Devorah | Sefaria

Devorah

1. Background

(א) וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְאֵה֖וּד מֵֽת׃ (ב) וַיִּמְכְּרֵ֣ם יְהֹוָ֗ה בְּיַד֙ יָבִ֣ין מֶלֶךְ־כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחָצ֑וֹר וְשַׂר־צְבָאוֹ֙ סִֽיסְרָ֔א וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בַּחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִֽם׃ (ג) וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֠י תְּשַׁ֨ע מֵא֤וֹת רֶֽכֶב־בַּרְזֶל֙ ל֔וֹ וְ֠ה֠וּא לָחַ֞ץ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל בְּחׇזְקָ֖ה עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ {פ}

Judges 4:1-3

(1) The Israelites again did what was offensive to the LORD—Ehud now being dead. (2) And the LORD sold them to King Jabin of Canaan, who reigned in Hazor. His army commander was Sisera, whose base was Harosheth-goiim. (3) The Israelites cried out to the LORD; for he had nine hundred iron chariots, and he had oppressed Israel ruthlessly for twenty years.

שמות ב׳:כ״ג

(כג) וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מׇת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃

Exodus 2:23

(23) A long time after that, the king of Egypt died. The Israelites were groaning under the bondage and cried out; and their cry for help from the bondage rose up to God.

שמות י״ד:י׳-י״א

(י) וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃ (יא) וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃

Exodus 14:10-11

(10) As Pharaoh drew near, the Israelites caught sight of the Egyptians advancing upon them. Greatly frightened, the Israelites cried out to the LORD. (11) And they said to Moses, “Was it for want of graves in Egypt that you brought us to die in the wilderness? What have you done to us, taking us out of Egypt?

שמות ג׳:ט׳

(ט) וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃

Exodus 3:9

(9) Now the cry of the Israelites has reached Me; moreover, I have seen how the Egyptians oppress them.

שמות י״ד:ז׳

(ז) וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ׃

Exodus 14:7

(7) he took six hundred of his picked chariots, and the rest of the chariots of Egypt, with officers in all of them.

2. Who was Deborah?

שופטים ד׳:ד׳-ז׳

(ד) וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃ (ה) וְ֠הִ֠יא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיַּעֲל֥וּ אֵלֶ֛יהָ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַמִּשְׁפָּֽט׃

Judges 4:4-7

(4) Deborah, wife of Lappidoth, was a prophetess; she led Israel at that time. (5) She used to sit under the Palm of Deborah, between Ramah and Bethel in the hill country of Ephraim, and the Israelites would come to her for decisions.

מצודת דוד על שופטים ד׳:ד׳:א׳-ב׳

(א) אשת לפידות. רצה לומר, אשת חיל, זריזה במעשיה כלפיד אש, והוא ענין מליצה, וכאשר יאמרו הבריות: (ב) היא שפטה. בעבור שהיתה נביאה וזריזה במעשיה, בא לה המעלה הזאת להיות שופטת את ישראל:

Metzudat David on Judges 4:4:1-2

(1) The wife of Lappidoth. That is to say, a woman of valor, zealous in her deeds as a torch afire. And this a matter of figurative language, as when it is said about a person. (2) She judged. On account that she was a prophet and zealous in her deeds, this elevated status came to her; thus, she was judging Israel.

רש"י על שופטים ד׳:ד׳

(א) אשת לפידות. שהיתה עושה פתילות למקדש:

Rashi on Judges 4:4

(1) The wife of Lapidos. She fashioned wicks for the sanctuary.

מגילה י״ד א:ט״ז-י״ז

דְּבוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת״, מַאי ״אֵשֶׁת לַפִּידוֹת״? שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה פְּתִילוֹת לַמִּקְדָּשׁ. ״וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תּוֹמֶר״. מַאי שְׁנָא תַּחַת תּוֹמֶר? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אַבְשָׁלוֹם: מִשּׁוּם יִחוּד. דָּבָר אַחֵר: מָה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד — אַף יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לֹא הָיָה לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

Megillah 14a:16-17

Deborah was a prophetess, as it is written explicitly: “And Deborah, a prophetess, the wife of Lappidoth” (Judges 4:4). The Gemara asks: What is the meaning of “the wife of Lappidoth”? The Gemara answers: For she used to make wicks for the Sanctuary, and due to the flames [lappidot] on these wicks she was called the wife of Lappidoth, literally, a woman of flames. With regard to Deborah, it says: “And she sat under a palm tree” (Judges 4:5). The Gemara asks: What is different and unique with regard to her sitting “under a palm tree” that there is a need for it to be written? Rabbi Shimon ben Avshalom said: It is due to the prohibition against being alone together with a man. Since men would come before her for judgment, she established for herself a place out in the open and visible to all, in order to avoid a situation in which she would be secluded with a man behind closed doors. Alternatively, the verse means: Just as a palm tree has only one heart, as a palm tree does not send out separate branches, but rather has only one main trunk, so too, the Jewish people in that generation had only one heart, directed to their Father in Heaven.

בן יהוידע על מגילה י״ד א:ט׳

דְּבוֹרָה, דִּכְתִיב (שופטים ד, ד): 'וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת' מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה עוֹשֶׂה פְּתִילוֹת לַמִּשְׁכָּן. מקשים למאי אצטריך להביא האי דרשה דלפידות, והלא מפורש בכתוב 'וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה'?
ונראה לי בס"ד על דרך מה שכתב הרב פתח עינים בשם מהר"א נחום ז"ל גבי מרים, דסלקא דעתך דאיכא תרתי מרים הנביאה, ולהכי כתיב (שמות טו, כ) 'אֲחוֹת אַהֲרֹן' לאפוקי האחרת, כמו שאמרו בשני יוסף בן שמעון דנותנים סימן יעוין שם. וידוע דאמרו רבותינו ז"ל למה זכתה דבורה לנבואה? בשביל שהיתה עושה פתילות עבות למשכן! ולפי זה אם היה מביא הוכחה מן הפסוק בלבד, היינו אומרים דאיכא תרתי דבורה נביאה, ולכך נקיט בזו 'אֵשֶׁת לַפִּידוֹת' לסימן.

Ben Yehoyada on Megillah 14a:9

...

בניהו על מגילה י״ד א:א׳

מה תמר זה אין לו אלא לב אחד. פירוש התמר אין לו ענפים ועלין סביבות הפרי אלא התמרים תלויין בקלח אחד לבדם ברורים ועומדים כמו עלי ההדס התלויין בעצי ההדס וזהו לב אחד דהיינו קלח אחד ברור וגלוי ועומד לבדו ואין עלין יוצאין ממנו ומקיפים ומכסים אותו כן ישראל יש להם לב אחד הוא יצר הטוב אשר על פי עצמו נעשים כל מעשים שלה בנפשיות ובגופניות.

Benayahu on Megillah 14a:1

...

רש"י על שופטים ד׳:ה׳

(א) תחת תומר. תמרים היו לה ביריחו: (ב) בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים. לפי תרגומו של יונתן יש ללמוד שאין מקרא זה כמשמעו, ואין אלו סימני מקום ישיבתה, אלא למדנו שאשה עשירה היתה ומן המקומות האלו היתה פרנסתה, והיא יושבת בעירה, עטרות שמה: (ג) תחת תומר. תמרים היו לה ביריחו, וכרמים ברמה, וזיתים בבקעת בית אל, שהוא מקום שמן, ועפר חיוור בהר אפרים, (תרגום:) 'בטור מלכא', אומר אני שמוכרין אותה ליוצרי חרש. ויש פותרין: 'עפר חיוור', שדה זרע, כמו (שביעית ב א): שדה הלבן:

Rashi on Judges 4:5

(1) Under [Devorah's] date tree. She owned date trees in Yericho. (2) Between Ramah and Beis El, on Mount Ephrayim. From Yonasan's translation we infer that this passage is not meant literally—that these are not intended to identify her dwelling place. Rather, we learn that she was an affluent woman, with financial interests in these places. She lived in a city named Ataros. (3) Under [Devorah's] date tree. She owned date trees in Yericho, vineyards in Rama, olive trees in the Bethel plateau, a fertile area, and white soil in Mount Ephrayim, at Tur Malka. In my opinion, this was sold for ceramic use. Some interpret "white soil" as grain fields, as in "the grain [lit. "white"] field."

שופטים ד׳:ו׳-כ״ד

(ו) וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן׃ (ז) וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת־סִֽיסְרָא֙ שַׂר־צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת־רִכְבּ֖וֹ וְאֶת־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ בָּרָ֔ק אִם־תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־לֹ֥א תֵֽלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ׃ (ט) וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קׇם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה׃ (י) וַיַּזְעֵ֨ק בָּרָ֜ק אֶת־זְבוּלֻ֤ן וְאֶת־נַפְתָּלִי֙ קֶ֔דְשָׁה וַיַּ֣עַל בְּרַגְלָ֔יו עֲשֶׂ֥רֶת אַלְפֵ֖י אִ֑ישׁ וַתַּ֥עַל עִמּ֖וֹ דְּבוֹרָֽה׃ (יא) וְחֶ֤בֶר הַקֵּינִי֙ נִפְרָ֣ד מִקַּ֔יִן מִבְּנֵ֥י חֹבָ֖ב חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֑ה וַיֵּ֣ט אׇֽהֳל֔וֹ עַד־אֵיל֥וֹן (בצענים) [בְּצַעֲנַנִּ֖ים] אֲשֶׁ֥ר אֶת־קֶֽדֶשׁ׃ (יב) וַיַּגִּ֖דוּ לְסִֽיסְרָ֑א כִּ֥י עָלָ֛ה בָּרָ֥ק בֶּן־אֲבִינֹ֖עַם הַר־תָּבֽוֹר׃ (יג) וַיַּזְעֵ֨ק סִֽיסְרָ֜א אֶת־כׇּל־רִכְבּ֗וֹ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֣כֶב בַּרְזֶ֔ל וְאֶת־כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ מֵחֲרֹ֥שֶׁת הַגּוֹיִ֖ם אֶל־נַ֥חַל קִישֽׁוֹן׃ (יד) וַתֹּ֩אמֶר֩ דְּבֹרָ֨ה אֶל־בָּרָ֜ק ק֗וּם כִּ֣י זֶ֤ה הַיּוֹם֙ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֤ה אֶת־סִֽיסְרָא֙ בְּיָדֶ֔ךָ הֲלֹ֥א יְהֹוָ֖ה יָצָ֣א לְפָנֶ֑יךָ וַיֵּ֤רֶד בָּרָק֙ מֵהַ֣ר תָּב֔וֹר וַעֲשֶׂ֧רֶת אֲלָפִ֛ים אִ֖ישׁ אַחֲרָֽיו׃ (טו) וַיָּ֣הׇם יְ֠הֹוָ֠ה אֶת־סִֽיסְרָ֨א וְאֶת־כׇּל־הָרֶ֧כֶב וְאֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה לְפִי־חֶ֖רֶב לִפְנֵ֣י בָרָ֑ק וַיֵּ֧רֶד סִֽיסְרָ֛א מֵעַ֥ל הַמֶּרְכָּבָ֖ה וַיָּ֥נׇס בְּרַגְלָֽיו׃ (טז) וּבָרָ֗ק רָדַ֞ף אַחֲרֵ֤י הָרֶ֙כֶב֙ וְאַחֲרֵ֣י הַֽמַּחֲנֶ֔ה עַ֖ד חֲרֹ֣שֶׁת הַגּוֹיִ֑ם וַיִּפֹּ֞ל כׇּל־מַחֲנֵ֤ה סִֽיסְרָא֙ לְפִי־חֶ֔רֶב לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר עַד־אֶחָֽד׃ (יז) וְסִֽיסְרָא֙ נָ֣ס בְּרַגְלָ֔יו אֶל־אֹ֣הֶל יָעֵ֔ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י כִּ֣י שָׁל֗וֹם בֵּ֚ין יָבִ֣ין מֶלֶךְ־חָצ֔וֹר וּבֵ֕ין בֵּ֖ית חֶ֥בֶר הַקֵּינִֽי׃ (יח) וַתֵּצֵ֣א יָעֵל֮ לִקְרַ֣את סִֽיסְרָא֒ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו סוּרָ֧ה אֲדֹנִ֛י סוּרָ֥ה אֵלַ֖י אַל־תִּירָ֑א וַיָּ֤סַר אֵלֶ֙יהָ֙ הָאֹ֔הֱלָה וַתְּכַסֵּ֖הוּ בַּשְּׂמִיכָֽה׃ (יט) וַיֹּ֧אמֶר אֵלֶ֛יהָ הַשְׁקִינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם כִּ֣י צָמֵ֑אתִי וַתִּפְתַּ֞ח אֶת־נֹ֧אוד הֶחָלָ֛ב וַתַּשְׁקֵ֖הוּ וַתְּכַסֵּֽהוּ׃ (כ) וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ עֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְהָיָה֩ אִם־אִ֨ישׁ יָבֹ֜א וּשְׁאֵלֵ֗ךְ וְאָמַ֛ר הֲיֵֽשׁ־פֹּ֥ה אִ֖ישׁ וְאָמַ֥רְתְּ אָֽיִן׃ (כא) וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת־חֶ֠בֶר אֶת־יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת־הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת־הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת׃ (כב) וְהִנֵּ֣ה בָרָק֮ רֹדֵ֣ף אֶת־סִֽיסְרָא֒ וַתֵּצֵ֤א יָעֵל֙ לִקְרָאת֔וֹ וַתֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֣ךְ וְאַרְאֶ֔ךָּ אֶת־הָאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֑שׁ וַיָּבֹ֣א אֵלֶ֔יהָ וְהִנֵּ֤ה סִֽיסְרָא֙ נֹפֵ֣ל מֵ֔ת וְהַיָּתֵ֖ד בְּרַקָּתֽוֹ׃ (כג) וַיַּכְנַ֤ע אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֵ֖ת יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־כְּנָ֑עַן לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כד) וַתֵּ֜לֶךְ יַ֤ד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ הָל֣וֹךְ וְקָשָׁ֔ה עַ֖ל יָבִ֣ין מֶלֶךְ־כְּנָ֑עַן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הִכְרִ֔יתוּ אֵ֖ת יָבִ֥ין מֶלֶךְ־כְּנָֽעַן׃ {פ}

Judges 4:6-24

(6) She summoned Barak son of Abinoam, of Kedesh in Naphtali, and said to him, “The LORD, the God of Israel, has commanded: Go, march up to Mount Tabor, and take with you ten thousand men of Naphtali and Zebulun. (7) And I will draw Sisera, Jabin’s army commander, with his chariots and his troops, toward you up to the Wadi Kishon; and I will deliver him into your hands.” (8) But Barak said to her, “If you will go with me, I will go; if not, I will not go.” (9) “Very well, I will go with you,” she answered. “However, there will be no glory for you in the course you are taking, for then the LORD will deliver Sisera into the hands of a woman.” So Deborah went with Barak to Kedesh. (10) Barak then mustered Zebulun and Naphtali at Kedesh; ten thousand men marched up after him;^-a and Deborah also went up with him. (11) Now Heber the Kenite had separated from the other Kenites,^-b descendants of Hobab, father-in-law of Moses, and had pitched his tent at Elon-bezaanannim, which is near Kedesh. (12) Sisera was informed that Barak son of Abinoam had gone up to Mount Tabor. (13) So Sisera ordered all his chariots—nine hundred iron chariots—and all the troops he had to move from Harosheth-goiim to the Wadi Kishon. (14) Then Deborah said to Barak, “Up! This is the day on which the LORD will deliver Sisera into your hands: the LORD is marching before you.” Barak charged down Mount Tabor, followed by the ten thousand men, (15) and the LORD threw Sisera and all his chariots and army into a panic before the onslaught of Barak.^-c Sisera leaped from his chariot and fled on foot (16) as Barak pursued the chariots and the soldiers as far as Harosheth-goiim. All of Sisera’s soldiers fell by the sword; not a man was left. (17) Sisera, meanwhile, had fled on foot to the tent of Jael, wife of Heber the Kenite; for there was friendship between King Jabin of Hazor and the family of Heber the Kenite. (18) Jael came out to greet Sisera and said to him, “Come in, my lord, come in here, do not be afraid.” So he entered her tent, and she covered him with a blanket. (19) He said to her, “Please let me have some water; I am thirsty.” She opened a skin of milk and gave him some to drink; and she covered him again. (20) He said to her, “Stand at the entrance of the tent. If anybody comes and asks you if there is anybody here, say ‘No.’” (21) Then Jael wife of Heber took a tent pin and grasped the mallet. When he was fast asleep from exhaustion, she approached him stealthily and drove the pin through his temple till it went down to the ground. Thus he died. (22) Now Barak appeared in pursuit of Sisera. Jael went out to greet him and said, “Come, I will show you the man you are looking for.” He went inside with her, and there Sisera was lying dead, with the pin in his temple. (23) On that day God subdued King Jabin of Canaan before the Israelites. (24) The hand of the Israelites bore harder and harder on King Jabin of Canaan, until they destroyed King Jabin of Canaan.

סנהדרין צ״ד א:ד׳-ה׳

(ישעיהו ט, ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' א"ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם

Sanhedrin 94a:4-5