Episode 63 - A Deeper Look At The Friday Night Kiddush (The Thinking Jew Podcast)

ByMoshe Segal

The Thinking Jew Podcast Source Sheets

Check out The Thinking Jew Podcast episode 63 for the audio that this source sheet accompanies.

You can find a link to it at linktr.ee/thethinkingjew or thethinkingjew.com

משנה ברורה ער״א:פ״ג

(פג) כדי שישתו כולם וכו' - אע"ג דשתיית כל המסובין לא מעכבא כדלעיל בסי"ד מ"מ מצוה לכתחלה שישתו מכוס שאינו פגום:

Mishnah Berurah 271:83

...

שמות כ׳:ח׳

זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃

Exodus 20:8

Remember the sabbath day and keep it holy.

פסחים ק״ו א:ה׳

תָּנוּ רַבָּנַן: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — זוֹכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן. אֵין לִי אֶלָּא בְּיוֹם, בַּלַּיְלָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״.

Pesachim 106a:5

The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Remember the day of Shabbat to sanctify it” (Exodus 20:7): Remember it over wine, through the recitation of kiddush. I have only derived that there is a mitzva to recite kiddush during the day, as the verse is referring to the day of Shabbat. From where do I derive that one must also recite kiddush at night? The verse states: “Remember the day of Shabbat to sanctify it,” which indicates that one should also remember Shabbat as soon as it is sanctified.

רש"י על פסחים ק״ו א:ה׳:א׳

לקדשו - משמע משעה שמתקדש היום:

Rashi on Pesachim 106a:5:1

...

תוספות על פסחים ק״ו א:ה׳:א׳

זוכרהו על היין - דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע י״ד:ח׳) נזכירה דודיך מיין (שיר השירים א׳:ד׳) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן:

Tosafot on Pesachim 106a:5:1

...

סידור אשכנז, שבת, ליל שבת, קידוש

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בקֶר: יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:

וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי:

בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ. זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הוּא יום תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ:

(ט) בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

Siddur Ashkenaz, Shabbat, Shabbat Evening, Kiddush

...

שבת קי״ט ב:ב׳

אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲפִילּוּ יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת צָרִיךְ לוֹמַר ״וַיְכוּלּוּ״, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא: כׇּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר ״וַיְכוּלּוּ״, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְכוּלּוּ״ — אַל תִּקְרֵי ״וַיְכוּלּוּ״ אֶלָּא ״וַיְכַלּוּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִין שֶׁהַדִּיבּוּר כְּמַעֲשֶׂה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ״.

Shabbat 119b:2

Rava said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said: Even an individual who prays on Shabbat evening must recite the passage: “And the heavens and the earth were finished [vaykhullu]” (Genesis 2:1–3), as Rav Hamnuna said: Anyone who prays on Shabbat evening and recites the passage of vaykhullu, the verse ascribed him credit as if he became a partner with the Holy One, Blessed be He, in the act of Creation. As it is stated: “And the heavens and the earth were finished [vaykhullu].” Do not read it as: Were finished [vaykhullu]; rather, as: They finished [vaykhallu]. It is considered as though the Holy One, Blessed be He, and the individual who says this become partners and completed the work together. Rabbi Elazar said: From where is it derived that speech is like action? As it is stated: “By the word of God the heavens were made, and all of their hosts by the breath of His mouth” (Psalms 33:6).

ספר הזהר, קרח א׳

תָּא חֲזֵי, לֵית עָלְמָא קָאִים אֶלָּא עַל שָׁלוֹם, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, לָא יָכִיל לְאִתְקַיְּימָא, עַד דְּאָתָא וְשָׁרָא עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם. וּמַאי הוּא. שַׁבָּת, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּכְדֵין אִתְקָיָּים עָלְמָא. וּמַאן דְּפָלִיג עָלֵיהּ, יִתְאֲבִיד מֵעָלְמָא.

Zohar, Korach 1

...

אור החיים על בראשית ב׳:ג׳

(א) ויברך אלהים וגו'. צריך לדעת מה היא הברכה, ורז"ל (ב"ר פי"א) אמרו ברכו במן וכו', ודבריהם ז"ל אינם אלא רמז בכתוב אבל הפשט לא ידבר על זמן מהזמנים העתידין. (ב) והנכון במשמעות הכתוב הוא כי להיות שהעולם הזה צריך הוא לשפע המקיים והוא בחינת האכילה והשתיה וצורכי האדם וכולן מושגים על ידי טורח ויגיעה הגשמית וחולין היא וה' כשרצה לקדש יום השביעי קדם וברכו שלא יחסר בו דבר הגם שאין טובת העולם השפל מושגת מהפרישות והקדושה אלא מעסק חול אף על פי כן ברכו שלא יחסר טוב ועוד לו שהוא יתר על שאר הימים לחם משנה שלש סעודות ותענוגים יתירים וזו היא ברכתו והוא דבר הפך הסדר. ולמה שפירש בזוהר (יתרו פ"ח) כי ביום השבת משתלשל השפע של כל ששת ימי המעשה יכוין על זה אומרו ויברך כי בו צוה ה' את הברכה לחיות העולמות: (ג) כי בו שבת וגו'. צריך לדעת כוונת הכתוב במאמר זה. ונראה לפרש לפי מה שכתבנו למעלה כי העולם היה חסר הקיום עד שבאתה שבת ועמד העולם. ויש להעיר בזה שאותם ימים קודם שבאה שבת במה היה העולם עומד וכשם שהספיק לחיות באותן ימים בלא נפש השבת היה מתמיד והולך: (ד) אכן מצינו כי הקדוש ברוך הוא גילה הדבר במה שאמר (שמות כ׳:י״א) בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו גם ידוע ליודעי אמת. ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא ידוע לה' ובו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים וכן על זה הדרך וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו וצריך ה' להכינו פעם ב' ובאמצעות שבת העולם עומד, והוא אומרו כי בו פירוש באמצעות יום זה שבת מכל מלאכתו ופירש מה הוא המלאכה היא הבריאה עצמה כי לא מהתיקון שהוא המעשה לבד שבת אלא גם מהבריאה, וכבר כתבתי למעלה שהבריאה היא יש מאין והוא מה שנברא ביום ראשון בדיבור אחד והמעשה הוא התיקון אשר תיקן דבר יום ביומו ובאמצעות יום שבת משפיע בכללות העולמות רוח המקיימת עוד ששת ימים. (ה) ולפי פירושינו זה מצאנו נחת רוח במאמר אחד שאמרו ז"ל (שבת קיט:) כל המקדש וכו' ואומר ויכלו וגו' כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ. ודבריהם רחוקים ודחוקים לפי הנראה מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בדבר שכבר נגמרה מלאכתו אין אחר מעשה כלום ובמה יעשה שותף. עוד מה היא הפעולה הגדולה הזאת שבאמצעותה ישיג השגה זו. ועוד לו יהיה שיהיה מעשה זה גדול עד מאוד מנין להם לומר דבר זה שהוא נעשה שותף ואם לצד הגדלת השכר היה להם להגדיל שכרו לחלק לו ברבים (ישעיהו נ״ג:י״ב) ואורך ימים וגבורה ועושר וכו' ומנין מצאו להאריך לשון לצד עילאה להשתתף עמו במעשה בראשית. (ו) ולמה שפירשתי אמת יהגה חכם ודבר ה' בפיהם אמת בטעם צודק כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים, ולך לדעת כי מציאות השבת בעולם הוא קיומו שמקיימים אותו כי אם אין מקיימים שבת אין שבת, ותמצא שאמרו ז"ל (שבת קנא:) חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה ואם אין שומר שבת מה זאת עושה. ולזה כל המקדש את השבת וכו' פירוש מקיים ושומר קדושתו באמצעות זה ישנו לשבת ומאמצעותו מתקיים העולם. הראת לדעת כי הוא המקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה. ולך לדעת כי מיום ברא אלהים אדם לא חסר העולם דבר המעמיד צדיק יסוד עולם שהוא שומר שבת כי אדם שומר שבת היה ע"ה (ב"ר כב) ואחריו קם שת בנו כי הוא היה צדיק גמור ואחריו כמה צדיקים וכשזה נופל כבר בא השמש שומר שבת מתושלח וכו' נח שם אברהם וכו' ומשם לא פסקה שמירת שבת מישראל ואפילו במצרים היו שומרי שבתות כמאמרם ז"ל (שמו"ר פ"א) ונכון. (ז) והגם שכתבנו למעלה בפירוש פסוק ויכלו כי העמדת העולם הוא בחשק הקבלת אור המקיף והישר בנעלמות אין זה מכחיש לדברינו כאן כי זולת השבת אין השגה בעולם להכיר לכסוף ולכלות אל הבורא והבן:

Or HaChaim on Genesis 2:3

(1) ויברך אלוקים את יום השביעי. G'd blessed the seventh day. We need to know the exact nature of this blessing which the Torah does not spell out in this instance. Our sages (Mechilta Exodus 20,3) suggested that the blessing was the fact that while the Jewish people were in the desert an extra portion of manna descended on Fridays and they did not have to pick it up on the Sabbath. Such allusions are, of course, not the plain meaning of the verse. The plain meaning of the verse has nothing to do with isolated events two and half millenia in the future. (2) The fact is that this present world can function only on the basis of an adequate supply of life-sustaining food and drink. All man's physical needs are attained only through toil and a great deal of effort on his part. Such activities are of a very mundane nature. Inasmuch as G'd wanted to sanctify the Sabbath, He first bestowed a blessing on that day so that it should not be devoid of anything. Although the amenities of this "lower" world are not normally attained through asceticism, withdrawal into the four walls of the Torah academy, etc., but through preocccupation with the profane and the mundane, G'd provided His blessing so that not only would there be no lack of the physical comforts but an abundance. This abundance is expressed by the halachah requiring us to have two whole loaves of bread when reciting the benediction over the Sabbath meal, to eat at least three meals on that day, and to enjoy delicacies not eaten on the days of the week. One might have expected the blessing to be of a purely spiritual nature. By not mentioning a spiritual kind of blessing, the Torah alludes to the Sabbath having been endowed by G'd with blessings of a physical nature. This is also what the Zohar meant when it speaks about the abundance of all the six days of creation being channelled into the Sabbath. (3) כי בו שבת, for on it He rested, etc. Here too we must explore exactly what the Torah had in mind. We fall back on what we wrote earlier, that the world had lacked the ingredients which assured it of permanence until the Sabbath came into existence. Assuming that this was so, we must ask what had enabled the world to continue up until the Sabbath? Since the world obviously was able to carry on without the נפש it received on the Sabbath, why would its continued existence have been endangered only then? (4) We find that G'd has revealed the answer to this question in the Ten Commandments (Exodus 20,11) where the Torah writes: כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ This means that at the time G'd created the universe He invested it with only enough power to endure six days for reasons known only to Himself and some kabbalists. G'd created one day which would be able to invest the world with staying power for another six days. If G'd had not created the Sabbath, the Tohu Vavohu preceding those six days would have returned and G'd would have had to start the process of creation ex nihilo all over again. Due to the infusion of the "soul" of the Sabbath the universe was placed on a more permanent basis, enabled to renew its batteries, so to speak. The words ובו שבת, mean that by means of this special day, the Sabbath, He was able to rest from all His work. The work referred to is that which only G'd could perform namely to create ex nihilo, something out of nothing. Had it not been for the Sabbath and its נפש, G'd would have had to repeat the process of בריאה, creation. The word עשה refers only to תיקון, improvement, repair. G'd rested from both aspects of creative activity. (5) When viewed in this light we can understand the statement of our sages that by reciting the benediction over wine on the Sabbath one becomes a partner to G'd in His creation of the universe (Shabbat 119). At first glance these words appear very forced. Who has ever heard of man becoming a retroactive partner in G'd's handiwork, something that He had long since completed? Besides, the act of reciting this paragraph from the Torah does not appear to be such a world-shaking effort that it would qualify us to become G'd's "partners!" What is the source of the statement in the Talmud? If the sages meant that the reward for reciting Kiddush is so great, should it not be awarded in public such as longevity, wealth, and physical prowess being granted to Sabbath-observers? (6) When we keep in mind my explanation thus far, it will be seen that the Talmud's statement is indeed most appropriate. In view of the fact that the Sabbath provides a secure existence for the six days following it after which another Sabbath repeats the same function, it follows that the very existence of the Sabbath equates with the existence of the universe. Unless there are people who observe the Sabbath there is no Sabbath, i.e. its existence has lost its meaning. Our rabbis have legislated that when one's life is in danger unless one desecrates a law of the Sabbath, one should desecrate a single Sabbath in order to remain alive and observe many subsequent Sabbaths. Assuming that there were no other Sabbath-observers at the time, what good would it do for the person whose life was in to skip the one Sabbath? The world would disintegrate before he would have a chance to observe another Sabbath! It follows that only Sabbath-observers keep the universe going. Therefore the Sabbath-observers have become G'd's "partners" by ensuring that G'd's universe survives for another six days. Observing the Sabbath means to preserve its holiness according to all its laws and customs. Ever since the creation of man the world did not lack at least one person who observed the Sabbath. Adam did so, his son Sheth, and many righteous people after him. Whenever one righteous person died, G'd had already arranged for another righteous person to be born. This chain of individual Sabbath-observers continued through Methusela, Noach, Abraham, Isaac, Jacob, etc., until the Jewish people introduced collective Sabbath-observance. According to our sages, The Israelites observed the Sabbath even while in exile in Egypt (Shemot Rabbah 1,32). The word בהבראם, when they were created, is the reminder that whatever the earth or the waters produced was possible only due to the act of creation G'd performed on the day they were created themselves. (7) When we wrote earlier (2,1) that the spherical world is kept in balance and thus in existence due to the desire of the respective creatures to cleave to the light which surrounds this sphere provided by the Creator, this does not contradict what we have written. Were it not for the Sabbath, no creature would have had sufficient intelligence and desire to want to cleave to the Creator. On that day they were provided with the potential to produce what they produced subsequently.