Torah Study & Forgetfulness
(יח) וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹקִֽים׃

(18) Upon finishing speaking with him on Mount Sinai, [God] gave Moses the two tablets of the Pact, stone tablets inscribed with the finger of God.

(ב) ככלתו. ככלתו כְּתִיב – חָסֵר – שֶׁנִּמְסְרָה לוֹ תּוֹרָה בְּמַתָּנָה כְּכַלָּה לֶחָתָן, שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִלְמֹד כֻּלָּהּ בִּזְמַן מֻעָט כָּזֶה. דָּבָר אַחֵר, מַה כַּלָּה מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכ"ד קִשּׁוּטִין – הֵן הָאֲמוּרִים בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה – אַף תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בְּכ"ד סְפָרִים:

(2) ככלתו WHEN HE FINISHED [SPEAKING] — The word ככלתו is written defectively (without a ו after the ל) to intimate that the Torah was handed over to Moses as a gift (note the word ויתן), complete in every respect, even as the bride (the word ככלתו is taken to be connected with “כלה”, bride) is handed over to the bridegroom completely equipped with all she requires — for in a period brief as this which Moses spent on the mountain, he must have been unable to learn in its entirety every law to be derived from it. Another explanation why the word is written defective is: just as a bride (כלה) bedecks herself with 24 ornaments — those which are mentioned in the book of Isaiah (ch. 3) — so a scholar (תלמיד חכם) ought to be thoroughly versed in the contents of the 24 books of Scripture (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 16).

(ו) דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה משֶׁה לְמַעְלָה, הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם יֵשׁ לִי אַרְבָּעִים יוֹם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֶּׁהִשְׁלִים אַרְבָּעִים יוֹם נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה. וְכִי כָּל הַתּוֹרָה לָמַד משֶׁה, כְּתִיב בַּתּוֹרָה (איוב יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם, וּלְאַרְבָּעִים יוֹם לְמָדָהּ משֶׁה. אֶלָּא כְּלָלִים לִמְדָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הֱוֵי: כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ,

"'He gave to Moshe' – Throughout the entire forty days that Moshe spent atop the mountain, he was learning Torah and forgetting it. He said to God, 'Master of the world – I have forty days, and I know nothing.' What did God do? When the forty days were up, God gave him the Torah as a gift, as it is written, 'He gave to Moshe.' Did Moshe then learn the entire Torah? [Surely not; as] it is written of the Torah, 'Its measure is longer than the land, and broader than the sea' (Iyov 11:9) – could Moshe then have learned it all in forty days? Rather, God taught Moshe the principles."

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי — אַל תַּאֲמֵן. לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי — אַל תַּאֲמֵן. יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי — תַּאֲמֵן.
§ Rabbi Yitzḥak said in the style of a previous passage: If a person says to you: I have labored and not found success, do not believe him. Similarly, if he says to you: I have not labored but nevertheless I have found success, do not believe him. If, however, he says to you: I have labored and I have found success, believe him.

אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לִטְרַסְקָל נָקוּב שֶׁשָּׂכַר בְּעָלָיו פּוֹעֲלִים לְמַלֹאתוֹ, מִי שֶׁטִּפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר, מָה אֲנִי מוֹעִיל, מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָּזוֹ, מִי שֶׁפִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר, וְלֹא שְׂכַר כָּל חָבִית וְחָבִית אֲנִי נוֹטֵל. כָּךְ מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ מַהוּ אוֹמֵר מָה אֲנִי מוֹעִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, מִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ אוֹמֵר וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן.