תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
כו (יח) וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃
וְאִם עַד אִלֵּין לָא תְקַבְּלוּן לְמֵימְרִי וְאוֹסֵף לְמִרְדֵּי יָתכוֹן שְׁבַע עַל חוֹבֵיכוֹן:
(יט) וְשָׁבַרְתִּ֖י אֶת־גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶֽת־אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה׃
וְאֶתְבַּר יָת יְקַר תָּקְפְּכוֹן וְאֶתֵּן יָת שְׁמַיָּא דִי עִלָּוֵיכוֹן תַּקִּיפִין כְּפַרְזְלָא מִלַּאֲחָתָא מִטְרָא וְאַרְעָא דִתְחוֹתֵיכוֹן חֲסִינָא כִנְחָשָׁא מִלְּמֶעְבַּד פֵּירִין:
(כ) וְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּחֲכֶ֑ם וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ׃
וִיסוּפוּן לְרֵיקָנוּ חֵילֵיכוֹן וְלָא תִתֵּן אַרְעֲכוֹן יָת עֲלַלְתַּהּ וְאִילַן אַרְעָא לָא יִתֵּן אִבֵּיהּ:
(כא) וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם׃
וְאִם תְּהָכוּן קֳדָמַי בְּקַשְׁיוּ וְלָא תֵיבוּן לְקַבָּלָא לְמֵימְרִי וְאוֹסֵף לֶאֱתָאָה עֲלֵיכוֹן מָחָא שְׁבַע כְּחוֹבֵיכוֹן:
(כב) וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֙יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם׃
וֶאֱגָרֵי בְכוֹן יָת חֵוַת בָּרָא וּתְתַכֵּל יָתְכוֹן וּתְשֵׁיצֵי יָת בְּעִירְכוֹן וְתַזְעֵר יָתְכוֹן וִיצַדְיָן אוֹרְחָתְכוֹן:
(כג) וְאִ֨ם־בְּאֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּסְר֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י קֶֽרִי׃
וְאִם בְּאִלֵּין לָא תִתְרְדוּן לְמֵימְרִי וּתְהָכוּן קֳדָמַי בְּקַשְׁיוּ:
26 (18) And if you will not yet for all this hearken to me, then I will punish you seven times more for your sins.
(19) And I will break the pride of your power; and I will make your skies like iron, and your earth like brass:
(20) and your strength shall be spent in vain: for your land shall not yield her increase, neither shall the trees of the land yield their fruit.
(21) And if you walk contrary to me, and will not hearken to me; I will bring seven times more plagues upon you according to your sins.
(22) I will also send wild beasts among you, which shall rob you of your children, and destroy your cattle, and make you few in number; and your highways shall be desolate.
(23) And if you will not be admonished by me as a result of these things, but will walk contrary to me;
נביאים
יז (יג) מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה כׇּל־עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ (יסורי) [וְסוּרַי֙] בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהֹוָֽה׃ {פ}
סִבּוּר יִשְׂרָאֵל יְיָ כָּל דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנָךְ יִבְהֲתוּן וּרְשִׁיעַיָא דַעֲבַרוּ עַל מֵימְרָךְ בְּגֵיהִנָם אִינוּן עֲתִידִין לְמִפַּל אֲרֵי שְׁבָקוּ פּוּלְחָנָךְ יְיָ דִבְדִילֵיהּ אַתְּ מַיְתֵי עֲלֵיהוֹן יְקָרָא כְמַבּוּעַ דְמַיִין דְלָא פָּסְקִין מוֹהִי:
(יד) רְפָאֵ֤נִי יְהֹוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃
אַסְיֵנִי יְיָ וְאֶתַּסֵי פְרוֹקְנִי וְאֶתְפְּרַק אֲרֵי תּוּשְׁבַּחְתִּי אָתְּ:
(טו) הִנֵּה־הֵ֕מָּה אֹמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה יָ֥בוֹא נָֽא׃
הָא אִינוּן אָמְרִין לִי אָן דְאִתְנַבֵּיתָא בִּשְׁמָא דַיָ יִתְקַיָם כְּעַן:
(טז) וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי ׀ מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃
וַאֲנָא לָא עַכְּבֵית עַל מֵימְרָךְ מִלְאִתְנַבָּאָה עֲלֵיהוֹן לְאוֹתָבוּתְהוֹן לִדְחַלְתָּךְ וּלְיוֹם בִּישׁ דְאַתְּ מַיְתֵי עֲלֵיהוֹן לָא חֲמֵידִת אַתְּ גְלֵי קֳדָמָךְ אַפָּקוּת שִׂפְוָתִי גְלֵי קֳדָמָךְ הֲוָה:
(יז) אַל־תִּֽהְיֵה־לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַחֲסִי־אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה׃
לָא יְהֵי מֵימְרָךְ לִי כַּדְבִין רֻחְצָנִי אַתְּ בְּעִדַן עָקָא:
(יח) יֵבֹ֤שׁוּ רֹֽדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שׇׁבְרֵֽם׃ {ס}
יִבְהֲתוּן רָדְפַי וְלָא אֶבָּהֵית אֲנָא יִתְכָּלְמוּן אִינוּן וְלָא אִתְכַּלֵם אֲנָא אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן יוֹם בִּישׁ וְעַל חַד תְּרֵין תְּבָרָא תַּבְּרִינוּן:
17 (13) O Lord, the hope of Yisra᾽el, all that forsake Thee shall be ashamed, and they who depart from me shall be written in the earth, because they have forsaken the Lord, the fountain of living waters.
(14) Heal me, O Lord, and I shall be healed; save me, and I shall be saved: for Thou art my praise.
(15) Behold, they say to me, Where is the word of the Lord? let it come now.
(16) As for me, I did not hasten to be a shepherd to follow Thee: neither have I desired the woeful day; Thou knowst: that which came out of my lips was before Thee.
(17) Be not a terror to me: Thou art my hope in the day of evil.
(18) Let them be confounded that persecute me, but let me not be confounded: let them be dismayed, but let me not be dismayed: bring upon them the day of evil, and destroy them with double destruction.
כתובים
כט (כד) חוֹלֵ֣ק עִם־גַּ֭נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד׃
דְפָלֵג עִם גַנָבָא סָנֵי נַפְשֵׁיהּ נִפְסַק מוֹמְתָא וְלָא מוֹדֶה:
(כה) חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהֹוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב׃
טְלוֹמְיָא דְבַר נָשָׁא עָבְדָא לֵיהּ תְּקוּלְתָּא וּדְמַסְבֵּר בֵּאלָהָא נֶעֱשָׁן:
(כו) רַ֭בִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵֽי־מוֹשֵׁ֑ל וּ֝מֵיְהֹוָ֗ה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃
סַגִיעֵי דְבָעְיָן אַפֵּי דְשַׁלִיטָא וּמִן קֳדָם אֱלָהָא דִינֵיהּ דְגַבְרָא:
(כז) תּוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃ {פ}
מְרַחַקְתָּא דְצַדִיקֵי גַבְרָא עֲוָלָא וּמְרַחַקְתָּא דְרַשִׁיעֵי גַבְרָא דִתְרִיצֵי אָרְחָתֵיהּ:
ל (א) דִּבְרֵ֤י ׀ אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִֽיתִיאֵ֑ל לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל׃
מִלוֹי דְאָגוּר בַּר יָקֶה דְקָבֵּל נְבִיוּתָא וְאָמַר גַבְרָא לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאוּכָל:
(ב) כִּ֤י בַ֣עַר אָנֹכִ֣י מֵאִ֑ישׁ וְלֹֽא־בִינַ֖ת אָדָ֣ם לִֽי׃
מְטוּל דְבוּרָא דִבְנֵי נָשָׁא אֲנָא דְלָא אִית בִּי בְיוּנָא דִבְנֵי נָשָׁא:
29 (24) Whoever is partner with a thief is his own enemy: he hears the adjuration of witnesses, but discloses nothing.
(25) The fear of man brings a snare: but he who puts his trust in the Lord shall be protected.
(26) Many seek the ruler’s favour; but a man’s judgment comes from the Lord.
(27) An unjust man is an abomination to the just: and he that is upright in the way is an abomination to the wicked.
30 (1) The words of Agur son of Yaqe, the burden. Thus says the man, I am weary, O God, I am weary, O God, and I am consumed:
(2) for I am more brutish than a man, and have not the understanding of a man.
משנה
א. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי דַיָּנִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד. זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מֻמְחִין, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן. זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן:
ב. אָמַר לוֹ נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא, נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ, נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאָמַר לוֹ דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ:
ג. וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין, הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וְהַמַּלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּתְחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית, מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אֻמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא, כְּשֵׁרִין:
ד. וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין, אָבִיו וְאָחִיו וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ וּבַעַל אֲחוֹתוֹ וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וּבַעַל אִמּוֹ וְחָמִיו וְגִיסוֹ, הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן, וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ. וְכָל הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ, וְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵתָה בִתּוֹ וְיֶשׁ לוֹ בָנִים מִמֶּנָּה, הֲרֵי זֶה קָרוֹב:
ה. הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. אוֹהֵב, זֶה שׁוּשְׁבִינוֹ. שׂוֹנֵא, כָּל שֶׁלֹּא דִבֶּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ:
ו. כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר, הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, חַיָּב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין:
ז. גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים לֹא יֹאמַר אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלָי, עַל זֶה נֶאֱמַר לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ (ויקרא יט), וְאוֹמֵר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד (משלי יא):
ח. כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה, סוֹתֵר אֶת הַדִּין. אָמְרוּ לוֹ, כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֶּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים וְאָמַר אֵין לִי עֵדִים, אָמְרוּ הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, וּלְאַחַר זְמָן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים, אָמַר אֵין לִי עֵדִים, הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי, אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם:
1. Cases of monetary law are adjudicated by three. They are chosen in the following manner: This litigant chooses one for himself and that litigant chooses one for himself, and the two of them choose one more for themselves; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The two judges that were chosen choose one more judge for themselves. This litigant can disqualify the judge chosen by that litigant and that litigant can disqualify the judge chosen by this litigant; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: When can one of the litigants disqualify the judges? Only when he brings evidence about them that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from serving as judges for another reason. But if they are fit to serve as judges or are experts ordained by the court, he cannot disqualify them. This litigant can disqualify the witnesses of that litigant and that litigant can disqualify the witnesses of this litigant; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: When can one litigant disqualify the other’s witnesses? Only when he brings evidence about them that they are related to one of the litigants or to each other, or that they are disqualified from bearing witness for another reason. But if they are fit to serve as witnesses, he cannot disqualify them.
2. If one litigant says to the other: My father is trusted to adjudicate for me, or: Your father is trusted to adjudicate for me, or: Three cattle herders, who are not proficient in halakha, are trusted to adjudicate for me, all of whom are disqualified from serving as judges, Rabbi Meir says: The one who made the offer can retract it, and the Rabbis say: He cannot retract it, but must accept their verdict. Similarly, one who was obligated by Torah law to take an oath to another, which is done while grasping a sacred object, and the latter said to him: Instead of taking an oath, merely vow to me by the life of your head that what you claim is true, Rabbi Meir says: The one who made the offer can retract it, and demand that the other litigant take an oath, as he is obligated to do by Torah law. And the Rabbis say: He cannot retract his offer. Once he has agreed to accept a vow, which is of less severity than an oath, he cannot retract his agreement.
3. And these on the following list are the ones who are disqualified by the Sages from bearing witness due to their unseemly behavior, as they are considered wicked individuals guilty of monetary transgressions: One who plays with dice [bekubbiyya] for money, and one who lends money with interest, and those who fly pigeons, and merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, which may be eaten but may not be sold as an object of commerce. Rabbi Shimon said: Initially, people would call them: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year. Once the tax collectors grew abundant they would then call them: Merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, as the Gemara will explain. Rabbi Yehuda said: When are the people listed above disqualified from bearing witness? It is when they have no occupation but this one. But if they have an occupation other than this one, although they also make money by these inappropriate means, they are fit to bear witness.
4. And these are the ones disqualified from bearing witness or from serving as judges due to their status as relatives of one of the litigants or of each other: One’s brother, and his paternal uncle, and his maternal uncle, and his sister’s husband, and the husband of his paternal aunt, and the husband of his maternal aunt, and his mother’s husband, and his father-in-law, and his brother-in-law, i.e., the husband of his wife’s sister. They themselves, all of these people, and also their sons, and their sons-in-law are considered relatives. And his stepson alone is disqualified, but not his stepson’s sons or sons-in-law. Rabbi Yosei says: This aforementioned halakha is Rabbi Akiva’s version of the mishna. But the initial version of the mishna reads as follows: His uncle and the son of his uncle, and anyone who is fit to inherit from him. Only paternal relatives, who are fit to inherit from him, are disqualified; maternal relatives, who do not inherit from him, are not disqualified from bearing witness about him or from adjudicating his case. And the halakha disqualifying a relative from bearing witness or serving as a judge is referring to anyone who is related to him at the time of the trial. If one was once a relative and became unrelated by the time of the trial, e.g., he married the daughter of one of the litigants, but she died or they were divorced, in this case he is fit. Rabbi Yehuda says: Even if his daughter died but her husband, the former son-in-law, has children from her, he is still considered a relative; the children cause them to remain related.
5. One who loves or one who hates one of the litigants is also disqualified. With regard to one who loves one of the litigants, this is referring to his groomsman. One who hates is referring to anyone who, out of enmity, did not speak with the litigant for three days. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The Jewish people are not suspected of bearing false witness due to love or hate.
6. How do the judges examine the witnesses? They bring them into a room in the courthouse and intimidate them so that they will speak only the truth. And they take all the people, other than the judges, outside so that they should not tell the other witnesses the questions the judges ask and the answers the first witness gives, and they leave only the eldest of the witnesses to testify first. And they say to him: Say how exactly you know that this litigant owes money to that litigant, as the plaintiff claims. If he said: The defendant said to me: It is true that I owe the plaintiff, or if he says: So-and-so said to me that the defendant owes the plaintiff, the witness has said nothing and his testimony is disregarded. It is not valid testimony unless he says: The defendant admitted in our presence to the plaintiff that he owes him, e.g., two hundred dinars. By admitting to the debt in the presence of witnesses he renders himself liable to pay the amount that he mentioned. And afterward they bring in the second witness and examine him in the same manner. If their statements are found to be congruent the judges then discuss the matter. If the opinions of the judges are divided, as two judges say that the defendant is exempt from payment and one says he is liable to pay, he is exempt. If two say he is liable and one says he is exempt, he is liable. If one says he is liable and one says he is exempt, or even if two of the judges deem him exempt or two of them deem him liable, and the other one says: I do not know, the court must add more judges and then rule in accordance with the majority opinion. This is because the one who abstains is considered as though he is not a member of the court.
7. After the judges finish the matter and reach a decision, they bring in the litigants. The greatest of the judges says: So-and-so, you are exempt from paying; or: So-and-so, you are liable to pay. And from where is it derived that when the judge leaves the courtroom he may not say: I deemed you exempt and my colleagues deemed you liable, but what can I do, as my colleagues outnumbered me and consequently you were deemed liable? About this it is stated: “You shall not go as a talebearer among your people” (Leviticus 19:16), and it says: “One who goes about as a talebearer reveals secrets, but one who is of a faithful spirit conceals a matter” (Proverbs 11:13).
8. Any time one of the litigants brings additional proof, he can overturn the verdict that was decided according to previous proofs. If one litigant said to the other: Bring all the proofs that you have from now until thirty days from now, if he found additional proof within thirty days, he can overturn the verdict. If he found it after thirty days, he cannot overturn the verdict anymore. Rabban Shimon ben Gamliel said: He can still overturn the verdict, as what should this litigant, who sought and did not find additional proof within thirty days but found it after thirty days, have done? In a case where one litigant said to the other: Bring witnesses, and the latter said: I have no witnesses, and the former said to him: Bring a proof, and he said: I have no proof, and he later brought a proof or found witnesses, in this case, this proof or these witnesses are worth nothing. It is apparently a false proof or false testimony. Rabban Shimon ben Gamliel said: What should this litigant, who did not know that he has witnesses and ultimately found witnesses, or who did not know that he has a proof and ultimately found proof, have done? Therefore, he can still overturn the verdict. If at the beginning of the discussion in the court one did not bring witnesses or other evidence for his claims, but then he saw that he was about to be deemed liable to pay in the judgment, and said: Bring so-and-so and so-and-so, and they will testify on my behalf, or he pulled out a proof from under his belt [pundato], even Rabban Shimon ben Gamliel holds that this is worth nothing. If there was truth in the testimony of these witnesses or in this proof, he would not have hidden it until now.
גמרא
אָמַר רִבִּי אוֹשַׁעְיָא מַאי דִּכְתִיב (זכרי' י''א) וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאֶחָד קָרָאתִי נוֹעַם וּלְאֶחָד קָרָאתִי חוֹבְלִים. נוֹעַם אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בָּהֲלָכָה. חוֹבְלִים אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַהֲלָכָה. (שם ד') וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה בְּנֵי הַיִּצְהָר הָעוֹמְדִים וְגוֹמֵר וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ. יִצְהָר אָמַר רִבִּי יִצְחָק אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂראֵל. שֶׁנּוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּשֶׁמֶן זַיִת. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל. שֶׁמֵּרִירִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּזַיִת (שם ה') וָאֶשָׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָה כְּנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וָאוֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדּוֹבֵר בִּי אָנָּה הֵמָּה מוֹלִיכוֹת אֶת הָאֵיפָה וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. זוֹ חֲנוּפָה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל. וְגַסּוּת הָרוּחַ לְבָבֶל נָחִית. וְהָאָמַר מַר עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ. אִין לְבָבֶל נָחִית וְאִישְׁתַּרְבּוּבֵי דְאִישְׁתַּרְבֵּב לְעֵילָם. דֵּיקָא נָמֵי דִּכְתִיב לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר שְׁמַע מִינָהּ. וְגַסּוּת לְבָבֶל לֹא וְהָאָמַר מַר סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ עֲנִיּוּת. וַעֲנִיּוּת לְבָבֶל נָחִית מַאי עֲנִיּוּת עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה. דִּכְתִיב (שיר השירים ח') אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוֹ עֵילָם שֶׁזָּכְתָה לִלְמוֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד. מַאי בָּבֶל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּלוּלָה בְמִקְרָא בְּלוּלָה בְמִשְׁנָה בְּלוּלָה בְּתַלְמוּד:
This demonstrates what Rabbi Oshaya says: What is the meaning of that which is written: “And I took for myself two staves; the one I called Graciousness, and the other I called Binders” (Zechariah 11:7)? “Graciousness”; these are the Torah scholars in Eretz Yisrael, who are gracious to one another in discussions of halakha. They treat each other with honor and love, as demonstrated in the statements of Reish Lakish and Rabbi Yehuda HaNasi. “Binders [ḥovelim]”; these are the Torah scholars in Babylonia, who injure [shemeḥabbelim] each other in discussions of halakha, i.e., they speak harshly to each other when they disagree.
Similarly, it is stated: “Then he said to me: These are the two anointed ones, that stand by the Lord of the whole earth” (Zechariah 4:14), and it is stated: “And two olive trees by it, one upon the right side of the bowl, and the other upon its left side” (Zechariah 4:3). With regard to the expression “anointed ones,” Rabbi Yitzḥak says: These are the Torah scholars in Eretz Yisrael, who are pleasant to each other in discussions of halakha like olive oil, which is not bitter. The verse “and two olive trees by it” should be interpreted as follows: These are the Torah scholars in Babylonia, who are bitter to each other in discussions of halakha like an olive.
The Gemara interprets another verse in Zechariah: “Then I lifted my eyes and saw, and behold there came forth two women, and the wind was in their wings, for they had wings like the wings of a stork. And they lifted up the measure between the earth and the heaven. Then I said to the angel that spoke with me: To where do they take the measure? And he said to me: To build her a house in the land of Shinar” (Zechariah 5:9–11). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This measure refers to flattery and arrogance that descended to Babylonia, i.e., Shinar.
The Gemara asks: And did arrogance descend to Babylonia? But doesn’t the Master say: Ten kav of arrogance descended to the world; Eilam took nine and all the rest of the world in its entirety took one?
The Gemara answers: Yes, it descended to Babylonia, and it made its way to Eilam. The language of the verse is also precise, as it is written: “To build her a house in the land of Shinar,” which indicates that the original intention was to build a house in Babylonia, but it was not built there. The Gemara comments: Conclude from it that arrogance did not remain in Babylonia.
The Gemara asks: But doesn’t the Master say: A sign of arrogance is poverty? And poverty descended to Babylonia, not to Eilam. The Gemara answers: To what kind of poverty is this referring? It is poverty with regard to Torah, which was characteristic of Eilam. As it is written: “We have a little sister, and she has no breasts” (Song of Songs 8:8), and Rabbi Yoḥanan says: This refers to Eilam, whose inhabitants merited to learn Torah but did not merit to teach it. They did not produce Torah scholars capable of imparting their wisdom to others.
The Gemara asks: What is the homiletic interpretation of the word Babylonia? Rabbi Yoḥanan says, as a tribute to the Jewish community of Babylonia and its Torah scholars: It means mixed with Bible, mixed with Mishna, and mixed with Talmud. Other Sages had a different opinion of the Torah in Babylonia: With regard to the verse: “He has made me dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6), Rabbi Yirmeya says: This is the Talmud of Babylonia, which is not as clear as the Talmud of Eretz Yisrael.
זוהר
תָּא חֲזֵי רְחִימוּתָא עִלָּאָה דְקֻדְשָׁא ברִיךְ הוּא בְיִשְׂרָאֵל לְמַלְכָּא דְהָוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאי וַהֲוָה חָטֵי קָמֵי מַלְכָּא יוֹמָא חָד סָרַח קָמֵי מַלְכָּא אָמַר מַלְכָּא כָּל הָנֵי יוֹמִין אַלְקֵינָא לָךְ וְלָא קַבְלַת מִכָּאן וְאִילָךְ מָאי אַעְבִיד לָךְ אִי אַתְרִיךְ לָךְ מִן אַרְעָא וְאַפִּיק לָךְ מִמַּלְכוּתָא דִילְמָא יְקוּמוּן עֲלָךְ דוּבֵי חַקְלָא אוֹ זְאֵבֵי חַקְלָא אוֹ לִסְטִין וְיַעְבְּרוּן לָךְ מֵעַלְמָא מַה אַעְבִיד אֶלָּא אֲנָא וְאַנְתְּ נִיפּוּק מֵאַרְעָא כַךְ אַף אָנִי אֲנָא וְאַנְתְּ נִיפּוּק מֵאַרְעָא אַף אֲנָא וְאַנְתְּ נֵהַךְ בְּגָלוּתָא וְנִיפּוּק כַּחֲדָא כַּךְ אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מַה אַעְבִיד לְכוּ הָא אַלְקֵינָא לְכוּ וְלָא אַרְכִיתוּ אוּדְנַיְיכוּ הָא אַיְיתֵינָא עָלַיְיכוּ מָארֵי תְרִיסִין מָארֵי טִפְסִין לְאַלְקָאָה לְכוֹן וְלָא שְׁמַעְתּוּן. אִי אַפִּיק לְכוּ מֵאַרְעָא לְחוֹדְכוֹן דָּחִילְנָא עָלַיְיכוּ מִכַּמָּה דוּבִין מִכַּמָּה זְאֵבִין דִּיְקוּמוּן עָלַיְיכוּ וְיָעַבְרוּן לְכוּ מֵעַלְמָא אֲבָל מַה אַעְבִיד לְכוּ אֶלָּא אֲנָא וְאַתּוּן נִפּוּק מֵאַרְעָא וְנֵהַךְ בְּגָלוּתָא הָדָא הוּא דִכְתִיב וְיִסַרְתִּי אֶתְכֶם לְמֵיהַךְ בְּגָלוּתָא וְאִי תִימְרוּן דְּאֶשְׁבּוֹק לְכוֹן אַף אֲנִי עִמְּכוֹן. שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם הָא שֶׁבַע דְּאִיתְרָךְ עִמְּכוֹן וַאֲמָאי עַל חַטֹּאתֵיכֶם הָדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ג') ובְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם אָמַר קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַתּוּן גְּרַמְתּוּן דַּאֲנָא וְאַתּוּן לָא נִידוּר בְּאַרְעָא (נ''א וְנִיטְרוֹד מֵאַרְעָא) הָא מַטְרוֹנִיתָא נַפְקַת מֵהֵיכְלֵי עִמְּכוֹן הָא אִתְחָרֵב כֹּלָא הֵיכְלָא דִילִי וְדִידְכוֹן אִתְחָרֵב דְּהָא לְמַלְכָּא לָא אִתְחֲזֵי הֵיכָלָא אֶלָּא כַד אִיהוּ עָיֵיל עִם מַטְרוֹנִיתָא. וְחֶדְוָה דְמַלְכָּא לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָא בְשַׁעְתָּא דְעָאל בְּהֵיכְלָא דְמַטְרוֹנִיתָא וְאִשְׁתְּכַח בְּרָתָא עִמָּהּ בְּהֵיכְלָא חַדָּאָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא הַשְׁתָּא דְלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְרָא וּמַטְרוֹנִיתָא הָא הֵיכְלָא חֲרִיבָא מִכֹּלָא אֶלָא אֲנָא מַה אַעְבִיד אַף אֲנָא עִמְּכוֹן. וְהַשְׁתָּא אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל אִינְהוּ בְגָלוּתָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח עִמְּהוֹן וְלָא שָׁבִיק לוֹן דְּכַד יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא יֵתוּב עִמְּהוֹן דִּכְתִיב (דברים ל') וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ וַדָּאי וְהָאי אִתְמַר:
בֹּא וּרְאֵה, אַהֲבָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, וְהָיָה חוֹטֵא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. יוֹם אֶחָד חָטָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים הִכֵּיתִי אוֹתְךְ, וְלֹא קִבַּלְתָּ, מִכָּאן וָאֵילָךְ, רְאֵה מַה שֶּׁאֱעֶשֶׂה לְךְ. אִם אֲגָרֵשׁ אוֹתְךְ מִן הָאָרֶץ, וְאוֹצִיאֲךְ מִן הַמַּלְכוּת, אוּלָי יָקוּמוּ עָלֶיךְ דֻּבִּים שֶׁבַּשָׁדֶה, אוֹ זְאֵבֵי הַשָׁדֶה, אוֹ רוֹצְחִים, וְיַעֲבִירוּ אוֹתְךְ מִן הָעוֹלָם. מָה אֶעֱשֶׂה. אֶלָּא אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא מִן הָאָרֶץ. כָּךְ, אַף אֲנִי שֶׁכָּתוּב, פֵּרוּשׁוֹ, אֲנִי וְאַתֶּם נֵצֵא מִן הָאָרֶץ. דְּהַיְנוּ שֶׁנֵּלֶךְ בַּגָּלוּת. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, הֲרֵי הִכֵּיתִי אֶתְכֶם וְלֹא הִטֵּיתֶם אָזְנְכֶם הֲרֵי הֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם בַּעֲלֵי מִלְחָמָה וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה, לְהַכּוֹתְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, אִם אוֹצִיאֲכֶם מִן הָאָרֶץ לְבַדְּכֶם, אֲנִי מְפַחֵד עֲלֵיכֶם מִכַּמָּה דֻּבִּים וּמִכַּמָּה זְאֵבִים שֶׁיָּקוּמוּ עֲלֵיכֶם וְיַעֲבִירוּ אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, אֶלָּא אֲנִי וְאַתֶּם נֵצֶא מִן הָאָרֶץ וְנֵלֶךְ בַּגָּלוּת. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם, לָלֶכֶת בַּגָּלוּת. וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֱעֶזֹב אֶתְכֶם, אַף אֲנִי, עִמָּכֶם. שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם, הַיְנוּ שֶׁבַע, שֶׁהִיא מַלְכוּת, שֶׁתִּתְגָרֵשׁ עִמָּכֶם, וְלָמָּה, עַל חַטֹּאתֵיכֶם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וּבְפִשְׁעֲכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם גְּרַמְתֶּם שֶׁאֲנִי וְאַתֶּם לֹא נָדוּר בָּאָרֶץ, הֲרֵי הַמַּטְרוּנִיתָא יוֹצֵאת מִן הָהֵיכָל עִמָּכֶם, הֲרֵי נֶחֱרָב הַכֹּל, הָהֵיכָל שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם נֶחֱרָב. כִּי הֵיכָל אֵינוֹ רָאוּי לַמֶּלֶךְ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא נִכְנָס בּוֹ עִם הַמַּטְרוּנִיתָא, וְשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ אֵינָהּ נִמְצֵאת, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס בְּהֵיכָלָה שֶׁל הַמַּטְרוּנִיתָא, וּבְנָהּ נִמְצָא עִמָּהּ בָּהֵיכָל, שְׂמֵחִים כֻּלָּם יַחַד. עַתָּה שֶׁהַבֵּן וְהַמַּטְרוּנִיתָא אֵינָם נִמְצָאִים, הֲרֵי הָהֵיכָל שֶׁלִּי חָרוּב מִכֹּל. אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה, אֲנִי. אַף אֲנִי עִמָּכֶם. וְעַתָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא עִמָּהֶם, וְאֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתָם. וּכְשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשׁוּב עִמָּהֶם. שֶׁכָּתוּב וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךְ. וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךְ וַדַּאי. דְּהַיְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשׁוּב. וּכְבָר לָמַדְנוּ.
הלכה פסוקה
א. כְּרִיעה כֵּיצַד הַמִּתְפַּלֵּל כּוֹרֵעַ חֲמִשָּׁה כְרִיעוֹת בְּכָל תְפִלָּה וּתְפִלָּה בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה בַתְחִלָּה וּבְסוֹף. וּבְהוֹדָיָה בִתְחִלָּה וּבְסוֹף וּכְשֶׁגּוֹמֵר הַתְּפִלָּה כּוֹרֵעַ וּפוֹסֵעַ ג' פְסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו. וּכְשֶׁהוּא כוֹרֵעַ נוֹתֵן שָׁלוֹם מִשְּׂמֹאל עַצְמוֹ וְאַחַר כַּךְ מִיְמִין עַצְמוֹ וְאַחַר כַּךְ מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ מִן הַכְּרִיעָה וּכְשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ בְּאַרְבַּע הַכְּרִיעוֹת כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בְּשֵׁם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּהֶדְיוֹט אֲבָל כֹּהֵן גָדוֹל כּוֹרֵעַ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְסוֹף כָּל בְּרָכָה. וְהַמֶּלֶךְ כֵּיוָן שֶׁשָּׁחָה בָרִאשׁוֹנָה אֵינוֹ מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ:
ב. וְלָמָה נוֹתֵן שָׁלוֹם לִשְׂמֹאלוֹ תְחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁשְּׂמֹאלוֹ הוּא יְמִין שֶׁכְּנֶגֶד פָּנָיו כְּלוֹמַר כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן שָׁלוֹם לִימִין הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כַּךְ לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ וְקָבְעוּ שֶׁיִּפָּטֵר מִן הַתְּפִלָה כְּמוֹ שֶׁנִּפְטָרִין מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
ג. כָּל הַכְּרִיעוֹת הָאֵלּוּ צָרִיךְ שֶׁיִּכְרַע בָּהֵן עַד שֶׁיִּתְפָּקְקוּ כָּל חוּלְיוֹת שֶׁבְּשֶׁדְרָה וְיַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְקֶשֶׁת וְאִם שָׁחָה מְעַט וְצִיעֵר עַצְמוֹ וְנִרְאֶה כְּכוֹרֵעַ בְּכָל כֹּחוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:
Genuflection. The worshiper bends the knees five times in every [Amidah] prayer,*Prayer, recited standing. at the beginning and at the end of the first blessing; at the beginning and the end of the thanksgiving blessing (which begins "We thank Thee"); and after the conclusion of the prayer. The knees are then bent, the worshiper steps backwards three paces, and with knees bent, bows to the left, then to the right, and then raises his head. When he bends the knees the first four times, he does so while uttering the word "Blessed" and resumes the erect posture at the word "O Lord." This rule applies to the layman. The high priest however bends the knees at the beginning and end of every blessing. The king bows his head at the beginning of the [Amidah] prayer and does not raise it till he has concluded it.
Why does the worshiper bow towards the left, first? Because his left corresponds to the right of the person whom he faces. And just as one who stands before a king bows to the king's right and then to the king's left, so the sages ordained that at the conclusion of the Amidah, the same etiquette should be observed as in taking leave of the royal presence.
In all these genuflections, the worshiper should bow till all the vertebrae of the spinal column become prominent, and his body assumes the shape of a bow. If however he bowed slightly and made an effort which caused strain, so that it is evident that he bows as low as he can, he need not be apprehensive [as to whether he had fulfilled his duty].
מוסר
לֹא יַעֲשֶׂה כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה דָבָר בְּמִנְהָג וּמוֹצִיא דְבָרִים מִפִּיו בְּלֹא הֶגְיוֹן הַלֵּב וְעַל דָּבָר זֶה חָרָה אַף ה' בְּעַמּוֹ וְשָׁלַח לָנוּ אֶת עַבְדוֹ יְשַׁעְיָהוּ וְאָמַר (ישעיה כ''ט) יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רָחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אוֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלוּמָדָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיְשַׁעְיָהוּ יְשַׁעְיָהוּ רְאֵה מַעֲשֵׂה בָנַי כִּי אֵינוֹ אֶלָּא לִפְנִים וּמַחֲזִיקִים בִּי כְּאָדָם שֶׁמַּחֲזִיק וְנוֹהֵג מִנְהַג אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ בָאִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִתְפַּלְּלִים לְפָנַי תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת כְּמִנְהַג אֲבוֹתָיו לֹא בְּלֵב שָׁלֵם. הֵם מְנַקִּין אֶת יְדֵיהֶם וּמְבָרְכִין עַל נְטִילַת יְדֵיהֶם וּבוֹצְעִים וּמְבָרְכִין בִּרְכַת הַמּוֹצִיא שׁוֹתִים וּמְבָרְכִים כְּמוֹ שֶׁהַדָּבָר שָׁגוּר בְּפִיהֶם אַךְ בְּעֵת שֶׁהֵן מְבָרְכִין אֵינָן מִתְכַּוְונִים לְבָרְכֵנִי לָכֵן עַל כֵּן חָרָה אַפּוֹ וְנִשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל לְאַבֵּד חָכְמַת הַחֲכָמִים הַיּוֹדְעִים אוֹתוֹ וּמְבָרְכִים אוֹתוֹ כְּמִנְהָג וְלֹא בְכַוָּונָה. דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ לָכֵן הִנְנִי יוֹסִיף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבוֹנָיו תִּסְתַּתָּר. לְפִיכָךְ הִזְהִירוּ חֲכָמִים עַל הַדָּבָר וְאָמְרוּ וַעֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פּוֹעֲלָם כִּי כָל אֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָעוֹלָמוֹ לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ: