(ה) מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה (איוב לח, לו), מַהוּ בַּטֻחוֹת, בַּטָּוָיָא, (איוב לח, לו): אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה, הֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרָבְיָא צָוְחִין לְתַרְנְגוֹלְתָּא שֶׂכְוִיא, הֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא כַּד אֶפְרוֹחֶיהָ דַּקִּיקִין הִיא מְכַנְשָׁא לְהוֹן וְיַהֲבַת לְהוֹן תְּחוֹת אֲגַפַּיָּא וּמְשַׁחֲנָה לְהוֹן וּמַעֲדַרְנָה קֳדָמֵיהוֹן, וְכַד אִינוּן רַבְיָה חַד מִנְהוֹן בָּעֵי לְמִקְרַב לְוָתֵיהּ וְהִיא נָקְרָה לֵיהּ בְּגוֹ רֵישֵׁיהּ, וַאֲמָרַת לֵיהּ זִיל עֲדוֹר בְּקוּקַלְתָּךְ, כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה הַמָּן יוֹרֵד וְהַבְּאֵר עוֹלֶה לָהֶן וְהַשְּׂלָיו מָצוּי לָהֶן, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפוֹת אוֹתָן, וְעַמּוּד עָנָן מַסִּיעַ לִפְנֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אָמַר לָהֶם משֶׁה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יִטְעוֹן מַכּוּשֵׁיהּ וְיִפּוֹק וְיִנְצוֹב לֵיהּ נְצִיבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם.
תרגום:
אמר רבי לוי: [...] תרנגולת זו, כשאפרוחיה צעירים, היא כונסת אותם, ושמה אותם תחת כנפיה, מחממת להם, ועודרת לפניהם (מנקרת לפניהם באשפה). וכאשר הם גדלים, אחד מהם רוצה להתקרב אליה, והיא מנקרת לו בראשו ואומרת לו לך עדור באשפתך. כך כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה. המן יורד, והבאר עולה להן, והשליו מצוי להן, וענני כבוד מקיפות אותן, ועמוד ענן מסיע לפניהם. כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו (על כתפו), ויצא ויטע לו נטיעות, כמו שכתוב: כי תבואו אל הארץ ונטעתם.
ג. משך חכמה דברים פרק לב פסוק ג
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו.
פירוש על דרך מושכל, כי העיקר התכליתי אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי. וזה כי יקצרו ויאספו דגנם, וראשית כל אשר לו, יובא בית ה' ולמשרתיו הקדושים. ושלוש פעמים בשנה יעזבו כל אשר להם תחת כנפי הביטחון האלקי ויבואו להיראות פני ה'. וכאשר יישירו לכת תוסיף הארץ לתת פריה, ותהיה חיתת ה' על הגויים סביב, ובכל מפעל ומצעד יזכיר ויברך שם הבורא יתברך. וחיים כזה הוא חיים רוחניים, ויקר שעה אחת מכל חיי העולם הבא לכל מתבונן.
לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע ונהרסו מבצרי ההנהגה התמידית, רק לא פעלו מאומה, והמן יורד, וכל אחד רואה עמוד הענן וכבוד ה', וה' הולך לפניהם - הלזה יקרא תכליתי? הלא אין זה רק חיי העולם הבא, חיים של מלאכים, וכמאמרם ז"ל (מכילתא בשלח יז): לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן.
… אך למה נצרכו לזה אם אין זה התכלית האמיתי? אולם כאשר יסוד התורה "אנכי" ו"לא יהיה לך", כן יסוד האמונה והאומה הוא ארבעים שנה האלו, כי בזמן כזה יכלו לפרש התורה היטב ולזכך נפשותם עד היותם יותר במעלה כאישים הנבדלים, והשרישו האמונה והנפש האלוקי בזרעם אחריהם..."
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, ליטא, 1926-1843
משל זה מסביר את המצב של עם ישראל לפני הכניסה לארץ ואת השוני לאחר הכניסה לארץ