(1) When the LORD your God brings you to the land that you are about to enter and possess, and He dislodges many nations before you—the Hittites, Girgashites, Amorites, Canaanites, Perizzites, Hivites, and Jebusites, seven nations much larger than you— (2) and the LORD your God delivers them to you and you defeat them, you must destroy them completely, and not take any pity on them.
This is what is written: “And the son of Jonathan was Meriv-Baal” (I Chronicles 8:34). The Gemara asks: And was Meriv-Baal his name? Wasn’t his name Mephibosheth? However, since he entered into a quarrel [meriva] with his Master [ba’al], i.e., God, and complained about God having saved David, a Divine Voice emerged and said to him: Quarrelsome one, the son of a quarrelsome one; you are just like your father, Saul. The Gemara explains: Quarrelsome one; that which we just said that Mephibosheth complained to God about His salvation of David. The son of a quarrelsome one; as it is written: “And Saul came to a city of Amalek and quarreled in the valley” (I Samuel 15:5). And Rabbi Mani said: Saul quarreled with God with regard to matters of the valley, saying: For the murder of even a single person, there is a commandment to break the neck of a heifer in a valley to atone for the crime (see Deuteronomy 21:1–9); why then must all these Amalekites be killed?
“Give yourself” in the depth of the consciousness of man, according to what he shall understand based on his wisdom, to this he must go on and add a further dimension of understanding. For with God there is a depth far deeper than his understanding, as it says in the Gemara (Shabbat, 10a), “every judge who makes a judgment that is true to the deepest level of truth is made a partner with God in the work of creation.” There are judgments that are true but not on all levels of truth. For example, one who denies the crime and is deemed exempt (because of a lack of evidence, a lack of reliable witnesses, and the like), though it could be that though he denied everything he was in reality guilty, yet (to the limit of the judge’s knowledge) he was innocent. This is a true judgment, yet because he was guilty the judgment was not true on all levels. Here it must be understood that it is not in the natural ability of man to know this, and only one who has assistance from the Divine will not fall into a judgment that is not true in its deepest form.
An example is the “cane of Rava.” “At that moment the matter was revealed that the debt had been settled,” and this could not be known by man’s knowledge, but only with Divine assistance. Therefore it is forbidden to bring judgments to Gentile courts, because even though they may judge true judgments, they do not have the special Divine assistance to judge on the deepest level of truth. As we find in the Gemara of Rosh Hashana, that even though Raban Gamliel called him “my teacher in wisdom,” because the judgment was as Rabbi Yehoshua had said, still God had agreed with Rabban Gamliel, for he was the Nasi (leader) from the edict of God. In saying, “my student because you have accepted my word,” he meant that in the understanding of the heart he was the one who is aligned to the depth of the knowledge of God.
1. Judgement which is false which is exemplified by AMALEK - complete subjectivity.
2.. Judgement which is true but false - e.g. someone who denies everything who is exempt, but at the same time he could be lying.
3. Complete truth which is exemplified by Torah.
(ח) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:
(8) He used to say: judge not alone, for none may judge alone save one. And say not “accept my view”, for they are free but not you.
Whatever He desires, He does.
The sages explain that this refers to when The Jewish people are in unity. G-d doesn't flow amongst the Jewish people unless they are in unity.
G-d's name is not united until Amalk are destroyed, and therefore when the Jewish people are in unity and the Messiah comes then Amalek will be destroyed.*
*Therefore Amalek was destroyed by Joshua = Achdus, and Moshe wants to retain that level of unity and can only do that by judging them all, even though it will kill him on a personal level.
He knows that if others judge then perhaps their judgement will lead to a break in unity.
We can only receive the Torah through unity. Unity is a result of truth.
Yisro's advice is therefore.....
COMPARISON BETWEEN GENESIS AND YISRO
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹטְלִים מִזֶּה מָמוֹן וְנוֹתְנִים לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו (דברים א, יז). קשא והלא נאמר בהקדוש ברוך הוא לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ (ישעיה מ, כח) ואיך אומר שמטריחין אותי? ועוד והלא חזרת ממון לבעליו אפשר להיות בנקל אם ראובן לקח מנה שלא כדין משמעון יפיל ראובן מנה זה מחיקו וימצאנה שמעון ויקחנה, ולמה קרי לחזרת ממון לבעליו בלשון טרחא?
ונראה לי לעולם אין טרחה ויגיעה למעלה ורק כל דבר שינוי והתהפכות קרי ליה טרחא מפני שקשה לפני הקדוש ברוך הוא דבר מהופך ומשונה מסדרו של עולם. כיצד? מעשה שהיה באשה אחת שהיה לה ממון שנתן לה אביה על מנת שאין לבעלה רשות בו ובא הבעל ותבע לפני הדיין דממון זה נכסי מלוג הוא ופירותיו שלו ורוצה להניח הממון במשכנתא ולאכול פירות והדיין לקח אותו ממון מיד האשה ונתנו לבעל שלא כדין, והאשה מרוב צערה חלתה ומתה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? המית את הבעל אחר שמתה האשה והביאו בגלגול אשה בעולם הזה, ואת האשה הביאה בגלגול איש. וזה האיש שהוא גלגול אותה אשה נשא את זאת האשה שהיא גלגול איש הבעל, נמצא עתה נעשה עולם הפוך הבעל נעשה אשה והאשה נעשית איש שנשאה עתה את בעלה.
ואחר נשואין של אלו המגולגלים מתה האשה תכף אחר נשואין וירש אותה בעלה שהוא גלגול אותה אשה שלקח מאשתו הראשנה ממון שלא כדין ועתה חזר הממון לבעליו כי זו האשה שמתה וירש אותה בעלה היא היתה גלגול הבעל הראשון שלקח הממון שלא כדין. ראה ענין זה נעשה על ידי שתי מיתות ושני גלגולים וגם דהגלגולים היו בשינוי והפוך סדרו של עולם כי לסוף האשה נעשית בעל והאיש נעשה אשה של זה הבעל.
וכל גלגול כזה שהוא בהיפוך הסדר קשה לפני הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בסבא קדישא (דפרשת משפטים דף כ:) מָאנָא דַּהֲוַת לְתַתָּא הֵיךְ יִתְעֲבִיד לְעֵילָּא בַּעְלָהּ דְּהֲוָה לְעֵילָּא הֵיךְ יִתְהַפֵּךְ וַהֲוָה לְתַתָּא, בַּת זוּגֵיהּ אִתְעָבִידַת אִמֵּיהּ. תָּוָוהָא עַל תָּוָוהָא, אָחוּהָ אָבוּהָ, אִי אָבוּהָ דְּקַדְמֵיתָא יִפְרוֹק לֵיהּ יֵאוֹת אֲבָל אָחוּהָ דְּלֶיהֱוֵי אָבוּהָ וְכִי לָא תָּוָוהָא אִיהוּ דָּא עָלְמָא בְּהִפּוּכָא אִיהוּ וַדַּאי עִלָּאִין לְתַתָּא וְתַתָּאִין לְעֵילָּא. עיין שם. וכן אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (סוטה ב:) בזווג איש ואשתו דקשה לזווגם כקריעת ים סוף ופירש רבינו האר"י ז"ל דאיירי בגלגול שני עיין שם.
ולכן אמר כאן שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו פירוש ענין כזה שהדיין לוקח ממון שלא כדין ונותן לזה יזדמן בו אופן חזרה שנקראת טרחא והיינו כמו אם נזדמן מעשה כהאי גונא שהנגזל מת מחמת צערו דהשתא אי אפשר לעשות חזרת הממון אליו בדרך אבידה ומציאה אלא צריך להיות בזה מיתות וגלגולים ודברים הפכיים מסדרו של עולם וכדהוה באותה מעשה הנזכר דכל זה הקושי נחשב ונקרא בשם טורח וכמו שנאמר הָיוּ עָלַי לָטֹרַח (ישעיהו א, יד).
(ח) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:
(8) He used to say: judge not alone, for none may judge alone save one. And say not “accept my view”, for they are free but not you.
(א) "הוא היה אומר". אחר שהזהיר שיחשוך האדם עצמו מהיות דיין, תני השתא "אל תהי דן יחידי" וכנגד הדיין דיבר. שאם תצטרך לתקוע עצמך לדין, וכדפרישית לעיל דעכ"פ צריך שיהיו דיינים על ישראל, וכגון דליכא אחריני דגמירי וסבירי כוותיה, ואז מצוה עליו לדון את העם, מכל מקום אל תדין יחידי. ואע"ג דמדין תורה יחיד מומחה מותר לדון בדיני ממונות, וכדאמרינן (סנהדרין ג.) רב אחא בריה דרב איקי אמר מדאורייתא חד נמי כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ותניא (שם) דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי. ולמאן דלית ליה ערוב פרשיות כתוב כאן אפילו יחיד שאינו מומחה דן מן התורה, אלא שחכמים תקנו שלא ידונו בפחות משלשה הדיוטות, ויחיד מומחה אוקמא רבנן אדיניה ודן לכתחלה מן התורה. ולמאן דאית ליה ערוב פרשיות בעי מדאורייתא ג' מומחין, וחכמים תקנו דסגי בשלשה הדיוטות או ביחיד מומחה. ומשנתנו אליבא דתרווייהו נשנית, שאע"פ דמדאורייתא יחיד מומחה דן, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד. וכן למאן דאמר דמדרבנן יחיד מומחה דן, אל תעשה כן, שאין דן יחידי אלא אחד. ור' אבהו דאמר שנים שדנו לדברי הכל אין דיניהן דין, לא מצי פריך עליה ממשנתנו דתנא אל תהי דן יחידי, ומשמע דמדינא מותר, ואם דן דינו דין. דהכא ביחיד מומחה קא מיירי, ור' אבהו בהדיוטות קא מיירי. אבל התם פרכינן עליה מהא דדן את הדין זכה את החייב וכו' מה שעשה עשוי ומשלם מביתו, וההיא בהדיוט מיירי, מדקתני סיפא ואם היה מומחה לרבים פטור. ומשני הכא במאי עסקינן דקבלוה עלייהו, ושמעינן שאם קבלו עליו לדיין אפילו הדיוט דן לכתחלה, ואם לא קבלוהו לא יכול לכופם לבוא לדין, ויחיד מומחה יכול לכוף. ומשנתנו בכל גוונא מיירי ומתוקמא אפילו בשקבלוהו עליהם לדיין בין מומחה בין הדיוט לא ידון יחידי, ומדת חסידות היא. ולהכי נקט "אל תהי דן", ולא תני "אל תהי דיין", דאפילו פעם אחת וכשיקבלוהו נמי לא. וקאמר טעמא שאין דן יחידי אלא אחד, והוא הקב"ה, שהוא לבדו דן יחידי, ואם תדין יחידי "לבשת גאה וגאון" שאין כדאי לבשר ודם להשתמש בו, ולכן תצטרף עמך אחרים.
(ב) אפילו בשעת גמר דין לא לפסוק לפי היחיד המומחה
However I have not understood the reason for this commandment, namely why the Holy One, blessed be He, commanded [that they should ascertain the number of the people]. For whilst there was indeed a need for them [the people] to establish their relationship to the [individual] tribes because of the [division of the tribes of Israel according to four] standards, I cannot understand why G-d commanded that they find out the number [of men in each tribe]. Perhaps it was in order to proclaim His mercy over them, for it was with [only] threescore and ten persons that their fathers went down into Egypt, and now they were as the sand of the sea, so many men [above] the age of twenty [not to mention the women and children]. After every epidemic and plague He counted them again in order that they should know that it is He that increaseth the nations; He woundeth, and His hands make whole. It is for this reason that our Rabbis have said: “Because of His abundant love for them He counts them every now and then.” Furthermore, he who comes before the father of the prophets, and his brother [Aaron] the holy one of the Eternal and becomes known to them by name, receives thereby a merit and life, because he has come in the council of the people and in the register of the house of Israel, and he receives a part in the merits of the community by being included in their numbers. Similarly, each of the people receive a special merit through being counted by number before Moses and Aaron, for they will set their eyes upon them for good, and intercede on their behalf for mercy, [just as it is said], The Eternal, the G-d of your fathers, make you a thousand times so many more as ye are, and He will not reduce your numbers, and the shekels shall be a redemption for your souls. And in Bamidbar Sinai Rabbah I have seen the following text: “According to the number of names … by their polls. The Holy One, blessed be He, told Moses to count them each with respect and [to treat] each one of them with [the honor due to] greatness. [Thus He said]: You shall not say to the head of the family: ‘How many people are there in your family? How many sons do you have?’ but they are each to pass before you with awe and in respect, and you shall count them. — It is with reference to this that it is written, according to the number of names, from twenty years old and upward, by their polls. ”
It is also possible for us to say that [the reason for ascertaining their numbers] was similar to the practice of governments before fighting a war, since they were now ready to enter into the Land and to fight against the kings of the Amorite that were on the other side of the Jordan [eastward] and all the others, as Moses said [unto Hobab], We are journeying unto the place of which the Eternal said: This I will give unto you. Therefore Moses and the princes [of the tribes] had to know the number of those armed for war, and also the numbers of each and every tribe, [in order to decide] what to command each of them in the plains of Moab [when drawing up] the battle-lines, for the Torah does not rely on the miracle of one chasing a thousand. This is the purport of the expression, all that go forth to the host in Israel, namely that the census was for the purpose of [determining the number of] men that will go forth to war; and also so that he should distribute the Land to them according to their numbers, and should know how many parts will be allotted to them of the Land that they capture, since if not for the affair of the spies, they would have entered the Land immediately.