תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
י (ז) וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃
וַאֲמָרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה לֵהּ עַד אִמָתַי יְהֵי דֵין לָנָא לְתַקְלָא שַׁלַח יָת גֻבְרַיָא וְיִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲהוֹן הַעַד כְּעַן לָא יְדַעְתָּ אֲרֵי אֲבֵדַת מִצְרָיִם:
(ח) וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים׃
וְאִתּוֹתַב יָת משֶׁה וְיָת אַהֲרֹן לְוָת פַּרְעֹה וַאֲמַר לְהוֹן אֱזִילוּ פְלָחוּ קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן מָן וּמָן דְאָזְלִין:
(ט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהֹוָ֖ה לָֽנוּ׃
וַאֲמַר משֶׁה בְּעוּלֵמָנָּא וּבְסָבָנָּא נֵזֵיל בְּבָנָנָא וּבִבְנָתָנָא בְּעָנָנָא וּבְתוֹרָנָא נֵזֵיל אֲרֵי חַגָא קֳדָם יְיָ לָנָא:
(י) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃
וַאֲמַר לְהוֹן יְהֵי כֵן מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדְכוֹן כַּד אֲשַּׁלַח יָתְכוֹן וְיָת טַפְלְכוֹן חֲזוֹ אֲרֵי בִישָׁא דְאַתּוּן סְבִירִין לְמֶעְבַּד לָקֳבֵל אַפֵּיכוֹן לְאִסְתַּחָרָא:
10 (7) And Par῾o’s servants said to him, How long shall this man be a snare to us? let the men go, that they may serve the Lord their God: knowst thou not yet that Miżrayim is destroyed?
(8) And Moshe and Aharon were brought back to Par῾o: and he said to them, Go, serve the Lord your God: but who are they that shall go?
(9) And Moshe said, We will go with our young and with our old, with our sons and with our daughters, with our flocks and with our herds will we go; for we must hold a feast to the Lord.
(10) And he said to them, Let the Lord be so with you, as I will let you go, and your little ones: look to it; for evil is before you.
נביאים
מו (יט) כְּלֵ֤י גוֹלָה֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־מִצְרָ֑יִם כִּי־נֹף֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְנִצְּתָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ {ס}
מָנֵי גָלוּתָא אַתְקִינִי לִיךְ מַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דְמִצְרַיִם אֲרֵי מַפַּס לְצָדוּ תְהֵי וְתִצְדֵי מִבְּלִי יָתֵיב:
(כ) עֶגְלָ֥ה יְפֵה־פִיָּ֖ה מִצְרָ֑יִם קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽא׃
מַלְכוּת יָאַיָא הֲוַת מִצְרַיִם עַמְמִין קְטוֹלִין מִצִפּוּנָא יֵיתוּן עֲלָהּ לְמִבְזָהּ:
(כא) גַּם־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי־גַם־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃
אַף רַבְרְבָהָא בְגַוָהּ כְּעִגְלֵי רִבְקָא אֲרֵי אַף אִינוּן אִתְפְּנִיאוּ עֲרָקוּ כַּחֲדָא לָא יָכִילוּ לְמֵיקַם אֲרֵי יוֹם תְּבַרְהוֹן אָתָא עֲלֵיהוֹן עִידַן סְעוּדָן בִּישְׁתֵּהוֹן:
(כב) קוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹטְבֵ֖י עֵצִֽים׃
קַל נִיקוּשׁ זְיָנֵיהוֹן כְּחֵיוָן זָחֲלִין אֲרֵי בְמַשִׁרְיָן יְהָכוּן עֲלֵיכוֹן וּכְמָא דְעָלִין בְּכַשִׁילִין לְמֵיקַץ אָעֵי חוּרְשָׁא:
46 (19) O thou daughter dwelling in Miżrayim, furnish thyself with the baggage of Exile: for Nof shall be waste and desolate without inhabitant.
(20) Miżrayim is like a very fair heifer, but destruction comes; it comes out of the north.
(21) Also her hired men in the midst of her are like fatted bullocks; for they also are turned back, and are fled away together: they did not stand, because the day of their calamity was come upon them, and the time of their punishment.
(22) Her sound is like that of a snake on the move; for they shall march with force and come against her with axes, like hewers of wood.
כתובים
יג (כד) חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃
דְחָשֵׂךְ שִׁבְטֵיהּ סָנֵי בְּרֵי וּדְרָחֵם לֵיהּ מְקַדֵם לֵיהּ מַרְדוּתָא:
(כה) צַדִּ֗יק אֹ֭כֵֽל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר׃
צַדִיקָא אָכֵל וְשָׂבְעָא נַפְשֵׁיהּ וּכְרֵיסָא דְרַשִׁיעֵי תֶּחְסָר:
יד (א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃
חַכִּימְתָּא דִנְשַׁיָא בָּנְיָא בֵיתָהּ וְשַׁטְיְתָא בִּידָהָא עָקְרָא לָהּ:
(ב) הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יׇשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהֹוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃
דִמְהַלֵךְ בִּתְרִיצוּתָא דָחֵל מִן קֳדָם אֱלָהָא וְדַעֲשִׁיק בְּאוֹרְחָתֵיהּ שָׁאַט לֵיהּ:
13 (24) He that spares his rod hates his son: but he that loves him chastises him early.
(25) The righteous eats to satisfy his soul: but the belly of the wicked shall feel want.
14 (1) The wisdom of women builds her house: but Folly plucks it down with her hands.
(2) He who walks in his uprightness fears the Lord: but he who is perverse in his ways despises him.
משנה
א. אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן, קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:
ב. יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין. קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָהּ, וְחוּטֵי סְבָכָה וְשֶׁל פְּסִיקְיָא, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל, וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא. קוֹשְׁרִין דְּלִי בִּפְסִיקְיָא, אֲבָל לֹא בְחֶבֶל. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו:
ג. מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת, וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּשַׁבָּת:
1. And these are knots for which one is liable to bring a sin-offering if one tied them on Shabbat: A camel driver’s knot and a sailor’s knot, both of which are meant to be permanent. And just as one is liable to bring a sin-offering for tying these knots, so too, he is liable to bring a sin-offering for untying them. Rabbi Meir says a principle: For tying any knot that one can untie with one of his hands, one is not liable to bring a sin-offering, because a loose knot of that sort is not considered permanent even if that was his intention.
2. You have knots for which one is not liable to bring a sin-offering as one is liable for tying a camel driver’s knot and a sailor’s knot; however, it is nevertheless prohibited to tie them. A woman may tie closed the opening of her robe with straps, as well as the strings of her hairnet and the laces of her girdle, i.e., a wide belt tied with laces. One may also tie the straps of a shoe or a sandal, as well as the spouts of wine or oil jugs. One may also tie a garment over a pot of meat. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One may tie a rope across an entrance before an animal so that it will not go out. One may tie a bucket with a belt on Shabbat, as he will certainly not leave it tied to the bucket, and therefore it is not a permanent knot. But one may not tie a bucket with a rope. Rabbi Yehuda permits doing so. Rabbi Yehuda stated a principle: With regard to any knot that is not permanent, one is not liable for tying it.
3. One may fold the garments after removing them even four or five times, and one may make the beds from Shabbat evening in preparation for Shabbat day, but not from Shabbat in preparation for the conclusion of Shabbat, since one may not perform an action on Shabbat that is preparation for a weekday. Rabbi Yishmael says: One may fold the garments and make the beds from Yom Kippur in preparation for Shabbat if Yom Kippur occurs on Friday. And the fats of the offerings that were sacrificed on Shabbat are offered on Yom Kippur, but not those of Yom Kippur on Shabbat, because the sanctity of Shabbat is greater than the sanctity of Yom Kippur. Rabbi Akiva says: Neither are the fats of the offerings sacrificed on Shabbat offered on Yom Kippur, nor are those of Yom Kippur offered on Shabbat.
גמרא
מְקַפְּלִין וְכוּלִי: אַמְרֵי דְבֵי רִבִּי יַנַּאי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְאָדָם אֶחָד אֲבָל בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם לָא. וּבְאָדָם אֶחָד נַמֵּי לָא אֲמָרָן אֶלָּא בַחֲדָשִׁים אֲבָל בִּישָׁנִים לָא. וַחֲדָשִׁים נַמֵּי לָא אֲמָרָן אֶלָּא בִּלְּבָנִים אֲבָל בִּצְבוּעִים לָא. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ לְהַחֲלִיף אֲבָל יֵשׁ לוֹ לְהַחֲלִיף לָא. תָּנָא שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ מְקַפְּלִין כְּלֵי לָבָן שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָהֶן לְהַחֲלִיף. אָמַר רַב הוּנָא אִם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲלִיף יַחֲלִיף וְאִם אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף יְשַׁלְשֵׁל בְגָדָיו. מַתְקִיף לָהּ רַב סַפְרָא וְהָא מִתְחֲזֵי כְּרָמוּת רוּחָא. כֵּיוָן דְּכָל יוֹמָא לָא קָא עָבִיד וְהָאִידְנָא הוּא דְקָא עָבִיד לָא מִתְחֲזֵי כְּרָמוּת רוּחָא. (ישעי' נ''ח) וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ וְכִבַּדְתּוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבוּשָׁךְ שֶׁל שַׁבָת כְּמַלְבּוּשָׁךְ שֶׁל חוֹל. וְכִי הָא דְרִבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵיהּ מְכַבְּדוּתֵיהּ. מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכָךְ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִלּוּכָךְ שֶׁל חוֹל. מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ. חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים. חֶפְצֵי שָׁמַיִם מֻתָּרִים. וְדַבֵּר דָּבָר שֶׁלֹּא יְהֵא דִבּוּרָךְ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרָךְ שֶׁל חוֹל דִּבּוּר אָסוּר הִרְהוּר מֻתָּר. בִּשְׁלָמָא כֻּלְּהוּ לְחַיֵּי אֶלָּא שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכָךְ שֶׁל שַׁבָּת כְהִלּוּכָךְ שֶׁל חוֹל מָאי הִיא. כִּדְבָעָא מִנֵּיהּ רִבִּי מֵרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רִבִּי יוֹסֵי מַהוּ לִפְסוֹעַ פְּסִיעָה גַסָּה בְּשַׁבָּת. אָמַר לֵיהּ וְכִי בְחוֹל מִי הֻתְּרָה. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר פְּסִיעָה גַסָּה נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם וּמְהַדַּר לֵיהּ בְּקִידוּשָׁא דְבֵי שִׁמְשֵׁי:
GEMARA: The Sages in the school of Rabbi Yanai said: They only taught that it is permitted when one person is folding the garments alone on Shabbat; however, when two people are folding the garments together, no, they may not do so, because when two people fold garments it is tantamount to repairing the garment. And with regard to when a single person is folding the garments, we only said it is permitted when he is folding a new garment, which is suitable to be worn even if it were not folded; however, with regard to old garments, no, he may not do so. And with regard to new garments, we only said that one may fold the garments when they are white; however, when they are colored, no, one may not do so. And with regard to white garments, we only said it is permitted to fold them on Shabbat when one does not have garments into which one could change; however, if one has other garments into which he could change, he may not fold them.
And it was taught in the Tosefta: The members of Rabban Gamliel’s household did not even fold their white garments because they had others into which they could change. Rav Huna said: If one has new garments into which he could change on Shabbat, he will change into those garments; and if one does not have garments into which he could change, he lets his garments hang down before Shabbat to beautify himself in deference to Shabbat as it used to be the custom of wealthy people to wear their clothes loosely. Rav Safra strongly objects to this: Doesn’t this appear as haughtiness? The Gemara answers: Since every day he does not do so, and now in honor of Shabbat he is doing so, it does not appear as haughtiness. Rather it is apparent that he is acting in deference to Shabbat.
On a related note, the Gemara cites what we learned with regard to the following passage: “If you keep your feet from breaking, from pursuing your affairs on My holy day, and you call Shabbat a delight, the Lord’s holy day honorable, and you honor it by not going your own way, from attending to your affairs and speaking idle words” (Isaiah 58:13). The Rabbis derived from the words “and you honor it” that your dress on Shabbat should not be like your dress during the week, as Rabbi Yoḥanan would refer to his clothing as my honor, indicating that appropriate clothing is a form of deference. The words “going your own way” mean that your walking on Shabbat should not be like your walking during the week. “From attending to your affairs” means it is prohibited to deal with your weekday affairs and to speak about them on Shabbat. However, affairs of Heaven, i.e., those pertaining to mitzvot, are permitted. “And speaking idle words”
means that your speech on Shabbat should not be like your speech during the week, i.e., one should not discuss his weekday affairs on Shabbat. However, it is only speech that they said is prohibited, whereas merely contemplating weekday affairs is permitted. The Gemara asks: Granted, all of these directives, fine, they are understood. However, what is the meaning of the following phrase: That your walking on Shabbat should not be like your walking during the week? The Gemara answers: It is in accordance with that which Rav Huna said that Rav said, and some say that Rabbi Abba said that Rav Huna said: If one were walking on Shabbat and came upon a stream of water and had to cross it, if the stream is narrow and one could place his first foot down on the other side before raising the second one, it is permitted to cross it; and if it is not possible and one must jump to cross it, it is prohibited. That is the type of walking that is not permitted on Shabbat.
Rava strongly objects to this: Since we have said that one’s walking on Shabbat should not be like his walking during the week, and jumping constitutes prohibited walking, if one encounters a stream on Shabbat, what should he do to cross to the other side? If he circumvents the stream, he is increasing the distance that he is walking and exerting extra effort on Shabbat. If he walks through the water, sometimes his clothes will absorb water and he will come to wring them out. What then should he do? Rather, in this case, since it is not possible to cross any other way, he may well cross it, i.e., it is permitted for him to jump over the stream. Therefore, rather say that walking that is defined as characteristic of weekday walking involves taking large steps. As Rabbi Yehuda HaNasi raised a dilemma before Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: What is the ruling with regard to taking large steps on Shabbat? That is what the Gemara meant when it used the phrase: Your walking during the week. Rabbi Yishmael said to him: And during the week are large steps permitted? As I say: A large step takes away one five-hundredth of a person’s eyesight. The Gemara comments: And his eyesight is restored to him during kiddush on Shabbat evening.
זוהר
תָּנָא לָא נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד דְּאִתְבָרוּ כֻּלְּהוּ שִׁלְטוֹנִין דִּלְעֵילָא (מִשַּׁלְשׁוּלֵהוֹן) מִשּׁוֹלְטָנֵיהוֹן וְנַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּתְהוֹן וְעָאלוּ בִרְשׁוּתָא קַדִישָׁא עִלָּאָה דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְקְטִירוּ בֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם. מָאי טַעְמָא עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם דְּאַפָּקִית לְהוּ מֵרְשׁוּתָא אַחֲרָא וְאַעֲלִית לוֹן בִּרְשׁוּתִי. וְהַיְינוּ דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מָאי דִּכְתִיב אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת. אֶלָּא הֲכִי אוֹקִימְנָא הָאי שְׂאוֹר וְהָאי מַחְמֶצֶת דַּרְגָּא חַד אִינוּן וְכֻלְּהוּ רְשׁוּ אוֹחֲרֵי אִינוּן שׁוּלְטָנִין דִּמְמַנָּן עַל שְׁאַר עַמִּין וְקָרֵינַן לְהוּ יֵצֶר הָרָע רְשׁוּתָא אַחֲרָא אֵל נֵכָר אֱלֹהִים אֲחֵרִים. אוּף הֲכִי שְׂאוֹר וּמַחְמֶצֶת וְחָמֵץ וְכֹלָּא חַד אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל הֲנֵי שָׁנֵי קַיְימִתּוּ בִרְשׁוּתָא אַחֲרָא עַבְדִין לְעַם אַחֲרָא מִכָּאן וּלְהָלְאָה דְּאַתּוּן בְּנֵי חוֹרִין אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם. כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִי הֲכִי כָּל יְמֵי שַׁתָּא נַמֵּי. אֲמָאי שִׁבְעַת יוֹמִין דִּכְתִיב שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם שִׁבְעַת יָמִים וְלָא יַתִּיר. אָמַר לֵיהּ כָּל זִמְנָא דְאִתְחַיַּיב בַּר נַשׁ לְאִתְחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ בֶּן חוֹרִין הֲכִי אִצְטְרִיךְ. כָּל זִמְנָא דְּלָא אִתְחַיַּיב לָא אִצְטְרִיךְ. לְמַלְכָּא דְּעָבַד לְחַד בַּר נַשׁ רוּפִינוֹס כָּל אִינוּן יוֹמִין דְּסַלִּיק לְהָאי דַּרְגָּא חָדֵי וְלָבִישׁ לְבוּשֵׁי יְקָר לְבָתַר לָא אִצְטְרִיךְ. לְשַׁתָּא אַחֲרָא נָטִיר אִינוּן יוֹמִין דְּסָלִיק לִיקִירוּ דָא וְלָבַשׁ אִינוּן לְבוּשִׁין וְכֵן בְּכָל שַׁתָּא וְשַׁתָּא. כְּהָאי גְּוָונָא יִשְׂרָאֵל כְּתִיב שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא דְּאִינוּן יוֹמֵי חֶדְוָותָא יוֹמִין דְּסַלִּיקוּ לִיקָרָא דָא וְנַפְקוּ מִשִּׁעְבוּדָא אַחֲרָא וּבְגִין כַּךְ נַטְרִין בְּכָל שַׁתָּא וְשַׁתָּא יוֹמִין דְּסַלִּיקוּ לְהָאי יְקָר וְנַפְקוּ מֵרְשׁוּתָא אַחֲרָא וְעָאלוּ בִּרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא וְעַל דָּא כְתִיב שִׁבְעַת יָמִים מַצוֹת תֹּאכֵלוּ:
לָמַדְנוּ, לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עַד שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מֶמְשַׁלְתָּם, כָּל הַשָּׂרִים שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה, וְיָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּתָם וּבָאוּ לִרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִקְשְׁרוּ בּוֹ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁעֲבָדַי הֵם, הוּא, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. שֶׁהוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵרְשׁוּת אַחֶרֶת וְהֵבֵאתִי אוֹתָם לִרְשׁוּתִי. וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אוֹכֵל מַחֲמֶצֶת. אֲנִי כָּךְ בֵּאַרְתִּי, שְׂאוֹר זֶה וּמַחְמֶצֶת זוֹ הֵם מַדְרֵגָה אַחַת, וְכֻלָּם אֶחָד. רְשׁוּת אַחֶרֶת, הֵם הַשָּׂרִים הַמְּמוּנִים עַל שְׁאָר הָעַמִּים, וַאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים אוֹתָם יֵצֶר הָרַע, רְשׁוּת אַחֶרֶת, אֵל נֵכָר, אֱלֹהִים אֲחֵרִים. אַף כָּאן, שְׂאוֹר וּמַחְמֶצֶת וְחָמֵץ הַכֹּל אֶחָד הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל אֵלּוּ הַשָּׁנִים עֲמַדְתֶּם בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת, וַעֲבַדְתֶּם לְעַם אַחֵר, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, שֶׁאַתֶּם בְּנֵי חוֹרִין, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאוֹר מִבָּתֵּיכֶם, כָּל מַחֲמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךְ חָמֵץ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אִם כֵּן גַּם כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה לֹא נֹאכַל חָמֵץ, לָמָּה רַק שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁכָּתוּב, שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, רַק שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יוֹתֵר. אָמַר לוֹ, כָּל זְמָן שֶׁהָאָדָם מְחוּיָב לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ בֶּן חוֹרִין צְרִיכִים כֵּן, שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל חָמֵץ, וּבְכָל זְמָן שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָב אֵינוֹ צָרִיךְ לְאִסּוּר חָמֵץ. זֶה דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה אָדָם אֶחָד לְשָׂר. כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁעָלָה לַמַּדְרֵגָה הַזּוֹ, הָיָה שָׂמֵחַ וְלוֹבֵשׁ לְבוּשֵׁי כָּבוֹד. לְאַחַר כָּךְ לֹא הָיָה צָרִיךְ לָזֶה. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת שָׁמַר אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁעָלָה לַכָּבוֹד הַזֶּה, וְלָבַשׁ אֵלּוּ לְבוּשִׁים. וְכֵן כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. כְּעֵין זֶה יִשְׂרָאֵל, כָּתוּב, שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא, שֶׁהֵם יְמֵי שִׂמְחָה, הַיָּמִים שֶׁעָלוּ לַכָּבוֹד הַזֶּה, וְיָצְאוּ מִשִּׁעְבּוּד אַחֵר. וּמִשּׁוּם זֶה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שׁוֹמְרִים אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁעָלוּ לַכָּבוֹד הַזֶּה וְיָצְאוּ מֵרְשׁוּת אַחֵר וּבָאוּ לִרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל כֵּן כָּתוּב, שִׁבְעַת יָמִים מַצוֹת תֹּאכֵלוּ.
הלכה פסוקה
א. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִשָּׁה כְּלָל בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה בֵּין שִׁפְחָה בֵּין מְשׁוּחְרֶרֶת שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר. בְּאֵיזֶה שִׁמּוּשׁ אָמְרוּ רְחִיצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְהַצָעַת מִטָּה לְפָנָיו וּמְזִיגַת הַכּוֹס שֶׁאֵין עוֹשָׂה לְאִישׁ דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד. וְאֵין שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ:
ב. הַמְחַבֵּק אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁנָשַׁק לְאַחַת מֵהֶן כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אִמּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה כְּלָל הֲרֵי זֶה מְגוּנֶה בְּיוֹתֵר וּדְבַר אִסּוּר הוּא וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים הוּא שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלָל בֵּין גְדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה חוּץ מֵהָאֵם לִבְנָהּ וְהָאָב לְבִתּוֹ:
It is forbidden for a man to have any woman- whether a minor or an adult, whether a servant or a freed woman- perform personal tasks for him, lest he come to lewd thoughts. Which tasks are referred to? Washing his face, his hands, or his feet, spreading his bed in his presence, and pouring him a cup. For these tasks are performed for a man only by his wife. [A man] should not send greetings to a woman at all, not even via a messenger.
When a man embraces or kisses any of the women forbidden to him as arayot despite the fact that his heart does not disturb him concerning the matter, e.g. his adult sister, his mother's sister, or the like, it is very shameful. it is forbidden and it is foolish conduct. [This applies] even though he has no desire or pleasure at all. For one should not show closeness to a woman forbidden to him as an Ervah at all, whether an adult or a minor, except a woman to her son and a father to his daughter.
מוסר
מלוקט
הַבָּא עַל גּוֹיָה נַעֲשָׂה חָתָן לַעֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב (מלאכי ב') כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קדֶשׁ ה' וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר וְעוֹנֶה. הֲלֹא תִרְאֶה זִמְרִי שֶׁבָא עַל כָּזְבִי בַת צוּר בָּא פִּנְחָס וְדָקַר אֶת שְׁנֵיהֶם. וּבַעֲוֹן זֶה מֵתוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל. וּמִכָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ אוֹ שׁוֹפֵט וּמִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן לֹא קָם אֲפִלּוּ שׁוֹפֵט. וְזִמְרִי גָּרַם רָעָה לְעַצְמוֹ וּלְכָל שִׁבְטוֹ שֶׁלֹּא מִיחוּ בְיָדוֹ. וַאֲשֶׁר מְטַמֵּא עַצְמוֹ בְּגוֹיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹלֶה עַל לִבּוֹ לִהְיוֹת עָרֵל לִמְצוֹא חֵן וְנִמְצָא שֶׁהוֹרֵג אֶת בָּנָיו וְנִמְצָא עוֹבֵר עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וּמְטַּמֵּא כָּל גּוּפוֹ וּמְעָרֵב קדֶשׁ בְּחוֹל וְגוֹרֵם לְהַמְשִׁיךְ הַגָּלוּת וְעַל יְדֵי זֶה בֵּית הַמִּקְדָשׁ חָרֵב וּבָטְלָה הָעֲבוֹדָה. וַאֲשֶׁר עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְטִמֵּא נַפְשׁוֹ יְמַהֵר לָשׁוּב כִּי אֵין דָּבָר עוֹמֵד לִפְנֵי הַתְשׁוּבָה וְיָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ: