פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם:
Once I was journeying by the way, and I entered one of the ruins of Jerusalem to pray. Elijah — may he be remembered for good ! — came, waited at the entrance for me, and stayed until I had concluded my prayer. After I had finished my prayer he said to me, " Peace be to thee, my master." I responded, "Peace be to thee, my master and teacher." Then he said to me, "My son, why didst thou enter this ruin ?" I answered, "To pray." He said to me, "Thou shouldest have prayed by the roadside." I said, "I feared lest passers-by interrupt me." Then said he to me, " Thou shouldest have offered an abbreviated prayer." On that occasion I learnt three things from him : first, one should not enter ruins ; second, it is permissible to pray by the roadside ; third, one who prays by the roadside should offer an abbreviated prayer. Then he said to me, "My son, what sound didst thou hear in that ruin ?" I answered, "I heard a Bat Kol moaning like a dove, crying, 'Alas for My children for whose iniquities I destroyed My house, burnt My Temple, and exiled them among the nations ! '" He said to me, "By thy life and the life of thy head, not only at this hour does it so cry, but thrice daily it exclaims thus. Moreover, whenever the Children of Israel enter their Synagogues and Houses of Study and respond 'Let His great Name be blessed,' the Holy One, blessed be He, shakes His head and exclaims, 'Happy the King Who is so praised in His house ! Alas for the Father Who has banished His children ! And alas for the children who have been banished from their Father's table ! '"
On the day when Rabbi died the Rabbis decreed a public fast and prayed for mercy [for him]. They. furthermore, announced that whoever said that Rabbi was dead would be stabbed with a sword.
Rabbi's handmaid ascended the roof and prayed: 'The upper onesdesire Rabbi [to join them] and the lower onesdesire Rabbi [to remain with them]; may it be the will [of God] that the lower may overpower the upper. When, however, she saw how often he resorted to the privy, painfully taking off his tefillin and putting them on again, she prayed: 'May it be the will [of the Almighty] that the immortals may overpower the mortals'. As the Rabbis incessantly contiued their prayers for [heavenly] mercy she took up a jar and threw it down from the roof to the ground. [For a moment] they ceased prayingand the soul of Rabbi departed to its eternal rest.