Pregnancy and Fasting on Tisha b’Av

Contents

  • Teshuva
  • Texts Referenced

Av 5579/August 2019

She'ela (Question)

B"h on tisha b'av this year I will be 34.4 weeks pregnant with my first. What are the halachot pertaining to late pregnancy and fasting? Thanks!

Teshuva (Answer) from Rabbanit Rachel Weinstein

B'shaa Tova!

The general rule is that we are much more lenient regarding the "small" fasts but pregnant women are obligated to fast on Yom Kippur and Tisha b'Av (Shulchan Aruch Orach Chaim 554:5, 617:1). The Rama adds that although pregnant women are not obligated to complete the small fasts, the custom is to be machmir and fast. The Mishna Brura adds that if a pregnant woman experiences even slight weakness on the small fasts that they should not complete the fast. (Mishna Brura 550:3).

As to the difference between Tisha b’Av and Yom Kippur regarding the obligation to fast - We are more stringent regarding Yom Kippur being that it is מדאורייתא and we are more lenient regarding Tisha b'Av.

All of the above is in the case of a pregnancy without high risk or complications.

This year the laws of Tisha b'Av differ slightly since Tisha b'Av is נדחה, postponed. When Tisha b'Av is postponed we are more lenient in regard to the fast. Rav Ovadya in Yechave Daat (3:40, Yabia Omer Orach Chayim 5:40) states that when Tisha b'Av is נדחה , pregnant women who follow the psak pf the Shulchan Aruch don't need to fast at all, while the Shvut Yaakov (3:37) and Rav Shlomo Zalman (Halichot Shlomo 16:1) say that pregnant women should try to fast but may break their fast even if they feel slightly unwell "מיחוש קצת".

Practically this means that if you are healthy and strong and have no additional medical issue that would make fasting a problem, it seems that you should try to fast. If during the fast you feel unwell or have contractions you should break your fast.

I would like to stress that you should not take any chances and if you feel unwell please listen to your body and break your fast if you feel that you need to. I would say this any year but even more so this year since as I've mentioned the fast is נדחה.

I hope the rest of the pregnancy goes well, I would like to wish you an easy and meaningful birth and fast.

Bezr"h we will see full geula soon and the fasts will turn to Moed V’Simcha.

Rabbanit Rachel Weinstein is a graduate of Hilkhata, Matan's Advanced Halakhic Institute and is a certified Meshivat Halakha. She studied in Migdal Oz, and Nishmat. Rachel teaches in her community and is a Yoetzet Halakha. She gives classes for women, teaches Kallot and runs the Matan Beit Shemesh Kallah teachers certification course. She lives in Tekoa and is the mother of 8 children.


Have a Halakhic question? https://bit.ly/ask-shayla

עוברות ומניקות מתענות בט' באב ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור אבל בג' צומות אחרים פטורו' מלהתענו' ואעפ"י כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הולד (וע"ל סימן תק"ן סעיף א'):
5. Pregnant and nursing women fast on the 9th of Av just as they fast and complete the fast on Yom Kippur. On the other 3 fasts they are exempt from fasting, nevertheless it is proper that eating and drinking should be solely for the purpose of sustaining the baby, instead of deriving enjoyment from the food and drink. Also see prior in Siman 550, Paragraph 1
דין עוברה ומניקה ויולדת ביו"כ ובו ד"ס:
עוברות ומניקות מתענות ומשלימו' ביום הכפורים:
“The laws concerning a pregnant woman, and one who nurses a child, and giving birth on Yom Kippur” - Containing four paragraphs.
Pregnant and nursing women fast completely on Yom Kippur.
(ג) עוברות ומניקות וכו' - ומסתברא דעוברת מיקרי משעה שהוכר הולד כדקי"ל לענין ווסתות ומ"מ אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הו"ל בכלל מעוברת לענין זה אם מרגשת צער אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל דבר אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל [מור וקציעה עיי"ש]:

שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן מ
שאלה: כשחל תשעה באב בשבת, והתענית נדחה לאחר השבת, האם יש מקום להקל למעוברות ולמניקות לבל יתענו?
תשובה: בפסחים (נ"ד ע"ב), דרש רבא, עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים. והובא להלכה בהרי"ף והרא"ש (סוף פרק ד' דתענית). וכן איתא בתוספתא (תענית סוף פרק ב'), בזה"ל: מעוברות ומניקות מתענות בתשעה באב וביום הכפורים, אבל בשאר תעניות לא היו מתענות. וכן הוא בירושלמי (תענית פרק א' הלכה ה'). וכן פסקו הרמב"ם (פרק ה' מהלכות תעניות הלכה י'), והטור ושלחן ערוך /א"ח/ (סימן תקנ"ד סעיף ד'), שבתשעה באב מתענות ומשלימות, ואילו בשבעה עשר בתמוז ובצום גדליה ובעשרה בטבת פטורות מלהתענות. אולם נראה להוכיח שכל זה דוקא בתשעה באב שחל בזמנו, אבל כשהוא דחוי, יש לפטור את המעוברות ומניקות מלהתענות, כי הנה בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן תקנ"ט סעיף ט') נפסק, שבעלי ברית, שהם המוהל, הסנדק, ואבי הבן, כשחל ברית מילה בתשעה באב דחוי, מתפללים מנחה גדולה בעוד היום גדול, ואוכלים ושותים, לפי שיום טוב שלהם הוא. ומקור הלכה זו, במרדכי (סוף תענית) בשם רבינו יעב"ץ, שעשה מעשה רב בזה. וכן כתבו בספר הרוקח (סימן קי"ג), והאור זרוע חלק ב' (סימן ת"מ), והגהות אשרי (מועד קטן כ"א ע"א), ושו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן ח'), ועוד. והנה מבואר בחידושי הריטב"א (תענית לא ע"א) שבעל ברית או חתן אינם רשאים להפסיק תעניתם בארבע צומות אף על פי שיום טוב שלהם הוא, שמכיון שהם ימי תענית צבור, לא אתי עשה דיחיד שיום טוב שלו הוא, ודחי עשה דרבים של תענית צבור. וכן פסק בשו"ת הרדב"ז חלק א' (סימן שפ"ה), וכן כתב הטורי זהב (בסימן תקמ"ט). ובשו"ת בית יהודה עייאש חלק א' (חלק יורה דעה סימן ל"א) ועוד אחרונים. נמצא שתענית של תשעה באב דחוי קל יותר מתעניות צבור האחרות כשחלו בזמנן, שהרי בעלי ברית אינם מתענים בתשעה באב דחוי, וחייבים להתענות בשאר צומות שחלו בזמנם. והואיל ומעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשלש צומות אפילו חלו בזמנם, מכל שכן שפטורות מלהתענות בתשעה באב דחוי. ולדברי החמד משה (סימן תקס"ב סק"א), שבעלי ברית רשאים לאכול בתשעה באב דחוי אף בשחרית, גם מעוברות ומניקות יהיו רשאות לאכול מהבוקר. אלא שנכון שישתתפו באבל ובתענית של הרבים, ויתענו עד חצות, ואחר כך יאכלו וישתו. וכן מתבאר בשו"ת הרדב"ז חלק א' (סימן שפ"ה) ע"ש. והן אמת שבשו"ת מהר"ש הלוי (חלק אורח חיים סימן ב') כתב בפשיטות שמעוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב גם כשהוא דחוי, ועל פי זה למד מקל וחומר להיפך, שבעלי ברית יהיו פטורים מלהתענות בשלש צומות אפילו חלו בזמנם. וכן כתב הגאון רבי מאיר פוזנר בספר בית מאיר (סימן תקנ"ט). אולם בהגלות נגלות דברי הריטב"א (תענית ל"א ע"א) שסובר להיפך, וכן הסכימו האחרונים, בודאי שדין שלש צומות בזמנם חמור יותר מדין תשעה באב דחוי, ואם כן העיקר שיש לפטור מעוברות ומניקות מלהתענות בתשעה באב דחוי. ובפרט בזמנינו שירדה חולשה לעולם. וכן העלה להקל בזה בשו"ת שבות יעקב חלק ג' (סימן ל"ז). וכן פסק להקל בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ג' סימן כ"ו). ומכל מקום לא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה אלא כדי קיום הולד, כמבואר בתוספתא (תענית פרק ב'), ובירושלמי (תענית פרק א' הלכה ה'). וכן פסקו הראבי"ה (סימן תתס"ד), והאור זרוע חלק ב' (סימן תט"ז). וכן פסק מרן בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן תקנ"ד סעיף ה').
ודע שחולה שאוכל בתשעה באב דחוי, שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, וכן מעוברות ומניקות שאוכלות בתשעה באב דחוי, וכמו שביארנו, צריכים להבדיל הבדלה על הכוס לפני אכילתם, שהרי אסור לאכול שום דבר עד שיבדיל על הכוס, כמבואר בפסחים (ק"ה ע"א), ובטור ושלחן ערוך /או"ח/ (סימן רצ"ט סעיף א'). וכן פסק מרן החבי"ב, רבי חיים בר' ישראל בנבנישתי, בעל כנסת הגדולה, בתשובה (חלק אורח חיים סימן ע"א). וכן כתב בעקרי הד"ט (סימן כ"ח אות ג'). וכן פסק הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קנ"ט), ובספרו מועד לכל חי (סימן י' אות מ"ט). וכן כתב השואל ומשיב (מהדורא חמישאה סימן ל"ט). וכן כתב בשו"ת עמק המלך (סימן כג) +והנה לשון הכנסת הגדולה בתשובה, כפי שהובא באחרונים: חולה שאוכל בתשעה באב יבדיל תיכף במוצאי שבת והדבר ברור שכוונת הכנסת הגדולה היא, שאם החולה צריך לאכול במוצאי שבת, אז יבדיל תיכף במוצאי שבת, אבל אם אינו אוכל עד למחרת היום, בודאי שלא יבדיל על הכוס אלא קודם אכילתו. וכן פירש לנכון בכוונת הכנסת הגדולה, הרה"ג רבי יעקב סופר בכף החיים (סימן תקנו סק"ט). והוצרכנו לבאר המבואר להוציא מלב מי שחשב לומר שדעת הכנסת הגדולה שמכיון שהוא צריך לאכול למחרת היום, יקדים להבדיל במוצאי שבת, כיון שעיקר זמן הבדלה הוא במוצאי שבת וזה אינו. וכן העלה כדברינו בשו"ת קנין תורה חלק א' (סימן קי"ח אות ב'), ודחה דברי מי שחשב להיפך ע"ש. וכן כתב בפשיטות בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אורח חיים סימן ל"ו) ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שאילת משה וסרמן (חלק אורח חיים סימן מ"ג) ודו"ק.+ ונראה שהחולה המבדיל על הכוס יכול להוציא את בני ביתו ידי חובתם בהבדלה זו, אף על פי שהם מתענים, ואינם אוכלים עד הערב. וכמו שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תקנ"ו סק"ג). וכן כתב בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קנ"ט) הנ"ל. ועיין בשדי חמד (מערכת בין המצרים סימן ב' אות ה'). ונראה שאחר שהבדיל החולה על הכוס יתן הכוס לתינוק שהגיע לחינוך כדי שישתה ממנו מלא לוגמיו, ולא חיישינן לומר דילמא אתי למיסרך, וכמו שכתב בברכי יוסף (סימן תקנ"ו אות ג') ע"ש. [ועיין בתוספות עירובין (מ' ע"ב), ובשו"ת פאר הדור (סימן ס"ג), ובספר האשכול חלק ב' (הלכות מילה עמוד קכ"ט), ובארחות חיים חלק ב' (עמוד י"ב), ובשו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן ס"ה), ובבית יוסף יורה דעה (סימן רס"ה), ובשו"ת שערי עזרה (חלק אורח חיים סימן כ"ג), ובשו"ת ויען משה (חלק אורח חיים סימן ע"ה) ואכמ"ל]. ואם אין שם תינוק, ישתה בעצמו מהכוס כמלא לוגמיו. ואם אי אפשר לחולה לשתות מלא לוגמיו, אינו צריך לדחוק עצמו בכך, אלא די לו בטעימה כל שהיא, וכמו שהעלה בשו"ת מעט מים (סימן ע"ג).
וחולה או מעוברת ומניקה שסועדים בתשעה באב, אין לומר נחם בברכת המזון, שלא נתקן לאומרו אלא בתפלה, הואיל ויום תענית הוא. וכמבואר בשבולי הלקט (סימן שי"ב), ובספר התניא (סימן פ'), בשם רבינו אביגדור כ"ץ בתשובה. וכן דעת הארחות חיים (הלכות יום הכפורים אות י"ד). ואף על פי שהרמ"א (סימן תקנ"ז) כתב שחולה שאוכל צריך לומר נחם בברכת המזון, (וראה עוד בשו"ת שואל ומשיב חמישאה סימן ל"ט בד"ה ובזה נראה), כבר דחו האחרונים את דבריו מהלכה, וכמבואר באליה רבה שם, וכן פסק הגאון רבינו אליהו מוילנא בביאורו לאורח חיים, וכן בחידושי הגר"א (שבת כ"ד ע"א) הוכיח במישור שאין לומר נחם בברכת המזון. וכן העלה הכנסת הגדולה בתשובה (סימן ע"א), והובא להלכה בברכי יוסף. (ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק א' עמוד קכ"ה). ולכן שב ואל תעשה עדיף. והשי"ת יהפוך לנו את צום החמישי לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים. ויקויים במהרה הפסוק: כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.

Links to Additional Sources:

Shvut Yaakov 3:37