וְעַתָּ֖ה קְחוּ־לִ֣י מְנַגֵּ֑ן וְהָיָה֙ כְּנַגֵּ֣ן הַֽמְנַגֵּ֔ן וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו יַד־יְהֹוָֽה׃
Now then, get me a musician.”
As the musician played, the hand of the LORD came upon him,
As the musician played, the hand of the LORD came upon him,
יֹֽאמַר־נָ֤א אֲדֹנֵ֙נוּ֙ עֲבָדֶ֣יךָ לְפָנֶ֔יךָ יְבַקְשׁ֕וּ אִ֕ישׁ יֹדֵ֖עַ מְנַגֵּ֣ן בַּכִּנּ֑וֹר וְהָיָ֗ה בִּֽהְי֨וֹת עָלֶ֤יךָ רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ רָעָ֔ה וְנִגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ וְט֥וֹב לָֽךְ׃ {פ}
Let our lord give the order [and] the courtiers in attendance on you will look for someone who is skilled at playing the lyre; whenever the evil spirit of God comes over you, he will play it and you will feel better.”
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. הִיא נֶבֶל הִיא כִינּוֹר. נִימִין יְתֵירוֹת בֵּין זֶה לָזֶה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֶבֶל. שֶׁהוּא מַלְבִּין כַּמָּה מִינֵי זֶמֶר. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. עַל יְדֵי עוֹר שֶׁאֵינוֹ עָבוּד וְעַל יְדֵי נִימִין יְתֵירוֹת הָיָה מַלְבִּין כַּמָּה מִינֵי זֶמֶר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עוּגָב זֶה אֻרְדָּבְלִס. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיָה אֻרְדָּבְלִיס בִּירוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹרֵחַ אֶת הַנְּעִימָה.
Rebbi Ḥiyya bar Abba said, harp and lute are the same, extra strings make the difference between one and the other. Rebbi Ḥiyya bar Abba said, why is it called נֶבֶל? Because it whitens many kinds of musical instruments. Rebbi Ḥuna in the name of Rav Joseph: By untanned leather and an abundance of strings it whitens many kinds of musical instruments. Rebbi Simeon ben Laqish says, עוּגָב is a water organ. Rabban Simeon ben Gamliel stated, there was no water organ in Jerusalem because its sound overhangs the melody.
שאלות מעניינות: באיזה כלים ניגנו בתקופת המקראית?
שאול ובעלת האו בטראנס בעזרת מוזיקה
תפקיד המוזיקה בתרבות היהודית איזה מסרים תרבותיים הועברו על ידי המוזיקה?
רעיונות ומושגים:
בית המקדש
שירת הלווים
דויד המלך והנבל
חצוצרות ושופרים
שאול ובעלת האו בטראנס בעזרת מוזיקה
תפקיד המוזיקה בתרבות היהודית איזה מסרים תרבותיים הועברו על ידי המוזיקה?
רעיונות ומושגים:
בית המקדש
שירת הלווים
דויד המלך והנבל
חצוצרות ושופרים
מתני׳ אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן ומוסיפין עד עולם אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר ולא היו אומרים בנבל ובכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה
MISHNA: In the Temple, there are no fewer than twelve Levites standing on the platform adjacent to the altar and singing, and one may add Levites on the platform up to an infinite number. A minor Levite may enter the Temple courtyard for service only at a time when the Levites are engaging in song, so that he may accompany them. And minors would not engage in playing a lyre and in playing a harp; rather, they would engage in singing with the mouth, in order to provide flavor to the music with their pure, high voices.
אָמַר רַב הוּנָא זִמְרָא דְּנַגָּדֵי וּדְבַקָּרֵי שְׁרֵי דְּגַרְדָּאֵי אֲסִיר רַב הוּנָא בַּטֵּיל זִמְרָא קָם מְאָה אֲווֹזֵי בְּזוּזָא וּמְאָה סָאֵה חִיטֵּי בְּזוּזָא וְלָא אִיבְּעִי אֲתָא רַב חִסְדָּא זַלְזֵיל בֵּיהּ אִיבְּעַאי אֲווֹזָא בְּזוּזָא וְלָא אִשְׁתְּכַח
Rav Huna said: The song of those who pull ships and lead the herd is permitted, for their singing assists them to establish a rhythm in their work. However, that of weavers is forbidden, as they sing only for their own enjoyment. The Gemara relates that subsequently, Rav Huna nullified all types of song, and this led to a general blessing: The price of one hundred ducks stood at a dinar, and one hundred se’a of wheat at a dinar, and there was no desire for them even at such a cheap price, due to their great abundance. Later, when Rav Ḥisda came and belittled this prohibition, people began to sing again. As a result, prices increased greatly, and this led to a situation whereby one wanted a single duck for one dinar and it could not be found.
פרק א:
כלי נגינה במקרא.
1. שופרות
2. כינור
3. נבל
איזה סוגי שופרות אנחנו מכירים?
קרן הצבי, תועפות, אייל.
למה שימשו השופרות:
מוזכר השופר שבעים ושתיים פעמים בתנ"ך: לעיתים כחלק מטקס או חגיגה, לעיתים כחלק ממעשי מלחמה, לעיתים כדי לסמל מעמד או אירוע בעל משמעות רוחנית מיוחדת. הנה חמישה הקשרים בולטים בהם הוא מופיע.
1. השופר במעמד הר סיני. במעמד הר סיני שמע העם קול שופר חזק מאד שהחריד אותם. קול השופר היה חלק מאווירת היראה שאפפה את המעמד. "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר...וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה....ויהי כל השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלוקים יעננו בקול". (שמות י"ט, ט"ז-י"ט)
2. השופרות בכיבוש חומות יריחו. העיר יריחו שהייתה מוקפת בשבע חומות חזקות נכבשה אחרי שעם ישראל הקיף את העיר שבע פעמים בעוד הכהנים תוקעים בשופרות. "וביום השביעי תיסובו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות...בשמעכם את קול השופר יריעו על העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה". (יהושע ו', ד'-ה')
3. השופרות במעמד העלאת ארון ברית ה' לירושלים, על ידי דוד המלך, כמסופר בשני מקומות בתנ"ך: "ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר" (שמואל ב', ו', ט"ו) "וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות". (דברי הימים א', ט"ו, כ"ח)
4. השופרות בהם תקעו גדעון ו-300 האנשים שלא כרעו לבעל על מנת ליצור פחד ומהומה במחנה מדין, איתן יצאו להילחם. "ויבא גדעון ומאה איש אתר אתו בקצה המחנה...ויתקעו שלושת הראשים בשופרות וישברו הכדים ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים וביד ימינם השופרות לתקוע ויקראו: 'חרב להשם ולגדעון'". (שופטים ז', י"ט, כ')
5. השופר שיישמע בעת שיבת ציון. כשישעיהו מתאר בנבואה כיצד ישיב השם את כל עם ישראל לארץ ישראל, הוא מסכם: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו להשם בהר הקודש, בירושלים". (ישעיהו, כ"ז, י"ג)
כלי נגינה במקרא.
1. שופרות
2. כינור
3. נבל
איזה סוגי שופרות אנחנו מכירים?
קרן הצבי, תועפות, אייל.
למה שימשו השופרות:
מוזכר השופר שבעים ושתיים פעמים בתנ"ך: לעיתים כחלק מטקס או חגיגה, לעיתים כחלק ממעשי מלחמה, לעיתים כדי לסמל מעמד או אירוע בעל משמעות רוחנית מיוחדת. הנה חמישה הקשרים בולטים בהם הוא מופיע.
1. השופר במעמד הר סיני. במעמד הר סיני שמע העם קול שופר חזק מאד שהחריד אותם. קול השופר היה חלק מאווירת היראה שאפפה את המעמד. "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר...וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאד, ויחרד כל העם אשר במחנה....ויהי כל השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלוקים יעננו בקול". (שמות י"ט, ט"ז-י"ט)
2. השופרות בכיבוש חומות יריחו. העיר יריחו שהייתה מוקפת בשבע חומות חזקות נכבשה אחרי שעם ישראל הקיף את העיר שבע פעמים בעוד הכהנים תוקעים בשופרות. "וביום השביעי תיסובו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות...בשמעכם את קול השופר יריעו על העם תרועה גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה". (יהושע ו', ד'-ה')
3. השופרות במעמד העלאת ארון ברית ה' לירושלים, על ידי דוד המלך, כמסופר בשני מקומות בתנ"ך: "ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר" (שמואל ב', ו', ט"ו) "וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות". (דברי הימים א', ט"ו, כ"ח)
4. השופרות בהם תקעו גדעון ו-300 האנשים שלא כרעו לבעל על מנת ליצור פחד ומהומה במחנה מדין, איתן יצאו להילחם. "ויבא גדעון ומאה איש אתר אתו בקצה המחנה...ויתקעו שלושת הראשים בשופרות וישברו הכדים ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים וביד ימינם השופרות לתקוע ויקראו: 'חרב להשם ולגדעון'". (שופטים ז', י"ט, כ')
5. השופר שיישמע בעת שיבת ציון. כשישעיהו מתאר בנבואה כיצד ישיב השם את כל עם ישראל לארץ ישראל, הוא מסכם: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו להשם בהר הקודש, בירושלים". (ישעיהו, כ"ז, י"ג)
מתוך דברים שנשא שי עגנון עם קבלת פרס נובל לספרות לשנת 1966:
הוד מלכותך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השוודית, גבירותיי ורבותיי:
רבותינו זכרונם לברכה אמרו, אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה. אכל כל מאכל, שתה כל משקה צריך לברך עליהם תחילה וסוף. הריח ריח עשב טוב, ריח בשמים, ריח פירות טובים מברך על ההנאה. כיוצא בזה לגבי ראיה. ראה חמה במחזור הגדול בתקופת ניסן, ראה ראייה ראשונה אילנות בפריחת ניצנם בחודש ניסן, ראה אילנות טובים ובריות נאות מברך. כיוצא בזה לגבי שמועה.
ברכה אחת מברכות השמועה נתגלגלה לי על ידכם אדונים יקרים.
מעשה ובא אצלי המיופה כוח השוודי ובישרני שזיכתה אותי האקדמיה השוודית בפרס נובל, בירכתי בשם ומלכות כדין השומע שמועה טובה לו ולאחרים, ברוך הטוב והמיטיב. הטוב שנתן האל הטוב בלב חכמי האקדמיה המפוארת לזכות סופר מסופרי לשון הקודש בפרס הגדול והנכבד, והמיטיב, שהיטיב עמי שבחרו בי. ועתה שבאתי עד הלום אברך עוד ברכה אחת כדין הרואה מלך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מכבודו למלך בשר ודם. ועליכם חכמים מפוארים אני מברך כדין ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם.
אמרו בגמרא, (סנהדרין דף כ"ג עמוד א') נקיי הדעת שבירושלים לא היו נכנסים בסעודה אלא אם כן יודעים מי יושב עמהם. ובכן אומר לכם מי אני שנכנסתם עמי בסעודה.
מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב.
משבט לוי אני בא ואני ואבותי מן המשוררים שבבית המקדש היינו ומסורת קבלנו במשפחת בית אבותי שמזרעו של שמואל הנביא אנו באים ושמו נקרא עלי.
הוד מלכותך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השוודית, גבירותיי ורבותיי:
רבותינו זכרונם לברכה אמרו, אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה. אכל כל מאכל, שתה כל משקה צריך לברך עליהם תחילה וסוף. הריח ריח עשב טוב, ריח בשמים, ריח פירות טובים מברך על ההנאה. כיוצא בזה לגבי ראיה. ראה חמה במחזור הגדול בתקופת ניסן, ראה ראייה ראשונה אילנות בפריחת ניצנם בחודש ניסן, ראה אילנות טובים ובריות נאות מברך. כיוצא בזה לגבי שמועה.
ברכה אחת מברכות השמועה נתגלגלה לי על ידכם אדונים יקרים.
מעשה ובא אצלי המיופה כוח השוודי ובישרני שזיכתה אותי האקדמיה השוודית בפרס נובל, בירכתי בשם ומלכות כדין השומע שמועה טובה לו ולאחרים, ברוך הטוב והמיטיב. הטוב שנתן האל הטוב בלב חכמי האקדמיה המפוארת לזכות סופר מסופרי לשון הקודש בפרס הגדול והנכבד, והמיטיב, שהיטיב עמי שבחרו בי. ועתה שבאתי עד הלום אברך עוד ברכה אחת כדין הרואה מלך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מכבודו למלך בשר ודם. ועליכם חכמים מפוארים אני מברך כדין ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם.
אמרו בגמרא, (סנהדרין דף כ"ג עמוד א') נקיי הדעת שבירושלים לא היו נכנסים בסעודה אלא אם כן יודעים מי יושב עמהם. ובכן אומר לכם מי אני שנכנסתם עמי בסעודה.
מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב.
משבט לוי אני בא ואני ואבותי מן המשוררים שבבית המקדש היינו ומסורת קבלנו במשפחת בית אבותי שמזרעו של שמואל הנביא אנו באים ושמו נקרא עלי.
מה לקרנות ולכסף?
בהשאלה: איבד את מעותיו, שהוא כמי שהניח מעות על קרנו של הצבי, שבידוע שיאבדו, כיוון שהצבי ירוץ עמן למרחקים.
מי שהלך למדינת הים, ועמד אחר ופרנס את אשתו על חשבונו מדעת עצמו, שלא בתורת הלוואה לאישה, כשישוב הבעל אינו חייב לשלם לו, וזאת מכיוון שהבעל לא ביקש ממנו לזון אותה. אשר על כן, איבד המפרנס את מעותיו, והריהו כמי שהניח מעותיו על קרן הצבי.
מקור הערך: פרופ' נחום רקובר, ניבי תלמוד, ספרית המשפט העברי תשנ"א
מתוך אתר דעת.פרשנות נוספת: עמירם קדרון
הערה: כאשר הצבי עומד למות הוא משיר את קרניו וטומן אותן בעפר במקום סתר שאף אחד לא ימצא אותן.
כך גם אותו אדם שהפסיד את כספו ולא ימצא אותו לעולם
(תוספות כתובות ק"ז א')
פרשנות נוספת: מרים רפפורט
הערה: בעבר, שמרו את המטבעות בקרן, כקופה או כספת. מי ששם את כספו בקרן של צבי, איבד את כספו, כי לקרן הצבי יש חור בשני קצותיו! אגב, מכאן: קרן פנסיה, קרן הלוואות וכו'.
עולם נטול כסף, כיצד הייתם יכולים לקנות מעדר?
באמצעות "סחר חליפין". כלומר: תרנגולת תמורת 50 ביצים, גמל תמורת 20 כבשים וכו'...
דבר זה יצר 2 בעיות מרכזיות:
האחת - בעיית אומדן. כמה שווה גמל? כמה שווה שק קמח?
השנייה - הימצאות של סחורה מרובה במקום אחד.
לכן, היו צריכים למצוא פתרון לבעיות: הכיצד?
לקחו מתכות, התיכו אותן, ובצעו מהן חתיכות.
חתיכות אלה נקראות בצעים, וביחיד - בצע!
מכאן הביטויים: "בצע כסף", "רודף בצע".
על מנת לשמור את הבצעים הללו צריך היה ארנק. אך מה עושים כשאין ארנק?
שמים את הבצעים בתוך קרן של בעל חיים.
מכאן הביטויים: קרן חיסכון, קרן פנסיה, קרן להשכלה גבוהה...
מי שלא היה חכם במיוחד שם את כספו בקרן הצבי שהיא חלולה ופתוחה משני הצדדים.
מכאן הביטוי: "שם את כספו על קרן הצבי..."
מי שהיה לו הרבה מאוד כסף היה צריך קרניים גדולות שיאחסנו את כל הכסף בתוכן. לכן השתמש בקרניים של ראם שנקראות 'תועפות'.
מכאן הביטוי - "הון תועפות" !
להרחבה
באמצעות "סחר חליפין". כלומר: תרנגולת תמורת 50 ביצים, גמל תמורת 20 כבשים וכו'...
דבר זה יצר 2 בעיות מרכזיות:
האחת - בעיית אומדן. כמה שווה גמל? כמה שווה שק קמח?
השנייה - הימצאות של סחורה מרובה במקום אחד.
לכן, היו צריכים למצוא פתרון לבעיות: הכיצד?
לקחו מתכות, התיכו אותן, ובצעו מהן חתיכות.
חתיכות אלה נקראות בצעים, וביחיד - בצע!
מכאן הביטויים: "בצע כסף", "רודף בצע".
על מנת לשמור את הבצעים הללו צריך היה ארנק. אך מה עושים כשאין ארנק?
שמים את הבצעים בתוך קרן של בעל חיים.
מכאן הביטויים: קרן חיסכון, קרן פנסיה, קרן להשכלה גבוהה...
מי שלא היה חכם במיוחד שם את כספו בקרן הצבי שהיא חלולה ופתוחה משני הצדדים.
מכאן הביטוי: "שם את כספו על קרן הצבי..."
מי שהיה לו הרבה מאוד כסף היה צריך קרניים גדולות שיאחסנו את כל הכסף בתוכן. לכן השתמש בקרניים של ראם שנקראות 'תועפות'.
מכאן הביטוי - "הון תועפות" !
להרחבה