תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
יט (א) וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה וְעִם אַהֲרֹן לְמֵימָר:
(ב) זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃
דָּא גְּזֵרַת אוֹרַיְתָא דִּי פַקִּיד יְיָ לְמֵימָר מַלֵּל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְּבוּן לָךְ תּוֹרְתָא סִמּוּקְתָּא שְׁלֶמְתָּא דִּי לֵית בָּהּ מוּמָא דִּי לָא סְלִיק עֲלַהּ נִירָא:
(ג) וּנְתַתֶּ֣ם אֹתָ֔הּ אֶל־אֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן וְהוֹצִ֤יא אֹתָהּ֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׁחַ֥ט אֹתָ֖הּ לְפָנָֽיו׃
וְתִתְּנוּן יָתַהּ לְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְיַפֵּק יָתַהּ לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וְיִכּוֹס יָתַהּ קֳדָמוֹהִי:
(ד) וְלָקַ֞ח אֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן מִדָּמָ֖הּ בְּאֶצְבָּע֑וֹ וְהִזָּ֞ה אֶל־נֹ֨כַח פְּנֵ֧י אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מִדָּמָ֖הּ שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃
וְיִסַּב אֶלְעָזָר כַּהֲנָא מִדְּמַהּ בְּאֶצְבְּעֵיהּ וְיַדִּי לָקֳבֵל אַפֵּי מַשְׁכַּן זִמְנָא מִדְּמַהּ שְׁבַע זִמְנִין:
(ה) וְשָׂרַ֥ף אֶת־הַפָּרָ֖ה לְעֵינָ֑יו אֶת־עֹרָ֤הּ וְאֶת־בְּשָׂרָהּ֙ וְאֶת־דָּמָ֔הּ עַל־פִּרְשָׁ֖הּ יִשְׂרֹֽף׃
וְיוֹקֵד יָת תּוֹרְתָא לְעֵינוֹהִי יָת מַשְׁכַּהּ וְיָת בִּשְׂרַהּ וְיָת דְּמַהּ עַל אָכְלַהּ יוֹקֵד:
(ו) וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל־תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה׃
וְיִסַּב כַּהֲנָא אָעָא דְאַרְזָא וְאֵזוֹבָא וּצְבַע זְהוֹרִי וְיִרְמֵי לְגוֹ יְקִידַת תּוֹרְתָא:
19 (1) And the Lord spoke to Moshe and to Aharon, saying,
(2) This is the ordinance of the Tora which the Lord has commanded, saying, Speak to the children of Yisra᾽el, that they bring thee a red heifer without defect, in which there is no blemish, and upon which never came a yoke:
(3) and you shall give her to El῾azar the priest, that he may bring her outside the camp, and she shall be slaughtered before his face:
(4) and El῾azar the priest shall take of her blood with his finger, and sprinkle of her blood towards the front of the Tent of Meeting seven times:
(5) and the heifer shall be burnt in his sight; her skin, and her flesh, and her blood, with her dung, shall be burnt:
(6) and the priest shall take cedar wood, and hyssop, and scarlet, and cast it into the midst of the burning of the heifer.
נביאים
יא (א) וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן־אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת־יִפְתָּֽח׃
וְיִפְתָּח גִלְעָדָא הֲוָה גִבַּר חֵילָא וְהוּא בַּר אִתְּתָא פּוּנְדְקִיתָא וְאוֹלִיד גִלְעָד יַת יִפְתָּח:
(ב) וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת־גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי־הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת־יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־תִנְחַ֣ל בְּבֵית־אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן־אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה׃
וִילֵידַת אִתַּת גִלְעָד לֵיהּ בְּנִין וּרְבִיאוּ בְנֵי אִתְּתָא וְתָרִיכוּ יַת יִפְתָּח וַאֲמַרוּ לֵיהּ לָא תַחְסֵין בְּבֵית אֲבוּנָא אֲרֵי בַּר אִתְּתָא אוֹחֲרִי אַתְּ:
(ג) וַיִּבְרַ֤ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל־יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ׃ {פ}
וַעֲרַק יִפְתַּח מִן קֳדָם אֲחוֹהִי וִיתֵיב בְּאַרְעָא טָבָא וְאִתְכְּנִישׁוּ לְוַת יִפְתַּח גַבְרִין סְרִיקִין וּנְפָקוּ עִמֵיהּ:
(ד) וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃
וַהֲוָה מִזְמַן יוֹמִין וְאַגִיחוּ קְרָבָא בְּנֵי עַמוֹן עִם יִשְׂרָאֵל:
(ה) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת־יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב׃
וַהֲוָה כַּד אַגִיחוּ קְרָבָא בְּנֵי עַמוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַאֲזַלוּ סָבֵי גִלְעָד לְמִדְבַּר יַת יִפְתַּח מֵאֲרַע טָב:
(ו) וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
וַאֲמַרוּ לְיִפְתַּח אִיתָא וּתְהֵי לָנָא לְרַבָּא וּנְגִיחַ קְרָבָא בִּבְנֵי עַמוֹן:
11 (1) Now Yiftaĥ the Gil῾adite was a mighty man of valour, and he was the son of a harlot: and Gil῾ad begot Yiftaĥ.
(2) And Gil῾ad’s wife bore him sons; and his wife’s sons grew up, and they drove out Yiftaĥ, and said to him, Thou shalt not inherit in our father’s house; for thou art the son of a strange woman.
(3) Then Yiftaĥ fled from his brothers, and dwelt in the land of Tov: and idle fellows joined themselves to Yiftaĥ, and went out with him.
(4) And it came to pass in the course of time, that the children of ῾Ammon made war against Yisra᾽el.
(5) And when the children of ῾Ammon made war against Yisra᾽el, the elders of Gil῾ad went to fetch Yiftaĥ out of the land of Tov:
(6) and they said to Yiftaĥ, Come, and be our captain, that we may fight with the children of ῾Ammon.
כתובים
ג (א) מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בְּ֝בׇרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י ׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ׃
תֻּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד בְּמַעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם אַבְשָׁלוֹם בְּרֵיהּ:
(ב) יְ֭הֹוָה מָה־רַבּ֣וּ צָרָ֑י רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי׃
יְיָ כַּמָה סַגִיאִין מְעִיקַי סַגִיאִין דְקַיְמִין עָלַי:
(ג) רַבִּים֮ אֹמְרִ֢ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵאלֹהִ֬ים סֶֽלָה׃
סַגִיאִין אָמְרִין לְנַפְשִׁי לֵית פּוּרְקָנָא לֵיהּ בֵּאלָהָא לְעָלְמִין:
(ד) וְאַתָּ֣ה יְ֭הֹוָה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי׃
וְאַנְתְּ יְיָ תְּרִיס עֲלֵי יְקָרִי וּמְרִים רֵישִׁי:
(ה) ק֭וֹלִי אֶל־יְהֹוָ֣ה אֶקְרָ֑א וַיַּעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קׇדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃
קָלִי קֳדָם יְיָ אֲצַלֵי יְקַבֵּל צְלוֹתִי מִן טוּר בֵּית מַקְדְשֵׁיהּ לְעָלְמִין:
(ו) אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָאִ֫ישָׁ֥נָה הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְהֹוָ֣ה יִסְמְכֵֽנִי׃
אֲנָא שְׁכִיבֵית וּדְמַכֵית אִתְעֲרֵית מְטוּל דַיְיָ סָמִיךְ יָתִי:
3 (1) A Psalm of David, when he fled from Avshalom his son.
(2) Lord, how many are my enemies become! many are they who rise up against me:
(3) many there be who say of my soul, There is no help for him in God. (Sela.)
(4) But Thou, O Lord, art a shield for me; my glory, and the lifter up of my head.
(5) I cried to the Lord with my voice, and he heard me out of his holy hill. (Sela.)
(6) I lie me down and sleep; I awake; for the Lord sustains me.
משנה
א. שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית. כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָבֶל, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב, לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. וְכָל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם, מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, נֶאֱכָל, אֲבָל לֹא נֶעֱבָד. מִן הַנָּהָר וּמֵאֲמָנָה וְלִפְנִים, נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד:
ב. עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרְיָא, אֲבָל לֹא בִמְחֻבָּר. דָּשִׁים וְזוֹרִין וְדוֹרְכִין וּמְעַמְּרִין, אֲבָל לֹא קוֹצְרִין וְלֹא בוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִים. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ מֻתָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא:
ג. בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִמֵּחוּ, אִם הָיוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶם שְׁחוֹרִין, אֲסוּרִין. הוֹרִיקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אִם יְכוֹלִין לְהִתָּלֵשׁ בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן, אֲסוּרִין. וּכְנֶגֶד כֵּן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מֻתָּרִין:
ד. מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה כַיּוֹצֵא בוֹ. עָשָׂה הַבַּכִּיר, הֻתַּר הָאָפִיל. רַבִּי הִתִּיר לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד:
ה. אֵין מוֹצִיאִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה וּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מֵהָאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁמַעְתִּי בְפֵרוּשׁ, שֶׁמּוֹצִיאִין לְסוּרְיָא וְאֵין מוֹצִיאִין לְחוּץ לָאָרֶץ:
ו. אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ, שֶׁמְּבִיאִין מִסּוּרְיָא וְאֵין מְבִיאִין מִחוּצָה לָאָרֶץ:
1. [The land of Israel is divided into] three territories with regard to the sabbatical law.[Any produce grown in land] that was occupied by those who came up from Babylon, namely from Eretz Israel as far as Chezib, may not be eaten, nor [may its soil] be cultivated. [Any produce grown in land] that was occupied by those who came up from Egypt, namely from Chezib to the river, and until Amonah, may be eaten, but [its soil] may not be cultivated. From the river till Amonah and inwards, [produce] may be eaten and [the soil] cultivated.
2. In Syria, one may perform work on produce that has been detached, but not on produced attached [to the soil]. They may thresh, winnow, and tread [the grapes], or make [the grain] into sheaves, but they may not harvest [the crops], nor cut the grapes, nor harvest the olives. Rabbi Akiva said this principle: the kind of work that is permitted in Eretz Israel may also be done in Syria.
3. Onions on which rain fell and which had sprouted, if their leaves had turned black, they are forbidden; if they had become green they are permitted. Rabbi Hanina ben Antigonus says: if they can be plucked out by their leaves, they are forbidden. In the year after the sabbatical year, the like of these are permitted.
4. When may one buy vegetables at the outgoing of the sabbatical year [without fear that they are sabbatical produce]?When enough time has passed for similar [vegetables] to grow. Where produce ripens quickly, even that which is late in ripening is also permissible. Rabbi used to allow the buying of vegetables immediately after the sabbatical year was over.
5. One may not take oil [of terumah] that had to be burned, nor produce of the seventh year, from the land [of Israel] to other countries. Rabbi Shimon said: I have heard it expressly stated that they may be exported to Syria, but not to any other country outside the land.
6. They may not import terumah from outside the land of Israel into Israel. Rabbi Shimon said: I have heard it expressly stated that they may be bring from Syria, but not from any other country outside the land.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן תַּלְמוּד לוֹמַר וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ הִנָּהֵג בָּהֵן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה. וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה. וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה. וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ. תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' סא) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ'. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי עַצְמָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשִׂית עַל יָדָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם כח) וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ וְגוֹמֵר אָמַר אַבַּיֵּי הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְעָלְתָה בְיָדָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן יוֹחָאי וְלֹא עָלְתָה בְיָדָן. אָמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנָן בְּמָטוּתָא מִנַּיְיכוּ בְּיוֹמֵי נִיסָן וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרִי לֹא תִּתְחֲזוּ קַמָאי כִּי הֵיכִי דְלָא תִטְרְדוּ בִּמְזוֹנַיְיכוּ כֻּלֵּיהּ שַׁתָּא. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בַּר רִבִּי אֶלְעָאי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תוֹרָתָן קֶבַע וּמְלַאכְתָּן עֲרָאי זוּ וְזוּ נִתְקַיְּימָה בְיָדָן דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּן קֶבַע וְתוֹרָתָן עֲרָאי זוּ וְזוּ לֹא נִתְקַיְּימָה בְיָדָן וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בְּרִבִּי אֶלְעָאי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַכְנִיסִים פֵּירוֹתֵיהֶם דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶם דֶּרֶךְ גַּגּוֹת דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת. דֶּרֶךְ קַרְפִּיפוֹת כְּדֵי לְפוֹטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר דְאָמַר רִבִּי יַנַּאי אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו) בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ חָצֵר קוֹבַעַת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
The Sages taught: What is the meaning of that which the verse states: “And you shall gather your grain”? Because it is stated: “This Torah shall not depart from your mouths, and you shall contemplate in it day and night” (Joshua 1:8), I might have thought that these matters are to be understood as they are written; one is to literally spend his days immersed exclusively in Torah study. Therefore, the verse states: “And you shall gather your grain, your wine and your oil,” assume in their regard, the way of the world; set aside time not only for Torah, but also for work. This is the statement of Rabbi Yishmael.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Is it possible that a person plows in the plowing season and sows in the sowing season and harvests in the harvest season and threshes in the threshing season and winnows in the windy season, as grain is separated from the chaff by means of the wind, and is constantly busy; what will become of Torah? Rather, one must dedicate himself exclusively to Torah at the expense of other endeavors; as when Israel performs God’s will, their work is performed by others, as it is stated: “And strangers will stand and feed your flocks, and foreigners will be your plowmen and your vinedressers” (Isaiah 61:5). When Israel does not perform God’s will, their work is performed by them themselves, as it is stated: “And you shall gather your grain.” Moreover, if Israel fails to perform God’s will, others’ work will be performed by them, as it is stated: “You shall serve your enemy whom God shall send against you, in hunger, in thirst, in nakedness and in want of all things” (Deuteronomy 28:48).
Summing up this dispute, Abaye said: Although there is room for both opinions, many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and combined working for a living and learning Torah, and although they engaged in activities other than the study of Torah, were successful in their Torah study. Many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai and were not successful in their Torah study. They were ultimately forced to abandon their Torah study altogether.
Similarly, Rava said to the Sages who would attend his study hall: I implore you; during the months of Nisan and Tishrei, the crucial agricultural periods, do not appear before me. Engage in your agricultural work then so that you will not be preoccupied with your sustenance all year.
Summarizing these statements, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said in the name of the tanna Rabbi Yehuda, son of Rabbi El’ai: Come and see that the latter generations are not like the earlier generations; rather they are their inferiors. The earlier generations made their Torah permanent and their work occasional, and this, Torah study, and that, their work, were successful for them. However, the latter generations who made their work permanent and their Torah occasional, neither this nor that was successful for them.
Along these lines, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yehuda, son of Rabbi El’ai: Come and see that the latter generations are not like the earlier generations. In the earlier generations, people would bring their fruits into their courtyards through the main gate in order to obligate them in tithes. However, the latter generations bring their fruits through roofs, through courtyards and through enclosed courtyards, avoiding the main gate in order to exempt them from the mitzva of tithing. As Rabbi Yannai said: Untithed produce is not obligated in the mitzva of tithing until it sees the front of the house through which people enter and exit, and it is brought into the house that way as it is stated in the formula of the confession of the tithes: “I have removed the consecrated from the house” (Deuteronomy 26:13), as the obligation to tithe produce whose purpose has not yet been designated takes effect only when it is brought into the house.
And Rabbi Yoḥanan said: Even bringing it into the courtyard determines its status as having completed the production process and obligates the produce to be tithed, as it is written in the confession of the tithes: “And I have given to the Levite, the stranger, the orphan and the widow, and they shall eat in your gates and be satisfied” (Deuteronomy 26:12).
זוהר
וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר. מִצְוָתָהּ בַּסְגַן וְאוּקְמוּהָ. מָאי טַעְמָא לֵיהּ וְלָא לְאַהֲרֹן אֶלָּא אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְמַטְרוֹנִיתָא וְעוֹד דְּאַהֲרֹן לָא אָתֵי מִסִטְרָא דְטָהוֹר אֶלָּא מִסִטְרָא דְקָדוֹשׁ וּבְגִין דְּדָא אַתְיָיא לְטַהֲרָה לָא אִתְיְהִיב לֵיהּ. כָּל מִלָּה דְהָאי פָרָה הִיא בְּשֶׁבַע שֶׁבַע כִּבּוּסִים וְכוּלִי וְהָא אִתְמַר. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּהִיא שֶׁבַע שְׁנֵי שְׁמִטָּה וּבַת שֶׁבַע אִתְקְרֵי וְעַל דָּא כָל עוֹבָדוֹי בְשֶׁבַע. תָּא חֲזֵי כָל מָאי דְאִתְעֲבִיד מֵהָאי פָרָה בְגִין לְדַכְּאָה וְלֹא לְקַדְּשָׁא וְאַף עַל גַּב דְּאִתְיְהִיב לַסְגַן הוּא לָא שָׁחִיט וְלֹא שָׂרִיף בְגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַח דִּינָא בְסִטְרוֹי וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן דְּאִיהוּ בְדַרְגָּא שְׁלִים יַתִּיר דְלָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא תַמָּן וּלְאִזְדַּמְּנָא תַמָּן. הָאי פָרָה כֵיוַן דְּאִתְעֲבִיד אֵפֶר בָעֵי לְמִשְׁדֵי בֵיה עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְהָא אִלֵּין אִתְמָרוּ. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר וְלֹא קָדוֹשׁ. וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְמָקוֹם טָהוֹר דְּהָא טָהוֹר לָא אִקְרֵי אֶלָּא מִן סִטְרָא דִמְסָאֵב בְּקַדְמִיתָא רָזָא דְכֹלָא הָאי דִכְתִּיב לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא בְגִין דְּכָל דִּינִין תַּתָּאִין וְכָל אִינוּן דְּאָתוּ מִסִטְרָא דִמְסָאֲבָא כַד אִיהִי יַנְקָא מִסִטְרָא אַחֲרָא וְיָתִיבַת בְּדִינָא כְמָה דְּאִתְמַר (ישעיה ל''ד) מָלְאָה דָם הוֹדַשְׁנָה מֵחֶלֶב כְּדֵין כֻּלְּהוּ מִתַעֲרֵי וּמִסְתַּלְּקֵי וְשָׁרָאָן בְּעַלְמָא כֵיוַן דְּעַבְדֵי הָאי עוֹבָדָא דִלְתַתָּא וְכָל הָאי דִינָא בְאָתָר דָּא דְהָאי פָרָה וְרָמָאָן עָלָהּ עֵץ אֶרֶז וְכוּלֵי. כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ חֵילָא דִלְהוֹן וּבְכָל אָתָר דְשָׁרָאן אִתְבָּרוּ וְאִתְחֲלָשׁוּ וְעַרְקִין מִנֵּיהּ דְּהָאי חֵילָא דִילְהוֹן אַתְחֲזוּ כְגוֹוָנָא דָא לְגַבַּיְיהוּ כְדֵין לָא שָׁרָאָן בְּבַר נָשׁ וְאִתְדַכֵּי. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי מֵי נִדָּה מַיָּיא לְדַכְּאָה כַד עַלְמָא שָׁאֲרֵי בְדִינָא וְסִטְרָא מִסְאֲבָא אִתְפְּשַׁט בְּעַלְמָא הָכָא אִתְכְּלִילָן כָּל זִינֵי מְסַאֲבוּ וְכָל זִינֵי דַכְיוּ וּבְגִין כַּךְ טוּמְאָה וְטַהֲרָה כְלָלָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא:
וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר: הוּא מִשּׁוּם שֶׁמִּצְוָתָהּ בִּסְגָן, וְלֹא בְּכֹהֵן גָּדוֹל. וְהֶעֱמִידוּהוּ, מַהוּ הַטַּעַם, לְאֶלְעָזָר וְלֹא לְאַהֲרֹן. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אַהֲרֹן הוּא הַשּׁוֹשְׁבִין שֶׁל הַמַּלְכָּה. וְעַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לְמַעֲשֵׂה הַפָּרָה שֶׁהוּא דִּין. וְעוֹד, שֶׁאַהֲרֹן אֵינוֹ בָּא מִצַד טָהוֹר, אֶלָּא מִצַד קָדוֹשׁ. וּמִשּׁוּם שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה בָּאָה לְטָהֳרָה, עַל כֵּן לֹא נִתְּנָה לוֹ. כָּל דָּבָר שֶׁבַּפָּרָה הַזּוֹ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, הוּא בְּשֶׁבַע, שֶׁבַע כִּבּוּדִים וְכוּ' וּכְבָר לָמַדְנוּ. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא שֶׁבַע שְׁנֵי הַשְּׁמִיטָה, שֶׁכּוֹלֶלֶת שֶׁבַע סְפִירוֹת חג''ת נהי''מ וְנִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, וְעַל כֵּן כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְּשֶׁבַע. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפָּרָה הַזּוֹ הוּא כְּדֵי לְטַהֵר, וְלֹא לְקַדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְּנָה לִסְגָן הַכֹּהֲנִים שֶׁהוּא אֶלְעָזָר, הוּא אֵינוֹ שׁוֹחֵט וְאֵינוֹ שׂוֹרֵף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא דִּין מִצִדּוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה שְׁלֵמָה יוֹתֵר מֵאֶלְעָזָר, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִמָּצֵא שָׁם וּלְהִזְדַּמֵּן שָׁם. פָּרָה זוֹ כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית אֵפֶר צְרִיכִים לְהַשְּׁלִיךְ בָּהּ, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלָעַת. וְאֵלּוּ כְּבָר לָמַדְנוּ. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר. וְלֹא קָדוֹשׁ. וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא טָהוֹר אֶלָּא מִצַד שֶׁהָיָה תְּחִלָּה טָמֵא. סוֹד הַכֹּל, זֶה שֶׁכָּתוּב, לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא. הוּא מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים וְכָל אֵלּוּ הַבָּאִים מִצַד הַטּוּמְאָה, מְקַבְּלִים כֹּחָם מִן הַמַּלְכוּת, בָּעֵת שֶׁיּוֹנֶקֶת מִצַד הָאַחֵר, דְּהַיְנוּ מִצַד הַשְּׂמֹאל, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְיוֹשֶׁבֶת בַּדִּין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מְלֵאָה דָּם הֻדַשְׁנָה מֵחֵלֶב. אָז כָּל הַדִּינִים שֶׁל צַד הַטּוּמְאָה, מִתְעוֹרְרִים וּמִתְעַלִּים וְשׁוֹרִים בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁעוֹשִׂים הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, שֶׁל שְׂרֵפַת הַפָּרָה, לְמַטָּה, וְכָל הַדִּין הַזֶּה נַעֲשֶׂה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בַּפָּרָה הַזּוֹ, וּמַשְׁלִיכִים עָלֶיהָ עֵץ אֶרֶז וְגוֹ', אָז נֶחֱלָשׁ הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם, שֶׁל צַד הַטּוּמְאָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרִים הֵמָּה נִשְׁבִּים וְנֶחֱלָשִׁים, וּבוֹרְחִים מִשָּׁם, כִּי הַכֹּחַ הַזֶּה שֶׁלָּהֶם נִרְאֶה לָהֶם נִשְׁבָּר וּמְדוּכֶּה כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה בִּשְׂרֵפַת הַפָּרָה, וְאָז אֵינָם שׁוֹרִים בָּאָדָם, וְהוּא נִטְהָר. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים מֵי נִדָּה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, מַיִם לְטַהֵר כְּשֶׁהָעוֹלָם שׁוֹרֶה בְּדִין וְצַד הַטּוּמְאָה נִתְפַּשֵּׁט בַּעוֹלָם, כְּמוֹ בְּטוּמְאַת נִדָּה. כָּאן נִכְלְלוּ כָּל מִינֵי טוּמְאָה וְכָל מִינֵי טָהֳרָה. וּמִשּׁוּם זֶה טוּמְאָה וְטָהֳרָה הֵן כְּלָל עֶלְיוֹן שֶׁל הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים.
הלכה פסוקה
א. מִצְוַת פָּרָה אֲדוּמָה שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים אוֹ בַּת אַרְבָּע. וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָה שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה וְלֹא עֶגְלָה. לֹא מָצְאוּ אֶלָּא עֶגְלָה פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָמִים וְתִהְיֶה אֵצֶל בְּעָלֶיהָ עַד שֶׁתַּגְדִיל וְתֵעָשֶׂה פָּרָה. וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:
ב. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה תְּמִימָה תְּמִימַת אַדְמִימוּת לֹא תְמִימַת קוֹמָה אֶלָּא אִם הָיְתָה נַנֶּסֶת כְּשֵׁרָה כִּשְׁאַר הַקָּדָשִׁים. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת בְּתוֹךְ גוּמָא אֶחָת אוֹ בְתוֹךְ שְׁתֵּי כוֹסוֹת וְהֵן מוּנָחוֹת זוּ עַל זוּ פְסוּלָה:
ג. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עִיקְרָן מַאֲדִים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר עִיקְרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאֲדִים הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִיקָר וְגוֹזֵז בְּמִסְפְּרַיִים אֶת רֹאשָׁן הַמַּשְׁחִיר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גִּיזָה בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵין כַּוָּונָתוֹ לָגוֹז:
מוסר
אַל יִתֵּן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתְנִים חֲבֵרִים זֶה לָזֶה וְלֹא יַחֲזִיר שָׁלוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִירִין שָׁלוֹם אֶלָּא שׁוֹחֶה לְפָנָיו בְּיִרְאָה וְכָבוֹד וְאוֹמֵר שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי וּמוֹרִי: מַעֲשֵׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁצִוָּה לִבְנוֹ שֶׁלֹּא יֶהְנֶה יוֹתֵר מִדַּאי מִן הָעוֹלָם וְשֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלָיו יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם בְלֹא תַעֲנִית וּכְשֶׁמֵּת הוֹצִיאוּהוּ מִקִּבְרוֹ וְהִכּוּהוּ וְנִצְטַעֲרוּ מְאֹד עַל הַדָּבָר וּבָא בַחֲלוֹם בַּלַיְלָה לְאֶחָד וְאָמַר לוֹ מִפְּנֵי כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סְפָרִים נִמְחָקִים קְרוּעִים עִם דַפֵי סְפָרִים לֹא הָיִיתִי קוֹשְׁרָם יַחַד וּמַצְנִיעָם: אֱהוֹב אֶת הַשֶּׁמָא וּשְׂנוֹא אֶת מַה בְּכָךְ. פִּירוּשׁ אֱהוֹב לוֹמַר שֶׁמָּא אִם אוֹמַר דָּבָר זֶה אוֹ אֶעֱשֶׂה אוֹ אֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת אוֹ לִרְאוֹת דָּבָר זֶה אוֹ אֶשְׁמַע דָּבָר זֶה נְעִימוֹת זְמִירוֹת אוֹ אֵלֵךְ לְטַיֵּיל שֶׁמָּא יָבֹא לִגְרוֹם לִי לִידֵי חֵטְא. וּשְׂנוֹא לוֹמַר כִּי מַה בְכַךְ לְסַפֵּר חִידוּשִׁים וְלִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי הֲבָאי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי וְלֹא אָבֹא לִידֵי חֵטְא: