לאחר שבדפים הקודמים ראינו כיצד מתבצע הליך הגירושין, וכן, נגענו במורכבות של סרבנות גט, בדף זה המקורות יעסקו בפתרון שנועד לחזק את עקרון ההדדיות בנישואין ולמנוע סרבנות גט: הסכמי קדם נישואין.המושגים ההלכתיים העומדים בבסיסם של הסכמי קדם נישואין הם "אונס ממון" ו"אסמכתא".

א. אונס ממון
תשובת ר' מיימון נואר (מובאת בבית יוסף)
כתב ה"ר מיימון נואר שנשאל על ראובן שקנס עצמו במאה זהובים לאדון העיר אם יחזיר את אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גרשה בביטול כל מודעי והשיב לא אמרינן גט מעושה אלא כשכפוהו שלא מדעתו בדבר שאינו רוצה לעשות וכפוהו עד שעשה או הפחידוהו להפסידו אם לא יגרש, אבל בנדון זה שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זו כפייה שכל זמן שהוא מגרש ברצונו מגרש, ואע"פ שאין בידו להחזירה אם לא יפסיד לא הוה ליה אונס שזהו רצונו היה מתחלה לגרש וברצונו הוא מגרש והקנס שעשה ברצונו עשאו לחזק עצמו לגרש ולא ה"ל אונס.
  • מהי הסיטואציה בה דן ר' מיימון נואר? כיצד מנסים לגרום לבעל לתת גט לאשתו?
  • לבסוף, הלחץ הממוני פועל והבעל נותן גט. האם ר' מיימון נואר מתייחס לגט זה כגט שניתן באונס וכפייה, או שמא הוא ניתן מרצון?
-
שאלה: ראובן בעל לאה, וקרובי לאה, היו בהסכמה שיגרש ראובן זה את לאה אשתו. ונאותו זה לזה בקנס אלף דינרים, ושיגרש זה לזמן ידוע. ואחר כך נתחרט ראובן, ומיאן בדבר. והללו מתרין בו מצד הקנס...ואיימו שאם יעבור אפילו שעה אחת מן הזמן, יניחהו במשמר עד שיפרע. ומחמת יראה זו הוא מגרש, אלא שלא היה בקי למסור מודעא. אם נדון גט זה כדין גט מעושה, אם לאו?
תשובה: נ"ל: שגט זה גט מעושה, ופסול הוא... ואונס קנס, אונס הוא. דלאו תלוה, דאונס גוף הוא, דוקא אמרינן. אלא אפילו אונס ממון נמי הוי אונס... ואם נפשך לומר: כתלוה וזבין הוא זה. דכיון שקבל על עצמו מדעתו בקנס אלף דינרים, ובנתינת הגט הרויח ממון זה שקבל על עצמו מדעתו, בלא שום אונס, הרי זה כמקבל ממון דעלמא. לא היא. שאין זה כמקבל ממון, אלא כנפסד מהפסד ממון ניצל... וגט מעושה כגון זה, אפי' ביד ישראל פסול, וכ"ש ביד גוים...
  • הרשב"א דן גם הוא במקרה של אונס ממון. מה עמדתו לגבי גט הניתן בהקשר זה? מדוע?
-
שלחן ערוך
אם נשבע הבעל ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהא דומה לאונס אך ערבות יתן אם ירצה שאין זה דומה לאונס:
הגה: וה"ה אם קבל קנין לגרש (פסקי מהרא"י סימן קע"ג) אבל אם קבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מקרי אונס מאחר דתלה גיטו בדבר אחר ויכול ליתן הקנסות ולא לגרש (ב"י בשם תשובה וכן הוא במהרי"ק שם בפסקים) (ויש מחמירין אפי' בכה"ג שם בתשובת הרשב"א) וטוב לחוש לכתחילה ולפטרו מן הקנס אבל אם כבר גירש מפני זה ואפי' גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש הגט כשר. הואיל ומתחלה לא אנסוהו על כך (תשובת הריטב"א) י"א דלא מקרי אונס אלא מה שאונסין לאדם עצמו אבל אם אונסין לאחר עד שיגרש חבירו אפילו אב על בנו או להיפך לא מקרי אונס (תשובת הרשב"ץ) ויש מחמירין באב על בנו (ב"י וע"ל סימן קנ"ד מדינים אלו)
(4) If the husband takes an oath to give a bill of divorce, they need to make him renounce it beforehand, in order that it not look like he is being compelled. But if it was just a pledge he made, he can give it if he wants, because this is not similar to being compelled. Rem''a: and this is the ruling if he receives an acquisition to divorce. But if he accepts fines if he does not divorce, this is not called compulsion, since his bill of divorce was dependent on another thing and he will be able to give the fine and not divorce. And there are those that are stringent even in a case like that. And it's better to worry a priori and exempt him from the fine. But if he already divorced(her) because of this, and even did so from the strength of the oath he made to divorce, the bill of divorce is kosher, since, from the outset, they did not compel him by this. There are those that say that say that it is not called compulsion unless they compel the man himself, but if they compel someone else until his friend divorces, even a son for his father or vice versa, this is not called compulsion. There are those who are stringent in the case of a father and son. See later on in 152 for these laws.

-
ב. אסמכתא
הערך "אסמכתא", מתוך 'דעת' - אנציקלופדיה יהודיתאסמכתא היא התחייבות שאדם מתחייב כלפי חברו, בלא שיש גמירת דעת של המתחייב למלא אחר ההתחייבות.
מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו, ואמר לשליש: "אם לא אתן לך את יתרת החוב מכאן ועד יום פלוני, תן למלווה את שטרו", אנו אומרים שבשעה שהוא מתנה את התנאי, הוא בטוח שיוכל לשלם את יתרת חובו.ר' יוסי סובר, שאסמכתא קונה, ועל כן אם הגיע הזמן ולא שילם את המותר, יתן השליש את השטר למלווה.לעומתו, ר' יהודה סובר, שאסמכתא אינה קונה, משום שלא גמר הלווה בדעתו להקנות, ולא התנה את תנאו אלא לפי שחשב שיוכל לשלם. אילו ידע שלא יוכל לשלם, לא היה מתחייב, ועל כן חסרה כאן גמירת דעת להתחייב, וחסרון זה שולל את תוקפה של ההתחייבות.
להלכה נפסק שאסמכתא אינה קונה.
  • היכן המושג 'אסמכתא' יכול להתבטא בהליך של נתינת גט (או הניסיון לכפות נתינת גט)?
  • לפיכך, מה הבעייתיות ההלכתית שעולה נוכח מושג זה? האם יש דרך לפתור אותה?

ג. הסכמי קדם-נישואין
הרצאתה של עו"ד טו"ר מוריה דיין (החל מדקה 28:00 ועד דקה 47:00)
-