(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאׇזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃ (ג) וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כׇּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃ (ד) וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ה) וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהֹוָ֖ה מָחָֽר׃ (ו) וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק׃ {פ}
(1) When the people saw that Moses was so long in coming down from the mountain, the people gathered against Aaron and said to him, “Come, make us a god who shall go before us, for that fellow Moses—the man who brought us from the land of Egypt—we do not know what has happened to him.” (2) Aaron said to them, “[You men,] take off the gold rings that are on the ears of your wives, your sons, and your daughters, and bring them to me.” (3) And all the people took off the gold rings that were in their ears and brought them to Aaron. (4) This he took from them and cast in a mold, and made it into a molten calf. And they exclaimed, “This is your god, O Israel, who brought you out of the land of Egypt!” (5) When Aaron saw this, he built an altar before it; and Aaron announced: “Tomorrow shall be a festival of יהוה !” (6) Early next day, the people offered up burnt offerings and brought sacrifices of well-being; they sat down to eat and drink, and then rose to dance.
Exodus 32:1-6
Als das Volk sah, dass Mosche ihre Erwartung vom Berge herabzukommen nicht erfüllte, versammelte sich das Volk über Aharon, und sie sprachen zu ihm: Auf, mache uns Götter, die vor uns hergehen sollen; denn dieser Mosche, der uns aus dem Lande Mizrajim heraufgeführt, wir wissen nicht, was ihm geschehen ist.
(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ (יא) וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהֹוָה֙ יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (יב) לָ֩מָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃
(9) יהוה further said to Moses, “I see that this is a stiffnecked people. (10) Now, let Me be, that My anger may blaze forth against them and that I may destroy them, and make of you a great nation.” (11) But Moses implored his God יהוה, saying, “Let not Your anger, יהוה, blaze forth against Your people, whom You delivered from the land of Egypt with great power and with a mighty hand. (12) Let not the Egyptians say, ‘It was with evil intent that he delivered them, only to kill them off in the mountains and annihilate them from the face of the earth.’ Turn from Your blazing anger, and renounce the plan to punish Your people.
Exodus 32:9-12
Da sagte Gott zu Mosche: Ich habe dieses Volk gesehen, und siehe, es ist ein hartnäckiges (halsstarriges) Volk,
Exodus 32:21-24
Nun sprach Mosche zu Aharon: Was hat dir dieses Volk getan, dass du über dasselbe eine große Sünde hast kommen lassen?
... אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים. ועוד, כי בפירוש אמרו אלהים אשר ילכו לפנינו, לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר, אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע''פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע''פ ה' בידו. וזה טעם הזכירם משה האיש אשר העלנו, לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש אלהים:
...this verse is the key to understand the incident of the golden calf, and the thought of those who made it. For it is known that the Israelites did not think that Moses was a god, and that he did for them the signs and wonders through his own power. So what sense is there in their saying, “since Moses is gone from us, we will make ourselves gods?” Moreover, they clearly said, make us, ‘elohim’ who shall go before us — and not a deity who should give them life in this world or in the World to Come. Instead, they wanted another Moses, saying: “Moses, the man who showed us the way from Egypt until now, being in charge of the journeyings at the commandment of the Eternal by the hand of Moses, he is now lost to us; let us make ourselves another Moses who will show us the way at the commandment of the Eternal by his hand.” This is the reason for their mentioning, Moses, the man that brought us up, rather than saying “the G-d who brought them up,” for they needed a man of G-d.
Ramban über Exodus 21:1
...dieser Vers ist der Schlüssel zum Verständnis des Vorfalls mit dem goldenen Kalb und den Gedanken derer, die es machten. Denn es ist bekannt, dass die Israeliten nicht glaubten, dass Mose ein Gott war und dass er die Zeichen und Wunder für sie durch seine eigene Kraft tat. Welchen Sinn hat es also, wenn sie sagen: "Da Mose von uns gegangen ist, wollen wir uns selbst zu Göttern machen?" Mehr noch, sie sagten eindeutig: "Macht uns 'Elohim', die vor uns hergehen sollen - und nicht eine Gottheit, die ihnen das Leben in dieser Welt oder in der kommenden Welt geben sollte. Stattdessen wollten sie einen anderen Mose und sagten: "Moses, der Mann, der uns den Weg von Ägypten bis jetzt gezeigt hat, der auf Befehl des Ewigen durch die Hand des Moses die Reise geleitet hat, ist uns jetzt verloren gegangen; lasst uns einen anderen Moses machen, der uns auf Befehl des Ewigen durch seine Hand den Weg zeigen wird." Das ist der Grund dafür, dass sie Mose, den Mann, der uns heraufgeführt hat, erwähnen, anstatt zu sagen "der G-tt, der sie heraufgeführt hat", denn sie brauchten einen Mann G-ttes.
(ב) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאׇזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃
(2) Aaron said to them, “[You men,] take off the gold rings that are on the ears of your wives, your sons, and your daughters, and bring them to me.”
Aharon sagte zu ihnen: Entnehmet die goldenen Ringe, die in den Ohren eurer Frauen, eurer Söhne und Töchter sind, und bringet sie mir.
Aaron haderte mit sich selbst und sagte: Wenn ich zu Israel sage: Gebt mir Gold und Silber, so werden sie es sogleich bringen; aber siehe, ich will zu ihnen sagen: Gebt mir die Ohrringe eurer Frauen und eurer Söhne, und sogleich wird die Sache ausfallen, wie es heißt: "Und Aaron sprach zu ihnen: Brecht die goldenen Ringe ab" (Ex 32,2). Als die Frauen das hörten, waren sie nicht bereit, ihren Männern ihre Ohrringe zu geben, sondern sagten zu ihnen: Ihr wollt ein Götzenbild und ein gegossenes Bild machen, das keine Kraft hat, zu befreien. Der Heilige, gepriesen sei Er, gab den Frauen ihren Lohn in dieser Welt und in der kommenden Welt. Welchen Lohn hat er ihnen in dieser Welt gegeben? Dass sie die Neumonde strenger einhalten sollten als die Männer, und welchen Lohn wird Er ihnen in der kommenden Welt geben? Sie sind dazu bestimmt, wie die Neumonde erneuert zu werden, wie es heißt: "Er sättigt deine Jahre mit Gutem, so dass deine Jugend erneuert wird wie der Adler" (Ps. 103,5).
(ד) דן אהרן דין בינו לבין עצמו, אמר אם אני אומר לישראל תנו לי כסף וזהב מיד הם מביאים אלא הריני אומ' להם תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם והיה הדבר בטל ממנו שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא שמעו להם ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים שנ' המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך.
(4) Aaron argued with himself, saying: If I say to Israel, Give ye to me gold and silver, they will bring it immediately; but behold I will say to them, Give ye to me the earrings of your wives, and of your sons, and forthwith the matter will fail, as it is said, "And Aaron said to them, Break off the golden rings" (Ex. 32:2). The women heard (this), but they were unwilling to give their earrings to their husbands; but they said to them: Ye desire to make a graven image and a molten image without any power in it to deliver. The Holy One, blessed be He, gave the women their reward in this world and in the world to come. What reward did He give them in this world? That they should observe the New Moons more stringently than the men, and what reward will He give them in the world to come? They are destined to be renewed like the New Moons, as it is said, "Who satisfieth thy years with good things; so that thy youth is renewed like the eagle" (Ps. 103:5).
(ה) וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהֹוָ֖ה מָחָֽר׃
Als Aharon dieses sah, baute er einen Altar vor sich hin, und Aharon rief aus und sprach: Morgen ist Gott ein Fest.
הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
Hillel used to say: be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving mankind and drawing them close to the Torah.
Pirkei Avot 1:12
Hillel pflegte zu sagen: Seid wie die Jünger Aarons, die den Frieden lieben und nach Frieden streben, die Menschen lieben und sie an die Tora heranführen.
Professor Rachel Adelman, "Atoning for the Golden Calf with the Kapporet"
Die Tempel im alten Nahen Osten waren mit der Statue eines Gottes in ihrer Mitte ausgestattet, während das israelitische Heiligtum, zumindest der Bibel zufolge, keine hatte. Die Rabbiner verstehen hier den Bau des Kalbes als Ausdruck des Bedürfnisses, ein goldenes Abbild der Gottheit in der Mitte des Tempels zu haben.
Anstatt dieses Bedürfnis völlig zu ignorieren, befiehlt Gott die Anfertigung von Cherubim als Sublimierung und Umwandlung des Goldes von einer festen, geschmolzenen Form zu einem Rahmen für den leeren Raum, einem tokh, durch den Gott spricht. Wie Avivah Zornberg feststellt,
"[D]as Gold ... umrahmt den heiligen Raum, den Hohlraum, aus dem Gott sprechen wird. Das Herz des Mischkan ist der Raum zwischen den Flügeln der Cherubim, die aus einer unüberbrückbaren Entfernung an den gegenüberliegenden Enden der goldenen Kapporeth (dem Deckel der Lade) aufeinander blicken, während sie gleichzeitig nach unten auf die Lade blicken. Dieser schräge Blick rahmt den Raum zwischen den Cherubfiguren ein".((The Particulars of Rapture, 339.)
https://www.thetorah.com/article/atoning-for-the-golden-calf-with-the-kapporet
Professor Rachel Adelman, "Atoning for the Golden Calf with the Kapporet"
Temples in the ancient Near East were furnished with the statue of a god at its center, whereas the Israelite sanctuary, at least according to the Bible, had none. The rabbis here understand the building of the calf as an expression for the need to have a golden image of the deity at the Temple’s center.
Rather than ignoring this need entirely, God commands the making of cherubim as a sublimation and transformation of the gold, from a fixed molten form to a frame for empty space, a tokh, through which God speaks. As Avivah Zornberg observes,
“[T]he gold… frames the sacred space, the hollow out of which God will speak. The heart of the Mishkan is the space between the wings of the cherubim which, from an unbridgeable distance, at opposite ends of the golden Kapporeth (the Cover of the Ark), gaze towards each other, even as they gaze downwards at the Ark. That oblique gaze frames the space between the cherub figures.” (The Particulars of Rapture, 339.)
https://www.thetorah.com/article/atoning-for-the-golden-calf-with-the-kapporet