תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
יד (י) וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃
וּפַרְעֹה קְרֵיב וּזְקָפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת עֵינֵיהוֹן וְהָא מִצְרָאֵי נַטְלִין בַּתְרֵיהוֹן וּדְחִילוּ לַחֲדָא וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ:
(יא) וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃
וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה הֲמִדְלֵית קִבְרִין בְּמִצְרַיִם דְבַרְתָּנָא לִמְמַת בְּמַדְבְּרָא מָא דָא עֲבַדְתָּא לָנָא לְאַפָּקוּתָנָא מִמִצְרָיִם:
(יב) הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃
הֲלָא דֵין פִּתְגָמָא דִי מַלֵלְנָא עִמָךְ בְמִצְרַיִם לְמֵימַר שְׁבוֹק מִנָנָא וְנִפְלַח יָת מִצְרָאֵי אֲרֵי טַב לָנָא דְנִפְלַח יָת מִצְרָאֵי מִדִנְמוּת בְּמַדְבְּרָא:
(יג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃
וַאֲמַר משֶׁה לְעַמָא לָא תִדְחֲלוּן אִתְעַתָּדוּ וַחֲזוֹ יָת פּוּרְקָנָא דַיְיָ דְיַעְבֵּד לְכוֹן יוֹמָא דֵין אֲרֵי כְּמָא דִחֲזֵיתוּן יַת מִצְרָאֵי יוֹמָא דֵין לָא תוֹסְפוּן לְמֶחֱזֵיהוֹן עוֹד עַד עָלְמָא:
(יד) יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃ {פ}
יְיָ יְגִיחַ לְכוֹן קְרָב וְאַתּוּן תִּשְׁתְּקוּן:
(טו) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה קַבֵּלִית צְלוֹתָךְ מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְלוּן:
14 (10) And when Par῾o drew near, the children of Yisra᾽el lifted up their eyes, and, behold, Miżrayim marched after them; and they were very much afraid: and the children of Yisra᾽el cried out to the Lord.
(11) And they said to Moshe, Because there were no graves in Miżrayim, hast thou taken us away to die in the wilderness? why hast thou dealt thus with us, to carry us out of Miżrayim?
(12) Is not this the word that we did tell thee in Miżrayim, saying, Let us alone, that we may serve Miżrayim? For it had been better for us to serve Miżrayim, than that we should die in the wilderness.
(13) And Moshe said to the people, Fear not, stand still, and see the salvation of the Lord, which he will show you today: for as you have seen Miżrayim this day, you shall not see them again any more for ever.
(14) The Lord shall fight for you, and you shall hold your peace.
(15) And the Lord said to Moshe, Why dost thou cry to me? speak to the children of Yisra᾽el, that they go forward:
נביאים
ד (יד) וַתֹּ֩אמֶר֩ דְּבֹרָ֨ה אֶל־בָּרָ֜ק ק֗וּם כִּ֣י זֶ֤ה הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֤ה אֶת־סִֽיסְרָא֙ בְּיָדֶ֔ךָ הֲלֹ֥א יְהֹוָ֖ה יָצָ֣א לְפָנֶ֑יךָ וַיֵּ֤רֶד בָּרָק֙ מֵהַ֣ר תָּב֔וֹר וַעֲשֶׂ֧רֶת אֲלָפִ֛ים אִ֖ישׁ אַחֲרָֽיו׃
וַאֲמַרַת דְבוֹרָה לְבָרָק קוּם אֲרֵי דֵין יוֹמָא דִמְסַר יְיָ יַת סִיסְרָא בִּידָךְ הֲלָא מַלְאָכָא דַייָ נְפַק לְאַצְלָחָא קֳדָמָךְ וּנְחַת בָּרָק מִטוּרָא דְתָבוֹר וְעַסְרָא אַלְפִין גַבְרָא בַּתְרוֹהִי:
(טו) וַיָּ֣הׇם יְ֠הֹוָ֠ה אֶת־סִֽיסְרָ֨א וְאֶת־כׇּל־הָרֶ֧כֶב וְאֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה לְפִי־חֶ֖רֶב לִפְנֵ֣י בָרָ֑ק וַיֵּ֧רֶד סִֽיסְרָ֛א מֵעַ֥ל הַמֶּרְכָּבָ֖ה וַיָּ֥נׇס בְּרַגְלָֽיו׃
וְתַבֵּר יְיָ יַת סִיסְרָא וְיַת כָּל רְתִיכַיָא וְיַת כָּל מַשְׁרִיתָא לְפִתְגַם דְחֶרֶב קֳדָם בָּרָק וּנְחַת סִיסְרָא מֵעַל רְתִיכָא וְאַפַּךְ בְּרַגְלוֹהִי:
(טז) וּבָרָ֗ק רָדַ֞ף אַחֲרֵ֤י הָרֶ֙כֶב֙ וְאַחֲרֵ֣י הַֽמַּחֲנֶ֔ה עַ֖ד חֲרֹ֣שֶׁת הַגּוֹיִ֑ם וַיִּפֹּ֞ל כׇּל־מַחֲנֵ֤ה סִֽיסְרָא֙ לְפִי־חֶ֔רֶב לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר עַד־אֶחָֽד׃
וּבָרָק רְדַף בָּתַר רְתִיכָא וּבָתַר מַשְׁרִיתָא עַד תְּקוֹף כְּרַכֵּי עַמְמַיָא וְאִתְקְטָלָא כָּל מַשִׁרְיַת סִיסְרָא לְפִתְגַם דְחָרֶב לָא אִשְׁתָּאַר עַד חָד:
(יז) וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶלֶךְ־חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי׃
וְסִיסְרָא אַפֵּךְ בְּרַגְלוֹהִי לְמַשְׁכְּנָא דְיָעֵל אִתַּת חֶבֶר שַׁלְמָאָה אֲרֵי שְׁלָמָא בֵּין יָבִין מַלְכָּא דְחָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר שַׁלְמָאָה:
(יח) וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה׃
וְנַפְקַת יָעֵל לִקְדָמוּת סִיסְרָא וַאֲמַרַת לֵיהּ זוּר רִבּוֹנִי זוּר לְוָתִי לָא תִדְחַל וְזַר לְוָתָהּ לְמַשְׁכְּנָא וְכַסִיתֵיהּ בְּגוּנְכָא:
(יט) וַיֹּ֧אמֶר אֵלֶ֛יהָ הַשְׁקִינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי וַתִּפְתַּ֞ח אֶת־נֹ֧אוד הֶחָלָ֛ב וַתַּשְׁקֵ֖הוּ וַתְּכַסֵּֽהוּ׃
וַאֲמַר לָהּ אַשְׁקִינִי כְעַן זְעֵיר מַיָא אֲרֵי צָחֵי אֲנָא לְמִשְׁתֵּי וּפְתַחַת יַת נוֹדָא דְחֶלְבָּא וְאַשְׁקִיתֵיהּ וכַסִיתֵיהּ:
4 (14) And Devora said to Baraq, Up; for this is the day on which the Lord has delivered Sisera into thy hand: is not the Lord gone out before thee? So Baraq went down from mount Tavor, and ten thousand men after him.
(15) And the Lord confounded Sisera, and all his chariots, and all his host, with the edge of the sword before Baraq; so that Sisera alighted from his chariot, and fled away by foot.
(16) But Baraq pursued after the chariots, and after the host, as far as Ḥaroshet-haggoyim: and all the host of Sisera fell by the edge of the sword; there was not a man left.
(17) But Sisera fled away by foot to the tent of Ya᾽el the wife of Ḥever the Qenite: for there was peace between Yavin the king of Ḥażor and the house of Ḥever the Qeni.
(18) And Ya᾽el went out to meet Sisera, and said to him, Turn in, my lord, turn in to me; fear not. And when he had turned in to her into the tent, she covered him with a blanket.
(19) And he said to her, Give me, I pray thee, a little water to drink; for I am thirsty. And she opened a bottle of milk, and gave him drink, and covered him.
כתובים
יד (לד) צְדָקָ֥ה תְרוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃
צִדְקְתָא תְּרוֹרָם אוּמָא וְחִסוּדָא דְעַמֵי חֶטְאֵי:
(לה) רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃
רְעוּתֵיהּ דְמַלְכָּא בְּעַבְדָא סוּכְלְתָנָא וּבְסוּרְחָנֵיהּ יְבַהֲתוּן:
טו (א) מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר־עֶ֝֗צֶב יַעֲלֶה־אָֽף׃
מִלְתָא רְכִכְתָּא מְהַפְּכָא חֶמְתָּא וּמִלְתָא דְעַזִיזָא מַסְקָא רוּגְזָא:
(ב) לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת׃
לִישָׁנָא דְחַכִּימֵי מַשְׁפַּר יְדִיעֲתָא וּפוּמְהוֹן דְסַכְלֵי נַבִּיעַ שַׁטְיוּתָא:
(ג) בְּֽכׇל־מָ֭קוֹם עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה צֹ֝פ֗וֹת רָעִ֥ים וְטוֹבִֽים׃
בְּכָל אֲתַר עַיְנוֹי דַייָ חָמְיִן בְּבִישֵׁי וּבְטָבֵי:
(ד) מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֝֗הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃
אַסְיוּתָא דְלִישָׁנָא אִילָנָא דְחַיֵי הוּא וּדְאָכַל מִן פֵּרוֹהִי נִשְׂבַּע:
14 (34) Righteousness exalts a nation: but sin is a reproach to any people.
(35) The king’s favour is turned towards a wise servant: but his anger falls on one who acts shamefully.
15 (1) A soft answer turns away wrath: but grievous words stir up anger.
(2) The tongue of the wise uses knowledge aright: but the mouth of fools pours out foolishness.
(3) The eyes of the Lord are in every place, watching the evil and the good.
(4) A wholesome tongue is a tree of life: but perverseness therein is a wound to the spirit.
משנה
א. הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין, וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה, אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַרְעֹמֶת. שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פִרְיָפְרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד, וְחָזְרוּ בָהֶן, מְקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם, שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן:
ב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין וְחָזְרוּ בָהֶן, יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה. אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. כָּל הַמְשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה:
ג. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אֲפִלּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וָמֵתָה, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, אִם הֶחֱלִיקָה, פָּטוּר, וְאִם הוּחַמָּה, חַיָּב. לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אִם הֶחֱלִיקָה, חַיָּב, וְאִם הוּחַמָּה, פָּטוּר. אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה, חַיָּב:
ד. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בָּהָר וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, פָּטוּר. בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, חַיָּב. לָדוּשׁ בַּקִּטְנִית וְדָשׁ בַּתְּבוּאָה, פָּטוּר, לָדוּשׁ בַּתְּבוּאָה וְדָשׁ בַּקִּטְנִית, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלָקֶת:
ה. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעֹרִים, חַיָּב. תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶבֶן, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשְּׂאוֹי. לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעֹרִים, פָּטוּר. וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ, חַיָּב. וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּב. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, סְאָה לְגָמָל, שְׁלשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר:
ו. כָּל הָאֻמָּנִין, שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ, טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ, שׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁמֹר לִי, וְאָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנָי, שׁוֹמֵר חִנָּם:
ז. הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, שׁוֹמֵר שָׂכָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הִלְוָהוּ מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. הִלְוָהוּ פֵּרוֹת, שׁוֹמֵר שָׂכָר. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה:
ח. הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבֵעַ:
1. With regard to one who hires artisans or laborers, and they deceived one another, they have nothing but a grievance against one another, and they have no financial claim against the deceptive party. If one hired a donkey driver or a potter to bring posts [piryafarin] for a canopy or flutes to play in honor of a bride or the dead, or if he hired laborers to bring up his flax from the retting tub, i.e., the container of water in which flax is placed in the first stage of the manufacture of linen, and likewise any matter that involves financial loss if not performed on time and the laborers reneged, if this occurred in a place where there is no other person to perform the task, he may hire replacements for a large fee at the expense of the first workers, or deceive them to get them to return to work.
2. The mishna states a related halakha: With regard to one who hires artisans or laborers to perform work and they reneged on the agreement midway through the work, they are at a disadvantage. They must ensure that the employer does not suffer a loss. Conversely, if the employer reneges, he is at a disadvantage. These two rulings are in accordance with the principle that whoever changes the terms accepted by both parties is at a disadvantage, and whoever reneges on an agreement is at a disadvantage.
3. With regard to one who rents a donkey to lead it on a mountain but he led it in a valley, or one who rents a donkey to lead it in a valley but he led it on a mountain, even if this path is ten mil and that one is also ten mil, and the animal dies, he is liable. With regard to one who rents a donkey and it became ill or was seized for public service [angarya], the owner can say to the renter: That which is yours is before you, and he is not required to reimburse the renter or to supply him with another donkey. If the animal died or its leg broke, the owner is obligated to provide the renter with another donkey. With regard to one who rents a donkey to lead it on a mountain but he led it in a valley, if it slipped and injured itself he is exempt, but if it died of heatstroke he is liable, as it was the walk in the hotter valley that caused its death. With regard to one who rents a donkey to lead it in a valley but he led it on a mountain, if it slipped he is liable, because this was caused by the mountainous terrain, but if it died of heatstroke he is exempt. If it suffered from heatstroke due to the ascent, he is liable.
4. With regard to one who rents a cow and a plow in order to plow on the mountain but he plowed in the valley, if the plowshare, the cutting tool on the bottom part of the plow, breaks, he is exempt, as it was even more likely to break on mountainous terrain. In a case where he rents the cow and a plow to plow in the valley but he plowed on the mountain, if the plowshare breaks he is liable. If he hired the cow to thresh legumes but it threshed grain, and the cow slipped and broke its leg, he is exempt. If he hired it to thresh grain but it threshed legumes he is liable, because legumes are slippery.
5. With regard to one who rents a donkey in order to bring wheat on it, to transport it on its back, and he brought upon it an identical weight of barley, which is lighter than wheat, and the donkey was injured, he is liable. Similarly, if he hired it for transporting grain, and he brought straw of the same weight upon it, he is liable, because the extra volume is as difficult for the animal as the load itself. If he rented a donkey in order to bring on it a letekh, i.e., a measurement of volume, of wheat, but he brought a letekh of barley, he is exempt, as he brought the same volume of a lighter substance. And one who adds to a load a greater volume than he stipulated is liable. And how much must he add to the load for him to be liable? Sumakhos says in the name of Rabbi Meir: A se’a on a camel and three kav on a donkey.
6. All artisans and laborers who take raw materials to their homes are considered paid bailees for those items until they return them to the owner. And with regard to all those who said to the owner: I finished the work, and therefore take what is yours, i.e., this item, and bring money in its stead, from that point on each of them is considered an unpaid bailee. If one person says to another: Safeguard my property for me and I will safeguard your property for you, each of them is a paid bailee, as each receives the services of the other as payment for his safeguarding. If one says: Safeguard for me, and the other says to him: Place it before me, the second individual is an unpaid bailee.
7. One who lent to another based on collateral is a paid bailee for the collateral. Rabbi Yehuda says: One who lent another money is an unpaid bailee for the collateral, whereas one who lent another produce is a paid bailee. Abba Shaul says: It is permitted for a person to rent out a poor person’s collateral that was given to him for a loan, so that by setting a rental price for it he will thereby progressively reduce the debt, i.e., the lender will subtract the rental money he receives from the amount owed by the borrower, because this is considered like returning a lost item. The borrower profits from this arrangement, whereas if the lender does not use the collateral in this manner it provides benefit to no one.
8. With regard to one who was transporting a barrel from one place to another and he broke it, whether he was an unpaid bailee or a paid bailee, if he takes an oath that he was not negligent he is exempt from payment. Rabbi Eliezer says: Both this one, an unpaid bailee, and that one, a paid bailee, must take an oath to exempt themselves from payment, but I wonder whether both this one and that one can take an oath. In other words, this is the halakha that I heard from my teachers, but I do not understand their ruling.
גמרא
תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר מִנַיִן לְנוֹשֶׁה בַחֲבֵירוֹ מָנֶה וְאֵינוֹ רָגִיל לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כ''ז) נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ אֲפִלּוּ דִבּוּר אָסוּר: וְאֵלּוּ עוֹבְרִין וְכוּ'. אָמַר אַבַּיֵּי מַלְוֶה עוֹבֵר בְּכֻלָּן לוֶֹה עוֹבֵר מִשּׁוּם (שם) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ (ויקרא י''ט) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. הָעֶרֵב וְהָעֵדִים אֵינָן עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם (שמות כ''ב) לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַלְוֵי רִבִּית יוֹתֵר מִמַה שֶׁמַּרְוִיחִין מַפְסִידִין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמֵּשִׂימִים משֶה רַבֵּינוּ חָכָם וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. וְאוֹמְרִים אִילוּ הָיָה יוֹדֵעַ משֶה רַבֵּינוּ שֶׁיִּהְיֶה רֶוַח בַּדָּבָר לֹא הָיָה כוֹתְבוֹ. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר מְנַיִן לְנוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲבוֹר לְפָנָיו תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה. רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי דְאַמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ כְּאִלּוּ דָנוֹ בִּשְׁנֵי דִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס''ו) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמָּיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְעֵדִים עוֹבֵר מִשּׁוּם (ויקרא י''ט) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר גּוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל''א) תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק. אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַב אָשֵׁי קָא מְקַיֵּים רְבִינָא כָּל מַה דְאָמְרוּ רַבָּנָן. שָׁלַח לֵיהּ בַּהֲדֵי פַנְיָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא לִישְׁדַר לִי מָר עֲשָׂרָה זוּזֵי דְאִתְרַמֵּי לִי קְטִינָא דְאַרְעָא לְמִזְבַּן. שָׁלַח לֵיהּ נֵיתֵי מָר סַהֲדֵי וְנִכְתַּב כְּתָבָא. שָׁלַח לֵיהּ אֲפִלּוּ אֲנָא נַמֵּי. שָׁלַח לֵיהּ כָּל שֶׁכֵּן מָר דְּטָרִיד בְּגִרְסֵיהּ מִשְׁתְּלֵי וְגוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמִי. תָּנוּ רַבָּנָן שְׁלשָה צוֹעֲקִים וְאֵינָם נֶעֱנִים וְאֵלּוּ הֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְעֵדִים וְהַקּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו. קוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ מָאי הִיא אִיכָּא דְאַמְרֵי תּוֹלֶה נְכָסָיו בְּנָכְרִי וְאִיכָּא דְאַמְרֵי הַכוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו בְּחַיָּיו וְאִיכָּא דְאַמְרֵי דְּבִישׁ לֵיהּ בְּהָאי מָתָא וְלָא אָזִיל לְמָתָא אַחֲרִיתָא:
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From where is it derived with regard to one who is owed one hundred dinars by another, and the borrower is not accustomed to greeting that lender, that it is prohibited to start greeting him after being granted the loan? The verse states: “Interest of any matter [davar] that is lent with interest” (Deuteronomy 23:20), which can also be read as indicating that even speech [dibbur] can be prohibited as interest.
§ The mishna teaches: And these people violate the prohibition of interest. Abaye says: The lender violates all of them, meaning all of the prohibitions listed in the mishna. The borrower violates the prohibition of: “You shall not lend to your brother with interest” (Deuteronomy 23:20), as he enables his brother to lend with interest. And they also violate the prohibition: “You may lend to a gentile with interest, but to your brother you shall not lend with interest” (Deuteronomy 23:21), as well as: “And you shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). The guarantor and the witness violate only: “Do not place interest upon him” (Exodus 22:24).
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Those who lend with interest lose more than they gain, as they will eventually be punished by God. Moreover, a loan of this kind desecrates the name of Heaven, as they cause it to seem that Moses our teacher is a scholar and his Torah is true. This is a euphemism; Rabbi Shimon means that their actions make a mockery of Moses and his Torah. And this is because they say: Had Moses our teacher known that there was a profit involved in the matter, he would not have written it as a prohibition. Not only do they violate a mitzva but they also belittle the Torah.
§ The Gemara cites further statements with regard to loans in general. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said: From where is it derived that with regard to one who is owed one hundred dinars by another and knows that the borrower does not have the funds to repay him, that it is prohibited for him to pass before the borrower, so as not to embarrass the borrower and cause him discomfort? The verse states: “Do not be to him as a creditor” (Exodus 22:24). Even if he does not claim the debt from the borrower, his presence reminds the latter of the debt, which distresses him.
Rabbi Ami and Rabbi Asi both say that if one upsets another in this way, it is as though he sentences him to two types of punishments, as it is stated: “You have caused men to ride over our heads; we went through fire and through water” (Psalms 66:12). As the one in control, a creditor is regarded as though he had brought the debtor through fire and water.
§ Rav Yehuda says that Rav says: Whoever has money and lends it not in the presence of witnesses violates the prohibition of: “And you shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14), as this tempts the borrower not to repay his debt. And Reish Lakish says: He brings a curse upon himself, as it is stated: “Let the lying lips be dumb, which speak arrogantly against the righteous, with pride and contempt” (Psalms 31:19), as when the lender comes to claim his money without any proof, people will think he is falsely accusing the borrower, and they will end up cursing him.
The Gemara cites a related incident: The Sages said to Rav Ashi: Ravina fulfills all of the directives that the Sages say. Seeking to test him, Rav Ashi sent a messenger to him close to sunset on the eve of Shabbat, at the busiest time of the week, with the following request: Let the Master send me ten dinars as a loan, as I have happened upon a small piece of land for an acquisition and I need the money. Ravina sent a message to him: Let the Master bring witnesses and we will write a written document for this loan. Rav Ashi sent a message to him: Even I, as well? Do you suspect even me of shirking payment? Ravina sent a message to him: All the more so it is necessary to document a loan to the Master, who is occupied with his studies and therefore very likely to forget, and I will thereby bring a curse upon myself.
The Sages taught in a baraita: There are three who cry out and are not answered, as they are responsible for their own troubles. And they are: One who has money and lends it not in the presence of witnesses, and one who acquires a master for himself, and one whose wife rules over him.
The Gemara clarifies: One who acquires a master for himself, what is it? There are those who say that it is referring to one who attributes his property to a gentile. He falsely claims that his possessions belong to a gentile in order to evade his obligations, thereby inviting the gentile to take advantage of this declaration. And there are those who say that it is referring to one who writes a document bequeathing his property as a gift to his children in his lifetime, as he becomes financially dependent on them. And there are those who say that it is referring to one who has bad fortune in this town but does not go to a different town. He is consequently responsible for his own misfortunes.
זוהר
יְיָ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (ישעיה נ''ח) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְהוֹן לְאִתְדַּבְּקָא בְהוּ מִכָּל שְׁאָר עַמִּין דְּעָלְמָא. וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִילְהוֹן קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא וְיָהַב לוֹן שַׁבָּת דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא מִכָּל שְׁאָר יוֹמֵי וְנַיְיחָא מִכֹּלָּא וְחֶדְוָה דְכֹלָּא וְשָׁקִיל שַׁבָּת לָקֳבֵיל אוֹרַיְיתָא כֻלָּהּ. וּמָאן דְּנָטִיר שַׁבָּת כְּאִילוּ נָטִיר אוֹרָיְיתָא כֻּלָּהּ. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג עִנּוּגָא דְכֹלָּא עִנּוּגָא דְנַפְשָׁא וְגוּפָא עִנוּגָא דְעִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת מַהוּ וְקָרָאתָ דְּיַזְמִין לֵיהּ כָּמָּה דְּאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ''ג) מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ כְּלוֹמַר זְמִינִין כְּמָה דִמְזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא לְבֵיתֵיה. וְעַל דָּא וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג דְּיַזְמִין לֵיהּ כְמָה דִמְזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא בְפָתוֹרָא מְתַקְּנָא בְבֵיתָא מְתַקְּנָא כִּדְקָא יֵאוֹת בְמִיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָיא כִּדְקָא יֵאוֹת יַתִּיר עַל שְׁאָר יוֹמִין. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת. מִבְּעוֹד יוֹם. אמור קכ''ח לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים תְּרֵי דְּאִינוּן חָד. וְכִבָדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר וְהָא אִתְמַר בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה סַלְקָא וְאִתְעַר מִלָּה דְחוֹל לְעֵילָא. מָאן דִּמְזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא בֵיהּ בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא וְלָא בְאַחְרָא. תָּא חֲזֵי הַהִיא מִלָּה דְנָפִיק מִפּוּמֵיהּ דְּבַר נַשׁ סַלְקָא וְאִתְעַר אִתְעֲרוּתָא לְעֵילָא אִי לְטָב אִי לְבִישׁ. וּמָאן דְיָתִיב בְּעִנּוּגָא דְשַׁבְּתָא אָסִיר לֵיהּ לְאַתְעֲרָא מִלָּה דְחוֹל דְּהָא פָגִים פְּגִימוּ בְיוֹמָא קַדִּישָׁא. מָאן דְּיָתִיב בְּהִלּוּלָא דְמַלְכָּא לָא יִתְחֲזֵי לְמִשְׁבַּק לְמַלְכָּא וְיִתְעֲסֵק בְּאַחֲרָא. וּבְכָל יוֹמֵי בָעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא וּלְאַתְעֲרָא אַתְעֲרוּתָא מִמָּה דְאִצְטְרִיךְ. וּבְשַׁבָּת בְּמִלֵּי דִשְׁמַיָּא וּבִקְדוּשָׁה דְיוֹמָא בָעֵי לְאַתְעֲרָא וְלָא בְמִלָּה אַחֲרָא:
ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. רַבִּי אַבָּא פָּתַח. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךְ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךְ בְּיוֹם קָדְשִׁי. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בָּהֶם לְהִתְדַבֵּק בָּהֶם, מִכָּל שְׁאָר אוּמוֹת הָעוֹלָם. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה אֲלֵיהֶם, קֵרַב אוֹתָם אֶצְלוֹ, וְנָתַן לָהֶם הַתּוֹרָה, וְנָתַן לָהֶם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים, וּבוֹ מְנוּחָה מִכֹּל, וְשִׂמְחַת כֹּל. וְשָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַׁבָּת, כְּאִלּוּ שָׁמַר הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, הַיְנוּ עֹנֶג לַכֹּל, עֹנֶג שֶׁל הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף, עֹנֶג שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת, שׁוֹאֵל, מַהוּ וְקָרָאתָ. וּמֵשִׁיב, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיַּזְמִין אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מֻזְמָנִים מִן הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּזַמְּנִים אֹרֵחַ לְבֵיתוֹ. וְעַל זֶה, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, שֶׁיַּזְמִין אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁמַּזְמִינִים אֹרֵחַ, בְּשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ, בְּבַיִת מְסֻדָּר כָּרָאוּי, בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּרָאוּי, יוֹתֵר מִבְּכָל שְׁאָר הַיָּמִים. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת, הַיְנוּ מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁיּוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, זֶהוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהֵם שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד, כִּי יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת הֵם אֶחָד. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר אַחֲרֵיהֶם, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךְ, דְּהַיְנוּ בְּלָשׁוֹן יָחִיד. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ. מִמְּצוֹא חֶפְצְךְ וְדַבֵּר דָּבָר, וְהוּא נִתְבָּאֵר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דִּבּוּרְךְ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרָךְ שֶׁל חוֹל. מִשּׁוּם שֶׁמִּלָּה הַהוּא שֶׁל חוֹל שֶׁמְּדַבְּרִים בַּשַּׁבָּת, עוֹלָה וּמְעוֹרֶרֶת מִלָּה שֶׁל חוֹל לְמַעְלָה. וְנִפְגָּם הַשַּׁבָּת. מִי שֶׁמַּזְמִין אֹרֵחַ, בּוֹ הוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל, וְלֹא בְּאַחֵר. בֹּא וּרְאֵה, מִלָּה הַהִיא הַיּוֹצֵאת מִפִּי הָאָדָם, עוֹלָה וּמְעוֹרֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַעְלָה, אִם לְטוֹב אִם לְרָע. וּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנוּג שַׁבָּת אָסוּר לוֹ לְעוֹרֵר מִלָּה שֶׁל חוֹל. כִּי פּוֹגֵם פְּגָם בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ. מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיַּעֲזֹב אֶת הַמֶּלֶךְ וְיַעֲסֹק בְּאַחֵר. וּבְכָל יוֹם, צְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂה וּלְעוֹרֵר הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַטָּה מִמַּה שֶּׁצָרִיךְ לְעוֹרֵר. אֲבָל בַּשַּׁבָּת, רַק בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם וּבִקְדֻשַּׁת הַיּוֹם צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר.
הלכה פסוקה
א. אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מֵעֲבֵירוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן מַעֲשֵׂה כְּגוֹן זְנוּת וְגֶזֶל וּגְנֵיבָה אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁצָרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ כַּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מִן הַכַּעַס וּמִן הָאֵיבָה וּמִן הַקִּנְאָה וּמִן הַהִתּוּל וּמֵרְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן מִן הַכֹּל צָרִיךְ לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן מַעֲשֵׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקַע בְּאֵלּוּ קָשֶׁה הוּא לִפְרוֹשׁ מֵהֶן וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעי' נ''ח) יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכוֹ וְגוֹ':
ב. וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרוּחָק מִמַּעֲלַת הַצַדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחֱמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵירֵשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בּוֹ כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁין יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:
Do not say that no repentance is needed save on sins to which action is attached, for example: prostitution, robbery, or theft. For even as it is necessary for man to repent from such, so it is necessary for him to search his bad tendencies, to turn in repentance from anger, from hatred, from jealousy, from deceit, from pursuing after wealth, honor, feasting and such like these; yea, from all of these it is necessary for him to turn in repentance. Indeed these iniquities are more grievous and more difficult for a man to be separated from than those which require action, for on such the prophet Isaiah said: "Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts" (Is. 55.7).
Let not a penitent man imagine that he is removed at a distance from the degree of the righteous on account of the iniquities and sins which he had committed. It is not so, forsooth, but the Creator considers him beloved and desirable, as if he had ever known of no sin. Moreover, his reward is great; for, after having partaken of the taste of sin, he separated himself therefrom and conquered his passion. The sages said: "The place whereon the penitent stand the wholly righteous could not stand;" as if saying: "their degree is above the degree of those who ever did not sin, because it is more difficult for them to subdue their passion than for the others.2Berakot, 34b. C. G.
מוסר
מלוקט
אַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת וְעַל הַמַּאֲכָלוֹת צִוָּנוּ קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי יָכוֹל הָאָדָם לִיזָהֵר בְּמַאֲכָלוֹ שֶׁיִהְיֶה מִן הַמֻּתָּר וּלְהַרְבּוֹת סְעוּדוֹת וּמִשְׁתְּאוֹת יָמִים וְלֵילוֹת. וְכֵן לִיקַח נָשִׁים הַרְבֵּה בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין וְאִם כֵּן יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה לָכֵן צִוָּנוּ קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כְּלוֹמַר קַדֵּשׁ עַצְמָךְ בְּמֻתָּר לָךְ שֶׁצָרִיךְ לְקַדֵשׁ עַצְמוֹ בְּמַאֲכָלוֹ וְגַם בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ לְכוֹנֵן רַעְיוֹנָיו וּלְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו וְלִשָּׁמֵר פֶּן יָבֹא לִידֵי אִיסוּר וְכָל מָקוֹם שָׁאַתָּה מוֹצֵא קְדוּשָׁה אַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה. וְאִם כַּךְ אָמְרוּ לַצַדִּיק שֶׁלֹּא חָטָא. הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר לְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שֶׁהוּא צָרִיךְ גְּדָרִים וּסְיָיגִים כִּי מִן הַהֶתֵּר יַסִּיתֶנוּ אֶל הָאִיסוּר חָס וְשָׁלוֹם וְכָל מַה שֶׁטָּרַח יְאַבֵּד בְּרֶגַע אֶחָד וְאִם בִּינָה שְׁמָעָה זֹאת: