In the year 2016 or the year 5776 of the Hebrew calendar, the Chief Rabbincal authority of the Chareidi community in Israel, Rav Hayim Kanievsky. Proclaimed a definitive halachic ruling concerning the Jewish identity of the Igbo, an African tribe of Nigerian origin. During that meeting, which was filmed by an amateur videographer, key questions were posed to R' Kanievsky, who after careful consideration responded to each inquiry in a precise and straight-forward manner. The first issue addressed was whether or not the mainstream Orthodox world should pay serious attention to the exotic Jewish practices and traditions preserved by the "Kushim" or niggers, in english, the term used by one of the rabbis in reference to this population. In order to fully comprehend this question and Rav Kanievsky's response, background information about Jewish life in Nigeria is necessary. At the time of the videos filming, the Igbo of Nigeria had already established no less than 55 batei knessiot, they are shomrei shabbat and perform brit milah on their 8 day old newborn sons as commanded in Torat Moshe. Furthermore, they have built for themselves mikvaot. And are in possession of Torah Scrolls and Jewish manuscripts written on gvil. The Igbo also maintain that they are descendants of the ten lost tribes, more specifically from Ephraim and Gad. This community has expressed a willingness to undergoe an Orthodox conversion. In light of all this evidence, as it was presented to him at the time by the rabbanim in attendance, Rav Kanievsky unequivocal response was: "giyur l'chumra". A halachic term used regarding the conversion of an individual with Jewish ancestry or background. The second and final question that was answered by HaRav Kanievsky concerned the obligation incumbent on the mainstream Orthodox world to help the Igbo achieve official recognition of their identity as members of Am Israel. Once again the Gadol Hador of our generation responded with an unequivocal: "Yes".
One must certainly not have a naive perspective concerning this situation. As was the case with the psak halakha of HaRav Ovadia Yosef, of blessed memory, concerning the halachic status of the Falashas, the Beta Israel of Ethiopia. The late chief rabbi's lack of understanding concerning the unique history and traditions of Sub-saharan African Judaism. Has lead to a situation in which, even after 40 years, a fringe element of Israeli society still views them as non-Jews. This holy community of Am Yisrael was subjected, by the Israeli religious system, to a program of mass acculturation that for the most part disregarded the Israelite identity and traditions preserved in Ethiopia for over 2500 years. Instead of integrating Beta Israel Jewish practices into the mainstream practice of world Jewry. Furthermore, the Jews of Ethiopia were forced to adopt either an Ashkenazi or Sepharadi cultural and halachic identity. The disastrous results of which we see daily in the lives of the Beta Israel. Therefore, it is of the utmost importance for us not to repeat the mistakes of the past. In addition, we must put into place reliable and feasible plans of action that will generate positive results.
The daily and ultimate purpose of our Yeshiva "Botsina Kadisha". As it is written at the entrance of our Beit Hamidrash, House of study: "the Beit Hamidrash Botsina Kadisha... has been founded by men of faith, mighty of ornamentation. Our vision and purpose is to build the Men of faith and sages in each generation, according to the Torah tradition of the sages of the Middle-East and the sages of the lands of Cham ben Noach". We intend to achieve this lofty task by upholding a high standard of derech eretz with faithfulness, common sense and reason. In the meanwhile maintaining purity of the soul and body by focusing on the rectification of character traits and the holy intentions, kavanot, that must precede all our thoughts, speech and actions. This exalted vision of Jewish life as transmitted by Moshe Rabbeinu, Rabbi Akiva, Rabbi Shimon bar Yochai, the Ari Hakadosh, Rabbi Hayim Vital and their students is the central pillar of this Responsa. Indeed, there are essential points that we must define or redefine using the light of their words.
The greatness and central importance of the convert
It is written in the holy book "Otiyot D'Rabbi Akiva" is explanation of the gematria «« אח״ס - בט״ע that as a counter-argument to the gentiles claim of having been spiritually abandoned by him, Hakadosh Baruch Hu placed within their midst the most beautiful and elevated souls in existence. So that by seeing these high souls, masters of excellence, convert to the Torah way of life. The remainder of the congregation of nations would quite naturally imitate them and follow in their path; by taking upon themselves the yoke of the Torah of Israel. Consequently, it is important to keep in mind that the convert is not a second rate Jew, moreover he has never truly been a goy but rather a Nefesh Hager ( a Jewish soul in a non-Jewish body). This fact is taught by the Ari Hakadosh in "Shaar Hagilgulim Hakadmot ב and ג", and in reality the convert is spiritually superior to the Jew from birth. The saintly Rabbi Ne'hunia Ben Hakaneh expresses a similar sentiment in his book "Torah Hakaneh ». In his explanation of the reasoning behind the Torah commandment, mitzvah, to love the convert. A mitzvah with requirements that go far beyond the mitzvah of loving one's neighbor as oneself. Rabbi Ne'hunia's teaching about this subject is of logic and wisdom beyond reproach. He states that the convert's soul has absolutely no trace or blemish from the sin of the golden calf. Which makes them spiritually superior to all those who physically stood at Mount Sinai and their descendants. And this is always the case as long as the new convert never returns to Avadah Zara, Chass Ve Shalom. One must conclude from this that all forms of segregation or exclusion against the convert is in fact heresy against Hashem and his Torah. Moreover, any type of inferiority complex or self-hatred expressed by a convert is without a doubt a sign of a destructive and dangerous ignorance.
Unfortunately, the Torah culture of our generation is not conducive to realizing the great importance of the convert. On the contrary, it reinforces negative feeling towards the convert by basing itself on the Gemara that states that we cannot trust a convert until we see him die as a Torah faithful Jew.
Which raises a serious problem concerning the quality of conversion performed throughout contemporary Jewish history. It is well known and understood that false or sincere conversions are the source of many hardships endured by the Jewish people. It is for this very reason that we have created the Eliezer Program as the appropriate response to the psak of Rav Kanievsky. Not only for the Igbos but for all the members of the ten lost tribes of Israel scattered in Eretz Afriki (Africa) as is confirmed by the opinion of Mar Zoutra in Sanhedrin 94:A. Our solution to the issues involving present day conversion entails a quantitative increase in the hours of Torah learning, meaning on average eight hours of class per week. Which gives potential converts the necessary knowledge and tools to properly integrate Torah into their day-to-day lives. We aim to increase the qualitative level of modern-day conversions by prioritizing Tikkun Hamidot and Halacha. We employ the notion of Tikkun Hamidot to counter-balance the erroneous application of Mussar study current in our generation.
Sha'arei Kedusha of Rabbi Hayim Vital offers a comprehensive profond and structured understanding of ethical living. He even states in 'helek א, Sha'ar ב of this book , that one has to be more careful and alert about ridding oneself of negative character traits than about Torah observance. For what use or value is Torah practice if one is still engulfed in anger, arrogance, evil speech, earthly pleasures and sadness born of dissatisfaction with one's lot in life. In conjunction with this it is equally essential to acquire a correct and deep grasp of halacha, according to the Sod. It is the most profound and elevated level of Jewish exegesis. Nothing is better suited for this purpose than the writings of Rabbi Yosef Hayim of Bagdad, the Ben Ish 'Hai.
The Ben Ish 'Hai himself states, in his Da'at U'Tevunah, that learning or practising Torah without connecting to Sod is like an empty vessel, and that only by studying Sod one can attach his soul to Olam Haba (the world to come). All that has been said regarding the qualitative aspects of conversion should not be taken for granted. For the return of the ten lost tribes, particularly those exiled in Africa, this has to come through a path of conversion of the highest degree. One in line with the opinion of R' Shimon Bar Yochai in the Gemara. Which is a standard of conversion that instantly confirms the convert's trustworthiness without having to wait for his death to be certain of his sincerity. This is the tradition regarding conversion as transmitted by the Masters of Kabbalah.
The Ger Tzedek whether b'humra or not has to embrace Judaism with the firm intent of repairing his soul (Tikunei Nefesh), polishing is soul (Zikhour Nefesh) and to dedicated himself to Torah study and prayer with the proper intentions (kavanot). These various stages are the main themes of R' Shalom Sharabi's book "Benayahu Ben Yehoyada '', which is entirely inspired by the teaching of the Ari Hakadosh in "Shaar Ruach Kodesh ''. R'Sharabi intent in writing "Benayahu Ben Yehoyada '' is to equip every Jew with the knowledge required to activate their soul’s full potential.
Therefore, the best way to ensure the proper return and reintegration of the Tribes of Israel in the African diaspora, is to follow in the footsteps of none other than Moshe Rabbeinu. In the way in which he prepared the Hebrew people to experience Matan Torah (the giving of the Torah). Which was nothing less than the final stage in the conversion process of a whole nation that had just spent 210 years as slaves in Egypt. And in the case cited above, it was not deemed necessary to wait until their as proof of sincerity. Indeed, they receive the highest and most fundamental mission at that time, that of Tikun Olam. This is the approach of Botsina Kadisha is to bring the potential convert, as much as possible and according to each individuals capacity, to fast (no eating or drinking) for three consecutive days (night and day) concluded by a gilgulei sheleg (immersion in snow or ice according to the instruction of the Ari HaKadosh), during the days preceding the final mikveh (ceremony marking the end of the conversion process). In addition, it goes without saying that the preliminary stages of Tipat Dam (drawing a drop of blood from the male reproductive organ) or Brit Mila (circumcision) be performed according to the intentions (kavanot) revealed by the Ari HaKadosh in « Sefer HaLikutim - Parashat Vaera » regarding the profound meditation that the Mohel (circumciser) has to engage in during the Mila (removal of the foreskin) and the Piriya (the folding back of the remaining skin). At this level of application, it is obvious that this convert will be able to be conferred the status of being sincere and real, from the first seconds following his Mikveh.
These are the concrete answers presented to the thousands of Igbos and other African tribes who call themselves students of Botsina Kadisha, via the Eliezer Program. The aforementioned teachings of the Ari Hakadosh whether it be concerning Tikkun HaMidot or the in-depth study of halakha. For the most part echo the oral traditions zealously maintained by their elders. The Torah of Sod and its practices are definitively the only wisdom worthy of the great nobility of character of these fine people. The Kabbalah is truly the only body of sacred literature able to combat and put to rest the racist stereotypes and negative views regarding Africans. This deeply felt affinity that the African students of Botsina Kadisha have for Torat HaSod, confirms the premise that they have preserved precious traditions that have always remained orally transmitted. And that furthermore only an expert knowledge of the Zohar HaKadosh and the writings of the Masters of Sod allows one to appreciate the truth of the wisdom of the Children of Israel in Africa. This situation completely substantiates the words of the students of the Gaon of Vilna, R’ Eliyahou Ben Shlomo Zalman, brought down in « A letter to the ten lost tribes » here are his words :
« A letter sent by the elders and Rabbis of the Ashkenazi community in the Land of Israel to the Bnei Moshe A”H and the ten tribes, written and presented by the great sage, knowledgeable in the hidden and revealed, the great light, our teacher: Israel, author of the book Taklin Hadtin, the appointed head and leader of the Ashkenazi community known as Medrash Perushim, in the city of Tzfat, may it speedily be rebuilt in our days amen. With the help of Hashem, Rosh hodesh (the new month of) Marheshvan 5591 years to the creation of the world (1830), in the land of Israel, the holy cities – Jerusalem, Hevron and the holy city of the upper Galilee, Tzfat. Thus send the dwellers of the land of Israel, who abide by the Torah of Moses, [which is] a gift and inherited portion, to our brothers - the children of Israel, the son of Isaaq the son of Abraham who revealed the belief in Hashem - they are our holy and pure brothers, the righteous upon whom the world rests - the Bnei Moshe, servant of Hashem - who dwell across the river Shevatyon also known as Sambatyon, and who pledge allegiance to the king – the King of Israel – who sits upon a mighty throne and who rules over the Ten Tribes, whose settlement is in the land of beyond the rivers of Nubia (Kush), who camp according to their banners, the tribe of Dan, of Naftali, of Gad and Asher, the tribe of Issachar who understand the movements of the celestial bodies – constantly involved in Torah study - and the tribe of Zebulun encamped at Mt. Friyan(?), and across them: the tribe of Reuven, of Efrayim and Menashe, and the tribe of Shimon, may Hashem be with them...and their King...and to our honored brothers, the children of Israel: the upright and righteous sons of Jehonadav the son of Rekhav, upon whom the prophet Jeremiah prophesied, “Therefore said Hashem Z-vaot G-d of Israel, no male offspring of Jonadav ben Rekhav will ever be cut off from standing before me for eternity.”
The ancient origins of Jewish life in Africa
One of the most important parts of the ingathering of the lost Tribes of Africa, consist of accurately tracing the history surrounding their exile to the lands of Ham. For only history can impart credibility to their identification with the Jewish People. We must certainly not overlook this vital aspect of their return, if we want to prevent the emergence of doubts leading to endless debates and delegitimization of their unique Torah traditions. Which will result in a forced assimilation or acculturation to the two primary Jewish cultures, Sephardi and Ashkenazi. As prerequisite to official recognition by world Jewry.
It would be shortsighted to suppose that Israelite presence and life on African soil has its beginning with the reign of Yerovoam ben Nevat over the Northern kingdom of Israel. Or with the supposed marital union of King Solomon and the Queen of Sheva. When in fact the « Yalkut Shimoni-Parashat Shemot » in discussing Moshe Rabbeinu’s flight from Egypt following the slaying of the Egyptian, informs us that he joined the military camp of Kinkos King of Kush, returning from a victorious campaign against Syria and Aram. At that time , despite successfully defeating his enemies in war, the King of Kush was camped out in the desert, unable to enter his own country. A situation imposed upon him through the treachery of Bilaam Ben Peor and his sons Younusand Yemabruss. Nine years pass during which Moshe Rabbeinu becomes King Kinkos primary counselor as well as the spiritual master and guide of the whole camp. Therefore when the king dies while still encamped in the desert. Moshe Rabbeinu is seen as the most naturally and logical choice to succeed him as king for forty years.
An offer that Moshe Rabbeinu accepts by marrying the Queen of Kush, nevertheless without ever consummating the mariage. A situation adressed by the Ari Hakadosh of the pause « Vatedaber Miriam » in « Sha’ar HaPesukim-Parashat Behalotecha ».
Moshe Rabbeinu attained a much higher level of political power than Yosef Hatzadik, who was but the viceroy of Egypt the incontestable Empire and heritage of the children of Cham Ben Noach. Moshe Rabbeinu on the other hand was the legitimate monarch of Kush. The head of the legislative, executive, and judicial branch of government. But most significantly he was the spiritual head and pillar for millions of Africans living in a Kingdom spanning many present-day African countries. And as is common practice the religion of the King is imposed on his subjects. Consequently, millions of people adopted and embraced the ancient Israelite faith of Moshe Rabbeinu. The very same faith and spirituality that will lead him to become, after his reign, the liberator and founder of the Jewish faith as taught in Yalkut Shimoni. That being said, why don’t our sages discuss lands of Cham. When we know that Africa and its inhabitants were very strictly and faithfully lead by the greatest servant of HaShem. The living embodiment of all the beliefs, values and practices of Judaïsm. In fact, Avraham, Yitzchak, Ya’akov our fathers. As well as Yosef Hatzaddik, his brothers and Moshe Rabbeinu served as friends, advisors, counselors, rulers and kings to the ancestors of modern day Africans. They practiced the Torah even before it was given as it is written in the Pentateuch to Avraham Avinu Alav HaShalom Bereshit 26: 5 “As a reward that Abraham listened to my voice and followed my observance, performing my precepts, my laws and my doctrines ”, in other words, he followed my Mishpatim, my Mitzvot, my 'Houkim, and My Torah”. If this is the case with Avraham, it is also the case with the Moshe Rabbenu before Har Sinai.
It is thus incumbent on us all the acknowledge that this anteriority provides a certain superiority to the African tradition, that the world so earnestly wants to destroy, erase and discredit. The seek to do this by impose upon the continent’s inhabitants spiritual perspectives foreign to them. Nevertheless, the culture of respect, the midst tovot and hosting of guests; As well as Mesirut Nefesh, the blessing derived from the land; As well as the notions of surviving slavery, colonization, mass slaughters, apartheid and cultural expropriation undeniably confirms the existence of sparks of holiness. Furthermore, this faces lend weight to the word of the student of the Gaon of Vilna concerting the unique hotness and purity of the 10 tribes exiled in those regions. But also in the depth of the words of our Master Rabbi Shimon Bar YoHai who, in “the Zohar Haye Sarah in the Tossefta daf 122: b”, speaks of the greatness of those who have made themselves small in this lower world.
All of this affirms the essential role played by Botsina Kadisha. Our sincere request is that the African states acknowledge their Jewish and/or Hebrew heritage. In every country where the Jewish people have resided we have left a mark. So much so that the national governments of their hosts countries have usually claimed the history of their Jews as their own. This has been the case in France, England, Germany, Turkey, Russia, the U.S.A. etc. Even when the events of that history have been negative. But as we have seen above, the credibility of African countries on this questions remains the most ancient end reliable. We beseech the leaders of African states not to view the presence and attraction for Judaïsm in their population as an abnormality. To those to whom is not afforded the same rights regarding conversion, recognition or credibility. To those who are perceived falsely, to be spiritually and materially lacking. And whose potential contributions are vastly underestimated. Those who after numerous travails in order to live authentic Jewish lives are subjected to a pervasive racism that mistakenly attributes spiritual significance to skin color. African political leaders and presidents are the ones who hold the power to harmonize, pacify and organize Judaïsm in their countries. This can be accomplished by trusting the competence of their native Jewish communities. Those whom we have been teaching and instructing for a year and a half via the Eliezer Program. As well as those in more then 12 sub-saharan African countries, whom we support and suggest as representatives and spokespersons of a Judaïsm that strives for excellence. Neither the state of Israel or the African states should fear a massive exodus. As is always falsely predicted of African Israelites. As if they could never be happy in their native lands. Or as if they feel no emotional or physical attachment to their home countries. Moreover as if the case for any Jew, the decision to make Aliya will be made by them on an individual basis and after much reflection. Especially if the African states recognize the re-emergence of Judaïsm in their lands as a national cause. As has already been stated previously the lost Tribes of Israel in Africa have developed a rich culture over many thousands of years. That being the case cultural assimilation as a prerequisite for full integration into Israel society is unecessary and potential very destructive. The full depth and implications of this enlightened perspective will be dealt with in an upcoming Responsa.
With Bracha et Hatzlacha B’ezrat HaShem. Here in lies the end of the Responsa of Botsina Kadisha via its Rosh Yeshiva R’ Pinhas Eliyahou SHADAY.
Responsa of R ’Pinhas Eliyahou SHADAY, Rosh Yeshiva of BOTSINA KADISHA (Old City of Jerusalem). Written on Parashat Toledot 5782, 27th of Mar Heshvan. Addressed to the ‘Hakhamei Israel, known and hidden, around the world, but also to the state authorities of Israel and sub-Saharan Africa countries (and their representations in Israel). As well as, to all the Bnei Israel of all colors and all cultures.
This task has been accomplished with the holy assistance of R ’Shimon ROTH IKALA and R’ Akiva Yaakov Meir Ben Chaim for the translation.
(א) בסדר כניסת הנר"ן באדם, בתחלת גלגוליהם בפעם הראשונה החדשה, כמו שיתבאר בע"ה. הנה בעת שנולד גוף האדם ויוצא לאויר העולם, נכנסת בו הנפש שלו, ואם יוכשרו מעשיו, יזכה ויכנס בו הרוח בתשלום שנת השלש עשרה שאז נקרא איש גמור כנודע. ואם יוכשרו עוד מעשיו מאז ואילך, נכנסת בו הנשמה בתשלום שנת העשרים, כנזכר בסבא דמשפטים אבל אם לא תקן את הרוח לגמרי, לא תכנס בו הנשמה, ויהיו בו נו"ר בלבד. וכן אם לא תקן את הנפש לגמרי, אין בו רק נפש בלבד, וישאר מבלי רוח ונשמה, וישארו הרוח והנשמה באתר ידוע לקב"ה, ותמן אזדמן דוכתייהו לכל חד וחד מנהון:
(ב) ואמנם אם לא תקן את הנפש לגמרי בפעם א', ונפטר מן העולם, אז צריך שתחזור הנפש ההיא בגלגול, עד כמה פעמים, עד שתזדכך כל צרכה לגמרי, ואז אע"פ שנשלמה, אין הרוה שלה נכנס בה, כיון שלא נתקן הנפש אלא ע"י גלגול, אם לא בדוחק גדול, כמו שיתבאר לקמן בע"ה. ולכן צריך שיפטר מן העולם, ותחזור הנפש להתגלגל, ואז תזכה אל הרוח שלה. ואם יתקן גם הרוח, אז צריך שיפטר מן העולם, ואח"כ יתגלגל, ותבא בו גם הנשמה, ע"ד הנז' בענין הרוח. ואם לא תקן הרוח, צריך שיתגלגלו כמה פעמים הנפש עם הרוח, עד שיתוקן הרוח, ואז ימות האדם, ויחזור ויתגלגל הנפש והרוח וגם הנשמה, עד שיתוקנו שלשתם, ואז אין לו צורך עוד להתגלגל כלל, כי בהיות גם הנשמה נתקנת, הרי הוא אדם שלם כנודע:
(ג) אבל צריך שתדע, כי כאשר נתקנה הנפש וחזרה אח"כ לבא בגלגול, כדי לקחת את הרוח שלה כנזכר, כדי לתקן גם אותו, הנה אם באותו גלגול יחטא האדם איזה חטא, אין פגם ההוא פוגם בנפש, כדי שנאמר שצריכה עוד הנפש ההיא להתגלגל פעם אחרת יחידית להתקן ע"ד הנזכר, לפי שכיון שיש שם רוח, הנה הפגם ההוא פוגם ברוח לבדו עד שיתוקן. ולכן אם יצטרך איזה גלגולים אחרים, כדי לתקן את הרוח, באים נפש ורוח ביחד, ומתגלגלים שניהם, עד ישתלם תקון הרוח, ואז יפטר האדם, ויחזור ויתגלגלו הנפש והרוח, גם הנשמה שלשתם ביחד, עד שישתלם גם תקון הנשמה, ואז בגלגולים ההם, אם חטא אדם, אין הפגם פוגם רק בנשמה לבדה, ע"ד שביארנו בענין תקון הרוח:
(ד) והנה לפעמים יהיה, שהנפש בעת תקון שלה, נשלמה ונזדככה בתכלית גדול, ואז איננה צריכה לחזור להתגלגל עם הרוח, בעת תקון הרוח, אבל הנפש נשארת למעלה במקום הראוי לה בצרור החיים, והרוח לבדו ירד בגלגול לתקן עצמו, והנה אינו יכול לבא יחידי, אלא מלבוש תוך נפש, ולכן הנה הוא מתלבש תוך נפש הגר, כנזכר בסבא דמשפטים, ומתגלגלים יחד שניהם עד שיתקן הרוח הזה, ואז יפטר מן העולם, ויחזור להתגלגל, ואז תתהבר עמו הנפש הראשונה שלו, ויתגלגלו יחד שניהם, כדי לקבל גם את הנשמה שלהם, עד שתתוקן גם הנשמה גם היא. ולפעמים ג"כ יבא הרוח לבדו בגלגול עם הנשמה, עד שתתקן הנשמה, ואז אין לאדם הזה עוד שום גלגול, ויתחברו שלשתם יחד למעלה בצרור החיים כראוי אליהם:
(ה) ודע, כי עכ"ז אותה נפש הגר, כיון שנתחברה בעה"ז עם הרוח ההוא, וסייעו להטיב מעשיו, והיתה מרכבה אליו בעה"ז, ועל ידה זכה הרוח ההוא להתקן, לכן גם נפש הגר ההיא, תעלה עם נפש העיקרית של הרוח ההוא, ויהיו שתיהם במדריגה אחת בעה"ב, שכנים יחד, ולא תתפרד ממנה:
(ו) גם דע, כי לפעמים יהיה, שכאשר תתגלגל הנפש לבדה לתקן עצמה, תשתלם כ"כ במעשיה, עד שתזכה אל מדרגת הרוח שלה, והנה אז אין יכולת אל הרוח שלה לבא עמה כנז"ל, לפי שהכלל הוא שאין שניהם או שלשתם יכולים להתמבר יחד בגלגול אחד, אם לא בדוחק גדול, כמו שיתבאר בדרוש אחר, שם, אלא כל אחת תתגלגל לבדה כנז"ל, כי תחלה צריך לתקן הנפש, ואף אשר נתקנה, אי אפשר לרוח לבא עמה, אבל צריך שימות, ואחר כך תחזור הנפש להתגלגל, ואז תזכה אל הרוח. וכן אחר שנתחברו שניהם נפש ורוח, ונתקנו שניהם, אי אפשר שיקבלו הנשמה שלהם, עד שיתגלגלו פעם אחרת, ואז יזכו אל הנשמה:
(ז) וצריך לידע, מה נעשה לנפש בעוד שכבר נתקן לבדה בלתי הרוח שלה כנזכר. ואמנם סוד הענין הוא, כי כפי מדרגת הזדככות, ומעלת תקון הנפש ההיא, כך במדרגה ההיא עצמה, יתגלגל אז בגוף האדם ההוא, בעודו בחיים חיותו, נפש אחד של איזה צדיק, אשר כבר נשלם להתקן ולהתגלגל, ולא נצרך להתגלגל, ונכנס כאן ונעשת נפש הצדיק הזה, במקום רוח אל נפש האדם הזה, ולפעמים אפשר שיתגלגלו שם נפשות ראשונים, עד אברהם אבינו ע"ה, וכיוצא בו, כפי תקון והזדככות נפש האדם הזה:
(ח) וענין זה שהוא גלגול בחיים, נקרא אצל החכמים סוד העבור וזהו ההפרש שיש בין גלגול לעבור. ולפעמים אפשר שיתעבר בו רוח ממש, של אדם צדיק, אפילו שיהיה מרוחות הצדיקים הראשונים, עד האבות נ"ע, אפילו בזמנינו זה האחרון, והכל תלוי כפי ערך מצות שעושה האדם הזה, כי יש מצות שיש בסגולתם כח, להמשיך נפש הצדיק בסוד עבור, ויש מצות ממשיכות רוח צדיק כנזכר:
(ט) גם אפשר, שלפעמים יארע כי יתעבר בו נפש איזה צדיק, ואח"כ יזכה ויתעבר בו עוד נפש צדיק אחר יותר גדול מן הראשון. ונמצא כי יש בו נפש מפאת עצמו, והנפש של הצדיק שבאה לו בתחלה, הוא לו במקום רוח. והנפש השנית של הצדיק היותר מעולה, שבאה לו באחרונה, תהיה לו בבחי' נשמה:
(י) ולפעמים יתוקן נפש האדם כ"כ, עד שיזכה להשיג נפש איזה צדיק, ואח"כ ישיג בחי' רוח ממש של איזה צדיק אחד מעולה מכלם, עד שיוכל להיות, שישיג רוחו של אברהם אבינו ע"ה. וז"ס מ"ש ז"ל במדרשים, ובפרט במדרש שמואל, אין לך דור שאין בו כאברהם אבינו ע"ה, וכיצחק, וכיעקב, ומשה ושמואל וכו'. והנה בהתחלקות פרטים אלו, כשל כח הקולמוס להעלות כלם על ספר, והמשכיל יבין ויקיש מעצמו אל שאר החלוקים והפרטים:
(יא) ואמנם הכלל הוא, כי כפי ערך תקון וזכוך מעשה הנפש ההיא של האדם, כך תוכל לזכות, להשיג נשמה מנשמות הראשונים, עד תכלית העליון שבכולם. ואפילו בדורינו זה, יוכל להיות כך. ועד"ז תוכל להקיש ג"כ, כאשר נתגלגלו יחד הנפש והרוח של האדם, וכבר נתקנו שניהם, והנה אינם יכולים להשיג הנשמה שלהם עד גלגול אחר כנזכר. והנה בעודם בחיים אז אירע להם ע"ד הנז"ל, כי נכנס עמהם בסוד העבור, איזו נפש, או רוח, או נשמה, של איזה צדיק, והיא להם בבחינת נשמתם. וכל הפרטים שנתבארו בענין היות הנפש לבדו מתוקנת, הם ג"כ עתה ממש, ואין להאריך:
(יב) גם לפעמים יארע, שאחר שנתגלגלו יחד שלשת חלקיו, נר"ן שלו, ונתקנו כולם, כי אז יתעבר בו איזו נפש, או רוח, של איזה צדיק כנזכר, הנה כשיפטר מן העולם, יוכל להתעלות כפי בחי' הצדיק ההוא שנתעבר בו, ושם בעולם הבא יהיו שניהם במעלה ובמדרגה אחת. וז"ס מ"ש בהקדמת בראשית בספר הזוהר דף ז' ע"ב, שנפל הרשב"י ע"ה על פניו, וראה את רב המנונא סבא ז"ל, וא"ל דבההוא עלמא יהוויין שכיבין יחד, הוא ורב המנונא סבא, ודי בזה:
(יג) והנה ענין העבור הזה, הוא לשתי סבות, האחת היא, כי ע"י עבור נפש הצדיק באיש הזה, תתוקן נפש האיש הזה, ותזדכך, כדוגמת ערך נפש הצדיק ההוא, ועי"כ תוכל לעלות בעוה"ב, במדרגת מעלת הצדיק ההוא, כנזכר כי הצדיק ההוא יעזרהו ויסייעהו, להוסיף מצות וקדושות יתירות, והנה סבה זו היא לצורך האיש הזה. עוד סבה שנית, לתועלת הצדיק עצמו המתעבר בו, כי כיון שהוא מסייעו להוסיף מצות ותקונם, נוטל חלק בהם, וז"ס מ"ש ז"ל, גדולים צדיקים, שאפילו במיתתם זוכים לבנים וכו'. והוא, כי הוא מזכה אל האיש הזה, ונעשה לו כאב להדריכו ולסייעו, וזוכה בסבתו כנזכר:
(יד) ודע, כי הצדיק הזה, כיון שנכנס בו לסייעו בחיים חייתו בסוד העבור כנזכר, ולא בסוד גלגול, לכן הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד, כ"א האיש הזה יעשה מצות, נוטל חלק בשכר ההוא. וז"ס מ"ש ז"ל כי הצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע, והבן סוד העמוק הזה, ואין עתה עת להאריך בו. אמנם אם ירשיע האיש הזה, אין לצדיק ההוא שום עונש והפסד עמו, יען כי הוא איננו מתעבר בו, רק להיטיב אליו, ולא להרע לו, ואדרבא אם האיש ההוא חוזר בו מאשר תקן להטיב, אז הצדיק ההוא נפרש ממנו והולך לו. וטעם הדבר הוא, במה שנתבאר, כי סוד העבור הוא בחיים של האדם, ואיננו דבוק ונקשר עם גוף האדם, כמו הנפש של האדם עצמו בגלגול, שנכנסה בו בעת שנולד, ונתקשרה ונתדבקה שם בתכלית הדבוק, ואינה יכולה לצאת משם עד יום המיתה. משא"כ בנפש הצדיק שנכנסת שם בסוד העבור, כי נכנסת ברצונה, ויוצאת ברצונה. ואם האדם יתמיד בצדקתו, גם הצדיק ההוא יתמיד שכונתו אצלי, כדי ליטול חלק במעשה האיש הזה, ועומד שם עד שיפטר האיש הזה מן העולם, ויעלו שניהם יחד במדרגה אחת כנז"ל. ואם האיש הזה ירשיע מעשיו, אז הצדיק ההוא מואס בחברתו והולך לו, כי הנה איננו עומד שם בקבע, רק בהשאלה, כדמיון אושפיזא המתאכסן בבית בעל הבית, עד זמן שיוכשר בעיניו, ואם אינו מוצא שם נחת רוח הולך לו, ולסבה זו ג"כ כאשר יקרה איזה יסורין אל האיש הזה, אין הצדיק ההוא מרגיש בצער כלל, ואינו סובלם עמו, יען כי איננו דבוק שם רק בהשאלה:
(טו) הכלל העולה, כי לפעמים יעשה האדם איזו מצוה גדולה, אשר על ידה יזכה שיתעבר בו נפש איזה צדיק מן הראשונים, ואז אפשר להיות כי יתוקן ויזדכך כל כך, עד שתשוב נפשו של האיש הזה, במדרגת נפש הצדיק ההוא ממש, ואז צריך שישלים האדם גם רוחו ונשמתו בתכלית הזכוך, עד אשר יהיו ראויים להתלבש בנפש המזוככת ההיא. ואחרי זה יהיה שקול במדרגת הצדיק ההוא ממש, ויעלה למעלה ממקום שרש נשמתו אשר ממנה חוצבה. וכל זה הוא, לסבת עזר וסיוע הצדיק ההוא:
(טז) ודע, כי לפעמים אפשר שתתעלה נפש האדם, עד שתהיה נפשו מעולם האצילות, והוא, כי הנה כלל הדבר הוא, כי הנפש מן עשיה, והרוח מן יצירה, והנשמה מן בריאה, ואמנם בדרך פרט, הנה בכל עולם מאלו, יש. בו בח" נר"ן, ונמצא כי לפעמים יהיו באדם נר"ן, מעשיה יצירה בריאה. ולפעמים יהיו לו נר"ן ממלכות ומז"א ומאימא דעשיה, ולפעמים שלשתם מן היצירה, ולפעמים שלשתם מעולם הבריאה, ולפעמים כלם מן האצילות, נפש, מנוקבא דז"א. רוח, מז"א. נשמה, מאימא. חיה, מאבא. ולפעמים נפש מעשיה, ורוח ונשמה מיצירה. ולפעמים נפש מיצירה, ורוח ונשמה מבריאה. ולפעמים נפש מבריאה, ורוח ונשמה מאצילות. וכן עד"ז בכל פרט ופרט שבכל עולם מד' עולמות אבי"ע כנודע כי כל עולם מאלו הד' עולמות, כלול הוא מכל ד' עולמות אבי"ע, ומי"ס, וכן עשר מעשר עד אין מספר, ואין כח בקולמוס להאריך בכל פרטים אלו כלם, כי עצמו מספר, והמשכיל יבין ויקיש מעצמו:
(יז) אבל צריך שתדע, כי מה שאמרנו, שפעמים יהיו לו נר"ן מן היצירה, או מן הבריאה וכו', אין כונתינו לומר, שאין לו נפש מצד העשיה כלל, כי הנה נודע שאפילו השכינה הנקראת מלכות, היא מקננא בעשיה, ומכ"ש בנפש של האדם. אבל כונתינו לומר, כי הנפש של האדם הבאה מעשיה, תזדכך כל כך, עד שאינה נרגשת, בערך סבת אור הנפש דיצירה שבו, ואז נקרא הכל נפש דיצירה. וכן עד"ז בשאר החלוקות, כי אפילו כשאנו אומרים שיהיו לו נר"ן מן האצילות, הוא בהיותם מתלבשים תוך הנפש ורוח ונשמה, דעשיה יצירה בריאה, אלא שאינם עולים בשם, וכלם נטפלים ונקראים בשם אצילות. ומזה תקיש אל שאר הפרטים הנזכרים:
(יח) עוד יש חלוק אחר בבחי' הגלגול בעצמה אם בענין המתגלגל בבחי' גלגול בכל גוף שיזדמן, או במתגלגל ע"י אחיו, אשר זה נקרא סוד היבום, והוא, כי כשבא בבחי' גלגול לכך, הנה אינם מתגלים ביחד שלשתם הנר"ן, ולא שניהם יחד, אלא הנפש לבדה עד שתתקן, ואח"כ בגלגול אחר, הנפש והרוח לבדם, עד יתוקן הרוח. ואח"כ בגלגול אהר, הנר"ן, עד שתתקן הנשמה, ואז נשלמו גלגוליו כנז"ל. או לפעמים כל אחד משלשתם יתגלגל לבדו בפני עצמו כנז"ל. אבל כשמתגלגל ע"י אחיו, ובא בסוד יבום, יכולים להתגלגל שם יחד שלשתם הנר"ן. אמר הכותב חיים, הנה מן הסבא דמשפטים משם דאפילו בסוד היבום, אינם באים יחד, אלא הנפש והרוח לבדם, ולא הנשמה וצ"ע:
(א) ר' נחוניא בן הקנה: תנא בסוף זמן הבית בזמן ריב"ז, והיה רבי של ר׳ ישמעאל בן אלישע או חבירו. ומיוחס אליו או ביחד עם ר׳ ישמעאל ספרים רבים בעניני קבלה, כמו ספר הבהיר (ע״ע), ספר היחוד, ספר הפליאה, ספר הקנה, ספר חתמונה, וגם התפלה אנא בכח. אמנם הוא לא חברם כ״א מחברים אחרונים, כמ״ש רמ״ע מפאנו במאמר אם כל חי ח״א סי׳ י״ז.
(ב) ספר היחוד מיוחס לר׳ נחוניא בן הקנה ור׳ ישמעאל כ״ג, מובא בספר נובלות חכמה (דף קצ"ה ע״א) ובספר עבודת הקדש (חלק היחוד פי״ח) וז״ל: וראיתי בספר היחוד לבעל התמונה בזה ענין נפלא אמר שם בזה הלשון, וצורות ישראל היה ראוי להיות נבדלות ומשונות ממין האדם כשאר הכחות ונפשם אבל חק השמיטה וקושיה להיות הכחות מתערבות ומגולגלות ומתגלגלות בגופים רבים משונים, וכלם ישובו למקומם ע״י הקרבנות הנקרבות ע״ג המזבח לרצון מהבהמות עכ"ד, פי׳ לכן וכו׳. ובחלק העבודה פל״ד כותב וז״ל: והרב בעל התמונה בס׳ היחוד כתב בזה הלשון, לכן את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו בסוד בעוף ובהמות הנקרבות שבם כח היודע בסוד הנפלא בקרבנות בסוד כל מתקרב לנרתקו אם נפשו ואם תמורתו בסודו ע״כ, פי׳ דבריו וכו׳ עכ״ל (רב פעלים 68).
(ג) סדר הפליאה, בהקדמת ס' מגלה עמוקות מיחסו לר׳ נחוניא בן הקנה התנא כי פליאה בגימטריא נחוניא עם הכולל. בשפתי ישנים וסדר הדורות מיוחס לאביו הקנה. במאמר אם כל חי להרמ"ע מפאנו סי׳ י״ז מיוחס לה״ר אביגדור קרא מפראג, ובכ״י מינכען סי׳ 22 מיוחס לר׳ אלקנה בן ירוחם בן אביגדור. ובס׳ קרנים כתוב, בפליאה של ר״ג קארו, וזולת אלה מיוחס גם לקדושים אחרים. והוא החלק השני מס׳ הקנה, ונקרא בשם מיוחד ס׳ הפליאה, ויש קורין לו מדרש נחום בן הקנה, נדפס עם ס׳ הקנה קאריץ תקמ"ד. וכולל סודות על פרשת בראשית, מתחיל בראשית ברא אלהים וגו׳ הה״ד אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, וכן בכל הפרשה מתחיל פסוק ופליאות נשגבות מדובר בו. ויש עוד מדרש אחר בשם פליאה (ע״ע).
(ד) ספר הקנה מיוחס לר׳ נחוניא בן הקנה כנ״ל, ולפי שער הספר הנדפס מיוחס לר׳ אלקנה בן ירוחם בן אביגדור ממשפחות רם. וגם השם הזה הוא פלאי, כי אביגדור מושאל מאבי־גדור או גודר פרץ וכן נמצא בהקנה: "אבי גדור בעל הגדר בתורת אל". ואפשר שר"ל כי משפחתו מיוחסת לר׳ נחוניא בן הקנה. ספר הקנה מיוסד על כללי חכמת הקבלה וסודות ופירושים וכוונות על התורה והמצוות וכו׳ ונחלק למ"ט קנים, ומאלה נדפסו סודות על פ׳ שמע ישראל ובשכמל"ו עם הגהות ר׳ אלעזר פערליס ונקרא בשם קנה בינה וגם קנה חכמה (פראג ש"ע, ווילמרשדארף ת"ץ). וחלק השני היא ספר הפליאה הנ״ל, וחלק השלישי כוונות וסודות ופי׳ על תרי״ג מצוות (פאריצק תקמ"ו) ע׳ אוצר ישראל ערך קנה.
(ה) ספר התמונה מיוחס ג״כ לר׳ נחוניא בן הקנה ולר"י כ״ג, נדפס עם פי׳ מגאון אחד לא נודע שמו, וגם תמצא באורו בספר מגן דוד לרדב"ז ז״ל (רב פעלים 116). וכולל קבלה וסודות בתמונות האותיות, ונמצא מחובר אליו קונטרס סוד ה׳ לאחד קדוש מן הראשונים על השתלשלות העולמות, ונדפס בסוף זהר חדש דפוס קושטא, עוד כנ״ל עם פי׳ ארוך לא נודע למי ונחלק לג׳ חלקים (קאריץ תקמ״ד), ונמצא באור על ס׳ התמונה בכ״י ר״ד אופנהיים סי׳ 979. יעלינעק בקונטרס תרי״ג בסופו קורא תגר על ס׳ הפליאה ס' הקנה וס׳ התמונה, ואומר כי המחבר הפלאי של ספר הפליאה היה בן איטליא או יוני ולא ספרדי כמו שחשב גרעץ, וכי לקח רוב דבריו מפירוש ר"מ ריקאנטי עה״ת ומאמרי הזהר והבהיר וגם מספרי ר׳ אברהם בן שמואל אבולעפיא, ולדעתו נתחבר ס׳ הפליאה וספר הקנה אחר המצאת הדפוס בערך שנת ה״א ר"ן. כי בספר הקנה (דף צ״ו ע״ג) נאמר בענין הגט ״כתבו בדפוס פסול עד שיכתוב בקולמס ויעשה מעשה בגוף האות. גם נמצאו לקוטים בספר הקנה המתנגדים וסותרים את דברי חז״ל, ומבזה אה דייני חו״ל השונין ומתנין בתלמוד וסוברין שעולין במעלת סנהדרין וכו׳ (שם דף ל״ז ע״ג), והקבלה בעיניו כמו עשרת הדברות. דברים שאין השכל מורה בהן אמרו הלכה למשה מסיני, ובאמת כל היכי שהסוד עמוק ולא רצו לגלותו ארז"ל הלכה למשה מסיני (שם דף מ״א ע״ב). בנוגע לס׳ התמונה יאמר יעלינעק, כי נתחבר סביב לזמן ר׳ יצחק בן לטיף שחי במאה הי״ג. כי כה דבריו בתמונה ג׳ אות ה׳ ואוה ס׳: ״הא אות זה מורה בעולם השפל, והנה נשמות בעולם מלוכלכות וגם השוכן אתם בתוך טומאותם, כי נמכרנו אני ועמי למדה הקשה בהקפה [פי׳ בזו השמיטה היא האלף החמישי השכינה וישראל הם בגלות ונמכרו למדה הקשה או לקושי הגלות]. מקושי המדה וחוקה בתורת ה׳ אשר ממנה ומצדה כחות וגבורות חזקים וקשים, גליות רבות ארוכות, חיים קשים וקצרים, ועצמות וגופים עליונים ותחתונים יצה״ר פריצות ועזות ושכחת השם והכרת היחוד ואצילותו. והמדה בסופה והיא מתקשה במדתה, שכן ארז״ל שלהי דקייטא קשה מדקייטא, כי אז יתערבו מלכות במלכות במלחמות קשות עליונות ותחתונות זו בזו, זה נופל וזה קם וזה נופל וזה לא קם, כי אז תתחזק המדה בדין קשה להיות סכסוך בשמים ובארץ ומלכיות יתגרו זו בזו ונופלות, ואז יתחיל להאיר כוכב יעקב״ עכ״ל. ורמז בזה על המלחמות והמאורעות והצרות בזמן מלחמות אדום עם ישמעאל על אודות קבר ישו בסוף האלף החמישי. ותחלת גאולת ישראל תהיה לפי ספר התמונה (שם באות ס׳) ה׳ אלפים קס"ט, כי ״הר האלהים״ עולה ה׳ רצ״א, פי׳ צא מן הגלות וכו׳ (קונטרס תרי״ג צד 42).
(א) אגרת השלוחה מחכמי ורבני האשכנזים שבארץ ישראל תובב"א לבני משה רבנו ע"ה ועשרת השבטים מסודרת ונערכת על ידי הרב הגאון המאור הגדול החכם המובהק בנגלה ובנסתר מוהר"ר ישראל נר"ו, בעל המחבר ספר תקלין חדתין, ממונה ומשגיח ומנהיג דק"ק אשכנזים הנקרא מדרש פרושים הי"ו שבעה"ק צפת תובב"א.
(ב) בעזרת ה׳ יתברך אלדי הארץ, ר"ח מרחשון ה' אלפים ותקצ"א לב"ע, בארץ הקדושה ארץ ישראל ערי הקדש ירושלם וחברון וגליל הקדש העליון צפת תוב"ב.
(ג) שלחו בני ארץ ישראל, הדבקים והאחוזים בתורת יקותיאל, היא מתנה ונחליאל, לפני אחינו בני ישראל, בן יצחק בן אברהם אשר גלה אמונת האל, המה אחינו הקדושים והטהורים צדיקי יסודי עולם בני משה רבנו עבד ד', החונים מעבר לנהר שבטיון הנקרא סמבטיון, ואומרים אנו מעשינו למלך הוא מלך ישראל יושב על כסא מלכותו רם ונשא עלי גדולת אחינו בית ישראל, עשרת השבטים אשר אחוזת נחלתם בארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש, הלא המה חונים על דגלם שבט דן ושבט נפתלי גד ואשר ושבט יששכר יודעי בינה לעתים עוסקים בתורה הקדושה תמיד ושבט זבולן חונים בהר פריא"ן, ונגדם שבט ראובן ושבט אפרים ומנשה ושבט שמעון, ה' עליהם, יחיו וירומו וישאו מעלה מעלה בגדולתם והוד מלכותם, והמלך יתרומם ויתנשא חרבו יחגור על ירך גבור הודו והדרו, יצלח וירכב על דבר אמת וענוה צדק, ותורהו נוראות ימינו, חציו שנונים, עמים תחתיו יפלו בלב אויבי המלך, כסאך אלדים עולם ועד! שבט מישר שבט מלכותך, תחת אבתיך יהיו בניך, תשיתמו לשרים בכל הארץ, תבלנה בשמחות וגיל תבאנה בהיכל מלך, ואל כבוד אחינו בני ישראל השרים הצדיקים בית הרכבים בני יהונדב בן רכב אשר נבא ירמיהו הנביא עליהם "לכן כה אמר ה׳ צבאות אלדי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים".
(ד) שלום כנהר קחו מאת אחיכם בני ישראל, שארית הפליטה הנמצאה משבט יהודה ובנימין ומלוי, הנפוצים בעולם בארבע רוחות השמים, ומאת אחיכם אשר בארץ ישראל מגלות החל מארץ אשכנז, אשר מרוב שלהבת חשקת נפשם בארץ הקדושה, ארץ חמדה חמדת עליונים ותחתונים א"י המקודשת מכל הארצות, מסרו נפשם ויעזבו ארצם ומולדתם ובית אבותם ויסעו דרך ימים ומדברות עד עלו אל עיר קדשנו ירושלם ואל מקום קברות אבותינו היא חברון בארץ כנען ואל גליל הקדש מוסבה שם העיר צפת תו"בב, מסתפחים בנחלת ה' ומתגנדרים בעפרה יושבים באהלי בתי מדרשות וישיבות של תורה ועבודת ד' צבאות. הנה כולם שולחים שלומים רבים כטל וכרביבים לאחים ידידים אהובים אלופים מסובלים בתורה ובמצות. נפשנו חשקה, נפשנו צמאה, נפשנו אותה, נפשנו כלתה, נפשנו משתוקקת לראות פני קדשם, לחבק ולנשק עפרות רגליהם ולראות בנועם זיו אדונינו המלך טהור וקדוש ולשמוע משלומם ומקום תחנותם בברור, ותחזינה עיניהם ועינינו עין בעין מישרים בשוב ה' ציון, ויקוים המקרא שנבא ישעי' הנביא לאמר "לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו", והנביא צפני' אמר "מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובלון מנחתי", ואומר "בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'".
(ה) כה אמרו אחיכם ישראל, "מה טובו אהליך יעקב משכנתיך ישראל", אשר מראש מקדמי ארץ שמועה שמענו כי בחר ה' בהם ויחסם בצל כנפיו ולא הסיר שבט המושל מאתם, והוד מלכות ישראל נגה עליהם, ולצדק ימלוך מלך עליהם, ואין עליהם קול נוגש מאומות העולם, כאשר אבותינו ספרו לנו ורבותינו הקדושים העידו, אשר בא לפניהם בזמן שש מאות וארבעים לאלף החמשי איש אחד צדיק וישר, שמו רבי אלדד הדני משבט דן, והוא ספר והודיע יקר תפארת גדולתם וצדקם באמונתם וקדושתם ועזרת ה' אלהי אבותינו מסבבם בחסדו בבטחונם בו בנחלתם והיה להם למחסה מכל הגוים אשר סביבותם בל יוכלו לנגוע בהם ובעדתם, ודרכי תורתנו הקדושה ברורה בידם מפי משה רבנו ע"ה מסיני כפי קבלתם, ודנים דיני קנסות ודיני נפשות בסנהדרין בפקודתם, וברוכים באורך ימים ועושר וכבוד מפרי עסק תורתם, כאשר אמר המלך שלמה ע"ה "ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד" כברכתם.
(ו) לזכר זאת תעלוזנה כליותינו ותשמח נפשנו, על אשר זכינו לידע כי נתקיים הכתוב "לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו", כי "עד רד עם אל ועם קדושים נאמן", ותחזק נפשנו לקול זרים האומרים לנו אין תוחלת ותקוה, ואומרים איה אלהיכם ויושיעכם, אבדה שם הגוי הקדוש, נעשינו ללעג ולקלס בגוים, כצאן לטבח יובל, להרג ולאבד ולמכה ולחרפה, וכל עיר על תלה בנויה ועיר האלהים מושפלת עד שאול תחתיה, וכל גוי ועם ממלכתם קיימת ומלכם בראשם ועם ה׳ אלה נתונים למשיסה וישראל לבוזזים, הלא ה' זו חטאנו לו, ואמרנו נגזרנו אבדנו חלילה. אבל בהתאמת לנו עוז מקל תפארת מלכותם ותוקפם וגבורתם וארצם הרחבה והמלאה כל טוב ועשרם ומלחמתם וממשלתם ופחדם על הגוים מסביבם, מה נאוו על ההרים קול מבשר משמיע שלומם מבשר טוב משמיע ישועתם, קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון ובחר עוד בירושלם, ועלו מושיעים בהר ציון.
(ז) אמנם כן מפני כי נתרחקנו מהם במקומותם לשמותם בארצותם למושבותם, וגדר דרכינו בגזית נתיבותינו עוה, אסירים קראו למו וישראל שה פזורה נדחה קראו לה, וידל ישראל מאד וימשלו בהם אויביהם בגופם ונפשם ומאדם ויגזרו עליהם גזרות קשות ומרות ויאכלו ישראל בכל פה, לא עלה על לבנו מקוצר רוחנו ומעבודה הקשה אשר עלינו לאמר: נשלחה אנשים לפני אחינו בני בריתנו, אחרי רבים להטות, מארצנו רובם של קהלת יעקב שבטי יה עדות לישראל לשאול שאלתנו ולקחת עצה ותשועה ברב יועץ.
(ח) והן עתה אשר נתעוררנו בדבר לבקש ולדרוש שלום אחינו, הוא בסבת דבר אשר באזנינו שמענו מפי עדי ראי', אבותינו ספרו לנו כי באלף החמשי היתה גזרה קשה בחו"ל במדינת אחב"י בארץ אשכנז על ידי גוי אחד רשע מכשף, כי רצה לאבד היהודים וישלחו כלל אחב"י שלוחים נאמנים למחנה שכינת קדושת אחינו בני משה רבנו ע"ה, וישיגו אותם חונים מעבר לנהר סמבטיון ויעבור איש צדיק ושמו רבי מאיר חזן (שחבר שירת אקדמות שאומרים ביום מתן תורתנו קודם קריאת התורה) הנהר סמבטיון בשבת בשביל פקו"נ הדוחה שבת החמורה ויקרב אל אחינו הקדושים, וישלחו משם איש צדיק אחד ושמו ר' דן, ובגבורות נפלאות אשר עשה והראה וקידש שמו הגדול והקדוש ית"ש, הציל את אחינו ב"י בארץ ההיא ויספר להם מגדולת יקר תפארתם ומלכותם, ועוד אשר בשנת שני מאות ושלש ושמונים לאלף הששי בא איש אחד מהם שמו דוד בן שלמה שר צבא ישראל לארץ איטליא ורומי, וזה מקרוב כמו שנתים היו משולחים שלנו בארץ תימן ובעיניהם ראו שם איש אחר משבט דן ושמו יששכר, ויספר להם מקום ארצם וגדולתם ותוקפם וקדושתם ורב עשרם ומלכותם, ואחר כך נעלם האיש משם והוא פלי.
(ט) כי על כן נשעננו בדברי רבותינו הקדושים התנאים אשר הורונו, אל תהי מפליג לכל דבר, וגם כי אדונינו התנא רשב"י קדש הקדשים גלה לנו בזהר קדשו כי בעקבות משיחא יתגלו מאחינו מעשרת השבטים, וכך קבלו רבותינו על המקרא שאמר דהמע"ה "לי גלעד לי מנשה", אמר הקב"ה לאנשי יבש גלעד אתם עשיתם חסד עם שאול ועם בניו אף אני אתן שכרכם לבניכם לעתיד לבוא כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל ראשון הוא מקבץ את שבט מנשה שנאמר לי גלעד לי מנשה (ילקוט תהלים רמז תשע"ט). ומפני שכל הדברים צריך התעוררות תחלה מלמטה, וגם כי אמרו רבותינו הקדושים על המקרא "הנך יפה דודי" - כשתפרע מן האומות, "אף נעים" - כשתשלם שכר ליראיך, "אף ערשנו" - אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מן הנהר סמבטיון שעתידים גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי עוה"ב, שנאמר "בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם" (ילקוט שה"ש רמז תתקפ"ה). אי לזאת התגברנו והתחזקנו כוללינו כאחד אנחנו כנסת ישראל קהל קדש אשכנזים אשר בא"י והננו שולחים שליח ישר והגון, החכם השלם רבי ברוך בן שמואל מעיר קדש גליל העליון, מסר נפשו לנוד בארצות בימים ומדברות עד יעזרהו הרחמן לבא לפני כסא גדולתם.
(י) והנה עתה תחלה נודיעם בקצרה ממצב כלל אחב"י המפוזרים בארצות מלכי גוים. תחלת כל איכות וכמות תורתנו הקדושה, הלא תדעו כי נמצא בידינו ספרי תורתנו ארוכה מארץ מדתה ורחבה מני ים תורה ונביאים וכתובים ותרגומיהן ופרושיהן מרבותינו הקדושים הראשונים והאחרונים רבים מאד ותורה שבע"פ מרבותינו הקדושים התנאים והאמוראים, ששה סדרי משנה אשר סדרם רבנו הקדוש רבי יהודא הנשיא וברוח קדשו כלל בהם כל התשעה מאות סדרי משניות שהי' בימי הראשונים, ועליהם חבר ר יוחנן בא"י תלמוד ירושלמי ורב אשי בבבל תלמוד בבלי וספרא דבי רב וספרי ותוספתות דבי רבי חייא רבה ור' אושעיא רבה ופסיקתא רבתי וזוטא ומדרשות כמספר אלפא ביתא וסדר עולם רבא וספר הבהיר וספר יצירה וס' אותיות דר' עקיבא, הוא ר"עק התנא הקדוש תלמיד ר' אליעזר הגדול תלמיד ר' יוחנן בן זכאי תלמידו של הלל הזקן שהי' בזמן בית שני, הוא ר' עקיבא שנכנס לפרדס ונכנס בשלום ויצא בשלום ועליו אמר הקב"ה ראוי לזקן זה שישתמש בכבודי, ועליו בקש משה רבנו ע"ה מלפני השי"ת שיראהו ואת תורתו שהי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, הוא ר' עקיבא תורתו שהי דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות הוא ר עקיבא שכשהי' דורש במעשה מרכבה היו באים מלאכי השרת כבמזמוטי חתן וכלה, הוא ר' עקיבא שקדש את שמו ברבים, והי' מקבל עליו עול מלכות שמים בשעה שסרקו בשרו במסרקות של ברזל ויצאתה נשמתו באחד, ויצאה בת קול אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי עוה"ב; ומתלמידיו הקדושים, התנא האלהי קדוש ה' מכבד ר' שמעון בן יוחאי וחבריו, הוא ר"ש שישב עם בנו ר"א י"ג שנים במערה בשעת גזרת המלך, ויתיב בעפר עד צוארו ואברי להו חרוב ועינא דמיא, וחבר ספר הזהר הקדוש על התורה כולה רזי דרזין, וזהר חדש, וספר התקונים ע' אנפין על תיבת בראשית, ועשר אמירין ול"ב שבילין וכל מעשה בראשית, הוא ר"ש שהי' מתגלה לו נשמת משה רבנו ע"ה רעיא מהימנא וחבר גילוי סודותיו ואליהו הנביא וכל נשמות הצדיקים היו מתגלים לו תמיד, הוא ר"ש דקב"ה וכל המרכבות ונשמות הצדיקים היו באים לשמוע גילוי סודותיו, הוא ר"ש דאסכים עליו קב"ה בכל חדושיו וסודותיו, והי' אש ממרום מסבבו, וקב"ה וכל הישיבות של מעלה הסכימו על חבורו הקדוש, עד דאליהו נחית מעילא בכמה חילין דנשמתין וכמה מלאכיא ושכינתא עלאה עטרא על ראשיהון, ואמרו וכמה ב"נ יתפרנסון מהאי חבורא דילך בדרא בתראה בסוף יומיא ובגיני' וקראתם דרור בארץ; ואחריו סתרי סודות התורה בקבלה דור אחר דור עד הרב החסיד ר' יצחק סגי נהור בן הראב"ד שהי פה שלשי לאליהו, והקדוש רבנו אלעזר מגרמייזא והקדוש הרמב"ן, ועד אחרון איש אלהים קדוש ונורא האלהי רבנו יצחק לוריא ז"ל אשכנזי, אשר גלה באורי סודות הזוה"ק, והי' לו גלוי אליהו, וידע כל רזי דרזין, מעשה בראשית ומעשה מרכבה וחכמת הפרצוף, והי' מדבר עם נשמות ורוחין כמבואר בכתביו וספריו, אשר הננו שולחים מהם בידי השליח הלז.
(יא) ורבותינו הראשונים חברו הלכות גדולות ופסוקות והלכות רבנו יצחק אלפסי וספרי רבנו משה בר מיימון, הלכות ברורות בלשון משנה על כל תורה שבע"פ, עד ערוך השלחן בדורות האחרונים, שחברו רבותינו הגאונים רבנו יוסף קארו ורבנו משה איסרלס אשכנזי, שלחן ערוך ומפה פרוסה על כל דעות וספקות ושיטות שנתוספו בתורה שבע"פ, ועוד ספרים הרבה בנגלות ובנסתרות אין קץ למספרם, ועד אחרון הגאונים בזמננו היה אדונינו מורנו ורבנו הגאון הקדוש רבן של כל בני הגולה רבנו אליהו החסיד נ"ע אשכנזי, אשר חבר שנים ושבעים חבורים קדושים ועמוקים וברורים על כל התורה, ובירר והגי' אורות מאפל השבושים בכל התורה בנגלה ובנסתר, ועשה כוונים וגלויים עמוקי אגדות התלמוד ברזי דרזין ובזהר וכתבי האר"י ז"ל, ונתגלו לו סודות מיעקב אבינו ומשה רבנו ע"ה ומאליהו, אוצרות רבות לא יספיק דיו במי הים לכותבם, והננו שולחים מעט מספריו הקדושים בנסתרות ואיזה סודות שגלה אשר עד בואו היו נעלמים מעין כל חי.
(יב) וכל עדת ישראל אשר בכל הגולה מחזיקים באמונת אלהינו במסירת נפשם ובתורתו הקדושה יהגו בכל מקומם, אבל עליהם ועלינו גבר קושי שעבוד עול הגלות, אפס מקום לבאר כל אשר עבר עלינו מעת חרב בית קדשנו ותפארתנו השני זה משך אלף ושבע מאות ושלש וששים שנה, צרות רבות אין די באר ואין די עולה על המכתב, ובשנת ת"ח לאלף הששי הרגו הגוים מאחב"י בארץ אשכנז יותר משני מאות אלף נפשות במיתות משונות, ומלאו כמה בורות עם אנשים וטף ונשים, וכולם קדשו שמו הקדוש ית"ש ומסרו נפשם למיתה ופשטו צוארם לטבח, מלבד בכל דור ודור מדינה ומדינה, וכל הקללות נתקיימו בנו, ובכל זאת שמו הגדול לא שכחנו.
(יג) ועתה הכביד עלינו עול מדהבה, מסים וארנוניות, ואומרים מדוד והבא וימעטו כל המחיות ופרנסות וידל ישראל מאד, העניים והאביונים שואלים ללחם ואין, ועוד גזרות קשות "באו בנים עד משבר וכח אין ללדה", "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע".
(יד) הן עתה שלש הנה אשר נבקש ונשאל מאת יקר הדרת אדונינו מלך ישראל יחי לעד ומאת כל אחינו קדושי עליון בני משה רבנו ע"ה ולכל אחינו עשרת שבטי יה.
(טו) אחת, נפשנו בשאלתנו ועמנו בבקשתנו, על כל כנסת ישראל אשר דל כבודנו בנוים ושקצונו כטומאת הנדה, ושמו הקדוש ית"ש מתחלל באמרם אי אלהיכם ויעזרכם, אפס כחנו, נתבלבלה דעתנו ומהשבתנו, וקצר רוחנו לשפוך נפשנו בתפלה ובתחנונים לפני המקום ב"ה, כי נתקיים בנו "ושכרת ולא מיין", כאשר אמר התנא ראב"ע יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין תפלה מיום שחרב בהמ"ק ועד עכשיו, שנאמר "לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין", ואף כי עתה בדור האחרון הזה, אשר הצרות תכופות וחדלו הפרנסות, ועם ה' אלה נתונים בסתר המדרגה, כי על כן הננו מתנפלים ומתחננים לפני אדונינו: חנונו חנונו נא אתם אחינו, בני אב אחד נחנו, עזרונו עזרונו בתפלה, כאשר עזר אבישי בן צרוי' לדוד המלך ע"ה בעת צרתו, כמ"ש "ויעזר לו אבישי בן צרוי'", ואמר ר"י אמר רב בקבלתו שעזרו בתפלה, ואם שם היה מאיש אחד לאחד, אף כי מרבים לרבים ועל כבוד קדושת שמו ותורתו ועדתו, כי כשל כח הסבל החירופים והגדופים לשם ה' צבאות, ועד מתי יהי' עוזו בשבי ותפארתו ביד צר ולא יעמוד ברחוק מאתנו ולא יעלים לעתות בצרה? ואם קצף הוא מעט בעד חטאת עמו, הם הוסיפו יותר מהעיקר כפלי כפלים, עולם הקשה וקושי השעבוד, ועברו על השבועה אשר השביעם ה' אלהינו שלא ירבו קושי שעבודם על ישראל, שלא ימהרו הקץ (מדרש רבות שה"ש), וכך אמרו אבותינו ורבותינו בתפלתם: רצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, אשר ע"י שעבודם הקשה ושאין מניחים להגדיל התורה ולהאדירה מוצא השטן מקום להסית ולבלע עם ד' בהטיותיו, וכן אמרו רבותינו הקדושים לסייע לעדתינו משלשה כתובים: אחד שאמר מיכה הנביא "ביום ההוא נאם ה׳ אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי", וירמי' הנביא אמר "הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם ב"י נאם ד' הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי ב"י", ויחזקאל הנביא אמר "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם". ירבו נא בתפלה ודמעה בנפשותם הטהורות ונשמתם הקדושות, ילבישו מלכות ויכנסו לחצר הפנימית לפני ממ"ה הקב"ה וביחודיהם הנוראים בהיכלות הקדושים לפני ולפנים, כי באו מים עד נפש, ואם לא למעננו, למענו יעש, כאשר גלה לנו האלהי רשב"י בתקונים דפורקנא בתראה למענו יעשה, וכמו שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלה ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה, וכמ"ש למעני אעשה ולמען לא יתחלל שמו הקדוש, אבל יתקדש ויכירו גוים וידעו כי הוא מלך על כל הארץ ומושל בגוים, ולמען תורתו הקדושה אשר הגוים בזאוה פרעוה קלאוה, ויותר מאשר עשו לנו עשו לשמו הגדול והקדוש, ויזכור לאבותינו אברהם יצחק ויעקב, וירחם לקבץ גליותינו ולבנות בית קדשנו ותפארתנו, ואדונינו התנא האלקי רשב"י גלה לנו בזהר קדשו בתקונים ואמר, ובזמנא דעשר ספירין מתלבשין באלין קליפין אלין דידעין בקליפין עבדין אומאה בשמהן ובהוויות דקב"ה לאלין קליפין ובטלץ גזרה. ודאי יש ביניהם יודעים לפעול את כל, ובעת דחק וסכנות ישכילו לעזרנו בחמלתם על כלל אחיהם עדת ה'.
(טז) שנית, נבקשה את שאהבה נפשנו, הלא זה הדבר כנודע בשער בת רבים מפי רבותינו הקדושים (רמב"ם בפירושו פ"ק דסנהדרין), כי טרם יבא משיח צדקנו צריך שיהי' בא"י ב"ד הגדול סמוכים, ובעו"הר ע"י הגליות וכובד הגזרות הקשות בטלו הסמיכות, והלכה ברורה שצריך שיהי הנסמך מהסמוך, והשי"ת יעד שיהי' ב"ד הגדול כאמור "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה" אח"כ יקרא לך עיר הצדק קרי' נאמנה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", וזה יהי' בלי ספק כשיכין הבורא ית"ש לבות בני האדם, יתרבה זכותם ותשוקתם לשם ית' ולתורה לפני בא המשיח. וכאשר שמענו בבירור שיש אצלם סנהדרין סמוכים מפי נסמכין, שהרי דנין דיני נפשות (י"ל דפליגי ארי"בל סנהדרין י"ד א', או משום דהן רובם של כל ישראל והלכות ברורות אצלם באין ספק), יבחרו נא כמה מחכמיהם הסמוכים בחמלתם על כלל עם ה' ויבואו נא לא"י נחלת אבותינו ויסמכו לת"ח, כדי שימצא ב"ד סמוכים בא"י אשר תחלת הגאולה תלויה בזה, ומה יפה אף נעים לאנשים גדולים כמותם לבא לא"י אשר רבותינו הקדושי' התנאים והאמוראים היו מנשקים על תחומי א"י ומנשקים אבני' ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר "כי רצו עבדיך את אבני ואת עפרה יחננו", ואמרו רבותינו בקבלתם כל השוכן בא"י עונותיו מחולין לו, שנאמר "ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון", ואפי' הלך בה ד"א זוכה לחיי העו"הב, וכל הקבור בה נתכפר לו וכאלו המקום שהוא קבור בו מזבח כפרה, שנאמר "וכפר אדמתו עמו", ולעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים, ואל ידור בחו"ל אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחו"ל כאלו עו"עז, שנאמר "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבד אלקים אחרים", ורבותינו הגדולים אמרו שישיבת א"י מ"ע מן התורה אפי' בזה"ז, כמו ששנו בספרי על המקרא "וירשת אותם וישבת בארצם", אמרו ישיבת א"י שקולה ככל התורה, מעשה בר' יהודה בן בתירה ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים לחו"ל והגיעו לפלטום וזכרו את א"י, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה "וירשת אותם וישבת בארצם", וחזרו ובאו למקומם, ואמרו ישיבת א"י שקולה ככל התורה כלה. ובימים האלה שלוה בא"י מרשעת הגוים, רק מסים נתן לשר הארץ, ואם שלא נתן רשות לכולם או רובם לעלות כחומה לא"י, ליחידים לא נאמר, שהרי מצינו שהי' זמנים שהלכו מהם לא"י, בשגם קבלה בידינו מרבותינו בעלי התלמוד ירושלמי במסכת מ"ש פ"ה שבהמ"ק עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד, וכן גלה לנו התנא רשב"י כי בתחלה בונה ירושלם ד', ואח"כ נדחי ישראל יכנס. ובבוא מחכמיהם הנה ובהראות נוראות נפלאות פני קדשם גם פה גם במקומות אחרים ישיבו נפשות הנדכאים האומללים ויחיו לבם של אחב"י היושבים במחשכים כמתי עולם. מפי קדשם תתעוררנה הנפשות, תשמחנה הלבבות, תלבשנה עז ותעצומות, חדוה וגיל תחגורנה והמעקשות ישירו, רפי האמונה יתגברו, חלושי היראה יתאמצו ויבררו חקי האלקים ותורותיו ומשפטיו ויוכיחו בשערים להורות דרכי ה', ודבריהם הקדושים ברשפי אש שלהבת יה ממקור לבבם הטהורות יכנסו בלבב עדת ה', יעירו ויעוררו אהבת ה', ומלאה הארץ דעה, ויטו שכם אחד לעבדו ית"ש ולהגות בתורתו הקדושה בכל לבבם ובכל נפשם ומאדם, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב.
(יז) ועוד בה שלישי', כי מאז ועד עתה הי' אחב"י אשר בגולה ממציאים עזר לאחיהם אשר בא"י, ועתה כי נגרע עזרתם למו, הגענו עד ארץ, שחה לעפר נפשנו דבקה לאדץ בטננו, כי השתרגו עלו על צוארנו חובות רבות אלפי רבבות אשר הוכרחנו לקבל עלינו בנשך ובמרבית לכמה סבות מסובבות, כי נתננו לשבי ולבזה ומסים וארנוניות שאנו מוכרחים ליתן כל שנה עולה סך עצום ורב, וגם לפקוח נפשות עניים ותלמידי חכמים הוצרכנו ללוות להחיות את נפשם בין כה וכה עלו החובות לאלפים ולרבבות ברבית נושכת, והתשלומין קבועים לזמן מוגבל, ואם לא יסולקו החובות, דררא דנפשות קא חזינן, עגמה נפשנו פן ח"ו מוט תתמוטט הארץ פור תתפורר הארץ, ואי אפשר להעזר בזה מאחב"י אשר בארצות מולדתנו מרובי צרתם ממיעוט השפע וגרעון הפרנסה ואזלת ידם, ודי להם להפקיע את עצמם. ובכן, אין מצוה רבה וגדולה מזו המשולשת בפדיון שבויים ות"ת דרבים ויישוב א"י, כי על כן בקשתנו, יקחו נא תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו על גאול ופדות נפשנו, והמלך הגדול יהי' לעד, יפקוד להרים תרומה גדולה מכל אחב"י עשרת השבטים, וימסור ביד שלוחנו זה ויעזרהו, למען יבא ויביא התרומה הנה בשלמות לרומם קרן ארצנו ולהאיר עינינו לסלק נפשנו מעול החובות הרבות האוכלות בשרנו ומדאיבות נפשנו ומבלבלים דעתנו בארצנו, וגם על העתיד פן ח"ו יאריך עוד איזה זמן עד גאולתנו וישועתנו ויתרבו חבלי משיח וצרות רבות, וחיינו תלויים מנגד, יחמלו נא להמציא לנו עזר בכל שנה ע"י הדרך שיראם ה' אלהינו, למען יחזקו בתורת ה' ית"ש החכמים עובדי ה' באה"ק ועוסקים בתורתו הקדוש מתוך הדחק יומם ולילה בישיבות ובתי מדרשות שלנו.
(יח) ועל ארבעה לא ישיבונו ריקם, לשמח נפשנו בנועם הדר יקר תפארת כתב יד קדשם בשפה ברורה בלשון הקודש להשיב על שאלותינו לשמח נפשותנו ולרות צמאוננו ולברר ספקותינו ולהודיענו מכל ישיבתם וארצם ואיכותם וגדולתם ובמותם ותורתם, לנחם כל יושבי גלותנו צדיקים וגאונים גדולים וישרים ויראי ה׳ המדוכאים ומודאגים ומודאבים ומסובלים ביסורים ועגמות נפש וצרות רבות, "בבקר יאמרו מ"י ערב" וגו', והיה כי יבואו דבריהם אל כולהם ותחיין העצמות האלה, יגילו הצדיקים וירננו כל ישרי לב, ויספו ענוים בה שמחה וגיל.
(יט) ומפני כי הדרכים סגורים ומסוגרים וגדורים, בלתי אפשר הי' לשלוח מי ומי מזקני עדתנו הגדולים החלושים ותשי כח, וזה האיש ישר שלוחא מהימנא המוביל דנא ברוך הוא לה', אשר התנדב להתגבר כארי לנדד במדברות וארצות לחפש מצוא הדרך. והרואה לנשברי לב יראהו דרכו לבוא למחוז חפצנו, ובקשתנו יהיו נא בעזרתו ויקבלוהו בסבר פנים יפות ולא ישיבנו ריקם.
(כ) ואנחנו אחיהם מרחוק משתחוים מול הדרת פני מנורות הטהורות, אחינו עטרת תפארתנו, ולמי כל חמדת ישראל הלא הוא אדונינו מלך ישראל, הננו מתנפלים לפני כסא כבודו ומשתחוים ארצה ומתחננים, יתן נא את שאלתנו ובקשתנו. ואנחנו פה בארץ הקדושה פורשים כפינו בתפלתנו נכח שער השמים מקום מקדשנו, כותל המערבי, אשר לא זזה שכינה משם ועל קבר רחל אמנו אשר בדרך אפרת היא בית לחם "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בני'", ועל קברות האבות הקדושים והאמהות הקדושות, ועל כל מנוחות הנביאים והתנאים והאמוראים: הושע בן בארי, רבי פנחס בן יאיר, ורבי שמעון בן יוחאי, ור' אלעזר בנו, ויונתן בן עוזיאל, והלל הזקן, ושר צבא ישראל בניהו בן יהוידע ועוד הרבה מאד אשר סביבות הגליל הקדש. עינינו לשמיא נטלית, ימליצו טוב עבורם ועבורנו לפני שוכן שמים, ישוב ירחם על כולנו יקבצנו יחד ויאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו ויבנה בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו כיר"א.
(כא) כה דברי אחיכם העומדים על הפקודים וראשי ישיבות בארץ ישראל ירושלם וחברון וצפת תוב"ב, המעתירים הדואבים החושקים הנכספים הצמאים המשתוקקים לראותם ולשמוע משלומם ומצפים לתשובתם במכתב יד קדשם הבאים על החתום.
(1) A letter sent by the elders and Rabbis of the Ashkenazi community in the Land of Israel to the Bnei Moshe A”H and the ten tribes, written and presented by the great sage, knowledgeable in the hidden and revealed, the great light, our teacher: Israel, author of the book Taklin Hadtin, the appointed head and leader of the Ashkenazi community known as Medrash Perushim, in the city of Tzfat, may it speedily be rebuilt in our days amen.
(2) With the help of Hashem, Rosh hodesh (the new month of) Marheshvan 5591 years to the creation of the world (1830), in the land of Israel, the holy cities – Jerusalem, Hevron and the holy city of the upper Galilee, Tzfat.
(3) Thus send the dwellers of the land of Israel, who abide by the Torah of Moses, [which is] a gift and inherited portion, to our brothers - the children of Israel, the son of Isaaq the son of Abraham who revealed the belief in Hashem - they are our holy and pure brothers, the righteous upon whom the world rests - the Bnei Moshe, servant of Hashem - who dwell across the river Shevatyon also known as Sambatyon, and who pledge allegiance to the king – the King of Israel – who sits upon a mighty throne and who rules over the Ten Tribes, whose settlement is in the land of beyond the rivers of Nubia (Kush), who camp according to their banners, the tribe of Dan, of Naftali, of Gad and Asher, the tribe of Issachar who understand the movements of the celestial bodies – constantly involved in Torah study - and the tribe of Zebulun encamped at Mt. Friyan(?), and across them: the tribe of Reuven, of Efrayim and Menashe, and the tribe of Shimon, may Hashem be with them...and their King...and to our honored brothers, the children of Israel: the upright and righteous sons of Jehonadav the son of Rekhav, upon whom the prophet Jeremiah prophesied, “Therefore said Hashem Z-vaot G-d of Israel, no male offspring of Jonadav ben Rekhav will ever be cut off from standing before me for eternity.”
(4) Accept abundant greetings from your brethren, the children of Israel, the last remnant of the tribes of Judah, Benjamin and Levi, dispersed among the four corners of the earth; and from your brethren in the Land of Israel from the diaspora of the land of Ashkenaz, who out of their burning desire for the holy land - the land adored by the higher and lower: land of Israel holiest of lands, put their lives on the line and have left their home countries and families, and have traversed seas and deserts until reaching our holy city Jerusalem, and the burial place of our fathers, that is Hebron, and to the holy city [of changed name] Tzfat, attaching themselves to the plot of Hashem and rolling in its dust, who sit in the tents of the houses of study of Torah and divine worship, they all send regards as abundant as the dew and the mist, to endeared brothers and friends, champions of Torah and mitzvot. Our hearts yearn, our hearts thirst, our hearts desire to see their faces, to kiss the dust of their feet, and to witness the grand countenance of our master the king pure and holy, and to hear of their wellbeing and their encampment, and may their eyes witness as ours when Hashem returns to Zion, and the prophesy of Isaiah the prophet become fulfilled “saying: to the imprisoned – go free; those in darkness – to the light.”....[more psukim]...
(5) Thus said your brothers: “how pleasant are your tents, O Jacob” - as we have heard from afar that Hashem has chosen them and protected them and has allowed them to retain the ruler's staff and they remain [politically] independent, and have a king who rules them, and don't suffer from the nations of the world. As our Rabbis have told us, that in the year 4640 (780 c.e.) a man, one righteous and upright, from the tribe of Dan, Eldad Hadani, testified of their greatness and grandeur, righteousness and holiness saying that Hashem has helped them remain secure in their settlement, safe from the surrounding nations, and that the ways of our holy Torah clear to them as transmitted by Moses our teacher at Sinai, and that they adjudicate capital and civil cases in their council, and have reaped the rewards of longevity prosperity and honor, as Solomon said...
(6) At the mention of this my innards rejoice and my heart is gladdened, as we have merited to witness the fruition of the scripture, “Israel nor Judah are widowed from their God”, and our spirits are strengthened vis a vis foreigners who say, as we have been led as sheep to slaughter to be decimated: there is no hope nor salvation and “where is your God let him come and save you”, and we are disgraced; and all cities are built and standing, yet the city of God is downtrodden and in ruins, and each nation has political independence with a king to rule it, and this nation of Hashem is left to to be trodden upon and pillaged, to the point where we have declared that we can be no longer...Yet the staff of their majesty and might and their vast bountiful lands and their wealth and success in war, how pleasant is the voice of the messenger over the hills who brings us these tidings, as we will have witnessed with our very own eyes Hashem's salvation of Zion and he shall choose Jerusalem once more as redeemers shall ascend mount Zion.
(7) Nevertheless, as our lands of settlement are far away and traveling difficult, “Israel is a sheep far flung”, and Israel has dwindled and been subjugated to their enemies – in body, mind and possessions, and our enemies have placed harsh decrees upon us, it hasn't been possible for us to contemplate sending emissaries to our brethren, our allies...
(8) And now, as we have heard the testimony of an eyewitnesses, we have been inspired to go seek out and inquire of our brethren. Our fathers tell us that in the 5th millennium there was a harsh decree in the land of Ashkenaz, given by one evil gentile sorcerer, as he wanted to decimate the Jews, and our brethren there sent out trustworthy emissaries to the holy camp of the sons of Moshe our teacher, and found them encamped beyond the river Sambatyon, and one R' Meir Hazan (composer of the liturgical poem “Akdamot” read on Shavuot by Ashkenazim), crossed the Sambatyon on Shabbat as pikuah nefesh was involved, and approached our holy brothers, and they in return dispatched [along with him] one righteous man by the name R' Dan, and with great bravery he sanctified Hashem's name and rescued our brethren in that land, and he too described to them of their majesty and grandeur. And furthermore, in the year 5283 (1523), a man from among them, his name David ben Shlomo, their war minister, came to Italy. And now recently, two years ago our emissaries were in Yemen, and with their own eyes saw a man from the tribe of Dan named Issachar, and he described to them their land and greatness and majesty...and then he disappeared inexplicably.
(9) As we have relied on the words of our sages, “do not discredit anything”, and as our holy teacher R' Shimon bar Yohai revealed to us in his Zohar, in the days preceding the coming of Moshiach some of our brethren of the ten tribes will be discovered, and likewise our Rabbis have a tradition regarding the scripture stated by King David, “Gilead is mine, Menashe is mine, the Holy One blessed be he said to the men of Yabesh Gilead [on the eastern bank of the Jordan], 'you have performed a kindness with Saul and his sons, so too will I reward your offspring in the future', therefore when the holy one blessed be he gathers Israel, he does so first with the tribe of Menashe, as it says Gilead is mine, Menashe is mine” (Yalkut Tehilim 779); and as each endeavor initially requires an effort from below, and also as our Rabbis have commented on the scripture “my uncle you are beautiful – at the time you exact revenge from the nations, pleasant too - when you reward those who fear you, our bed - these are the ten tribes who have been exiled to beyond the Sambatyon, whom the diaspora of Judah and Benjamin will in the future go and bring, so that they will merit together the experience of Moshiach and life in the world to come, as it says, in those days the house of Judah will go to the house of Israel and they shall arrive together from the land of the north to the land I have given to your forefathers.” (yalkut song of songs 985). Therefore we have found the strength, we the Ashkenazi community in the land of Israel, and are dispatching to you an upright and wise emissary Rabbi Baruch ben Shmuel from the holy city of Tzfat, who is willing to endanger himself and cross seas and deserts until the Merciful One shall bring him before your great throne.
(10) And now, we will first give an account of the fate of our brothers who are dispersed among the nations. First, the quality and quantity of our holy Torah knowledge: You should know that we have in our hands Torah literature more voluminous than the sea is wide, Torah prophets and ketubim with their translations, and their elucidations from our earlier and later sages – many in number; oral law from our rabbis the tannaim and amoraim – six orders of mishna arranged by our holy teacher R' Yehuda Hanasi, who in his divine wisdom included in them all nine hundred orders of mishna previously existing; and on top of those R' Johanan arranged the Palestinian Talmud in Israel, and R' Ashi the Babylonian Talmud in Iraq; Safra from Rav, Sifri, toseftas of R' Hiyya and R' Oshaya, Psikta Rabati and Zuta; books of exegesis as numerous as letters of the alphabet: Seder Olam, haBahir, Sefer Yetzirah, exegesis of the Aleph Bet by R' Akiva - the same R' Akiva the holy tanna, the student of R' Eliezer the great, who was the student of R' Johanan ben Zakai who was the student of Hillel the Elder who lived during the second temple period; he is the R' Akiva who entered the [mystical] orchard in peace and left in peace...[more superlatives]...and among his students were the holy tanna R' Shimon bar Yohai and his colleagues - he is the R' Shimon who lived with his son R' Eleazar in a cave for thirteen years (during periods of [Roman] persecution) in which he sat in dirt up to his neck and survived off a carob tree and freshwater spring and during which time composed the holy Zohar on the Torah – entirely esoteric knowledge: new Zohar, the Tikkunim...of which the celestial retinue declared “This composition will provide nourishment to many people in the later generations and through it 'you shall proclaim liberty in the land.'” And generation after generation these secrets were passed along through our teachers: the pious R' Isaac the blind (the son of the Ra'avad), who was intimate with Elijah the prophet, and the holy teacher R' Eleazar of Worms and the holy Ramban, and of late, the holy man our teacher R' Isaac Luria Ashkenazi, who elucidated the secrets of the Zohar, who also merited a revelation from Elijah, and who was versed in the deepest of the deep: creation, merkabah (chariot), and would communicate with spirits, all as described in his writings, which we are sending along with our emissary.
(11) And our earlier Rabbis compiled law codices: R' Isaac Alfasi, R' Moses ben Maimon (who brought down in the language of the mishnah final decisions for the oral law in its entirety), until the “set table”, which was compiled by our rabbis the esteemed R' Joseph Karo and R' Moses Isserles, in which all issues are laid out before the reader, and many more books without number on both the revealed and hidden, until the latest of the sages in our times he is our master, our teacher, the holy sage, the guide of the whole diaspora, our rabbi: Elijah the pious (The Vilna Gaon), who composed 72 holy deep clear compositions on the entire Torah, who sifted through and brought to light out of darkness the torah in its entirety – both revealed and hidden ; who made understandable the deepest of the exegetical Talmudic texts, the zohar and the Arizal's writings; mysteries were revealed to him by Yaakaov avinu, Moses and Elijah – much ink would have to be spilled to reveal them. We are henceforth sending a few of his holy books dealing with the hidden, in them some of the secrets he revealed which were until then unknown to any mortal.
(12) And all Jews in all Diasporas maintain faith in our God, and wherever they be they are busy in Torah study, but upon them and upon us the yoke of exile has been too heavy. There is no space to describe fully what we have gone through since our temple was destroyed, these past 1763 years; many catastrophes have befallen us, too great in number to describe; and in the year 5408 (1648) gentiles murdered of our Jewish brethren more than 200,000 souls in various methods of death, and filled up many pits with men, women and children who all sanctified his blessed name and surrendered themselves to death and bared their necks to slaughter; this is besides all the sufferings befalling every generation in each country, and all the curses have been manifested through us, but nevertheless, we've never forgotten his great name.
(13) Currently, the burden of all the taxes and tributes we have to pay has been heavy upon us, and they tell us: measure and bring, and livelihoods are hard to come by; Israel has become destitute, the poor beg for bread yet cannot find, and additional harsh decrees – 'sons have reached a breaking point', 'it is a troublesome time for Jacob and from it he shall be delivered'.
(14) In light of all of the above, we request three things from his majesty Our Master the King of Israel , and from our most holy brethren the Bnei Moshe and from all our brothers, the Ten Tribes.
(15) First, we plead with you on behalf of the entire congregation of Israel, whose dignity has been trampled upon, and his holy name which has become desecrated, as we are asked 'where is your God?', our energies are depleted and our minds clouded and have not the strength to pray effectively before our creator as the scripture says 'you have become drunk – but not from wine, and as the tanna R' Eleazar ben Azaria said,”From the day the temple has been destroyed onwards, I can exempt the entire world from prayer, as it says '...you have become drunk - but not from wine'”, and now, in the later generations, as the tribulations are more frequent and sustenance is hard to come across...we thereby beseech our master, help us! Oh help us! You are our brothers, we are the sons of one man, aid us, aid us in prayer! As Avishai ben Zruyah helped King David when he was in straits as it says 'And Avishai ben Zruyah aided him' on which the gemara says “R' Yehuda said in the name of Rav, that his help was that he prayed for him”, and if that was just for one man by another man, how much more so would it be if it was one congregation for another congregation......and The Creator will help as the suffering we've endured from the nations has been more than requisite and they have transgressed the oath that Hashem bound them by that they shouldn't add to the difficulty of the exile. Thus have our fathers prayed “our desire is to do your desire but the yeast in the dough and subjugation to the nations prevent this from happening”: Through the subjugation to the nations it's easier for satan to get the chosen people to sin, and so our rabbis have brought three verses from the prophets to support this assertion, one from Micah[...]one from Jeremiah[...]and Ezekiel[...]please pray profusely for us ...For if He won't redeem us for our sake he'll do it for His sake, as Rashbi taught us in his Tikkunim that the final redemption will be come for His sake just as the men of the great assembly taught us in their formulation of the daily prayers, 'and brings a redeemer to their descendants for the sake of His name with love'....and our master Rashbi taught us furthermore in the tikkunim...
(16) Second, what our hearts desire, this thing: it is well known from our rabbis (rambam first chapter sanhedrin) that before the messiah comes there must be in the land of Israel a court comprised of those ordained in classical semikha [ordination], yet through our sins and through the harsh decrees of the multiple exiles the ordination has disappeared, and the law is that only an ordained can ordain, and Hashem promised that there will be a high court [bet din] as it says, 'I will restore your judges as it was in the past...afterwards you'll be known as the city of justice, a center of truth; Zion shall be redeemed through justice and its returnees through charity'. And this will happen without a doubt once The Creator helps people become attracted to the Torah before the coming of moshiach, and as we have heard that you have a Sanhedrin - ordained from ordained, as you adjudicate capital cases (seemingly this is not the view of r yehoshua b levi in sanhedrin 14a...) please select some of your ordained wise men to come to Israel to ordain scholars so that we'll have in Israel a court comprised of ordained, because the beginning of the redemption hinges on this, and how appropriate would it be for great personages as they are to come to Israel, the land that the tannas and amoras would kiss....and our rabbis said that whoever dwells in the land his sins are expiated...and, even if he's just walked 4 cubits in it he merits the world to come...[continues with praises for the land from the gemara], and our great rabbis said that living in the land of Israel is considered a positive Torah commandment even today, as we learned in the sifri regarding the verse 'you shall inherit them and live in their land', that “living in the land is equal to all the commandments of the torah”...[another gemara stating so]...and currently the land has respite from the oppression of the nations excepting the tributes that we have to pay the ruler of the land; and even if the Torah didn't permit the nation in its entirety to come to the land [during the exile], nowadays for individuals there is no prohibition, as indeed throughout the generations Jews have come. Furthermore, we have a tradition from the sages of the Talmud (maaser sheni chapter 8) that the temple will be rebuilt before the dynasty of David will be restored, and R Shimon bar Yohai also revealed to us that Hashem first rebuilds Jerusalem and then gathers in the exiles, and when your scholars arrive here and we will get a glimpse of their holy faces, the downtrodden souls of oppressed will be returned to life, joy shall be restored, strength given, the crooked will become straight...and the laws of God will become clear and their holy words will amplify the love of The Creator and inspire people to unite and learn Torah and serve Hashem and a redeemer shall come to Zion.
(17) Third we ask of you, as our brethren in the diaspora assist Jews in Israel, and as currently their assistance has been cut off, as we have reached a low point and many debts have been burdening us, on which we were forced to take interest, and the tributes we must surrender have ransacked us as they total astronomical sums per annum, and to support the poor and scholars...In any event the financial burden reaches in the tens of thousands just in interest, which must be payed at set times, and if these debts aren't settled, lives are at stake. Our hearts are saddened as there is possibility of a total collapse, and we can't rely on our brethren from our countries of origin, as they too are going through many hardships and lack prosperity and can barely survive themselves, and as there are no greater mizvahs than redeeming captives, torah education for the masses, and settlement of Israel, we therefore ask that donations should be collected from the generous of heart for our salvation, and that the great king should give a decree to raise funds from our brethren the ten tribes and deposit them with our emissary, and should assist him to bring them here for restoring dignity to our land and helping us get out of debt; debt that is eating us alive and is a source of much agony; and also for the future, lest our redemption become delayed somewhat and the pangs of moshiach become great – they should be compassionate and assist us per annum as Hashem will show them the way, so that scholars in the land will be able to fortify themselves in Torah study...
(18) And fourth, something that will surely make us very happy, we ask of you to send us written communication in the holy Hebrew tongue, answering our inquiries and putting to rest our uncertainties, describing their lands, their status, their numbers, and their Torah knowledge, so that all the righteous residents of our Diasporas – who are oppressed in body and mind and who suffer and toil under harsh conditions – would have something to rejoice about...
(19) And as travel is difficult, it was impossible to send one of the weaker congregation elders, and this man Baruch – Hashem bless him - is a trustworthy and loyal representative. He has volunteered to traverse the deserts and make his way, may The Creator be at his side and accommodate him.
(20) And we, brothers from afar prostrate ourselves in front of his majesty our master, the king of Israel, and beg him to acquiesce to our requests and in the meantime we in the holy land raise our hands to heaven in prayer at the holy places, the western Kotel where the divine presence has always remained and at the tomb of Rachel and at the tombs of the saintly patriarchs and matriarchs and at the resting places of the prophets and the tannas and amoras: Hoseha ben Beeri, R' Pinhas ben Yair, R Shimon Bar Yochai and his son Eleazar, Jonathan ben Uziel, Hillel the elder and the Israelite general Benayahu ben Yehoyada and many others in the vicinity of the Galilee. Our eyes are towards heaven, may the above be good advocates for us before The Creator, may He once more have mercy on us and grant all of us freedom and rebuild His temple. Amen.