כתב השו"ע (סעי' י"ג) אין האשה קובעת לה וסת אפילו ראתה שלשה ר"ח זה אחר זה אא"כ יהיו כולם בעונה א' ביום או בלילה. ואם ראתה ג"פ ביום והרביעית בלילה או ג"פ בלילה ורביעית ביום חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני חשש השני שהוא האחרון, ואם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר (ולא קבעה א' מהם ג"פ) או שתראה הראשונה ביום וג' האחרונות בלילה או הראשונה בלילה וג' האחרונות ביום או ג' בזה וג' בזה חוששת לאחרונה בלבד, עכ"ל.
וכתב הב"י דמקור הדין מהראב"ד שכתב וז"ל הוסתות שהם תלויים בימים שאמרנו שהיא חוששת להם בכל אותה עונה, כך הוא דינה שאם היתה למודה כל ימיה לראות ביום אינה חוששת אלא ביום, ואם היא למודה בלילה אינה חוששת אלא בלילה. ואם ראתה ג"פ ביום והרביעית בלילה או ג"פ בלילה והרביעית ביום חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני חשש השינוי שהוא האחרון. ואם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר או שתראה הראשונה ביום וג' האחרונות בלילה או הראשונה בלילה וג' האחרונות ביום או שלש בזה ושלש בזה חוששת לאחרונה בלבד, עכ"ל.
והנה דברי הראב"ד אמורים לענין פרישה מחמת הוסת שאין זה אלא בעונת הוסת שראתה בה. אבל לענין קביעת הוסת אינו אומר שאינה קובעת וסת אא"כ יהיו כולם באותה העונה. וא"כ איך הוי מקור מדברי הראב"ד אלו לענין קביעת הוסת. וע"כ דצ"ל דכיון דחיוב הפרישה אינו אלא בעונה א' כמו"כ קביעת הוסת בהכרח אינה אלא בעונה אחת. שהרי אילו קובעת הוסת לכל המעת לעת א"כ קיימת חשש שתראה בכל המעת לעת, וא"כ איך יש להתירה בעונה השניה אם אנו עוד מצפים שתראה אז מחמת הוסת.
אולם א"כ צ"ע דמה רואים בראב"ד יותר ממה שרואים בגמ' בדף סג. דכתבה דצריך לפרוש ממנה עונה א'. ואם לא סגי לראות דין קביעת הוסת מהגמ' כמו"כ אין לראות דין קביעת הוסת בעונה א' מהראב"ד. וכן מק' החכמ"א (כלל קי"ב סעי' ט"ז) וז"ל וצ"ע שהרי דין זה כבר מבואר דאינה צריכה פרישה אלא אותה עונה שרואה בה ומה זה לענין קביעת הוסת, עכ"ל.
וצ"ל בכוונת הב"י דמהגמ' אין להוכיח הדין הזה, די"ל דמיירי בלמודה לראות בעונה א' ולכן אינה חייבת לפרוש אלא עונה א'. ואפילו אם הקביעות הוי על כל המעל"ע מ"מ כיון דלמודה לראות רק בעונה א' כשעבר העונה נאמר דלא תראה הפעם מחמת הוסת. אבל אם אין לה רגילות בזה אולי אה"נ תהא אסורה כל המעל"ע כיון דהקביעות הוי על כל המעל"ע. ולכן מביא מקור מהראב"ד דבסוף דבריו מיירי דראתה פעמים בזה ופעמים בזה דאינה אסורה אלא כעונת האחרונה וע"כ דאין הוסת אלא עונה אחת.
והנה השו"ע כתב דין זה בוסת החודש, אולם כיון דמקור הדין מחיוב פרישה הוא, ע"כ דגם בוסת הפלגה הוי כן, דהרי חיוב פרישה בוסת ההפלגה הוי ג"כ רק עונה אחת.
והנה הפתחי תשובה (ס"ק ט') מביא משו"ת הנוב"י (תנינא סי' פ"ג) דמביא דעת ר' דוד טעבלי דכתב דכיון דמקור הדין מהראב"ד שכתב וז"ל הוסתות שהם תלויים בימים שאמרנו שהיא חוששת להם בכל אותה עונה, דמבואר מזה דהא דהוסתות צריכות להיות בעונה א' הוי בכל וסתות הימים ולכאורה ג"כ בוסת הפלגה הוי כן. וא"כ אם ראתה ביום ובסוף כ"ט ימים ראתה בלילה צריכה לחוש לסוף כ"ט יום, בלילה. אולם מק' כיון דהראיות לא היו בעונה א' א"כ אין מספר העונות ששהתה בין ראיותיה שוה למספר העונות שחוששת להם. שבין ראי' ראשונה לשני' היו נ"ז עונות ואם נחוש לליל כ"ט הבא הרי זו הפלגת נ"ח עונות. וכיון דחזינן דהוסתות תלויין בעונות א"כ אם אין מספר העונות שוה למה ניחוש שתראה קודם כלות מספר העונות ששהתה בין הראיות שראתה. וממילא מחדש דכה"ג חוששת לעונת יום הבא כדי שיהיו מספר העונות שוין, ולא איכפת לן שיהיו בעונות חלוקות.
ומק' הלחם ושמלה (ס"ק כ"א) על הגרד"ט דכיון דאינה קובעת הוסת אא"כ היו כולם בעונה א' א"כ למה חוששת לעונה אחרת מהעונה שראתה בה אם אינה יכולה לקבוע בענין זה, והרי כל ענין חשש דוסת שאינה קבוע הוי משום שמא תקבע וסת זו, וכיון דבזה אינה יכולה לקבוע למה נחוש לה גם בתורת וסת שאינה קבוע.
ומה שצ"ל בדעת הגרד"ט דס"ל דשפיר יכולה לקבוע וסת הפלגה במספר עונות שוות אע"פ שאין העונות שוות ביום או בלילה. וי"ל דלדעתו הא דוסת החודש צריך שויון בעונות הוי משום דבלאו הכי אין שויון בין הראיות. והטעם כיון דהפרישה הוי רק לעונה א' הרי כאילו היום והלילה הם ב' ימים, וממילא א"א לקבוע וסת אם אירע פעמים ביום ופעמים בלילה. אבל בוסת ההפלגה הרי ענין שויון הוסת הוי מספר העונות, וא"כ מ"ל אם ראתה כולם ביום או בלילה. וכמו שלא איכפת לן אם ימי ההפלגה הם ימים חלוקים בחודש או ימים חלוקים בשבוע כיון דהשויון הוי מספר ההפלגה, כמו"כ לא איכפת לן אם הוי בעונות אחרות כיון דלדעתו אין ענין יום ולילה בוסתות שינוי בהגורם אלא רק אופן לחלק את היום לשנים.
אולם אם נאמר דמנין ההפלגה הוי בשויון מספר העונות בלבד א"כ כמו"כ יהיה לגבי מנין הדילוג. וא"כ יתחדשו לנו הרבה וסתות לדעתו. ובאמת דכ"כ התפארת למשה על הדין דוסת הדילוג בס"ה וז"ל וה"ה אם ראתה שלישית ליל ל"א ורביעית יום ל"א קבעה וסת לדילוג עונות, וצריכה לחוש אח"כ לליל ל"ב ואח"כ ליום ל"ב, עכ"ל.
אולם א"כ צ"ע דינא דהשו"ע בסעי' י'. דכתב דאם ראתה ט"ו ניסן, ט"ז אייר וי"ח בסיון לא קבעה וסת כיון שסירגה בחודש השלישי ולא ראתה עד י"ח בו. וצ"ע דאם ראתה ט"ו ניסן בלילה וט"ז אייר ביום וי"ח סיון בלילה הרי משוה דילוג של ג' עונות בין ראיותיה. וא"כ לדעת רב תחוש כבר לוסת הדילוג. ואף אם אינה חוששת עדיין לוסת מ"מ אם תראה עוד בי"ט תמוז ביום יהיה לה וסת לדילוג של ג' עונות שראתה ג"פ, ואיך סתם השו"ע שאין כאן דררא דוסת כיון שסירגה על יום י"ז.
וכמו"כ יש להק' דאם תראה בהפלגת כ', כ"א, כ"א, כ"ב יתכן להיות לה וסת קבוע אם ראי' ביום כ' היתה ביום וראי' דכ"א הראשון היתה בלילה וראי' דכ"א השני היתה ביום וראי' ביום כ"ב היתה בלילה דהרי דילגה תמיד על עונה א'. וכמו"כ יתכן לחשבן הרבה וסתות שיחשבו ע"פ דילוג עונות שוות, ולא שמענו שניחוש לחשבונות אלו.
ובאמת דכתב ההפלאה (סוף סעי' ח') וז"ל עוד אני מסתפק בראתה ליל ט"ו ואח"כ יום ט"ז אם קבעה לה וסת בדילוג עונה כיון שהשוה ראיותי' בכך או אם נימא דיום ולילה לא מצטרפים כלל דלכאורה משמע מדלא פליגי בהכי רב ושמואל דלא קבעה וסת בזה, וכן יש להסתפק בהפלגה בדילוג מיום ללילה וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים מזה, עכ"ל. הרי דמסתפק בזה ההפלא"ה.
וראיתי בשו"ע הרב (ס"ק ל"ו) שכתב וז"ל שאין האשה קובעת לה וסת אלא בעונות, וכל מקום שאמרו יום בענין זה אין משמעותו אלא עונה או יום או לילה, ואף בוסת הפלגות מחשבין מעונה לעונה ולא מיום ליום כגון אם ראתה בלילה ובסוף כ' ביום, שנמצאו מ' עונות מראי' לראי' עם עונות הראי' עצמן הרי מ' עונות השניות כלות בליל כ"א והשלישית ביום כ' מראי' ג' וקבעה לה וסת למ' עונות, עכ"ל. הרי דעתו דכיון דיש שויון במספר העונות קובעת וסת הפלגה אף שאין העונות שוות ביום או בלילה. ומבאר דבזה אדרבא יש שויון בעונות המגביל לשויון העונות דיום או לילה בוסת החודש.
ולדברי הגר"ז יש לחלק בין הפלגה ודילוג בימי החודש. די"ל דבהפלגה ענין הוסת הוי הפלגת מספר העונות, אבל בוסת הדילוג הרי הקביעות הוי בימי החודש דצריכים שוויון מצד העונה, ורק דיש לה דילוג בחלק הימים של הוסת. אולם בהא דרואה ביום או בלילה, בזה צריך שויון דאל"כ נאמר דהראיות הווין במקרה ולא בתורת קביעת וסת.
וכתב החזו"א (סי' פ"ה ס"ק נ"ט) דהגרד"ט ס"ל כדעת הגר"ז בזה, ובזה נסתלק קו' הלחם ושמלה הנ"ל דדעתו ע"כ דגם הגרד"ט ס"ל דאין וסת הפלגה נקבע אלא אם הראיות כולם או ביום או בלילה ולכן מק' מדוע חוששת אם לא תקבע כן. אולם לשיטת הגר"ז דאכן קובעת וסת בזה אין התחלה לקו' הלחו"ש.
והנה מק' הנוב"י על הגרד"ט שכיון שיסד הגרד"ט קושייתו ע"פ דברי הראב"ד שכתב שהוסתות שהם תלויים בימים וכו' שזה כולל ג"כ וסת הפלגה, ולכן גם וסת הפלגה צריכה עונות שוות, א"כ יש לתמוה מדברי הראב"ד עצמו שכתב דאם ראתה ג"פ ביום ורביעית בלילה או ג"פ בלילה ורביעית ביום חוששת ביום ובלילה מפני חשש הוסת הראשון ומפני חשש השינוי שהוא האחרון. ואם מדובר גם בוסת הפלגה הא בזה חוששת לב' ימים או ב' לילות כיון דבראי' האחרונה משנה העונה ואינה חוששת ביום ובלילה.
וכמו"כ יש להק' על סוף דברי הראב"ד שכתב דאם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה וכו' דחוששת לאחרונה בלבד. וגם זה צ"ע דההפלגות ע"כ לא יהיו שוות כיון דבהפלגה האחרונה שראתה שינתה מיום ללילה או להפיך ובזה שחוששת אינה משנה העונה. וכן אם הראי' בסוף ההפלגה הראשונה היתה ביום והראי' בסוף ההפלגה השני' היתה בלילה הרי אין ההפלגה הראשונה נעקרת לשיטת הראב"ד כיון דעונה א' ארוך מהב'.
אולם קו' אלו מדיוקי הלשון בהראב"ד שפיר יש לדחות ולומר דמיירי הראב"ד ואחריו המחבר רק בוסת החודש. ואף דגם נוגע הדין בוסת ההפלגה כהנ"ל, היינו משום דיש אותו ההכרח מהגמ' דאם אין חיוב פרישה אלא בעונה אחת גם בוסת ההפלגה ע"כ דאין הקביעות אלא א"כ כולם בעונה א'. [ואם בוסת הפלגה חלוקים חיוב הפרישה והקביעות א"כ מהו ההכרח לומר דאינו כן בוסת החודש.] אולם זה רק יישב דקדוקי הלשון של דברי הראב"ד אבל קו' הנ"ל בחשבון החששות ע"פ מנין העונות אינן מיושבין בזה.
והנה הנוב"י חולק על הגרד"ט כנ"ל וכתב דמונין ההפלגות בימים ולא מנינן עונות. ודעתו דחילוק עונות לא הוי סתם כב' מעל"ע, אלא דעתו דהגורם של הראי' הוי כל המעל"ע. והא דחלוקים יום ולילה לדעתו הוי מפני שחלוקים היום והלילה מצד טבעם בגרימת הראי'. ואה"נ יתכן דמצד היום המעל"ע הוי הגורם, אבל מ"מ אינה קובעת וסת אא"כ יש שויון גמור גם מצד הגורם של היום או הלילה.
ובוסת ההפלגות ג"כ טבעה הוי לראות כל כך וכך ימים, דיש לה סדר בימים לראות כל מספר ימים, ואין חילוק באיזו עונות רואה מצד ספירת ההפלגה, וכמו דלא מנינן שעות כמו"כ לא מנינן עונות. ורק כיון דיש עוד השפעה מציאותי שגורם ראייתה דהיינו היום או הלילה ממילא צריכה שויון גם בזה כדי לקבוע וסת.
ולפי"ז אף אם ראי' ראשונה ביום וג' אחרונות בלילה שפיר תקבע וסת שהרי ג' הראיות שרואה בהן ע"י וסתה הוי בלילה ולא איכפת לן שמפליגה מראיית לילה דהרי לא מנינן עונות. משא"כ לדעת הגרד"ט ע"כ דכה"ג אין לה וסת קבוע.
וראיתי בערוה"ש (סוף סעי' כ"ו) שכתב לתמוה על הנוב"י דמחשב וסת הפלגה בלי לחוש לזמן העונה. ונראה דקושייתו בין על הגרד"ט ובין על הנוב"י שג"כ לא התחשב במנין עונות הוסתות. וכתב הערוה"ש דבאופן שראי' הראשונה ביום והשני' בלילה אינה מונה הפלגה כלל אלא חוששת רק לעונ"ב.
ולדברינו יש ליישב דדעת הנוב"י דאין ענין וסת הפלגה תלוי במנין עונות כלל אלא בימים כנ"ל, וכל ענין חשש העונה הוי לענין זריחת השמש או העדר השמש בנוגע השפעה הטבעית שיש מזה על הראי'.
והנה הלחו"ש מק' על הנוב"י וז"ל דמנ"ל הא להראב"ד שנאמר דלענין א' חשבינן הימים שלמים ולענין א' חשבינן העונות, דהוי כשני הפכים בנושא א', ולומר דתרוייהו גרמי דהיינו מספר הימים וגם העונה דהיינו יום או לילה ג"כ קשה לפענ"ד דכיון שאנו אומרים אשה זו דרכה לעכב בה הדמים כך וכך ימים ועונות, מנ"ל לומר עוד דדוקא גם הלילה או היום גורמים בלי שום ראי' על זאת, עכ"ל.
ומה שנ"ל בדעת הנוב"י הוא כהנ"ל דאין ענין גרם דיום ולילה חלוק לגמרי מגרם קביעות הימים. ולא הויין ב' דברים הגורמים שאינם שייכים להדדי כדי שנק' שהם שני הפכים בנושא א', אלא שיום ולילה שייך לקביעת וסת הימים מצד השפעת השמש או העדר השמש על ראייתה. ואה"נ ענין חישוב וסת הימים הוי בעצם על כל המעל"ע וגם בוסת הפלגה הוי כן, ומ"מ כיון דראיותי' מושפעות ע"י השמש לכן אין הקביעות חלה אא"כ יש בכולם או ראיית יום או ראיית לילה.
ובזה מובן הטעם שאסורה בכל משך היום או הלילה בסי' קפ"ד ס"ב, ולא איכפת לן מתי ראתה במשך היום או הלילה. דהרי ראייתה גם בגרם היום עם השמש או הלילה בהעדר השמש וממילא אסורה כל משך הזמן דיש בו ב' עניני גרם ראייתה.
והנה לדינא אף שיש שכתבו לפסוק כהגרד"ט וכן הבאנו מהגר"ז והתפארת למשה, מ"מ קיי"ל כהנוב"י וצריך עונות שוות גם בקביעת וסת הפלגה. אולם אף דמשמע מהערוה"ש דגם הראי' הראשונה צ"ל בעונה א' כג' האחרונים, מ"מ להלכה קיי"ל כדעת החזו"א ואחרים שכתבו דאין נ"מ בעונת הראי' שמפליגה הימנה בראשונה. וכן יוצא ע"פ הביאור שביארנו בדעת הנוב"י.
ולפי"ז יש לנו פתח להבין דברי הכו"פ שכתב דבעונ"ב אסורה כל המעל"ע. דאם חילוק יום ולילה לענין וסתות הוי רק משום דכל מעל"ע הוי כב' ימים לענין וסתות, א"כ צ"ע דממ"נ מהו שיעור עונות ההפלגה דסתם נשים, ואם הוי הפלגת ס' עונות למה תאסר כל המעל"ע. ועוד דאם חששא דעונ"ב הוי דשמא תקבע וסתה לראות כסתם נשים כ"ש דקשה למה אסורה כל המעל"ע הא לא תאסר אלא בעונה שבה ראתה כדרך כל אשה שקובעת וסת. והיה אפשר לדחוק ולומר דהחשש דעונ"ב לדעת הכו"פ אינו חשש דקביעת וסת אלא דכיון דרוב נשים אינן מפליגות יותר מל' יום, וכבר מתמלאות ונופצות קודם ל' יום, לכן חוששת דתראה ביום ל'. אולם כיון דלא הוי חשש בתורת קביעת וסת, לכן אסורה כל המעל"ע דיום ל'.
אולם אם החילוק בין ראי' ביום וראי' בלילה הוי מצד גרם הראי' ע"י השמש או העדר השמש, יש לומר בדעת הכו"פ דכיון דהחשש דעונ"ב הוי דתראה כסתם נשים, א"כ אף שראתה עתה ביום אין מזה הכרח דתראה דוקא ביום מצד עונת סתם נשים, דסתם נשים יש מהן הרואות ביום ויש מהן הרואות בלילה. ורק בחששת וסת הימים התלוי בה צריך שויון בעונות כיון דזה גם משפיע על הראי', ואם אין שויון בעונת הראיה אין דמיון בכל חלקי הגורם, אף שעיקר הגורם הוי המעל"ע. משא"כ בעונ"ב דאינה אסורה מצד מה שאירע לה אין ההכרח הזה להגביל החשש לעונת ראייתה.
והחולקים על הכו"פ דס"ל דגם בעונ"ב אינה אסורה אלא בעונת ראייתה י"ל דס"ל דעונת הראי' הוי גורם בפנ"ע ולא הגבלה בגרם היום [כמו דס"ל ללחו"ש הנ"ל] וא"כ יתכן לומר דגם בעונ"ב לא חיישינן אלא לעונת ראייתה שראתה בה כיון דזהו דבר בנפרד. אולם אף לדברינו דביארנו דגרם העונה ל"ה גורם בפנ"ע אלא הוי קשור עם גורם הימים מ"מ יש לבאר דעתם, דס"ל דענין עונ"ב הוי דשמא אשה זו תקבע לראות לאחר ל' יום כעונת סתם נשים כיון דאין לה שויון אחר בראיותי'. וכיון שכן י"ל דתלוי בעונה שבה ראתה ככל אשה דחוששת רק לעונת ראייתה.
[אולם קצת צ"ע דכיון דקיי"ל דבוסת הפלגה הראי' הראשונה א"צ להיות באותה עונה, א"כ כיון דאם תקבע כסתם נשים תהיה ראייתה זו כראי' א' בהפלגת ל' וא"כ למה חוששת דוקא לעונת ראייתה הא תקבע בלאו"ה. ויש לדחוק בזה בכמה אופנים. ראשית כל כיון דראינו שראתה בעונה א' מנ"ל לומר דתראה בעונה אחרת, הא העונה בודאי משפיע על ראייתה. ואף דאם תראה ג"פ הבאים בעונה הב' תקבע וסת, מ"מ אין זה מכריחנו לחוש עתה דתראה בעונה אחרת ממה שראתה. והנה באמת לא מצינו לחוש לעונה אחרת ממה שראתה באחרונה, ואף דתמיד העונה קשורה עם החשש הבא מכח ראייתה משא"כ בעונ"ב, מ"מ כיון דלא מצינו לחוש כה"ג צריך ראי' לומר דבעונ"ב תחוש שתראה בעונה אחרת ממה שראתה עכשיו. ועוד דאף אם תמיד החשש דוסת שאינה קבוע הוי רק משום שמא תקבע (ואין זה פשוט) מ"מ החשש דעונ"ב אינו רק דתקבע לראות בכל יום ל', אלא דחוששת מיד דתראה כסתם נשים לאחר ל', ויש לזה תוקף דוסת קבוע, וא"כ מנ"ל לחוש בעונ"ב לעונה אחרת ממה שראתה עכשיו, דרק מצינו דלא איכפת לן בעונת הראי' הראשונה לאחר שקבעה כבר ג"פ לראות בעונה השני', ומנ"ל ללמוד מקבוע לאינו קבוע, ומבדיעבד ללכתחילה. ואכמ"ל.]
ולפי"ז גם יש לדון בהחשש דהבית מאיר, דהיתה לה הפלגה ארוכה ואח"כ ראתה לאחר הפלגה קצרה, דדעת הבית מאיר דעדיין חוששת להפלגה הארוכה מיום ראייתה. ויש לדון אם עונת ההפלגה הארוכה היתה ביום ועונת הפלגת הקצרה היתה בלילה, להבא דחוששת גם להפלגה הארוכה האם חשש ההפלגה הארוכה תהיה ביום או בלילה. ואף דהיה אפשר לומר דכיון דראתה עכשיו בלילה ע"כ דהשפעת העדר השמש גרם הראי', וא"כ חשש ההפלגה הארוכה דהוי מכח גרם המעל"ע של מספר הימים מהיום, תהיה בלילה כעונת ראיתה האחרונה, ואין קשר בין עצם הגורם של ההפלגה והגורם של העונה. אמנם כיון דחששות הוסתות הויין משום שמא תקבע א"כ ע"כ דחוששת להפלגת הארוכה ביום דרק בכה"ג יכולה ליקבע.
אולם י"ל יותר מזה דכבר נתבאר דל"ה סתם ב' השפעות חלוקות שיכולות להשפיע על ראיותיה, גורם דיום החודש או יום ההפלגה, וגם חוץ מזה ובנפרד מזה יש גורם דעונת הראי' דיום או דלילה, אלא כדביארנו דהשפעת היום או הלילה קשור לעצם גרם החשש בימים. דאף דמצד היום היה הגורם כל המעל"ע אבל כיון דחלוקים היום והלילה מצד טבעם בגרם הראי' א"כ הויין היום או הלילה הגבלה בעצם הגורם של המעל"ע. וא"כ ע"כ דבוסת של הבית מאיר רק תאסר כפי עונת היום או הלילה שראתה כשהפליגה בארוכה מצד עצם מהות חשש הוסת.
והנה יש שדנו באופן שראתה בהפלגת ל' ביום ואח"כ ראתה בהפלגת ל' בלילה, כיון דהלילה קודם להיום האם כה"ג חוששת גם להפלגת ל' ביום מכח הוסת של הבית מאיר. ויש שרצו לומר כיון דרק שינתה העונה ולא מספר ההפלגה א"כ נעקר החשש הראשון ואינה אסורה ביום ל' אלא בליל ל'.
ונידון זה לכאורה תלוי בהנ"ל דאם עונת יום ועונת לילה הוי חשבון בנפרד מגרם הראי' מצד הפלגת הימים, ותמיד נלך אחר מה שראתה באחרונה, א"כ אה"נ אין סיבה לחוש בזה גם לעונת היום. אבל אם גרם היום או הלילה מגבילים את חשש ההפלגה, א"כ באופן שראתה כה"ג אחר ל' ביום ושוב ראתה לאחר ל' בלילה, ע"כ דיש לה ב' חששות נפרדות, וכיון דלא עקרה החשש דהפלגת ל' ביום דהרי ראתה בלילה שקדם להיום, עדיין צריכה לחוש להפלגת ל' ביום.