אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן קַל וָחוֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא וּמָה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלֶדֶת אֵשׁ הִיא הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכׇּל גּוּפָן אֵשׁ דִּכְתִיב הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
§ Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies.
סלמנדרא - חיה הנבראת מן האור כשבוערין אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק:
סלמנדרא. החלד והעכבר תרגמם יהונתן כרכושתא וסלמנדרא. ערוך:
ודע כי התורה תסגל ג' מעלות טובות בנפש אדם, הא' מבאמצעות עסקה להיותה אש מצרפת הנפש ומטהרת אותה לבל תצטרך לרדת שאול לצרפה, ולזה אין אור של גיהנם שולט בהם (חגיגה כ''ז.) כי אשה גדול מכח אש גיהנם ואין תחלואי הנפש שבהם שולט אור של גיהנם, ולזה גיהנם צועק בהרע אין לי חפץ בצדיקים וכו' (שמו''ר ז') שהם מתישים כחה ומכבים אשה, והמעלה הב' שמאירה העינים, כי יש לך לדעת כי צריך אור גדול לעיני כל ישראל כדי שיוכלו ליהנות מזיו השכינה למעלה, והאדון באהבתו אותנו נתן לנו התורה שנקראת אור דכתיב (משלי ו') ותורה אור, כדי שבאמצעותה יגדל כוח אור עינינו, כי כפי גודל אור שבעינים כפי המושג בהביט אל האלקים, ולכל שלא האירו בתורה יקרא להם נביא יקוק (ישעי' מ''ב) והעורים הביטו לראות, והמעלה הג' כי דברי תורה משמחי לב דכתיב (תהלים י''ט) פקודי יקוק ישרים משמחי לב, וכתיב (שם צ''ז) ולישרי לב שמחה, וכנגד ג' מעלות אלו אמר יקוק עונש מכוון לעוזבי יקוק, כנגד מה שמאנו לעסוק בתורה שהיא אש הקדושה יפקיד יקוק עליהם שחפת וקדחת, גם הזכיר בהלה שהוא הפך המושג מעסק התורה שהוא ישוב השכל והתכוננות הדעת, וכנגד מאור עינים אמר מכלות עינים, וכנגד שמחת הלב אמר ודאבון גפש, ואמר וזרעתם לריק כנגד הצלחת העולם הזה:
You have to appreciate that the Torah brings out three good qualities in a man's soul. 1) Preoccupation with words of Torah effectively refines man's soul much as the fire of the crucible refines ore into pure metal. As a result such a person does not need to descend into שאול, hades, after he dies so that his soul will be cleansed by the fires of Hell. Chagigah 27 describes the fire of Torah as being more powerful than the fire of Gehinom. The fires of Gehinom will therefore not make any impression on the soul of a person who has spent his life in Torah study. This is why Shemot Rabbah 7,4 describes Gehinom as complaining that it does not like the righteous as they undermine its power and extinguish its fire. The second advantage derived by Torah is that it illuminates one's eyes. The Israelites require a great light in order to be able to benefit from the brilliance of the שכינה, G'd's presence. G'd gave us the Torah which is called light (compare Proverbs 6,23) out of His great love for us. Torah study will enhance our power of vision. The degree of one's perception of the divine is in direct ratio to the amount of Torah one has studied. Isaiah 42,7 calls all the people who have not studied Torah "blind ones," describing the power of Torah as making the blind see. The third advantage that accrues to the person who studies Torah is that it gladdens his heart; we know this both from Psalms 19,9: "G'd's precepts gladden the heart of man," as well as from Psalms 97,11: "and for the upright there is radiance." Just as there are three distinct advantages which accrue to people studying Torah there are three kinds of corresponding penalties for those who fail to do so. Instead of the purifying fire of Torah study, G'd will smite those who failed to study with a destructive kind of fire, שחפת וקדחת, different kinds of fever. The reason the Torah also speaks about בהלה, terror, is because it is the reverse of the peace of mind one experiences as the result of engaging in Torah study. Whereas G'd had granted מאור עינים, enhanced vision, to people immersing themselves in Torah, G'd will deprive those who failed to study Torah by מכלות עינים, failure of their eyesight. Whereas G'd had granted joy to the people who did study Torah, He will afflict those who failed to do so with מדיבת נפש, feelings of melancholy.
וּבְאָבוֹת אִיתָא (פרק ג' ו'): כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ כוּ' וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְדַע דְּמִמַּה שֶּׁאָמְרוּ הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, וְלֹא אָמְרוּ סְתָם כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה, מַשְׁמַע דַּוְקָא אִם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְהִתְרַפּוֹת מִמֶּנָּה בְּשׁוּם אֹפֶן, כְּשׁוֹר שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו הָעֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עבודה זרה ה:) תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשְּׂאוּי, וְאָז אֲפִלּוּ אִם הָיָה עָלָיו כְּבָר עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב שֶׁלֹּא יִנָּתֵן עָלָיו, וּבָזֶה יוּסְרוּ כַּמָּה קֻשְׁיוֹת שֶׁעַל מֵימְרָא זוֹ. גַּם הַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל הָאָדָם לְהִנָּצֵל מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, וְקַל וָחֹמֶר מֵאֱלִישָׁע אַחֵר, שֶׁאָמְרוּ (בחגיגה ט"ו:): כִּי נָח נַפְשֵׁהּ דְּאַחֵר, אָמְרֵי, לָא מֵידַן לִדַיְּנֵהּ וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי. לָא מֵידַן לִדַיְּנֵהּ, מִשּׁוּם דְּעָסַק בְּאוֹרַיְתָא. וְלָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי לֵיתֵי, מִשּׁוּם דְּחָטָא. (כשמת אחר [כינוי לאלישע בן אבויה], אמרו אי אפשר לדונו, ולא יוכל להגיע לעולם הבא אי אפשר לדונו, משום שעסק בתורה ולעולם הבא לא יוכל להגיע משום שחטא). וְאִיתָא בַּאֲגָדַת מִשְׁלֵי: אֵין לְךָ צְדָקָּה, שֶׁמַּצֶּלֶת מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, אֶלָּא תּוֹרָה בִּלְבַד. אֲבוֹת עוֹלָם מְשִׁיבִין: הוֹאִיל וְנִתְפַּסְתֶּם בִּמְצוּדַת יוֹם הַדִּין, אֵין לָכֶם אֶלָּא לֵישֵׁב וְלַעֲסֹקּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עָוֹן. גַּם אָמְרוּ (בחגיגה כ"ז.): תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוֹר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, קַל וָחֹמֶר מִּסָּלָמַנְדְּרִיָּא, שֶׁהִיא תּוֹלֶדֶת אֵשׁ (כְּשֶׁמְּבַעֲרִין אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמָקּוֹם אֶחָד, נִבְרֵאת מִתּוֹכוֹ דְּמוּת עַכְבָּר וְנִקְרָא סָלָמַנְדְּרִיָּא), הַסַּךְ מִדָּמָהּ אֵין הָאֵשׁ שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁכָּל גּוּפָן אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ"ג כ"ט): "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה"', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
And in Avoth 3:6 we find: "If one takes upon himself the yoke of Torah, there are removed from him … and the yoke of [earning] a livelihood." Their speaking of "taking upon himself the yoke of Torah" rather than of "learning Torah" implies that this is so only if he takes upon himself the yoke of Torah, not to grow lax in it by any means — like an ox under the yoke, as they have said (Avodah Zarah 5b): "It was taught in the school of Eliyahu: 'Let one always make himself as an ox for the yoke and as an ass for the burden for [the sake of] words of Torah.'" And then, even if the burden of the yoke of earning a livelihood were upon him already it is removed from him. How much more so will the L-rd "arrange" things so that it not be put upon him [in the first place]. And the Torah also protects a man to rescue him from the din of Gehinnom even though he sinned — a fortiori, from the instance of Elisha Acher. For they said (Chagigah 15b): "When Acher died, they said: 'Let him not be judged [(to descend to Gehinnom)], for he occupied himself with Torah, and let him not come to the world to come because he sinned [(in heresy)].'" And we find in Aggadath Mishlei: "There is no charity that saves from the din of Gehinnom, but only Torah alone." [And we learned:] "The fathers of the world answered: 'Since you have been caught in the net of judgment, there is nothing you can do but sit and occupy yourselves with Torah, for it [alone] atones for sin.'" They have also said (Chagigah 27a): "The fire of Gehinnom does not prevail over Torah scholars — a fortiori from [the instance of] a salamander, which, since it is generated by fire, one who anoints himself with it, is not affected by fire. How much more so, Torah scholars, whose entire body is fire, viz. (Jeremiah 23:29): "'Is not My word thus like fire?' says the L-rd?"
ג' עמודי העבודה הם אהבה ויראה ודביקות. אהבה ויראה הם תרין גדפין וב' זרועות עולם והם תרין אבהן אברהם ויצחק. ודביקות הוא מאן דאחיד בגופא דמלכא צורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה בכסא הכבוד אמת ליעקב ואין אמת אלא תורה (ירושלמי ר"ה פרק ג הלכה ח יח.) ומאן דאחיד באורייתא אחיד בגופא דמלכא ונאמר ואתם הדבקים וגו' דכולם נקראו בשם יעקב וישראל ואף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.) ולא ניתק ממדת דביקות בהשם יתברך באמת כי לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר עריות (כמ"ש שם סג:) תאות ואהבות רעות. וכל החטאים הן בתרין גדפין והלכה נשברו אגפיה כשר (חולין נו:) כידוע. אבל בגופא דמלכא שם אין חטא דיעקב אבינו ע"ה מטתו שלימה ואין שום זרע ישראל ניתק מעצם דביקותו בהשם יתברך כלל ועל זה נאמר יפול מצדך וגו' כי זה לעומת זה עשה אלקים ג' כחות הרע הם עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים. וידוע העומד לעומת חבירו ימין זה נגד שמאל זה כו' (עיין רעיא מהימנא זוהר חלק ג' רמו ב) וזהו יפול וגו' דהשמאל דהיינו יראת השם יתברך היא מפלת תאות רעות. וכמפורש בכתוב כי אמרתי רק אין יראת וגו' כי השקועים בתאוה אין יראה נגד פניהם. ולכך היראה היא תרעא לאעלא כו' (זוהר ח"א יא ב) היינו ההתחלה בילדות דאז יצר התאות בוער. ויפול רק אלף כי אמרו (סוטה מז.) יצר כו' וימין מקרבת. אבל רבבה מימינך על ידי אהבת השם יתברך הגורמת אהבת ישראל ודוחה רציחה וכעס וקנאה ואביזרייהו ולאלו היא דוחה לגמרי דאין בזה קירוב כלל. ויפול רבבה לשון ריבוי מאוד מה שאין כן אלף הוא גם כן סך רב דרך גוזמא בכמה מקומות אבל הוא תחת סוג המספר כי אלף הוא סוף המספר היותר גדול בלשון הכתוב. מה שאין כן רבוא לשון רבוי אינו בסוג המספר דהיינו בלא גבול אבל שם ההפלה בגבול דכשמגיע לרבוי בלא גבול שזהו דרגא דימין אז היא מקרבת כטעם אם פגע בך כו' משכהו לבית המדרש (סוכה נב:) היינו לא שתדחהו רק תמשכהו לשם. כי התורה תבלין כמו דבר המתבל ועושה הבאוש טוב וטעם לשבח. ואליך דהיינו לגופא לא יגש דשם אין שליטת היצר רע כלל כנ"ל דאפילו כל רוחות שבעולם לא יזיזו מגוף הדביקות דישראל לאביהם שבשמים ומים רבים לא יוכלו לכבות וגו'. וזה טעם תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם (כמ"ש סוף חגיגה כז.) כטעם אליך לא יגש דמאן דאחיד באורייתא אחיד בגופא דמלכא. ושלהובא דיצרא בישא הוא עצמו אור של גיהנם ולגופא לא יגש כלל ואין לו שליטה באמת.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן דִּכְתִיב כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אַל תִּקְרֵי רַקָּתֵךְ אֶלָּא רֵקָנִין שֶׁבָּךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:
Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.
מעבר לכך, תיקון גדול לעוון זה הוא לימוד תורה, מפני שעל ידי לימוד התורה מתקשרים לשורש החיים, ומוסיפים חיים לעולם ומתקנים אותו. וכן למדנו (קידושין ל, ב), שברא הקב"ה יצר הרע וברא לו תורה תבלין, הרי שהתורה מתקנת את יצר הרע והופכת אותו לטוב. וכן למדנו, שאין אש של גיהנם שולטת בתלמידי חכמים (חגיגה כז, א). וכן למדנו שהתורה מגינה על האדם ומצילה אותו (סוטה כא, א). ובמיוחד על ידי לימוד התורה בשקידה ויגיעה אפשר לתקן עוון זה, שעל ידי שאדם ממית את תאוותו החיצונית בשקידת התורה, הוא מחזיר את החיות הפנימית שלו לקדמותה (ברכות סג, ב; תמיד לב, א. צדקת הצדיק צז, קו, קכג).
Another great corrective for this sin is Torah study. By studying Torah, one connects to the Source of life, contributes new life to the world, and improves it. The Talmud tells us that God created the evil inclination, but created the Torah as its antidote (Kiddushin 30b). In other words, the Torah rectifies the wickedness of the evil inclination and transforms it to goodness. Furthermore, we learn that the fire of hell has no power over Torah scholars (Ḥagiga 27a) and that the Torah protects people and saves them (Sota 21a). Learning the Torah diligently and toiling over its words are a special corrective for this sin, for by obliterating his superficial desires through diligent Torah study, he restores his inner vitality to its rightful place (Berakhot 63b; Tamid 32a; Tzidkat Ha-tzadik §§97, 106, 123).
ולחתימת זה הענין פקח עיניך וראה איך כוונו אליו מתקני התפלות. בבקר יעירו לנו אזן לשמוע סדר תקונם בתחלת התפלה. מה אנו מה חיינו וכו' [והוא מתנא דבי אליה פ' כ"א ע"ש[. וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם וכו'. הנה ביארו לנו היטב כי מצד הצורה ההיולאנית המשותפת לכל המין האנושי ומצד פנייתם אל הטוב והרע הכולל ההוא אנו ומעשינו וכחנו וגבורותינו וחכמתינו הכל הבל ומותר האדם מן הבהמה אין. כי עם שאמרנו שיש בו נפש יתירה במה שהיא הצורה היותר שלמה שבמורכבים. עם כל זה אחר שהכל הולך אל מקום אחד המותר הוא אין מוחלט. ולזה לא אמר שאין מותר לאדם מן הבהמה. אלא שמותרה הוא אין. רצוני כאלו אינו אחר שאינו מוציא שלמות אל הפועל. וכמ"ש לברם האלקים ולראות שהם בהמה המה להם. כי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד לכל וכו' (קהלת ג׳:י״ח-י״ט). אמנם היתרון אשר ימצא לנו אשר נפלינו בו משאר העמים הוא כי אנחנו עמך בני בריתך וכו'. זרע יצחק עקידתך וכו'. עדת יעקב בנך בכורך וכו'. וזה כי בעוצם השתדלותם וחריצותם של אלו האבות הקדושים לעלות במעלות הנזכרות. נתעצמו בעצם וזכו את הבנים לקבל דת אלהית. אשר בה נתמלאו הרקים שבהם מצות אלהיות כרמון (חגיגה כ"ז.) הפונות אל ההצלחה האלהית. אשר בם נמלט מעצבון ההבל ההוא ומצער ההפסד כמו שנתבאר בכמה מקומות מהתורה. אשר לפי זה החליט המאמר (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך וכו'. כאשר יתבאר בפ' יתרו שער מ"ד ב"ה. וגם חז"ל אמרו (סנהדרין צ'.) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אך כאשר יתבאר בפ' שמיני שער ס' ב"ה. ועל הענין הזה אמר מי שאמר מחכמי המדרשות שהנשמות נתונות מאוצרות מתחלפים. כי הנפש הנתונה לכלל המון העמים היא אותה נפש חיה והבלא דפומא שאמרנו. אמנם לשרידים אשר עמדו על נפשם נתוסף בהם רוח אחרת ונפש יתירה מאצילותו ית' המושפע אליה יום יום. כאשר הונח בזה הדרך הישר והנכון שכתבנו. וכמה הפליג ישעיה הנביא להראות באצבע כל הענין הזה אשר כתבנו ממהות הנפש ועצמיותה ואופן התעצמה ומדרגת הפועל אותה ית' שמו ואופני הפסדה ובטולה בפרשה שלמה מיוחדת לזה. הוא אומר כי כה אמר יקוק' רם ונשא שוכן וכו'. כי לא לעולם אריב ולא לנצח וכו'. בעון בצעו וכו'. והרשעים כים נגרש וכו'. אין שלום אמר יקוק' וכו' (ישעיהו נ״ז:כ׳). בין תבין את אשר לפניך מכל מה שאמרנו ותראה איך אמת שהאל ית' הנצחי והמרומם רצה לחלוק מנצחיותו ורוממותו את דכא ושפל רוח. והם ב' הבחינות הראשונות אשר זכרנו בהויות האדם. ושכאשר יתעצל האדם או יטה ימין ושמאל מהגיע אל הג' לא יריב עמו ולא יטור לו לדחותו לעולם אבל יישירהו אל הדרך. וביאר הטעם כי רוח מלפני יעטוף וכו' (שם). ביאר שהרוח יעטוף מלפניו כדי להגיע אל מעלות הנשמות אשר עשאם להתפאר. והיה זה לפי שבעון בצעו קצפתי עליו ואכהו בייסורים פעם הסתר פעם אקצוף עד שחזר בו. וילך שובב בדרך לבו כלומר שנלחם עם שרירות לבו ונצח ויכהו ויפול תחתיו. כי אז דרכיו ראיתי וארפאהו מהמכים אשר הוכה במה שציער עצמו בתשובה. ואנחהו אל שלמותו ואשלם נחומים לו ראשונה ולכחותיו שנתאבלו עמו כי יהיה להם שכר טוב בעמלם. ושעם זה מי שברא ניב שפתים והוא הממציא הכח הדברי שהיא הצורה האנושית המדברת. השלים כונתו בהמציא שתי מדרגות השלמות אשר עליהם אמר שלום שלום לרחוק ולקרוב (שם). כי ודאי האחת רחוקה והאחת קרובה כמו שאמרנו. אבל הרשעים הממאנים ללכת בדרך טובה. כמו שהם כים נגרש בכל מעשיהם בלי סדר ושווי כן לסוף יגרשו מימיו רפש וטיט. כי אין שלום אמר יקוק' לרשעים. ירצה אפילו המין הא' משני השלמות אשר זכר באומרו שלום שלום וכו'. והוא עצמו המאמר שאז"ל (כתובות ק"ד.) שמלאכי חבלה מסבירין פניהם בו בבואן לעולם עונשן אשר נדונין שם לדורי דורות (ר"ה י"ז:) כמו שבא בקבלה האמיתית (ישעיה ס"ו). וזה כי כמו שהמעשים הטובים לפי השכל והדת מעצמין נפש האדם התעצמות נכבד להיות לה מהלכים בין העומדים הקיימים כאשר אמרנו. כן המעשים הרעים המפירים חק השכל והתורה נותן לה מציאות והתעצמות רע ומקולקל נכון ומעותד לקבל העונש והצער המזומן לרשעים במקום דינם. והוא שאז"ל לב טהור ברא לי אלקים וכו' (תהילים נ״א:י״ב) מכלל דאיכא טמא (סוכה נ"ב.) והכוונה כי כמו שהמישר דרכיו ונתחדש בקרבו לב טהור ורוח נקייה. להיות לו בה עצמיות נבדל וקדוש נשאר לעד. כן כאשר יהיה ענינו בהפך נברא בו לב טמא ורוח רעה מזוהמת. בו יקבל עונש גיהנם המר הערוך מאתמול לו. כמו שכתב כל זה החכם וחתם דבריו במ"ש והוא הנפש עצם קיים בעצמו אינו גשם ולא הוא מוטבע בגשם ולא יכלה בכלות הגוף. אבל ישאר חי נצחי לנצח אם מתענג ואם מצטער ע"כ. והוא עצמו מה שכווננו אליו בכל מה שאמרנו בזה:
Our daily prayers reflect the fact that without the maturing process described, the nefesh is hardly special. "The advantage of man over beast is vanity," because "what are we and what does our whole life amount to?" All this is so because the additional nefesh man has in its original form does not yet qualify for life after death. Israel, as a nation, has acquired the automatic right to life after death. "Hail to you Israel, who is like you, a nation saved by the Lord?" (Deut 33,29, see commentary in chapter 44).
אַךְ עַל יְדֵי רִבּוּי הַמִּצְווֹת, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן (חגיגה כז), עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַדְּאָגָה שֶׁל הַחֵטְא, הַמּוֹנַעַת הַשִּׂמְחָה, כִּי רִבּוּי אוֹר הַשִּׂמְחָה שֶׁל רִבּוּי מִצְווֹת שֶׁלּוֹ נִתְלַהֵב וּמְבַטֵּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁל הַחֵטְא. וַאֲזַי יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת,
However, through numerous mitzvot—for even the Jewish sinner is filled with mitzvot, as a pomegranate [is filled with seeds] (Chagigah 27a)—the worry of the transgression, which prevents joy, is nullified. This is because the abundant light of joy from his numerous mitzvot sparkles and so eliminates <the worry from him>. At that point, he is able to confess.
כעובי דינר זהב - דבר מועט לא חסר זהבה דנעשה בו נס:
פושעי ישראל אין אור של גיהנם כו'. נראה לי דלאו בפושעי ישראל בגופן דהא אמרינן בראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינם כלים אלא בפושעי קצת קאמר ומשום דמסיק להו אברהם לכולהו חוץ מבועלי הכותית (דמבשקר ליה) ערלתיה כדאמר בריש עושין פסין (עירובין דף יט.) וכי אמרינן בסוף הזהב (ב"מ דף נח:) הכל יורדין ועולין חוץ משלשה לאו בגיהנם מיירי אלא במקום אחד לידון הן יורדין ואף הנידון לאחר שנים עשר חדש עולין ואין נידונין יותר משנה תמימה:
שאין עליו אלא כעובי דינר כו' אין האור כו'. כפרש"י דינר זהב דבר מועט לא חסר זהבה כו' עכ"ל ומדברי התוס' נראה לפרש דה"ק שלא היה העובי יותר מדינר זהב ואעפ"כ לא נשרף העץ שתחתיו שהזהב הדק מגין עליו ובדמיון זה פושעי ישראל שגם הם מלאים מצות כדכתיב כפלח הרמון וגו' ואלו המצות שהם דמיון הזהב כמ"ש הנחמדים מזהב הם מגינין עליהם מאש של גיהנם שלא ישלוט בהן:
ועל צד הרמז שהזכיר חשכת הגלות שנמשל ללילה, ובעצם הזמן ההוא ממרום שלח יקוק אש ביעקב ויש לחוש פן ח"ו מנפש ועד בשר יכלה ואיה הבקר אשר אמר, ע"כ אמר שאש של מעלה שורף ואינו מכלה כי אש המזבח תוקד בו בישראל כי כל אש שלמעלה כך טבעו ששורף ואינו מכלה ואש המזבח יוכיח וכארז"ל (חגיגה כז) פושעי ישראל אין אש של גיהנם שולט בהם, ק"ו ממזבח הזהב שלא היה עליו כי אם כעובי דינר זהב ולא נשרף ק"ו אלו שמלאים מצות כרימון. ומסיק בתנחומא (שמות טו) שאש של מעלה כך טבעו ששורף ואינו מכלה וראיה מן אש דסנה כי הסנה איננו אכל, וזה לימוד נפלא על מ"ש ממרום שלח יקוק אש לומר לך אשיו משום חציו כי חציו כלים וישראל אינן כלים כך אשיו אשר שלח יקוק ממרום הוא ולא יבער בם לכלותם, אלא אש הדומה לאש המזבח תוקד בו עד הבקר עד שיעלה בוקרן של ישראל.