תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
ד (ד) וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
וְאַתּוּן דְּאַדְבֶּקְתּוּן בְּדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן קַיָּמִין כֻּלְּכוֹן יוֹמָא דֵין:
(ה) רְאֵ֣ה ׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃
חֲזוֹ דְּאַלֵּפִית יָתְכוֹן קְיָמַיָּא וְדִינַיָּא כְּמָא דִי פַקְּדַנִי יְיָ אֱלָהָי לְמֶעְבַּד כֵּן בְּגוֹ אַרְעָא דִּי אַתּוּן עַלִּין תַּמָּן לְמֵירְתַהּ:
(ו) וּשְׁמַרְתֶּם֮ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חׇכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כׇּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃
וְתִטְּרוּן וְתַעְבְּדוּן אֲרֵי הִיא חָכְמַתְכוֹן וְסוּכְלְתָנוּתְכוֹן לְעֵינֵי עַמְמַיָּא דִּי יִשְׁמְעוּן יָת כָּל קְיָמַיָּא הָאִלֵּין וְיֵמְרוּן לְחוֹד עַם חַכִּים וְסוּכְלְתָן עַמָּא רַבָּא הָדֵין:
(ז) כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃
אֲרֵי מָן עַם רַב דִּי לֵיהּ אֱלָהָא קָרִיב לֵיהּ לְקַבָּלָא צְלוֹתֵיהּ בְּעִדַּן עַקְתֵיהּ כַּיְיָ אֱלָהָנָא בְּכָל עִדָּן דַּאֲנַחְנָא מְצַלִּין קֳדָמוֹהִי:
(ח) וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
וּמָן עַם רַב דִּי לֵיהּ קְיָמִין וְדִינִין קַשִּׁיטִין כְּכֹל אוֹרַיְתָא הָדָא דִּי אֲנָא יָהֵב קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין:
4 (4) But you that did cleave of the Lord your God are alive every one of you this day.
(5) Behold, I have taught you statutes and judgments, even as the Lord my God commanded me, that you should act accordingly in the land whither you go to possess it.
(6) Keep them therefore and do them; for this is your wisdom and your understanding in the sight of the nations, who shall hear all these statutes, and say, Surely this great nation is a wise and understanding people.
(7) For what nation is there so great, that has God so near to them, as the Lord our God is in all things that we call upon him for?
(8) And what nation is there so great, that has statutes and judgments so righteous as all this Tora, which I set before you this day?
נביאים
מ (יא) כְּרֹעֶה֙ עֶדְר֣וֹ יִרְעֶ֔ה בִּזְרֹעוֹ֙ יְקַבֵּ֣ץ טְלָאִ֔ים וּבְחֵיק֖וֹ יִשָּׂ֑א עָל֖וֹת יְנַהֵֽל׃ {ס}
כְּרָעַיָא דְעֶדְרֵהּ רָעֵי בְּדַרְעֵהּ מַכְנַשׁ אִמְרִין וּבְחֵינֵהּ מְסוֹבַר רַכִּיכִין מֵינִיקָתָא בְּנִיחַ מְדַבָּר:
(יב) מִֽי־מָדַ֨ד בְּשׇׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹאזְנָֽיִם׃
מַן אֲמַר אִלֵין קַיָם אֲמַר וַעֲבֵד דְכָל מֵי עַלְמָא חֲשִׁיבִין קֳדָמוֹהִי כְּטִפָּא בִשְׁעוֹלָא וּמִשְׁחַת שְׁמַיָא כְּאִלוּ בְּזֵירְתָא מְתַקְנִין וְעַפְרָא דְאַרְעָא כְּאִלוּ בִּמְכִילָא אִתְכַּל וְטוּרַיָא כְּאִלוּ מַתְקַל תַּקִילִין וְרָמָתָא כַּד בְּמוֹזְנַיָא:
(יג) מִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ יְהֹוָ֑ה וְאִ֖ישׁ עֲצָת֥וֹ יוֹדִיעֶֽנּוּ׃
מַן תַּקִין יַת רוּחַ קוּדְשָׁא בְּפוּם כָּל נְבִיַיָא הֲלָא יְיָ וְצַדִיקַיָא עָבְדֵי מֵימְרֵהּ פִּתְגָמֵי רְעוּתֵהּ הוֹדְעִינוּן:
(יד) אֶת־מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יוֹדִיעֶֽנּוּ׃
לְהוֹן דִבְעוֹן מִן קֳדָמוֹהִי אֲסַבַּר חוּכְמָא וְאַלְפִינוּן אוֹרַח דְדִין וִיהַב לִבְנֵיהוֹן אוֹרַיְתָא וְאוֹרַח דְסוּכְלְתָנוּ לִבְנֵי בְנֵיהוֹן הוֹדְעִינוּן:
(טו) הֵ֤ן גּוֹיִם֙ כְּמַ֣ר מִדְּלִ֔י וּכְשַׁ֥חַק מֹאזְנַ֖יִם נֶחְשָׁ֑בוּ הֵ֥ן אִיִּ֖ים כַּדַּ֥ק יִטּֽוֹל׃
הָא עַמְמַיָא כְּטִפָּא מִדוּל וּכְעִיוּל מוֹזְנַיָא חֲשִׁיבִין הָא נַגְוָתָא כְּדוֹקָא דְפָרַח:
40 (11) He shall feed his flock like a shepherd: he shall gather the lambs with his arm, and carry them in his bosom, and shall gently lead those that are with young.
(12) Who has measured the waters in the hollow of his hand, and meted out heaven with the span, and comprehended the dust of the earth in a measure, and weighed the mountains in scales, and the hills in a balance?
(13) Who has directed the spirit of the Lord, or being his counsellor has taught him?
(14) With whom took he counsel, and who instructed him, and taught him in the path of judgment, and taught him knowledge, and showed to him the way of understanding?
(15) Behold, the nations are as a drop of a bucket, and are counted as the small dust of the balance: behold, he takes up the isles like fine dust.
כתובים
עד (יח) זְכׇר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף ׀ יְהֹוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃
אִדְכַּר דָא בְּעֵיל דְבָבָא מְגַדֵף יְיָ וְעַמָא טִפְּשָׁא דְרָחִיקוּ שְׁמָךְ:
(יט) אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃
לָא תִמְסוֹר לְפַלְחֵי מַזָרַיָא דִמְתִילִין לְחֵיוַת בָּרָא נַפְשָׁת מְאַלְפֵי אוֹרַיְתָךְ חַיֵיהוֹן דַעֲנִיָךְ לָא תִתְנְשֵׁי לְעַלְמִין:
(כ) הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃
אִסְתַּכָּל לִקְיָמָא דִגְזַרְתָּא לַאֲבָהָתָן אֲרוּם אִתְמְלִיאוּ בְנֵיהוֹן חֲשׁוֹכָא פְרִיס עַל אַרְעָא וְאוֹנִיאוּתָא וַחֲטוֹפִין:
(כא) אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃
לָא יְתוּב מִסְכֵּן מַכְסִיף עַנְיָא וַחֲשׁוֹכָא יְשַׁבְּחוּן שְׁמָךְ:
(כב) קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כׇּל־הַיּֽוֹם׃
קוּם אֱלָהָא נְצֵי מַצוּתָךְ אִדְכַּר קְלָנָא דְעַמָךְ מִן מַלְכָּא טִפְּשָׁא כָּל יוֹמָא:
74 (18) Remember this, how the enemy has insulted the Lord, and how a base people have blasphemed Thy name.
(19) O deliver not the soul of Thy turtledove to the wild beast: forget not the congregation of Thy poor for ever.
(20) Look upon the covenant: for the dark places of the earth are full, the habitations of cruelty.
(21) O let not the oppressed return ashamed: let the poor and needy praise Thy name.
(22) Arise, O God, plead Thy own cause: remember how the foolish man insults Thee daily.
משנה
א. הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ. וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ:
ב. הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם. אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, כְּשֵׁרָה:
ג. עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת, וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. וְאֵין מְגִלָּתָהּ כְּשֵׁרָה לְהַשְׁקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, הַמַּיִם נִשְׁפָּכִין וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדָּשֶׁן. נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה, מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ:
ד. אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין, וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא הָעֲזָרָה. אִם יֶשׁ לָהּ זְכוּת, הָיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי, חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, רוֹצָה אִשָּׁה בְקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם:
ה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זְכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר, הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים, מַדְהֶה אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת, וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ, שֶׁאוֹמְרִים טְמֵאוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁתָּלְתָה לָהֶן זְכוּת. רַבִּי אוֹמֵר, הַזְּכוּת תּוֹלָה בַמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאֵינָהּ מַשְׁבַּחַת, אֶלָּא מִתְנַוְּנָה וְהוֹלֶכֶת, לְסוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָה:
ו. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִפָּדֶה, וְאִם מִשֶּׁקָּדְשָׁה בַכְּלִי, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִשָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים, מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת:
ז. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת. וְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת. מַה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת, מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת, מִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת, וְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל. כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים, וְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים. כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
ח. מַה בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם, וְאֵין הָאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו, וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ. הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה. הָאִישׁ נִתְלֶה, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבָתוֹ, וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ:
1. He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her.
2. The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests. The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota, and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.
3. If before the scroll was erased she said: I will not drink, the scroll that was written for her is sequestered, and her meal-offering is burned and scattered over the place of the ashes, and her scroll is not fit to give to another sota to drink. If the scroll was erased and afterward she said: I am defiled, the water is poured out, and her meal-offering is scattered in the place of the ashes. If the scroll was already erased and she said: I will not drink, she is forced to drink against her will.
4. When a guilty woman drinks she does not manage to finish drinking before her face turns green and her eyes bulge, and her skin becomes full of protruding veins, and the people standing in the Temple say: Remove her, so that she does not render the Temple courtyard impure by dying there. The mishna limits the scope of the previous statement: If she has merit, it delays punishment for her and she does not die immediately. There is a merit that delays punishment for one year, there is a larger merit that delays punishment for two years, and there is a merit that delays punishment for three years. From here Ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit she has delayed punishment for her. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity [tiflut]. Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship [tiflut] rather than to receive nine kav of food and abstinence. He would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman [perusha], and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world.
5. Rabbi Shimon says: Merit does not delay the punishment of the bitter water of a sota, and if you say that merit does delay the punishment of the water that causes the curse, as stated earlier by the Rabbis (20a), you weaken [madhe] the power of the bitter water before all the women who drink the water, who will no longer be afraid of it, as they will rely on their merit to save them. And you defame the untainted women who drank the water and survived, as people say: They are defiled but it is their merit that delayed the punishment for them. Rabbi Yehuda HaNasi says: Merit delays the punishment of the water that causes the curse, but a woman whose punishment is delayed does not give birth and does not flourish; rather, she progressively deteriorates. Ultimately she dies by the same death as a sota who dies immediately.
6. If the meal-offering of the sota is rendered impure before it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure before being sanctified in a service vessel, and it is redeemed. But if it is rendered impure after it has been sanctified in the service vessel, its status is like that of all the other meal-offerings that are rendered impure after being sanctified in a service vessel, and it is burned. And these are the sota women whose meal-offerings are burned if they have already been sanctified in a service vessel: A woman who confesses and says: I am defiled, and therefore prohibited to you; and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled; and a woman who says: I will not drink the bitter water of a sota, even if she does not confess her guilt; and a woman whose husband changed his mind and does not want to force her to drink; and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple.
7. And all the women who are married to priests, their meal-offerings are always burned, as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). An Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten. The mishna asks a general question: What are the differences between a priest and the daughter of a priest? The meal-offering of the daughter of a priest is eaten by the priests, but the meal-offering of a priest is not eaten. The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him. The daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not become impure with impurity imparted by a corpse except for the burial of his seven closest relatives. A priest may eat from offerings of the most sacred order, but the daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order.
8. What are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not let her hair grow or rend her garments when she is a leper. A man can vow that his minor son shall be a nazirite, obligating the son to remain a nazirite even during his adulthood, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, i.e., if one’s father was also a nazirite and he died having already designated offerings for the culmination of his naziriteship; but a woman cannot shave at the culmination of her naziriteship by using offerings designated for her father’s naziriteship. A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter even while she is a minor. A man can sell his daughter as a maidservant while she is a minor, but a woman cannot sell her daughter as a maidservant even while she is a minor. A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. A man is hanged after he is stoned for certain transgressions, but a woman is not hanged. A man is sold for his committing an act of theft in order to pay his debt, but a woman is not sold for her committing an act of theft.
גמרא
אִשָׁה פְּרוּשָׁה וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: בְּתוּלָה צַיְלָנִית וְאַלְמָנָה שׁוֹבָבִית הֲרֵי אֵלּוּ מְבַלֵּי עוֹלָם אֵינִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה וְקִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה דְּרַבִּי יוֹחָנָן שְׁמָעָהּ לְהַהִיא בְתוּלָה דְנָפְלָה אַאַפָּהּ וְקָאָמְרָה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן וּבָרָאתָ גֵּיהִנָּם, בָּרָאתָ צַדִּיקִים וּבָרָאתָ רְשָׁעִים. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִי בְנֵי אָדָם. קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה דְּהַהִיא אַלְמָנָא דַהֲוָאי בֵּי כְנִישְׁתָּא בִּשְׁבִיבוּתָהּ כָּל יוֹמָא הֲוָה אַתְיָא וּמַצְלָא בֵי מִדְרָשֵׁהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לֹא בֵית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ בִּשְׁבִיבוּתִיךְ. אָמְרָה לֵהּ: רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ לִי. כִּי קָאָמַר כְּגוֹן יוֹחְנִי בַּת רְטִיבִי. וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה פְּרוּשִׁין הֵן פָּרוּשׁ שֶׁכְמִי פָּרוּשׁ נַקְפִי פָּרוּשׁ קִיזָאִי פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. פָּרוּשׁ שֶׁכְמִי זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁכֶם, פָּרוּשׁ נַקְפִי זֶה הַמְנַקֵּף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזָאִי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: זֶה הַמַּקִּיז דָּם לַכּוֹתְלִים פָּרוּשׁ מְדוּכְיָא אָמַר רַבָּה בַּר שִׁילָא דִּמְשֻׁפָּע כִּי מְדוּכְיָא פָּרוּשׁ מַה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה הָא מַעְלְיוּתָא הִיא אֶלָּא דְאָמַר מַה חוֹבָתִי תוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. אָמְרוּ לֵהּ: אַבַּיֵי וְרָבָא לַתַּנָּא לָא תִתְּנִי פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דְּמִטַּמְרָא מִטַּמְרָא וְדִמְגַלְיָא מְגַלְיָא בֵּי דִינָא רַבָּה לִיתְפְּרַע מֵהָנֵי דְחָפוּ גוּנְדִי. אָמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבִיתְהוּ אַל תִּתְיָרְאִי מִן הַפְּרוּשִׁין וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁין אֶלָּא מִן הַצְבוּעִין שֶׁדּוֹמִין לִפְרוּשִׁין שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁין שָׂכָר כְּפִנְחָס:
§ The mishna states that an abstinent woman is among those who erode the world. The Sages taught: A maiden who prays constantly, and a neighborly [shovavit] widow who constantly visits her neighbors, and a child whose months of gestation were not completed, all these are people who erode the world.
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Yoḥanan say: We learned the meaning of fear of sin from a maiden, and the significance of receiving divine reward from a widow. The meaning of fear of sin can be learned from a maiden, as Rabbi Yoḥanan heard a certain maiden who fell on her face in prayer, and she was saying: Master of the Universe, You created the Garden of Eden and You created Gehenna, You created the righteous and You created the wicked. May it be Your will that men shall not stumble because of me and consequently go to Gehenna.
The significance of receiving divine reward can be learned from a widow, as there was a certain widow in whose neighborhood there was a synagogue, and despite this every day she went and prayed in the study hall of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Yoḥanan said to her: My daughter, is there not a synagogue in your neighborhood? She said to him: My teacher, don’t I attain a reward for all the steps I take while walking to pray in the distant study hall?
The Gemara answers: When it is stated in the baraita that a maiden who prays constantly is one who erodes the world, it is referring, for example, to Yoḥani bat Retivi, who constantly prayed and pretended to be saintly but actually engaged in sorcery.
The Gemara asks: What is the meaning of a child whose months of gestation were not completed? Here, in Babylonia, they interpreted this as alluding to an imperfect, incomplete Torah scholar who scorns his teachers.
Rabbi Abba says: This is a student who has not yet attained the ability to issue halakhic rulings, and yet he issues rulings and is therefore compared to a prematurely born child. This is as Rabbi Abbahu says that Rav Huna says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “For she has cast down many wounded; and a mighty host are all her slain” (Proverbs 7:26)? “For she has cast down [hippila] many wounded”; this is referring to a Torah scholar who has not yet attained the ability to issue rulings, and yet he issues rulings. “And a mighty host [ve’atzumim] are all her slain”; this is referring to a Torah scholar who has attained the ability to issue rulings, but does not issue rulings and prevents the masses from learning Torah properly.
And until when is it considered too premature for a scholar to issue halakhic rulings? It is until forty years. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabba issue rulings, even though he lived for only forty years? The Gemara answers: It is permitted for a scholar who has not studied for so long to issue rulings when his knowledge reaches the level of the foremost scholar in his city and they are equals.
§ It states in the mishna: And those who injure themselves out of false abstinence [perushin] are people who erode the world. The Sages taught: There are seven pseudo-righteous people who erode the world: The righteous of Shechem, the self-flagellating righteous, the bloodletting righteous, the pestle-like righteous, the righteous who say: Tell me what my obligation is and I will perform it, those who are righteous due to love, and those who are righteous due to fear.
The Gemara explains: The righteous of Shechem [shikhmi]; this is one who performs actions comparable to the action of the people of Shechem, who agreed to circumcise themselves for personal gain (see Genesis, chapter 34); so too, he behaves righteously only in order to be honored. The self-flagellating righteous; this is one who injures his feet, as he walks slowly, dragging his feet on the ground in an attempt to appear humble, and injures his feet in the process. The bloodletting righteous; Rav Naḥman bar Yitzḥak says that this is one who lets blood by banging his head against the walls because he walks with his eyes shut, ostensibly out of modesty. The pestle-like righteous; Rabba bar Sheila says that this is one who walks bent over like the pestle of a mortar.
With regard to the righteous one who says: Tell me what my obligation is and I will perform it, the Gemara asks: Isn’t this virtuous behavior, as he desires to be aware of his obligations? Rather, this is referring to one who says: Tell me what further obligations are incumbent upon me and I will perform them, indicating that he fulfills all of his mitzvot perfectly and therefore seeks additional obligations.
The baraita also includes in the list of pseudo-righteous people those who are righteous due to love and those who are righteous due to fear, i.e., one who performs mitzvot due to love of their reward or due to fear of punishment. Abaye and Rava said to the tanna who transmitted this baraita: Do not teach in the baraita: Those who are righteous due to love and those who are righteous due to fear, as Rav Yehuda says that Rav says: A person should always engage in Torah study and in performance of the mitzvot even if he does not do so for their own sake, as through performing them not for their own sake, one comes to perform them for their own sake.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: That which is hidden is hidden, and that which is revealed is revealed, but in Heaven everything is known, and the great court in Heaven will exact payment from those who wear the cloak of the righteous but are in fact unworthy. The Gemara relates: King Yannai said to his wife before he died: Do not be afraid of the Pharisees [perushin], and neither should you fear from those who are not Pharisees, i.e., the Sadducees; rather, beware of the hypocrites who appear like Pharisees, as their actions are like the act of the wicked Zimri and they request a reward like that of the righteous Pinehas (see Numbers, chapter 25).
זוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּכָל עוֹבָדוֹי בָּעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּאָה לְקַבָּלֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה. רַבִּי יְהוּדָה לְטַעֲמֵהּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַאי מָאן דְּאָזֵיל בְּאָרְחָא יְכַוֵּן לִתְלַת מִלִּין וְעֵלָּא מִנְּהוֹן צְלוֹתָא וְאַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא יַתִּיר. עִלָּאָה מִכֹּלָּא תְּרֵי חַבְרֵי אוֹ תְּלָתָא דְּלָעָאן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא דְּהָא לָא מִסְתָּפוּ בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא (ס''א וְעֵלָּא מִוְּהוֹן צְלוֹתָא. וְעֵלָּא מִכֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא כְּמִלֵּי דְּאוֹרָיְתָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא) אִשְׁתְּתַף בַּהֲדַיְהוּ. כִּי הָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי חִיָּא הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (ס''א חִיָּא) כְּתִיב (בראשית ג) וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹקִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי עַד הַשְׁתָּא פְּשִׁיטֵי הֲווֹ מֵהַהוּא עוֹר אֵין אֶלָּא מָאנֵי לְבוּשֵׁי יְקָר הֲווֹ. אָמַר לֵהּ רַבִּי חִיָּא אִי הָכִי לא אִתְחֲזוּן לְהוּ אֲפִלּוּ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי תֵּימָא דְּעַד לָא חָאבוּ אַלְבִּישׁוּ לְהוּ לֹא. אֶלָּא לְבָתַר דְּחָבוּ כְּתִיב וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹקִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם וְגוֹ'. אָמַר לֵהּ הָכִי הוּא וַדַּאי בְּקַדְמִיתָא הֲווֹ כְּגַוְנָא דִּלְעֵלָּא וּמִתְפַּשְּׁטָן מִן גְּוַנֵּי דִּלְתַתָּא וַהֲוָה נְהוֹרָא דִּלְעֵלָּא אַסְחַר עָלַיְהוּ. וּלְבָתַר דְּחָבוּ אַהְדַּר לוֹן כְּגַוְנָא דְּהַאי עָלְמָא וְאַעְבָּר מִנַּיְהוּ גְּוָנֵי דִּלְעֵלָּא מַה כְּתִיב וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹקִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם. מִגַּוְנָא דְּהַאי עָלְמָא. כְּתִיב (שמות כט) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כָּתְנוֹת הָתָם כְּגַוְנָא דִּלְעֵלָּא. הָכָא כְּגַוְנָא דִּלְתַתָּא. הָתָם כָּתְנוֹת שֵׁשׁ הָכָא כָּתְנוֹת עוֹר וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ בַּר הָכִי שַׁפִּירָא דְּאִנּוּן לְבוּשִׁין סָלִיק עַל כֹּלָּא. (בראשית ג) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם בְּעִפּוּשָׁא דְּהַאי עָלְמָא מַה דְּלָא הֲוָה קוֹדֶם דְּהָווּ מַשְׁגְּחִין וּפָקְחִין לְעֵילָא לְזַמְּנָא דְּאָתֵי כְּתִיב (ישעיה מב) וְהוֹלַכְתִּי עִוְּרִים בְּדֶרֶךְ לא יָדָעוּ וְגוֹ'. זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲפְקָחָא עֵינִין דְּלָא חַכִּימִין וּלְאִסְתַּכָּלָא בְּחָכְמָתָא עִלָּאָה וּלְאִתְדַבָּקָא בְּמַאי דְּלָא אִתְדַבָּקוּ בְּהַאי עָלְמָא בְּגִין דְּיִנְדְּעוּן לְמָארֵיהוֹן. זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּיִזְכּוּן לְהַהִיא חָכְמָתָא דְּלָאו חָכְמָתָא כְּהַהִיא חָכְמָתָא וְלָאו יְדִיעָה כְּהַהִיא יְדִיעָה וְלָאו דְּבֵקוּתָא כְּהַהִיא דְּבֵקוּתָא. עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי חָזוּ אִנּוּן לִסְטִים אָזְלֵי בַּתְרַיְהוּ לַאֲקַפְּחָא לוֹן. אִסְתַּכַּל בְּהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר אָתוּ תְּרֵי חֵיוָן בְּרָא וְקָטְלֵי לוֹן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁיזָבָן, קָרָא עֲלַיְהוּ (משלי ד) בְּלֶכְתְּךָ לֹא יָצֵר צַעֲדְךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל וּכְתִיב (תהלים צא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ וְגוֹ'. וּכְתִיב (שם) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּכָל מַעֲשָׂיו צָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם כְּנֶגְדוֹ אֶת הַקָּבָּ''ה, וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ הַדָּבָר. רַבִּי יְהוּדָה הוֹלֵךְ לְטַעְמוֹ, שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ, שֶׁמִּתְיָרֵא מִפְּנֵי לִסְטִים, יְכַוֵּן לְג' דְבָרִים, לְדוֹרוֹן וּלְתְפִלָה וּלְמִלְחָמָה. כְּמוֹ יַעֲקֹב, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי עֵשָׂו. וְהַחָשׁוּב מֵהֶם, הִיא תְּפִלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָה חֲשׁוּבָה יוֹתֵר. שְׁנֵי חֲבֵרִים אוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, הוּא עוֹד יוֹתֵר חָשׁוּב מִכֹּל, כִּי אֵינָם מִתְיַרְאִים מִפְּנֵי לִסְטִים, מִשׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה מְחוּבֶּרֶת עִמָהֶם מֵחַמַת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי חִיָּא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶרֶךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב, וַיַעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתוֹ כָּתְנוֹת עוֹר. וְכִי עַד עַתָּה הָיוּ מוּפְשָׁטִים מֵהָעוֹר הַהוּא. וּמֵשִׁיב, כֵּן, שֶׁעַד עַתָּה לֹא הָיוּ לָהֶם אֵלוּ כָּתְנוֹת עוֹר, כִּי כְּלֵי לְבוּשֵׁי יְקָר הָיוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא אִם כֵּן, לֹא הָיָה רָאוּי לָהֶם, אֲפִלּוּ כָּתְנוֹת עוֹר, מֵאַחַר שֶׁחָטְאוּ בְּעֵץ הַדַּעַת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמִּטֶרֶם שֶׁחָטְאוּ הִלְבִּישׁ אוֹתָם כָּתְנוֹת עוֹר, אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁחָטְאוּ כָּתוּב, וַיַעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַלְבִּשֵׁם. אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַאי, שֶׁלְאַחַר הַחֵטְא הָיָה. אֶלָּא בִּתְחִילָה הָיוּ מְלוּבָּשִׁים כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, דְּהַיְנוּ בַּזֹּהַר הָעֶלְיוֹן שֶׁל ז''א, וְהָיוּ מֻפְשָׁטִים מִן הַגְּוָנִים שֶׁלְמַטָה, שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהָיָה הָאוֹר הָעֶלְיוֹן מְסַבֵּב אוֹתָם. וְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, הֶחֱזִיר אוֹתָם בִּגְוָנִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְהֶעֱבִיר מֵהֶם הַגְּוָנִים שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָיָה לָהֶם מִז''א. מַה כָּתוּב, וַיַעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַלְבִּשֵׁם, כְּעֵין הָעוֹלָם הַזֶּה. כָּתוּב, וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כָּתְנוֹת. שָׁם הָיָה כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, דְּהַיְנוּ מִבְּחִינַת אוֹר ז''א, וְכָאן, בְּכָתְנוֹת עוֹר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיוּ כְּעֵין שֶׁלְמַטָה. לְפִיכָךְ שָׁם נִקְרָאִים כָּתְנוֹת שֵׁשׁ, הָרוֹמֵז עַל ז''א שֶׁהוּא נִקְרָא שֵׁשׁ, עַל שֵׁם ו' קְצָווֹת, וְכָּאן כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהֵם מִבְּחִינַת הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת עוֹר, שֶׁהִיא בְּחִינת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּךְ, הַיּוֹפִי שֶׁל אֵלוּ הַלְבוּשִׁים, הָיָה עוֹלֶה עַל הַכֹּל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם. הַיְנוּ שֶׁנִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם בְּטוֹפֶס שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ בְּצִיוּר הָרָגִיל בָּעוֹלָם הַזֶּה. מַה שֶׁלֹּא הָיָה מִקּוֹדֶם, שֶׁהָיוּ מַשְׁגִיחִים וּפִקְחִים לְמַעְלָה, בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. לְעָתִיד לָבֹא, כָּתוּב וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ וגו'. כִּי עָתִיד הַקָבָּ''ה לִפְקֹחַ עֵינַיִם שֶׁלֹּא הָיוּ חֲכָמוֹת, לְהִסְתַּכֵּל בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְהַשִׂיג מַה שֶׁלֹּא הִשִׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיַכִּירוּ אֶת רִבּוֹנָם. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִיקִים שֶׁיִּזְכוּ לַחָכְמָה הַהִיא, שֶׁאֵין חָכְמָה כְּאוֹתָה הַחָכְמָה, וְאֵין יְדִיעָה כְּאוֹתָה הַיְדִיעָה וְאֵין דְבֵקוּת כְּאוֹתָה הַדְבֵקוּת. בְּעוֹד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, רָאוּ אֲשֶׁר לִסְטִים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם לִשְׁדוֹד אוֹתָם. הִסְתַּכֵּל בָּהֶם רַבִּי אֶלְעָזָר, בָּאוּ בּ' חַיוֹת הַשָׂדֶה וְהָרְגוּ אוֹתָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִילָנוּ. קָרָא עֲלֵיהֶם, בְּלֶכְתְּךְ לֹא יֵצַר צְעָדֶךְ וְאִם תָרוּץ לֹא תִכָשֵׁל. וְכָתוּב, כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶה לָךְ וגו', וְכָתוּב כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְטֵהוּ.
הלכה פסוקה
א. בְּשַׁחֲרִית בְּמוּסָף וּבִנְעִילָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם, אֲבָל בְּמִנְחָה אֵין נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם מִפְּנֵי שֶׁבְּמִנְחָה כְּבָר סָעֲדוּ כָּל הָעָם וְשֶׁמָּא שָׁתוּ הַכֹּהֲנִים יַיִן וְשִׁכּוֹר אָסוּר בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם תַּעֲנִית אֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶן בְּמִנְחָה גְּזֵרָה מִנְחַת תַּעֲנִית מִפְּנֵי מִנְחַת כָּל יוֹם:
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ִ בְּתַעֲנִית שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בּוֹ מִנְחָה וּנְעִילָה כְּגוֹן צוֹם כִּפּוּר וְתַעֲנִית צִבּוּר. אֲבָל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בּוֹ נְעִילָה כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז. הוֹאִיל וּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁלָּהֶם סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה הֲרֵי נִרְאֵית כִּנְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל כָּל יוֹם וּלְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם. וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּמִנְחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הוֹאִיל וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הֶחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הָיָה לְפִיכָךְ הוֹרִידוּהוּ:
In the morning service, in the additional service and in the Neilah (closing) service, the priests uplift their hands to pronounce the Priestly Benediction. This is not done in the afternoon service; for in the afternoon [on ordinary days] all have had their meals, and the priests may possibly have drunk wine, and an inebriate is forbidden to perform this rite. Nor even on a fast-day do they pronounce the Priestly Benediction, for fear that if permitted on such a day, the rule might be disregarded in the afternoon service on other days.
This rule applies to a fast-day on which both the afternoon and Neilah services are recited; for example, the Day of Atonement and a public fast-day (specially appointed). [It is different however with] a fast-day when there is no Neilah, for example, the Ninth of Ab or the Seventeenth of Tammuz. The reason is that the afternoon service, being recited on such a day near sunset, appears to have the character of Neilah and will not be confused with the afternoon service on other days. Hence the Priestly Benediction is pronounced on such a fast-day. A priest who transgressed the rule and went up in front of the ark on the Day of Atonement in the afternoon service is permitted to raise his hands to pronounce the Benediction—as it is known that on this day there is no inebriety—and he is not made to step down, so as not to give rise to the suspicion that he was disqualified and therefore had been made to step down.
מוסר
מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁצִוָּה לַעֲבָדָיו לָלֶכֶת בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בָּא אֶחָד לוֹמַר לְעַבְדּוֹ אֶחָד אַל תֵּלֵךְ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלַחֲךָ וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ לִטְרִין וְלָקַח לִטְרִין וְלֹא הָלַךְ וַחֲבֵרוֹ לֹא הָלַךְ לְפִי שֶׁאֶחָד נָדַר לִתֵּן לוֹ שְׁנֵי פְּשִׁיטִים הֲרֵי זֶה שֶׁלָּקַח רַק שְׁנֵי פְּשִׁיטִים יוֹתֵר עוֹנְשׁוֹ שֶׁבְּדָבָר קַל בִּטֵּל רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. כָּךְ זֶה שֶׁחוֹטֵא בְּדָבָר שֶׁאֵין יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו עוֹנְשׁוֹ גָּדוֹל. וְכָל דָּבָר שֶׁבָּא לְיָדְךָ לַעֲשׂוֹת וְאֵינְךָ עוֹשֶׂה מִפְּנֵי הַבֹּשֶׁת שֶׁיִּקְרְאוּךָ חָסִיד שׁוֹטֶה תַּחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הָיִיתָ בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה הָיִיתָ נֶהֱרָג עַל עֲבֵרָה קַלָּה אֲפִלּוּ אַעַרְקְתָא דִּמְסָאנָא וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֶכֹּף אֶת יִצְרִי הַמָּסוּר בְּיָדִי. וְאִם גָּנַבְתָּ תּוֹדֶה וְתַעֲמֹד לָךְ. וְאִם הַבֹּשֶׁת מַלְבֶּנֶת פָּנֶיךָ הֲרֵי כְּקָרְבַּן כַּפָּרָה וּמוּטָב שֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי מֵאָה וְאַל תִּתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי כַּמָּה רְבָבוֹת וּבִפְנֵי אוֹתָם עַצְמָם שֶׁאַחַר מוֹתָךְ. וְכֵן הַמּוֹנֵעַ אֶת הַמִּצְוָה מִפְּנֵי הַבֹּשֶׁת בֵּין מִצְוַת עֲשֵׂה בֵּין מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה יִתְבַּיֵּשׁ בְּפַרְהֶסְיָא לְאַחַר מוֹתוֹ בִּפְנֵיהֶם וְאוּלַי אֲפִלּוּ בַּחַיִּים כְּמוֹ צִדְקִיָּהוּ שֶׁאָמַר פֶּן יִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא נִכְנַע לִפְנֵי ה' וְעִוְּרוּ עֵינָיו וַחֲשׁוֹב לָךְ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת כ' כ' (פֵּרוּשׁ כִּי כָל) כִּי כָל סְאוֹן סוֹאֵן, כִּי כָּל הָעוֹלָם נִדּוֹן מִדָּה בְּמִדָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה' בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, ה' יַצִילֵנוּ: