תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
ל (ב) וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
וּתְתוּב לְדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּתְקַבַּל לְמֵימְרֵיהּ כְּכֹל דִּי אֲנָא מְפַקְּדָךְ יוֹמָא דֵין אַתְּ וּבְנָיךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ:
(ג) וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
וִיתוּב יְיָ אֱלָהָךְ יָת שָׁבֵי גַלְוָתָךְ וִירַחַם עֲלָךְ וִיתוּב וְיִכְנְשִׁנָּךְ מִכָּל עַמְמַיָּא דִּי יְבַדְּרִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְתַמָּן:
(ד) אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃
אִם יְהֵי גַלְוָתָךְ בִּסְיָפֵי שְׁמַיָּא מִתַּמָּן יִכְנְשִׁנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ וּמִתַּמָּן יְקָרְבִנָּךְ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ׃
וְיָעֵלִנָּךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְעָא דִּירִיתוּ אֲבָהָתָךְ וְתֵרְתַהּ וְיוֹטֶב לָךְ וְיַסְגִּנָּךְ מֵאֲבָהָתָךְ:
(ו) וּמָ֨ל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃
וְיֶעְדֵּי יְיָ אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַפְשׁוּת לִבָּא דִבְנָיךְ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ בְּדִיל חַיָּיךְ:
30 (2) and shalt return to the Lord thy God, and shalt obey his voice according to all that I command thee this day, thou and thy children, with all thy heart, and with all thy soul;
(3) that then the Lord thy God will turn thy captivity, and have compassion upon thee, and will return and gather thee from all the nations, amongst whom the Lord thy God has scattered thee.
(4) If thy outcasts be at the utmost parts of heaven, from there will the Lord thy God gather thee, and from there will he fetch thee:
(5) and the Lord thy God will bring thee into the land which thy fathers possessed, and thou shalt possess it; and he will do thee good, and multiply thee more than thy fathers.
(6) And the Lord thy God will circumcise thy heart, and the heart of thy seed, to love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, that thou mayst live.
נביאים
סג (ח) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַךְ־עַמִּ֣י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ׃
וַאֲמַר בְּרַם עַמִי אִינוּן בְּנַיָא דְלָא יְשַׁקְרוּן וַהֲוָה מֵימְרֵהּ לְהוֹן פָּרִיק:
(ט) בְּֽכׇל־צָרָתָ֣ם ׀ (לא) [ל֣וֹ] צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כׇּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם׃
בְּכָל עִדַן דְחָבוּ קֳדָמוֹהִי לְאַיְתָאָה עֲלֵיהוֹן עָקָא לָא אָעִיק לְהוֹן וּמַלְאַךְ שְׁלִיחַ מִן קֳדָמוֹהִי פְרֵיקִינוּן בְּרַחֲמָתֵהּ וּבִמְחָסֵהּ עֲלֵיהוֹן הָא שֵׁיזְבִינוּן וְנַטְלִינוּן וְסוֹבְרִינוּן כָּל יוֹמֵי עַלְמָא:
(י) וְהֵ֛מָּה מָר֥וּ וְעִצְּב֖וּ אֶת־ר֣וּחַ קׇדְשׁ֑וֹ וַיֵּהָפֵ֥ךְ לָהֶ֛ם לְאוֹיֵ֖ב ה֥וּא נִלְחַם־בָּֽם׃
וְאִינוּן סָרִיבוּ וְאַרְגִיזוּ עַל מֵימַר נְבִיֵי קוּדְשֵׁהּ וְאִתְהַפֵּךְ מֵימְרֵהּ לְהוֹן לִבְעֵיל דְבַב הוּא אַגִיחַ קְרָבָא בְּהוֹן:
(יא) וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קׇדְשֽׁוֹ׃
וְחָס עַל יְקַר שְׁמֵהּ בְּדִיל דוּכְרָן טַבְוָתֵהּ דְמִן עַלְמָא גְבוּרָן דַעֲבַד עַל יְדֵי מֹשֶׁה לְעַמֵהּ דִלְמָא יֵימַר אָן דְאַסְקִינוּן מִן יַמָא אָן דְדַבְּרִינוּן בְּמַדְבְּרָא כְּרַעֲיָא לְעָנֵהּ אָן דְאַשְׁרֵי בֵינֵיהוֹן יַת מֵימַר נְבִיֵי קוּדְשֵׁהּ:
(יב) מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֙יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם׃
דַבֵּר לְיַמִינָא דְמֹשֶׁה דְרַע תּוּשְׁבַּחְתֵּהּ בְּזַע מֵי יַמָא דְסוּף מִן קֳדָמֵיהוֹן לְמֶעְבַּד לֵיהּ שׁוּם עֲלָם:
63 (8) For he said, Surely they are my people, children that will not lie: so he was their deliverer.
(9) In all their affliction he was afflicted, and the angel of his presence saved them: in his love and in his pity he redeemed them; and he bore them, and carried them all the days of old.
(10) But they rebelled, and vexed his holy spirit: therefore he was turned to be their enemy, and he fought against them.
(11) Then he remembered the days of old, Moshe, and his people saying, Where is he that brought them up out of the sea with the shepherds of his flock? where is he that put his holy spirit within him?
(12) That caused his glorious arm to go at the right hand of Moshe, dividing the water before them, to make himself an everlasting name?
כתובים
קט (יט) תְּהִי־ל֭וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ׃
תֶּהֱוֵי לֵיהּ הֵיךְ לְבוּשׁ יִתְעֲטֵף וּלְקָמוֹר תְּדִירָא יְזָרְזִנָה:
(כ) זֹ֤את פְּעֻלַּ֣ת שֹׂ֭טְנַי מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וְהַדֹּבְרִ֥ים רָ֝֗ע עַל־נַפְשִֽׁי׃
דָא עוֹבָדָא דְשָׂטְנֵי מִן יְיָ וּדְמַלְלִין בִּישְׁתָּא עַל נַפְשִׁי:
(כא) וְאַתָּ֤ה ׀ יֱ֘הֹוִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה־אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי־ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃
וְאַתְּ אֱלֹהִים יְיָ עֲבֵד עִמִי מִן בִּגְלַל שְׁמָךְ הֵיךְ טוּבָךְ וְחַסְדָךְ פְּצֵי יָתִי:
(כב) כִּי־עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי׃
אֲרוּם עַנְיָא וַחֲשִׁיכָא אֲנָא וְלִבִּי שְׁפִי בְּגַוִי:
(כג) כְּצֵל־כִּנְטוֹת֥וֹ נֶהֱלָ֑כְתִּי נִ֝נְעַ֗רְתִּי כָּאַרְבֶּֽה׃
הֵיךְ טוּלָא בְּצַלָיוּתֵיהּ אִתְגַמְרֵית אִטַלְטְלֵית הֵיךְ גוֹבָאִי:
109 (19) Let it be to him as the garment which he puts on, and for the girdle wherewith he is girded continually.
(20) This is what my adversaries seek to obtain from the Lord, and they who speak evil against my soul.
(21) But do Thou for me, O God the Lord, for Thy name’s sake: because Thy steadfast love is good, deliver Thou me.
(22) For I am poor and needy, and my heart is wounded within me.
(23) I am gone like the shadow at evening: I am shaken off like the locust.
משנה
א. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בָּאוֹנֵס וּבַמְּפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלָי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:
ב. בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַּסְטִי, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה. אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:
ג. בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע. הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:
ד. בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:
ה. בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
1. There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to an ancestral field that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to a forewarned ox that killed a Canaanite slave that are lenient and others that are stringent; and there are halakhot with regard to a rapist, and a seducer, and a defamer that are lenient and others that are stringent. There are halakhot with regard to valuations that are lenient and others that are stringent; how so? Both in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most attractive among the Jewish people and in the case of one who took a vow of valuation to donate the fixed value of the most unsightly among the Jewish people, he gives the fixed payment of fifty sela, shekels, to the Temple treasury (see Leviticus 27:3). And if one said: It is incumbent upon me to donate the assessment of another to the Temple treasury, he gives the price for that person if sold as a slave, a sum that can be more or less than fifty shekels.
2. There are halakhot with regard to an ancestral field that are lenient and others that are stringent. How so? Both one who consecrates an ancestral field in the low-quality sands of the areas surrounding the city and one who consecrates the high-quality orchards of Sebastia gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area that he consecrated that is fit for sowing a kor of barley (Leviticus 27:16). And with regard to a purchased field that one consecrates, he gives its value as redemption, a sum that can be more or less than fifty shekels for every area required for sowing one kor of barley. Rabbi Eliezer says: With regard to both a purchased field and an ancestral field, one gives a redemption payment of fifty silver shekels for every area required for sowing a kor of barley that he consecrated. What, then, is the difference between an ancestral field and a purchased field? The difference is that in the case of an ancestral field one gives an additional payment of one-fifth, but in the case of a purchased field one does not give an additional payment of one-fifth.
3. There are halakhot with regard to a forewarned ox that killed a Canaanite slave that are lenient and others that are stringent; how so? Both in the case of an ox that killed the most attractive among the slaves, whose value is great, and likewise in the case of one that killed the most unsightly among the slaves, whose value is minimal, its owner gives payment of thirty sela, the fine stated in the Torah (Exodus 21:32), to the owner of the slave. If the ox killed a freeman, its owner gives his price as payment to his heirs. This sum can be more or less than thirty shekels. If the ox injured this slave or that freeman, he gives payment of the full cost of the damage as compensation.
4. There are halakhot with regard to a rapist and with regard to a seducer that are lenient and others that are stringent; how so? Both one who raped or seduced a young woman who is the most prominent in the priesthood and one who raped or seduced a young woman who is the lowliest among the Israelites gives the payment of fifty sela, the fine stated in the Torah (see Deuteronomy 22:29). And the payments for humiliation and for degradation resulting from being raped or seduced are assessed differentially; it is all based on the one who humiliates and the one who is humiliated.
5. There are halakhot with regard to a defamer, who falsely claims that his bride was not a virgin, that are lenient and others that are stringent. How so? Both one who defamed a young woman who is the most prominent in the priesthood and one who defamed a young woman who is the lowliest among the Israelites gives payment of one hundred sela, the fine stated in the Torah (Deuteronomy 22:19). Based on the relative scope of the fines, with the defamer paying twice the sum of the rapist and the seducer, it is apparent that one who utters malicious speech with his mouth is a more severe transgressor than one who performs an action. And this is corroborated, as we found that the sentence imposed on our ancestors in the wilderness was sealed only due to the malicious speech disseminated by the spies, as it is stated at that time: “All those men that have seen My glory, and My signs, which I wrought in Egypt and in the wilderness, yet they have tried Me these ten times and have not listened to My voice” (Numbers 14:22).
גמרא
וְהַבּוֹשֶׁת וְהַפְּגַם וְכוּ' אֲמָאי אֵימָא חֲמִשִּׁים סֶלַע אָמַר רַחֲמָנָא מִכָּל מִילֵי אָמַר רַב זְעִירָא יֹאמְרוּ בָעַל בַּת מְלָכִים חֲמִשִּׁים. בָּעַל בַּת הֶדְיוֹטוֹת חֲמִשִּׁים. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אִי הָכִי גַּבֵי עֶבֶד נָמֵי יֹאמְרוּ עֶבֶד נוֹקֵב מַרְגָּלִית שְׁלשִים עֶבֶד עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט שְׁלשִים אֶלָּא אָמַר רַב זְעִירָא אִילוּ בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם אֶחָד שֶׁלֹא כְדַרְכָּה וְאֶחָד כְּדַרְכָּה יֹאמְרוּ בָעַל פְּגוּמָה חֲמִשִּׁים בָּעַל שְׁלֵימָה חֲמִשִּׁים אָמַר לֵיה אַבַּיֵּי אִי הָכִי גַּבֵּי עֶבֶד נָמֵי יֹאמְרוּ עֶבֶד בָּרִיא שְׁלשִים עֶבֶד מוּכֶּה שְׁחִין שְׁלשִים אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי אָמַר קְרָא (דברים כב) תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה מִכְּלַל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגַם. רָבָא אָמַר דְּאָמַר קְרָא וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּה וְגוֹ' הֲנָאַת שְׁכִיבָה חֲמִשִׁים מִכְּלַל דְּאִיכָּא מִילְתָא אַחֲרִיתִי וּמָאי נִיהוּ בוֹשֶׁת וּפְגַם:
GEMARA: The Gemara asks: Why must the rapist or seducer also pay for her humiliation and degradation? One can say that the Merciful One states in the verse: “Then the man that lay with her shall give to the young woman’s father fifty shekels of silver” (Deuteronomy 22:29), that he is to pay a total of fifty sela for all matters associated with this act, i.e., the fine, degradation, humiliation, and pain.
Rav Zeira says: It cannot be that he pays a total of only fifty sela, as people will say: Does it make sense that one who engaged in forced intercourse with, i.e., raped, a daughter of kings pays a sum of fifty sela, when she suffers great humiliation, and one who engaged in forced intercourse with the daughter of ordinary people [hedyotot] also pays fifty sela?
Abaye said to Rav Zeira: If so, the same claim can be applied with regard to a slave killed by an ox. People will also say: Does it make sense that a slave who pierces pearls [margalit] is worth thirty sela, and a slave who performs needlecraft is also worth thirty sela? Nevertheless, the mishna clearly indicates that there is no distinction between the two slaves, as the Torah states a fixed payment. Rather, Rav Zeira says that there is a different proof:
Had two men engaged in forced intercourse with her, one in an atypical manner, i.e., anal intercourse, leaving her hymen untouched, and one in a typical manner, vaginal intercourse, in which case the second man pays the fine, people will say: Does it make sense that one who engaged in forced intercourse with a tainted woman, who has had anal intercourse, pays fifty sela, and one who one who engaged in forced intercourse with an untainted virgin also pays fifty sela? Apparently, the fifty sela is the fixed sum of the fine, while the rest of the payment varies on a case-by-case basis.
Abaye again said to Rav Zeira: If so, the same claim can be applied with regard to a slave who is killed by an ox. People will say: Does it make sense that a healthy slave is worth thirty sela and a slave afflicted with boils is also worth thirty sela? Yet the mishna clearly indicates that there is no distinction, as the Torah states a fixed amount.
Rather, Abaye said that the reason the payment of fifty sela does not cover all forms of damage is that the verse states: “Then the man that lay with her shall give to the young woman’s father fifty silver shekels, and she shall be his wife, because he tormented her; he may not send her away all his days” (Deuteronomy 22:29). This means that the payment is only for the torment, i.e., the rape. It may be inferred that there are additional payments for humiliation and degradation, beyond payment of the fine.
Rava says a different answer, that the verse states: “Then the man that lay with her shall give to the young woman’s father fifty silver shekels” (Deuteronomy 22:29). Rava infers from here that payment for the pleasure of lying with the woman is fifty shekel. It may be inferred from here that there are other matters that must be paid by the rapist. And what are they? Compensation for humiliation and degradation.
זוהר
סִדְרָא תְּלִיתָאָה קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וּבָקַע כָּל אִנּוּן רְקִיעִין וְרַחֲמֵי מִתְעֲרָן וּמָטֵי הַהוּא קָלָא לְרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב וְיַעֲקֹב אִתְעָר וְחָמֵי לְאַבְרָהָם מִתְתַּקַּן בְּגִיסָא אָחֳרָא כְּדֵין אֲחִידָן תַּרְוַיְהוּ בֵּיהּ בְּיִצְחָק דָּא מֵהַאי סִטְרָא וְדָא מֵהַאי סִטְרָא וְלָא יָכְלִין תּוּקְפּוֹי לְנַפְקָא לְבָר. וְהַנֵּי תְּלָתָא סִדְרִין כֻּלְּהוּ סִדְרָא חָד. סִדְרָא אָחֳרָא קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וְנָטִיל לְאַבְרָהָם מֵאַתְרֵיהּ וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא לַאֲתַר דְּתּוּקְפֵּיהוֹן דְּיִצְחָק שַׁרְיָן וְקַיְּמָן לֵיהּ לְאַבְרָהָם בְּגַוַּיְהוּ. סִדְרָא תִּנְיָנָא נָפִיק קָלָא תְּבִירָא לֹא תַּקִּיפָא בְּקַדְּמָאָה לָא דְּחָלִישׁ הַהוּא קָלָא דְּתָקַע אֶלָּא דְּהַהוּא קָלָא לָאו אִיהוּ לְגַבֵּי יִצְחָק כְּקַדְמִיתָא דְּתַמָּן תּוּקְפָּא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא אֶלָּא לְגַבֵּי אִנּוּן בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא דְּאִנּוּן רְפוּיִין יַתִּיר וְכֻלְּהוּ חֳמָאן לְאַבְרָהָם לְגַבַּיְהוּ וְאִתְכַּפְיָן קַמֵּיהּ. אַדְהָכִי סִדְרָא תְּלִיתָאָה קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וְאִתְעַטַּר בְּרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא לְהַהוּא אֲתַר דְּאִנּוּן גְּבוּרָאן שַׁרְיָן וְקָאִים לְקִבְלַיְהוּ. אַבְרָהָם מֵהַאי סִטְרָא וְיַעֲקֹב מֵהַאי סִטְרָא וְאִנּוּן בְּאֶמְצָעִיתָא כְּדֵין אִתְכַּפְיָן כֻּלְּהוּ וּמִשְׁתַּכְּחִין (ס''א וּמִשְׁתַּכְּכֵי) בְּאַתְרַיְהוּ וְהַנֵּי כֻּלְּהוּ סִדְרָא אָחֳרָא תִּנְיָנָא. סִדְרָא בַּתְרָאָה דְּבָעְיָא לְסַלָּקָא לוֹן לְאַתְרַיְהוּ וּלְיַשְּׁבָא (ס''א וּלְיַשְּׁרָא) בֵּינַיְהוּ לְיִצְחָק כְּמִלְּקַדְּמִין. בְּגִין דְּהַאי בָּעֵי לְיַשְּׁרָא לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ וְלָא יִפּוֹק בְּתוּקְפּוֹי לְבָר כְּדֵין דִּינִין כֻּלְּהוּ אִתְכַּפְיָן וְרַחֲמִין אִתְעָרוּ. עַל דָּא בָּעֵי לְכַוְּנָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְּהַנֵּי קָלֵי וּלְמֶהֱדָר בְּתִיּוּבְתָּא קַמֵּי מָארֵיהוֹן כְּדֵין כַּד יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנֵי וּמְסַדְּרֵי קָלִין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא כִּדְקָא יָאוּת בְּשׁוֹפָרָא דָּא אַהֲדַר הַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה וְכַד אַהֲדַר מְעַטְּרָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב וְאִתְתַּקַּן כֹּלָּא. וְכֻרְסַיָּא אָחֳרָא רָמִיו וּכְדֵין חִידוּ אִשְׁתַּכַּח בְּכֹלָּא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עַל עָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּיַדְּעִין לְנַגְדָּא וּלְאַמְּשָׁכָא לְמָארֵיהוֹן מִדִּינָא לְרַחֲמֵי וּלְתַקְּנָא כֻּלְּהוּ עָלְמִין עַל יָדַיְהוּ תָּא חֲזֵי לָקֳבֵל דָּא תְּלָתָא סִפְרָן פְּתִיחִין בְּיוֹמָא דָּא וּכְמָה דְּרַחֲמִין מִתְעָרִין וְדִינִין קַשְׁיָן אִתְכַּפְיָן וְעָאלִין לְדוּכְתַּיְהוּ כָּךְ הוּא לְתַתָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא דִּינִין קַשְׁיָן אִתְכַּפְיָן וְאִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא וּמַאן אִנּוּן אִלֵּין אִנּוּן רְשָׁעִים גְּמוּרִים דְּאִנּוּן דִּינִין קָשִׁין דְּאִתְכַּפְיָן וְאִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא וְעַל דָּא נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים וְכוּ'. אָמַר רַבִּי אַבָּא וַדַּאי דָּא הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשָׁאִילְנָא וְרַוַּחְנָא בְּהַנֵּי מִלֵּי:
סֵדֶר הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא סֵדֶר הַג' שֶׁל תשר''ת, הַקּוֹל יוֹצֵא, דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה א' שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וְעוֹלֶה, הַיְנוּ, שְׁבָרִים תְּרוּעָה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וּבוֹקֵעַ כָּל אֵלּוּ רְקִיעִים, הַיְנוּ תְּקִיעָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וְהָרַחֲמִים מִתְעוֹרְרִים. וּמִשָּׁם מַגִּיעַ קוֹל הַהוּא, לְרֹאשׁוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב, נִתְעוֹרֵר וְרוֹאֶה אֶת אַבְרָהָם שֶׁמִּתְתַּקֵּן בְּצַד הָאַחֵר, אָז אוֹחֲזִים שְׁנֵיהֶם בְּיִצְחָק, זֶה מִצַד זֶה, וְזֶה מִצַד זֶה, וְתָקְפָּיו אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת לַחוּץ. וְאֵלּוּ ג' הַסְּדָרִים, דְּהַיְנוּ שָׁלֹש פְּעָמִים תשר''ת הַנִּזְכָּרִים, הֵם כֻּלָּם סֵדֶר אֶחָד. וְנִתְבָּאֲרוּ הַכַּוָּנוֹת שֶׁל סֵדֶר תשר''ת הַג' שֶׁל שָׁלֹש פְּעָמִים תשר''ת. סֵדֶר הָאַחֵר, דְּהַיְנוּ תש''ת, בְּקוֹל יוֹצֵא, דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה הָא', וְסָלִיק, הַיְנוּ שְׁבָרִים, וְלוֹקֵחַ אֶת אַבְרָהָם מִמְּקוֹמוֹ דְּהַיְנוּ בַּתְּקִיעָה הַשְּׁנִיָּה, וּמַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ לְמַטָּה לַמָּקוֹם שֶׁגְּבוּרוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק שׁוֹרִים, וּמְקַיְּמִים אֶת אַבְרָהָם בְּתוֹכָם. סֵדֶר הַשֵּׁנִי, דְּהַיְנוּ סֵדֶר תש''ת, יוֹצֵא קוֹל שָׁבוּר, לֹא תַּקִּיף כָּרִאשׁוֹן, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁחָלָשׁ קוֹל הַהוּא שֶׁתָּקַע, אֶלָּא שֶׁקּוֹל הַהוּא אֵינוֹ שֶׁל יִצְחָק, כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה תֹּקֶף חָזָק, אֶלָּא הוּא לְהַבֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה, רְפוּיִם יוֹתֵר, וְכֻלָּם רוֹאִים אֵת אַבְרָהָם אֶצְלָם, שֶׁהוּא קַו יָמִין וְנִכְנָעִים לְפָנָיו. בְּתוֹךְ כָּךְ מַגִּיעַ סֵדֶר הַג', דְּהַיְנוּ סֵדֶר תש''ת הַג' שֶׁל ג' סִדְרֵי תש''ת, הַקּוֹל יוֹצֵא, דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה הָא' וְסָלִיק, הַיְנוּ שְׁבָרִים, וְאִתְעַטַּר בְּרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב, הַיְנוּ תְּקִיעָה הַשְּׁנִיָּה, וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לְמַטָּה לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאֵלּוּ הַגְּבוּרוֹת דִּשְׂמֹאל שׁוֹרִים, וְעוֹמְדִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם מִצַד זֶה, וְיַעֲקֹב מִצַד זֶה, וְהֵם, בְּתוֹךְ שְׁנֵיהֶם, אָז נִכְנָעִים כֻּלָּם וְנִמְצָאִים מְאִירִים בִּמְקוֹמָם, וְכָל אֵלּוּ ג' הַסְּדָרִים, הֵם סֵדֶר כּוֹלֵל אַחֵר שֵׁנִי. הַסֵּדֶר הַכּוֹלֵל הָאַחֲרוֹן, צְרִיכִים לְהַעֲלוֹת אֶל מְקוֹמָם וּלְיַשֵּׁב בֵּינֵיהֶם אֶת יִצְחָק כְּמִקֹּדֶם. מִשּׁוּם שֶׁזֶּה, צְרִיכִים לְהַשְּׁרוֹת אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יֵצֶא בְּתֹקֶף הַגְּבוּרוֹת שֶׁלּוֹ לַחוּץ. וְאָז כָּל הַדִּינִים נִכְנָעִים, וְהָרַחֲמִים מִתְעוֹרְרִים. עַל כֵּן צְרִיכִים לְכַוֵּן הַלֵּב וְהָרָצוֹן בְּקוֹלוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תשר''ת וְשָׁלֹש פְּעָמִים תש''ת וְשָׁלֹש פְּעָמִים תר''ת, וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי אֲדוֹנָם, וְאָז כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְתַּקְּנִים וּמְסַדְּרִים הַקּוֹלוֹת בְּרָצוֹן הַלֵּב כָּרָאוּי, בַּשּׁוֹפָר הַזֶּה שֶׁלְּמַטָּה, הֻחְזָר שׁוֹפָר הָעֶלְיוֹן, לְהָאִיר, וּכְשֶׁחוֹזֵר לְהָאִיר, הוּא מְעַטֵּר אֶת יַעֲקֹב, וְהַכֹּל מִתְתַּקֵּן, וְהֻטָּל כִּסֵּא אַחֵר, דְּהַיְנוּ כִּסֵּא הָרַחֲמִים, וְאָז נִמְצָא שִׂמְחָה בַּכֹּל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיּוֹדְעִים לְהַנְּהִיג וּלְהַמְּשִׁיךְ אֶת אֲדוֹנָם מִדִּין לְרַחֲמִים, וּלְתַקֵּן עַל יְדֵיהֶם כָּל הָעוֹלָמוֹת. בֹּא וּרְאֵה כְּנֶגֶד זֶה, פְּתוּחִים שְׁלֹשָׁה סְפָרִים בַּיּוֹם הַזֶּה, וּכְמוֹ, שֶׁעַל יְדֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר מִתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים, וְדִינִים הַקָּשִׁים נִכְנָעִים וּבָאִים לִמְקוֹמָם, כָּךְ הוּא לְמַטָּה כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁדִּינִים הַקָּשִׁים, שֶׁלְּמַטָּה נִכְנָעִים וְנֶעֱבָרִים מִן הָעוֹלָם, וּמִי הֵם. אֵלּוּ הֵם הָרְשָׁעִים הַגְּמוּרִים, שֶׁהֵם דִּינִים קָשִׁים, נִכְנָעִים וְנֶעֱבָרִים מִן הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתָּר לְמִיתָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי זֶה הוּא בֵּרוּרוֹ שֶׁל הַדָּבָר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשָּׁאַלְתִּי וְהִרְוַחְתִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים.
הלכה פסוקה
א. כָּל הָאוֹכֵל הַפַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו הַמּוֹצִיא צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם תְּחִלָּה וָסוֹף. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פַּת חֻלִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶן טֻמְאָה לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּטֹּל שְׁתֵּי יָדָיו וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקִין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם תְּחִלָּה.
ב. כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו בֵּין לַאֲכִילָה בֵּין לִקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין לִתְפִלָּה מְבָרֵךְ תְּחִלָּה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם שֶׁזּוֹ מִצְוַת חֲכָמִים שֶׁנִּצְטַוִּינוּ מִן הַתּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. וּמַיִם אַחֲרוֹנִים אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן שֶׁאֵינָם אֶלָּא מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וּלְפִיכָךְ חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהֶן בְּיוֹתֵר:
When one eats that kind of bread, the blessing for which is "Who bringest forth bread from the earth", he must wash his hands before and after the meal. Even if it is unconsecrated bread and his hands are free from dirt and he is not aware of any uncleanliness attaching to them, he should not eat till he has washed his hands. Similarly any food that is dipped in liquids requires previous washing of the hands.
When washing the hands, whether for a meal or for the recital of the Shema or the Amidah prayer, one first says the blessing "Who hast sanctified us by Thy commandments and given us command concerning the washing of the hands". For this is an ordinance of the sages whose instructions the Torah bids us heed, as it is said "According to the law which they shall teach thee' (Deut. 17-11). The washing of the hands after a meal requires no blessing, since it was only instituted as a precautionary measure against danger to health.*that might arise from touching the eyes with fingers that have salt adhering to them. (See next paragraph.) Special attention should, on this account, be paid to the observance.
מוסר
הַבָּא בְּעָרְמָה וְדִבְרֵי מִרְמָה לִמְנֹעַ טוֹב מִבְּעָלָיו לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה אֵלָיו לֹא לִגְזֹל מֵחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וְלֹא לְחָמְסוֹ. אֲבָל יִתֵּן עֵינוֹ בַּטּוֹבָה הָעֲתִידָה לָבֹא לִידֵי חֲבֵרוֹ. וְצוֹדֶה אוֹתָהּ לְקַחְתָּהּ אֵלָיו בְּשֶׁקֶר מִלָּיו אוֹ יְסַבֵּב בִּשְׁקָרָיו לוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן לְחֲבֵרוֹ מַתָּת וְעִקַּר עָנְשׁוֹ עַל הַשֶּׁקֶר. אָכֵן יִגְדַּל עֹנֶשׁ הַשֶּׁקֶר כַּאֲשֶׁר יְסַבֵּב מִמֶּנּוּ הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִקַּר הָעֹנֶשׁ עַל הַהֶפְסֵד כִּי לֹא הִפְסִיד מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁזָּכָה בּוֹ כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמַחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו) אוּלַי יְמוּשֵׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְּעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ. וְנֶאֱמַר עַל עֲבוֹדָה זָרָה (ירמיה י) הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הֵבִיאוּ הַדִּמְיוֹן עַל קָצֵהוּ אַחַר כִּי הוּא נִסְתָּר בְּשֶׁקֶר וְנֶעֱזָר בְּשָׁוְא:
One that comes with deception and deceptive words to prevent good from someone and to bring the good to himself. It is not to rob his fellow of something that is his nor to extort him. Rather he puts his eye upon a good that will be coming to his fellow in the future, and ambushes it to bring it to himself by the falsehood of his words; or his lying words cause his fellow to give it to him as a gift. And the main punishment is for the lie. Indeed, the punishment of the lie is enlarged if it causes a loss to someone besides himself, even though the main part of the punishment is not for the loss [here] - for he did not cause him to lose something that he had acquired. It is like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 92a), “Anyone who alters [the truth in] his speech, it is as though he worships idols. As, it is stated (Genesis 27:12), ‘Maybe my father will feel me, and I shall seem to him a deceiver (metate’a)’; and it is written there (Jeremiah 10:15) [regarding idolatry], ‘They are vanity, the work of deception [tatuim].’” And our Rabbis, may their memory be blessed, said that it was as if he worshipped idolatry [here] - they brought it to the extreme and other (and it appears to me that it needs to say, to the final extreme). For he is (traded) (it needs to say, hidden - and it is from the usage of the verse [Isaiah 28:15], “We have hidden in falsehood” - and so is it found in the Chapter on Falsehood in the Paths of the Righteous, the chapters of which are built upon the pearls of this holy book Y. B.), in falsehood and girded in vanity.