(יד) וְהִקְרִ֤יב מִמֶּ֙נּוּ֙ קׇרְבָּנ֔וֹ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה אֶת־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כׇּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב׃
(14) Then present as your offering from it, as an offering by fire to יהוה, the fat that covers the entrails and all the fat that is about the entrails;
(טו) וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָיֹ֖ת יְסִירֶֽנָּה׃
(15) the two kidneys and the fat that is on them, that is at the loins; and the protuberance on the liver, which you shall remove with the kidneys.
(טז) וְהִקְטִירָ֥ם הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֤חֶם אִשֶּׁה֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ כׇּל־חֵ֖לֶב לַיהֹוָֽה׃
(16) The priest shall turn these into smoke on the altar as food, an offering by fire, of pleasing odor. All fat is יהוה’s.
(יא) וּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָּן כְּשֵׁרִין לַמְּנָחוֹת לָמָּה נִמְנוּ. כְּדֵי לֵידַע יָפֶה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְהַשָּׁוֶה וְהַפָּחוֹת שֶׁהָרוֹצֶה לִזְכּוֹת עַצְמוֹ יָכֹף יִצְרוֹ הָרַע וְיַרְחִיב יָדוֹ וְיָבִיא קָרְבָּנוֹ מִן הַיָּפֶה הַמְּשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁיָּבִיא מִמֶּנּוּ. הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (בראשית ד-ד) "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ". וְהוּא הַדִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא לְשֵׁם הָאֵל הַטּוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִן הַנָּאֶה וְהַטּוֹב. אִם בָּנָה בֵּית תְּפִלָּה יִהְיֶה נָאֶה מִבֵּית יְשִׁיבָתוֹ. הֶאֱכִיל רָעֵב יַאֲכִיל מִן הַטּוֹב וְהַמָּתוֹק שֶׁבְּשֻׁלְחָנוֹ. כִּסָּה עָרֹם יְכַסֶּה מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּכְסוּתוֹ. הִקְדִּישׁ דָּבָר יַקְדִּישׁ מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא ג-טז) "כָּל חֵלֶב לַה'" וְגוֹ':
ילקוט לקח טוב ויקרא (דף לג)
סיפור מה"אמרי אמת" שנתן תפילין שירש מאביו לחסיד שאבד לו תפיליו ואמר משום פסוק זה.
סיפור מה"אמרי אמת" שנתן תפילין שירש מאביו לחסיד שאבד לו תפיליו ואמר משום פסוק זה.
(טו) הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ {ס}
(15) The couriers went out posthaste on the royal mission, and the decree was proclaimed in the fortress Shushan. The king and Haman sat down to feast, but the city of Shushan was dumfounded.
והעיר שושן נבוכה, הפיל הקב"ה בכיה וערבוביא בתוך שושן, אשה הולכת לשטוח פירות נופלת מן הגג ומתה, אדם הולך לשאוב מים מן הבור נופל בו ומת שנאמר והעיר שושן נבוכה:
וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כׇּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכׇל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ׃ {פ}
but Saul and the troops spared Agag and the best of the sheep, the oxen, the second-born, the lambs, and all else that was of value. They would not proscribe them; they proscribed only what was cheap and worthless.-b
אוצרות התורה פורים (דף עט)
כתב ר' אליהו הכהן מאיזמיר זצ"ל (בספרו "ולא עוד אלא" פרק מ"ט) מה' יצא הדבר שיחמול שאול על אגג, כי ציפה הקב"ה שעתיד לצאת מאגג איש צר ואויב המן הרשע, שירדה בישראל ויגזור גזירות קשות, ומחמת זה יקבלו ישראל את התורה ברצון, על כן נתן ה' בלב שאול לחמול על אגג, שיבוא המן לעולם.
כתב ר' אליהו הכהן מאיזמיר זצ"ל (בספרו "ולא עוד אלא" פרק מ"ט) מה' יצא הדבר שיחמול שאול על אגג, כי ציפה הקב"ה שעתיד לצאת מאגג איש צר ואויב המן הרשע, שירדה בישראל ויגזור גזירות קשות, ומחמת זה יקבלו ישראל את התורה ברצון, על כן נתן ה' בלב שאול לחמול על אגג, שיבוא המן לעולם.
שפתי חיים ח"ב חנוכה "תיקון הוד" (דף קג)
כמידת ההכרה בגודל הצרה כך תרבה השמחה בישועה
בבא צרה לאדם - צרות הכלל והפרט - כאשר אחר כך באה הישועה הדבר דומה לאדם הנמצא במקום חשוך, וכשמאירים לו את מקומו, לפי גודל החושך בו היה שרוי כך תגדל שמחתו כאור, ותרבה תודתו לזה שהאיר לו.
כך גם בצרה וישועה, באותה מידה שמודע ומודה באמת ומכיר בגודל הצרה ירבה לתת תורה להשי"ת המושיעו מצרתו.
נמצא שלא זו בלבד שהישועה ניכרת מפני שקדמה לה צרה, אלא שהצרה עצמה - ומידת ההכרה בה - היא מביאה והגורמת להכרה בגודל הישועה ולריבוי השמחה בה, ולהודות להשי"ת עליה.
כמידת ההכרה בגודל הצרה כך תרבה השמחה בישועה
בבא צרה לאדם - צרות הכלל והפרט - כאשר אחר כך באה הישועה הדבר דומה לאדם הנמצא במקום חשוך, וכשמאירים לו את מקומו, לפי גודל החושך בו היה שרוי כך תגדל שמחתו כאור, ותרבה תודתו לזה שהאיר לו.
כך גם בצרה וישועה, באותה מידה שמודע ומודה באמת ומכיר בגודל הצרה ירבה לתת תורה להשי"ת המושיעו מצרתו.
נמצא שלא זו בלבד שהישועה ניכרת מפני שקדמה לה צרה, אלא שהצרה עצמה - ומידת ההכרה בה - היא מביאה והגורמת להכרה בגודל הישועה ולריבוי השמחה בה, ולהודות להשי"ת עליה.
Story from Charlie Harary
He saw a man pay a bill for a lady whose credit card was declined and was told she has no more credit in the store since she already owed $4,000. The next person on lined heard and he paid the balance of the store credit. Why wait for the person to be embarrassed if we have a way to prevent that before it happens
He saw a man pay a bill for a lady whose credit card was declined and was told she has no more credit in the store since she already owed $4,000. The next person on lined heard and he paid the balance of the store credit. Why wait for the person to be embarrassed if we have a way to prevent that before it happens
(כד) א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁ֒קֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃
(24) or anything else about which one swore falsely, that person shall repay the principal amount and add a fifth part to it. One shall pay it to its owner upon realizing guilt.
וענין החומש הוא, לפי שהקב"ה נותן אל האדם זהב ורב פנינים כדי שיבזבז ויתן משלו לשם ה' לעניי עמו וארז"ל (כתובות נ) הרוצה לבזבז אל יבזבז יותר מחומש שנאמר (בראשית כח כב) עשר אעשרנו לך ועשורא בתרא כעשורא קמא, וזה האיש לא זו שלא בזבז ליתן מממונו חומש לצורך הקדש או לפרנסת חבירו אלא אדרבא גזל משל הקדש או משל חבירו ע"כ הדין נותן להענישו בתוספת חומש כי גזילת הקרן יכופר בהשבת הגזילה, ומה שלא נתן החומש יכופר לו במה שיוסיף חומש.