ברוכים הבאים לשביל סובב כרמים.
אתם מוזמנים להחנות את הרכב ליד חורשת האקליפטוס ולצאת דרך השער האחורי לשביל סובב כרמים. במהלך הדרך אתם מוזמנים לקרא את ההדרכות בתחנות השונים
אתם מוזמנים להחנות את הרכב ליד חורשת האקליפטוס ולצאת דרך השער האחורי לשביל סובב כרמים. במהלך הדרך אתם מוזמנים לקרא את ההדרכות בתחנות השונים
כלניות בשביל סובב כרמים. צילום: דני סטמרי
תחנה ראשונה- הכלניות תחת לעצי הינבוט:
מעט על הכלניות , בערבית נקראת הכלנית המצויה شقائق النعمان (שקאא'ק א-נעמאן – פצעי נעמן. שם זה מבוסס על אל הגשם והפריון הכנעני תמוז ששמו הפינקי היה נעמן. בכל קיץ האל תמוז מת וקם לתחיה בחורף. בימנו הקייץ הוא זמן של ים, ברכה וכיופים, אבל בימי קדם הקיץ היה זמן עצוב שבו הכל הגיע לקיצו, השדות התמלאו בקוצים, היהודים היו מבכים את חובן המקדש ועמי האזור היו מבכים את מותו של התמוז. פריחת הכלניות בחורף סימלה את החזרה של החיים לקראת האביב.
פרחי הנעמן, הן הכלניות מופיעות בספר ישעיהו:
”כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ; עַל-כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ“ (ישעיהיו י"ז ז).
על פי הנביא , תחת הכרמים המניבות יבוא חורבן והשדה יתמלא בפרחי כלניות, או בשמם הקדום "נטע נעמן" (כך גם כותב המשורר רבי יהודה הלוי במאה ה-12 בספרד: הַיָּפָה בַנָּשִׁים נֶטַע נַעֲמָן/מַה שְּׁאֵלָתֵךְ כִּי הַכֹּל מְזֻמָּן)
אבל במובן רחב יותר, פריחת הכלניות בשדות החורבן הן גם סמל לנחמה, כפי שמופיע בשיר "באב אל וואד" של חיים גורי :
יוֹם אָבִיב יָבוֹא וְרַקָּפוֹת תִּפְרַחְנָה, אֹדֶם כַּלָּנִית בָּהַר וּבַמּוֹרָד.
זֶה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ, אַל יִשְׁכַּח אוֹתָנוּ, אוֹתָנוּ בָּאבּ אֶל וָואד.
או בשיר "מי שחלם" של דידי מנוסי:
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם
(המקור לדימוי הפרחים הפורחים בשדות הקרב מופיע לראשונה בשיר "בשדות פלנדיה" של מלחמת העולם הראשונה , אבל זה כבר נושא להדרכה אחרת)...
השם העברי המודרני , כלנית, מתרחק מכל אלה. הוא נגזר מהמילה כלה, שכן הפרח יפה ככלה ביום נישואיה. זאת בעקבות חוקר הצמחים הרב יעקב לב שנתן לפרח את שמו בעקבות השם "כלניתא" שמופיע במסכת פסחים (אם כי כנראה ששם הכוונה היא לפרחי הפרג), אליעזר בן יהודה רצה לקרא לפרח בשם "דמומית" אבל הצעתו של רבי יעקב לב היא זו שהתקבלה בציבור
מעט על הכלניות , בערבית נקראת הכלנית המצויה شقائق النعمان (שקאא'ק א-נעמאן – פצעי נעמן. שם זה מבוסס על אל הגשם והפריון הכנעני תמוז ששמו הפינקי היה נעמן. בכל קיץ האל תמוז מת וקם לתחיה בחורף. בימנו הקייץ הוא זמן של ים, ברכה וכיופים, אבל בימי קדם הקיץ היה זמן עצוב שבו הכל הגיע לקיצו, השדות התמלאו בקוצים, היהודים היו מבכים את חובן המקדש ועמי האזור היו מבכים את מותו של התמוז. פריחת הכלניות בחורף סימלה את החזרה של החיים לקראת האביב.
פרחי הנעמן, הן הכלניות מופיעות בספר ישעיהו:
”כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ; עַל-כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ“ (ישעיהיו י"ז ז).
על פי הנביא , תחת הכרמים המניבות יבוא חורבן והשדה יתמלא בפרחי כלניות, או בשמם הקדום "נטע נעמן" (כך גם כותב המשורר רבי יהודה הלוי במאה ה-12 בספרד: הַיָּפָה בַנָּשִׁים נֶטַע נַעֲמָן/מַה שְּׁאֵלָתֵךְ כִּי הַכֹּל מְזֻמָּן)
אבל במובן רחב יותר, פריחת הכלניות בשדות החורבן הן גם סמל לנחמה, כפי שמופיע בשיר "באב אל וואד" של חיים גורי :
יוֹם אָבִיב יָבוֹא וְרַקָּפוֹת תִּפְרַחְנָה, אֹדֶם כַּלָּנִית בָּהַר וּבַמּוֹרָד.
זֶה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהָלַכְנוּ, אַל יִשְׁכַּח אוֹתָנוּ, אוֹתָנוּ בָּאבּ אֶל וָואד.
או בשיר "מי שחלם" של דידי מנוסי:
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם
(המקור לדימוי הפרחים הפורחים בשדות הקרב מופיע לראשונה בשיר "בשדות פלנדיה" של מלחמת העולם הראשונה , אבל זה כבר נושא להדרכה אחרת)...
השם העברי המודרני , כלנית, מתרחק מכל אלה. הוא נגזר מהמילה כלה, שכן הפרח יפה ככלה ביום נישואיה. זאת בעקבות חוקר הצמחים הרב יעקב לב שנתן לפרח את שמו בעקבות השם "כלניתא" שמופיע במסכת פסחים (אם כי כנראה ששם הכוונה היא לפרחי הפרג), אליעזר בן יהודה רצה לקרא לפרח בשם "דמומית" אבל הצעתו של רבי יעקב לב היא זו שהתקבלה בציבור
השיר כלניות. מילים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי. ביצוע: שושנה דמרי. השיר חובר בימי מלחמת העולם השניה והוא מסמל את זה שלמרות קשיי המלחמה בסוף החיים הם אלו שמנצחים. בספטמבר 1945 הוצבה בארץ ישראל הדויווזיה המוטסת השישית שלבשה כומתות אדומות וכונתה בידי בישוב בשם "כלניות" ושיר זה הפך לשיר מחאה כנגד החילים הבריטים. אחד הביצועים המרגשים ביותר של השיר היה כאשר שושנה דמרי ומשה וילנסקי נסעו בסיוע הג'וינט היהודי להופעה במחנות העקורים בקפריסין שם השיר קיבל משמעות נוספת של קשר בין דורי .
תחנה שניה- תצפית מהצינור הסגול- מדרום לצפון:
מדרום לצפון עם כיוון השעון
באופק הדרומי ניתן לראות מעל לתחנת הדלק של צומת שוקת את ההתרוממות של הר הנגב. ניתן לראות את הארובות של נאות חובב (בגלל שזה בתחילת ההתרוממות של שדרת ההר המקום נקרא בעבר בשם "רמת חובב") וכן ניתן לראות את האנטנות של 'גבעת חבלנים' המקום בו עמד גנרל אלנבי בזמן כיבוש באר שבע במלחמת העולם הראשונה.
לקיה- עיירה בדואית שהוקמה ב-1990 . עם 15,000 תושבים
גבעות גורל- שמורת חלהב דרום , שטח הניווטים של צהל
כרמית- ישוב חדש בנגב! כיום הוא נחשב לשכונה של מיתר. אוכלס החל מסוף 2016
יער להב- יער של 30,000 דונם, יער להב שמתחבר ליער כרמים יער מיתר ויער יתיר מהווים ביחד את היער הנטוע הגדול בעולם! יש בעולם יערות טבעיים יותר גדולים אבל יער יתיר הוא היער הנטוע הגדול בעולם והוא חלק מהיכולת המיוחדת של מדינת ישראל לדחוק את המדבר (ישראל היא המדינה היחידה שמצליחה להשיג את המדבר לאחור)
סנסנה- ישוב קהליתי שהנו חלק ממועצה אזורית הר חברון, הישוב הוקם בשנת 1997
גדר ההפרדה- ראו בהמשך
ראמדין- כפר פלסטיני של בדואים שהפכו לפלאחים
משטרת א-רהווה- משטרה ירדנית בכפר ראמדין שבו היתה פעולת תגמול בשנת 1956. במהלך הפעולה קיבל מאיר הרציון כדור בקנה הנשימה. משה אגמון רופא היחידה ביצע ניתוח תחת אש ועל כך קיבל את עיטור העוז
מדרום לצפון עם כיוון השעון
באופק הדרומי ניתן לראות מעל לתחנת הדלק של צומת שוקת את ההתרוממות של הר הנגב. ניתן לראות את הארובות של נאות חובב (בגלל שזה בתחילת ההתרוממות של שדרת ההר המקום נקרא בעבר בשם "רמת חובב") וכן ניתן לראות את האנטנות של 'גבעת חבלנים' המקום בו עמד גנרל אלנבי בזמן כיבוש באר שבע במלחמת העולם הראשונה.
לקיה- עיירה בדואית שהוקמה ב-1990 . עם 15,000 תושבים
גבעות גורל- שמורת חלהב דרום , שטח הניווטים של צהל
כרמית- ישוב חדש בנגב! כיום הוא נחשב לשכונה של מיתר. אוכלס החל מסוף 2016
יער להב- יער של 30,000 דונם, יער להב שמתחבר ליער כרמים יער מיתר ויער יתיר מהווים ביחד את היער הנטוע הגדול בעולם! יש בעולם יערות טבעיים יותר גדולים אבל יער יתיר הוא היער הנטוע הגדול בעולם והוא חלק מהיכולת המיוחדת של מדינת ישראל לדחוק את המדבר (ישראל היא המדינה היחידה שמצליחה להשיג את המדבר לאחור)
סנסנה- ישוב קהליתי שהנו חלק ממועצה אזורית הר חברון, הישוב הוקם בשנת 1997
גדר ההפרדה- ראו בהמשך
ראמדין- כפר פלסטיני של בדואים שהפכו לפלאחים
משטרת א-רהווה- משטרה ירדנית בכפר ראמדין שבו היתה פעולת תגמול בשנת 1956. במהלך הפעולה קיבל מאיר הרציון כדור בקנה הנשימה. משה אגמון רופא היחידה ביצע ניתוח תחת אש ועל כך קיבל את עיטור העוז
תחנה שלישית- תחת עצי האשל
הקדמה דרך אברהם:
בשדרת ההר המרכזי עוברת דרך האבות. משכם שבצפון דרך בית אל, ירושלים וחברון ועד העיר באר שבע. בדרך זו הלך אברהם כשהוא נכנס לארץ , ובדרך זו חזר יעקב לארץ אבותיו , בדרך זו נשלח יוסף מחברון לעמק דותן ועוד.
שביל ישראל איננו פוסע בדרך האבות , במקטע שלנו זו הפעם היחידה שבה השביל פוגש את דרך האבות וחוצה את הדרך שעולה מבאר שבע לחברון.
בכל אזור בארץ מטילים עם דמויות אחרות מהתנ"ך, בכרמל מטילים עם אליהו, ובעמק יזרעאל עם דבורה הנביאה, ובצפון הנגב אנחנו מטילים עם דמותו של אברהם אבינו שהלך מחברון לבאר-שבע ועליו נאמר "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" (בראשית יב ט).
אבל דרך אברהם היא לא רק דרך פיזית אלא גם דרך רוחנית. על אברהם נאמר:
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח יט)
את הלימוד היום נקדיש לדרכו של אברהם.
אנחנו ממליצים לפתוח את הלימוד בשמיעת השיר "איפה הם כל אבותינו של החלונות הגבוהים"
הקדמה דרך אברהם:
בשדרת ההר המרכזי עוברת דרך האבות. משכם שבצפון דרך בית אל, ירושלים וחברון ועד העיר באר שבע. בדרך זו הלך אברהם כשהוא נכנס לארץ , ובדרך זו חזר יעקב לארץ אבותיו , בדרך זו נשלח יוסף מחברון לעמק דותן ועוד.
שביל ישראל איננו פוסע בדרך האבות , במקטע שלנו זו הפעם היחידה שבה השביל פוגש את דרך האבות וחוצה את הדרך שעולה מבאר שבע לחברון.
בכל אזור בארץ מטילים עם דמויות אחרות מהתנ"ך, בכרמל מטילים עם אליהו, ובעמק יזרעאל עם דבורה הנביאה, ובצפון הנגב אנחנו מטילים עם דמותו של אברהם אבינו שהלך מחברון לבאר-שבע ועליו נאמר "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" (בראשית יב ט).
אבל דרך אברהם היא לא רק דרך פיזית אלא גם דרך רוחנית. על אברהם נאמר:
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח יט)
את הלימוד היום נקדיש לדרכו של אברהם.
אנחנו ממליצים לפתוח את הלימוד בשמיעת השיר "איפה הם כל אבותינו של החלונות הגבוהים"
איפה הם כל אבותינו
מילים: חיים חפר
לחן: שמוליק קראוס
איפה אברהם אבינו? /איפה איפה אברהם?
איפה אברהם אבינו/ירחם על בנו יצחק.
איפה הוא יוסף אחינו? /איפה בן פורת יוסף?
איפה הוא יוסף אחינו /שיחלום לי חלומות.
איפה היא רחל אמנו? /איפה איפה היא רחל
איפה היא רחל אמנו /שתזיל הרבה דמעות.
איפה הוא משה רבנו?/ איפה איפה הוא משה?
איפה הוא משה רבנו/ שיתן את הלוחות.
אליהו נביאינו/ אליהו הנביא
אליהו נביאינו/ לנו השלום יביא.
איפה הם כל אבותינו? /איפה הם כולם?
מי יתן ויברכנו - /בזכותם ריבון עולם.
מילים: חיים חפר
לחן: שמוליק קראוס
איפה אברהם אבינו? /איפה איפה אברהם?
איפה אברהם אבינו/ירחם על בנו יצחק.
איפה הוא יוסף אחינו? /איפה בן פורת יוסף?
איפה הוא יוסף אחינו /שיחלום לי חלומות.
איפה היא רחל אמנו? /איפה איפה היא רחל
איפה היא רחל אמנו /שתזיל הרבה דמעות.
איפה הוא משה רבנו?/ איפה איפה הוא משה?
איפה הוא משה רבנו/ שיתן את הלוחות.
אליהו נביאינו/ אליהו הנביא
אליהו נביאינו/ לנו השלום יביא.
איפה הם כל אבותינו? /איפה הם כולם?
מי יתן ויברכנו - /בזכותם ריבון עולם.
דרך אברהם- הכנסת אורחים אל הבית ואל הלב
וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה' אֵ֥ל עוֹלָֽם׃
(1) The LORD took note of Sarah as He had promised, and the LORD did for Sarah as He had spoken. (2) Sarah conceived and bore a son to Abraham in his old age, at the set time of which God had spoken. (3) Abraham gave his newborn son, whom Sarah had borne him, the name of Isaac. (4) And when his son Isaac was eight days old, Abraham circumcised him, as God had commanded him. (5) Now Abraham was a hundred years old when his son Isaac was born to him. (6) Sarah said, “God has brought me laughter; everyone who hears will laugh with me.” (7) And she added, “Who would have said to Abraham That Sarah would suckle children! Yet I have borne a son in his old age.” (8) The child grew up and was weaned, and Abraham held a great feast on the day that Isaac was weaned. (9) Sarah saw the son whom Hagar the Egyptian had borne to Abraham playing. (10) She said to Abraham, “Cast out that slave-woman and her son, for the son of that slave shall not share in the inheritance with my son Isaac.” (11) The matter distressed Abraham greatly, for it concerned a son of his. (12) But God said to Abraham, “Do not be distressed over the boy or your slave; whatever Sarah tells you, do as she says, for it is through Isaac that offspring shall be continued for you. (13) As for the son of the slave-woman, I will make a nation of him, too, for he is your seed.” (14) Early next morning Abraham took some bread and a skin of water, and gave them to Hagar. He placed them over her shoulder, together with the child, and sent her away. And she wandered about in the wilderness of Beer-sheba. (15) When the water was gone from the skin, she left the child under one of the bushes, (16) and went and sat down at a distance, a bowshot away; for she thought, “Let me not look on as the child dies.” And sitting thus afar, she burst into tears. (17) God heard the cry of the boy, and an angel of God called to Hagar from heaven and said to her, “What troubles you, Hagar? Fear not, for God has heeded the cry of the boy where he is. (18) Come, lift up the boy and hold him by the hand, for I will make a great nation of him.” (19) Then God opened her eyes and she saw a well of water. She went and filled the skin with water, and let the boy drink. (20) God was with the boy and he grew up; he dwelt in the wilderness and became a bowman. (21) He lived in the wilderness of Paran; and his mother got a wife for him from the land of Egypt. (22) At that time Abimelech and Phicol, chief of his troops, said to Abraham, “God is with you in everything that you do. (23) Therefore swear to me here by God that you will not deal falsely with me or with my kith and kin, but will deal with me and with the land in which you have sojourned as loyally as I have dealt with you.” (24) And Abraham said, “I swear it.” (25) Then Abraham reproached Abimelech for the well of water which the servants of Abimelech had seized. (26) But Abimelech said, “I do not know who did this; you did not tell me, nor have I heard of it until today.” (27) Abraham took sheep and oxen and gave them to Abimelech, and the two of them made a pact. (28) Abraham then set seven ewes of the flock by themselves, (29) and Abimelech said to Abraham, “What mean these seven ewes which you have set apart?” (30) He replied, “You are to accept these seven ewes from me as proof that I dug this well.” (31) Hence that place was called Beer-sheba, for there the two of them swore an oath. (32) When they had concluded the pact at Beer-sheba, Abimelech and Phicol, chief of his troops, departed and returned to the land of the Philistines. (33) [Abraham] planted a tamarisk at Beer-sheba, and invoked there the name of the LORD, the Everlasting God. (34) And Abraham resided in the land of the Philistines a long time.
שאלות מנחות
פשט: מה מסופר בפסוק?
רמז: למה לדעתכם טרחה התורה לספר לנו על העץ שנטע אברהם?
דרש: האם לדעתכם אברהם הוא "תושב קבע" או "נווד"? מה לדעתכם היחס בין נטיעת העץ לבין העובדה שעל אברהם נאמר שהוא "הולך ונוסע הנגבה" (=נודד במרחבי הנגב)?
סוד: האם אתם נטעתם פעם עץ? אתם מוזמנים לשתף בסיפור הנטיעה שלכם
פשט: מה מסופר בפסוק?
רמז: למה לדעתכם טרחה התורה לספר לנו על העץ שנטע אברהם?
דרש: האם לדעתכם אברהם הוא "תושב קבע" או "נווד"? מה לדעתכם היחס בין נטיעת העץ לבין העובדה שעל אברהם נאמר שהוא "הולך ונוסע הנגבה" (=נודד במרחבי הנגב)?
סוד: האם אתם נטעתם פעם עץ? אתם מוזמנים לשתף בסיפור הנטיעה שלכם
ויטע אשל בבאר שבע. אש"ל ראשי תיבות: "אכילה "שתיה "לויה" (גירסא אחרת: אכילה, שתיה ולינה)
ויש אומרים אשל ממש.
שאלות מנחות:
פשט: הסברו את מדרש האגדה. מה פירוש "אכילה שתיה לויה".
רמז: על פי המדרש מה המשמעות של נטיעת האשל?
דרש: הרמב"ם בספר "משנה תורה" פסק:
"מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים ...והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. מה לדעתיכם הכוונה בכך שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה?
סוד: ספרו על הכנסת אורחים שאתם חוויתם כאורחים או כמארחים.
פשט: הסברו את מדרש האגדה. מה פירוש "אכילה שתיה לויה".
רמז: על פי המדרש מה המשמעות של נטיעת האשל?
דרש: הרמב"ם בספר "משנה תורה" פסק:
"מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים ...והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. מה לדעתיכם הכוונה בכך שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה?
סוד: ספרו על הכנסת אורחים שאתם חוויתם כאורחים או כמארחים.
על עץ האשל
עץ האשל הוא עץ ירוק-עד ממשפחת האשליים. העץ יכול לחיות עד 150 שנה. עץ האשל מצטיין ביכלותו לשרוד בתנאי מדבר קשים, יש לו עלים מחטיים עם שטח פנים קטן שמונע אידוי נוזלים, מערכת שורשים עמוקה שיכולה להגיע למי התהום ויכולת הפרשת מלחים- העץ מפריש מלח מהעלים (לכן כשמנערים את העלים יוצא מלח) המלח סופח לחות במהלך הלילה ופולט את הקור במשך היום . בימי הקייץ תחת לעץ האשל יש 2-3 מעלות פחות - תכונה זו הופכת אותו לעץ "מכניס אורחים" (אחת החוויות שאני זוכר היא בהמשך השביל, במקטע שבין דריג'את לתל ערד , מקטע ארוך ללא צל, באמצע הדרך ישנו מקבץ של שלושה עצי אשל ואני זוכר עד כמה היה נעים תחת הצל של האשל...)
העץ נפוץ ברחבי הנגב בישראל והוא משמש כנקודת צל לבעלי חיים ולבני אדם במדבר הישראלי.
עץ האשל הוא עץ ירוק-עד ממשפחת האשליים. העץ יכול לחיות עד 150 שנה. עץ האשל מצטיין ביכלותו לשרוד בתנאי מדבר קשים, יש לו עלים מחטיים עם שטח פנים קטן שמונע אידוי נוזלים, מערכת שורשים עמוקה שיכולה להגיע למי התהום ויכולת הפרשת מלחים- העץ מפריש מלח מהעלים (לכן כשמנערים את העלים יוצא מלח) המלח סופח לחות במהלך הלילה ופולט את הקור במשך היום . בימי הקייץ תחת לעץ האשל יש 2-3 מעלות פחות - תכונה זו הופכת אותו לעץ "מכניס אורחים" (אחת החוויות שאני זוכר היא בהמשך השביל, במקטע שבין דריג'את לתל ערד , מקטע ארוך ללא צל, באמצע הדרך ישנו מקבץ של שלושה עצי אשל ואני זוכר עד כמה היה נעים תחת הצל של האשל...)
העץ נפוץ ברחבי הנגב בישראל והוא משמש כנקודת צל לבעלי חיים ולבני אדם במדבר הישראלי.
הערה:
בתלוש המשכורת מופיע "הוצאות אש"ל"- הכוונה היא להוצאות של "אכילה, שתיה, לינה". המקור לביטוי זה הוא מהמדרש שמספר על נטיעת האשל על ידי אברהם ועל הכנסת האורחים של אברהם
בתלוש המשכורת מופיע "הוצאות אש"ל"- הכוונה היא להוצאות של "אכילה, שתיה, לינה". המקור לביטוי זה הוא מהמדרש שמספר על נטיעת האשל על ידי אברהם ועל הכנסת האורחים של אברהם
צל ומי באר:
בשנה החולפת נפטר הפזמונאי יורם טהרלב, אתם מוזמנים לסכם את חלק זה של הלימוד בשיר "צל ומי באר" (בהרחבה ניתן לקרא את תולדותיו של השיר).
שבו תחת האשל והאיזנו לשיר
נסו לדמיין את אברהם שמכניס אורחים תחת האשל.
נסו לחשוב איזה אורח או אורחים אתם הייתם שמחים לארח בביתכם. האורח יכול להיות מישהו שהוא בן החיים או מישהו שכבר נפטר בעבר.
נסו לדמיין מה הייתם אומרים לאורח.
בשנה החולפת נפטר הפזמונאי יורם טהרלב, אתם מוזמנים לסכם את חלק זה של הלימוד בשיר "צל ומי באר" (בהרחבה ניתן לקרא את תולדותיו של השיר).
שבו תחת האשל והאיזנו לשיר
נסו לדמיין את אברהם שמכניס אורחים תחת האשל.
נסו לחשוב איזה אורח או אורחים אתם הייתם שמחים לארח בביתכם. האורח יכול להיות מישהו שהוא בן החיים או מישהו שכבר נפטר בעבר.
נסו לדמיין מה הייתם אומרים לאורח.
הרחבה: על השיר צל ומי באר
יורם טהרלב נולד בשנת 1938 בקיבוץ יגור, כתב בימי חייו יותר מאלף שירים (!) , שחלק ניכר מהם הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. ילדותו בקיבוץ יגור השפיעה על כתיבתו ורבים משיריו מתארים את הנוף החקלאי של הקיבוץ ואת רכס הרי הכרמל טהרלב היה מאהובים הגדולים של הארץ ובשיריו אפשר למצא את סיפורה של המדינה בראשית ימיה , לדוגמא בשירים : "ההר הירוק תמיד", "עוד לא תמו כל פלאייך" ו"קום והתהלך בארץ" הוא הרבה לכתוב ללהקות צבאיות, ושיתוף הפעולה שלו עם יאיר רוזנבלום הוליד שירים זכורים ונפלאים כמו "גבעת התחמושת", "שירו של צנחן", "על כפיו יביא" ו"היה לי חבר היה לי אח". "הוא פשוט שריונר", "אין כבר דרך חזרה" ו"ישנן בנות".
אחד משיריו המפורסמים של טהר לב הוא השיר "צל ומי באר" השיר קשור לארוע היסטורי של הגעת המעפילים לקבוץ יגור.
ב-9 באוקטובר 1945, פרץ הגדוד הראשון של הפלמ"ח, בפיקודו של נחום שריג, חבר קיבוץ בית השיטה וסגנו יצחק רבין, למחנה עתלית, בו ריכזו הבריטים את המעפילים לקראת גירושם מן הארץ. הכוח שחרר 208 מעפילים. כוח הפלמח לקח את המעפילים במסע רגלי מפרך מעתלית אל קיבוץ בית אורן שבפסגות הכרמל. כשהסתבר שהבריטים גילו את מקום המסתור הועברו העולים במסע רגלי מקיבוץ בית אורן שעל פסגות הכרמל מזרחה אל קיבוץ יגור שבעמק זבולון.. בצהרי יום 9 לאוקטובר 1945 צלצל הפעמון שבקיבוץ יגור והחברים הוזעקו אל מורדות הכרמל כדי לסייע לעולים להגיע למשק. גם הילדים נזעקו וביניהם היה גם יורם טרלובסקי, לימים יורם טהרלב. יורם טהרלב מספר שראה את העולים החדשים התשושים מהמסע המייגע נתמכים על ידי חברי המשק ומפוזרים לחדרים. ממחסן הבגדים הופצו בגדים שנועדו לחברי הקיבוץ וכל העולים התלבשו בהם, כדי שחיילי הצבא הבריטי שיגיעו לא יוכלו להבחין בין חבר קיבוץ ותיק לעולה חדש. הוראה נתנה לכל החברים והעולים, לענות על כל שאלה במלים: "אני יהודי מארץ ישראל". גם בחדר הוריו של יורם טהרלב בן ה-7 הוסתרה מעפילה.
המשטרה הבריטית שיגרה למזכירות יגור תביעה אולטימטיבית להסגיר את המעפילים. מזכירת הקיבוץ, בת שבע חייקין, השיבה במכתב הבא: "אין אנו מכירים בחוקיות תביעה זו. היה לנו, ולעולם כולו, כל היסוד להאמין כי לאחר הזוועות שעברו על עמנו בשנות המלחמה, תעשה בריטניה הגדולה את כל המאמצים להחיש את עלייתם של שרידי היהדות לארץ. לא נסגיר מעפילים לידי המשטרה, כי אם נעזור בידם תמיד ובכל הדרכים לעלייתם לארץ מולדתם. לא נסגיר אנשים שעזרו למעפילים להשתחרר ממחנה הריכוז בארץ, כי כל היישוב העברי עומד הכן לעזרתם של המעפילים. לא נשקוט ולא ננוח עד אשר קום יקום הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, ארץ מולדתנו, ובה עם עברי חפשי ובריא, בן חורין ככל העמים עלי אדמות".
בשיר "צל ומי באר", מנציח טהרלב את רוחו של הקיבוץ, שפתח את שעריו ובעיקר את הלב למעפילים. השיר מסתיים במילים המרגשות, האמתיות כל כך: "זה הבית שבנינו, זה האורן שנטענו, זה השביל וזוהי הבאר. מי שבא לפה –אחינו. מי שבא ישב אתנו. והשער שוב לא ייסגר"
יורם טהרלב נולד בשנת 1938 בקיבוץ יגור, כתב בימי חייו יותר מאלף שירים (!) , שחלק ניכר מהם הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. ילדותו בקיבוץ יגור השפיעה על כתיבתו ורבים משיריו מתארים את הנוף החקלאי של הקיבוץ ואת רכס הרי הכרמל טהרלב היה מאהובים הגדולים של הארץ ובשיריו אפשר למצא את סיפורה של המדינה בראשית ימיה , לדוגמא בשירים : "ההר הירוק תמיד", "עוד לא תמו כל פלאייך" ו"קום והתהלך בארץ" הוא הרבה לכתוב ללהקות צבאיות, ושיתוף הפעולה שלו עם יאיר רוזנבלום הוליד שירים זכורים ונפלאים כמו "גבעת התחמושת", "שירו של צנחן", "על כפיו יביא" ו"היה לי חבר היה לי אח". "הוא פשוט שריונר", "אין כבר דרך חזרה" ו"ישנן בנות".
אחד משיריו המפורסמים של טהר לב הוא השיר "צל ומי באר" השיר קשור לארוע היסטורי של הגעת המעפילים לקבוץ יגור.
ב-9 באוקטובר 1945, פרץ הגדוד הראשון של הפלמ"ח, בפיקודו של נחום שריג, חבר קיבוץ בית השיטה וסגנו יצחק רבין, למחנה עתלית, בו ריכזו הבריטים את המעפילים לקראת גירושם מן הארץ. הכוח שחרר 208 מעפילים. כוח הפלמח לקח את המעפילים במסע רגלי מפרך מעתלית אל קיבוץ בית אורן שבפסגות הכרמל. כשהסתבר שהבריטים גילו את מקום המסתור הועברו העולים במסע רגלי מקיבוץ בית אורן שעל פסגות הכרמל מזרחה אל קיבוץ יגור שבעמק זבולון.. בצהרי יום 9 לאוקטובר 1945 צלצל הפעמון שבקיבוץ יגור והחברים הוזעקו אל מורדות הכרמל כדי לסייע לעולים להגיע למשק. גם הילדים נזעקו וביניהם היה גם יורם טרלובסקי, לימים יורם טהרלב. יורם טהרלב מספר שראה את העולים החדשים התשושים מהמסע המייגע נתמכים על ידי חברי המשק ומפוזרים לחדרים. ממחסן הבגדים הופצו בגדים שנועדו לחברי הקיבוץ וכל העולים התלבשו בהם, כדי שחיילי הצבא הבריטי שיגיעו לא יוכלו להבחין בין חבר קיבוץ ותיק לעולה חדש. הוראה נתנה לכל החברים והעולים, לענות על כל שאלה במלים: "אני יהודי מארץ ישראל". גם בחדר הוריו של יורם טהרלב בן ה-7 הוסתרה מעפילה.
המשטרה הבריטית שיגרה למזכירות יגור תביעה אולטימטיבית להסגיר את המעפילים. מזכירת הקיבוץ, בת שבע חייקין, השיבה במכתב הבא: "אין אנו מכירים בחוקיות תביעה זו. היה לנו, ולעולם כולו, כל היסוד להאמין כי לאחר הזוועות שעברו על עמנו בשנות המלחמה, תעשה בריטניה הגדולה את כל המאמצים להחיש את עלייתם של שרידי היהדות לארץ. לא נסגיר מעפילים לידי המשטרה, כי אם נעזור בידם תמיד ובכל הדרכים לעלייתם לארץ מולדתם. לא נסגיר אנשים שעזרו למעפילים להשתחרר ממחנה הריכוז בארץ, כי כל היישוב העברי עומד הכן לעזרתם של המעפילים. לא נשקוט ולא ננוח עד אשר קום יקום הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, ארץ מולדתנו, ובה עם עברי חפשי ובריא, בן חורין ככל העמים עלי אדמות".
בשיר "צל ומי באר", מנציח טהרלב את רוחו של הקיבוץ, שפתח את שעריו ובעיקר את הלב למעפילים. השיר מסתיים במילים המרגשות, האמתיות כל כך: "זה הבית שבנינו, זה האורן שנטענו, זה השביל וזוהי הבאר. מי שבא לפה –אחינו. מי שבא ישב אתנו. והשער שוב לא ייסגר"
הרחבה: העומק של הכנסת אורחים- מפגש עם האחר
אחד הסיפורים הכי ידועים על אברהם אבינו הוא הכנסת האורחים של שלושת המלאכים שהסתימה בבשורה על לידת יצחק. על אף הפרסום הרב של הפסוקים רבים לא שמים לב לקשיים הלשונים שקימים בפסוקים אלו
(א) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה' בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ (ב) וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ (ג) וַיֹּאמַ֑ר אֲ-דֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃
(1) The LORD appeared to him by the terebinths of Mamre; he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot. (2) Looking up, he saw three men standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground, (3) he said, “My lords, if it please you, do not go on past your servant. (4) Let a little water be brought; bathe your feet and recline under the tree. (5) And let me fetch a morsel of bread that you may refresh yourselves; then go on—seeing that you have come your servant’s way.” They replied, “Do as you have said.” (6) Abraham hastened into the tent to Sarah, and said, “Quick, three seahs of choice flour! Knead and make cakes!” (7) Then Abraham ran to the herd, took a calf, tender and choice, and gave it to a servant-boy, who hastened to prepare it. (8) He took curds and milk and the calf that had been prepared and set these before them; and he waited on them under the tree as they ate. (9) They said to him, “Where is your wife Sarah?” And he replied, “There, in the tent.” (10) Then one said, “I will return to you next year, and your wife Sarah shall have a son!” Sarah was listening at the entrance of the tent, which was behind him. (11) Now Abraham and Sarah were old, advanced in years; Sarah had stopped having the periods of women. (12) And Sarah laughed to herself, saying, “Now that I am withered, am I to have enjoyment—with my husband so old?” (13) Then the LORD said to Abraham, “Why did Sarah laugh, saying, ‘Shall I in truth bear a child, old as I am?’ (14) Is anything too wondrous for the LORD? I will return to you at the same season next year, and Sarah shall have a son.” (15) Sarah lied, saying, “I did not laugh,” for she was frightened. But He replied, “You did laugh.” (16) The men set out from there and looked down toward Sodom, Abraham walking with them to see them off. (17) Now the LORD had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do, (18) since Abraham is to become a great and populous nation and all the nations of the earth are to bless themselves by him? (19) For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the LORD by doing what is just and right, in order that the LORD may bring about for Abraham what He has promised him.” (20) Then the LORD said, “The outrage of Sodom and Gomorrah is so great, and their sin so grave! (21) I will go down to see whether they have acted altogether according to the outcry that has reached Me; if not, I will take note.” (22) The men went on from there to Sodom, while Abraham remained standing before the LORD. (23) Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty? (24) What if there should be fifty innocent within the city; will You then wipe out the place and not forgive it for the sake of the innocent fifty who are in it? (25) Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty, so that innocent and guilty fare alike. Far be it from You! Shall not the Judge of all the earth deal justly?” (26) And the LORD answered, “If I find within the city of Sodom fifty innocent ones, I will forgive the whole place for their sake.” (27) Abraham spoke up, saying, “Here I venture to speak to my Lord, I who am but dust and ashes: (28) What if the fifty innocent should lack five? Will You destroy the whole city for want of the five?” And He answered, “I will not destroy if I find forty-five there.” (29) But he spoke to Him again, and said, “What if forty should be found there?” And He answered, “I will not do it, for the sake of the forty.” (30) And he said, “Let not my Lord be angry if I go on: What if thirty should be found there?” And He answered, “I will not do it if I find thirty there.” (31) And he said, “I venture again to speak to my Lord: What if twenty should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the twenty.” (32) And he said, “Let not my Lord be angry if I speak but this last time: What if ten should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the ten.” (33) When the LORD had finished speaking to Abraham, He departed; and Abraham returned to his place.
הקשיים בפסוקים:
1. בפסוק הראשון ה' מתגלה לאברהם אבל לא אומר לו שום דבר , אין את ההמשך הקלאסי "וידבר ה' אל אברהם..." וכו
2. בפסוק ג' האם אברהם מדבר אל האל שמופיע בפסוק א או אל המלאכים שמופיעים בפסוק ב'. יש משהו מבולבל בפסוקים
3. האל שמתגלה בפסוק א' מופיע בפעם הבאה רק בפסוק י"ג. לאן הוא נעלם ב-12 הפסוקים שבאמצע.
1. בפסוק הראשון ה' מתגלה לאברהם אבל לא אומר לו שום דבר , אין את ההמשך הקלאסי "וידבר ה' אל אברהם..." וכו
2. בפסוק ג' האם אברהם מדבר אל האל שמופיע בפסוק א או אל המלאכים שמופיעים בפסוק ב'. יש משהו מבולבל בפסוקים
3. האל שמתגלה בפסוק א' מופיע בפעם הבאה רק בפסוק י"ג. לאן הוא נעלם ב-12 הפסוקים שבאמצע.
רש"י, גדול פרשני המקרא פותר את הקשיים כך.
בפסוק א' האל מתגלה לאברהם לא בשביל להגיד לו משהו אלא בשביל לבקר את החולה (ומכאן לומדים על חשיבות ביקור חולים)
"וירא אליו. לבקר את החולה. אמר ר' חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל לשלומו..."
ואז , תוך כדי ההתגלות, פתאום רואה אברהם שלושה אנשים (על פי המדרש הם היו שלושה ערבים שמשתחווים לעפר רגליהם) .
ברגע זה אברהם נמצא בדילמה, האם להשאר בהתגלות האלוהית או ללכת ולקבל את האורחים.
אברהם בוחר באורחים , ולפי רשי, בפסוק ג' הוא מבקש מאלוהים שימתין לו עד לסיום הכנסת האורחים. כפי שכותב רש"י:
"אל נא תעבור: ...והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. דכתיב "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר"
בפסוק א' האל מתגלה לאברהם לא בשביל להגיד לו משהו אלא בשביל לבקר את החולה (ומכאן לומדים על חשיבות ביקור חולים)
"וירא אליו. לבקר את החולה. אמר ר' חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא ושאל לשלומו..."
ואז , תוך כדי ההתגלות, פתאום רואה אברהם שלושה אנשים (על פי המדרש הם היו שלושה ערבים שמשתחווים לעפר רגליהם) .
ברגע זה אברהם נמצא בדילמה, האם להשאר בהתגלות האלוהית או ללכת ולקבל את האורחים.
אברהם בוחר באורחים , ולפי רשי, בפסוק ג' הוא מבקש מאלוהים שימתין לו עד לסיום הכנסת האורחים. כפי שכותב רש"י:
"אל נא תעבור: ...והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. דכתיב "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר"
שאלות למחשבה :
פשט: מה לדעתכם המשמעות שאלוהים מתגלה לאברהם בלי להגיד לו משהו ספציפי? מה המשעות של "ביקור חולים"
דרש: מה המשמעות של העדפה של אברהם לקבל את האורחים על פני ההתגלות האלוהית
רמז: האם אתם מסכימים עם האמירה "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"?
פשט: מה לדעתכם המשמעות שאלוהים מתגלה לאברהם בלי להגיד לו משהו ספציפי? מה המשעות של "ביקור חולים"
דרש: מה המשמעות של העדפה של אברהם לקבל את האורחים על פני ההתגלות האלוהית
רמז: האם אתם מסכימים עם האמירה "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"?
כרטיס שנה טובה, עם דיוקן שמיוחס לרש"י. מתוך ארכיון הספריה הלאומית
לעומת רש"י, נכדו הרשב"ם , פתר את הקשיים לפי שיטתו. לפי הרשב"ם, פסוק א' הוא פסוק כותרת: הקב"ה התגלה לאברהם. פסוק ב, הוא פירוט: איך הקב"ה התגלה לאברהם? תשובה: בדמות שלושה אנשים. לפי הרשב"ם שלושת המלאכים הם ההתגלות של האל ולכן בפסוקים לפעמים מדובר על מלאכים ולפעמים מדובר על האל. כפי שכותב הרשב"ם:
וירא אליו: היאך? שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים. שבהרמה מקומות כשנראה המלאך קוראו בשם שכינה כדכתיב "כשמי בקרבו"- שולחו כמותו.
כך שלפי הרשב"ם אין לאברהם דילמא האם עדיף לקבל את האורחים או לקבל את פניו של האל- אלא- קבלת האורחים היא היא קבלת פניו של האל.
דברים אלו מזכירים את דבריו של הפילוסוף מרטין בובר שכתב:
"כל פגישת אמת ... היא מפגש עם שוליו של האתה הנצחי"
או של הפילוסוף היהודי -צרפתי עמנואל לוינס שראה את המפגש עם האחר כקבלת פני שכינה.
וירא אליו: היאך? שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים. שבהרמה מקומות כשנראה המלאך קוראו בשם שכינה כדכתיב "כשמי בקרבו"- שולחו כמותו.
כך שלפי הרשב"ם אין לאברהם דילמא האם עדיף לקבל את האורחים או לקבל את פניו של האל- אלא- קבלת האורחים היא היא קבלת פניו של האל.
דברים אלו מזכירים את דבריו של הפילוסוף מרטין בובר שכתב:
"כל פגישת אמת ... היא מפגש עם שוליו של האתה הנצחי"
או של הפילוסוף היהודי -צרפתי עמנואל לוינס שראה את המפגש עם האחר כקבלת פני שכינה.
ציור שמיוחס לדיוקן הרשב"ם מתוך אתר חב"דיפדיה.
הכנסת אורחים וקיבוץ כרמים:
'בוץ כרמים הוקם ב-1980 על ידי השומר הצעיר כאחד מהקבוצים החקלאיים האחרונים בארץ. ב-2006 עבר הקבוץ התחדשות והוא קיבל לשורותיו קבוצה מעורבת של דתיים וחילונים (שהגיעה ברובה מכפר הסטודנטים אשלים של תנועת אילים) וקבוצה אקולוגית מתל אביב שהייתה מעונינת להקים כפר אקולוגי מקיים. בעקבות כך קבוץ כרמים הינו "קיבוץ אקולוגי מעורב דתיים וחילונים"
קבוץ כרמים חרט על דגלו את ערך החיים המשותפים בו השותפים מנסים לקיים באורחות חייהם את "דרך אברהם" .
אתם מוזמנים להכנס אל הקבוץ ולהתרשם בעצמיכם מניסיון זה
'בוץ כרמים הוקם ב-1980 על ידי השומר הצעיר כאחד מהקבוצים החקלאיים האחרונים בארץ. ב-2006 עבר הקבוץ התחדשות והוא קיבל לשורותיו קבוצה מעורבת של דתיים וחילונים (שהגיעה ברובה מכפר הסטודנטים אשלים של תנועת אילים) וקבוצה אקולוגית מתל אביב שהייתה מעונינת להקים כפר אקולוגי מקיים. בעקבות כך קבוץ כרמים הינו "קיבוץ אקולוגי מעורב דתיים וחילונים"
קבוץ כרמים חרט על דגלו את ערך החיים המשותפים בו השותפים מנסים לקיים באורחות חייהם את "דרך אברהם" .
אתם מוזמנים להכנס אל הקבוץ ולהתרשם בעצמיכם מניסיון זה
לסיכום חלק זה של הלימוד אתם מוזמנים להאזין לשיר של יום חולין של הפזמנאית רחל שפירא.
חישבו על המילים: "הן בפניך משתקפים פתאום פני"
חישבו על המילים: "הן בפניך משתקפים פתאום פני"
תחנה רביעית: הפסיפס- על גדר ההפרדה
עם ההגעה לפאתי יער כרמים אנחנו נתקלים בפסיפס תעשיתי. זהו פסיפס ששימש כנראה לבית בד או ליקב בבית חווה מהתקופה הביזנטית (המאה ה-4-7) . מול בית הבד ניתן לראות את גדר ההפרדה. זהו פריט הנוף הבולט ביותר ביום הזה של המסלול הוא גדר ההפרדה , שמפרידה את המרחב בין יהודה ושומרון לבין צפון הנגב (בין שיפולי הר חברון לבין בקעת באר שבע)
גדר ההפרדה הוקמה בעקבות החלטת ממשלה החל משנת 2002 והיא מונה כ-720 ק"מ והיא עלתה כעשרה מיליארד ש"ח.
אתם מוזמנים לשמע את השיר "יהיה טוב" של יונתן גפן , שיר שמכיל את השורה "ממשלות וגנרלים/שחילקו לנו את הנוף/לשלהם ולשלנו"
https://www.youtube.com/watch?v=t5m31BjDkb8
גדר ההפרדה היא פריט נוף מודרני
אבל המאבק בין החקלאים יושבי הר חברון לבין רועי הצאן מהמדבר הוא מאבק קדום. וגם כאן אנחנו חוזרים לאברהם אבינו
עם ההגעה לפאתי יער כרמים אנחנו נתקלים בפסיפס תעשיתי. זהו פסיפס ששימש כנראה לבית בד או ליקב בבית חווה מהתקופה הביזנטית (המאה ה-4-7) . מול בית הבד ניתן לראות את גדר ההפרדה. זהו פריט הנוף הבולט ביותר ביום הזה של המסלול הוא גדר ההפרדה , שמפרידה את המרחב בין יהודה ושומרון לבין צפון הנגב (בין שיפולי הר חברון לבין בקעת באר שבע)
גדר ההפרדה הוקמה בעקבות החלטת ממשלה החל משנת 2002 והיא מונה כ-720 ק"מ והיא עלתה כעשרה מיליארד ש"ח.
אתם מוזמנים לשמע את השיר "יהיה טוב" של יונתן גפן , שיר שמכיל את השורה "ממשלות וגנרלים/שחילקו לנו את הנוף/לשלהם ולשלנו"
https://www.youtube.com/watch?v=t5m31BjDkb8
גדר ההפרדה היא פריט נוף מודרני
אבל המאבק בין החקלאים יושבי הר חברון לבין רועי הצאן מהמדבר הוא מאבק קדום. וגם כאן אנחנו חוזרים לאברהם אבינו
וְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם ...עַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ (לב) וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קׇם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים׃ (לג) וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה' אֵ֥ל עוֹלָֽם׃
(1) The LORD took note of Sarah as He had promised, and the LORD did for Sarah as He had spoken. (2) Sarah conceived and bore a son to Abraham in his old age, at the set time of which God had spoken. (3) Abraham gave his newborn son, whom Sarah had borne him, the name of Isaac. (4) And when his son Isaac was eight days old, Abraham circumcised him, as God had commanded him. (5) Now Abraham was a hundred years old when his son Isaac was born to him. (6) Sarah said, “God has brought me laughter; everyone who hears will laugh with me.” (7) And she added,
“Who would have said to Abraham
That Sarah would suckle children!
Yet I have borne a son in his old age.” (8) The child grew up and was weaned, and Abraham held a great feast on the day that Isaac was weaned. (9) Sarah saw the son whom Hagar the Egyptian had borne to Abraham playing. (10) She said to Abraham, “Cast out that slave-woman and her son, for the son of that slave shall not share in the inheritance with my son Isaac.” (11) The matter distressed Abraham greatly, for it concerned a son of his. (12) But God said to Abraham, “Do not be distressed over the boy or your slave; whatever Sarah tells you, do as she says, for it is through Isaac that offspring shall be continued for you. (13) As for the son of the slave-woman, I will make a nation of him, too, for he is your seed.” (14) Early next morning Abraham took some bread and a skin of water, and gave them to Hagar. He placed them over her shoulder, together with the child, and sent her away. And she wandered about in the wilderness of Beer-sheba. (15) When the water was gone from the skin, she left the child under one of the bushes, (16) and went and sat down at a distance, a bowshot away; for she thought, “Let me not look on as the child dies.” And sitting thus afar, she burst into tears. (17) God heard the cry of the boy, and an angel of God called to Hagar from heaven and said to her, “What troubles you, Hagar? Fear not, for God has heeded the cry of the boy where he is. (18) Come, lift up the boy and hold him by the hand, for I will make a great nation of him.” (19) Then God opened her eyes and she saw a well of water. She went and filled the skin with water, and let the boy drink. (20) God was with the boy and he grew up; he dwelt in the wilderness and became a bowman. (21) He lived in the wilderness of Paran; and his mother got a wife for him from the land of Egypt. (22) At that time Abimelech and Phicol, chief of his troops, said to Abraham, “God is with you in everything that you do. (23) Therefore swear to me here by God that you will not deal falsely with me or with my kith and kin, but will deal with me and with the land in which you have sojourned as loyally as I have dealt with you.” (24) And Abraham said, “I swear it.” (25) Then Abraham reproached Abimelech for the well of water which the servants of Abimelech had seized. (26) But Abimelech said, “I do not know who did this; you did not tell me, nor have I heard of it until today.” (27) Abraham took sheep and oxen and gave them to Abimelech, and the two of them made a pact. (28) Abraham then set seven ewes of the flock by themselves, (29) and Abimelech said to Abraham, “What mean these seven ewes which you have set apart?” (30) He replied, “You are to accept these seven ewes from me as proof that I dug this well.” (31) Hence that place was called Beer-sheba, for there the two of them swore an oath. (32) When they had concluded the pact at Beer-sheba, Abimelech and Phicol, chief of his troops, departed and returned to the land of the Philistines. (33) [Abraham] planted a tamarisk at Beer-sheba, and invoked there the name of the LORD, the Everlasting God. (34) And Abraham resided in the land of the Philistines a long time.
“Who would have said to Abraham
That Sarah would suckle children!
Yet I have borne a son in his old age.” (8) The child grew up and was weaned, and Abraham held a great feast on the day that Isaac was weaned. (9) Sarah saw the son whom Hagar the Egyptian had borne to Abraham playing. (10) She said to Abraham, “Cast out that slave-woman and her son, for the son of that slave shall not share in the inheritance with my son Isaac.” (11) The matter distressed Abraham greatly, for it concerned a son of his. (12) But God said to Abraham, “Do not be distressed over the boy or your slave; whatever Sarah tells you, do as she says, for it is through Isaac that offspring shall be continued for you. (13) As for the son of the slave-woman, I will make a nation of him, too, for he is your seed.” (14) Early next morning Abraham took some bread and a skin of water, and gave them to Hagar. He placed them over her shoulder, together with the child, and sent her away. And she wandered about in the wilderness of Beer-sheba. (15) When the water was gone from the skin, she left the child under one of the bushes, (16) and went and sat down at a distance, a bowshot away; for she thought, “Let me not look on as the child dies.” And sitting thus afar, she burst into tears. (17) God heard the cry of the boy, and an angel of God called to Hagar from heaven and said to her, “What troubles you, Hagar? Fear not, for God has heeded the cry of the boy where he is. (18) Come, lift up the boy and hold him by the hand, for I will make a great nation of him.” (19) Then God opened her eyes and she saw a well of water. She went and filled the skin with water, and let the boy drink. (20) God was with the boy and he grew up; he dwelt in the wilderness and became a bowman. (21) He lived in the wilderness of Paran; and his mother got a wife for him from the land of Egypt. (22) At that time Abimelech and Phicol, chief of his troops, said to Abraham, “God is with you in everything that you do. (23) Therefore swear to me here by God that you will not deal falsely with me or with my kith and kin, but will deal with me and with the land in which you have sojourned as loyally as I have dealt with you.” (24) And Abraham said, “I swear it.” (25) Then Abraham reproached Abimelech for the well of water which the servants of Abimelech had seized. (26) But Abimelech said, “I do not know who did this; you did not tell me, nor have I heard of it until today.” (27) Abraham took sheep and oxen and gave them to Abimelech, and the two of them made a pact. (28) Abraham then set seven ewes of the flock by themselves, (29) and Abimelech said to Abraham, “What mean these seven ewes which you have set apart?” (30) He replied, “You are to accept these seven ewes from me as proof that I dug this well.” (31) Hence that place was called Beer-sheba, for there the two of them swore an oath. (32) When they had concluded the pact at Beer-sheba, Abimelech and Phicol, chief of his troops, departed and returned to the land of the Philistines. (33) [Abraham] planted a tamarisk at Beer-sheba, and invoked there the name of the LORD, the Everlasting God. (34) And Abraham resided in the land of the Philistines a long time.
(א) וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ ה' .... וְכׇל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר.
וַיָּ֨שׇׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃ (יט) וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃ (כ) וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃ (כא) וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃ (כב) וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהֹוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃ (כג) וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע.
(1) There was a famine in the land—aside from the previous famine that had occurred in the days of Abraham—and Isaac went to Abimelech, king of the Philistines, in Gerar. (2) The LORD had appeared to him and said, “Do not go down to Egypt; stay in the land which I point out to you. (3) Reside in this land, and I will be with you and bless you; I will assign all these lands to you and to your heirs, fulfilling the oath that I swore to your father Abraham. (4) I will make your heirs as numerous as the stars of heaven, and assign to your heirs all these lands, so that all the nations of the earth shall bless themselves by your heirs— (5) inasmuch as Abraham obeyed Me and kept My charge: My commandments, My laws, and My teachings.” (6) So Isaac stayed in Gerar. (7) When the men of the place asked him about his wife, he said, “She is my sister,” for he was afraid to say “my wife,” thinking, “The men of the place might kill me on account of Rebekah, for she is beautiful.” (8) When some time had passed, Abimelech king of the Philistines, looking out of the window, saw Isaac fondling his wife Rebekah. (9) Abimelech sent for Isaac and said, “So she is your wife! Why then did you say: ‘She is my sister?’” Isaac said to him, “Because I thought I might lose my life on account of her.” (10) Abimelech said, “What have you done to us! One of the people might have lain with your wife, and you would have brought guilt upon us.” (11) Abimelech then charged all the people, saying, “Anyone who molests this man or his wife shall be put to death.” (12) Isaac sowed in that land and reaped a hundredfold the same year. The LORD blessed him, (13) and the man grew richer and richer until he was very wealthy: (14) he acquired flocks and herds, and a large household, so that the Philistines envied him. (15) And the Philistines stopped up all the wells which his father’s servants had dug in the days of his father Abraham, filling them with earth. (16) And Abimelech said to Isaac, “Go away from us, for you have become far too big for us.” (17) So Isaac departed from there and encamped in the wadi of Gerar, where he settled. (18) Isaac dug anew the wells which had been dug in the days of his father Abraham and which the Philistines had stopped up after Abraham’s death; and he gave them the same names that his father had given them. (19) But when Isaac’s servants, digging in the wadi, found there a well of spring water, (20) the herdsmen of Gerar quarreled with Isaac’s herdsmen, saying, “The water is ours.” He named that well Esek, because they contended with him. (21) And when they dug another well, they disputed over that one also; so he named it Sitnah. (22) He moved from there and dug yet another well, and they did not quarrel over it; so he called it Rehoboth, saying, “Now at last the LORD has granted us ample space to increase in the land.” (23) From there he went up to Beer-sheba. (24) That night the LORD appeared to him and said, “I am the God of your father Abraham. Fear not, for I am with you, and I will bless you and increase your offspring for the sake of My servant Abraham.” (25) So he built an altar there and invoked the LORD by name. Isaac pitched his tent there and his servants started digging a well. (26) And Abimelech came to him from Gerar, with Ahuzzath his councilor and Phicol chief of his troops. (27) Isaac said to them, “Why have you come to me, seeing that you have been hostile to me and have driven me away from you?” (28) And they said, “We now see plainly that the LORD has been with you, and we thought: Let there be a sworn treaty between our two parties, between you and us. Let us make a pact with you (29) that you will not do us harm, just as we have not molested you but have always dealt kindly with you and sent you away in peace. From now on, be you blessed of the LORD!” (30) Then he made for them a feast, and they ate and drank. (31) Early in the morning, they exchanged oaths. Isaac then bade them farewell, and they departed from him in peace. (32) That same day Isaac’s servants came and told him about the well they had dug, and said to him, “We have found water!” (33) He named it Shibah; therefore the name of the city is Beer-sheba to this day. (34) When Esau was forty years old, he took to wife Judith daughter of Beeri the Hittite, and Basemath daughter of Elon the Hittite; (35) and they were a source of bitterness to Isaac and Rebekah.
פלישתים סתמו את בארות המים שאברהם חפר. ההסבר לסתימת הבארות הוא חלק מהמאבק של עובדי האדמה (פלישתים) כנגד רועי הצאן (אברהם ויצחק). מאבק זה הוא מימי שחר ההיסטוריה. כפי שניתן לראות במאבק הקדום ביותר בין קין להבל
( וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃ (ג) וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃ (ד) וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע ה' אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃ (ה) וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה ... וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
(1) Now the man knew his wife Eve, and she conceived and bore Cain, saying, “I have gained a male child with the help of the LORD.” (2) She then bore his brother Abel. Abel became a keeper of sheep, and Cain became a tiller of the soil. (3) In the course of time, Cain brought an offering to the LORD from the fruit of the soil; (4) and Abel, for his part, brought the choicest of the firstlings of his flock. The LORD paid heed to Abel and his offering, (5) but to Cain and his offering He paid no heed. Cain was much distressed and his face fell. (6) And the LORD said to Cain,
“Why are you distressed,
And why is your face fallen? (7) Surely, if you do right,
There is uplift.
But if you do not do right
Sin couches at the door;
Its urge is toward you,
Yet you can be its master.” (8) Cain said to his brother Abel … and when they were in the field, Cain set upon his brother Abel and killed him. (9) The LORD said to Cain, “Where is your brother Abel?” And he said, “I do not know. Am I my brother’s keeper?” (10) Then He said, “What have you done? Hark, your brother’s blood cries out to Me from the ground! (11) Therefore, you shall be more cursed than the ground, which opened its mouth to receive your brother’s blood from your hand. (12) If you till the soil, it shall no longer yield its strength to you. You shall become a ceaseless wanderer on earth.” (13) Cain said to the LORD, “My punishment is too great to bear! (14) Since You have banished me this day from the soil, and I must avoid Your presence and become a restless wanderer on earth—anyone who meets me may kill me!” (15) The LORD said to him, “I promise, if anyone kills Cain, sevenfold vengeance shall be taken on him.” And the LORD put a mark on Cain, lest anyone who met him should kill him. (16) Cain left the presence of the LORD and settled in the land of Nod, east of Eden. (17) Cain knew his wife, and she conceived and bore Enoch. And he then founded a city, and named the city after his son Enoch. (18) To Enoch was born Irad, and Irad begot Mehujael, and Mehujael begot Methusael, and Methusael begot Lamech. (19) Lamech took to himself two wives: the name of the one was Adah, and the name of the other was Zillah. (20) Adah bore Jabal; he was the ancestor of those who dwell in tents and amidst herds. (21) And the name of his brother was Jubal; he was the ancestor of all who play the lyre and the pipe. (22) As for Zillah, she bore Tubal-cain, who forged all implements of copper and iron. And the sister of Tubal-cain was Naamah. (23) And Lamech said to his wives,
“Adah and Zillah, hear my voice;
O wives of Lamech, give ear to my speech.
I have slain a man for wounding me,
And a lad for bruising me. (24) If Cain is avenged sevenfold,
Then Lamech seventy-sevenfold.” (25) Adam knew his wife again, and she bore a son and named him Seth, meaning, “God has provided me with-g another offspring in place of Abel,” for Cain had killed him. (26) And to Seth, in turn, a son was born, and he named him Enosh. It was then that men began to invoke the LORD by name.
“Why are you distressed,
And why is your face fallen? (7) Surely, if you do right,
There is uplift.
But if you do not do right
Sin couches at the door;
Its urge is toward you,
Yet you can be its master.” (8) Cain said to his brother Abel … and when they were in the field, Cain set upon his brother Abel and killed him. (9) The LORD said to Cain, “Where is your brother Abel?” And he said, “I do not know. Am I my brother’s keeper?” (10) Then He said, “What have you done? Hark, your brother’s blood cries out to Me from the ground! (11) Therefore, you shall be more cursed than the ground, which opened its mouth to receive your brother’s blood from your hand. (12) If you till the soil, it shall no longer yield its strength to you. You shall become a ceaseless wanderer on earth.” (13) Cain said to the LORD, “My punishment is too great to bear! (14) Since You have banished me this day from the soil, and I must avoid Your presence and become a restless wanderer on earth—anyone who meets me may kill me!” (15) The LORD said to him, “I promise, if anyone kills Cain, sevenfold vengeance shall be taken on him.” And the LORD put a mark on Cain, lest anyone who met him should kill him. (16) Cain left the presence of the LORD and settled in the land of Nod, east of Eden. (17) Cain knew his wife, and she conceived and bore Enoch. And he then founded a city, and named the city after his son Enoch. (18) To Enoch was born Irad, and Irad begot Mehujael, and Mehujael begot Methusael, and Methusael begot Lamech. (19) Lamech took to himself two wives: the name of the one was Adah, and the name of the other was Zillah. (20) Adah bore Jabal; he was the ancestor of those who dwell in tents and amidst herds. (21) And the name of his brother was Jubal; he was the ancestor of all who play the lyre and the pipe. (22) As for Zillah, she bore Tubal-cain, who forged all implements of copper and iron. And the sister of Tubal-cain was Naamah. (23) And Lamech said to his wives,
“Adah and Zillah, hear my voice;
O wives of Lamech, give ear to my speech.
I have slain a man for wounding me,
And a lad for bruising me. (24) If Cain is avenged sevenfold,
Then Lamech seventy-sevenfold.” (25) Adam knew his wife again, and she bore a son and named him Seth, meaning, “God has provided me with-g another offspring in place of Abel,” for Cain had killed him. (26) And to Seth, in turn, a son was born, and he named him Enosh. It was then that men began to invoke the LORD by name.
קין רוצח את הבל, ציור מעשה ידי ברתולומאו מנפרדי, שנת 1600 לערך. מוצג במוזיאון לתולדות האמנות בווינה
גדר ההפרדה היא גם מכשול פיזי בין ההר למדבר אבל היא גדר שנמצאת בלב שמפרידה בין "אנחנו" לבין "הם".
יהודה עמיחי בשירי הנפלא "שיר ליל שבת" עוסק בחוויה שלו בימי ירושלים המחולקת, ירושלים שבליבה חומה בין מזרח למערב
"וידענו היטב כי הגבול
הוא קרוב ואסור לנו שם
אבי התפלל ויכולו
הארץ וכל צבאם"
מכוון שאנחנו נמצאים ביום שישי, בערב שבת, אתם מוזמנים להאזין לשיר בביצוע של חווה אלברשטין
יהודה עמיחי בשירי הנפלא "שיר ליל שבת" עוסק בחוויה שלו בימי ירושלים המחולקת, ירושלים שבליבה חומה בין מזרח למערב
"וידענו היטב כי הגבול
הוא קרוב ואסור לנו שם
אבי התפלל ויכולו
הארץ וכל צבאם"
מכוון שאנחנו נמצאים ביום שישי, בערב שבת, אתם מוזמנים להאזין לשיר בביצוע של חווה אלברשטין
שיר ליל שבת
מילים: יהודה עמיחי
לחן: משה וילנסקי
התבואי אלי הלילה
כבסים כבר יבשו בחצר
מלחמה שאף פעם לא די לה
היא עכשיו במקום אחר
וכבישים שבים בלי הרף
לבדם כסוס בלי רוכבו
והבית נסגר בערב
על הטוב והרע שבו
וידענו היטב כי הגבול
הוא קרוב ואסור לנו שם
אבי התפלל ויכולו
הארץ וכל צבאם
צבא והארץ האפילו
עוד מעט יכבה האור
המצווה בה שמיים התחילו
שוב השניים צריכים לגמור
מילים: יהודה עמיחי
לחן: משה וילנסקי
התבואי אלי הלילה
כבסים כבר יבשו בחצר
מלחמה שאף פעם לא די לה
היא עכשיו במקום אחר
וכבישים שבים בלי הרף
לבדם כסוס בלי רוכבו
והבית נסגר בערב
על הטוב והרע שבו
וידענו היטב כי הגבול
הוא קרוב ואסור לנו שם
אבי התפלל ויכולו
הארץ וכל צבאם
צבא והארץ האפילו
עוד מעט יכבה האור
המצווה בה שמיים התחילו
שוב השניים צריכים לגמור
הזמנה למסע:
במהלך הסיור ראינו שתי דרכים ביחס אל "האחר". או קבלת אורחים או גדר.
חישבו על היחס שליכם אל האחר.
איזה דרך אתם מעדיפים?
האם לדעתכם מפגש עם האחר הוא קבלת פני שכינה?
לסיום, אתם מוזמנים לקרא את השיר הנפלא של המושררת הפינית אוה קלפי ולחשוב על השאלות שעולות מן השיר
במהלך הסיור ראינו שתי דרכים ביחס אל "האחר". או קבלת אורחים או גדר.
חישבו על היחס שליכם אל האחר.
איזה דרך אתם מעדיפים?
האם לדעתכם מפגש עם האחר הוא קבלת פני שכינה?
לסיום, אתם מוזמנים לקרא את השיר הנפלא של המושררת הפינית אוה קלפי ולחשוב על השאלות שעולות מן השיר
תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק
אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא
אווה קילפי. פינלנד. מאה 20 תרגום: רמי סע
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק
אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא
אווה קילפי. פינלנד. מאה 20 תרגום: רמי סע
שאלות מנחות :
פשט: הסברו את השיר במילים שליכם
דרש: האם האורח מפריע או לא?
רמז: קשרו את השיר לפתגם "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"
סוד: האם חוויתם מתי שהוא מפגש מטלטל ? האם תוכלו לשתף את החוויה?
פשט: הסברו את השיר במילים שליכם
דרש: האם האורח מפריע או לא?
רמז: קשרו את השיר לפתגם "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה"
סוד: האם חוויתם מתי שהוא מפגש מטלטל ? האם תוכלו לשתף את החוויה?
תחנה חמישית- קבוץ כרמים
קבוץ כרמים הוקם בשנת 1980
בשנת 2006 עבר הקבוץ התחדשות ואל הקבוץ הצטרפו שתי קבוצות
קבוצה שחלמה להקים כפר אקולוגי מקיים
וקבוצה שחלמה להקים ישוב מעורב של דתיים וחילונים.
שתי הקבוצות הצטרפו אל הקבוץ ונקבע חזון בעל חמישה עקרונות:
1. חקלאות וציונות
2. אקולוגיה וקיימות
3. חיים משותפים של חילונים מסורתיים ודתיים
4. חיי קהילה
5. מעורבות חברתית
כל אחד מחמשת העקרונות האלו מקבל ממשות בחיי היום יום בכרמים.
חקלאות: הקבוץ מגדל גדולי שדה, שקדיות ועוד
אקולוגיה: יש מערכת של איסוף זבל אורגני מהבתים, תאורה סורית ברחבי הקבוץ , השקיה על ידי מים אפורים ועוד
3. חיים משותפים: כל יום אחרי הלימודים קיימת מערכת חינוך חברתית משלבת, ארועים קהלתיים וחגים משותפים
4. חיי קהילה: מערכת של ערבות הדדית
5. מעורבות חברתית: מכינה קדם צבאית מעורבת שפועלת בקבוץ, מרכז תעסוקה יום של אלו"ט , שיתוף פעולה עם נשים בדואיות דרך עמות יאנביע
במובנים רבים קבוץ כרמים מנסה לחיות את "דרך אברהם" של הכנסת אורחים וקבלת האחר ביום יום
קבוץ כרמים הוקם בשנת 1980
בשנת 2006 עבר הקבוץ התחדשות ואל הקבוץ הצטרפו שתי קבוצות
קבוצה שחלמה להקים כפר אקולוגי מקיים
וקבוצה שחלמה להקים ישוב מעורב של דתיים וחילונים.
שתי הקבוצות הצטרפו אל הקבוץ ונקבע חזון בעל חמישה עקרונות:
1. חקלאות וציונות
2. אקולוגיה וקיימות
3. חיים משותפים של חילונים מסורתיים ודתיים
4. חיי קהילה
5. מעורבות חברתית
כל אחד מחמשת העקרונות האלו מקבל ממשות בחיי היום יום בכרמים.
חקלאות: הקבוץ מגדל גדולי שדה, שקדיות ועוד
אקולוגיה: יש מערכת של איסוף זבל אורגני מהבתים, תאורה סורית ברחבי הקבוץ , השקיה על ידי מים אפורים ועוד
3. חיים משותפים: כל יום אחרי הלימודים קיימת מערכת חינוך חברתית משלבת, ארועים קהלתיים וחגים משותפים
4. חיי קהילה: מערכת של ערבות הדדית
5. מעורבות חברתית: מכינה קדם צבאית מעורבת שפועלת בקבוץ, מרכז תעסוקה יום של אלו"ט , שיתוף פעולה עם נשים בדואיות דרך עמות יאנביע
במובנים רבים קבוץ כרמים מנסה לחיות את "דרך אברהם" של הכנסת אורחים וקבלת האחר ביום יום