מקורות
- בבא בתרא ג, ב אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש - - עקר טורי ולא הדר ביה.
-
מגילה כו, ב רמי בר אבא הוה קא בני - - לקמיה דרב הונא - ואסר ליה. האם ניתן להכריע מסוגיא זו כאיזה הסבר נפסק להלכה?
-
כל הראשונים דנו בהבדל בין שני ההסברים. עיינו ברא"ש, רשב"א, עליוות דרבינו יונה, מרדכי, יד רמ"ה. כאיזה הסבר נפסק להלכה?
-
בנוסח הגמרא שלנו מופיעות שתי נוסחאות [האחת בסוגריים] כאשר הגמרא אומרת את הנפקא מינא בדעה של צלויי: א. דאיכא דוכתא לצלויי. ב. דאיכא בי כנישתא אחריתי. למעשה מדובר בנוסחאות שונות בכתבי יד. עימדו על ההבדל העקרוני שבין שני הנוסחים.
-
רמב"ם הלכות תפילה פרק יא הלכות: א, יא - יג
-
ירושלמי מגילה פרק ג הלכה א "ביישנאי שאלון לר' אימי - - מפני חורבן אותו המקום". מה דעת הירושלמי בנושא שלנו? מה הם שני הנימוקים שהירושלמי מבא?
-
הקובץ שיעורים בסוגייתינו הקשה שתי קושיות אדירות על ההיתר לסתור את המקדש על מנת לבנות מחדש. וע' בחידושי איילת השחר [לרב שטינמן זצ"ל] כיצד הוא מיישב את קושיותיו.
-
אגרות משה או"ח חלק סימן יד אות ב. ר' משה פיינשטין חוזר על החידוש הגדול שלו לפחות ארבע פעמים בתשובות. לדבריו, יש מצווה [לא ברור ממנו אם זה מדאורייתא ממש או מדרבנן] לבנות בית כנסת, כדוגמת המצוה לבנות בית מקדש [ואולי גם כחלק מהמצוה הזאת] לסיוע לדבריו עיינו גם בספר המצוות לרמב"ם לא תעשה סה: "היא שהזהירנו מנתוץ ובטל עבודת הא-ל".
-
זוהר רעיא מהימנא כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נט עמוד ב:
מה ההבדל בין בית מקדש לבית כנסת?
- בית מקדש יש רק אחד לעומת בית הכנסת שאפשר לבנות כמה שרוצים ובכל מקום
- בית המקדש ה' בחר במקום לעומת בית כנסת
- בית מקדש הוא לכלל עם ישראל בית כנסת הוא אזורי
אָמַר רַב חִסְדָּא לֹא לִיסְתּוֹר אִינִישׁ בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי
- אִיכָּא דְאָמְרִי מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא
- וְאִיכָּא דְאָמְרִי מִשּׁוּם צַלּוֹיֵי
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאִיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי
מָרִימָר וּמַר זוּטְרָא סָתְרִי וּבָנוּ בֵּי קַיְיטָא בְּסִיתְווֹא וּבָנוּ בֵּי סִיתְווֹא בְּקַיְיטָא
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי גְּבוּ זוּזֵי וּמַחֲתִי מַאי אֲמַר לֵיהּ דִּילְמָא מִיתְרְמֵי לְהוּ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים וְיָהֲבִי לְהוּ
שְׁרִיגִי לִיבְנֵי וְהָדְרִי הוּדְרֵי וּמַחֲתִי כְּשׁוּרֵי מַאי
אֲמַר לֵיהּ זִמְנִין דְּמִתְרְמֵי לְהוּ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים מְזַבְּנִי וְיָהֲבִי לְהוּ
אִי הָכִי אֲפִילּוּ בָּנוּ נָמֵי
אֲמַר לֵיהּ דִּירְתֵיהּ דְּאִינָשֵׁי לָא מְזַבְּנִי וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא חָזֵי בָּהּ תִּיוְהָא אֲבָל חָזֵי בָּהּ תִּיוְהָא סָתְרִי וּבָנֵי כִּי הָא דְּרַב אָשֵׁי חֲזָא בָּהּ תִּיוְהָא בִּכְנִישְׁתָּא דְּמָתָא מַחְסֵיָא סַתְרֵיהּ וְעַיֵּיל לְפוּרְיֵיהּ לְהָתָם וְלָא אַפְּקֵיהּ עַד דִּמְתַקֵּין לֵיהּ שְׁפִיכֵי
וּבָבָא בֶּן בּוּטָא הֵיכִי אַסְּבֵיהּ לֵיהּ עֵצָה לְהוֹרְדוֹס לְמִיסְתְּרֵיהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא לָא לִיסְתּוֹר אִינִישׁ בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחְרִיתָא
- אִי בָּעֵית אֵימָא תִּיוְהָא חֲזָא בֵּיהּ
- אִיבָּעֵית אֵימָא מַלְכוּתָא שָׁאנֵי דְּלָא הָדְרָא בֵּיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אִי אָמַר מַלְכוּתָא עָקַרְנָא טוּרֵי עָקַר טוּרֵי וְלָא הָדַר בֵּיהּ
that it will be greater in years, meaning that the Second Temple will stand for a longer period of time than the First Temple. And the Gemara comments that this is true and that is true, meaning that the Second Temple was taller than the First Temple and also stood for a longer period of time. The Gemara asks: If so, if the Second Temple building was taller, then to separate between the Holy of Holies and the Sanctuary in the Second Temple they should have made a wall thirty cubits high and then made a curtain for the rest of the height, the seventy-cubit difference in height between the First and Second Temples. The Gemara answers: This would have been impossible, as even when a thirty-cubit wall that is six handbreadths thick stands, it is due to the ceiling and plaster which attaches it to the ceiling that it stands. But without a ceiling and plaster holding it in place, it does not stand. The Gemara continues: But they should have made a wall as high as can possibly stand by itself, and then should have made a curtain for the rest of the height. Abaye said: The Sages learned as a tradition that the partition separating the Holy of Holies from the Sanctuary should be built either entirely as a wall or entirely as a curtain. It should be built either entirely as a wall, as is learned from the First Temple, or it should be built entirely as a curtain, as is learned from the Tabernacle. At no time, however, was there a partition that combined a wall and a curtain. § A dilemma was raised before the Sages: Do the measurements given in the mishna apply to them, the thickness of the materials themselves, and the plaster with which the materials were coated, or perhaps just to them without their plaster? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is reasonable to say the measurements refer to them and their plaster, as, if it should enter your mind to say they refer to them without their plaster, then the tanna should have taught the measurements of the plaster as well. Rather, isn’t it correct to conclude from here that the measurements refer to them and their plaster? The Gemara rejects this conclusion: No, actually I could say to you that they apply to them without their plaster, and since the plaster does not have the thickness of one handbreadth the tanna did not teach such a small measurement. The Gemara asks: But doesn’t the tanna teach with regard to bricks that this one provides one and a half handbreadths, and that one provides one and a half handbreadths? Evidently, the tanna lists even an amount less than one handbreadth. The Gemara answers: There mention is made of half-handbreadths because they are fit to be combined into a full handbreadth. The Gemara suggests: Come and hear a solution to the question, from a mishna (Eiruvin 13b) in which it is taught: The cross beam, which the Sages stated may be used to render an alleyway fit for one to carry within it on Shabbat, must be wide enough to receive and hold a small brick. And this small brick is half a large brick, the width of which is three handbreadths. That mishna is referring to a brick without the plaster. The Gemara answers: There, the mishna in Eiruvin is referring to large bricks that measure three full handbreadths, whereas here the mishna is referring to bricks that measure slightly less than three handbreadths, and the measurement of three handbreadths includes the plaster with which they are coated. The Gemara comments: The language of the mishna there is also precise, as it teaches about a brick of three handbreadths, from which one can conclude by inference that there exists also a smaller-sized brick. The Gemara affirms: Learn from here that the mishna there is referring to large bricks. § Rav Ḥisda says: A person may not demolish a synagogue until he first builds another synagogue to take its place. There are those who say that the reason for this halakha is due to potential negligence, lest he fail to build a new structure after the old one has been razed. And there are those who say that the reason for this halakha is due to the disruption of prayer, for in the meantime there will be nowhere to pray. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers that there is a difference between them in a situation where there is another synagogue. Even though the community has an alternative place to pray there is still a concern that the new synagogue will never get built. It is related that Mareimar and Mar Zutra demolished and built a summer synagogue in the winter, and, in like manner, they built a winter synagogue in the summer, so that the community would never be left without a synagogue. Ravina said to Rav Ashi: What is the halakha if money for the construction of a new synagogue has already been collected and it rests before us for that purpose? Is it then permitted to demolish the old synagogue before building the new one? Rav Ashi said to him: Even if the money has been collected there is still concern that perhaps an opportunity for redeeming captives will present itself, and they will hand over the money for that urgent requirement, and the community will be left without a synagogue. Ravina continues: What is the halakha if the bricks to be used for the construction of the new synagogue are piled up, the boards are prepared, and the beams are ready? Is it permitted to demolish the old synagogue before building the new one? Rav Ashi said to him: Even so, sometimes an opportunity for redeeming captives will present itself, and they will sell the building materials and hand over the proceeds for this purpose. Ravina raises an objection: If so, that is, if you are concerned that they will sell the materials to redeem captives, then even in a case where they already built the synagogue there should be a concern that they might come to sell the structure for that purpose, and therefore one should never be permitted to destroy an old synagogue. Rav Ashi said to him: People do not sell their residences, and certainly not their synagogues. The Gemara comments: And we said that an old synagogue must not be razed before its replacement is built only in a case where cracks are not seen in the old synagogue. But if cracks are seen they may first demolish the old synagogue and then build the new one. This is like the incident involving Rav Ashi, who saw cracks in the synagogue in his town of Mata Meḥasya and immediately demolished it. He then brought his bed in there, to the building site, so that there should be no delays in the construction, as he himself required shelter from the rain, and he did not remove his bed from there until they finished building the synagogue and even affixed drainpipes to the structure. The Gemara asks: How could Bava ben Buta have advised Herod to raze the Temple and build another in its place, as will be described later? But doesn’t Rav Ḥisda say that a person must not demolish a synagogue unless he first builds another synagogue to take its place? The Gemara answers: If you wish, say that he saw cracks in the old Temple structure. And if you wish, say that actions taken by the government are different, as the government does not go back on its decisions. Therefore, there is no need to be concerned about negligence, as there is in the case of ordinary people. As Shmuel says: If the government says it will uproot mountains, it will uproot mountains and not retract its word. § The Gemara elaborates on the episode involving Bava ben Buta. Herod was a slave in the house of the Hasmoneans. He set his eyes upon a certain young girl from the house of the Hasmoneans. One day that man, Herod, heard a Divine Voice that said: Any slave who rebels now will succeed. He rose up and killed all his masters, but spared that girl. When that girl saw that he wanted to marry her, she went up to the roof and raised her voice, and said: Whoever comes and says: I come from the house of the Hasmoneans, is a slave, since only that girl, i.e., I, remained from them. And that girl fell from the roof to the ground and died. It is related that Herod preserved the girl’s body in honey for seven years to prevent it from decaying. There are those who say that he engaged in necrophilia with her corpse and there are those who say he did not engage in necrophilia with her corpse. According to those who say he engaged in necrophilia with her corpse, the reason that he preserved her body was to gratify his carnal desires. And according to those who say he did not engage in necrophilia with her corpse, the reason that he preserved her body was so that people would say he married a king’s daughter. Herod said to himself: Who expounds the verse: “One from among your brothers you shall set as king over you” (Deuteronomy 17:15) as meaning that he who is appointed as king must come from a Jewish family and cannot be an emancipated slave or a convert? It is the Sages who expound the verse in this manner, insisting that a king must have Jewish roots. He then rose up and killed all the Sages, but spared Bava ben Buta in order to take counsel with him.
אי הכי דלא ליסתור עד דבני אחרינא. בבא בן בוטא היכי אסביה עצה כו'. מלכא שאני דכיון דאמר למיבנייה לא הדר ביה וליכא למיחש לפשיעות':
הגמרא שואלת למה לא סותרים בית כנסת:
במקרה של פדיון שבוים - שאז הכסף צריך ללכת אל הפדיון ולאאל הבי כנסת
דירת אנשים - דירת אנשים לא מוכרים בשביל פדיון שבוים
בית כנסת נחשב דירת אנשים?
רב אשי ישן בבית הכנסת בשביל שיתקנו אותו אולי כדי להפוך אותו לדירת אנשים
איך אפשר לישון בבית כנסת?
לדעתי רב אשי רצה להדגיש שבית כנסת זה דירת אנשים
איך בבא בן בוטא נתן עצה להורדוס לסתור את בית המקדש?
- שלא יהיה מקום להתפל
- רשלנות שלא יבנה אותו מחדש
במקרה של פדיון שבוים - שאז הכסף צריך ללכת אל הפדיון ולאאל הבי כנסת
דירת אנשים - דירת אנשים לא מוכרים בשביל פדיון שבוים
בית כנסת נחשב דירת אנשים?
רב אשי ישן בבית הכנסת בשביל שיתקנו אותו אולי כדי להפוך אותו לדירת אנשים
איך אפשר לישון בבית כנסת?
לדעתי רב אשי רצה להדגיש שבית כנסת זה דירת אנשים
איך בבא בן בוטא נתן עצה להורדוס לסתור את בית המקדש?
- בבית המקדש היו סדקים
- מה שהמלכות אומרת עושים היא יכולה לאפילו לעקור הרים
רָמֵי בַּר אַבָּא הֲוָה קָא בָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא.
הֲוָה הָהִיא כְּנִישְׁתָּא עַתִּיקָא, הֲוָה בָּעֵי לְמִיסְתְּרַיהּ וּלְאֵתוֹיֵי לִיבְנֵי וּכְשׁוּרֵי מִינַּהּ וְעַיּוֹלֵי לְהָתָם.
יָתֵיב וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ הָא דְּרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: לָא לִיסְתּוֹר בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי — הָתָם מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא, כִּי הַאי גַוְונָא מַאי?
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא וַאֲסַר לֵיהּ.
לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וַאֲסַר לֵיהּ.
to drink beer with the proceeds seems well and is permitted. The seven representatives have the authority to annul the sanctity of the synagogue, and therefore the proceeds of its sale do not retain any sanctity. The Gemara relates: Ravina had a certain piece of land on which stood a mound of the ruins of a synagogue. He came before Rav Ashi and said to him: What is the halakha with regard to sowing the land? He said to him: Go, purchase it from the seven representatives of the town in an assembly of the residents of the town, and then you may sow it. Rami bar Abba was once building a synagogue. There was a certain old synagogue that he wished to demolish, and bring bricks and beams from it, and bring them to there, to construct a new synagogue. He sat and considered that which Rav Ḥisda said, as Rav Ḥisda said: One should not demolish a synagogue until one has built another synagogue. Rami bar Abba reasoned that Rav Ḥisda’s ruling there is due to a concern of negligence, as perhaps after the first synagogue is demolished, people will be negligent and a new one will never be built. However, in a case like this, where the new synagogue is to be built directly from the materials of the old one, what is the halakha? He came before Rav Pappa to ask his opinion, and he prohibited him from doing so. He then came before Rav Huna, and he also prohibited him from doing so. Rava said: With regard to this synagogue, exchanging it for a different building or selling it for money is permitted, but renting it out or mortgaging it is prohibited. What is the reason for this? When a synagogue is rented out or mortgaged, it remains in its sacred state. Therefore, it is prohibited to rent it out or mortgage it, because it will then be used for a non-sacred purpose. However, if it is exchanged or sold, its sanctity is transferred to the other building or to the proceeds of the sale, and therefore the old synagogue building may be used for any purpose. The same halakha is also true of the bricks of a synagogue; exchanging them or selling them is permitted, but renting them out is prohibited. The Gemara comments: This applies to old bricks that have already been part of a synagogue, but as for new bricks that have only been designated to be used in a synagogue, we have no problem with it if they are rented out for a non-sacred purpose. And even according to the one who said that mere designation is significant, i.e., although a certain object was not yet used for the designated purpose, the halakhic ramifications of using it for that purpose already take hold, this applies only in a case where it was created from the outset for that purpose, for example, one who weaves a garment to be used as shrouds for a corpse. However, here the bricks are comparable to already spun thread that was then designated to be used to weave burial shrouds. Concerning such designation, where nothing was specifically created for the designated purpose, there is no one who said that the designation is significant. Rav Aḥa and Ravina disagree about whether it is permitted to give away a synagogue as a gift to then be used for a non-sacred purpose. One of them prohibited it, and the other one permitted it. The one who prohibits it says: Is it possible that with this act of giving alone its sanctity is removed? This cannot be the case. Since the synagogue was not exchanged for anything else, there is nothing to which the sanctity may be transferred. Consequently, the synagogue remains sacred. And the one who permitted it does so because he reasons that if the donor did not receive any benefit from giving the synagogue, he would not have given it. Therefore, the gift has reverted to being like a sale, and the sanctity is transferred to the benefit received. § The Sages taught in a baraita: Articles used in the performance of a mitzva may be thrown out after use. Although these items were used in the performance of a mitzva, they are not thereby sanctified. However, articles associated with the sanctity of God’s name, i.e. articles on which God’s name is written, and articles that serve an article that has God’s name written on it, even after they are no longer used, must be interred in a respectful manner. And these items are considered articles of a mitzva: A sukka; a lulav; a shofar; and ritual fringes. And these items are considered articles of sanctity: Cases of scrolls, i.e. of Torah scrolls; phylacteries; and mezuzot; and a container for a Torah scroll; and a cover for phylacteries; and their straps. Rava said: Initially, I used to say that this lectern in the synagogue upon which the Torah is read is only an article of an article of sanctity, as the Torah scroll does not rest directly upon the lectern but rather upon the cloth that covers it. And the halakha is that once an article of an article of sanctity is no longer used, it is permitted to throw it out. However, once I saw that the Torah scroll is sometimes placed directly upon the lectern without an intervening cloth. I said that it is an article used directly for items of sanctity, and as such it is prohibited to simply discard it after use. And Rava similarly said: Initially, I used to say that this curtain, which is placed at the opening to the ark as a decoration, is only an article of an article of sanctity, as it serves to beautify the ark but is not directly used for the Torah scroll. However, once I saw that sometimes the curtain is folded over and a Torah scroll is placed upon it. I said that it is an article used directly for items of sanctity and as such it is prohibited to simply discard it after use. And Rava further said: With regard to this ark that has fallen apart, constructing a smaller ark from its materials is permitted, as both have the same level of sanctity, but to use the materials to construct a lectern is prohibited because the lectern has a lesser degree of sanctity. And Rava similarly said: With regard to this curtain used to decorate an ark that has become worn out, to fashion it into a wrapping cloth for Torah scrolls is permitted, but to fashion it into a wrapping cloth for a scroll of one of the five books of the Torah is prohibited. And Rava also said: With regard to these cases for storing scrolls of one of the five books of the Torah and sacks for storing Torah scrolls, they are classified as articles of sanctity. Therefore, they are to be interred when they are no longer in use. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: Lest you say that since these items are not made for the honor of the scrolls but rather are made merely to provide protection, they should not be classified as articles of sanctity, Rava therefore teaches us that although they are indeed made to protect the scrolls, they also provide honor and are therefore to be classified as articles of sanctity. The Gemara relates: There was a certain synagogue of the Jews of Rome that opened out into a room in which a corpse was lying, thereby spreading the ritual impurity of the corpse throughout the synagogue. And the priests wished to enter the synagogue in order to pray there. However, it was prohibited for them to do so because a priest may not come in contact with ritual impurity of a corpse. They came and spoke to Rava, about what to do. He said to them: Lift up the ark and put it down in the opening between the two rooms, as it is a wooden utensil that is designated to rest in one place and not be moved from there, and the halakha is that a wooden utensil that is designated to rest is not susceptible to ritual impurity, and therefore it serves as a barrier to prevent ritual impurity from spreading. The Rabbis said to Rava: But isn’t the ark sometimes moved when a Torah scroll is still resting inside it, and therefore it is a utensil that is moved both when it is full and when it is empty; such a utensil is susceptible to ritual impurity and cannot prevent ritual impurity from spreading. He said to them: If so, if it is as you claim, then it is not possible to remedy the situation. Mar Zutra said: With regard to wrapping cloths of Torah scrolls that have become worn out, they may be made into shrouds for a corpse with no one to bury it [met mitzva], and this is their most appropriate manner for being interred. And Rava said: A Torah scroll that became worn out is interred and buried next to a Torah scholar, and in this regard, a Torah scholar is defined even as one who only studies the halakhot in the Mishna and the baraitot but is not proficient in their analysis. Rav Aḥa bar Ya’akov said: And when it is buried, it is first placed in an earthenware vessel, as it is stated: “And put them in an earthenware vessel, that they may last for many days” (Jeremiah 32:14). § And Rav Pappi said in the name of Rava: To convert a building from a synagogue into a study hall is permitted, but from a study hall into a synagogue is prohibited, as he holds that a study hall has a higher degree of sanctity than a synagogue. And Rav Pappa in the name of Rava teaches the opposite, as he holds that a synagogue has a higher degree of sanctity than a study hall. Rav Aḥa said:
המקרה הוא שרבי אבא היה בונה בית כנסת והוא ראה בית כנסת עתיק והוא רצה לקחת ממנו חומרים לבניין הבית כנסת שהוא בונה
הלך לרב חסדא ורב חסדא ענה לו שבמקרה שלו אסור לו לקחת את החומרים משום פשיעותא
האם רק במקרה הזה הוא פשיועתא?
האם בבית כנסת העתיק היו מתפללים בו או לא?
הגמרא מביאה פה רק את הטעם של פשיעותא
אבל אומרים שבמקרה הזה זה פשיעותא
הלך לרב חסדא ורב חסדא ענה לו שבמקרה שלו אסור לו לקחת את החומרים משום פשיעותא
האם רק במקרה הזה הוא פשיועתא?
האם בבית כנסת העתיק היו מתפללים בו או לא?
- אם כן היה להם בית כנסת אחר להתפלל וזה בסדר
- אם לא אז ברור למה זה פשיעותא
הגמרא מביאה פה רק את הטעם של פשיעותא
אבל אומרים שבמקרה הזה זה פשיעותא
בַּייְשַׁנָּאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי אִימִּי.
מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת זוֹ וְלִבְנוֹת בְּבִית הַכְּנֶסֶת אֲחֶרֶת.
אֲמַר לוֹן. אָסוּר.
אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. לֹא אָסַר רִבִּי אִימִּי אֶלָּא מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ.
רִבִּי גּוּרִיוֹן אָמַר. מוּגְדָּלָאֵי שְׁאָלוּן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָהוּ לִיקַּח אֲבָנִים מֵעִיר זוֹ וְלִבְנוֹת בְּעִיר אֲחֶרֶת. אֲמַר לוֹן. אֲסִיר.
הוֹרֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ מִמִּזְרָחָהּ לְמַעֲרָבָהּ אָסוּר מִפְּנֵי חוּרְבַּן אוֹתוֹ מָקוֹם.
MISHNAH: The people of a town who sold the town plaza buy with the proceeds a synagogue, a synagogue they buy an Ark, an Ark they buy ribands, ribands they buy books, books the buy a Torah. But if they sold a Torah they may not buy books, books they may not buy ribands, ribands they may not buy an Ark, an Ark they may not buy a synagogue, a synagogue they may not buy a town plaza. The same holds for their excess. HALAKHAH: “The people of a town who sold the town plaza,” etc. Rebbi Joḥanan said, this is Rebbi Menaḥem ben Rebbi Yose’s, for Rebbi Menaḥem ben Rebbi Yose said, the town plaza has holiness since one brings a Torah scroll and reads from it in public. But following the Rabbis one treats it like a distance of four cubits. Rebbi Jeremiah, Rebbi Samuel bar Ḥalaph in the name of Rav Ada bar Aḥava: He who prayed should not spit until he walked four cubits. Rebbi Yose bar Rebbi Abun said, similarly (spittle) <he who spat>> is the correct one. should not pray until he walked four cubits. He who urinates should not pray until he walks four cubits. Rebbi Jacob bar Aḥa said: not only that he walks four cubits but even if he waits corresponding to a walk of four cubits. If you say that he is forbidden until he removes himself four cubits, I say that somebody else came and urinated there. The people of Bet Shean asked Rebbi Immi, may one take stones from one synagogue to build another synagogue? He said to them, it is forbidden. Rebbi Ḥelbo said, Rebbi Immi forbade it only to make them feel bad. Rebbi Gorion said, the people from Magdala asked Rebbi Simeon ben Laqish: May one take stones from one village to build in another village? He said to them, it is forbidden. Rebbi Immi instructed, even from East to West is forbidden because of the destruction of that place. May one sell a synagogue to buy a school? Rebbi Joshua ben Levi’s word implies that it is permitted. For Rebbi Joshua ben Levi said, he burned the Eternal’s House, that is the Temple, and the king’s house, that is Sedecias’s palace, and all the houses of Jerusalem, these are the 480 synagogues which were in Jerusalem. As Rebbi Phineas said in the name of Rebbi Hoshaia: There were 480 synagogues in Jerusalem, each of which had a school and a Talmud study; [the school] for Bible and the Talmud study for Mishnah. Against all of them came Vespasian. And every large house he burned in fire, that is the study of Rabban Joḥanan ben Zakkai where one was telling the great deeds of the Holy One, praise to Him, in the sense of tell please of the great deeds which Elisha accomplished. Rebbi Samuel bar Naḥman in the name of Rebbi Jonathan: That you are saying about a private synagogue. But with a public synagogue it is forbidden; I am saying that one at the end of the world has part in it. But did we not state, “it happened that Rebbi Eleazar ben Rebbi Ṣadoq bought the synagogue of the Alexandrians and used it for all his needs”? The Alexandrians made it from their own. So far if it was built as a synagogue. If it was built as a court and he dedicated it, what is the rule? Let us hear from the following: “A qônam that I shall not enter this house and it was turned into a synagogue.” This implies that if it was built as a court and he dedicated it, it became sanctified. When is it sanctified, immediately [or] at the moment of use? Let us hear from the following: If one builds a chest for a scroll or makes ribands for a scroll. As long as it was not used for a scroll profane use is permitted; after it was used for the scroll private use is prohibited. Therefore, if these who were made for a scroll are not sanctified until used, this which was built as court not so much more? What is the rule for these if they were made for profane use? Since you are saying there, if it was built as a court and he dedicated it, it is sanctified, so here if they were made for profane use and he dedicated them they are sanctified. From which moment on are vessels of Temple service holy? Immediately or at the moment of use? If you are saying immediately, it is understandable. If you are saying at the moment of use, simultaneously they become holy and make holy. One can understand for those of Moses which became holy by the anointing oil and the blood. But those of Solomon simultaneously became holy and made holy. When they entered the Land they transferred from Moses’s to Solomon’s. If none of Moses’s was available, they simultaneously became holy and made holy. When they returned from the Diaspora, they transferred from Solomon’s to theirs. If none of Solomon was available, they simultaneously became holy and made holy. Stones quarried for a corpse are forbidden for usufruct. For a corpse or a living person they are permitted for usufruct. If somebody throws an implement near the bier of a corpse, within four cubits [of him] it is forbidden for usufruct; anything outside four cubits is permitted for usufruct. All appurtenances of the synagogue are like the synagogue. The bench and the arm-chair are like the synagogue. The cover over the Ark is like the Ark. Rebbi Abbahu gave a jacket under the curtain. Rav Jehudah in the name of Samuel: The podium and its plates do not have the sanctity of the Ark but the sanctity of the synagogue. The lectern does not have the sanctity of the Ark; it has the sanctity of the synagogue. Rebbi Jeremiah went to the Gaulanitis. He saw them putting a hammer into the Ark. He went and asked Rebbi Immi, who told him, I am saying that they stipulated this from the start. Rebbi Jonah made for himself a chest and stipulated about it, the upper part for scrolls, the lower part for implements. “Ribands they buy books.” Even for ribands of Torah and Ḥumash one buys Prophets and Hagiographs. “Books, they may not buy ribands.” Even from Prophets and Hagiographs one may [not] buy ribands for Torah or Ḥumashim. One ties a Torah with ribands of Torah, Ḥumashim with ribands of Ḥumashim, [Prophets with ribands of Prophets]; Torah and Ḥumashim with ribands of Prophets and Hagiographs, but not Prophets and Hagiographs with ribands of Torah and Ḥumashim. One may put a Torah on top of a Torah, Ḥumashim on top of Ḥumashim, Torah and Ḥumashim on top of Prophets and Hagiographs but not Prophets and Hagiographs on top of Torah and Ḥumashim. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Ze`ira: The Tanna fled from Torah and Ḥumashim. One writes Torah and Prophets together, the words of Rebbi Meïr. But the Sages are saying, one does not write Torah and Prophets together, but one may write Torah, Prophets, and Hagiographs together. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Samuel bar Rav Isaac: Torah and Ḥumashim have the same sanctity. One does not split a Torah into Ḥumashim, but one turns Ḥumashim into a Torah. Rebbi Yose said, this implies that a Torah which was split into Ḥumashim remains in its sanctity. Rebbi Samuel bar Naḥman in the name of Rebbi Jonathan: One does not read in public from an incomplete Torah. But was it not stated: It is permitted to read in public in Genesis up to the deluge, in Leviticus up to it was on the eighth day, in Numbers up to it was when the Ark travelled? This Ursicinus set fire to the Torah of the Sennabarites. They came and asked Rebbi Jonah and Rebbi Yose, whether one may read from the scroll in public. They told them, it is forbidden. Not that it is forbidden but since they will feel so badly they will buy another one. “The same holds for the excess.” From what the administrators of charity collected. As the following: Rebbi Ḥiyya bar Abba went to Ḥoms where they gave him monies to distribute to orphans and widows. He went and distributed it to the rabbis. Does he have to replace them? Rebbi Abba bar Mamal said, he has to replace them. Rebbi Ze`ira said, he has to replace them. Rebbi Ila said, he does not have to replace them. Rebbi Yasa in the name of Rebbi Joḥanan says, he does not have to replace them. Rebbi Jacob bar Aḥa, Rebbi Yasa, Rebbi Eleazar in the name of Rebbi Ḥanina, the intended use of any charity monies may be changed before they are given into the hands of the administrators; after they are given into the hands of the administrators they may not be changed.
בני בישן הגיע לרבי אימי
ושאלו אותו האם אפשר לקחת אבנים מבית כנסת בשביל לבנות בית הכנסת
רבי אימי עונה שלא מפני עוגמת נפש
מה זה עוגמת נפש?
אולי קשר רגשי למקום להרס מקום של כיונס של קדושה זה לא דבר של מה בכך
מביאים עוד מקרה ושאלו את רבי שמעון בן לקיש
האם אפשר לקחת אבנים מעיר אחת ולבנות איתם עיר שנייה?
עונה אסור
רבי אימי אומר אסור אפילו כדי להזיז את העיר בגלל החורבן של אותו מקום
נראה מפה שהסיבה של רבי אימי זה הרס המקום
ושאלו אותו האם אפשר לקחת אבנים מבית כנסת בשביל לבנות בית הכנסת
רבי אימי עונה שלא מפני עוגמת נפש
מה זה עוגמת נפש?
אולי קשר רגשי למקום להרס מקום של כיונס של קדושה זה לא דבר של מה בכך
מביאים עוד מקרה ושאלו את רבי שמעון בן לקיש
האם אפשר לקחת אבנים מעיר אחת ולבנות איתם עיר שנייה?
עונה אסור
רבי אימי אומר אסור אפילו כדי להזיז את העיר בגלל החורבן של אותו מקום
נראה מפה שהסיבה של רבי אימי זה הרס המקום
אמר רב חסדא לא לסתור אינשי בי כנישתא אא"כ בנו בי כנישתא אחריתי.
- איכא דאמרי משום פשיעותא.
- ואיכא דאמרי משום צלויי.
מאי בינייהו.
איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי.
מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא. אינהו סברי משום צלויי והוה להו דוכתא לצלויי. א"ל רבינא לרב אשי גבי זוזי ומנחי מאי וכו'.
אינהו סברי משום פשיעותא להכי שקלי וטרו היכא שהכל מזומן אי איכא למיחש לפשיעותא. והלכתא כוותייהו דאפילו אי איכא דוכתא לצלויי אסור משום פשיעותא. וה"מ דלא חזא ביה תיוהא אבל היכא דחזא ביה תיוהא סתר ובני. וכן כל בנין שאי אפשר לבנותו בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין.
מרימר ומר זוטרא בנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקיימא. פירוש דסבירא להו דמשום צלויי הוא, וכיון דאיכא דוכתא לצלויי סתרי ובנו. ורבינא דבעא מיניה מרב אשי גבי זוזי ומנחי מאי, סבירא ליה כמאן דאמר משום פשיעותא. וקשה לי קצת היאך הזכיר שני ההפכים ביחד, ולא אמר מרימר ומר זוטרא סברי הכי ורבינא ורב אשי סברי הכי, דלפי פשטא הוה משמע דליכא פלוגתא בינייהו. ומתוך הדחק אני אומר, כי שמא מה שאמרו משום פשיעותא, לאו למימרא דחוששין דילמא פשעי ולא בנו כלל, אלא דילמא פשעי ומתרשלי, ואף על גב דאיכא דוכתא לצלויי, כיון דלא בית הכנסת קבוע הוא חיישינן, אבל היכא דאיכא בית הכנסת קבוע לא חיישינן, והיינו דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי, ולא קאמר דאיכא בי כנשתא אחריתי, אף על גב דבהאי מצלו בסיתוא ובהאי מצלו בקייטא, לפשיעה דקצת ימים לא חיישינן, כיון דהשתא מיהא איכא בי כנשתא אחרינא דמצלו בה כדרכייהו, והיינו דקאמרינן עד דבני כי כנשתא אחריתי.
עליות דרבינו יונה מסכת בבא בתרא דף ג עמוד ב
לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי כו', איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי.
פי', כגון שיחדו בית להתפלל בו עד שיבנו ב"ה, דמשום צלויי ליכא ומשום פשיעותא איכא, שאין בית זה הדור לבית הכנסת קבוע כראשון.
וי"מ דאיכא בי כנישתא לצלויי. ואפ"ה משום פשיעותא איכא, דכיון שיש שם שני בתי כנסיות, אין לפשוע באחד מהם. ולפ"ז לא קיי"ל כמרימר ומר זוטרא דבנו בי קייטא בסיתוא וכו', דהא איכא למיחש לפשיעותא, אף על גב דאיכא בי כנישתא אחריתי. וקיי"ל כמ"ד משום פשיעותא, מדאמר' גבי זוזי ומנחי מאי וכו', דאלו למ"ד משום צלויי, כיון דאיכא דוכתא לצלויי לא חיישינן לפשיעותא. דאי בדליכא דוכתא לצלויי, ודאי לכו"ע אסור לסתרה.
לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי כו', איכא בינייהו דאיכא דוכתא לצלויי.
פי', כגון שיחדו בית להתפלל בו עד שיבנו ב"ה, דמשום צלויי ליכא ומשום פשיעותא איכא, שאין בית זה הדור לבית הכנסת קבוע כראשון.
וי"מ דאיכא בי כנישתא לצלויי. ואפ"ה משום פשיעותא איכא, דכיון שיש שם שני בתי כנסיות, אין לפשוע באחד מהם. ולפ"ז לא קיי"ל כמרימר ומר זוטרא דבנו בי קייטא בסיתוא וכו', דהא איכא למיחש לפשיעותא, אף על גב דאיכא בי כנישתא אחריתי. וקיי"ל כמ"ד משום פשיעותא, מדאמר' גבי זוזי ומנחי מאי וכו', דאלו למ"ד משום צלויי, כיון דאיכא דוכתא לצלויי לא חיישינן לפשיעותא. דאי בדליכא דוכתא לצלויי, ודאי לכו"ע אסור לסתרה.
מרדכי מסכת מגילה פרק בני העיר רמז תתכו
[דף כח] א"ר יהודה ב"ה שחרב כו' כי ב"ה נקרא מקדש מעט כדלקמן בפירקין ולכך אסור לנתוץ דבר מב"ה דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלהיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי.
[דף כח] א"ר יהודה ב"ה שחרב כו' כי ב"ה נקרא מקדש מעט כדלקמן בפירקין ולכך אסור לנתוץ דבר מב"ה דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלהיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי.
יש שני נוסחאות לתשובה של הסיבה ששלא סותרים בית כנסת בגלל תפילה
ההבדל זה איך אתה תופס את בית הכנסת
- איכא דוכתא לצלויי
- דאיכא בי כנישתא אחריתי
ההבדל זה איך אתה תופס את בית הכנסת
- איכא דוכתא לצלויי -
- איכא בי כנישתא אחריתי - בית כנסת בגלל שהוא המקום הכיונס של הציבור אתה לא יכול שלא יהיה לך מקום כזה
יש 4 שיטות למחלוקת
- פשיעותא
- צלויי
- אם יש בית כנסת אחר
- ירושלמי אסור להחריב בית כנסת
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ו סימן יד
דרך שניה במעלת התפילה בביהכנ"ס
ב) שצריך שיהיה מקום קבוע בקדושה לתפלה משום דתפלה הוא במקום עבודה, וחזינן שהתורה הקפידה שתהיה העבודה במקום קבוע בבית המקדש, ויש מצד זה מצוה לבנות בית הכנסת כדהוכחתי (אג"מ חו"מ ח"א סימן מ"א, ואו"ח ח"ב סימן מ"ד) מלשון הרמב"ם ריש פי"א מתפלה שכתב וז"ל כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה עכ"ל, ואם לא היה זה מצוה מיוחדת לאותו מקום אלא משום שצריך להתפלל בעשרה ולקריאת התורה שצריך בעשרה לא היה שייך כלל למינקט דין זה, אלא היה לו לומר שכל מקום שיש בו עשרה מישראל מצוה עליהם להתקבץ למקום אחד להתפלל בעשרה ולקרא קריאת התורה, וממילא היינו יודעין שאם אין מקום באיזה מן הבתים שמחוייבין להכין מקום וגם לכוף זה את זה מדין צרכי העיר דלא גרע מצרכי חול שכופין.
אלא הוא דהשמיענו הרמב"ם שיש מצוה מיוחדת לבנות מקום מקדש מעט לעשות שם העבודה שאיכא בזמן הזה והיא תפלה, ואף בזמן המקדש היה דין זה בשאר מקומות שיבנו בית הכנסת דמקדש מעט לאלו שאין יכולין לבא למקדש להתפלל שם שהיא העבודה שאפשר לעשות בכל מקום, והיא מעין מצות בנין בית הבחירה, ולכן צריכין לבנות לקדושה שיש לזה כפי הקדושה שתיקנו חכמים.
דרך שניה במעלת התפילה בביהכנ"ס
ב) שצריך שיהיה מקום קבוע בקדושה לתפלה משום דתפלה הוא במקום עבודה, וחזינן שהתורה הקפידה שתהיה העבודה במקום קבוע בבית המקדש, ויש מצד זה מצוה לבנות בית הכנסת כדהוכחתי (אג"מ חו"מ ח"א סימן מ"א, ואו"ח ח"ב סימן מ"ד) מלשון הרמב"ם ריש פי"א מתפלה שכתב וז"ל כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה עכ"ל, ואם לא היה זה מצוה מיוחדת לאותו מקום אלא משום שצריך להתפלל בעשרה ולקריאת התורה שצריך בעשרה לא היה שייך כלל למינקט דין זה, אלא היה לו לומר שכל מקום שיש בו עשרה מישראל מצוה עליהם להתקבץ למקום אחד להתפלל בעשרה ולקרא קריאת התורה, וממילא היינו יודעין שאם אין מקום באיזה מן הבתים שמחוייבין להכין מקום וגם לכוף זה את זה מדין צרכי העיר דלא גרע מצרכי חול שכופין.
אלא הוא דהשמיענו הרמב"ם שיש מצוה מיוחדת לבנות מקום מקדש מעט לעשות שם העבודה שאיכא בזמן הזה והיא תפלה, ואף בזמן המקדש היה דין זה בשאר מקומות שיבנו בית הכנסת דמקדש מעט לאלו שאין יכולין לבא למקדש להתפלל שם שהיא העבודה שאפשר לעשות בכל מקום, והיא מעין מצות בנין בית הבחירה, ולכן צריכין לבנות לקדושה שיש לזה כפי הקדושה שתיקנו חכמים.
זוהר רעיא מהימנא כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נט עמוד ב:
פקודא למבני מקדשא לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא כמא דאת אמר מכון לשבתך פעלת יי', דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקודשא בריך הוא דהא צלותא אקרי עבודה, וההוא בי כנשתא אצטריך למבני ליה בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תקונין דהא בי כנשתא דלתתא קיימא לקבל בי כנשתא דלעילא, בית המקדש דלעילא דקאים דא לקבל דא, וההוא בי מקדשא כל תקונוי וכל פולחנוי וכל אנון מאנין ושמשין כלהו אינון כגוונא דלעילא, משכנא דקא עבד משה במדברא כלא הוה כגוונא דלעילא, בי מקדשא דבנה שלמה מלכא הוא בי נייחא כגוונא עלאה בכל אינון תקונין למהוי בתקונא דלעילא בי נייחא ואחסנתא, הכי בי כנשתא אצטריך בכל תקוני שפירו למהוי כגוונא עלאה למהוי בית צלותא לאתקנא תקונין בצלותא כמה דאוקמוה
פקודא למבני מקדשא לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא כמא דאת אמר מכון לשבתך פעלת יי', דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקודשא בריך הוא דהא צלותא אקרי עבודה, וההוא בי כנשתא אצטריך למבני ליה בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תקונין דהא בי כנשתא דלתתא קיימא לקבל בי כנשתא דלעילא, בית המקדש דלעילא דקאים דא לקבל דא, וההוא בי מקדשא כל תקונוי וכל פולחנוי וכל אנון מאנין ושמשין כלהו אינון כגוונא דלעילא, משכנא דקא עבד משה במדברא כלא הוה כגוונא דלעילא, בי מקדשא דבנה שלמה מלכא הוא בי נייחא כגוונא עלאה בכל אינון תקונין למהוי בתקונא דלעילא בי נייחא ואחסנתא, הכי בי כנשתא אצטריך בכל תקוני שפירו למהוי כגוונא עלאה למהוי בית צלותא לאתקנא תקונין בצלותא כמה דאוקמוה
(א) כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָכִין לוֹ בַּיִת שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ לִתְפִלָּה בִּכָל עֵת תִּפִלָּה וּמָקוֹם זֵה נִקִרָא בֵּית הַכִּנֵסֵת. וְכוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִקְנוֹת לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים:
(1) Wherever there are ten Israelites resident, an edifice must be fitted up, where they can assemble for worship at each period of prayer. Such a building is termed a synagogue. The residents exercise compulsory powers on each other for the purpose of erecting a synagogue and purchasing a scroll of the Law (Pentateuch), the prophetical books and the Hagiography.
(יא) בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁחָרְבוּ בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו לא) ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִין. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד בְּיִשּׁוּבָן כָּךְ נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּחֻרְבָּנָם חוּץ מִכִּבּוּד וְרִבּוּץ שֶׁאֵין מְכַבְּדִין אוֹתָן וְאֵין מַרְבִּיצִין אוֹתָן. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים תּוֹלְשִׁין אוֹתָם וּמַנִּיחִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָן הָעָם וְתֵעוֹר רוּחָם וְיִבְנוּם:
(יב) אֵין סוֹתְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִבְנוֹת אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל בּוֹנִין אַחֵר וְאַחַר כָּךְ סוֹתְרִין זֶה. שֶׁמָּא יֶאֱרַע לָהֶם אֹנֶס וְלֹא יִבְנוּ. אֲפִלּוּ כֹּתֶל אֶחָד מִמֶּנּוּ בּוֹנֶה הֶחָדָשׁ בְּצַד הַיָּשָׁן וְאַחַר כָּךְ סוֹתֵר הַיָּשָׁן:
(יג) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁלֹּא נָטוּ כְּתָלָיו לִפּל. אֲבָל אִם חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁנָּטוּ כְּתָלָיו לִפּל סוֹתְרִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמַתְחִילִין לִבְנוֹת בִּמְהֵרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁמָּא תִּדְחֹק הַשָּׁעָה וְיִשָּׁאֵר חָרֵב:
(11) Synagogues and houses of study that are in ruins retain their sacred character, as it is said, "And I will desolate your sanctuaries" (Leviticus 26:31)—even when desolate they still retain their sacred character. The same respect must be shown them when they are in ruins as when they were sound and in use. The only difference is in regard to sweeping and laying the dust. Synagogues in ruins are not swept nor sprinkled to lay the dust. If grass has sprung up in them, the blades are plucked and left there, so that the people may be stirred to rebuild the ruined edifices.
(12) A synagogue may not be demolished with the intention to build another on the same site or on a different site. The proposed synagogue must first be erected, and then the existing structure may be demolished, for fear that a mishap may occur which will prevent the people building. This rule applies even to the erection of a single wall. The new wall must first be set up adjacent to the old wall, which may then be demolished.
(13) These rules apply to a structure, of which the foundations are not decayed. But if the foundations are failing or the walls threaten to collapse, the edifice is immediately demolished and work on the new building should be started at once, and proceed expeditiously by day and by night, for fear that there may be delay and the edifice would become a complete ruin.
קובץ שעורים בבא בתרא אות כא
ובתוס' שבת קל"א ד"ה ושוין מוכח דמצות בנין ביהמ"ק הוי דומיא דציצית ומזוזה, דחיובן הוא תמיד ולא מקרי אפשר לקיימן למחר, דמצות היום לא יקיים למחר [וזה שלא כדעת הרמב"ן והרשב"א שבת כ"ד] - - א"כ מה בכך דמלכותא לא הדרא, הא מ"מ בשעת סתירת הבנין בטלה מצות ועשו לי מקדש?!
ולכו"ע תיקשי דהא מבטלין הקרבת קרבנות [כמבואר כאן ברמ"ה] וזה ודאי א"א לקיימן למחר?!
ובתוס' שבת קל"א ד"ה ושוין מוכח דמצות בנין ביהמ"ק הוי דומיא דציצית ומזוזה, דחיובן הוא תמיד ולא מקרי אפשר לקיימן למחר, דמצות היום לא יקיים למחר [וזה שלא כדעת הרמב"ן והרשב"א שבת כ"ד] - - א"כ מה בכך דמלכותא לא הדרא, הא מ"מ בשעת סתירת הבנין בטלה מצות ועשו לי מקדש?!
ולכו"ע תיקשי דהא מבטלין הקרבת קרבנות [כמבואר כאן ברמ"ה] וזה ודאי א"א לקיימן למחר?!
חידושי איילת השחר
והנה על הקושיא הראשונה אפשר לומר דכמו שלפני שבנו הבית מקדש מותר להשהות כדי שיבנה יותר יפה, הכי נמי מותר לסתור כיון שאין בעצם הסתירה עבירה אלא מה שחיסר אז המצוה של דבניית בית המקדש, וזה הא הותר כדי לבנותו יותר יפה.
ועל מה שהקשה דהא יש מצוה להקריב קרבנות, הראוני שבחינוך מצוה תמ דאין מצוה בזמן שאין בית מקדש להקריב קרבנות, דכל המצה להקריב קרבנות אינה אלא בזמן שיש בית מקדש, וכיון דעצם סתירת בית המקדש הותר, אין זה נקרא מבטל מצות הקרבת הקרבנות.
והנה על הקושיא הראשונה אפשר לומר דכמו שלפני שבנו הבית מקדש מותר להשהות כדי שיבנה יותר יפה, הכי נמי מותר לסתור כיון שאין בעצם הסתירה עבירה אלא מה שחיסר אז המצוה של דבניית בית המקדש, וזה הא הותר כדי לבנותו יותר יפה.
ועל מה שהקשה דהא יש מצוה להקריב קרבנות, הראוני שבחינוך מצוה תמ דאין מצוה בזמן שאין בית מקדש להקריב קרבנות, דכל המצה להקריב קרבנות אינה אלא בזמן שיש בית מקדש, וכיון דעצם סתירת בית המקדש הותר, אין זה נקרא מבטל מצות הקרבת הקרבנות.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ו סימן טז
הנה בתשובה אחתח כתבתי שאיכא מצוה לבנות בכל עיר ביהכ"נ שיהיה בדיני הקדושה דביהכ"נ. והוכחתי זה מהרמב"ם ריש פי"א מתפלה שכתב כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בית הכנסת, שהקשתי דכי הרמב"ם נותן עצות איך להשיג מקום להתפלל, והיה לו רק לומר הדין דצריך להתפלל בצבור שהוא לא פחות מעשרה ויש גם מצוה להתפלל ברוב עם, שלכן אם אין להם מקום גדול להתפלל בעשרה וברוב עם יבנו להם מקום, כמו שבכל מצוה לא נאמר אלא דיני המצוה כמו בתפילין אבל איך ישיג התפילין לא נאמר דכל אדם ישר שאם אין לו להשיג תפילין בחנם יצטרך לקנות וכדומה, שלכן מוכרחין לומר שהשמיענו שאיכא מצוה לקנות בית הכנסת אף שיש להם מקום חול להתפלל שם בצבור וגם ברוב עם והוא למקדש מעט, ומה שכתב צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה דבלא זה לא שייך קדושה על המקום, ואף במצות בית הבחירה נמי כתב לשון זה בריש פ"א מהלכות בית הבחירה מ"ע לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות, אף ששם הוא ודאי מצוה מדאורייתא לבנות ביהמ"ק, דהוא משום שבלא זה לא שייך הקדושה על המקום, וכמו כן הוא בניית מקדש מעט שתיקנו לנו שאם לא יהיה מוכן לתפלה לא יתקדש בכלום. והוא דלא כמו שראיתי בדברי כת"ר המחבר שהוכיח מלשון הרמב"ם שעצם הבנין אינה מצוה, וברור שהרמב"ם סובר שעצם הבנין היא מצוה להיות בכל קהל מישראל מקדש מעט.
הנה בתשובה אחתח כתבתי שאיכא מצוה לבנות בכל עיר ביהכ"נ שיהיה בדיני הקדושה דביהכ"נ. והוכחתי זה מהרמב"ם ריש פי"א מתפלה שכתב כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בית הכנסת, שהקשתי דכי הרמב"ם נותן עצות איך להשיג מקום להתפלל, והיה לו רק לומר הדין דצריך להתפלל בצבור שהוא לא פחות מעשרה ויש גם מצוה להתפלל ברוב עם, שלכן אם אין להם מקום גדול להתפלל בעשרה וברוב עם יבנו להם מקום, כמו שבכל מצוה לא נאמר אלא דיני המצוה כמו בתפילין אבל איך ישיג התפילין לא נאמר דכל אדם ישר שאם אין לו להשיג תפילין בחנם יצטרך לקנות וכדומה, שלכן מוכרחין לומר שהשמיענו שאיכא מצוה לקנות בית הכנסת אף שיש להם מקום חול להתפלל שם בצבור וגם ברוב עם והוא למקדש מעט, ומה שכתב צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה דבלא זה לא שייך קדושה על המקום, ואף במצות בית הבחירה נמי כתב לשון זה בריש פ"א מהלכות בית הבחירה מ"ע לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות, אף ששם הוא ודאי מצוה מדאורייתא לבנות ביהמ"ק, דהוא משום שבלא זה לא שייך הקדושה על המקום, וכמו כן הוא בניית מקדש מעט שתיקנו לנו שאם לא יהיה מוכן לתפלה לא יתקדש בכלום. והוא דלא כמו שראיתי בדברי כת"ר המחבר שהוכיח מלשון הרמב"ם שעצם הבנין אינה מצוה, וברור שהרמב"ם סובר שעצם הבנין היא מצוה להיות בכל קהל מישראל מקדש מעט.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן מד
משום דבביהכ"נ איכא מצוה שיבנו שיהיה ביהכ"נ בקדושה כדנקרא בשם מקדש מעט, היינו שהוא מעין מצוה דבנין בית הבחירה, שמדרבנן שנזכר גם בקראי דדברי קבלה יש מצוה על כל צבור שיהיה להם מקדש מעט. וראיה גדולה מהרמב"ם ריש פי"א מתפלה שכתב כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה, ואם לא היה זה מצוה מיוחדת אלא משום שצריך להתפלל בעשרה ולקה"ת שצריך בעשרה לא היה שייך כלל למינקט דין זה, אלא היה לו לומר שכל מקום שיש בו עשרה מישראל מצוה עליהם להתקבץ למקום אחד להתפלל בעשרה ולקרא קה"ת, וממילא היינו יודעין שאם אין מקום באיזה מן הבתים שמחוייבין להכין מקום וגם לכוף זא"ז לבנות מדין צרכי העיר דלא גרע מצרכי חול שכופין, אלא צריך לומר דהשמיענו הרמב"ם שיש מצוה מיוחדת לבנות מקום מקדש מעט לעשות שם העבודה שאיכא בזה"ז דהיא התפלה, ואף בזמן המקדש היה דין זה בשאר מקומות שיבנו ביהכ"נ דמקדש מעט לאלו שאין יכולין לבא למקדש להתפלל שם שהיא העבודה שאפשר לעשות בכל מקום. ולכן צריכין לבנותה לקדושה, שיש לזה דיני הקדושה דביהכ"נ שתיקנו חכמים. . .
משום דבביהכ"נ איכא מצוה שיבנו שיהיה ביהכ"נ בקדושה כדנקרא בשם מקדש מעט, היינו שהוא מעין מצוה דבנין בית הבחירה, שמדרבנן שנזכר גם בקראי דדברי קבלה יש מצוה על כל צבור שיהיה להם מקדש מעט. וראיה גדולה מהרמב"ם ריש פי"א מתפלה שכתב כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה, ואם לא היה זה מצוה מיוחדת אלא משום שצריך להתפלל בעשרה ולקה"ת שצריך בעשרה לא היה שייך כלל למינקט דין זה, אלא היה לו לומר שכל מקום שיש בו עשרה מישראל מצוה עליהם להתקבץ למקום אחד להתפלל בעשרה ולקרא קה"ת, וממילא היינו יודעין שאם אין מקום באיזה מן הבתים שמחוייבין להכין מקום וגם לכוף זא"ז לבנות מדין צרכי העיר דלא גרע מצרכי חול שכופין, אלא צריך לומר דהשמיענו הרמב"ם שיש מצוה מיוחדת לבנות מקום מקדש מעט לעשות שם העבודה שאיכא בזה"ז דהיא התפלה, ואף בזמן המקדש היה דין זה בשאר מקומות שיבנו ביהכ"נ דמקדש מעט לאלו שאין יכולין לבא למקדש להתפלל שם שהיא העבודה שאפשר לעשות בכל מקום. ולכן צריכין לבנותה לקדושה, שיש לזה דיני הקדושה דביהכ"נ שתיקנו חכמים. . .
בית הכנסת זה לא רק מקום תפילה בית הכנסת בפני עצמו יש השראת שכינה
ובניין בית הכנסת זה לא שיהיה מקום לכינוסזה יותר מזה זה מצווה
ובניין בית הכנסת זה לא שיהיה מקום לכינוסזה יותר מזה זה מצווה