מיקרוגל אחד לחלבי ובשרי

תוכן עניינים

  • תשובה
  • מקורות

חשון תשפ"ב

שאלה

יש לנו מיקרוגל אחד לחלבי ובשרי. כשאני מחממת בשרי, אני מכסה את האוכל בשני כיסויים. הפעם שכחתי ושמתי כיסוי אחד - מה דין האוכל? האם צריך להכשיר את המיקרו?

תשובה מאת הרבנית בתיה קראוס

בתנור מיקרוגל מחממים מזון באמצעות קרינה אלקטרו-מגנטית. נשאלת השאלה האם גם בחימום במיקרוגל יש להתייחס לריח התבשילים ולאדים העולים מעצם חימום האוכל, כמו בתנור אפייה.

1.ריח תבשילים שיכולים להתערבב אחד עם השני, ריח עובר בצורה יבשה ללא לחות. יישנה מחלוקת הלכתית האם ריח מילתא או ריח לאו מילתא ( האם בריח יש ממשות או לא ) להלכה נפסק שריח - לאו מילתא הוא (אין בו ממשות)

2. אדים ("זיעה" בשפה ההלכתית ) שיוצאים מהתבשילים שיכולים להעביר טעם מתבשיל בשרי לתבשיל חלבי, ע'י זה שהאדים שעולים מתבשיל ומתעבים על תבשיל אחר (או על כלי או על קירות התנור). בעיית זיעה קיימת גם כאשר תבשילים מבושלים זה לאחר זה כי אדים נשארים בתנור.

ריח

בשאלה זו מובאת מחלוקת בגמרא בשני מקומות. בע"ז סו: אביי ורבא נחלקו בשאלה האם מותר להריח יין נסך, כאשר לדעת אביי אסור, כי "ריחא מילתא" ( ריח= דבר ממשי), ולדעת רבא מותר כי "ריחא לאו מילתא" (אין בו ממש). הגמרא בפסחים עו: דנה בבשר בהמה כשרה שנצלה יחד עם בשר נבלה: רב אוסר את הבשר הכשר כיוון ש"ריחא מילתא", ושמואל מתיר כיוון ש"ריחא לאו מילתא".רוב רובם של הראשונים הכריעו כרבא, שריחא לאו מילתא (רי"ף, חולין לא: באלפס; רמב"ם מאכלות אסורות ט"ו, לג; ועוד) אך יש קושי מסוף הסוגיה בפסחים: הגמרא קובעת שאסור לאכול פת שנאפתה עם בשר יחד עם חלב, וכן שאסור לאכול עם חלב דג שנצלה עם בשר. הרי"ף (לעיל) והר"ן (חולין לב. באלפס, ד"ה "דתני") נחלקו בהסבר מקרים אלו, ומתוך דבריהם עולות שתי הבנות שונות בדעה שריחא לאו מילתא.

הרי"ף סבור שההיתר הוא רק בדיעבד, בהתאם לכל דיני הביטול שאין מבטלים איסור לכתחילה, אך לדעת הר"ן אין בריח ממשות ולכן הוא מותר אף לכתחילה

השו"ע (ק"ח, א) פוסק כרי"ף, שלכתחילה ריח אסור ובדיעבד הוא מותר.

כאשר אחד מן התבשילים מכוסה או כאשר הם לא מבושלים יחד אלא בזה אחר זה אין העברת ריח (שם), ולכן מצד ריח במקרים כאלו מותר אף לכתחילה.

זֵיעה

מהמשנה במסכת מכשירין (פרק ב משניות א-ב) משמע שלזיעה (אדים) יש את אותו הדין כמו למים שמהם היא באה, הן לענין הכשר אוכלין והן לענין טומאה,.

הרא"ש בתשובתו (תשובות הרא"ש כלל כ דין כו) כתב שזיעה אוסרת במקרה שיש מחבת שמתבשל בו חלב מתחת קדירה שנתבשל בו בשר והזיעה עוברת מכלי לכלי, וכך כתב שם : "ששאלת על אלפס חולבת אם יכולים לתת למטה בכירה תחת קדרה של בשר. נראה לי שאסור ואפילו בדיעבד אם נעשה הייתי אוסר הקדרה, כי הזיע העולה מן האלפס הוא כמו חלב. כדתנן במכשירין מרחץ טמאה זיעתה טמאה וכו'.... מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר". אנו רואים שהרא"ש מבין שאדים הם כמו החלב עצמו ולכן זיעה חלבית תאסור מאכל בשרי. אך הוא ממשיך ואומר "אמנם צריך לידע אם קדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה, והכא יש לחוש שהאלפס שתחתיה מבטלת ומונעת רתיחת העליונה" הרא"ש מסייג את דבריו הראשונים והעמיד סימן שאלה בכתבו: "דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל זיעה", לפיכך החום הגבוה יכול למנוע מעבר של זיעה.

שו"ע (סי' צב) פוסק כרישא ברא"ש והרמ"א מוסיף עליו.

ואלו דבריהם: "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה". ומוסיף הרמ"א: "וכל זה מיירי שהמחבת מגולה, והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה. וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי. וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי, מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו, דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה". וסיים: "מיהו לכתחילה יש ליזהר בכל זה".

מכאן אנו לומדים שיש יתרון לכיסוי האוכל כדי שלא יעבור זיעה מהדפנות למאכל אך כל זה בדיעבד ומלכתחילה אין לבשל בשר וחלב באותו תנור אפילו אם הם מכוסים .

כך פסק הרמ"א בהלכות תערובות (יו"ד סי' קח) "אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת, מגולין, אסור אפילו בדיעבד. אבל בזה אחר זה אין לחוש, אלא אם כן הזיע המחבת משניהם, דאז אסור אפילו בזה אחר זה, אם היו שניהם מגולים, דהוי ככיסוי של קדרה"

מכאן ניתן ללמוד שאם מבשלים מאכלים זה אחרי זה ואחד מהם מכוסה נפתרת בעיית הזיעה.

מהמקורות הנ"ל למדו בדור הזה הלכות מיקרוגל:

בספר שבות יצחק (פרק ה) הביא בשם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב לאסור שימוש במיקורגל לבשר ולחלב בזה אחר זה אפילו אם יקפיד שהכלים יהיו מכוסים, כי "יש לחוש שמא ישכח לכסות, או שלא יהא מכוסה היטב כל זמן הבישול ותיפלט הזיעה". ובספר הכשרות כתב שכן נקט לדינא הגר"ש ואזנר.

לעומתם הסיק הרב בר שאול בספר מערכי לב (פרק 11) שאין כל חשש לבשל בשר ואחר כך חלב בתנור מיקרוגל אם הקדירות מכוסות, מהטעמים הבאים: א] כמעט אין זיעה על הדפנות, ובעיקר לא על התקרה. [ב] הדפנות קרות ורחוקות מן הקדירה. [ג] המאוורר מוציא את האדים ביעילות מחוץ למיקרוגל וגם האדים המועטים הנופלים על הדפנות אינם חמים בגלל ההתפשטות בחלל המיקרוגל. [ד] יש לצרף דעת הרבה אחרונים שאיסור זיעה מדרבנן. [ה] התקרה של תנור מיקרוגל אין לה דין של כיסוי.

הרב רבינוביץ (שיח נחום מ'ח ) כותב כך "דפנותיו של תנור המיקרוגל אינן מתחממות בזמן חימום המאכל, ועל כן הן אינן בולעות את זיעת המאכל. גם אם ייבלע מן המאכל, אין הבלוע נפלט למאכל שיחומם לאחר מכן, כי אין מגע בין המאכל לבין דפנות התנור )ולריחא דריחא אין חוששים. מותר להשתמש בתנור מיקרוגל לחימום מאכלי בשר וכן מאכלי חלב – בנפרד אך אין צריך המתנה בין חימום מאכלי בשר לחימום מאכלי חלב , בתנאי שמקפידים על נקיונו, שלא יימצאו בו שאריות מאכל הניכרות כלל. מן הראוי לכסות סוג אחד באופן קבוע, אך אין צורך בכיסוי אטום לחלוטין. יש הנוהגים לכסות גם מאכלי בשר וגם מאכלי חלב. מכל מקום כל זה אינו אלא חומרא לכתחילה, ובדיעבד אם חיממו בלא כיסוי – המאכל מותר.

לסיכום: אמנם מלכתחילה יש לכסות לפחות אחד מסוגי המאכלים (בשרי או חלבי) כאשר מחממים אותם בזה אחר זה אך במקרה ששכחתם לכסות את אחד ממאכלי הבשר או החלב וחיממתם אותם בזה אחר זה, גם האוכל וגם המיקרוגל כשרים.

הרבנית בתיה קראוס יועצת הלכה, בוגרת קרן אריאל בנשמת ,המכון התלמודי עיוני במתן ותוכנית הלכתא. מלמדת במתן בתכנית מורות הלכה ובשיעורים השנתיים, ובמקומות רבים אחרים, מתעמקת בממשק בין הלכה וחברה, משפחה ורווחה. עו"ס בכירה בתחומי זיקנה, נכות, וקהילה. עונה במגוון נושאים בהלכה במיוחד בהלכות נדה איסור היתר ושבת.

ש לך שאלה הלכתית? https://bit.ly/ask-shayla

מקורות

האי בת תיהא עובד כוכבים בדישראל ש"ד ישראל בדעובד כוכבים אביי אמר אסור רבא אמר מותר אביי אמר אסור ריחא מילתא היא רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא

§ With regard to this bunghole [bat tiha], the hole in a barrel through which one can smell the wine, if a gentile smells a Jew’s wine through it, the wine is permitted, but for a Jew to smell a gentile’s wine through it, Abaye says that it is prohibited, whereas Rava says that it is permitted. Abaye says that it is prohibited because he holds that a smell is a substantial matter, a significant form of pleasure, and it is not permitted to derive benefit from a gentile’s wine. Rava says it is permitted because he holds that a smell is nothing; it is insignificant.

בְּשַׂר שְׁחוּטָה שָׁמֵן, שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה כָּחוּשׁ — אָסוּר. מַאי טַעְמָא — מִפַּטְּמִי מֵהֲדָדֵי.

Fatty kosher meat that one roasted in an oven together with lean non-kosher meat is forbidden, even if the two meats never came into contact with one another. What is the reason for this halakha? It is that they are flavored from one another. The fatty meat emits an aroma that is absorbed in the non-kosher meat. The aroma is then transferred back to the kosher meat, causing the kosher meat to absorb some aroma from the non-kosher meat.

וְלֵוִי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה כָּחוּשׁ, שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה שָׁמֵן — מוּתָּר. מַאי טַעְמָא — רֵיחָא בְּעָלְמָא הוּא, וְרֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא. עָבֵיד לֵוִי עוֹבָדָא בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא בִּגְדִי וְדָבָר אַחֵר.

And Levi said: That aroma does not cause meat to be forbidden. Even lean kosher meat that one roasted with fatty non-kosher meat is permitted. What is the reason for this halakha? Although the non-kosher meat emits an aroma that is absorbed into the kosher meat, it is merely an aroma, and an aroma is nothing significant. The Gemara relates that Levi took action, meaning that he put his opinion into practice, in the house of the Exilarch with a kid and something else, i.e., a pig, that had been roasted together. Levi did not prohibit the meat of the kid due to the aroma of the pig.

הא מילתא פסקו בה רבואתא כלוי וסייעוה למילתא מהאיך דגרסינן בפרק השוכר את הפועל (ע"ז דף סו:) לענין בת תיהא עובד כוכבים לישראל שפיר דמי ישראל לעובד כוכבים אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור ריחא מילתא היא ורבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא וקי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא דהלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם וכיון דהלכתא כרבא בהא דריחא לאו מילתא היא ממילא שמעינן מינה דהלכתא כלוי דקאי כרבא הדין הוא סברא דקמאי

אֵין צוֹלִין בְּשַׂר שְׁחוּטָה עִם בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּתַנּוּר אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה. וְאִם צְלָאָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הָאֲסוּרָה שְׁמֵנָה הַרְבֵּה וְהַמֻּתֶּרֶת רָזָה שֶׁהָרֵיחַ אֵינוֹ אוֹסֵר. וְאֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא טַעֲמוֹ שֶׁל אִסּוּר:

Man darf geschlachtetes Fleisch nicht zusammen mit Fleisch von gefallenen oder unreinen Tieren in einem und demselben Ofen braten, selbst wenn sie nicht in Berührung kamen; ist es aber bereits geschehen, so bleibt ersteres doch erlaubt, und zwar selbst in dem Falle, wo das verbotene Fleisch sehr fett und das erlaubte mager wäre, weil nämlich der bloße Geruch kein Verbot bewirkt, sondern ist hierzu der Geschmack des verbotenen Gegenstandes erforderlich.

והא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי וכו'. וכמו שכתוב בהלכות קצת דברי הרב אלפסי ז"ל בכאן אינן מחוורין דמה שכתב דרב לטעמיה דסבירא ליה דמין במינו לא בטיל אפילו במשהו ומש"ה אסר בריחא ליתא דהא אמרינן עלה בגמ' דפלוגתייהו תליא בפלוגתא דפליגי תנאי בהרודה פת חמה והניחו ע"פ חבית יין של תרומה שהוא מין בשאינו מינו והוי בששים לכ"ע ואמרינן דר"מ אוסר משום דס"ל דריחא מילתא היא ורב כר"מ ועוד דהא אביי דסבירא ליה נמי כרב אע"ג דס"ל דכל איסור שבתורה בששים אלמא כי אמר רב ריחא מילתא היא לאו משום דס"ל דמין במינו לא בטיל ומאי דקאמר נמי דלוי לא שרי לכתחלה אלא בדיעבד ליתא דהתם בפ' כיצד צולין [דף עו:] מוכח דלוי אף לכתחלה קאמר מדמקשינן עליה ממתני' דקתני אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות ולא משני התם לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי ועוד דגרסינן בירושלמי במס' תרומות מהו לצלות שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבלה בתנור אמר רבי ירמיה בשם רב אסור שמואל בשם לוי [אמר] מותר אלמא דלוי אפילו לכתחלה שרי ועוד דרבא דאזיל בשיטתיה דלוי שרי בבת תיהא אפילו לכתחלה וכן מ"ש הרב אלפסי ז"ל דפת שאפאה עם הצלי הוי כדבר שיש לו מתירין (וכיון דיש לו מתירין) דאפילו באלף לא בטיל ריחא נמי לא בטיל אינו מחוור שהרי רבא כי אמר ריחא לאו מילתא היא אפילו בפני עצמו קאמר דהא בת תיהא הכי היא והיאך אפשר דבפני עצמו לאו מילתא וכשנתערב בדבר שיש לו מתירין יאסור תערובתו ועוד דכשאמרו דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל לא אמרו אלא במינו אבל שלא במינו בטל כשאר האיסורין בנותן טעם וראיה לדבר מדתנן בנדרים (דף נב:) הנודר מן הדבר ונתערב באחרים אם יש בו נותן טעם אסור ונדרים דבר שיש לו מתירין הוא כדאיתא בפרק הנודר מן הירק (דף נט.) משום דאי בעי מתשיל עלייהו ואפ"ה צריך נותן טעם אלא שיש לי תירוץ בקושיא זו וכתבתיו במסכת נדרים בפרק הנודר מן המבושל [דף נב.] בס"ד ומיהו אכתי לא נהירא דהא אשכחן בבשר בחלב דמותר כל היכא דליכא נותן טעם דהא אמרינן (חולין דף קיא:) דדגים שעלו בקערה שנתבשל בה בשר שמותר לאכול בכותח משום דהוה ליה נ"ט בר נ"ט ולא אסרינן ליה משום דבר שיש לו מתירין מפני שאפשר לאכול הדגים בלא כותח אלמא לא חשיב דבר שיש לו מתירין כיון שנאסר עם כותח לעולם דלא מיקרי דבר שיש לו מתירין אלא כשיש היתר אחר איסורו לגמרי כביצה שנולדה ביום טוב ומאי דקשיא ליה לרב אלפסי ז"ל מההיא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלו עם הכותח וההיא ביניתא דאיטויא בהדי בשרא ואסרה רבא מפרזיקא לאוכלה בכותחא לא קשיאן דאפילו אתיא ההיא מתניתא דלא כלוי לא איכפת לן דלוי נמי תנא הוא ותני מתניתא ואי משום עובדא דרבא מפרזיקא נמי לא איכפת לן דמימרא דרבא סתם דהוא מריה דתלמודא עדיפא לן והא דאמר רב אשי עלה אפילו באפי נפשה נמי אסור משום דקשה לדבר אחר לאו דמודה לדיניה דרבא מפרזיקא אלא לומר דבלא"ה מיתסר משום סכנתא ועוד דאפשר דמתניתא דרב כהנא ועובדא דביניתא אפילו לוי מודה בהו משום דכיון שריח הבשר נרגש בהן הטועם אותן יהא סבור שממשו של בשר נבלע בהם וכי אכיל להו בכותחא מתחזי כבשר בחלב ומשום הכי אסור מה שאין כן בבשר שחוטה שצלו עם בשר נבלה שאין ריחה וטעמה של נבלה נרגש בשחוטה כלל ועוד שאפשר שחומרא הוא שהחמירו בבשר בחלב יותר משאר איסורין דמשום דלא בדילי אינשי מיניה מפני שכל אחד היתר בפני עצמו החמירו בו יותר משאר איסורין כמו שהחמירו בו [דף קג:] שלא להעלותו עם בשר על השלחן משא"כ בשאר איסורים שאם אוכל עם העובד כוכבים על השלחן מעלה עליו יין נסך ושאר איסורים הלכך בפת שאפאה עם הצלי נמי גזרו בו הואיל ויש בו ריח [בשר] שלא לאוכלו בכותח ולאו משום דריחא מילתא היא דא"כ אפילו בפ"ע תהא אסורה וכדאמרינן (פסחים דף ל:) אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה שלפי שאדם אופה ממנו בפעם אחת לימים הרבה אם אתה מתיר לאוכלו בפני עצמו יבא לאוכלו בכותח אבל כיון שאף בחלב אינה אסורה מן הדין דריחא לאו מילתא היא לא אסרוה בפ"ע דהוה ליה גזירה לגזירה אבל לאכלה עם חלב אסורה לכ"ע משום חומרא דבשר בחלב ואפילו לוי ורבא דאית להו דריחא לאו מילתא היא מודו בה:

זֵעַת בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, טְהוֹרָה. זֵעַת הָאָדָם, טְהוֹרָה. שָׁתָה מַיִם טְמֵאִין וְהִזִּיעַ, זֵעָתוֹ טְהוֹרָה. בָּא בְמַיִם שְׁאוּבִים וְהִזִּיעַ, זֵעָתוֹ טְמֵאָה. נִסְתַּפֵּג וְאַחַר כָּךְ הִזִּיעַ, זֵעָתוֹ טְהוֹרָה:

The sweat of houses, of cisterns, of ditches and caverns does not cause susceptibility to uncleanness. A man's perspiration does not cause susceptibility to uncleanness. If a man drank unclean water and perspired, his perspiration does not cause susceptibility to uncleanness. If he entered into drawn water and perspired, his perspiration causes susceptibility to uncleanness. If he dried himself and then perspired, his perspiration does not cause susceptibility to uncleanness.

מֶרְחָץ טְמֵאָה, זֵעָתָהּ טְמֵאָה. וּטְהוֹרָה, בְּכִי יֻתַּן. הַבְּרֵכָה שֶׁבַּבַּיִת, הַבַּיִת מַזִּיעַ מֵחֲמָתָהּ, אִם טְמֵאָה, זֵעַת כָּל הַבַּיִת שֶׁמֵּחֲמַת הַבְּרֵכָה, טְמֵאָה:

The sweat of an unclean bath is unclean, But that of a clean bath comes under the law of ‘if water be put’. If there was a pool in a house, the house sweats because of it if the pool was unclean, the sweat of all the house which was caused by the pool is unclean.

נראה לי שאסור ואפילו בדיעבד אם נעשה הייתי אוסר הקדרה כי הזיע העולה מן האלפס הוא כמו חלב כדתנן בפ"ב דמכשירין מרחץ טמאה (של מים שאובין) זיעתה טמאה וטהורה (כגון של מי מעין) בכי יותן בריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת כל הבית שמחמתה טמאה ועוד שנינו התם זיעת האדם טהורה שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה בא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר נמצאת זיעת האלפס חולבת היא כחלב והוה ליה כטיפת חלב שנפלה על קדרה מבחוץ שאוסר הקדרה ואפילו יש בקדרה ס' כנגד הטפה כי הטפה אוסרת כל סביבותיה אלא שרבינו מאיר ז"ל היה אומר אם יש בתבשיל שבקדרה ס' פעמים ס' של הטיפה מותרת שהטיפה אינה אוסרת אלא עד ס' ואם יש בתבשיל ס' לבטל אותם ס' מותר אמנם צריך לידע אם קדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה והכא יש לחוש שהאלפס שתחתיה מבטלת ומונעת רתיחת העליונה.

מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדיר' ואוסרת': הגה אם היה חלב במחבת בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת (ד"ע) וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך) וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא"י סימן ק"ג) וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כל שכן בזיעה (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד):

A pan of milk, placed in an oven, underneath a pot of meat - the steam rises, enters into the pot, and renders it forbidden. Rema: If there was actual milk in the pan, then we require sixty times its volume in the meat. All of this is when the pan is open, and the steam rises up from the food itself, to the pan that is above it, and also if the two are so close to each other that the steam that rises is so how that it would make your hand retreat rapidly. If not, then everything is permissible. Therefore, we hang meat (slabs) over dairy pots, and we don't worry about the steam that rises. And if something is covered, then everything is permissible, since it is like two pots that touch each other, which do not make each other forbidden, and all the more so with mere steam. But ideally (lechatchila) one should be strict on all this.

שלא לאפות היתר ואיסור בתנור א'. ובו ז' סעיפים:
אין צולין בשר כשרה עם בשר נבילה או של בהמה טמאה בתנור א' ואף על פי שאין נוגעים זה בזה ואם צלאן הרי זה מותר ואפילו היתה האסורה שמינה הרבה והמותרת רזה ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים ופיו פתוח מותר לצלותם בו ובלבד שלא יגעו זה בזה ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו מותר לצלותם אפילו בתנור קטן ופיו סתום: הגה... אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולין אסור (תוספות) אפילו בדיעבד (שם בארוך) וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכלו בחלב (ש"ד סימן ס' ומהרא"י) אבל בזה אחר זה אין לחוש (תשובת מיי' סוף הל' מ"א ותשובת ר"י ואו"ה) אלא אם כן הזיע המחבת משניהם דאז אסור אפילו בזה אחר זה אם היו שניהם מגולין דהוי ככיסוי של קדרה ...

Do not roast kosher meat with non-kosher meat or meat of an unclean animal in the same oven, even if they do not touch one another. But if you did roast them, this is permitted - and even if the piece of forbidden meat was very fatty and the piece of permitted meat was lean. But if the oven is large enough to hold 12 esronim, and its mouth is open, then it is permitted to roast them in it as long as they do not touch one another. And if one of them is covered with a bowl or with dough or the like, it is permitted to roast them, even in a small oven with a closed mouth. Comment...If they baked or roasted a prohibited thing and a permitted thing under one (covered) frying pan, uncovered (from one another) this is prohibited even after the fact. The same is true if they baked a loaf of bread with meat in such a manner, it is prohibited to eat it with milk. But one after the other there is no concern, unless there was sweat from the pan in both of them, because this is like the cover of a pot...