שירה ומוזיקה ביהדות פרק ג' שירה

מתוך דברים שנשא שי עגנון עם קבלת פרס נובל לספרות לשנת 1966:
הוד מלכותך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השוודית, גבירותיי ורבותיי:
רבותינו זכרונם לברכה אמרו, אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה. אכל כל מאכל, שתה כל משקה צריך לברך עליהם תחילה וסוף. הריח ריח עשב טוב, ריח בשמים, ריח פירות טובים מברך על ההנאה. כיוצא בזה לגבי ראיה. ראה חמה במחזור הגדול בתקופת ניסן, ראה ראייה ראשונה אילנות בפריחת ניצנם בחודש ניסן, ראה אילנות טובים ובריות נאות מברך. כיוצא בזה לגבי שמועה.
ברכה אחת מברכות השמועה נתגלגלה לי על ידכם אדונים יקרים.
מעשה ובא אצלי המיופה כוח השוודי ובישרני שזיכתה אותי האקדמיה השוודית בפרס נובל, בירכתי בשם ומלכות כדין השומע שמועה טובה לו ולאחרים, ברוך הטוב והמיטיב. הטוב שנתן האל הטוב בלב חכמי האקדמיה המפוארת לזכות סופר מסופרי לשון הקודש בפרס הגדול והנכבד, והמיטיב, שהיטיב עמי שבחרו בי. ועתה שבאתי עד הלום אברך עוד ברכה אחת כדין הרואה מלך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מכבודו למלך בשר ודם. ועליכם חכמים מפוארים אני מברך כדין ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם.
אמרו בגמרא, (סנהדרין דף כ"ג עמוד א') נקיי הדעת שבירושלים לא היו נכנסים בסעודה אלא אם כן יודעים מי יושב עמהם. ובכן אומר לכם מי אני שנכנסתם עמי בסעודה.
מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב.
משבט לוי אני בא ואני ואבותי מן המשוררים שבבית המקדש היינו ומסורת קבלנו במשפחת בית אבותי שמזרעו של שמואל הנביא אנו באים ושמו נקרא עלי.

שירת הלויים
היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על הלויים בזמן שבית המקדש היה קיים. זמן השירה היה בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, (קרבן התמיד זה הקורבן שמקריבים פעמיים ביום בבוקר ובערב ולפני שמקריבים את קורבן התמיד אסור להקריב עוד קורבן וכך גם הפוך אחרי שמקריבים את קורבן התמיד בערב אסור להקריב עוד קורבנות.) אך היו זמנים נוספים שהיו משוררים בהם כגון בעת ניסוך היין, וניסוך המים בשעת הבאת ביכורים, ועוד.
השירה הייתה נעשית בפה, בליווי שלושה כלי שיר, נבל כינור וצלצל. מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בפיהם בליווי חלילים.

תהילים ק״נ:א׳-ו׳

(א) הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקׇדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ (ב) הַלְל֥וּהוּ בִגְבוּרֹתָ֑יו הַ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ (ג) הַ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ (ד) הַ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ (ה) הַלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ (ו) כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

Psalms 150:1-6

(1) Hallelujah.
Praise God in His sanctuary;
praise Him in the sky, His stronghold. (2) Praise Him for His mighty acts;
praise Him for His exceeding greatness. (3) Praise Him with blasts of the horn;
praise Him with harp and lyre. (4) Praise Him with timbrel and dance;
praise Him with lute and pipe. (5) Praise Him with resounding cymbals;
praise Him with loud-clashing cymbals. (6) Let all that breathes praise the LORD.
Hallelujah.

בתחילתה מקורה של השירה הייתה עוד בימיה הראשונים של האנושות, בשעה שהמקרא מתאר לנו את יובל כ"אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בר' ד:כא). ומבאר הרד"ק : "הוא הראשון בחכמת הניגון". תעלה את המקורות מפרשית ואת פירוש רד"ק כטקסט חיי מספריא.

בראשית ד׳:כ״א

(כא) וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כׇּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃

Genesis 4:21

(21) And the name of his brother was Jubal; he was the ancestor of all who play the lyre and the pipe.

רד"ק על בראשית ד׳:כ״א:א׳

אבי כל תפש כנור ועוגב, הוא היה הראשון בחכמות הנגון. ואמר בלשון תפישה לפי שהאומנת ההיא בתפישת יתרי הכנור והעוגב ביד השמאלית כפי השיעור שהורה החכמה ההיא:

Radak on Genesis 4:21:1

ושם אחיו...אבי כל תפש כנור ועוגב, he was the first man to invent music and musical instruments. The reason why the Torah uses the term תפש, “holding in one’s hand,” is probably because the instruments such as guitars and violins have elongated parts which are held by hand.

מה שמסבירים לנו כאן זה שיובל אבי כל תפש יש לו חכמת נגינה בכלים כינור ועוגב

תבמיתלוגיה היוונית:
אפולו האל המנגן - אפולו היה מומחה לנגינה בלירה ולשירה. הוא התפאר במיומנויות המוזיקליות שלו, ותמיד התלוו אליו מוזות ונימפות. כאל המוזיקה ניגן על נבל זהב לאלים באולימפוס.
תפקיד המוזיקה בטקסים בתרבות הקדומה:
תרבות האינידאנית: לסדר הלינק אסטטי
https://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-23627-PreYaan,00.html

משנה תורה, הלכות תעניות ה׳:י״ד

(יד) וְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְכָל מִינֵי זֶמֶר וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר אָסוּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וְאָסוּר לְשָׁמְעָן מִפְּנֵי הַחֻרְבָּן. וַאֲפִלּוּ שִׁירָה בַּפֶּה עַל הַיַּיִן אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כד ט) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן". וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר דִּבְרֵי תֻּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת לָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַיַּיִן:

Mishneh Torah, Fasts 5:14

(14) And they likewise ordained not to play musical instruments. And it is forbidden to rejoice with all types of music and any instruments that make musical sounds, and it is forbidden to listen to them, on account of the destruction. And even vocal music over wine if forbidden, as it is stated (Isaiah 24:9), "They drink their wine without song." And all of [the Jewish people] has already become accustomed to saying songs of praise and song of thanks to God, and that which is similar to them, over wine.

ביהדות תימן הליווי הכלי של השירים והריקודים המבוצעים על ידי הנשים והגברים מוגבל לשימוש בתופים וכלי נקישה, בעיקרם כלי קצב. העדר כלי נגינה מלודיים מוסבר באיסור החל על הנגינה בכלי זמר בשל האבל על חורבן בית המקדש, דבר המקובל על כל עדות ישראל. אך בניגוד ליהודי תימן, מקיימות כל העדות את האיסור בעבודת בית הכנסת אך לא החמירו באשר לאירועי השמחה השונים שנערכו בימי חול מחוץ לבית הכנסת. אפשר שעל יהודי תימן פעלה גם השפעת הסביבה המוסלמית שחכמיה שם הטיפו נגד הנגינה בכלי זמר וגרמו למיעוט השימוש בהם. מאידך גיסא יש לזכור, כי הליווי הקצבי מהווה גורם מהותי בשירת הגברים והנשים, בייחוד בשירי הריקוד וההליכה, וחלק בלתי נפרד מאמנות הביצוע של הזמרים והזמרות המפליאים להשמיע בעת שירתם תבניות קצב מגוונות ומורכבות (ראה: טבל, פח, צחן).

זמר
לֹא אוֹרְחַת גְּמַלִּים יָרְדָה לִכְרֹעַ,
לֹא דַּבֶּשֶׁת הִיא אֶל מוּל כּוֹכָב.
זֶה הָרִים, הָרִים שֶׁבַּגִּלְבּוֹעַ,
הֲרָרִים צוֹפִים אֱלֵי מֶרְחָב.
הֵם זוֹכְרִים אֶת לֹבֶן אֹהָלֵינוּ,
שֶׁפָּשְׁטוּ בָּעֵמֶק כְּיוֹנִים.
הֵם זוֹכְרִים אֶת מִזְבְּחוֹת לֵילֵינוּ,
שֶׁעָלוּ בְּאֵשׁ הַנִּגּוּנִים.
שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.
שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.
כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר,
כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה.
כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר
לָנוּ הַתַּגְמוּל
וְהַתְּרוּמָה.
שׁוּב כְּאָז לָבָן הוֹלֵךְ הַסַּהַר
וּמוֹשֵׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל.
שׁוּב כְּאָז הַלֵּב פּוֹתֵחַ שַׁעַר,
וְנִדְמֶה לָעַד לֹא יִנָּעֵל.
אֵיךְ הַיּוֹם קְסוּמִים וְלֹא מִיַּיִן
שַׁבְנוּ הֵנָּה בַּמִּשְׁעוֹל הַלָּז
לְחַדֵּשׁ לֶכְתֵּנוּ אֶל הָעַיִן,
לְפַעֵם שִׁירֵנוּ מִנִּי אָז.
שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.
שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.
כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר,
כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה.
כִּלְרוֹעִים בְּחַג שֶׁל גֵּז הַצֶּמֶר
לָנוּ הַתַּגְמוּל
וְהַתְּרוּמָה.

זה עיקר המסר של אברהם שלונסקי שמתעמת עם רמב"ם.
לא עוד אבל על חורבן בית המקדש, כי עכשיו אנחנו בונים את הבית השלישי הציונות בונה המדינה החדשה. ומותר עכשיו לשיר ולנגן.

שִׁירוּ לִי, כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז מוּל סַהַר זֶה וּתְכוֹל.
שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.
כִּי שָׁרוּי, מֻתָּר הוּא לִי הַזֶּמֶר,
כִּי צִיּוֹת זָרַעְתִּי בְּדִמְעָה.