רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִפְּנֵי אִיסְטְנִיסִים בֵּרְכוֹ בְּמַטְעַמִּים.
רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ, עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בַּחוֹל הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין, אָמַר לוֹ אוֹתָן עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ תֶּבֶל אֶחָד הֵן חֲסֵרִין. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ קֵילָרִין שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם, אָמַר לוֹ שַׁבָּת הֵן חֲסֵרִין, אִית לָךְ שַׁבָּת.
“He [God] blessed it [the Sabbath]: with tasty dishes” (Gen 2:3). ...Rabbi made a meal for Antoninus on the Sabbath. He [Rabbi] set out cold dishes before him [Antoninus]; he ate them and found them delicious. [On another occasion] he [Rabbi] made a meal for him [Antoninus] during the week. He [Rabbi] set out hot dishes before him. Said [Antoninus] to him [Rabbi]: “Those others I enjoyed more than these.” He [Rabbi] replied, “These lack a certain spice.” “Does then the royal pantry lack anything?” he [Antoninus] exclaimed. He [Rabbi] responded, “They lack the Sabbath; do you indeed possess the Sabbath?”
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִפְּנֵי אִיסְטְנִיסִים בֵּרְכוֹ בְּמַטְעַמִּים. רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ, עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בַּחוֹל הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין, אָמַר לוֹ אוֹתָן עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ תֶּבֶל אֶחָד הֵן חֲסֵרִין. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ קֵילָרִין שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם, אָמַר לוֹ שַׁבָּת הֵן חֲסֵרִין, אִית לָךְ שַׁבָּת.
אמר ר' פנחס מעשה בחסיד אחד ברומי שהיה מכבד את ימים טובים ואת שבתות חדא ערובא ואית דאמרין ערובא צומא רבה הוי סליק לשוקא מזבין כלום ולא אשכח אלא חד נון והוה טליא דאיפרכא קאים תמן והוה דין מעלי ליה ודין מעלי ליה זבני ההוא יהודאה ליטרתא דינר בעונתן דאריסטון אמר איפרכא לטליא לית הכא נון א"ל לא סליק יומא הדין לשוקא אלא חד נון וזבניה חד יהודאה ליטרתא דינר אמר ליה ואת חכים ליה אמר ליה אין אמר ליה איזיל צווח ליה דטימן אית ליה והוה למלכא אזל צווח ליה אמר ליה חייטא אנא אמר ליה ואית חייט דאכיל ליטרתא דינר (דמרי') [דבריה] אמר לי מרי יהיבנא לי רשות ואני נשתעייא קדמך אמר ליה אישתעאי אמר ליה אית לן יומא חד (והוה) [והוא] חביב עלינן סגיה מכל יומי שתא מכל חובים דאנו עבדין ביה ההוא יומא מישתרי ומשרן לן בגין כך אנו מוקרים ליה סגי מכל יומי שתא אמר ליה הואיל והבאת ראייה לדבריך הרי אתה פטור מה פרע לו הקב"ה זמן לו (מתוכו) [בתוכו] אבן אחת טובה של מרגלית והיה מתפרנס הימנה כל ימיו.
Pesiqta Rabbati 23
Another comment: [God blessed it] by giving the food eaten on it a richer savor.
R. Phinehas said: There is a story of a pious man in Rome who used to honor the holy days and Sabbath. On the eve of a Sabbath—some say it was the eve of the Great Fast— he went up to the market to buy something, and he found nothing except one fish. Now the governor's servant [was there and he] also wanted the fish. And the one bid up for it, and so did the other. In the end the Jew bought the fish at a denar a pound. At meal time, the governor said to his servant: There is no fish. The servant replied: Today only one fish was brought to the market, and a Jew bought it at a denar a pound. The governor asked: You know him? And the servant replied: Yes. The governor said: Go forth and summon him, for apparently the Jew owns a treasure which properly belongs to the king. The servant went forth and summoned the Jew. The governor asked: What are you? The Jew replied: I am a Jew. The governor asked: What is your work? The Jew replied: I am a tailor. The governor asked: But is there a tailor who can afford to eat food at a denar a pound? The Jew said: My lord, if permission be given me, I would say something to you in my defense. The governor said: Speak. The Jew said: We Jews have one day which is more precious to us than all the other days of the year. That day atones for all the sins which we have committed during the year so that they are forgiven us. Therefore we honor it more than any other day of the year. The governor then said: Since you bring reason for what you have done, you are free to go. How did the Holy One, blessed be He, requite the tailor? He caused him to find in the fish a gem of purest ray, a pearl, and on the money he got for it he sustained himself all the rest of his days.
[ר' ברכיה בשם] ר' חייא (בי רבא) [בר אבא] לא ניתנה השבת אלא לתענוג רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה ולא פליגי (מאן) [מה] דאמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא לתענוג אלו תלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הם באים ומענגים (מן) מה דאמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לתלמוד תורה אילו הפועלים שהם עסוקים במלאכתן של ימות השבת ובשבת הם באים ומתעסקים בתורה.
R. Berechiah taught in the name of R. Hiyya bar Abba: The Sabbath was given solely for enjoyment. R. Haggai said in the name of R. Samuel bar Nahman: The Sabbath was given solely for the study of Torah. And the two do not differ. What R. Berechiah said in the name of R. Hiyya bar Abba about the Sabbath's being given for enjoyment applies to the disciples of the wise who weary themselves in study of Torah throughout the weekdays, but on the Sabbath come and enjoy themselves. What R. Haggai said in the name of R. Samuel bar Nahman about the Sabbath's being given for study of Torah applies to workingmen who are busy with their work throughout the weekdays, but on the Sabbath come and occupy themselves with the Torah.