תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
לה (ז) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃
וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְּקֵי וּמַשְׁכֵי דְסַסְגוֹנָא וְאָעֵי שִׁטִּין:
(ח) וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃
וּמִשְׁחָא לְאַנְהָרוּתָא וּבוּסְמַיָּא לִמְשַׁח רְבוּתָא וְלִקְטֹרֶת בּוּסְמַיָּא:
(ט) וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃
וְאַבְנֵי בוּרְלָא וְאַבְנֵי אַשְׁלָמוּתָא לְשַׁקָּעָא בְאֵפוֹדָא וּבְחוּשְׁנָא:
(י) וְכׇל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהֹוָֽה׃
וְכָל חַכִּימֵי לִבָּא בְּכוֹן יֵיתוּן וְיַעַבְדוּן יָת כָּל דִּי פַקֵּד יְיָ:
35 (7) and rams’ skins dyed red, and taĥash skins, and shittim wood,
(8) and oil for the light, and spices for anointing oil, and for the sweet incense,
(9) and shoham stones, and stones to be set for the efod, and for the breastplate.
(10) And every wisehearted man among you shall come, and make all that the Lord has commanded;
נביאים
ז (יט) וְכֹתָרֹ֗ת אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה שׁוּשַׁ֣ן בָּאוּלָ֑ם אַרְבַּ֖ע אַמּֽוֹת׃
וּקְרוֹנְתְּוָן דְעַל רֵישׁ עַמוּדַיָא עוֹבַד שׁוֹשַׁנְתָּא לָקִיט בְּאוּלַמָא אַרְבַּע אַמִין:
(כ) וְכֹתָרֹ֗ת עַל־שְׁנֵי֙ הָעַמּוּדִ֔ים גַּם־מִמַּ֙עַל֙ מִלְּעֻמַּ֣ת הַבֶּ֔טֶן אֲשֶׁ֖ר לְעֵ֣בֶר (שבכה) [הַשְּׂבָכָ֑ה] וְהָרִמּוֹנִ֤ים מָאתַ֙יִם֙ טֻרִ֣ים סָבִ֔יב עַ֖ל הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
וּקְרוֹנְתְּוָן עַל תְּרֵין עַמוּדַיָא אַף מִלְעֵלָא מִלְקָבֵל דִבְקָא דִי לְעִבַּר סְרִיגְתָּא וְרִמוֹנַיָא מָאתָן סִדְרִין עֲבִידִין לֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר עַל קְרוֹנְתָּא תִנְיָתָא:
(כא) וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת־הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת־הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃
וַאֲקֵים יַת עַמוּדַיָא לְאוּלַמָא דְהֵיכְלָא וַאֲקֵים יַת עַמוּדָא מִימִינָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יָכִין וַאֲקֵים יַת עַמוּדָא מִסְמָלָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ בּוֹעַז:
(כב) וְעַ֛ל רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים מַעֲשֵׂ֣ה שׁוֹשָׁ֑ן וַתִּתֹּ֖ם מְלֶ֥אכֶת הָעַמּוּדִֽים׃
וְעַל רֵישׁ עַמוּדַיָא עוֹבַד שׁוֹשַׁנְתָּא וּשְׁלִימַת עֲבִידַת עַמוּדַיָא:
7 (19) And the capitals that were upon the top of the pillars in the porch, were of lily work, four cubits.
(20) And there were capitals upon the two pillars also above, over against the protuberance which was by the network: and the pomegranates were two hundred in rows round about upon the other capital.
(21) And he set up the pillars in the porch of the temple: and he set up the right pillar, and called its name Yakhin: and he set up the left pillar, and called its name Bo῾az.
(22) And upon the top of the pillars was lily work: so was the work of the pillars finished.
כתובים
יט (כח) עֵ֣ד בְּ֭לִיַּעַל יָלִ֣יץ מִשְׁפָּ֑ט וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְבַלַּע־אָֽוֶן׃
סַהֲדָא רִגְלָאָה מְמַיֵק בְּדִינֵיהּ וּפוּמְהוֹן דְרַשִׁיעֵי מַפִּיק עָאֲתָא:
(כט) נָכ֣וֹנוּ לַלֵּצִ֣ים שְׁפָטִ֑ים וּ֝מַהֲלֻמ֗וֹת לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים׃
מִתַּקְנִין לִמְמִקְנֵי דִינֵי וּמָחָתָא לְגִשְׁמֵיהוֹן דְסִכְלֵי:
כ (א) לֵ֣ץ הַ֭יַּיִן הֹמֶ֣ה שֵׁכָ֑ר וְכׇל־שֹׁ֥גֶה בּ֝֗וֹ לֹ֣א יֶחְכָּֽם׃
מְמִקְנָא הוּא חַמְרָא וְרַוְיָתָא שִׁכְרָא וְכָל דְשָׁגֵי בֵיהּ לָא נִתְחַכֵּם:
(ב) נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר אֵ֣ימַת מֶ֑לֶךְ מִ֝תְעַבְּר֗וֹ חוֹטֵ֥א נַפְשֽׁוֹ׃
נָהָם הֵיךְ אַרְיָא אֵימְתָא דְמַלְכָּא וּמַן דְמַחֲמֵית לֵיהּ חָטֵי עַל נַפְשֵׁיהּ:
19 (28) An ungodly witness scorns justice: and the mouth of the wicked devours iniquity.
(29) Judgments are prepared for scorners, and stripes for the back of fools.
20 (1) Wine is a mocker, strong drink is riotous, and whoever is misled thereby is not wise.
(2) The terror of a king is as the roaring of a lion: he who provokes him to anger forfeits his life.
משנה
א. חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה, מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לְאֳכָלִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר, וְאִם לְמַשְׁקִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר:
ב. כֹּל שֶׁבָּא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, וְכֹל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן, וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים וְקוּלְיָס הָאִסְפָּנִין, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן:
ג. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכֹל הֵימֶנָּה גְרוֹגָרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וְאֵין נוֹקְבִים מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת:
ד. נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצַּנּוּ, וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ בְּמַיִם, מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם:
ה. הָרוֹחֵץ בְּמֵי מְעָרָה וּבְמֵי טְבֶרְיָא וְנִסְתַּפֵּג, אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיאוֹת, לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ. אֲבָל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין בַּאֲלוּנְטִית אַחַת פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן:
ו. סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין. אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִּימָה, וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִזִין, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ, לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן, אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא:
1. From a barrel of wine or oil that broke on Shabbat, one may rescue from it food sufficient for three meals, and one may also say to others: Come and rescue food for yourselves. This applies provided that one does not soak up the wine or oil with a sponge or rag, due to the prohibition of squeezing. One may not squeeze fruits on Shabbat in order to extract liquids from them. And if liquids seeped out on their own, it is prohibited to use them on Shabbat. Rabbi Yehuda says: If the fruits were designated for eating, the liquid that seeps from them on Shabbat is permitted. There is no concern lest one purposely squeeze liquids from fruit that is designated for eating. And if the fruits were originally designated for liquids, the liquids that seep from them on Shabbat are prohibited. In the case of honeycombs that one crushed on Shabbat eve, and honey and wax seeped from them on their own on Shabbat, they are prohibited, and Rabbi Eliezer permits using them.
2. Any salted food item that was already placed in hot water, i.e., cooked, before Shabbat, one may soak it in hot water even on Shabbat. And anything that was not placed in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat but may not soak it, with the exception of old salted fish and small salted fish and the kolyas ha’ispanin fish, for which rinsing with hot water itself is completion of the prohibited labor of cooking.
3. A person may break a barrel on Shabbat in order to eat dried figs from it, provided he does not intend to make a vessel. And one may not perforate the plug of a barrel to extract wine from it; rather, one must remove the plug entirely to avoid creating a new opening for the barrel. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis permit puncturing the plug, but they too restrict this leniency and say that one may not perforate the plug of the barrel on its side. And if it was already perforated, one may not apply wax to it to seal the hole, because in doing so he spreads the wax evenly on the barrel and thereby violates the prohibited labor of smoothing. Rabbi Yehuda said: An incident of that kind came before Rabban Yoḥanan ben Zakkai in the city of Arav, and he said: I am concerned for him, because he may be liable to bring a sin-offering as a result of this.
4. One may place a cooked dish into an empty pit on Shabbat so that it will be protected from the heat, and similarly, one may place good potable water into a vessel and place the vessel into bad, non-potable water so that the potable water will cool off. And one may also place cold water out in the sun so that it will be heated. They also taught: Someone whose garments fell into water while walking on the road may replace them and continue to walk wearing them and need not be concerned about violating the prohibitions against wringing or laundering. When he reaches the outer courtyard of a place where he can leave his clothes, he spreads them in the sun to dry, but not opposite the masses, as they will suspect him of laundering on Shabbat.
5. One who bathes on Shabbat in a ritual bath formed by cave water or in the water of Tiberias and dried himself even with ten towels may not carry them in his hand, lest he forget that it is Shabbat and wring the water from them. However, ten people may use one towel to dry their faces, hands, and feet, and may carry them in their hands. Even though in this case the towel would be quite wet, it is permitted to handle the towel because there are several people present, and they will remind each other that it is prohibited to wring a towel on Shabbat.
6. Apropos the waters of Tiberias, the mishna discusses the halakhot of bathing and medicine on Shabbat. One may smear oil on his body and gently rub his body with his hand; however, one may not exert himself with vigorous massage or by means of exercise in order to benefit from the therapeutic effects of sweating; and one may not scrape the oil off with a scraper. Additionally, one may not go into a swampy river [kurdima], on Shabbat. And one may not make a drug to induce vomiting, nor may one align a young infant’s bones to straighten them, nor may one reset a break in a bone. One whose hand or foot was dislocated may not move them about vigorously in cold water, which is the standard method of treatment; however, one may wash the limb in the typical manner, and if one is cured through this washing, he is cured.
גמרא
יָתִיב רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרִבִּי אָסֵי קַמֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְיָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן וְקָא מְנַמְנֵם אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרִבִּי אָסֵי מִפְּנֵי מַה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים. אָמַר לֵיהּ כְּלָךְ לְמִדְבַּר עַזָּה וְאַרְאֶךָ שְׁמֵנִים מֵהֶן. מִפְּנֵי מַה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָּבֶל שְׂמֵחִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲנִיִּים. מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָינִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. מִפְּנֵי מַה נָכְרִים מְזוּהֲמִין מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אִיתְעַר בְּהוּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְהוּ דַּרְדְּקֵי לֹא כַךְ אָמַרְתִּי לָכֶם (משלי ז') אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ אִם בָּרוּר לָךְ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתָךְ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לָךְ אָמְרֵהוּ וְאִם לָאו לֹא תֹאמְרֵהוּ. אָמְרוּ לֵיה וְלֵימָא לָן מָר אֵיזֶה מֵהֶם מִפְּנֵי מַה עוֹפוֹת שֶׁבְבָבֶל שְׁמֵנִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' מ''ח) שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֵל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ. וְהָכָא מְנָלָן דְּגָלוּ. דְּתַנְיָא רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם ט') עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְגוֹ' מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ בְּהֵמָה בְּגִימַטְרִיָא נ''ב הֲווֹ. מִפְּנֵי מַה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בְאוֹתָהּ קְלָלָה דִּכְתִיב (הושע ב') וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ. מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָינִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי מְקוֹמָן דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי בְּמָתָא שְׁמָאי בְּלֹא מָתָא תּוֹתְבָאי. מִפְּנֵי מַה נָכְרִים מְזוּהֲמִין שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הִטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זוּהֲמָתָן אוּמוֹת שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי לֹא פָסְקָה זוּהֲמָתָן. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשֵּׁי גֵּרִים מָאי. אָמַר לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לֹא הֲווֹ מַזְלַיְיהוּ הֲוָה דִּכְתִיב (דברים כ''ט) אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר וְגוֹ':
Apropos relations between the Jews of Eretz Yisrael and Babylonia, the Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi were sitting before Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Yoḥanan was sitting and dozing. In the meantime the two of them conversed. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Asi: For what reason are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? He said to him: This is not at all the case; go to the desert of Gaza in Eretz Yisrael, and I will show you fowl that are fatter than them. Rabbi Ḥiyya bar Abba then asked: For what reason are Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Rabbi Asi answered him: Because in Babylonia they are poor, and it is only on Festivals that they have a lot to eat, which causes them to rejoice. Rabbi Ḥiyya then asked: For what reason are Torah scholars in Babylonia distinguished by their special rabbinic garb? Rabbi Asi answered: Because they are not well-versed in Torah. If they would not distinguish themselves by dressing differently, they would not be respected for their Torah knowledge. He then asked: For what reason are gentiles ethically contaminated? He answered: Because they eat abominable creatures and crawling things, and that causes bad character traits.
Rabbi Yoḥanan woke up due to their discussion and said to them: You children, did I not tell you this, that the verse “Say to wisdom: You are my sister, and call understanding your kin” (Proverbs 7:4) means that if the matter is as clear to you as the fact that your sister is forbidden to you, say it, and if not, do not say it; and these explanations that you offered are unfounded. They said to him: Then will the Master tell us the answers to some of them? He said to them: Why are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? Because they were not exiled, as it says: “Moab has been at ease since his youth and he has settled on his lees, and he was not emptied from vessel to vessel and did not go into captivity; therefore his taste remained in him and his scent did not change” (Jeremiah 48:11). Apparently, one who is not exiled retains his strength.
And here in Eretz Yisrael, from where do we derive that even the animals and birds were exiled? As it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that no person passed through the land of Judea for fifty-two years, as it is stated: “I will raise crying and wailing for the mountains and a lamentation for the pastures of the wilderness, for they have been burned, with no person passing through, and they do not hear the voice of the cattle, from the bird of the heavens to the beast [behema, spelled beit, heh, mem, heh], all have fled and gone” (Jeremiah 9:9). Behema has a numerical value of fifty-two, alluding to the fact that no one passed through for fifty-two years. From the verse cited in this baraita, it is clear that even the animals and birds were exiled, as it states: “All have fled and gone.”
Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They all returned except for the kolyas ha’ispanin, as Rav said: Those inclines of Babylonia return the water through underground watercourses to the spring of Eitam in Eretz Yisrael, and the fish also returned through these watercourses. And this fish, the kolyas, because its spine is not strong, it could not ascend these watercourses and did not return to Eretz Yisrael.
Rabbi Yoḥanan continued to answer the questions of Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi: For what reason are the Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Because they were not included in that curse with which Eretz Yisrael was cursed, as it is written: “And I will cause all of her happiness to cease, her Festival, her New Moon, and her Shabbat and all her Festivals” (Hosea 2:13). And it is also written: “My soul hates your New Moons and your Festivals; they are a burden to Me; I am weary to bear them” (Isaiah 1:14). What is the meaning of the phrase: “They are a burden to me”? Rabbi Elazar said that the Holy One, Blessed be He, said: Is it not enough for the Jewish people that they sin before Me, that they also burden Me to know which harsh decree I will bring upon them? Rabbi Yitzḥak said: Because of this curse, there is not a single Festival on which troops did not come to Tzippori to conduct searches or to collect taxes. And Rabbi Ḥanina said: There is not a single Festival on which an egmon and a kamton and a branch bearer, Roman officials, did not come to Tiberias to collect taxes, thereby disrupting the festive celebrations.
For what reason are the Torah scholars in Babylonia distinguished by special garb? Because they are not native to that place and therefore require special dress to distinguish themselves, as people say in the folk expression: In my own city, I am honored for my name; in a place that is not my own city, I am honored for my clothing. The Gemara then praised the Sages of Babylonia by interpreting the verse “In days to come Jacob will take root, Israel will bud and blossom” (Isaiah 27:6). Rav Yosef taught: These are the Torah scholars in Babylonia, who add buds and blossoms to the Torah.
Rabbi Yoḥanan then explained to them: Why are gentiles ethically contaminated? It is because they did not stand on Mount Sinai. As when
the snake came upon Eve, i.e., when it seduced her to eat from the Tree of Knowledge, it infected her with moral contamination, and this contamination remained in all human beings. When the Jewish people stood at Mount Sinai, their contamination ceased, whereas gentiles did not stand at Mount Sinai, and their contamination never ceased. Rav Aḥa, the son of Rava, said to Rav Ashi: What about converts? How do you explain the cessation of their moral contamination? Rav Ashi said to him: Even though they themselves were not at Mount Sinai, their guardian angels were present, as it is written: “It is not with you alone that I make this covenant and this oath, but with he that stands here with us today before the Lord our God, and with he that is not here with us today” (Deuteronomy 29:13–14), and this includes converts.
זוהר
מִלָה דָא שְׁמַעְנָא בְרָזִין דְבוּצִינָא קַדִּישָׁא וְלָא אִתְיְיהִיב לִּי רְשׁוּ לְגַלָּאָה בַר לְכוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין. דְאִי בְהַהִיא שַׁעְתָּא דְאִיהִי נַקְטָא נַפְשִׁין וְרוּחִין בִּרְעוּ דִדְבֵקוּתָא חָדָא אִיהוּ יְשַׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא וְיָהִיב נַפְשֵׁיהּ בִּדְבֵקוּתָא בְּהַהוּא רְעוּתָא. לְאַכְלָלָא לָהּ בְּהַהוּא דְבֵקוּתָא. אִי אִתְקַבְּלַת בְּהַהִיא שַׁעְתָּא בְהַהוּא רְעוּתָא דְאִינוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין וְנִשְׁמָתִין דְּאִיהִי נַקְטָא הָאי אִיהִי בַּר נָשׁ דְּאִתְצְרִיר בִּצְרוֹרָא דְחַיֵּי בְהָאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי וְתוּ דְּבַעְיָיא לְאִתְכַּלְלָא מִכָּל סִטְרִין מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא וּלְאִתְעַטְרָא בְנִשְׁמָתִין בְּכָל סִטְרִין. אִתְעַטְרָא בְנִשְׁמָתִין מִלְּעֵילָא וְאִתְעַטְרָא בְנִשְׁמָתִין מִלְּתַתָּא. וְאִי בַר נַשׁ יְכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְכָל דָּא וְיִמְסוֹר נַפְשֵׁיהּ מִתַּתָּא בִדְבֵקוּתָא בִרְעוּתָא כְמָה דְאִתְמַר כְּדֵין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא כְגוֹוָונָא דְהַהוּא שָׁלוֹם דִּלְעֵילָא הַהוּא דְבָרִיךְ לָהּ לְמַטְרוֹנִיתָא וְאַכְלִיל לָהּ וְאַעְטַר לָהּ בְּכָל עִטְרִין. אוּף הָכִי הָאי בַר נָשׁ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא כְמָה דְאַתְּ אָמַר (שופטים ו') וַיִּקְרָא לוֹ יְיָ שָׁלוֹם. וְכָל יוֹמוֹי הָכִי קָרָאן לֵיהּ לְעֵילָא שָׁלוֹם בְּגִין דְּאַכְלִיל וְאַעְטַר לְמַטְרוֹנִיתָא לְתַתָּא כְגוֹוָנָא דְהַהוּא שָׁלוֹם לְעֵילָא. וְכַד אִסְתְּלַק הַהוּא בַר נָשׁ מֵהָאי עַלְמָא נִשְׁמָתֵיהּ סַלְקָא וּבַקְעָא בְכָל אִינוּן רְקִיעִין וְלֵית מָאן דְיִמְחֵי בִידָהּ. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לָהּ וְאָמַר (ישעיה נ''ז) יָבֹא שָׁלוֹם וּשְׁכִנְתָּא אַמְרַת יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹמֵר וְיִפְתְּחוּן לָהּ תְּלֵיסָר טוּרֵי דַאֲפַרְסְמוֹנָא דַכְיָיא וְלֹא יְהֵי מָאן דְּיִמְחֵי בִידָהּ. וְעַל דָּא זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיִשְׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא וְעַל דָּא כְתִיב כָּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְיָ לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה כְּמָה דְאִתְמַר. אָרִים רִבִּי אַבָּא קָלֵיהּ וְאָמַר וַוי רִבִּי שִׁמְעוֹן אַנְתְּ בָּחַיִּין וַאֲנָא בָכֵינָא עֲלָךְ. לָא עֲלַךְ בָּכֵינָא אֶלָּא בָּכֵינָא עַל חַבְרַיָּיא וּבָכֵינָא עַל עַלְמָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּבוֹצִינָא דְשַׁרְגָא דְאַדְלִיק לְעֵילָא וְאַדְלִיק לְתַתָּא. וּבִנְהוֹרָא דְאַדְלִיק לְתַתָּא נְהִירִין כָּל בְּנֵי עַלְמָא (נ''א נָהִיר לְעֵילָא) וַוי לְעַלְמָא כַּד יִסְתְּלַק נְהוֹרָא דִלְתַתָּא בִנְהוֹרָא דִלְעֵילָא. מָאן יַנְהִיר נְהוֹרָא דְאוֹרַיְיתָא לְעַלְמָא קָם רִבִּי אַבָּא וְנָשִׁיק לְרִבִּי חִיָיא. אָמַר לֵיהּ מִלִּין אִלֵּין הֲווֹ תְחוֹת יָדָךְ וְעַל דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדַרְנִי עַד הָכָא לְאִתְחַבְּרָא עִמְּכוֹן זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ:
דָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי בֵּין הַסּוֹדוֹת שֶׁל מָאוֹר הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא נִתְּנָה לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת חוּץ מִכֶּם חֲסִידִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאִם בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁהַמַּלְכוּת אוֹחֶזֶת הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, בְּרָצוֹן אֶחָד שֶׁל הַדְּבֵקוּת, מֵשִׂים הָאָדָם לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ בִּדְבֵקוּת בַּרָצוֹן הַהוּא, דְּהַיְנוּ לִכְלוֹל נַפְשׁוֹ בְּאוֹתָהּ הַדְּבֵקוּת, אִם הִתְקַבְּלָה מְסִירַת נַפְשׁוֹ, בַּשָּׁעָה הַהִיא, בְּרָצוֹן הַנְּפָשׁוֹת הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁאוֹחֶזֶת, זֶה הוּא אָדָם שֶׁנִּצְרָר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוּנִיתָא צְרִיכִים לְהִכָּלֵל מִכָּל הַצְדָדִים מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וּלְהִתְעַטֵּר בַּנְּשָׁמוֹת בְּכָל הַצְדָדִים, הִיא מִתְעַטֶּרֶת בַּנְּשָׁמוֹת מִלְּמַעְלָה וּמִתְעַטֶּרֶת בַּנְּשָׁמוֹת מִלְּמַטָּה, וְאִם הָאָדָם מְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְכָל זֶה, וּמוֹסֵר לָהּ נַפְשׁוֹ מִלְּמַטָּה בִּדְבֵקוּת וּבְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לוֹ שָׁלוֹם לְמַטָּה, כְּעֵין שָׁלוֹם הַהִיא שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהוּא יְסוֹד הַנִּקְרָא שָׁלוֹם, אוֹתוֹ הַשָּׁלוֹם, הַמְּבָרֵךְ אֶת הַמַּלְכָּה, וּמַכְלִיל אוֹתָהּ וּמַעֲטִיר אוֹתָהּ מִכָּל הַצְדָדִים. אַף כָּךְ אָדָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לוֹ שָׁלוֹם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם. וְכָל יָמָיו קוֹרְאִים אוֹתוֹ כָּךְ לְמַעְלָה, שָׁלוֹם. מִשּׁוּם שֶׁהִכְלִיל וְהֶעֱטִיר אֶת הַמַּלְכָּה מִלְּמַטָּה, כְּעֵין שָׁלוֹם הַזֶּה שֶׁלְּמַעְלָה. וּכְשֶׁהָאָדָם הַהוּא מִסְתַּלֵּק מֵעוֹלָם הַזֶּה, נִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וּבוֹקַעַת בְּכָל אֵלּוּ הָרְקִיעִים וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדָהּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרְאָהּ וְאוֹמֵר, יָבֹא שָׁלוֹם. וְהַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹ'. וְיִפְתְּחוּ לָהּ שְׁלֹש עֶשְׂרֵה הָרִים שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן הַטָּהוֹר. וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדָהּ. וְעַל כֵּן אַשְׁרֵי הוּא, מִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה. וְעַל כֵּן כָּתוּב, כָּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֶת תְּרוּמַת ה' אֶל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי. הֵרִים רַבִּי אַבָּא קוֹלוֹ וְאָמַר, אוֹי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַתָּה בַּחַיִּים, וַאֲנִי כְּבָר בּוֹכֶה עָלֶיךְ. לֹא עָלֶיךְ אֲנִי בּוֹכֶה, אֶלָּא אֲנִי בּוֹכֶה עַל הַחֲבֵרִים, וַאֲנִי בּוֹכֶה עַל הָעוֹלָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא כְּאוֹר הַנֵּר הַדּוֹלֵק לְמַעְלָה וְדוֹלֵק לְמַטָּה, וּבָאוֹר שֶׁהִדְלִיק לְמַטָּה מְאִירִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. אוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאוֹר שֶׁלְּמַטָּה וְיָבֹא בְּתוֹךְ הָאוֹר שֶׁל מַעְלָה. מִי יָאִיר אוֹר הַתּוֹרָה לָעוֹלָם. קָם רַבִּי אַבָּא וְנָשַׁק לְרַבִּי חִיָּא, אָמַר לוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ הָיוּ תַּחַת יָדְךְ, עַ''כ, שְׁלָחַנִי ה' עַד כָּאן לְהִתְחַבֵּר עִמְּךְ, אַשְׁרֵי חֶלְקִי:
הלכה פסוקה
א. תְּפִלּוֹת אֵלּוּ אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶם אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם אִם רָצָה אָדָם לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכוֹת וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת דַּי כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה וְלֹא חוֹבָה וג' רִאשׁוֹנוֹת וג' אַחֲרוֹנוֹת לְעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶם וְלֹא פוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מְשַׁנִין בָּהֵן דָּבָר:
ב. אֵין הַצִבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְדָבָה לְפִי שֶׁאֵין הַצִבּוּר מְבִיאִין קָרְבַּן נְדָבָה וְלֹא יִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ יָחִיד מוּסַף שְׁתַּיִם אַחַת חוֹבַת הַיּוֹם וְאַחַת נְדָבָה לְפִי שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִין קָרְבַּן מוּסַף וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בָּהֵן נְדָבָה אֶלָּא חוֹבַת הַיּוֹם בִּלְבַד:
The number of these services may not be diminished but may be increased. If a person wishes to pray the whole day, he may do so. And the prayers he adds are accounted to him as if he brought free-will offerings. He must accordingly add in each of the middle blessings a thought appropriate to the particular blessing. If this is done in one of the blessings only, that is sufficient, the object being to make it manifest that the prayer is voluntary and not obligatory. In the first three and last three blessings there must be no addition, diminution or change.
A congregation does not hold a voluntary service, because the community never brought a free-will offering. Additional services (those recited on Sabbaths, Festivals and New Moons), may not be recited twice [even by a private individual], once by way of discharging an obligatory duty and once voluntarily, because the additional sacrifices were never brought as free-will offerings. One of the Geonim decided that it is forbidden to recite any voluntary service on Sabbaths and Festivals, since on those days no free-will offerings were brought but only those that were obligatory.
מוסר
אָמְרוּ בְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּרוּמָה גּוּפֵיהוֹן דְּצַדִיקַיָא דְלֹא אִתְמַשְׁכוּ בְּהָאי עָלְמָא בָּתַר הַנָּאוֹת דְּהַהִיא קְלִיפָה לֹא שָׁלְטָא עֲלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא כְּלָל דְּלֹא אִתְעַנְגוּ בְּהָאי עָלְמָא אֶלָּא מִתַּעֲנוּגֵי דְמִצְוָה וְשַׁבַּתִּין וְחַגִּין הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא לֹא יָכִיל לְשָׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ כְּלָל כִּיוָן דְּלֹא אִתְעַנְּגָא מִדִּילֵיהּ כְּלוּם וְכוּ' וְאִי אִתְהֲנֵי מִדִּילֵיהּ בְּיוֹמִין דְּחוֹל עֲלֵיהּ אִתְמַר (מלאכי ב') וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְכוּ' וְתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ לֹא זָכָה אָדָם לַתּוֹרָה יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה יְתֵירָה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹךְ מֵעָיו. וְאָמְרוּ קַדְמוֹנֵינוּ הַגֶּדֶר הַמּוּפְלָא לְאָדָם הוּא הַמַּאֲכָל וּכְתִיב (משלי כ''א) שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָרוֹת נַפְשׁוֹ: