״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית,
וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם.
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא.
אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּכְתִיב: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.
and according to the Rabbis, they established eight months that were lacking. The Gemara cites another objection. Come and hear that which was taught in a baraita in the anthology called Seder Olam: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth they slaughtered their Paschal lambs, on the fifteenth they left Egypt, and that day was Shabbat eve. From the fact that the New Moon of Nisan was on Shabbat eve, we can infer that the New Moon of Iyyar was on the first day of the week, and the New Moon of Sivan was on the second day of the week. This is difficult according to the opinion of Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday. The Gemara answers that Rabbi Yosei could have said to you: Whose is the opinion in this baraita? It is the opinion of the Rabbis. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbi Yosei. The Gemara cites another objection: Come and hear from that which was taught, that Rabbi Yosei says: On the second day of Sivan, Moses ascended Mount Sinai and descended. On the third day, he ascended and descended. On the fourth day, he descended and did not ascend Mount Sinai again until he was commanded along with all of the Jewish people. And the Gemara asks: How is it possible that he descended on the fourth day? Since he did not ascend, from where did he descend? Rather, this must be emended: On the fourth day, he ascended and descended. On the fifth day, he built an altar and sacrificed an offering. On the sixth day, he had no time. The Gemara asks: Is that not because he received the Torah on the sixth day of the month? Apparently, this baraita supports the opinion of the Rabbis. The Gemara rejects this: No, he had no time due to the burden of preparing for Shabbat. The Gemara adds: A Galilean taught, while standing above Rav Ḥisda: Blessed is the all-Merciful One, Who gave the three-fold Torah: Torah, Prophets, and Writings, to the three-fold nation: Priests, Levites, and Israelites, by means of a third-born: Moses, who followed Aaron and Miriam in birth order, on the third day of the separation of men and women, in the third month: Sivan. On whose opinion is this homily based? It is based on the opinion of the Rabbis, who hold that the Torah was given on the third day of separation and not on the fourth day. The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai. Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh, the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed. Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads. Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.” The Gemara relates that a heretic saw that Rava was immersed in studying halakha, and his fingers were beneath his leg and he was squeezing them, and his fingers were spurting blood. Rava did not notice that he was bleeding because he was engrossed in study. The heretic said to Rava: You impulsive nation, who accorded precedence to your mouths over your ears. You still bear your impulsiveness, as you act without thinking. You should listen first. Then, if you are capable of fulfilling the commands, accept them. And if not, do not accept them. He said to him: About us,
(טז) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
(יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃
(יח) וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵ֠י אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהֹוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃
(1) On the third new moon after the Israelites had gone forth from the land of Egypt, on that very day, they entered the wilderness of Sinai. (2) Having journeyed from Rephidim, they entered the wilderness of Sinai and encamped in the wilderness. Israel encamped there in front of the mountain, (3) and Moses went up to God. The LORD called to him from the mountain, saying, “Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel: (4) ‘You have seen what I did to the Egyptians, how I bore you on eagles’ wings and brought you to Me. (5) Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine, (6) but you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’ These are the words that you shall speak to the children of Israel.” (7) Moses came and summoned the elders of the people and put before them all that the LORD had commanded him. (8) All the people answered as one, saying, “All that the LORD has spoken we will do!” And Moses brought back the people’s words to the LORD. (9) And the LORD said to Moses, “I will come to you in a thick cloud, in order that the people may hear when I speak with you and so trust you ever after.” Then Moses reported the people’s words to the LORD, (10) and the LORD said to Moses, “Go to the people and warn them to stay pure today and tomorrow. Let them wash their clothes. (11) Let them be ready for the third day; for on the third day the LORD will come down, in the sight of all the people, on Mount Sinai. (12) You shall set bounds for the people round about, saying, ‘Beware of going up the mountain or touching the border of it. Whoever touches the mountain shall be put to death: (13) no hand shall touch him, but he shall be either stoned or shot; beast or man, he shall not live.’ When the ram’s horn sounds a long blast,-b they may go up on the mountain.” (14) Moses came down from the mountain to the people and warned the people to stay pure, and they washed their clothes. (15) And he said to the people, “Be ready for the third day: do not go near a woman.” (16) On the third day, as morning dawned, there was thunder, and lightning, and a dense cloud upon the mountain, and a very loud blast of the horn; and all the people who were in the camp trembled. (17) Moses led the people out of the camp toward God, and they took their places at the foot of the mountain. (18) Now Mount Sinai was all in smoke, for the LORD had come down upon it in fire; the smoke rose like the smoke of a kiln, and the whole mountain trembled violently. (19) The blare of the horn grew louder and louder. As Moses spoke, God answered him in thunder. (20) The LORD came down upon Mount Sinai, on the top of the mountain, and the LORD called Moses to the top of the mountain and Moses went up. (21) The LORD said to Moses, “Go down, warn the people not to break through to the LORD to gaze, lest many of them perish. (22) The priests also, who come near the LORD, must stay pure, lest the LORD break out against them.” (23) But Moses said to the LORD, “The people cannot come up to Mount Sinai, for You warned us saying, ‘Set bounds about the mountain and sanctify it.’” (24) So the LORD said to him, “Go down, and come back together with Aaron; but let not the priests or the people break through to come up to the LORD, lest He break out against them.” (25) And Moses went down to the people and spoke to them.
(ח) וַיַּעֲנ֨וּ כׇל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהֹוָֽה׃
(8) All the people answered as one, saying, “All that the LORD has spoken we will do!” And Moses brought back the people’s words to the LORD.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֮ לָמוּת֒ קְרָ֣א אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וְהִֽתְיַצְּב֛וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ וַיֵּ֤לֶךְ מֹשֶׁה֙ וִֽיהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
The LORD said to Moses: The time is drawing near for you to die. Call Joshua and present yourselves in the Tent of Meeting, that I may instruct him. Moses and Joshua went and presented themselves in the Tent of Meeting.
וַיֶּאֶסֹ֧ף יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וַיִּקְרָא֩ לְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּלְרָאשָׁ֗יו וּלְשֹֽׁפְטָיו֙ וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃
Joshua assembled all the tribes of Israel at Shechem. He summoned Israel’s elders and commanders, magistrates and officers; and they presented themselves before God.
לקראת האלהים. מַגִּיד שֶׁהַשְּׁכִינָה יָצְאָה לִקְרָאתָם כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ה' מִסִּינַי בָּא (דברים ל"ג), וְלֹא נֶאֱמַר לְסִינַי בָּא (מכילתא):
לקראת האלהים [AND MOSES BROUGHT FORTH THE PEOPLE …] TO MEET GOD — This (the word לקראת, “to meet”, which is used when two persons are approaching one another) tells us that the Shechina was going forth to meet them, as a bridegroom who goes forth to meet his bride. This is what Scripture means when it says, (Deuteronomy 33:2) “The Lord came from Sinai”, and it is not said, “[The Lord came to Sinai” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:17:1).
בתחתית ההר. לְפִי פְשׁוּטוֹ בְּרַגְלֵי הָהָר; וּמִדְרָשׁוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ הָהָר מִמְּקוֹמוֹ וְנִכְפָּה עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (שבת פ"ח):
בתחתית ההר AT THE NETHER PART OF THE MOUNTAIN — According to its literal meaning this signifies “at the foot of the mountain”. But a Midrashic explanation is, that the mountain was plucked up from its place and was arched over them as a cask, so that they were standing בתחתית beneath (under) the mountain itself (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:17:2; Shabbat 88a).
ויוצא משה את העם י״מ לפי שהיו חרדים ויראים לצאת.
.ויוצא משה את העם, “Moses brought forth the people;” some commentators claim that Moses brought them forth because without his urging they were too scared to come forward.
ויתיצבו בתחתית ההר מפני פחד הקולות והברקים. כאן פרש״י שכפה עליהם הר כגיגית וא״ת הרי כבר אמרו נעשה ונשמע אלא י״ל תורה שבעל פה לא קבלו עדיין.
ויתיצבו בתחתית ההר, “they took up a position at the base of the Mountain” due to the lightning and thunder. Rashi here writes that G-d threatened to bring down the Mountain upon them. This sounds strange, as they had already expressed their willingness to accept the Torah without examining what is written therein. [Exodus 24,7, that whole chapter describes events prior to the revelation Ed.] We would have to understand this Rashi as referring to the Israelites accepting the oral Torah which they had not yet accepted.
ט״ז) בשלשה מקומות נתנה תורה, ובכולן כתיב יציבה: בסיני, באהל מועד, ובערבות מואב. בסיני - שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט), באהל מועד - שנאמר ונצבו איש פתח אהלו (שם ל״ג), בערבות מואב - שנאמר אתם נצבים היום (דברים כ״ט).
דבר אחר כי קולך ערב אשירה לה', ומראיך נאוה על הים מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. ויתיצבו בתחתית ההר אמר רבי אבדימי בר חמא בר מחסיא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית אמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר. אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו' כדכתוב לעיל:
מוצב ארצה. כענין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז).
ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה. אמר ר' יוסי, יהודה היה דורש, (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא, אל תקרא כן, אלא ה' לסיני בא, ליתן תורה לישראל או אינו אומר כן, אלא ה' מסיני בא, לקבל את ישראל, כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה. ויתיצבו, נצפפו. [מלמד שהיו ישראל מתיראין מפני הזיקין מפני הזועות מפני הרעמים מפני הברקים הבאים. – בתחתית ההר]. מלמד שנתלש ההר ממקומו, וקרבו ועמדו תחת ההר, שנאמר (שם ד) ותקרבון ותעמדון תחת ההר. עליהם מפורש בקבלה (שה"ש ב) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל; השמיעני את קולך, אלו עשרת הדברות; כי קולך ערב, לאחר הדברות; ומראך נאוה, (ויקרא ט) ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. רבי אליעזר אומר, על ים סוף הדבר אמור: הראיני את מראיך, (שמות יד) התיצבו וראו את ישועת ה'; השמיעני את קולך, (שם) וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'; כי קולך ערב, (שם ב) ויזעקו ותעל שועתם; ומראך נאוה, (שם ד) ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם. ד"א כי קולך ערב, על הים, (שמות טו) אשירה לה' כי גאה גאה; ומראך נאוה, (תהלים ח) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם.
(Exodus 19:17) "And Moses took out the people": R. Yossi said: R. Yehudah was wont to expound: (Devarim 33:2) "And he (Moses) said: 'The L rd came from Sinai.'" Do not read it thus, but "to Sinai," to give Torah to Israel. But I do not say this but (rather) "The L rd came from Sinai" to receive Israel, as a groom goes out to receive his bride. "and they stood under the mountain": We are hereby apprised that the mountain was torn from its place and they came forward and stood under the mountain. Concerning this it is stated in the Tradition (Song of Songs 2:14) "My Dove in the clefts of the rock … Show me Your face; let me hear Your voice. For Your voice is sweet and Your face is fair." "Show me Your face" — the twelve monuments for the twelve tribes of Israel (viz. Exodus 24:4). "Let me hear Your voice" — the Ten Commandments. "For Your voice is sweet" — after (hearing) the Ten Commandments. "and Your face is fair" — (Leviticus 9:5) "And the entire congregation came forward (on the eighth day of the investiture of the Cohanim) and they stood before the L rd." R. Eliezer says: It speaks of the Red Sea, viz.: "Show me Your face" (lit., "Your sight") — (Exodus 14:13) "Stand and see the salvation of the L rd." "Let me hear Your voice" — (Ibid. 10) "and they were exceedingly afraid, and the children of Israel cried out to the L rd." "for your voice is sweet" — (Ibid. 2:23) "and their outcry ascended to G d. "and your face (= sight) is fair" — (Ibid. 4:30-31) "and he performed the signs before the eyes of the people, and the people believed." Variantly: "for your voice is sweet" — at the Red Sea, viz. (Ibid. 15:1) "I shall sing to the L rd, for He is exalted (over all the) exalted." "and Your face is fair" — (Psalms 8:24) "From the mouths of babes and sucklings You have founded strength … When I see Your heavens, etc."
ויוצא משה את העם לקראת האלהים [אמר] ר' יוסי (בן) יודן היה אומר (דברים ל"ג ב') ה' מסיני בא על סיני נגלה ואני אומר מסיני בא לקבל בניו בשמחה מושלו משל לה"ד לחתן שיצא לקראת כלה מכבודו של יוצא אתה למד מה כבודו של נכנס לכך נאמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים: ויתיצבו בתחתית ההר. נצפפו ועליהם מפורש בקבלה (שה"ש ב' י"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה: ר' אלעזר אומר אין דבר זה אמור אלא על הים: הראיני את מראיך(שם) כענין שנ' (י״ד י״ג) התיצבו וראו את ישועת ה': השמיעיני את קולך (שה"ש שם) כענין שנ' (י"ד י') ופרעה הקריב ויצעקו בני ישראל אל ה': כי קולך ערב (שה״ש שם) ותעל שועתם אל האלהים (ב' כ"ג): ומראיך נאוה (שה"ש שם) ויאמן העם (ד' ל"א): רבי עקיבה אומר אין דבר זה אמור אלא לפני הר סיני הראיני את מראיך כענין שנ' (כ"ד ד') וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר: השמיעיני את קולך כענין שנ' (ע' פסוק ח') ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע: כי קולך ערב היטיבו כל אשר דברו (דברים ה' כ"ה): ומראך נאוה באהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמרו לפני ה' (ויק' ט' ה'): אחרים אומרין אין דבר זה אמור אלא לדורות הבאים: יונתי בחגוי הסלע כענין שנ' (ישעיה מ' כ"ב) על חוג הארץ: בסתר המדרגה אלו ישראל שיושבין בצד צרתן של מלכיות עד שיגיע זמנן: הראיני את מראיך זה מעשה: השמיעיני את קולך זה תלמוד: כי קולך ערב ומראיך נאוה להודיעך כמה מעלות בין תלמוד למעשה: וכבר נמנו בעליית בית עריס מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול תלמוד אמר ר' עקיבה גדול מעשה ענו כלם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד: ד"א ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הקב״ה את ההר כגגית ואמר אם מקבלין אתם עליכם את התורה [מוטב] ואם לאו כאן תהא קבורתכם באותה שעה געו כולן בבכייה ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (כ"ד ז') אמר הקב"הה ערבים אני צריך הרי שמים וארץ יערבנו אמר להן עסיקין הן אמרו בנינו יערבונו אמר הרי ערבים טובים וכן הוא אומר (תהלים ח' ג') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואומר (הושע ד' ו') ותשכח [תורת] [ה'] אלהיך אשכח בניך גם אני:
וְלֹא קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָהָר כְּגִיגִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז). וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר חָמָא: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, מוּטָב, וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. וְאִם תֹּאמַר, עַל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כָּפָה עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר, וַהֲלֹא מִשָּׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם מְקַבְּלִין אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, עָנוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ יְגִיעָה וְצַעַר וְהִיא מְעַט, אֶלָּא אָמַר לָהֶן עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּקְדּוּקֵי מִצְוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, וְהִיא עַזָּה כַמָּוֶת וְקָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָתָהּ, לְפִי שֶׁאֵין לוֹמֵד אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה).
The Israelites did not accept the Torah until the Holy One, blessed be He, arched the mountain over them like a vessel, as it is said: And they stood beneath the mountain (Exod. 19:17). R. Dimi the son of Hama stated that the Holy One, blessed be He, told Israel: If you accept the Torah, well and good; but if not, your grave will be there. If you should say that He arched the mountain over them because of the Written Law, isn’t it true that as soon as He said to them, “Will you accept the Torah?” they all responded, “We will do and hear,” because the Written Law was brief and required no striving and suffering, but rather He threatened them because of the Oral Law. After all, it contains the detailed explanations of the commandments, both simple and difficult, and it is as severe as death, and as jealous as Sheol. One does not study the Oral Law unless he loves the Holy One, blessed be He, with all his heart, with all his soul, and with all his might, as it is said: And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, with all thy soul, and with all thy might (Deut. 6:5).
ויתיצבו בתחתית ההר מפני פחד הקולות והברקים. כאן פרש״י שכפה עליהם הר כגיגית וא״ת הרי כבר אמרו נעשה ונשמע אלא י״ל תורה שבעל פה לא קבלו עדיין.
ויתיצבו בתחתית ההר, “they took up a position at the base of the Mountain” due to the lightning and thunder. Rashi here writes that G-d threatened to bring down the Mountain upon them. This sounds strange, as they had already expressed their willingness to accept the Torah without examining what is written therein. [Exodus 24,7, that whole chapter describes events prior to the revelation Ed.] We would have to understand this Rashi as referring to the Israelites accepting the oral Torah which they had not yet accepted.
ר' חנינא אומר, בחדש השלישי היום כפול בלילה וישנו ישראל עד שתי שעות ביום ששינת יום העצרת עריבה והלילה קצרה ויצא משה ובא למחנה ישראל והיה מעורר ישראל משינתם ואמ' להם עימדו משינתכם שהרי אלהיכם מבקש ליתן לכם את התורה, כבר החתן מבקש להביא את הכלה להכניס לחופה כדי ליתן לכם את התורה. באה השעה, שנ' ויוצא משה את העם וכו', ואף הב"ה יצא לקראתן כחתן היוצא לקראת כלה כן הב"ה יצא לקראתן ליתן להם את התורה שנ' ה' בצאתך משעיר וכו'.
Rabbi Chanina said: || In the third month the day is double the night, and the Israelites slept until two hours of the day, for sleep on the day of the (feast of) 'Azereth is pleasant, the night being short. And Moses went forth and came to the camp of the Israelites, and he aroused the Israelites from their sleep, saying to them: Arise ye from your sleep, for behold, your God desires to give the Torah to you. Already the bridegroom wishes to lead the bride and to enter the bridal chamber. The hour has come for giving you the Torah, as it is said, "And Moses brought forth the people out of the camp to meet God" (Ex. 19:17). And the Holy One, blessed be He, also went forth to meet them; like a bridegroom who goes forth to meet the bride, so the Holy One, blessed be He, went forth to meet them to give them the Torah, as it is said, "O God, when thou wentest forth before thy people" (Ps. 68:7).
תחתית ההר - תחת ההר ממש:
גיגית - קובא שמטילין בה שכר:
מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס:
"Large caveat" -- that if they are called to judgment as to why they [the Jews] do not fulfil what they have accepted upon themselves, they are able to respond "Our acceptance was coerced [and therefore null"
בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם:
“In the days of Ahasuerus” – because of love of the miracle done on their behalf.
כפה עליהן הר כגיגית - ואע"פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן והא דאמר בפ"ק דמס' ע"ז (דף ב:) כלום כפית עלינו הר כגיגית דמשמע דאם היה כופה עליהן לא היה להן תשובה והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא היינו על מה שלא קבלוה אבל מה שלא קיימוה איכא תשובה:
"Held the mountain over them like a barrel" - Even though they had already said “We will do and we will listen”, perhaps they retracted when they saw the great fire [on the mountain] that caused their souls to depart [...]
א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו שנא' (ישעיהו מג, ט) וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא
with their scholars, as it is stated: “And let the peoples [le’umim] be assembled” (Isaiah 43:9); and the term le’om means nothing other than kingdom, as it is stated: “And the one kingdom [ule’om] shall be stronger than the other kingdom [mile’om]” (Genesis 25:23). The Gemara asks: But is it possible for there to be intermingling before the Holy One, Blessed be He, that it should be necessary for each nation to stand and be addressed separately? Rather, the nations are instructed to stand separately so that they will not become intermingled with each other in order that they will each hear what He says to them. Immediately, the Roman Empire enters first before Him. The Gemara asks: What is the reason that the Roman Empire enters first? It is because the Roman Empire is the most important of all of the nations. And from where do we derive that it is the most important? As it is written in the book of Daniel with regard to the fourth empire that will rule over the world: “And it shall devour the whole earth, and shall tread it down, and break it in pieces” (Daniel 7:23), and Rabbi Yoḥanan says: This empire that will devour the earth is the wicked Roman Empire, whose name spread throughout the world. The Gemara asks: And from where do we derive that whoever is more important enters first? This is in accordance with a statement of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda says: When a king and a community are brought before God for judgment, the king enters for judgment first, as it is stated: “That He make the judgment of His servant and the judgment of His people Israel, as every day shall require” (I Kings 8:59). And what is the reason that it is important for the king to enter first? If you wish, say that it is not proper conduct for the king to stand outside and wait for the trial of his subjects to end. And if you wish, say instead that the king is brought in first so that he may be judged before God’s anger intensifies due to the sins of the community. The Gemara returns to its narration of the future judgment. First, the members of the Roman Empire enter. The Holy One, Blessed be He, says to them: With what did you occupy yourselves? They say before Him in response: Master of the Universe, we have established many marketplaces, we have built many bathhouses, and we have increased much silver and gold. And we did all of this only for the sake of the Jewish people, so that they would be free to engage in Torah study. The Holy One, Blessed be He, says to them: Fools of the world! Are you attempting to deceive Me? Everything that you did, you did for your own needs. You established marketplaces to place prostitutes in them; you built bathhouses for your own enjoyment; and as for the silver and gold that you claim to have increased, it is Mine, as it is stated: “Mine is the silver, and Mine the gold, said the Lord of hosts” (Haggai 2:8). Is there no one among you who can declare that they have studied this Torah? This is the meaning of the continuation of the verse from Isaiah, as it is stated: “Who among them can declare this?” (Isaiah 43:9). And “this” is referring to nothing other than the Torah, as it is stated: “And this is the Torah that Moses set before the children of Israel” (Deuteronomy 4:44), and whoever did not engage in its study does not receive reward. Immediately, the members of the Roman Empire leave disappointed. The Roman Empire leaves, and the Persian Empire enters after it. What is the reason that the Persian Empire enters second? The reason is that after the Roman Empire it is the next most important. And from where do we derive this? As it is written in Daniel’s vision: “And behold another beast, a second, like a bear” (Daniel 7:5). And Rav Yosef teaches: These are the Persians, who are compared to a bear, as they eat and drink copious amounts as does a bear, and they are fleshy like a bear, and they grow their hair long as does a bear, and they never rest, like a bear, which is constantly on the move from one place to another. The Holy One, Blessed be He, says to them: With what did you occupy yourselves? They say before Him in response: Master of the Universe, we have built many bridges, we have conquered many cities, and we have fought many wars. And we did all of this only for the sake of the Jewish people, so that they would engage in Torah study. The Holy One, Blessed be He, says to them: Everything that you did, you did for your own needs. You established bridges to collect taxes from all who pass over them. You conquered cities to use their residents for forced labor [angareya]; and with regard to fighting the wars, I wage wars, and your success is from Me, as it is stated: “The Lord is a man of war” (Exodus 15:3). Is there no one among you who can declare that they have studied this Torah? As it is stated: “Who among them can declare this” (Isaiah 43:9), and “this” is referring to nothing other than the Torah, as it is stated: “And this is the Torah that Moses set” (Deuteronomy 4:44). Immediately, the members of the Persian Empire leave from before Him disappointed. The Gemara asks: But once the Persian Empire sees that everything said by the Roman Empire is completely ineffective, what is the reason that they come forward? The Gemara answers: They believe that their claims will be more effective, as they say: The Romans destroyed the Second Temple, and we had built it, as the Second Temple was constructed under the auspices and with the encouragement of Cyrus, the king of Persia. The Gemara adds: And likewise, a similar exchange occurred with each and every nation. The Gemara asks: But once the other nations see that every-thing said by the first ones, Rome and Persia, is completely ineffective, what is the reason that they come forward? The Gemara answers that they think: Those Empires subjugated the Jewish people, but we did not subjugate the Jewish people. The Gemara further asks: What is different about these, Rome and Persia, which were singled out explicitly, and what is different about those other empires that come afterward, which were not singled out and mentioned by name? It is because with regard to these, Rome and Persia, their kingship extends until the coming of the Messiah. The nations will say before God: Master of the Universe, did You give us the Torah and we did not accept it? Since we never received the Torah, why are we being judged for not fulfilling its mitzvot? The Gemara asks: And can one say that they were never offered the Torah? But isn’t it written in the description of the giving of the Torah: “And he said: The Lord came from Sinai, and rose from Seir unto them” (Deuteronomy 33:2), and it is written: “God comes from Teman, and the Holy One from mount Paran” (Habakkuk 3:3). And the Sages asked: What did God require in Seir and what did He require in Paran? The Torah was not given in those locations. And Rabbi Yoḥanan says: This teaches that the Holy One, Blessed be He, took the Torah around to every nation and those who speak every language, such as the Edomites in Seir and the Ishmaelites in Paran, but they did not accept it, until He came to the Jewish people and they accepted it. If the other nations all rejected the Torah, how can they excuse themselves by claiming that it was never offered to them? Rather, this is what they say: Did we accept the Torah and then not fulfill its mitzvot? The Gemara asks: But this itself serves as the refutation of their own claim, as one can respond: Why didn’t you accept it? Rather, this is what the nations of the world say before Him: Master of the Universe, did You overturn the mountain above us like a basin, and we still did not accept the Torah, as You did for the Jewish people? The Gemara provides the background for this claim: As it is written: “And they stood at the nether part of the mount” (Exodus 19:17), and Rav Dimi bar Ḥama says: The verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain, i.e., Mount Sinai, above the Jews like a basin, and He said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there, under the mountain, will be your burial. The nations of the world will claim that they too could have been coerced to accept the Torah. Immediately, the Holy One, Blessed be He, says to them: The first mitzvot will let us hear the truth, as it is stated in the continuation of the same verse under discussion: “And announce to us the first things” (Isaiah 43:9). With regard to the seven Noahide mitzvot that preceded the giving of the Torah that even you accepted, where is the proof that you fulfilled them? The Gemara asks: And from where do we derive that they did not fulfill them? As Rav Yosef teaches in explanation of the verse: “He stands, and shakes the earth, He sees, and makes the nations tremble [vayater]” (Habakkuk 3:6): What did God see? He saw the seven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves, and He saw that they did not fulfill them. Since they did not fulfill them, He arose and nullified for them [vehitiran] the command to heed these mitzvot. The Gemara asks: Do they gain from not obeying, as they are now released from the obligation to fulfill these mitzvot? If so, we find that a sinner profits from his transgression. Mar, son of Ravina, said:
מודעא רבה לאורייתא - והא דאמר בנדרים (דף כה.) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ' אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו את כל התורה בהר גרזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס ומה שכרת עמהן ברית יהושע לעבוד את ה' התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"ז כדכתיב (יהושע כד) חלילה לנו מעזוב את ה' וכן משמע כוליה עניינא:
מכאן מודעא רבה וכו' קימו מה שקבלו כבר. הא דאמרינן באגדה מכאן מודעא רבה, ומתרץ קבלוה בימי אחשורוש, ק"ל וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה נענשו, ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם, א"כ בטלה מודעא זו, ועוד למה הצריכם לקבלה וברית. ונ"ל דמתחילה אע"פ שהיה להם מודעא מ"מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה, כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכתיב ויתן להם ארצות גוים (תהלים קה, מד) וגו' בעבור ישמרו (שם שם, מה) וגו', והם עצמם בתחלה לא עזבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום, כאלו מסרו נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות יט, ח), ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ. [אבל] משגלו יש מודעא על הדבר דכתיב (יחזקאל ב, לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו' וכדאמרינן באגדת חלק (סנהדרין קה, א) עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו, לפיכך כשבאו לארץ בביאה שניה בימי עזרא עמדו מעצמן וקבלוה ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומת והיינו בימי אחשורוש שהוציא ממות [לחיים] והיה זה חביב להם יותר מגאולת מצרים. [הכותב בעין יעקב בשם הרשב"א. ועי' בעץ יוסף שם].
בגמ' אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא. הא דחשיב כה"ג מודעא רבא לפטור ישראל מן הדין שאע"פ שכפה הר כגיגית לא בטרוניא בא עליהם במאי דאמר שאמר להם שם תהיה קבורתכם כיון שהתנה הקב"ה בתחלת בריית עולם שאם לא יקבלו התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו אלא דאפ"ה כיון שלא קיבלו התורה לשכר ולעונש בלב שלם אלא מיראה א"כ אכתי הוי מודעא ליפטר מעונש של גיהנם לעולם הבא שיכולין לומר לא הן ולא שכרן וביותר היה נוח להם שיחזור אף לתוהו ובוהו ממש ממה שיקבלו עונש גיהנם ושאר עונשים הקשים ובזה יתיישב הא דאשכחן שהעניש הקב"ה את ישראל על כל עבירות אפי' קודם שקיבלוה בימי אחשורוש. ועוד היה נ"ל דעיקר התנאי במעשה בראשית לא היה אלא על תורה שבכתב אבל כפיית הר כגיגית לא היה אלא בשביל תורה שבעל פה שבשבילה כרת הקב"ה ברית עם ישראל כדאיתא בפרק הניזקין והיינו מה שאמר הקב"ה למשה וגם בך יאמינו לעולם ודרשו חז"ל שבא לרבות הנביאים והזקנים שקיבלו ממשה התורה שבע"פ לזה הוצרך כפיית הר כגיגית אבל בימי אחשורוש שהאיר הקב"ה עיניהם שכיוונו ברוח הקודש קריאת המגילה שהיה נרמז בכתב הלוחות כדאיתא בפ"ב דמגילה דף י"ט ע"ב דהא דכתיב ועליהם ככל הדברים וכו' מלמד שכל דקדוקי סופרים אפי' מקרא מגילה הכל מפורש בשום שכל בהלוחות ומש"ה מסתמא כמו כן קיבלו עליהם כל התורה שבע"פ כמו תורה שבכתב. ובזה נתיישב מה שהקשו התוס' בד"ה אמר רבא ודוק היטב ובדרוש הארכתי יותר:
קִיְּמ֣וּ (וקבל) [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
the Jews undertook and irrevocably obligated themselves and their descendants, and all who might join them, to observe these two days in the manner prescribed and at the proper time each year.
ואולי כי בזה יתיישב מאמרם ז''ל (במס' שבת פ''ח.) שדרשו בפסוק (יז) ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים וכו' ואם לאו שם תהא קבורתכם, וקשה והלא הם אמרו (לקמן כ''ד ז') כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ומה מקום לכפייה זו, והתוס' תרצו שם שמא היו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתן עד כאן, ואין דבריהם נראים כי אדרבא יוסיפו פחד ופחת ויראו יראת הרוממות. ולפי מה שפירשתי כי ה' אמר להם ב' תורות אחת מפיו אז ואחת לעתיד מפי חכמים כנזכר נוכל לפרש תשובתם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שכוונתם היא על זה האופן כל אשר דבר ה' חלק ממנו שהוא מה שאמר ועתה אם שמוע שהוא ענין הנאמר מפי הגבורה אז נעשה אנו מקבלין עלינו לעשות מעתה קודם שנשמעהו, וחלק ממנו שהוא מה שאמר תשמעו לעתיד שהוא תורת חכם ונשמע פירוש לא קבלו ולא מאנו אלא תלו הדבר עד שישמעו לדעת מה יעשה ישראל, כי הם דברים שאין להם שיעור ואין גבול לקבלה זו כי בכל דור ודור יחדשו דינים וגדרים וסייגים ותקנות ומי יכלכל תורה שאין לה שיעור כזו, לזה תלו שיהיה הדבר ברשותם עד שישמעו ויבחנו בכל דבר אם יוכלו קבל, ומעתה לא קבלו עליהם אלא תורה שבכתב אבל תורה שבעל פה הדבר תלוי ועומד, ועל זה כפה ה' עליהם ההר כגיגית עד שקבלו עליהם תורת חכם, ובאונס היה עד ימי מרדכי שראו פעולת חכם לחיים אשר עשו להם מרדכי ואסתר חזרו לקבל ברצון לקיים כל דבר אשר יחדשו ויתקנו עליהם חכמיהם אחר אשר ראו מה גדלו מעשה הצדיקים שזולתם לא היה נשאר רושם משונאיהם של ישראל. והגם שרבותינו ז''ל (שם) דרשו אומרם נעשה ונשמע באופן אחר לשבח שדמו למלאכים שקדמו לומר המעשה קודם השמיעה כמלאכים שמקדימין (תהלים קג) עושי דברו קודם לשמוע בקול דברו, זה דרך דרש. וגם לדרכנו הרי אמרו נעשה קודם שישמעו ולא הקדימו השמיעה אלא בתורת חכם. או אפשר שהכתוב נתכוון לב' הפירושים אחד בצדיקים ואחד בשאר העם כי פשיטא שמן הסתם לא ישוו הדרגות ישראל יחד בצדקות:
Perhaps we can explain a difficult passage in Shabbat 88 according to which the words in 19,17: "they stood at the bottom of the Mountain" mean that G'd placed the Mountain in a threatening position, saying to the Israelites: "if you accept My Torah all well and good, if not, this site will be your burial place." This threat makes little sense in view of the fact that the Israelites had already declared their willingness to accept the Torah by saying in 24,7: "whatever G'd has said we shall do and listen (learn)." Tossaphot hold that the Israelites might have become so frightened at the spectacle of the burning Mountain, etc., that their souls departed from them (so that G'd had to revive them). This seems an unlikely explanation; if this perception would be correct, the very fright of the Jewish people would prevent them from reneging. We feel that our approach, that the Torah speaks here of two separate revelations, the written Torah as well as the oral Torah with the rabbinic additions, offers a far better way of explaining the statement that the Jewish people accepted whatever G'd had said. Concerning anything they would hear from G'd directly (things which would be recorded in the written Torah following the revelation), they gave G'd carte blanche, accepted it without even knowing what precisely they undertook to accept i.e. ועתה, now. Concerning what the rabbis would teach them in the future, however, i.e. additional rules, something the Torah refers to here as תשמעו, to be formulated at a later stage, the Israelites did not yet commit themselves though they did not reject this part of the Torah either. When the Talmud describes G'd as threatening the Israelites with death if they did not accept the Torah now, what is meant is only the part of the oral Torah and subsequent rules by the rabbis which were not being revealed at this point. We must not forget that acceptance of anything the rabbis throughout the ages would decree was something far beyond what the Israelites had in mind when they coined the immortal phrase נעשה ונשמע, "we shall do it, let us hear what it is that we should do." No wonder then that the Torah repeats the word שמע to tell the Israelites that they had not yet covered all the bases with their immortal acceptance. According to the Talmud, G'd did not wait to see if the Israelites would also accept rabbinic authority for innovations for all future times, but He applied psychological pressure so as to make them feel they would die on the spot if they refused to accept the part about the oral Torah also. The Jews remained under such compulsion until the period of Mordechai and Esther when they voluntarily accepted everything which they had originally accepted only under pressure. The reason they did so was that they realised for the first time that the actions of a Torah scholar such as Mordechai were responsible for their salvation from the decree of Haman. Had there not been people of the calibre of Mordechai no vestige of the Jewish people would have remained at that time. While it is true that our sages in Shabbat 88 interpret the words נעשה ונשמע in a slightly different manner and suggested that at that time the Israelites became comparable to the angels who always declare their readiness to carry out G'd's instructions even before knowing what these instructions are (compare Psalms 103,20) where David describes the angels as anticipating G'd in carrying out His will, this is merely homiletics. According to our approach the Israelites may have used the word נעשה before the נשמע as applicable only to the Torah they would hear from G'd directly, whereas they were willing to accept the rabbinic decrees as well as the so-called oral Torah after they would be informed of its details. Alternatively, the words שמוע and תשמעו may be divided as applying to two different groups of Jews. The righteous were willing to accept the Torah unheard and unseen, whereas the average Jew wanted to hear first what he was about to commit himself to. There is no reason to assume that all the Israelites were on the same level spiritually.
שנתלש ההר וכו'. בפרק רבי עקיבא (שבת פח. ) הקשו התוספות (ד"ה כפה) הרי כבר אמרו "נעשה ונשמע" (להלן כד, ז), ולמה הוצרך לזה, ותרצו התוספות דשמא היו חוזרים בהם כשראו האש הגדולה, שיצאתה נשמתם (שבת פח ע"ב). ואין דעתי נוחה בפירוש זה לעשות כל זכות ישראל שהקדימו נעשה לנשמע - לאין, שיחזרו מזכותם הגדול, שהוא לדורי דורות, ואולי התוספות סבירא להו דכיון דמחמת יראה חזרו להם, לא נחשב לחזרה למעט זכותם:
אבל העיקר הפירוש אשר נראה פשוט, כי כפה עליהם ההר כגיגית לומר 'אם לא תקבלו התורה, שם תהא קבורתכם' (שבת פח. ) לומר כי התורה היא הכרחית לקבלה, ואם לא יקבלו התורה - שמה תהא קבורתם. וידוע, כי דברים המוכרחים להיות הם חשובים במעלה יותר, שאי אפשר מבלעדם, ואין קיום לנמצא בזולתם. לכך כפה עליהם ההר כגיגית להודיע מעלת התורה, שאי אפשר מבלעדה כלל. ואם לא היה עושה זה, היו אומרים כי התורה אין הכרחית לעולם, רק ברצון קבלו עליהם, ואם לא קבלו - לא היו צריכין. לכך היה השם יתברך מפתה ומרצה אותם קודם, וכאשר ראו שעיקר נתינתה על ידי כפיית ההר, היו מוכרחים לומר כי נתינתה מוכרחת, שאין להם קיום זולתה. ולכך הביא שם (שבת פח. ) על המאמר זה "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי" (בראשית א, לא), ה"א יתרה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו. וזה המאמר בא לפרש למה כפה עליהם הר כגיגית, לומר כי נתינת התורה היא מוכרחת:
ואפילו הכי קאמר רבא שם (שבת פח. ) 'מכאן מודעה רבה לאורייתא', פירוש שהיה מכריח אותם לקבל התורה, אף על גב דלפי זה לא חזרו מן "נעשה ונשמע", סוף סוף בשעה שקבלו התורה היו מוכרחים, וכיון שהיתה קבלתם בהכרח, יש כאן מודעה רבה לאורייתא:
וקאמר ד'הדר קבלו עליהם בימי אחשורוש', דכתיב (אסתר ט, כז) "קיימו וקבלו", 'קיימו מה שקבלו כבר'. פירוש, שהיו מקבלים עליהם מצוה אחת ממצות התורה, דהיא קריאת מגילה, ואף על גב דאין כאן אונס, והם מעצמם קבלו עליהם, וכיון דהם מעצמם הסכימו לעשות מצוה זאת, (ו)זהו קבלת כל התורה, שאיך יוסיפו עוד מצוה - אם הראשונים הם מוכרחים עליהם, לפיכך קבלת קריאת המגילה הוא קבלת התורה ברצון:
ואם לא היה זה, היה מודעה רבא לומר כי קבלת התורה בהכרח, והדברים המוכרחים אינם בעצם. ולפיכך אם היו עוברים התורה יוכלו לומר כי אין התורה ראוי להיות לישראל בעצם, כי הדברים המוכרחים אינם בעצם, ואחר שהתורה אינה בעצם להם, אם כן אין התורה ראוי להם מצד עצמם. ואין חדוש אם יעברו התורה, שאם אין האבן עומד באויר - אין חדוש, מפני שאין טבעו לעמוד שם, והוא עומד לשם בכח ההכרח. וכאשר חדשו ישראל מצוה אחת מן המצות, אז נראה כי התורה לא היה באונס כלל ודבר הכרחי, רק כי התורה להם בעצם גם כן. ואף על גב שהיו מוכרחים תחלה, זה כמו שאמרנו למעלה, כי אי אפשר זולת זה, אבל התורה גם כן מצד שישראל ראוי להם התורה מצד עצמם, הרי התורה לישראל מצד הנותן שרוצה בזה, ומצד המקבל שהם ישראל. וזה נראה כאשר קבלו עליהם מקרא מגילה, הנה התורה להם מצד עצמם, ואין לומר שהתורה הוא אינו לישראל רק מצד הכרחי, והבן זה. כך פירוש דברי חכמים:
ואף על גב דגם מגילת אסתר ברוח הקדש נאמרה, ואין שייך בזה דהם קבלו מעצמם, פירושו, דברוח הקדש נאמרה שהוא יתברך מסכים על ידי קבלתם, שאם יקבלו הם - הוא יסכים עמהם, אבל סוף סוף התחלה לקבלה הוא מעצמם. וכן דרש התם (מגילה ז. ) "קיימו וקבלו" (אסתר ט, כז) קיימו למעלה מה שקבלו למטה, נמצא כי התחלת המצווה הוא בידם היה. ובמדרש רות, ג' דברים עשו בית דין של מטה והסכימו עמהם בית דין של מעלה; שאילת שלום בשם, ומגילת אסתר, ומעשרות. וכאשר קבלו עליהם מגילת אסתר, שגם מגילת אסתר מן הכתוב כמו שדרשו ז"ל, היו הם מקבלים את התורה מדעתם. ורש"י פירש שם (שבת פח. ) מפני אהבת הנס קבלו עליהם את התורה. קשה מאד פירושו, והלא נסים הרבה נעשו לישראל, וזהו הפירוש האמיתי:
ובמדרש מצאתי כיון שבא הקב"ה ליתן התורה לישראל, כפה עליהם הר כגיגית, עד שהיו אנוסים לקבל בריתו של הקב"ה, וכתיב אצל אונס (ר' דברים כב, כט) "ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו", ובזה שהיה הקב"ה מאנס אותם, נשארו להקב"ה עד שלא יוכל לשלח אותם לעולם. גם מדרש זה נפלא נרמז בו האונס הזה, ולא שבא לומר כי יהיה כאן דין המאנס את הנערה שלא יוכל לשלחה כל ימיו, דאין ללמוד מדין בשר ודם המאנס את האשה, שזה פועל שעשה בחטאו, אבל הפירוש כך, התורה נתנה למאנס [עונש] "לא יוכל לשלחה כל ימיו", ולא נתן לו עונש אחר, מפני זה כי הגון וראוי לו מצד מעשיו, כי כל מעשה הכרחי הוא פועל יותר, ולא כן הפועל שנעשה ברצון המקבל, שזה אינו פועל כל כך. ומי שמאנס את האשה בהכרח, עשה כאן חבור מוכרחי, וכיון שעשה חבור מוכרח - אין כאן גירושין. כי דבר המוכרח כך צריך שיהיה, אחר שעשה חבור הכרחי. וכך נאמר עשה הקב"ה חבור מוכרחי, שהרי היה מכריח אותם, וכל דבר שהוא מוכרח לא יסולק, אחר שכך מוכרח. ובשביל שלקח הקב"ה ישראל לעולם בברית אשר לא תופר, מן הדין שהיה כאן חבור מוכרח לפי ענין החבור, לא רצוני שהוא יסולק ויוסר. ואף על גב דהקדימו נעשה לנשמע, עיקור החבור הוא מוכרח, ובזה יהיה כאן חבור מוכרח. ודברים נאמנים הם אלו:
אבל העיקר הפירוש אשר נראה פשוט, כי כפה עליהם ההר כגיגית לומר 'אם לא תקבלו התורה, שם תהא קבורתכם' (שבת פח. ) לומר כי התורה היא הכרחית לקבלה, ואם לא יקבלו התורה - שמה תהא קבורתם. וידוע, כי דברים המוכרחים להיות הם חשובים במעלה יותר, שאי אפשר מבלעדם, ואין קיום לנמצא בזולתם. לכך כפה עליהם ההר כגיגית להודיע מעלת התורה, שאי אפשר מבלעדה כלל. ואם לא היה עושה זה, היו אומרים כי התורה אין הכרחית לעולם, רק ברצון קבלו עליהם, ואם לא קבלו - לא היו צריכין. לכך היה השם יתברך מפתה ומרצה אותם קודם, וכאשר ראו שעיקר נתינתה על ידי כפיית ההר, היו מוכרחים לומר כי נתינתה מוכרחת, שאין להם קיום זולתה. ולכך הביא שם (שבת פח. ) על המאמר זה "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי" (בראשית א, לא), ה"א יתרה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו. וזה המאמר בא לפרש למה כפה עליהם הר כגיגית, לומר כי נתינת התורה היא מוכרחת:
ואפילו הכי קאמר רבא שם (שבת פח. ) 'מכאן מודעה רבה לאורייתא', פירוש שהיה מכריח אותם לקבל התורה, אף על גב דלפי זה לא חזרו מן "נעשה ונשמע", סוף סוף בשעה שקבלו התורה היו מוכרחים, וכיון שהיתה קבלתם בהכרח, יש כאן מודעה רבה לאורייתא:
וקאמר ד'הדר קבלו עליהם בימי אחשורוש', דכתיב (אסתר ט, כז) "קיימו וקבלו", 'קיימו מה שקבלו כבר'. פירוש, שהיו מקבלים עליהם מצוה אחת ממצות התורה, דהיא קריאת מגילה, ואף על גב דאין כאן אונס, והם מעצמם קבלו עליהם, וכיון דהם מעצמם הסכימו לעשות מצוה זאת, (ו)זהו קבלת כל התורה, שאיך יוסיפו עוד מצוה - אם הראשונים הם מוכרחים עליהם, לפיכך קבלת קריאת המגילה הוא קבלת התורה ברצון:
ואם לא היה זה, היה מודעה רבא לומר כי קבלת התורה בהכרח, והדברים המוכרחים אינם בעצם. ולפיכך אם היו עוברים התורה יוכלו לומר כי אין התורה ראוי להיות לישראל בעצם, כי הדברים המוכרחים אינם בעצם, ואחר שהתורה אינה בעצם להם, אם כן אין התורה ראוי להם מצד עצמם. ואין חדוש אם יעברו התורה, שאם אין האבן עומד באויר - אין חדוש, מפני שאין טבעו לעמוד שם, והוא עומד לשם בכח ההכרח. וכאשר חדשו ישראל מצוה אחת מן המצות, אז נראה כי התורה לא היה באונס כלל ודבר הכרחי, רק כי התורה להם בעצם גם כן. ואף על גב שהיו מוכרחים תחלה, זה כמו שאמרנו למעלה, כי אי אפשר זולת זה, אבל התורה גם כן מצד שישראל ראוי להם התורה מצד עצמם, הרי התורה לישראל מצד הנותן שרוצה בזה, ומצד המקבל שהם ישראל. וזה נראה כאשר קבלו עליהם מקרא מגילה, הנה התורה להם מצד עצמם, ואין לומר שהתורה הוא אינו לישראל רק מצד הכרחי, והבן זה. כך פירוש דברי חכמים:
ואף על גב דגם מגילת אסתר ברוח הקדש נאמרה, ואין שייך בזה דהם קבלו מעצמם, פירושו, דברוח הקדש נאמרה שהוא יתברך מסכים על ידי קבלתם, שאם יקבלו הם - הוא יסכים עמהם, אבל סוף סוף התחלה לקבלה הוא מעצמם. וכן דרש התם (מגילה ז. ) "קיימו וקבלו" (אסתר ט, כז) קיימו למעלה מה שקבלו למטה, נמצא כי התחלת המצווה הוא בידם היה. ובמדרש רות, ג' דברים עשו בית דין של מטה והסכימו עמהם בית דין של מעלה; שאילת שלום בשם, ומגילת אסתר, ומעשרות. וכאשר קבלו עליהם מגילת אסתר, שגם מגילת אסתר מן הכתוב כמו שדרשו ז"ל, היו הם מקבלים את התורה מדעתם. ורש"י פירש שם (שבת פח. ) מפני אהבת הנס קבלו עליהם את התורה. קשה מאד פירושו, והלא נסים הרבה נעשו לישראל, וזהו הפירוש האמיתי:
ובמדרש מצאתי כיון שבא הקב"ה ליתן התורה לישראל, כפה עליהם הר כגיגית, עד שהיו אנוסים לקבל בריתו של הקב"ה, וכתיב אצל אונס (ר' דברים כב, כט) "ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו", ובזה שהיה הקב"ה מאנס אותם, נשארו להקב"ה עד שלא יוכל לשלח אותם לעולם. גם מדרש זה נפלא נרמז בו האונס הזה, ולא שבא לומר כי יהיה כאן דין המאנס את הנערה שלא יוכל לשלחה כל ימיו, דאין ללמוד מדין בשר ודם המאנס את האשה, שזה פועל שעשה בחטאו, אבל הפירוש כך, התורה נתנה למאנס [עונש] "לא יוכל לשלחה כל ימיו", ולא נתן לו עונש אחר, מפני זה כי הגון וראוי לו מצד מעשיו, כי כל מעשה הכרחי הוא פועל יותר, ולא כן הפועל שנעשה ברצון המקבל, שזה אינו פועל כל כך. ומי שמאנס את האשה בהכרח, עשה כאן חבור מוכרחי, וכיון שעשה חבור מוכרח - אין כאן גירושין. כי דבר המוכרח כך צריך שיהיה, אחר שעשה חבור הכרחי. וכך נאמר עשה הקב"ה חבור מוכרחי, שהרי היה מכריח אותם, וכל דבר שהוא מוכרח לא יסולק, אחר שכך מוכרח. ובשביל שלקח הקב"ה ישראל לעולם בברית אשר לא תופר, מן הדין שהיה כאן חבור מוכרח לפי ענין החבור, לא רצוני שהוא יסולק ויוסר. ואף על גב דהקדימו נעשה לנשמע, עיקור החבור הוא מוכרח, ובזה יהיה כאן חבור מוכרח. ודברים נאמנים הם אלו: