Save "פרקי אבות א:ב
"
פרקי אבות א:ב

(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

(2) Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.

(יח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קיים, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:

(18) Rabban Shimon ben Gamaliel used to say: on three things does the world stand: On justice, on truth and on peace, as it is said: “execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16).

(א) שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. והיה כהן גדול כמו שאמרו במסכת תמיד (כ"א) שהיה יוצא מלובש בבגדי כהונה כנגד אלכסנדרוס וירד והשתחוה לו. אמרו לו עבדיו אדוננו מלך כמוך משתחוה ליהודי זה. אמר להם דמות דיוקנו של זה אני רואה במלחמה ונוצח:

(ב) הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. ר"ל שבשביל דברים אלו נברא העולם. כי למטה הוא אומר על שלשה דברים העולם קיים ואינם אלו שזוכר כאן. על כן צריכין אנו לפרש כי עומד שאמרו ר"ל שנברא העולם בשבילם מפני שהם רצון הקב"ה. ר"ל שנברא העולם בשביל בריותיו שעתידין להיות רצון לפניו על ידי עשיית אלה הדברים. ואלו השלשה הם עמוד גדול שבשבילם יגיעו לכל הדברים שאמרו חז"ל שהעולם עומד בשבילם:

(ג) על התורה. שנא' בה (כמו שנאמר) (משלי י"א כ"ז) שחר טוב יבקש רצון. ואין טוב אלא תורה ובשבילה נברא העולם שנא' (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה. וזהו שאמר שלמה ע"ה (משלי ח' כ"ב) יקוק קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. אני נבראתי לפני כל העולם ובעבורי נבראו כל הנבראים כדי לקיימני:

(ד) ועל העבודה. כי הקב"ה בחר בישראל מכל האומות וארץ ישראל מכל הארצות ובחר ירושלים מכל ארץ ישראל ובחר מירושלם ציון כמו שנאמר (תהלים קל"ב י"ג) כי בחר יקוק בציון אוה למושב לו. ובחר מכל בבית הבחירה בשביל העבודה שכתוב בה רצון שנא' (ויקרא א' ג') לרצונו לפני יקוק. הנה לך כי מפני העבודה נברא כל העולם כלו. אז בחטאינו חרב מקדש ובטלה העבודה. והתפלה אלינו עכשיו במקומה כמו שאחז"ל ולעבדו בכל לבבכם אי זה היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וזהו שאומר (תהלים נ"א י"ז) יקוק שפתי תפתח שדוד המלך אמרו לפסוק זה על חטאת בת שבע שהיה במזיד ואין מביאין קרבן על הזדונות. ועל זה אמר כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה שאני הייתי יכול להביא קרבן לכפר לי הייתי מביא עכשיו שאיני יכול יקוק שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ותקבל התפלה במקום קרבן ותכפר לי על חטאתי. גם אנחנו שאין לנו קרבן שיכפר לנו לא זדונות ולא שגגות יקוק שפתי תפתח ותקבל תפלתנו במקום הקרבנות:

(ה) ועל גמילות חסדים. כענין שאמרו (סוכה מט:) גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שגמילות חסדים היא בין לעניים בין לעשירים והצדקה אינה אלא לעניים. גדולה גמילות חסדים שהיא בין בגופו בין בממונו והצדקה אינו אלא בממונו. וזהו שאמרו (ב"ב ט.) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה. ומענין גמילות חסדים הוא להשגיח לעניים ולבחור בין טוב לרע ולהקדים הצנוע וירא שמים על האחרים שאינם כמותו (ואם בכלם נעשה צדקה) וכמו שאמר ירמיה ע"ה (ירמיה י"ח כ"ג) ויהיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם. אפי' בשעה שיעשו צדקה הכשילם שיתנוה במקום שאינו הגון. וגמילות חסדים היא אף לעשירים להלוות להם ממון בשעה שאינו מצוי בידם ולתת להם עצה כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ז ט') שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש. כלומר כאשר שמן וקטרת הן משמחין את הלב כך ימתק רעהו מעצת נפש וכשיתן לו עצה טובה ישמח עליה. והיא מדת חסד גורמת להיות רצון לפני יקוק ובשבילה נברא העולם כדי לעשותה ועל זה אמר שלמה בחכמתו (משלי י"ד ל"ד) צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת וסמיך רצון מלך לעבד משכיל. רצון הקב"ה אינו אלא לישראל המשכילים לעשות דברים שהם לרצון לפניו:

(1) Shimon the Righteous was from the remnants of the Great Assembly. And he was a high priest, as they said in Tractate Tamid 21 (Yoma 69a) that he had gone out dressed with the priestly garments in front of Alexander [the Great] and [Alexander] went down and bowed before him. His servants said to him, "Our master, A king like you should bow down to this Jew?" He said [back] to them, "I see the image of this one in war and I am victorious."

(2) He would say, "On three things the world stands": This means to say that because of these things the world was created. As below (Avot 1:18), it states, "On three the things the world subsists," and they are not those that it mentions here. Hence, we need to explain that when they said "stands," it means that the world was created for them, since they are the will of the Holy One, blessed be He. This means to say that the world was created for His creatures that in the future would fulfill His will in front of Him through these things. And these three are a great pillar, such that on account of them, we are able to get to all of the [other] things that the sages, may their memory be blessed, said that the world stands because of them.

(3) "On the Torah": As it stated about it (as it is stated) (Proverbs 11:27), "He who seeks what is good pursues what is pleasing." And good is only Torah, and because of it the world was created, as it is stated (Jeremiah 33:25), "Were it not for My covenant, night and day[, etc.]. And this is what Shlomo, peace be upon him, said, (Proverbs 8:22), "The Lord created me at the beginning of His course, as the first of His works of old" - I was created before the whole world and because of me, all of the creations were created - in order to observe me.

(4) "on the service": As the Holy One, blessed be He, chose Israel from all of the nations and the Land of Israel from all of the lands, and He chose Jerusalem from all of the Land of Israel and He chose Zion from Jerusalem, as it is stated (Psalms 132:13), "As the Lord chose Zion, He desired it for His habitation." And He chose the House of Choice from everything for the sake of the service, about which it is written, "desire" - as it states (Leviticus 1:3), "desirous in front of God." Behold that because of the service the whole world was created. Then, due to our sins, the Temple was destroyed and the service was annulled. And prayer is now for us in its place, as the sages, may their memory be blessed, said (Taanit 2a), "'And to serve him with all your hearts' (Deuteronomy 11:13) - what service is there in the heart, one should say this is prayer." And this is what it states (Psalms 51:17), "Lord, open my lips," as King David said this verse about the sin of Batsheva which was volitional, and one cannot bring a sacrifice for volitional sins. And about this he stated (Psalms 51:18), "Since You do not want me to bring sacrifices; You do not desire burnt offerings." Had I been able to bring a sacrifice to atone for myself, I would have brought [it]. Now that I cannot, 'Lord, open my lips and let my mouth say your praise,' and accept my prayer in place of a sacrifice and let it atone me for my sin. Also for us that do not have a sacrifice to atone for us - not accidental sins and not volitional sins - 'Lord, open my lips' and accept our prayers in place of the sacrifices.

(5) "and on acts of lovingkindness" As the matter that they said (Sukkah 49b), "Acts of lovingkindness are greater than charity (tsedekah); since lovingkindness is both with the poor and with the wealthy but charity is only with the poor. Great is lovingkindness since it is both with one's body and with one's money, but charity is only with one's money." And this is what they said, (Bava Batra 9a), "One who gives a small coin to a poor man is blessed in six ways and one who comforts him with words is blessed in eleven." And pertinent to acts of lovingkindness is to inspect the poor and to make a distinction between the good and the bad and to give preference to the modest and those that fear God over others who are not like them (even if we must give charity to all). And it is like Yirmiyahu, peace be upon him, stated (Jeremiah 18:23), "let them be made to stumble before You; act against them in Your hour of wrath!" - even in the time that they do charity, make them stumble that they should give it in the incorrect place. And acts of lovingkindness are even to the wealthy, to lend them money at a time when it is not found in their hand and to give them advice, as King Shlomo said, (Proverbs 27:9), "Oil and incense gladden the heart, but the sweetness of a friend is better than one’s own counsel." [This] is to say, just like oil and incense gladden the heart, so [too] does one 's friend become delighted by personal advice; and when he gives him good advice, he is gladdened by it. And this trait of kindness brings God's satisfaction in front of Him, and for it was the world created - in order to do it. And about it Shlomo said in his wisdom (Proverbs 14:34), "Righteousness exalts a nation; Sin is a reproach to any people" - and adjacent to it, "The king favors a capable servant" - the will of the Holy One, blessed be He is only for Israel, who investigate [how] to do the things that are desirable in front of Him.

ואפשר עוד שרמז לנו כי העולם אינו מתקיים רק כשישתלם האדם בלמוד ובמעשה. והנה במעשה יש שני מינים אם מעשה שבין אדם למקום ואם מעשה שבין אדם לחבירו וכנגד הלמוד אמר על התורה וכנגד המעשה שבין אדם למקום אמר ועל העבודה וכנגד המעשה שבין אדם לחבירו אמר ועל גמילות חסדים.

והרב ר' מנחם לבית מאיר ז"ל כתב על שלשה דברים וכו' רשב"ג דלקמן לא פליג אשמעון הצדיק. דהכא מיירי על מציאות האדם להיות בו שלמות שכל העולם לא נברא אלא בשבילו כענין ליקוק מצוקי ארץ אלו העוסקים בתורה שבזכותם העולם עומד ובזולתם תתבטל עמידתו לגמרי ושם מיירי על קיום מדינה שבג' הללו הישוב יתקיים וזולתה תמלא הארץ חמס ויחריבו זה את זה עכ"ל:

והרב רבי מתתיה היצהרי ז"ל כתב על התורה על קבלת התורה שיקבלו אותם עליהם כענין שאמר רשב"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזירה לתהו ובהו. א"נ הכל מדבר בתורה אלא שעל התורה אמר על החלק שיש בתורה שיורה אל האדם האמונות ולהבין סודות התורה ופנותיה במציאותו יתברך וחידושיו הנמצאות מאין ליש וידיעתו והשגחתו והגמול לפי מעשיהם וכן העונש: ועל העבודה הוא חלק שני שבתורה שהם המצות המעשיות כגון הקרבנות ושביתת הימים ומאכלות אסורות וביאות אסורות. ועל גמילות חסדים הוא חלק שלישי שבתורה והם ההנהגות שצריך לכל אדם להתנהג בו עם זולתו. עכ"ל:

והרב רבי יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב יש לדקדק שבכלל התורה הם העבודה וגמ"ח. ונ"לפרש העבודה עבודת הלב שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ואפי' תהיה עבודת הקרבנות גם בהקרבנות עיקר גדול המחשבה שהמחשבה בהם פוסלת ומכשרת. וגמ"ח זה המעשה וכלל בג' דברים אלו המחשבה והדבור והמעשה. עכ"ל:

(ה) ולכן מעת הבריאה שהיתה התורה גנוזה עדיין במקור שרשה הנעלם מכל העולמות עליונים. ומרחוק לבד האירה לכל העולמות להחיותם ולקיימם. ולא נשתלשלה עצמותה ממש למטה לזה העולם שיעסקו בה קבוצי מטה. עדיין היו העולמות רופפים ורותתים ולא היו על מכונם האמתי. וקראום רז״ל שני אלפים תהו. והיו תלוים ועומדים עד עת מ״ת. כידוע מאמרם ז״ל (שבת פ״ח א') שהתנה הקב״ה עם מע״ב אם מקבלין ישראל וכו' ואם לאו וכו'. וכ״ה בשמות רבה פמ״ז ודברים רבה ספ״ח ובריש התנחומא. וברבה שה״ש דמיתיך רעיתי רבנן אמרי רעיתי דעולמי שקבלו תורתי שאלו לא קבלו הייתי מחזיר את עולמי לתו״ב דאר״ח בשם ר״א כתיב נמוגים ארץ כו' אנכי תכנתי עמודים סלה אלולי ישראל שעמדו על הר סיני כו' ומי בסס העולם אנכי כו' בזכות אנכי יקוק אלקיך תכנתי עמודיה סלה.

(ו) ומאז שנשתלשלה וירדה כביכול ממקור שרשה הנעלם לזה העולם כמאמרם ז״ל בא משה והורידה לארץ. כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק ע״י הבל פינו והגיונינו בה.

(ז) והאמת בלתי שום ספק כלל. שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח״ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה. כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום. וכן שפעת אורם או מיעוטו ח״ו הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה.

(5) And for that reason, from the moment of creation, when the Torah was still concealed in the wellspring of its source that is hidden from all the upper worlds, and only from afar did it illuminate all the worlds to vivify and sustain them, and its [fem.] essence did not literally unfold downwards to this world so that the gathering of those below could be involved with it, the worlds were still weak and unstable and were not settled on their real foundations, and our sages (OBM) called them (Avoda Zara 9a) “two thousand of chaos”, and their existence was conditional until the moment of the giving of the Torah, as is known from their (OBM) statement (Shabbat 88a): “that the Holy One (blessed be He) made a conditional agreement with all of creation. If Israel accepts…, and if not…”. And so too in Sh’mote Rabba chapter 47, and D’varim Rabba at the end of chapter 8 and at the beginning of Tahn-khooma. And in Rabba Shir Ha-shirrim (1:50): “‘I likened thee, my beloved’(1:9)— The rabbis stated: the beloved of my world because they accepted my Torah, for if they had not accepted it I would have returned My world to chaos and emptiness, for Rabbee Chaneena stated in the name of Rabbee Ah-kha: it is written (Tehillim 75:4): ‘the Earth melts away…’, ‘I have firmly established its pillars—Selah’—If it had not been the case that when Israel stood at Mount Sinai that they stated (Shemot 24:7): ‘Everything that God-YHV”H has said, we will do and we will obey’, the world would have melted away and returned to chaos and emptiness. And who laid the foundations of the world? I…, in the merit of ‘I am God-YHV”H your God-Elohi”m’ (Shemot 20:2) did I firmly fix its pillars, selah.”

(6) And from the time when it unfolded and descended (so to speak) from the wellspring of its concealed source into this world—as they (OBM) stated: “Moshe came and brought it down to the earth”—the entire life force and sustenance of all the worlds is the result only of the vapors from our mouths and our intellectual efforts relative to it [fem.].

(7) And the truth, without any doubt at all, is that if the entire world, from one end to the other, would be empty (heaven forefend) literally for even one moment from our involvement with and contemplation of the Torah, immediately all of the worlds would be destroyed, supernal and terrestrial, and would become emptiness and chaos (heaven forefend). And so too, the abundance of the light they receive, or its lack (heaven forefend), is totally only according to the context of and the degree of our involvement with it [fem.].

וכאשר התבאר לך דבר זה, יש לך לדעת כי הנבראים כולם תלוים באדם, שהם נבראים בשביל האדם, ואם אין האדם כמו שראוי להיות, היה הכל בטל. וכמו שכתוב בדור המבול (בראשית ו, ז) "ויאמר יקוק אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם ועד בהמה עד עוף השמים וגו'". ובמדרש (ב"ר כח, ו) משל למלך שהיה משיא את בנו, ועשה לו חופה וסיידה וכיירה. כעס המלך על בנו, התחיל המלך לשבר בקנקנים. אמר המלך, כלום עשיתי אלא בשביל בני, בני אבד וזו קיימת, ולפיכך "מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים", עד כאן. הרי כי הנבראים כולם הם בשביל האדם, וכאשר אין ראוי לאדם הבריאה, הכל בטל, ואין ראוי הקיום לעולם. ודבר זה אמרו ז"ל בכל מקום, כי הכל נברא בשביל האדם. וכאשר התבאר לך כי כל העולם הוא קיים בשביל האדם, אם כן האדם צריך שיהיה בו הטוב, ואז ראוי אליו הקיום, וכאשר ראוי אליו הקיום, ראוי לכל העולם הקיום, שהכל תלוי באדם. ולא נמצא בפירוש בכתוב אצל האדם "טוב", רק ברמז, "והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא). ואמרו במדרש (ב"ר ט, יב) "מאד" זה אותיות "אדם". וזה נראה, כי האדם חסר "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב), ואחר כך מתעלה האדם אל המדריגה, עד שהוא טוב. ולפיכך צריך האדם לקנות מעלת הטוב.

ולכך התחיל התנא הזה דבריו לומר 'על שלשה דברים העולם עומד; על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים'. כי כאשר יש באדם התורה, הוא נחשב בריאה טובה בעצמו, כאשר יש בו התורה השכלית. אבל אם אין בו התורה, אין האדם בעצמו נחשב טוב, כי חסר ממנו התורה, שהיא השלמת האדם במה שהוא אדם, והוא נמשל כבהמה נדמה, ואין זה נחשב בריאה, ואין ראוי לו המציאות. ועל דבר זה אמרו רז"ל בפרק רבי עקיבא (שבת פח.) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה"א יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו, עד כאן. ופירוש זה, כי כל הנבראים שנבראו אין בהם חכמה האלקית העליונה, הוא התורה. אף כי האדם הוא בעל שכל, אין זה רק שכל האנושי, שהוא מצורף אל החומר. ואין ראוי לעולם הקיום בשביל הטוב הזה, כי פחות ושפל הוא השכל האנושי. רק בשביל התורה, שהוא השכל האלקי, והוא הטוב הגמור, ואז יש מעלה אל העולם באשר יש בעולם התורה השכלית האלהית, ואין זה דעת וחכמה אנושית. ולפיכך שלימות האדם עצמו, עד שהוא נחשב הבריאה החשובה שיש בו הטוב, הוא בשביל התורה, כאשר יאמר על האדם שהוא בעל תורה. ודבר זה אין צריך ראיה, כי בודאי שפלות בריאת האדם כאשר הוא נוטה להיות כמו בהמה, ומעלת הבריאה כאשר הוא נבדל מן הבהמית. ואין זה רק על ידי התורה השכלית, שבזה נחשב בריאה שלימה טובה בעל מעלה מצד עצמו, כאשר הוא בעל שכל. וכאשר הוא בעל תורה, אז הוא טוב מצד עצמו. ואין דבר בעולם שעל ידו נחשב האדם עצמו בעל מעלה, רק בתורה, והוא מבואר. כי התורה נקראת "טוב", שנאמר (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", וכדאיתא במנחות (נג:) 'יבא טוב' זה משה, שנאמר (שמות ב, ב) "ותרא אותו כי טוב". 'ויקבל טוב' זו התורה, דכתיב "כי לקח טוב נתתי לכם". הרי התורה נקראת "טוב". וכל מה שנקראת התורה "טוב", מפני שהיא שכלית לגמרי, לא שכל האנושי כמו שאר חכמות, וכמו שבארנו זה במקום אחר והארכנו בזה, כי הדבר שהוא שכלי נבדל מן החומר לגמרי, הוא טוב גמור, ולכך התורה היא טוב הגמור בפרט. והפך זה, הדבר שהוא חמרי, הוא רע גמור. ודבר זה בארנו בכמה מקומות, ואין להאריך כאן, כי הדבר הזה הוא ברור, כי החומר דבק בו הרע, ובארנו זה בהקדמה. וכל אשר הוא רחוק מן החומר, כמו התורה, שהיא השכל האלקי הברור, הוא טוב לגמרי. ולפיכך הדבר שהוא מעלה את האדם מן הבהמית, עד שלא יחשב בריאה פחותה, היא התורה השכלית, שעל ידי התורה נעשה אדם שכלי נבדל מן החומר, ואז הוא בריאה שלימה טובה, וראוי אליו המציאות. ולפיכך שלימות האדם בעצמו הוא על ידי התורה בלבד, ולא זולת זה. ולפיכך אמר התנא האלקי כי זה עמוד אחד שהעולם עומד עליו הוא התורה, מה שהתורה היא משלמת האדם עד שהוא בריאה שלימה מצד עצמו.

(ח) ואחר כך אמר 'על העבודה'. והעבודה שהיא עבודה בעצם ובראשונה היא העבודה בקרבנות, ואין דבר יותר ראשון מזה. וכל שאר הדברים, שהם עשיית המצות לעשות רצון השם יתברך, נכללים תחת העבודה, רק העבודה היא ראשון וקודם אל הכל. ולפיכך העבודה היא עמוד אל העולם, שמזה יחשוב האדם שלם וטוב אל מי שבראו, כאשר הוא עובד לו, וצריך שיהיה האדם שלם וטוב לבוראו.

וכנגד הג', שצריך שיהיה האדם שלם וטוב עם זולתו, זהו על ידי גמילות חסדים, כאשר הוא עושה לזולתו חסד חנם. הנה אין ספק שבזה הוא טוב לזולתו, ואין דבר יותר טוב מזה כאשר עושה טוב לזולתו בחנם, ואז הוא טוב לגמרי.