תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
כג (יא) לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
לָא רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי חַקְלָא יְהָבִית לָךְ וּמְעַרְתָּא דִּי בֵיהּ לָךְ יְהָבִיתַהּ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי יְהָבִיתַהּ לָךְ קְבַר מִיתָךְ:
(יב) וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
וּסְגִיד אַבְרָהָם קֳדָם עַמָּא דְאַרְעָא:
(יג) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאׇזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃
וּמַלֵּיל עִם עֶפְרוֹן קֳדָם עַמָּא דְאַרְעָא לְמֵימַר בְּרַם אִם אַתְּ עָבֵד לִי טִיבוּ קַבֵּל מִנִּי אֶתֵּן כַּסְפָּא דְמֵי חַקְלָא סַב מִנִּי וְאֶקְבַּר יָת מִיתִי תַּמָּן:
(יד) וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
וְאָתֵיב עֶפְרוֹן יָת אַבְרָהָם לְמֵימַר לֵיהּ:
(טו) אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶ֩רֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃
רִבּוֹנִי קַבֵּל מִנִּי אַרְעָא שַׁוְיָא אַרְבַּע מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף בֵּינָא וּבֵינָךְ מַה הִיא וְיָת מִיתָךְ קְבַר:
23 (11) No, my lord, hear me: the field I give thee, and the cave that is in it, I give it thee; in the presence of the sons of my people I give it thee: bury thy dead.
(12) And Avraham bowed himself down before the people of the land.
(13) And he spoke to ῾Efron in the hearing of the people of the land, saying, But if thou wilt give it, I pray thee, hear me: I will give thee the price of the field; take it of me, and I will bury my dead there.
(14) And ῾Efron answered Avraham, saying to him,
(15) My lord, hearken to me: a piece of land worth four hundred shekels of silver; what is that between me and thee? bury therefore thy dead.
נביאים
א (יא) וַיֹּ֣אמֶר נָתָ֗ן אֶל־בַּת־שֶׁ֤בַע אֵם־שְׁלֹמֹה֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֣וֹא שָׁמַ֔עַתְּ כִּ֥י מָלַ֖ךְ אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן־חַגִּ֑ית וַאֲדֹנֵ֥ינוּ דָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃
וַאֲמַר נָתָן לְבַת שֶׁבַע אִמֵיהּ דִשְׁלֹמֹה לְמֵימַר הֲלָא שְׁמַעְתְּ אֲרֵי מְלַךְ אֲדוֹנִיָהוּ בַר חַגִית וְרִבּוֹנָנָא דָוִד לָא יְדָע:
(יב) וְעַתָּ֕ה לְכִ֛י אִיעָצֵ֥ךְ נָ֖א עֵצָ֑ה וּמַלְּטִי֙ אֶת־נַפְשֵׁ֔ךְ וְאֶת־נֶ֥פֶשׁ בְּנֵ֖ךְ שְׁלֹמֹֽה׃
וּכְעַן אֲתָא אֶמְלְכִינָךְ כְעַן מַלְכָּא וְשֵׁיזְבֵי יַת נַפְשִׁיךְ וְיַת נְפַשׁ בְּרִיךְ שְׁלֹמֹה:
(יג) לְכִ֞י וּבֹ֣אִי ׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְאָמַ֤רְתְּ אֵלָיו֙ הֲלֹֽא־אַתָּ֞ה אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ נִשְׁבַּ֤עְתָּ לַאֲמָֽתְךָ֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־שְׁלֹמֹ֤ה בְנֵךְ֙ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרַ֔י וְה֖וּא יֵשֵׁ֣ב עַל־כִּסְאִ֑י וּמַדּ֖וּעַ מָלַ֥ךְ אֲדֹנִיָּֽהוּ׃
אֱזֵילִי וְתַעֲלִין לְוַת מַלְכָּא דָוִד וְתֵימְרִין לֵיהּ הֲלָא אַתְּ רִבּוֹנִי מַלְכָּא קַיֵמְתָּא לְאַמְתָךְ לְמֵימַר אֲרֵי שְׁלֹמֹה בְרִיךְ יִמְלוֹךְ בַּתְרַי וְהוּא יִתֵּיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתִי וּמָה דֵין מְלַךְ אֲדוֹנִיָהוּ:
(יד) הִנֵּ֗ה עוֹדָ֛ךְ מְדַבֶּ֥רֶת שָׁ֖ם עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וַֽאֲנִי֙ אָב֣וֹא אַחֲרַ֔יִךְ וּמִלֵּאתִ֖י אֶת־דְּבָרָֽיִךְ׃
וְהָא עַד דִי אַתְּ מְמַלְלָא תַמָן קֳדָם מַלְכָּא וַאֲנָא אֵיעוּל בַּתְרָךְ וַאֲקַיֵם יַת פִּתְגָמָיְכִי:
(טו) וַתָּבֹ֨א בַת־שֶׁ֤בַע אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחַ֔דְרָה וְהַמֶּ֖לֶךְ זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וַאֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית מְשָׁרַ֖ת אֶת־הַמֶּֽלֶךְ׃
וַעֲלַת בַּת שֶׁבַע לָקֳדָם מַלְכָּא לְאִידְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָא וּמַלְכָּא סִיב לַחֲדָא וַאֲבִישַׁג דְמִן שׁוּנֵם מְשַׁמְשָׁא קֳדָם מַלְכָּא:
1 (11) And Natan spoke to Bat-sheva the mother of Shelomo, saying, Hast thou not heard that Adoniyyahu the son of Ḥaggit is reigning, and David our lord does not know of it?
(12) Now therefore come, let me, I pray thee, give thee counsel, that thou mayst save thy own life, and the life of thy son Shelomo.
(13) Go and get thee in to king David, and say to him, Didst not thou, my lord, O king, swear to thy handmaid, saying, Indeed, Shelomo thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne? why then does Adoniyyahu reign?
(14) Behold, while thou yet talkest there with the king, I also will come in after thee, and confirm thy words.
(15) And Bat-sheva went in to the king into the chamber: and the king was very old; and Avishag the Shunammite ministered to the king.
כתובים
ד (כה) עֵ֭ינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֝עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ׃
עַיְנָךְ בִּתְרִיצוּתָא נְאוֹרָן וְתִמָרָיִךְ נִתְרְצוּן לְקוּבְלָךְ:
(כו) פַּ֭לֵּס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכׇל־דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ׃
אַעְבֵּר רִגְלָךְ מִשְׁבִילֵי בִישֵׁי וְכוּלְהוֹן אָרְחָתָךְ מְתַקְנָן:
(כז) אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע׃ {פ}
לָא תִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא אַעֲבַר רִגְלָךְ מִן בִּישְׁתָּא:
ה (א) בְּ֭נִי לְחׇכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבוּנָתִ֗י הַט־אׇזְנֶֽךָ׃
בְּרִי לְחוּכְמְתִי צֵית לִבְיוּנִי צְלֵי אָדְנָךְ:
(ב) לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ׃
דְתִזְדְהַר בְּתַרְעִיתָא וְדַעְתָּא שִׂפְוָתָךְ נִנְטְרָן:
4 (25) Let thy eyes look right on, and let thy eyelids look straight before thee.
(26) Make even the path of thy foot, and let all thy ways be firm.
(27) Do not turn to the right hand or to the left: remove thy foot from evil.
5 (1) My son, attend to my wisdom, and bend thy ear to my understanding:
(2) that thou mayst preserve discretion, and that thy lips may keep knowledge.
משנה
א. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, וְלֹא בְעִילָה אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:
ב. כֵּיצַד. עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵט. עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל, הֲרֵי זוֹ כְמִצְוָתָהּ:
ג. נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וּבָעַל, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל, אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד, וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד:
ד. כֵּיצַד. עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ, צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וְגֵט בָּזוֹ, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט. גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ, צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ, צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:
ה. חָלַץ וְחָלַץ, אוֹ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָעַל וּבָעַל, אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם, בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת, בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אֶחָת:
ו. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף. וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַתְּחִלָּה, אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף, יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְלוּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף, אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם:
1. Rabban Gamliel says: A bill of divorce [get] is not effective when given after a bill of divorce was previously given to a yevama. Once a yevama receives a bill of divorce from a yavam, no bill of divorce given by that yavam to her rival wife or a bill of divorce given to her by a different yavam is of any effect. And levirate betrothal is not effective after a previous levirate betrothal was performed, and intercourse with a second yevama is not effective after intercourse with the first one, and ḥalitza is not effective after ḥalitza was previously performed. But the Rabbis say: A bill of divorce is effective when given after a bill of divorce, and levirate betrothal is effective after levirate betrothal, but nothing is effective after intercourse or after ḥalitza. If a yavam has relations with the yevama or performs ḥalitza with her, no other action performed afterward is effective, whether performed by that yavam toward a different yevama or by any yavam with the original yevama.
2. The mishna elaborates: How do these laws work in practice? If a yavam performed levirate betrothal with his yevama, and he later gave her a bill of divorce, she nevertheless requires ḥalitza from him. The bill of divorce does not fully exempt her from levirate marriage, as the levirate bond remains intact. If he performed levirate betrothal and then ḥalitza, she requires a bill of divorce from him in order to cancel the levirate betrothal. If the yavam performed levirate betrothal and then engaged in intercourse with the yevama, this is the way to perform levirate marriage in accordance with its mitzva, as the Sages instituted this as the proper procedure for a yavam to perform levirate marriage.
3. If the yavam gave the yevama a bill of divorce and afterward performed levirate betrothal with her, she requires another bill of divorce to cancel the levirate betrothal, as well as ḥalitza to nullify the levirate bond. If he gave her a bill of divorce and then engaged in intercourse with her, she requires a bill of divorce to cancel the betrothal that took place via intercourse, and ḥalitza to nullify the levirate bond; the intercourse did not affect the levirate bond because once he gave her a bill of divorce she was forbidden to him. If he gave her a bill of divorce and performed ḥalitza, nothing is effective after ḥalitza, as the levirate bond was completely nullified. Similarly, if he performed ḥalitza with her and then either performed levirate betrothal, or gave a bill of divorce, or engaged in intercourse with her; alternatively, if he engaged in intercourse with her and then either performed levirate betrothal, or gave a bill of divorce, or performed ḥalitza after they engaged in relations, nothing is effective after ḥalitza or intercourse. Any action performed afterward is unrelated to the levirate bond. The above principles apply both in cases of one yevama to one yavam, as well as in cases of two yevamot to one yavam.
4. How so? If he performed levirate betrothal with this yevama and levirate betrothal with that one, i.e., her rival wife, they require two bills of divorce, each for her own levirate betrothal, and ḥalitza with one of them, to release them both from the levirate bond. If he performed levirate betrothal with this one and gave a bill of divorce to that one, the first woman requires a bill of divorce to cancel the levirate betrothal, and one of them must receive ḥalitza. If he performed levirate betrothal with this one and engaged in intercourse with that one, they require two bills of divorce and he must perform ḥalitza with one of them. If the yavam performed levirate betrothal with this one and performed ḥalitza with that one, the first woman requires a bill of divorce. If the yavam gave a bill of divorce to this yevama and a bill of divorce to that one, they require ḥalitza from him. If he gave a bill of divorce to this one and engaged in intercourse with that one, the latter requires a bill of divorce and ḥalitza. If he gave a bill of divorce to this one and performed levirate betrothal with that one, the latter requires a bill of divorce and he must perform ḥalitza with one of them. If the yavam gave a bill of divorce to this woman and performed ḥalitza with that one, nothing is effective after ḥalitza, and he cannot betroth the rival wife.
5. If he performed ḥalitza with one yevama and then performed ḥalitza with a second yevama, or he performed ḥalitza with one yevama and then proceeded to either perform levirate betrothal, give a bill of divorce, or engage in intercourse with a second; alternatively, he engaged in intercourse with one yevama and engaged in intercourse with the second yevama, or he engaged in intercourse with one yevama and proceeded to either perform levirate betrothal, give a bill of divorce, or perform ḥalitza with the second, nothing is effective after ḥalitza or intercourse. These halakhot apply both in cases of one yavam to two yevamot, as well as two yevamin to one yevama.
6. If he performed ḥalitza with one yevama and then proceeded to either perform levirate betrothal, give a bill of divorce, or engage in intercourse with a second yevama; alternatively, he engaged in intercourse with one yevama and then proceeded to perform levirate betrothal, or give a bill of divorce, or perform ḥalitza with a second yevama, nothing is effective after ḥalitza, whether the ḥalitza took place at the beginning, in the middle, or at the end. All of these halakhot accord with the opinion of Rabbi Akiva, who maintains betrothal does not take effect on a woman who is forbidden due to the prohibition against betrothing a yevama after ḥalitza. But with regard to intercourse, when it is at the beginning, i.e., the first act the yavam performed with his yevama, nothing is effective after it and any subsequent action is void. However, if it was performed in the middle, and similarly if it was performed at the end, i.e., after some other action that impairs the validity of his intercourse, something is effective after it. Rabbi Neḥemya says: Both with regard to intercourse and ḥalitza, whether performed at the beginning, in the middle, or at the end, nothing is effective after it. If the yavam performed a valid action according to Torah law, any subsequent action is of no consequence according to halakha.
גמרא
תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא) וְכֹל הַטַּף בַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם וַהֲרֵי פִנְחָס עִמָּהֶם. וְרַבָּנָן לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת אִי הָכִי בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נָמֵי כִּדְרַב הוּנָא דְרַב הוּנָא רָמֵי כְתִיב (שם) כָּל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרוֹגוּ. הָא אֵינָה יוֹדַעַת קַיְימוּ מִכְּלַל דְהַטַּף בֵּין יָדְעוּ בֵּין לֹא יָדְעוּ קַיְימוּ וּכְתִיב (שם) וְכֹל הַטַף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם הָא יָדְעוּ הֲרוֹגוּ הֲוֵי אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וְכָל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל אוֹ אֵינוֹ אֶלָא נִבְעֲלָה מַמָשׁ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הֲוֵי אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר מְנָא יַדְעֵי אָמַר רַב הוּנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִיץ כָּל שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת בָּיָדוּעַ שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהִבָּעֵל וְכָל שֶׁאֵין פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת בְּיָדוּעַ שְׁאֵינָה רְאוּיָה לְהִבָּעֵל. אָמַר רַב נַחְמָן סִימָן לַעֲבֵירָה הַדְרוֹקָן כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (שופטים כא) וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר מְנָא יַדְעֵי אָמַר רַב כַּהֲנָא הוֹשִׁיבוּם עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן בְּעוּלָה רֵיחָהּ נוֹדֵף בְּתוּלָה אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף וְנַעֲבְרִינְהוּ לִפְנֵי הַצִיץ. אָמַר רַב כַּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרָצוֹן לָהֶם כְּתִיב לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת אִי הָכִי בְּמִדְיָן נָמֵי אָמַר רַב אָשֵׁי לָהֶם כְּתִיב לָהֶם לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת וּלְעוֹבְדֵי אֱלִילִים אֲפִלּוּ לְפוּרְעָנוּת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי:
§ The Gemara cites another ruling of Rabbi Shimon ben Yoḥai, also related to the discussion of defining who is considered a virgin. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: A female convert who converted when she was less than three years and one day old is permitted to marry into the priesthood, as it is stated: “But all the women children that have not known man by lying with him, keep alive for yourselves” (Numbers 31:18). This verse indicates that these women were fit for all of the warriors, and since Pinehas the priest was with them (see Numbers 31:6), it is clear that young converts are permitted to priests.
The Gemara asks: And how do the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon, interpret this verse? The Gemara responds: They understand the phrase “keep alive for yourselves” to mean that they could keep them as slaves and as maidservants, but they could not necessarily marry them. The Gemara asks: If so, if the source for Rabbi Shimon’s ruling is this verse, a girl who converted at the age of three years and one day old should also be permitted to a priest, as long as she has never had intercourse, as stated by the verse.
The Gemara replies: His reasoning is as stated by Rav Huna, as Rav Huna raised a contradiction: It is written in one verse: “Kill every woman that has known man by lying with him” (Numbers 31:17), which indicates that a woman who has not known a man in this way you may keep alive. This proves by inference that the female children, who are not classified as women, you may keep alive regardless of whether they knew a man or they did not know a man. And it is written in a different verse: “But all the women children that have not known man by lying with him, keep alive for yourselves” (Numbers 31:18), which indicates that if they have known men, you must kill them. This is an apparent contradiction.
Rav Huna explains: You must say that the verse is speaking of a woman who is fit for intercourse. The verse does not mean to distinguish between women who have actually engaged in sexual intercourse and those who have not. Rather, it distinguishes between a girl over the age of three, with whom an act of intercourse is recognized as such, and a girl below the age of three.
This is also taught in a baraita: “Every woman that has known man”; the verse is speaking of a woman who is fit for intercourse. The baraita proceeds to discuss this halakha: Do you say it is referring to one who is fit for intercourse, or perhaps it is referring only to one who has actually had intercourse? When the verse states: “But all the women children that have not known man by lying with him, keep alive for yourselves,” which indicates that grown women must be killed even if they have not had intercourse with a man, you must say that the verse is speaking of a woman who is fit for intercourse.
The Gemara asks a practical question with regard to the events described by the Torah: From where did they know whether a particular girl was already three years old and fit for intercourse? Rav Huna bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: They passed them before the frontplate of the High Priest. Any girl whose face miraculously turned sallow, it was known that she was fit for intercourse, and any girl whose face did not turn sallow, it was thereby known that she was not fit for intercourse. Similarly, Rav Naḥman said: A sign of transgression in the area of sexual morality is the disease hidrokan, which causes one’s face to turn sallow.
Similarly, you can say with regard to the verse: “And they found among the inhabitants of Jabesh-gilead four hundred young virgins that had not known man by lying with him” (Judges 21:12). From where did they know that they were virgins? Rav Kahana said: They sat them on the opening of a barrel of wine. If she was a non-virgin, her breath would smell like wine; if she was a virgin, her breath did not smell like wine.
The Gemara suggests: They should have passed them before the frontplate, as described previously with regard to the daughters of Midian. Rav Kahana, son of Rav Natan, said: The verse states with regard to the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead…that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38), which indicates that the frontplate is worn for acceptance but not for calamity. The Gemara raises a difficulty: If so, the frontplate should also not have been used with regard to the women of Midian. Rav Ashi said: The word “they” is written in the verse, indicating that for them, the Jewish people, the frontplate is for acceptance but not for calamity; but for gentiles it can be used even for calamity.
Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai. Rabbi Zeira said to Rabbi Ya’akov bar Idi: Did you hear Rabbi Yehoshua ben Levi say this explicitly or did you learn it by inference?
זוהר
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר (קהלת י''ב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, תָּא חֲזֵי כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם נָטַל עֲפָרֵיהּ מֵאֲתַר דְּמַקְדְּשָׁא וּבָנָה גּוּפֵיהּ מֵאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא דְּכֻלְּהוּ יָהֲבוּ לֵיהּ חֵילָא לְבָתַר אִתְרָק עֲלֵיהּ רוּחָא דְּחַיֵּי כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (בראשית ב') וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגוֹ' לְבָתַר קָם וְיָדַע דְּאִיהוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא וּכְדֵין אִתְדַבַּק וְיָדַע חָכְמָה עִלָּאָה, כְּגַוְנָא דָּא כָּל בַּר נַשׁ דְּעָלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא וְכָל אִנּוּן דְּיַדְּעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת כַּד אוֹלִידוּ בַּר מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּכָל קַדִּישֵׁי נָפְקִין מִנֵּיהּ וְאִלֵּין אִקְּרוּן בָּנִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין דְּגוּפָא אִתְעֲבִיד בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת הָכִי נַמֵּי יָהֲבִין לֵיהּ רוּחָא מֵאֲתַר עִלָּאָה קַדִּישָׁא כִּדְקָא חָזִי וְהָא אִתְמָר, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּזַמִּין בַּר נַשׁ לְמֵיהַב חוּשְׁבָּן עוֹבָדוֹי עַד לָא יִפּוֹק מֵעָלְמָא הַהוּא יוֹמָא יוֹמָא דְּחוּשְׁבָּן אִיהוּ דְּגוּפָא וְנִשְׁמָתָא יַהֲבֵי חוּשְׁבְּנָא, לְבָתַר נִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ וְגוּפָא תָּב לְאַרְעָא וְכֹלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְנַסִיב מִתַּמָּן וְהָא אוֹקְמוּהָ עַד זִמְנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאַחֲיָא מֵתַיָּא כֹּלָּא גָּנִיז קַמֵּיהּ, וְהַהוּא גּוּפָא מַמָּשׁ וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲתָבָא לְעָלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין וּלְחַדְתָּא אַנְפֵּי עָלְמָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה כ''ו) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נִבְלָתִי יְקוּמוּן, וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ גְּנִיזָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתָבַת לְאַתְרָהּ כְּפוּם אָרְחָהָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ וּלְזִמְנָא דְּזַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחֲיָא מֵתַיָּא זַמִּין אִיהוּ לַאֲרָקָא טַלָּא מֵרֵישֵׁיהּ עֲלַיְהוּ וּבְהַהוּא טַלָּא יְקוּמוּן כֹּלָּא מֵעַפְרָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ מַאי טַל אוֹרוֹת אוֹרוֹת מַמָשׁ מֵאִנּוּן נְהוֹרִין דִּלְעֵילָא דִּבְהוֹן זַמִּין לַאֲרָקָא חַיִּין לְעָלְמָא בְּגִין דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי יָרִיק חַיִּין דְּלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין דְּהָא הַשְׁתָּא פָּסְקִין בְּגִין דְּהָא חִוְיָא בִּישָׁא שָׁלְטָא וְאִתְכַּסִי סִיהֲרָא, וּבְגִין כָּךְ כִּבְיָכוֹל פָּסְקִין מֵימוֹי וְחַיִן לָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת, וּבְהַהוּא זִמְנָא הַהוּא יֵצֶר הָרַע דְּאִיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא יִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא וְיַעֲבַר לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְּאִתְמָר (זכריה י''ג) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וּלְבָתַר דְּאִיהוּ יִתְעֲבַר מֵעָלְמָא סִיהֲרָא לָא אִתְכַּסְיָא וְנַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק לָא יִפְסְקוּן מַבּוּעוֹי וּכְדֵין כְּתִיב (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגוֹ':
Rabbi Yitzchak opened with the verse, "And the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to Elohim who gave it" (Kohelet 12:7). Come and behold, When the Holy One, blessed be He, created Adam, He took the dust from the place of the Temple and built his body from the four directions of the world, each of which gave him strength. Later, He poured the spirit of life upon him, as it is written, "And breathed into his nostrils the breath of life" (Gen. 2:7). Then he stood up and knew that he comprised both high and low; he cleaved to Hashem and knew the supernal wisdom.
Similarly, all people in the world are included from the upper and the lower. When all those who know how to properly sanctify themselves in this world beget a child, they draw on it a Holy Spirit from that place where all that is holy originates. These are called children to the Holy One, blessed be He, because their bodies were properly made in sanctity. He is also given a spirit from the holy supernal place, as he deserves. This has already been explained.
Come and behold, When man is called to account for his deeds before leaving this world, there will be a day of reckoning, a day when both the soul and body give reckoning. The soul then leaves the body is separated from it, while the body returns to dust, and all return to the place from which it was taken. It has already been explained that everything will be stored before the Holy One, blessed be He, until the time when He resurrects the dead.
The Holy One, blessed be He, will return that very body and that very soul to the world as before, and renew the face of the world. This is according to the verse, "The dead men of your people shall live, my dead body shall arise" (Isaiah 26:19). The same soul is stored before the Holy One, blessed be He, as it returns to its proper place after death according to its deeds, as it is written, "And the spirit returns to Elohim who gave it." At that time, He will revive the dead and pour dew from His head upon them. All the bodies will be resurrected from the dust by that dew.
It is written, "For your dew is as the dew on herbs (lit. 'of lights')" (Isaiah 26:19). What is the dew of lights? These are real lights, the Lights of above, by which He will pour life upon the world, because the Tree
of Life will then provide never-ending life. For now, there is an end to life, since the evil serpent has its way, the moon is covered, namely the union of the supernal sun and moon, Zeir Anpin and Nukva, stops. For that reason, the water as it were, stops flowing. Therefore, life does not exist properly in the world.
At that time, the Evil Inclination, which is the wicked serpent, will be removed from the world, and the Holy One, blessed be He, will cause it to pass away, as written, "And I will cause...the unclean spirit to pass out of the land" (Zecharyah 13:2). After it passes from the world, the moon will no longer be covered and the sources of the river that flow out will never stop flowing. Then, it is written, "The light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of seven days" (Isaiah 30:26).
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר. (קהלת יב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ וְגוֹ', בֹּא וּרְאֵה, כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, לָקַח עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, וּבָנָה גּוּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם שֶׁכָּל אֶחָד נָתַן לוֹ כֹּחַ. וְאַחַר כָּךְ, הֵרִיק עָלָיו רוּחַ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו'. אַחַר כָּךְ קָם, וְיָדַע שֶׁהוּא כָּלוּל מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וְאָז נִתְדַבֵּק בַּה', וְיָדַע חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. כְּעֵין זֶה, כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם כְּלוּלִים מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. וְכָל אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּרָאוּי, כְּשֶׁהֵם מוֹלִידִים בֵּן, מַמְשִׁיכִים עָלָיו רוּחַ קָדוֹשׁ, מִן הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים בָּנִים לַמָּקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהַגּוּף שֶׁלָּהֶם נַעֲשֶׂה בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וְכֵן נוֹתְנִים לוֹ רוּחַ מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְהוּא נִתְבָּאֵר. בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עָתִיד לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו, מִטֶּרֶם שֶׁיֵּצֶא מִן הָעוֹלָם, יוֹם זֶה הוּא יוֹם שֶׁל חֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה נוֹתְנִים חֶשְׁבּוֹן. אַחַר זֶה הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הַגּוּף וְנִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ, וְהַגּוּף, שֶׁנִּבְרָא מֵעָפָר, שָׁב לְעָפָר, וְהַכֹּל חוֹזֵר אֶל הַמָּקוֹם שֶׁלֻּקְחוּ מִשָּׁם. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ. וְעַד הַזְּמָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, יִהְיֶה הַכֹּל גָּנוּז לְפָנָיו. וְאוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה וּלְחַדֵּשׁ פְּנֵי הָעוֹלָם. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, (ישעיה כו) יִחְיוּ מֵתֶיךְ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ גְּנוּזָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ אַחַר פְּטִירַת הָאָדָם לְפִי מַעֲשֶׂיהָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וּבִזְמָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, הוּא עָתִיד לְהָרִיק טַל מֵרֹאשׁוֹ עֲלֵיהֶם, וּבַטַּל הַזֶּה יָקוּמוּ כָּל הַגּוּפִים מֵעָפָר. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךְ. מַהוּ טַל אוֹרוֹת. הוּא אוֹרוֹת מַמָּשׁ, מֵאֵלּוּ הָאוֹרוֹת שֶׁל מַעְלָה, שֶׁבָּהֶם עָתִיד לְהָרִיק חַיִּים לָעוֹלָם, אֲשֶׁר עֵץ הַחַיִּים, יָרִיק אָז חַיִּים שֶׁאֵינָם נִפְסָקִים לְעוֹלָם. כִּי עַתָּה הַחַיִּים נִפְסָקִים, מִשּׁוּם כִּי בָּעֵת שֶׁנָּחָשׁ הָרָשָׁע שׁוֹלֵט, הַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה, וְעַל כֵּן הַחַיִּים אֵינָם שׁוֹלְטִים כָּרָאוּי בָּעוֹלָם. וּבָעֵת הַהוּא, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע, שֶׁהוּא נָחָשׁ הָרַע, יִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וְיַעֲבִיר אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. וְאַחַר שֶׁהוּא יַעֲבֹר מִן הָעוֹלָם, הַלְּבָנָה אֵינָהּ מִתְכַּסָּה עוֹד, וְהַנָּהָר הַנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִן הָעֵדֶן לֹא יִפְסְקוּ מַבּוּעָיו, וְאָז כָּתוּב, (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגוֹ'.
הלכה פסוקה
א. נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ וְאִם לָאו נְטַמֵּא אֶת כֻּלְּכֶם יְטַמְּאוּ כֻּלָּן וְלֹא יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶנּוּ וְאִם לָאו נַהֲרוֹג כֻּלְּכֶם יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶם וְאָמְרוּ תְּנוּ לָנוּ פְלוֹנִי אוֹ נַהֲרוֹג אֶת כֻּלְּכֶם אִם הָיָה מְחוּיָיב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יִתְּנוּ אוֹתוֹ לָהֶם וְאֵין מוֹרִין לָהֶן כֵּן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם אֵינוֹ חַיָּיב מִיתָה יֵהָרְגוּ כֻּלָּן וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:
ב. כְּעִנְיַן שֶׁאָמְרוּ בְּאוֹנְסִין כַּךְ אָמְרוּ בְּחוֹלָאִים כֵּיצַד מִי שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁרְפוּאָתוֹ בְּדָבָר פְּלוֹנִי מֵאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. עוֹשִׂין וּמִתְרַפְּאִין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנָה אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֵן. וְאִם עָבַר וְנִתְרַפֵּא עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין עוֹנֶשׁ הָרָאוּי לוֹ:
If idolaters will demand one of a group of women, saying: "Yield us one of among you and we will defile her, if not we will defile you all", let all be defiled, rather than surrender to them one soul in Israel.4Terumot, 8.12. C. G. Likewise, if idolaters will say to a group of men: "Yield us one of you and we will kill him, if not we will kill you all", let all of them be killed rather than surrender to them one soul in Israel. If, however, they single out the one, saying: "Give us that man, if not we will kill you all", if he be guilty of a capital crime, as, for example, Sheba son of Bichri5See Second Samuel; 20. 1. G., they may surrender him to them, but it is not commendable to advise them to do so; if he be not guilty of a capital crime, they all must submit rather than surrender them one soul in Israel.
As they said on the subject of duress, so they said of sickness. How so? For example: One who takes sick and his life is despaired of, and doctors prescribe a remedy for him consisting of a certain thing which is forbidden, the doctor's orders are followed. Healing is effected by everything that the Torah forbids, where there is danger of death6Pesahim, 25a. C., save only idolatry, adultery and murder, which even in case of danger, must not be employed as means of healing. If he transgress and be cured by such means, the tribunal may visit upon him due punishment.
מוסר
ספר הרוקח דף ב' ע"א
שׁוֹרֶשׁ הָאַהֲבָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ מְלֵאָה אַהֲבַת ה' וּקְשׁוּרָה בַּעֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וְלֹא כְּעוֹבֵד רַבּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ אִם הָיוּ מוֹחִין בְּיָדוֹ הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בְּתוֹךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹד וְשָׂמֵחַ לְהַשְׁלִים רְצוֹן בּוֹרְאוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַמְשׁוֹרֵר עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וְעוֹבֵד בְיִשְׁרוּת לֵב כְּדִכְתִיב (תהלים ק') וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה וְאֵינוֹ עוֹבֵד לוֹ לֹא לְהַנָּאָתוֹ וְלֹא לִכְבוֹדוֹ וְאוֹמֵר מָה אֲנִי נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים הַיּוֹם כַּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר הֵן בֶּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וַאֲנִי מָלֵא גָלָל אֵיךְ נִבְחַרְתִּי וְנִבְרֵאתִי לִהְיוֹת עֶבֶד לְמֶלֶךְ הַכָּבוֹד כִּי כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה חוֹשֶׁבֶת בְּעוֹמֶק בְּיִרְאָה רֶשֶׁף אַהֲבַת הַלֵּב בּוֹעֵר בָּהּ וְגִיל שִׂמְחַת הַקֶּרֶב מַרְבֶּה וְשִׂמְחַת הַלֵּב וְעֶלֶז כְּלָיוֹת גָּדֵל חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְיִשְׂמְחוּ בוֹ אוֹהֲבֵי שְׁמוֹ כִּי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר חָכְמַת הַשֵּׁם בְּלִבָּם חוֹשְׁבִים בְּשִׂמְחָה חֵשֶׁק עֲשִׂיַּית רְצוֹן בּוֹרְאָם לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתָיו בְּכָל לֵב וְהָאוֹהֵב אֵינוֹ חוֹשֵׁב הֲנָאַת הָעוֹלָם הַזֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּטִיּוּלֵי אִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו וְהַכֹּל כְּאַיִן נֶגְדּוֹ רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וּלְזַכּוֹת אֲחֵרִים וּלְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ וְלִמְסוֹר עַצְמוֹ בְּאַהֲבָתוֹ כְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַר הֲרִימוֹתִי יָדִי אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וּכְפִנְחָס שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ כְּשֶּׁהָרַג זִמְרִי וְאֵין מְנַשְּׂאִין אֶת עַצְמָן וְאֵין מְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים וְאֵינָם רוֹאִים פְּנֵי נָשִׁים וְשׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם עִם בּוֹרְאָם וּמַנְעִימִים זְמָרִים לְקוֹנָם וְכָל עֶשֶׁת מַחְשְׁבוֹתָם בּוֹעֵר בְּאֵשׁ אַהֲבָתוֹ אַשְׁרֵיהֶם בְּזֶה וּלְבָא: