torah 1).
(4) And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it has no portion and merit with Israel, as we have said. And this is from the commandments that does not have a specific time, since a man must live with this thought all the days of his life.