Check out The Thinking Jew Podcast episode 58 for the audio that this source sheet accompanies.
You can find a link to it at linktr.ee/thethinkingjew or thethinkingjew.com
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.
On the first of Shevat is the New Year for the tree. (The fruit of a tree that was formed prior to that date belong to the previous tithe year and cannot be tithed together with fruit that was formed after that date) These are the words of Beit Shammai. But Beit Hillel says: The New Year for trees is on the fifteenth of Shevat.
כי האדם עץ השדה וגו׳. פי׳ דלהכי דוקא עץ מאכל חמור כ״כ שלוקין עליו. משום שהאדם נמשל לעץ השדה. והנה זה המשל נמצא בכמה אופנים...
Meaning, this is the reason that specifically a fruit tree is so strict that one wouldget lashes for it; because man is compared to a tree of the field. And behold this comparison is found in several ways...
He shall eat the fruit of his works.
...אָמַר רַבִּי אַחָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶן (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם, אָמְרוּ לוֹ אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ, אָמַר לָהֶן חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, הֵבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף, אָמַר לָהֶם זֶה מַה שְּׁמוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין, הֶעֱבִירָן לִפְנֵי אָדָם, אָמַר לוֹ זֶה מַה שְּׁמוֹ, אָמַר זֶה שׁוֹר, זֶה חֲמוֹר, זֶה סוּס וְזֶה גַּמָּל, וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה, וַאֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ לְךָ נָאֶה לְהִקָרְאוֹת אֲדֹנָי, שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ...
... Said R’ Acha: In the hour that the Holy One came to create the human, He ruled [together] with the ministering angels. He said to them: “Let us make a human [in our image]”. They said to him: This one, what good is he? He said: His wisdom is greater than yours. He (God) brought before them beast and animal and bird. He said to them: This one, what is his name? and they didn’t know. He made them pass before Adam. He said to him: This one, what is his name? [Adam] said: This is ox/shor, and this is donkey/chamor and this is horse/sus and this is camel/gamal. And you, [He said], what is your name? [Adam] said to him: I? It would be right/yafeh to be called Adam, since I was created from the ground/adamah. And I, [God said], what is my name? He said to him: It would be right for you to be called my Lord /Adonai, since you are lord/adon to all the creatures.
(ב) ויראה ששמו מורה על דבר העצמי לו, שהוא מיוחד בו האדם מכל. וזה שהוא נקרא 'אדם' על שהוא עפר מן האדמה. ועתה יש לשאול, וכי כל שאר הנמצאים אינם מן האדמה, שיקרא האדם ביחוד בשם 'אדם' על שם שנברא מן האדמה. אבל ענין האדם מתיחס ביותר אל האדמה. וזה כי האדמה היא מיוחדת בזה שהיא בכח, ויש בה יציאה לפעל כל הדברים אשר יוצאים ממנה; צמחים, ואילנות, ושאר כל הדברים, והיא בכח לכל זה. וזהו ענין האדם שהוא בכח, ויוצא שלימותו אל הפעל. ולפיכך שמו ראוי* לו שיהיה משתתף עם האדמה, שהיא מיוחדת לצאת מן הכח אל הפעל בפירות וצמחים וכל אשר שייך אליה, וכן הוא האדם יוצא כחו אל הפעל.
(ג) ולכך שלימות האדם נקרא גם כן בשם 'פרי', וכדכתיב בקרא (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". הרי שהזכות והשלימות יקרא 'פרי', וכמו שאמרו בפרק קמא דקידושין (מ.). ובפרק עגלה ערופה (סוטה מו.), "והורידו את העגלה אל נחל איתן" (ר' דברים כא, ד), אמר רבי יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל, אמר הקב"ה, יבוא דבר שלא עשה פירות, ויערף* במקום שאינו עושה פירות, בשביל מי שלא הניחו אותו לעשות פירות. מאי 'פירות', אילימא פריה ורביה, אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא מצות, עד כאן. הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל, הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות, ולא הוציאה דבר אל הפעל, ונשאר בכח. ולפיכך שמו שנקרא בשם אדמה*, נאה לו, והוא נאה לשמו.
(ד) והבהמה נקראת בשם 'בהמה', על שם ב"ה מ"ה. רצה לומר כי שלימות דבר שנברא עליו - נמצא בה, אף על גב שאינו שלמות גמור, מכל מקום דבר זה נמצא עמה. וזהו 'בה מה', כי דבר מה נמצא עמה. הרי שכל אחד יורה שמו עליו.
הואיל ויצאו רוב גשמי שנה - שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה:
באחד בשבט ר"ה לאילן לענין מעשר שאף הפירות אינן מתעשרות מן החדש על הישן והוקבע זמן זה לאילן מפני שהפירות אין עשורן הולך אחר לקיטתן כירק אלא אחר חנטת האילנות וזמן חנטה הוא בשבט שעברו רוב גשמים ומפני זה קבעו ר"ה שלו באחד בשבט שלא לעשר מן הפירות שנחנטו קודם שבט על אותן שנחנטו לאחר שבט ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו שנמשכו מטבת עד חצי שבט ששה שבועות שהם חצי ימי תקופת טבת שהתקופה נמשכת עד ניסן וחמשה עשר בשבט הוא תחום אמצעי שבין שתי התקופות ומאחר שעברה חציה של תקופת טבת כבר תשש כחה ואין כח הקרירות חזק כל כך והחנטה הולכת ומתגברת וחנטה הוא הוצאת פרי קטן ונקרא בלשון לע"ז אשקאפא"ר והוא שאמרו אילן שחנטו פירותיו שהדבר מוכיח שעל הפרי עצמו הוא אומר כן וי"מ בענין חנטה שהוא קודם שיצא הפרי כלל אל הוצאת מה שהוא כעין פרחים ודבר זה לא נאמר אלא בפירות שאין חיוב מעשר שלהם מן התורה אבל כרם וזית הואיל ותירוש ויצהר מן התורה יש להם דין אחר לענין זה כמו שיתבאר.