תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
י (יא) לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃ {ס}
לָא כֵן אֱזִילוּ כְעַן גֻבְרַיָא וּפְלָחוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי יָתַהּ אַתּוּן בָּעָן וְתָרִיךְ יָתְהוֹן מִן קֳדָם פַּרְעֹה:
(יב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יְדָךְ עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וְיֵתֵי גוֹבָא וְיִסַק עַל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וְיֵכוּל יָת כָּל עִסְבָּא דְאַרְעָא יָת כָּל דִי אַשְׁאַר בַּרְדָא:
(יג) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּ֘הוּ֮ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַֽיהֹוָ֗ה נִהַ֤ג רֽוּחַ־קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כׇּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכׇל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה׃
וַאֲרֵים משֶׁה יָת חֻטְרֵהּ עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וַיְיָ דַבַּר רוּחַ קִדוּמָא בְּאַרְעָא כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא צַפְרָא הֲוָה וְרוּחַ קִדוּמָא נְטַל יָת גוֹבָא:
(יד) וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כׇּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָ֠יו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃
וּסְלֵיק גוֹבָא עַל כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וּשְׁרָא בְּכָל תְּחוּם מִצְרָיִם תַּקִיף לַחֲדָא קֳדָמוֹהִי לָא הֲוָה כֵן גוֹבָא דִכְוָתֵהּ וּבַתְרוֹהִי לָא יְהֵי כֵן:
(טו) וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כׇּל־הָאָ֘רֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָ֒רֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כׇּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כׇּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְכָל אַרְעָא וַחֲשׁוֹכַת אַרְעָא וַאֲכַל יָת כָּל עֶסְבָּא דְאַרְעָא וְיָת כָּל פֵּירֵי אִילָנָא דִי אַשְׁאַר בַּרְדָא וְלָא אִשְׁתָּאַר כָּל יָרוֹקָא בְּאִילָנָא וּבְעֶסְבָּא דְחַקְלָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:
10 (11) Not so: go now you that are men, and serve the Lord; for that is what you desire. And they were driven out from Par῾o’s presence.
(12) And the Lord said to Moshe, Stretch out thy hand over the land of Miżrayim for the locusts, that they may come up on the land of Miżrayim, and eat every plant of the land, all that the hail has left.
(13) So Moshe stretched out his rod over the land of Miżrayim, and the Lord brought an east wind upon the land all that day, and all that night; and when it was morning, the east wind brought the locusts.
(14) And the locusts went up over all the land of Miżrayim, and rested in all the borders of Miżrayim: very grievous they were; before them there were no such locusts as they, neither after them shall there be such.
(15) For they covered the surface of the whole earth, so that the land was darkened; and they did eat every plant of the land, and all the fruit of the trees which the hail had left: and there remained no green thing in the trees, or in the plants of the field, through all the land of Miżrayim.
נביאים
מו (כג) כָּרְת֤וּ יַעְרָהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֖י לֹ֣א יֵחָקֵ֑ר כִּ֤י רַבּוּ֙ מֵֽאַרְבֶּ֔ה וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מִסְפָּֽר׃
שֵׁיצוּ רַבְרְבָהָא אֲמַר יְיָ אֲרֵי לֵית לְהוֹן סוֹף אֲרֵי סָגִיאִין מִזַחֲלָא וְלֵית לְהוֹן מִנְיָן:
(כד) הֹבִ֖ישָׁה בַּת־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם־צָפֽוֹן׃
בְּהִיתַת מַלְכוּת מִצְרַיִם אִתְמְסָרַת בְּיַד עַמָא דְאָתָא עֲלָהּ מִצִפּוּנָא:
(כה) אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י פוֹקֵד֙ אֶל־אָמ֣וֹן מִנֹּ֔א וְעַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם וְעַל־אֱלֹהֶ֖יהָ וְעַל־מְלָכֶ֑יהָ וְעַ֨ל־פַּרְעֹ֔ה וְעַ֥ל הַבֹּטְחִ֖ים בּֽוֹ׃
אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַסְעַר עַל אִתְרְגוּשַׁת אֲלַכְּסַנְדְרַיָא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל טַעֲוָתָהָא וְעַל מַלְכְּהָא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל דְמִתְרַחֲצִין עֲלוֹהִי:
(כו) וּנְתַתִּ֗ים בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֔ם וּבְיַ֛ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַד־עֲבָדָ֑יו וְאַחֲרֵי־כֵ֛ן תִּשְׁכֹּ֥ן כִּֽימֵי־קֶ֖דֶם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}
וְאֶמְסְרִינוּן בְּיַד דְבָעָן לְמִקְטַלְהוֹן וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וּבְיַד עֲבְדוֹהִי וּבָתַר כֵּן תִּשְׁרֵי כְּיוֹמֵי קֶדֶם אֲמַר יְיָ:
(כז) וְ֠אַתָּ֠ה אַל־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁעֲךָ֙ מֵרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲק֛וֹב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
וְאַתְּ לָא תִדְחַל עַבְדִי יַעֲקֹב וְלָא תִתְּבַר יִשְׂרָאֵל אֲרֵי הָא אֲנָא פְּרִיק לִיךְ מֵרָחִיק וְיַת בְּנָךְ מֵאֲרַע גָלוּתְהוֹן וִיתוּבוּן דְבֵית יַעֲקֹב וְיִשְׁקְטוּן וְיִשְׁרוּן לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמָנִיד:
46 (23) They shall cut down her forest, says the Lord, though it cannot be searched; because they are more numerous than locusts, and are innumerable.
(24) The daughter of Miżrayim shall be confounded; she shall be delivered into the hand of the people of the north.
(25) The Lord of hosts, the God of Yisra᾽el, says; Behold, I will punish Amon of No, and Par῾o and Miżrayim, with their gods, and their kings; even Par῾o, and all those who trust in him:
(26) and I will deliver them into the hand of those who seek their lives, and into the hand of Nevukhadreżżar king of Bavel, and into the hand of his servants: and afterwards it shall be inhabited, as in the days of old, says the Lord.
(27) But fear not thou, O my servant Ya῾aqov, and be not dismayed, O Yisra᾽el: for, behold, I will save thee from afar, and thy seed from the land of their captivity; and Ya῾aqov shall return, and be quiet and at ease, and none shall make him afraid.
כתובים
יד (ג) בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃
בְּפוּמֵיהּ דְשָׁטְיָא זַקְתָּא דְצַעֲרָא וְשִׂפְוָתְהוֹן דְחַכִּימֵי נִנְטְרָן אִנוּן:
(ד) בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרׇב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃
אֲתַר דְלֵית תּוֹרָא דַכְיָן אוּרְוָתָא וְסוּגְעָא דַעֲלַלְתָּא בְּחַיְלֵיהּ דְתוֹרָא:
(ה) עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃
סָהֲדָא מְהֵימְנָא לָא מְכַזֵב וְדִמְמַלֵל כַּדְבוּתָא סַהֲדָא רִגְלָא הוּא:
(ו) בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חׇכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃
בָּעֵי מְמִיקְנָא חָכְמְתָא וְלֵית וִידִיעֲתָא לְמַן דְמִתְבַּיֵן זְלִילָא:
(ז) לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃
אֱזֵל בְּאָרְחָא אַחֲרִיתָא מִן קֳדָם סִכְלָא דְלֵית בְּשִׂפְוָתֵיהּ יְדִיעֲתָא:
14 (3) In the mouth of the foolish is a rod of pride: but the lips of the wise shall preserve them.
(4) Where no oxen are, the crib is clean: but much increase comes by the strength of the ox.
(5) A trusty witness is he that does not lie: but he that utters lies is a false witness.
(6) A scorner seeks wisdom, and does not find it: but knowledge is easy to him who understands.
(7) Go from the presence of a foolish man, for thou perceivest not in him the lips of knowledge.
משנה
א. הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבָאתָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא. מֵת בַּעְלִי, תִּתְיַבֵּם. שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּמִלְחָמָה בָעוֹלָם, קְטָטָה בֵינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וּבָאתָה וְאָמְרָה, מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאתָה בוֹכָה וּבְגָדֶיהָ קְרוּעִין. אָמְרוּ לוֹ, אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, תִּנָּשֵׂא:
ב. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר, וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. לֹא דִבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר אֶלָּא בַהֹוֶה. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי:
ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי, הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת מָמוֹן הַקַּל. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל, מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִים לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ, שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶׁכָּתוּב לִיכִי. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:
ד. הַכֹּל נֶאֱמָנִים לַהֲעִידָהּ, חוּץ מֵחֲמוֹתָהּ, וּבַת חֲמוֹתָהּ, וְצָרָתָהּ, וִיבִמְתָּהּ, וּבַת בַּעְלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. עֵד אוֹמֵר מֵת, וְנִשֵּׂאת, וּבָא אַחֵר וְאָמַר לֹא מֵת, הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא. עֵד אוֹמֵר מֵת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת, תֵּצֵא. שְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת, וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת, תִּנָּשֵׂא:
ה. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מֵת תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לֹא מֵת לֹא תִנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרָג, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשֵׂאוּ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, הוֹאִיל וְזוֹ וָזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַיָּם, יִנָּשֵׂאוּ. עֵד אוֹמֵר מֵת וְעֵד אוֹמֵר לֹא מֵת, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת, הֲרֵי זוֹ לֹא תִנָּשֵׂא:
ו. הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ, וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה:
ז. אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ, וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה. הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּה מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא, וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. קִדֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת אוֹתִי קִדֵּשׁ, נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאֶחָת, וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאֶחָת. גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה גָזַל, כָּל אֶחָד אוֹמֵר אוֹתִי גָזַל, מַנִּיחַ גְּזֵלָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵרָה, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם גְּזֵלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
ח. הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם, וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, נֶאֱמֶנֶת. מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ט. נִתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם, וְאָמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
י. נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם, אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי, נֶאֱמֶנֶת. הָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי, יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעְלִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת יְבָמִי, שֶׁתִּנָּשֵׂא. וְלֹא, מֵתָה אֲחוֹתִי, שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר מֵת אָחִי, שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ. וְלֹא, מֵתָה אִשְׁתִּי, שֶׁיִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ:
1. With regard to a woman who went, she and her husband, overseas, if there was peace between him and her, i.e., the couple were not fighting at the time, and there was also peace in the world, i.e., there was no war at that time, and the woman came back by herself and said: My husband died, she may marry on the basis of her own testimony. Likewise, if she said: My husband died, and they did not have children, but her husband had a brother, she may enter into levirate marriage. If there was peace between him and her when they left but there was war in the world, or if there was a quarrel between him and her and peace in the world, and she came and said: My husband died, she is not deemed credible, as she may be mistaken or lying. Rabbi Yehuda says: She is never deemed credible when she testifies that her husband died, unless she came crying and her clothing was torn, in which case it is apparent that she is speaking the truth. They said to him: This is an incorrect distinction. Rather, both this woman who cries and this woman who does not cry may marry on the basis of their own testimony.
2. Beit Hillel say: We heard that one may accept the testimony of a woman concerning the death of her husband only when she comes from the grain harvest, and when she testified in the same country where he died, and in circumstances similar to the incident that occurred, in which a lenient ruling was issued, as will be explained. Beit Shammai said to Beit Hillel: The same halakha applies to a wife who comes from the grain harvest, and one who comes from the olive harvest, and also one who comes from the grape harvest, and even one who comes from one country to another country. Although the incident in question took place during the grain harvest, the Sages spoke of the grain harvest only because it was the present occurrence, i.e., that is what happened in practice, but this is no proof that she is deemed credible only when she arrived specifically from the grain harvest. The mishna comments: Beit Hillel retracted their opinion, and decided to teach in accordance with the opinion of Beit Shammai on this issue.
3. Beit Shammai say: A woman who testifies that her husband died may marry, and take the money guaranteed in her marriage contract. Beit Hillel say: She may marry, but she may not take her marriage contract, as qualified witnesses are required for monetary matters. Beit Shammai said to them: If you have permitted a woman potentially forbidden to him, which is a relatively stringent prohibition, based merely upon her own testimony, will we not permit a monetary matter, which is more lenient, as the money can be returned and this sin does not entail such a severe punishment? Beit Hillel said to them: This is no proof, as we find that the brothers do not come into the inheritance from the deceased brother based on her testimony. Evidently, although this testimony is accepted with regard to forbidden sexual relationships, it is not effective for monetary matters. Beit Shammai said to them: But we can learn this halakha from the scroll of the marriage contract, as every husband writes for her that: If you marry another man, take what is written for you in this contract. This shows that her right to receive the money of her marriage contract is dependent upon her eligibility to remarry. In this case, as she is deemed credible when she says her husband died and she may marry again, she is likewise entitled to the money of the marriage contract. And Beit Hillel again retracted their opinion, and decided to teach in accordance with the opinion of Beit Shammai.
4. All are deemed credible when they come to give testimony with regard to the death of a woman’s husband, apart from her mother-in-law, the daughter of her mother-in-law, her rival wife, the wife of her yavam, and her husband’s daughter, her stepdaughter. The reason is that these women are likely to hate her and will lie to her detriment. The mishna explains: In the case of a divorce all people, including these women, may bring her bill of divorce and testify that it was written appropriately. What, then, is the difference between a bill of divorce and death? The mishna answers: The difference is that in the case of a bill of divorce the writing proves the accuracy of the testimony, i.e., her testimony is supported by the text of the document itself, whereas with regard to the death of her husband there is no proof apart from the statement of the woman herself. If one witness says: The man died, and the wife married based on this testimony, and one other witness came and said: He did not die, she need not leave her new husband due to this testimony. However, if one witness comes and says: The husband died, and two witnesses say: He did not die, then even though she married based on the first witness she must leave her new husband. If two witnesses say: He died, and one witness says: He did not die, the testimony of the two witnesses is accepted, and even though she did not yet marry, she may marry.
5. If two women who were married to the same man come forward, and one of them says that the husband died, and the other one says he did not die, the one who says he died may marry on the basis of her own testimony, and she takes the money of her marriage contract. And the one who said he did not die may not marry, and does not take the money of her marriage contract. If one wife says: He died in a normal manner, and the other one says: He was killed, Rabbi Meir says: Since they contradict one another, these women may not marry. Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon say: Since they both agree that he is not alive they may marry, despite the fact that they dispute the circumstances of his demise. If a witness says: He died, and a witness says: He did not die, or one woman says: He died, and another woman says: He did not die, this woman may not marry.
6. In the case of a woman who went, she and her husband, overseas, and she comes and says: My husband died, she may marry, and she takes her marriage contract based on her own testimony. And it remains prohibited for her rival wife to remarry, as a woman cannot testify on behalf of her rival wife. If the rival wife was an Israelite woman married to a priest, she may continue to partake of teruma, as she is not permitted to remarry, and therefore the presumption that the husband is still alive is maintained in relation to her. This is the statement of Rabbi Tarfon. Rabbi Akiva says: This is not the way to spare someone from transgression. According to the opinion of Rabbi Tarfon, there is a concern that she might be eating teruma unlawfully. There is no remedy for this situation unless it is prohibited for the rival wife to marry, as she cannot rely on the testimony of her rival wife, and it is also prohibited for her to partake of teruma, lest the other woman was speaking the truth. In other words, the halakha is stringent on both counts.
7. The mishna discusses a similar case. If a woman said: My husband died and afterward my father-in-law died, she may marry and take her marriage contract, and it is prohibited for her mother-in-law to remarry, as a woman may not testify on behalf of her mother-in-law. If the mother-in-law was the daughter of an Israelite married to a priest, she may partake of teruma; this is the statement of Rabbi Tarfon. Rabbi Akiva says: This is not the way to spare her from transgression; there is no remedy unless it is prohibited for the mother-in-law to marry and also prohibited for her to partake of teruma. In relation to the dispute between Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva in the previous mishna, in which Rabbi Akiva states that one must avoid a possible transgression, the mishna cites two similar cases involving other topics. With regard to one who betrothed one of five women, and he does not know which of them he betrothed, and each one of them says: He betrothed me, if he does not want to marry any of them he gives a bill of divorce to each and every one of them so none will have the status of a woman with regard to whom there is uncertainty whether she is divorced. And he leaves the marriage contract among them and departs. The marriage contract remains in dispute between the women until they clarify which of them is entitled to the money. This is the statement of Rabbi Tarfon. Rabbi Akiva says: This is not the way to spare someone from transgression, as perhaps the woman he actually betrothed will not receive the money to which she is entitled. There is no remedy unless he gives a bill of divorce and a marriage contract payment to each and every one. And likewise, in the case of one who stole money from one of five people and does not know from which of them he stole, and each one says: He stole from me, he leaves the stolen money among them and departs, and they will decide among themselves how to distribute the money; this is the statement of Rabbi Tarfon. Rabbi Akiva says: This is not the way to spare him from transgression; there is no remedy unless he pays each and every one of them.
8. In the case of a woman who went, she and her husband, overseas, and her son was with them, and later she came back and said: My husband died and afterward my son died, she is deemed credible. It is permitted for her to remarry, and she is exempt from levirate marriage. The reason is that she had children when she left, and therefore she retains her presumptive status of one who is exempt from levirate marriage. However, if she said: My son died and afterward my husband died, she is not deemed credible, i.e., she may not enter into levirate marriage. And yet we are concerned and give some credence to her statement, in case she was actually widowed by a childless husband, and therefore she performs ḥalitza to exempt her from the levirate bond with her yavam, and she does not enter into levirate marriage.
9. If she went with her childless husband and returned alone and testified: A son was born to me overseas, and she further said: My son died and afterward my husband died, she is deemed credible and may even enter into levirate marriage, as she was presumed to be childless when she left and consequently she retains that presumptive status. However, if she said: My husband died and afterward my son died, she is not deemed credible for the purpose of exempting her from levirate marriage, but the court is concerned about her statement. And therefore she must perform ḥalitza and she does not enter into levirate marriage.
10. If she said: A yavam was born for me overseas, i.e., when the family left the country her husband did not have a brother, and she claims that in the meantime a brother was born to her husband, and she also said: My husband died and afterward my yavam died, or: My yavam died and afterward my husband died, in either case she is deemed credible. This is because when she left she was not presumed to require levirate marriage, and the suggestion that her husband now has a brother is based solely on her testimony. However, if she went, she and her husband and her yavam, overseas, and upon her return she said: My husband died and afterward my yavam died, or: My yavam died and afterward my husband died, she is not deemed credible, as a woman is not deemed credible if she says: My yavam died, in order that she may marry another man. And she is not deemed credible if she says that her sister died, in order that she may enter the house of her sister’s husband. And a man is not deemed credible if he says: My brother died, so that he may enter into levirate marriage with his brother’s wife, and he is not deemed credible when he says that his wife died, in order that he may marry his wife’s sister. The Sages accepted impaired testimony of this kind only when there was a concern about creating a situation of a deserted wife.
גמרא
תַּנְיָא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבָּרָה וְהָיִיתִי מִצְטָעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ וּמָנוּ רִבִּי עֲקִיבָא. וּכְשֶׁעָלִיתִי בַיָּבָּשָׁה בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מִי הֶעֱלָךְ אָמַר לִי דָף שֶׁל סְפִינָה נִזְדַּמַּן לִי וְכָל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נֶעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אִם יָבוֹאוּ רְשָׁעִים עַל אָדָם יְנַעְנֵעַ לָהֶן רֹאשׁוֹ. אָמַרְתִּי בְאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף מֻתֶּרֶת. מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אֲסוּרָה. תַּנְיָא אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁמֻּטְרֶפֶת בַּיָּם וְהָיִיתִי מִצְטָעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ וּמַנּוּ רִבִּי מֵאִיר. כְּשֶׁעָלִיתִי לִמְדִינַת קַפּוּטְקַיָּא. בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מִי הֶעֱלָךְ אָמַר לִי גַּל טִרְדַּנִי לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ עַד שֶׁהִקִּיאַנִי לַיַּבָּשָׁה. אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת. מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה:
§ It is taught in a baraita: Rabban Gamliel said: Once I was traveling on a boat, and from a distance I saw a boat that shattered and sank. And I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Akiva. But when I disembarked onto dry land, he came, and sat, and deliberated before me about halakha. I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: A plank from the boat came to me, and I bent my head before each and every wave that came toward me. The waves did not wash me off of the board, and I reached the shore.
From here the Sages stated: If wicked people come upon a person, he should bend his head before them. That is, he should temporarily restrain himself and not fight them, and he will therefore be saved. After this parenthetical statement, the Gemara returns to Rabban Gamliel’s story. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.
It is taught in a baraita: Rabbi Akiva said: Once I was traveling on a boat, and I saw a certain boat sinking at sea, and I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Meir. But when I disembarked at the province of Cappadocia, he came, and sat, and deliberated before me about halakha. I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: One wave carried me to another, and that other wave to another, until I reached the shore, and a wave cast me up onto dry land. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.
זוהר
וַיִּשָׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ וְגוֹמֵר. פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא לְסַפֵּר בִּשְׁבָחָא דִיצִיאַת מִצְרַיִם דְּאִיהוּ חִיּוּבָא עַל בַּר נַשׁ לְאִשְׁתָּעֵי בְּהָאי שְׁבָחָא לְעָלְמִין וַהֲכִי אוֹקִימְנָא כָּל בַּר נַשׁ דְּאִשְׁתָּעֵי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבְהַהוּא סִפּוּר חָדֵי בְחֶדְוָה זַמִּין אִיהוּ לְמֶחֱדֵי בִשְׁכִינְתָּא לְעָלְמָא דְאָתֵי דְּהוּא חֵידוּ מִכֹּלָּא דְּהָאי אִיהוּ בַּר נַשׁ דְּחָדֵי בְמָרֵיהּ. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי בְּהַהוּא סִפּוּר. בֵּיה שַׁעְתָּא כָּנִישׁ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל פַּמַּלְיָיא דִילֵיהּ וְאָמַר לוֹן זִילוּ וּשְׁמָעוּ סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא דִילִי דְּקָא מִשְׁתָּעוּ בָנַי וְחָדָאן בְּפוּרְקָנִי כְּדֵין כֻלְּהוּ מִתְכַּנְּשִׁין, וְאַתְיָין וּמִתְחַבְּרָן בַּהֲדַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל וְשַׁמְעִין סִפּוּרָא דִשְׁבָחָא דְקָא חָדָאן בְּחֶדְוָה דְפוּרְקָנָא דְּמָרֵיהוֹן כְּדֵין אַתְיָין וְאוֹדָן לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כָּל אִינוּן נִסִין וְגְּבוּרָן וְאוֹדָן לֵיהּ עַל עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִית לֵיה בְּאַרְעָא דְחָדָאן בְּחֶדְוָה דְפוּרְקָנָא דְּמָארֵיהוֹן. כְּדֵין אִתּוֹסַף לֵיה חֵילָא וּגְבוּרְתָּא לְעֵילָא. וְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא סִפּוּרָא יַהֲבֵי חֵילָא לְמָארֵיהוֹן כְּמַלְכָּא דְּאִתּוֹסַף חֵילָא וּגְבוּרְתָּא כַּד מְשַׁבְּחִין גְּבוּרְתֵּיהּ וְאוֹדָן לֵיהּ וְכֻלְּהוֹן דַּחֲלִין מִקָּמֵיהּ וְאִסְתַּלַּק יְקָרֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִית לְשַׁבְחָא וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּסִפּוּר דָּא כְּמָה דְאִתְמַר. כְּגוֹוָנָא דָא חוֹבָה אִיהוּ עַל בַּר נַשׁ לְאִשְׁתָּעֵי תְּדִיר קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְפַרְסוּמֵי נִיסָא בְּכָל אִינוּן נִסִין דְּעָבַד. וְאִי תֵימָא אֲמָאי אִיהוּ חוֹבָתָא וְהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדַע כֹּלָּא כָל מַה דַהֲוָה וְיֶהֱוֵי לְבָתַר דְּנָא אֲמָאי פִּרְסוּמָא דָא קָמֵיהּ עַל מָה דְּאִיהוּ עָבִיד וְאִיהוּ יָדַע. אֶלָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְפַרְסוּמֵי נִיסָא וּלְאִשְׁתָּעֵי קָמֵיהּ בְּכָל מַה דְאִיהוּ עָבַד. בְּגִין דְּאִינוּן מִלִּין סַלְקִין וְכָל פַּמַּלְיָיא דִלְעֵילָא מִתְכַּנְּשֵׁי וְחָמָאן לוֹן וְאוֹדָאן כֻּלְּהוּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִסְתַּלַּק יְקָרֵיהּ עֲלַיְיהוּ עֵילָא וְתַתָּא: כְּגוֹוָנָא דָא מָאן דְּאִשְׁתָּעֵי וּמְפָרֵט חֶטְאוֹי עַל כָּל מַה דְעָבַד. וְאִי תֵימָא לְמָאי אִצְטְרִיךְ אֶלָּא מְקַטְרְגָא קָאִים תְּדִיר קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְאִשְׁתָּעֵי וּלְמִתְבַּע חוֹבֵי בְנֵי נָשָׁא וּלְמִתְבַּע עֲלֵיהוֹן דִּינָא. וְכִיוַן דְּאַקְדִּים בַּר נַשׁ וּמְפָרֵט חֶטְאוֹי כָּל חַד וְחַד לָא אַשְׁאִיר פִּטְרָא דְפוּמָא לְהַהוּא מְקַטְרְגָא וְלָא יָכִיל לְמִתְבַּע עֲלֵיהּ דִּינָא דְּהָא תְדִיר תָּבַע דִּינָא בְקַדְמִיתָא וּלְבָתַר מִשְׁתָּעֵי וּמְקַטְרֵג פְּלוֹנִי עָבַד כָּךְ וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְאַקְדְּמָא וּלְפָרֵט חֶטְאוֹי. כִּיוַן דִּמְקַטְרְגָא חָמֵי דָא לֵית לֵיהּ פִּטְרָא דְפוּמָא עֲלֵיה וּכְדֵין אִתְפְּרַשׁ מִינֵיהּ מִכָל וָכֹל. אִי תָב בְּתִיּוּבְתָּא יֵאוֹת וְאִי לָאו הָא מְקַטְרְגָא אִשְׁתְּכַח עֲלֵיהּ וְאָמַר פְּלוֹנִי דְאָתָא לְקָמָךְ בְּתוּקְפָא דְאַפִּין בָּעִיט בְּמָארֵיהּ חוֹבוֹי כָּךְ וְכָךְ. עַל דָּא יֵאוֹת לְאִזְדַּהֲרָא בַר נַשׁ בְּכָל הֲנֵי בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח עַבְדָא מְהֵימְנָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:
The next commandment is to tell the praises of the Exodus from Egypt, for it is an obligation for a person to speak of these praises for all eternity. Thus we have established: a person who speaks about the Exodus from Egypt, and rejoices joyously in that story - in the future they will rejoice in the Shechina [Divine Presence] in the world to come, which is the greatest joy of all. For they are a person who rejoices in their Master, and the Holy Blessed One rejoices in this story.
At that time [when the story of the Exodus is being told], the Holy Blessed One gathers together all of the heavenly hosts and says to them: "Go and listen to the telling of My praises, for right now my children are speaking and rejoicing in My salvation." Immediately, they all gather and come and connect themselves together with the people of Israel, and listen to their telling of praises. For when [Israel] rejoices in the joy of their Master's salvation, the [heavenly hosts] go and give thanks to the Holy Blessed One for all of these miracles and feats, and they give thanks to God for the holy nation that God has on the earth who rejoice in the joy of their Master's salvation.
At that time, strength and power are increased on high; and in their telling of the story, Israel grants strength to their Master. Like a King whose strength and power is increased when his people praise his power and give thanks to him, and all are gripped with fear in his presence, and the King's honor is spread over everyone. For this purpose, one should give praise and tell this story [of the Exodus]
as has been said. And in a similar vein, it is incumbent upon every person to speak constantly before the Holy Blessed One, and to publicize all of the miracles that God has performed.
וַיִּשָׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ. מִצְוָה זוֹ, הִיא לְבָעֵר חָמֵץ. כִּי מִצְוָה זוֹ נִמְסְרָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, וְכָתוּב, שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים, וּבֵאַרְנוּ סוֹד בֵּין חָמֵץ וּמַצָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁזֶּה יֵצֶר הָרַע וְזֶה יֵצֶר הַטּוֹב. הַמִּצְוָה שֶׁלְּאַחַר זוֹ, הוּא לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא חוֹב עַל הָאָדָם לְעוֹלָם לְסַפֵּר בַּשְּׁבָחִים הָאֵלּוּ. כָּךְ הֶעֱמַדְנוּ, כָּל אָדָם הַמְּסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְשָׂמֵחַ בַּסִּפּוּר הַהוּא בַּשִּׂמְחָה עָתִיד הוּא לִשְׂמֹחַ עִם הַשְּׁכִינָה לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהִיא שִׂמְחָה מִכָּל צַד, שֶׁזֶּה הוּא אָדָם הַשָּׂמֵחַ בַּאֲדוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בַּסִּפּוּר הַהוּא שֶׁלּוֹ. בָּהּ בַּשָּׁעָה, מְקַבֵּץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ, וְאָמַר לָהֶם, לְכוּ וְשִׁמְעוּ הַסִּפּוּר שֶׁל הַשֶּׁבַח שֶׁלִּי שֶׁמְּסַפְּרִים בָּנַי, וּשְׂמֵחִים בִּגְאֻלָּתִי. אָז מִתְקַבְּצִים כֻּלָּם וּבָאִים וּמִתְחַבְּרִים עִם יִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹמְעִים סִפּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁשְּׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה מֵאֲדוֹנָם, וּבָאִים וּמוֹדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל כָּל אֵלּוּ הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת וּמוֹדִים לוֹ עַל עַם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּאָרֶץ שֶׁשְּׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה שֶׁל אֲדוֹנָם. אָז נִתּוֹסֵף לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְמַעְלָה. וְיִשְׂרָאֵל בַּסִּפּוּר הַהוּא נוֹתְנִים כֹּחַ לַאֲדוֹנָם, כְּמֶלֶךְ שֶׁנּוֹסָף לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה בָּעֵת שֶׁמְּשַׁבְּחִים גְּבוּרָתוֹ וּמוֹדִים לוֹ, וְהַכֹּל יְרֵאִים מִפָּנָיו וְעוֹלֶה כְּבוֹדוֹ עַל כֻּלָּם. וּמִשּׁוּם זֶה, יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ וּלְסַפֵּר בַּסִּפּוּר הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ. כְּעֵין זֶה חוֹב הוּא עַל הָאָדָם, לְסַפֵּר תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפַרְסֵם הַנֵּס בְּכָל אֵלּוּ הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה הוּא חוֹב לְסַפֵּר אֶת הַנִּסִּים, וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה לְאַחַר מִכֵּן, וְלָמָּה הַפִּרְסוּם הַזֶּה לְפָנָיו עַל מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה וְהוּא יָדַע. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לְפַרְסֵם הַנֵּס וּלְסַפֵּר לְפָנָיו מִכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הַמִּלּוֹת עוֹלוֹת, וְכָל הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה מִתְקַבְּצִים וְרוֹאִים אוֹתָם, וּמוֹדִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעוֹלֶה כְּבוֹדוֹ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כְּעֵין זֶה, מִי שֶׁמְּסַפֵּר וּמְפָרֵט אֶת חַטָּאָיו, מִכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה צָרִיךְ זֶה. הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַמְּקַטְרֵג עוֹמֵד תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְסַפֵּר וְלִתְבֹּעַ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְלִתְבֹּעַ עֲלֵיהֶם דִּין, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם מַקְדִּים עַצְמוֹ וּמְפָרֵט חַטָּאָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֵינוֹ מַשְׁאִיר פִּתְחוֹן פֶּה לַמְּקַטְרֵג הַהוּא, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִתְבֹּעַ עֲלֵיהֶם דִּין. כִּי תָּמִיד הוּא תּוֹבֵעַ דִּין תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מְסַפֵּר וּמְקַטְרֵג, פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַקְדִּים אוֹתוֹ וּלְפָרֵט חַטָּאָיו. כֵּיוָן שֶׁהַמְּקַטְרֵג רוֹאֶה אֶת זֶה, אֵין לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה עָלָיו, וְאָז נִפְרָד מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל. וְאִם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה טוֹב, וְאִם לֹא, הֲרֵי הַמְּקַטְרֵג נִמְצָא עָלָיו, וְאוֹמֵר, פְּלוֹנִי שֶׁבָּא לְפָנֶיךְ, וְהִתְוַדָּה בְּעַזּוּת פָּנִים, בָּעַט בַּאֲדוֹנוֹ, חַטָּאָיו כָּךְ וְכָךְ. עַל כֵּן יָפֶה שֶׁיִּזָּהֵר הָאָדָם בְּכָל אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא עֶבֶד נֶאֱמָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
הלכה פסוקה
א. לֹא תֵלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּעוֹת רֹאשׁ בַּשּׁוּק אַחַת פְּנוּיָה וְאַחַת אֵשֶׁת אִישׁ וְלֹא תֵלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָה אַחֲרֶיהָ גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִתְפְּשׂוּ בְּנָה וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ וְיִתְעַלְלוּ בָּה הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק:
ב. אָסוּר לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה אָדָם דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ וְלֹא יִשָׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד אֲבָל אֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִין בְּיַד וּמוֹצִיאִין שִׁכְבַת זֶרַע לֹא דַי לָהֶם שֶׁאִיסוּר גָּדוֹל הוּא אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה בְּנִידוּי הוּא יוֹשֵׁב וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעי' א') יְדֵיכֶם דָמִים מָלֵאוּ וּכְאִלּוּ הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ:
Jewish women should not walk in the market with their hair uncovered. [This applies to] single women and married women. Additionally, a woman should not walk in the market with her child following behind her. [This is] a decree (gezera) enacted to prevent the child being abducted, and her following after them to bring him back and being molested by the wicked people who capriciously abducted him
מוסר
מלוקט
מִנִּי שִׂים אָדָם עַל לֵב חַטְאוֹת נְעוּרָיו יֶחֱרַד הָאִישׁ וְיִלָּפֵת כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת בָּעֲרָיוֹת אוֹתָם הַצוּרוֹת נִקְבְעוּ בְדַעְתּוֹ וְהַשָּׂטָן וְיֵצֶר הָרַע מְבִיאָם לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד וְזֶה גוֹרֵם לְהַשְׁחִית זַרְעוֹ וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי הֲלֹא תִרְאֶה עֵר וְאוֹנָן שֶׁהָיוּ בְנֵי שְׁמוֹנָה שָׁנִים בְּנֵי יְהוּדָה הַצַדִּיק נֶכְדֵּי יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּחִיר שֶׁבְּאָבוֹת וְנִכְרְתוּ הֲגַם שֶׁהָיוּ נְשָׁמוֹת עֶלְיוֹנוֹת. וְהוּא עֲוֹן דּוֹר הַמַּבּוּל. וְהָאָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ לֵב. יַחֲשׁוֹב כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בָּא לִידֵי כָךְ עַל יְדֵי הִרְהוּרִים וְהַיֵּצֶר הָרָע מַטְעֵהוּ שֶׁהָיָה בְאוֹנֶס. אֲבָל אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה כִּי הוּא פּוֹשֵׁעַ גָּמוּר כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת בָּעֲרָיוֹת בָּא לִידֵי הִרְהוּר וְעַל יְדֵי זֶה הִרְבָּה לְהַשְׁחִית וְהָרַג אֶת בָּנָיו וְטִמֵּא חוֹתָמָא דְמַלְכָּא. וְגָבְרוּ רַחֲמָיו לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ אוּלַי יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיִתְמַרְמֵר בְּוִדּוּי וַחֲרָטָה וְשָׁב וְרָפָא לוֹ: