חסד לאומים חטאת - בין ריב"ז לתלמידיו בעניין צדקה וחסד של גויים

אא

מקורות
1. בבא בתרא דף י, ב 'תניא אמר להן - כך צדקה מכפרת על אומות העולם'. כאמור זה המקור המרכזי שנעסוק בו. שימו לב היטב לכמה דברים:
עיינו בפרק במשלי ושימו לב כיצד הפסוק משתלב בכלל הפרק וכיצד הדרשות השונות מובנות על הרקע של הפרק.
נסו להבחין בין התנאים השונים, מה הגישה של כל אחד ביחס ל'חסד לאומים'? האם קיימים כאן הבדלים עקרוניים בין כל אחד מהדרשנים?
מה בין גישת ר' נחוניא בן הקנה לשאר? האם וכיצד הוא מסתדר עם פשוטו של מקרא?
מה בין גישת ריב"ז לתלמידיו? מדוע ריב"ז משבח את ר' נחוניא בן הקנה דווקא?
2. עיינו בפרשנים השונים לברייתא זו.
3. השוו את דברי הברייתא לפסיקתא דרב כהנא פיסקא ב כי תשא, תנחומא כי תשא, ה, מדרש זוטא שיר השירים, א (מצורף במקורות, בדילוגים מתוך פסקה ארוכה על מעלת הצדקה)
4.עיינו ביחזקאל טז, מט - האם גם הגויים נדרשים לעשיית צדקה?

בית המדרש של ריב"ז
התנהלותו של בית המדרש של ריב"ז הוא לא בית מדרש של הוראה יש חומר תקראו אותו תבינו אלא פוח בשאלה מה דעתכם בנושא
באבות אנו רואים שריב"ז אפילו לא מתייחס לדעתו אלא רק לדעת התלמידים

משנה אבות ב׳:ט׳

(ט) אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:

Pirkei Avot 2:9

(9) He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the right way to which a man should cleave? Rabbi Eliezer said, a good eye; Rabbi Joshua said, a good companion; Rabbi Yose said, a good neighbor; Rabbi Shimon said, foresight. Rabbi Elazar said, a good heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the evil way which a man should shun? Rabbi Eliezer said, an evil eye; Rabbi Joshua said, an evil companion; Rabbi Yose said, an evil neighbor; Rabbi Shimon said, one who borrows and does not repay for he that borrows from man is as one who borrows from God, blessed be He, as it is said, “the wicked borrow and do not repay, but the righteous deal graciously and give” (Psalms 37:21). Rabbi Elazar said, an evil heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included.

זוהי ההקצנה של בית מדרשו אבל בסוגייה שלנו אנו רואים שהוא כן מביא את דעתו "אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה מִדְּבָרַי וּמִדִּבְרֵיכֶם"

משלי י״ד

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃ (ב) הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יׇשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהֹוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃ (ג) בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃ (ד) בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרׇב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃ (ה) עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃ (ו) בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חׇכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃ (ז) לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃ (ח) חׇכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃ (ט) אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃ (י) לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃ (יא) בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃ (יב) יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃ (יג) גַּם־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃ (יד) מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃ (טו) פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכׇל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃ (טז) חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃ (יז) קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃ (יח) נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃ (יט) שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃ (כ) גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃ (כא) בׇּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן (עניים) [עֲנָוִ֣ים] אַשְׁרָֽיו׃ (כב) הֲֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃ (כג) בְּכׇל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃ (כד) עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עׇשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃ (כה) מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃ (כו) בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃ (כז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ (כח) בְּרׇב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃ (כט) אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃ (ל) חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃ (לא) עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃ (לב) בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃ (לג) בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חׇכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃ (לד) צְדָקָ֥ה תְרוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃ (לה) רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃

Proverbs 14

(1) The wisest of women builds her house,
But folly tears it down with its own hands. (2) He who maintains his integrity fears the LORD;
A man of devious ways scorns Him. (3) In the mouth of a fool is a rod of haughtiness,
But the lips of the wise protect them. (4) If there are no oxen the crib is clean,
But a rich harvest comes through the strength of the ox. (5) An honest witness will not lie;
A false witness testifies lies. (6) A scoffer seeks wisdom in vain,
But knowledge comes easily to the intelligent man. (7) Keep your distance from a dullard,
For you will not learn wise speech. (8) It is the wisdom of a clever man to understand his course;
But the stupidity of the dullard is delusion. (9) Reparations mediate between fools,
Between the upright, good will. (10) The heart alone knows its bitterness,
And no outsider can share in its joy. (11) The house of the wicked will be demolished,
But the tent of the upright will flourish. (12) A road may seem right to a man,
But in the end it is a road to death. (13) The heart may ache even in laughter,
And joy may end in grief. (14) An unprincipled man reaps the fruits of his ways;
A good man, of his deeds.^-a (15) A simple person believes anything;
A clever man ponders his course. (16) A wise man is diffident and shuns evil,
But a dullard rushes in confidently. (17) An impatient man commits folly;
A man of intrigues will be hated. (18) Folly is the lot of the simple,
But clever men glory in knowledge.^-b (19) Evil men are brought low before the good,
So are the wicked at the gates of the righteous. (20) A pauper is despised even by his peers,
But a rich man has many friends. (21) He who despises his fellow is wrong;
He who shows pity for the lowly is happy. (22) Surely those who plan evil go astray,
While those who plan good earn steadfast love. (23) From all toil there is some gain,
But idle chatter is pure loss. (24) The ornament of the wise is their wealth;
The stupidity of dullards is stupidity. (25) A truthful witness saves lives;
He who testifies lies [spreads] deceit. (26) Fear of the LORD is a stronghold,
A refuge for a man’s children. (27) Fear of the LORD is a fountain of life,
Enabling one to avoid deadly snares. (28) A numerous people is the glory of a king;
Without a nation a ruler is ruined. (29) Patience results in much understanding;
Impatience gets folly as its portion. (30) A calm disposition gives bodily health;
Passion is rot to the bones. (31) He who withholds what is due to the poor affronts his Maker;
He who shows pity for the needy honors Him. (32) The wicked man is felled by his own evil;
The righteous man finds security in his death. (33) Wisdom rests quietly in the mind of a prudent man,
But among dullards it makes itself known. (34) Righteousness exalts a nation;
Sin is a reproach to any people. (35) The king favors a capable servant;
He rages at an incompetent one.

בבא בתרא י׳

תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו בָּנַי מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת?

נַעֲנָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וָחָסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי (קושייה)וּדְעָבֵיד הָכִי לָאו צְדָקָה גְּמוּרָה הִיא וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר סֶלַע זֶה לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי וּבִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל כָּאן בְּגוֹי
נַעֲנָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד וָחָסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָן שֶׁנֶּאֱמַר לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָיָךָ בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵי אַרְכָא לִשְׁלֵוְתָךְ וְגוֹ׳
נַעֲנָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל [וְגוֹ׳] וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁגּוֹיִים עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְיַהֵר בּוֹ וְכׇל הַמִּתְיַהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן וְאֵין עֶבְרָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל עֲדַיִין אָנוּ צְרִיכִין לַמּוֹדָעִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד וָחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְחָרֵף אוֹתָנוּ בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּבֹא וַיַּעַשׂ ה׳ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַה׳ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה
נַעֲנָה רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה וְאָמַר צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וָחֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל וּלְאֻמִּים חַטָּאת אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה מִדְּבָרַי וּמִדִּבְרֵיכֶם לְפִי שֶׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה וָחֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל וְלָאוּמּוֹת חַטָּאת מִכְּלָל דְּהוּא נָמֵי אָמַר מַאי הִיא דְּתַנְיָא אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי כְּשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ צְדָקָה מְכַפֶּרֶת עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם:

Bava Batra 10

“He who pursues charity and mercy, finds life” (Proverbs 21:21), and with regard to wisdom it is written: “He who finds Me, finds life” (Proverbs 8:35). Masters of wealth, as it is written: “He who pursues charity and mercy finds charity,” meaning he will be able to give charity. Masters of aggada, as it is written: “He who pursues charity and mercy, finds honor.” And how do we know that this refers to masters of aggada? It is written here “honor,” and it is written there: “The wise shall inherit honor” (Proverbs 3:35). § It is taught in a baraita: Rabbi Meir would say: An opponent may bring an argument against you and say to you: If your God loves the poor, for what reason does He not support them Himself? In such a case, say to him: He commands us to act as His agents in sustaining the poor, so that through them we will be credited with the performance of mitzvot and therefore be saved from the judgment of Gehenna. And this is the question that Turnus Rufus the wicked asked Rabbi Akiva: If your God loves the poor, for what reason does He not support them Himself? Rabbi Akiva said to him: He commands us to sustain the poor, so that through them and the charity we give them we will be saved from the judgment of Gehenna. Turnus Rufus said to Rabbi Akiva: On the contrary, it is this charity which condemns you, the Jewish people, to Gehenna because you give it. I will illustrate this to you with a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who was angry with his slave and put him in prison and ordered that he should not be fed or given to drink. And one person went ahead and fed him and gave him to drink. If the king heard about this, would he not be angry with that person? And you, after all, are called slaves, as it is stated: “For the children of Israel are slaves to Me” (Leviticus 25:55). If God decreed that a certain person should be impoverished, one who gives him charity defies the will of God. Rabbi Akiva said to Turnus Rufus: I will illustrate the opposite to you with a different parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who was angry with his son and put him in prison and ordered that he should not be fed or given to drink. And one person went ahead and fed him and gave him to drink. If the king heard about this once his anger abated, would he not react by sending that person a gift? And we are called sons, as it is written: “You are sons of the Lord your God” (Deuteronomy 14:1). Turnus Rufus said to him: You are called sons and you are called slaves. When you fulfill the will of the Omnipresent, you are called sons; when you do not fulfill the will of the Omnipresent, you are called slaves. And since now you do not fulfill the will of the Omnipresent, the parable that I offered is more apt. Rabbi Akiva said to him: The verse states: “Is it not to share your bread with the hungry, and that you shall bring the poor that are cast out to your house?” (Isaiah 58:7). When do we bring the poor that are cast out into our houses? Now, when we have to billet the Roman soldiers in our homes; and about that very time, the verse states: “Is it not to share your bread with the hungry?” Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shalom taught: Just as a person’s entire livelihood is allocated to him from Rosh HaShana, when God issues His judgments for the entire year, so too are a person’s monetary losses allocated to him from Rosh HaShana. If one merits, the following verse is applied to him: “You shall share your bread with the hungry,” i.e., he will spend the sum allocated to him on gifts of charity; and if he does not merit, the following verse is applied to him: “You shall bring the poor that are cast out to your house, i.e., he will be compelled by the government to billet soldiers in his house and feed them against his will. It is like this incident involving the nephews of Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who once saw in a dream that his nephews were destined to lose seven hundred dinars over the course of the year. He encouraged them and took money from them for charity, and they were left with seventeen dinars out of the seven hundred. When Yom Kippur eve arrived, the government sent messengers who came and took the remaining seventeen dinars. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them: Do not fear that they will take even more from you; they took from you the seventeen dinars that were still with you. The nephews said to him: How did you know? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them: I saw a dream about you, and he related his dream to them. They said to him: And why did you not tell us about the dream? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them: I said, It is better that they perform a mitzva for its own sake. Had you known from the start that you were fated to lose that amount of money, the mitzva would not have been performed purely for its own sake. The Gemara relates: Rav Pappa was once climbing up a ladder when his foot slipped and he almost fell. He said: Now, is the one who hates us, a euphemism for himself, liable like Shabbat desecrators and idol worshippers, who are subject to death by stoning, which is similar to death by falling, the punishment that Rav Pappa narrowly escaped? Ḥiyya bar Rav of Difti said to Rav Pappa: Perhaps a poor person once approached you and you did not sustain him, and therefore you were given a glimpse of the punishment that you actually deserve. As it is taught in a baraita: Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Anyone who turns his eyes away from one seeking charity is considered as if he worships idols. From where is this derived? It is written here: “Beware that there be not a base thought in your heart…and your eye be evil against your poor brother, and you give him nothing” (Deuteronomy 15:9). And it is written there: “Certain base men have gone out…and have drawn away the inhabitants of their city, saying, Let us go and serve other gods” (Deuteronomy 13:14). Just as there, the base men sin with idolatry, so too here, the base thought is treated like idolatry. It is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: All acts of charity and kindness that Jews perform in this world make great peace and are great intercessors between the Jewish people and their Father in Heaven, as it is stated: “So said the Lord, enter not into a house of mourning, neither go to lament nor bemoan them, for I have taken away My peace from this people, says the Lord, both kindness and mercy” (Jeremiah 16:5). “Kindness”; this is referring to acts of kindness. “Mercy”; this is referring to acts of charity. This indicates that when there is kindness and mercy, God is at peace with His people. It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Great is charity in that it advances the redemption, as it is stated: “So said the Lord, uphold justice and do charity, for My salvation is near to come, and My righteousness to be revealed” (Isaiah 56:1). He would say: Ten strong entities were created in the world, one stronger than the other. A mountain is strong, but iron, which is stronger, cleaves it. Iron is strong, but fire melts it. Fire is strong, but water extinguishes it. Water is strong, but clouds bear it. Clouds are strong, but wind disperses them. Wind is strong, but the human body withstands it. The human body is strong, but fear breaks it. Fear is strong, but wine dispels it. Wine is strong, but sleep drives it off. And death is stronger than them all, but charity saves a person from death, as it is written: “And charity delivers from death” (Proverbs 10:2, 11:4). Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, taught: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like the attribute of flesh and blood. An illustration of the attribute of flesh and blood is that when a person brings a great gift to the king, it is uncertain whether the king will accept it from him or will not accept it from him. And if you say that the king will accept it from him, it is uncertain whether the person who brought the gift will eventually see the face of the king, or will not see the face of the king. But the Holy One, Blessed be He, does not act in this way. Even when a person gives a mere peruta to a poor person, he merits to receive the Divine Presence, as it is stated: “As for me, I will behold Your face through charity; I will be satisfied, when I awake, with Your likeness” (Psalms 17:15). It is related that Rabbi Elazar would first give a peruta to a poor person and only then would he pray. He said: As it is written in the same verse: “I will behold Your face through charity.” The Gemara asks: What is the meaning of that which is written: “I will be satisfied, when I awake, with your likeness”? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: These are Torah scholars, who in pursuit of their studies banish sleep from their eyes in this world, and the Holy One, Blessed be He, satiates them with the radiance of the Divine Presence in the World-to-Come. Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “He that graciously gives to the poor makes a loan to the Lord, and that which he has given, He will pay him back” (Proverbs 19:17)? How can it be that one is considered to have granted a loan to God? Were it not explicitly written in the verse, it would be impossible to say this, that somebody who is gracious to a poor person is seen as lending to God. It would be impertinent, since “the borrower is servant to the lender” (Proverbs 22:7), as it were. Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Rabbi Yoḥanan raises a contradiction between two texts. In one place it is written: “Riches profit not on the day of wrath, but charity delivers from death” (Proverbs 11:4), and elsewhere it is written: “Treasures of wickedness profit nothing, but charity delivers from death” (Proverbs 10:2). Why is it necessary to have these two verses about charity, that it delivers from death? Rabbi Ḥiyya bar Abba continues: One verse serves to teach that charity delivers from an unnatural death in this world, and one verse serves to teach that charity delivers from the judgment of Gehenna in the World-to-Come. And in which of the verses is that charity which delivers from the judgment of Gehenna mentioned? It is in that verse in which “wrath” is written, as with regard to the day of judgment it is written: “That day is a day of wrath” (Zephaniah 1:15). And which type of charity is that which delivers from an unnatural death? It is the type in which one gives the charity without knowing to whom he gave it, and the other one takes it without knowing from whom he took it. The Gemara explains: One gives it without knowing to whom he gave it, this serves to exclude the practice of Mar Ukva, who would personally give charity to poor people without their knowing he was the donor. The other one takes it without knowing from whom he took it; this serves to exclude the practice of Rabbi Abba, who would render his money ownerless, so that poor people would come and take it without his knowing whom he helped, although they would know from whom the money came. The Gemara asks: Rather, how then should one act to conceal his own identity and also remain ignorant of the identities of the recipients? The Gemara answers: The best method is to put the money into the charity purse. The Gemara raises an objection from what is taught in a baraita: What should a person do to have male offspring? Rabbi Eliezer says: He should distribute his money liberally among the poor. Rabbi Yehoshua says: He should gladden his wife before engaging in the mitzva of conjugal relations. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: A person should not donate a peruta to the charity purse unless a great and trusted individual like Rabbi Ḥananya ben Teradyon is appointed as supervisor over it. This seems to indicate that putting money into the charity box is not always preferred. The Gemara answers: When we say that putting money into the charity box is the preferred way to give charity, this is referring to when a man like Rabbi Ḥananya ben Teradyon is appointed as supervisor over it. The Gemara discusses other matters concerning charity. Rabbi Abbahu says: Moses said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, with what shall the horn of Israel be exalted? God said to him: With the passage of “When you raise,” i.e., Israel will be exalted by way of the donations and charity that they will give, as it is stated: “When you raise the heads of the children of Israel…then shall they give” (Exodus 30:12). And Rabbi Abbahu says: They asked King Solomon, son of David: How far does the power of charity extend? King Solomon said to them: Go out and see what my father David explained: “He has distributed freely, he has given to the poor, his righteousness endures forever, his horn shall be exalted with honor” (Psalms 112:9). Rabbi Abba said: It is derived from here how far the power of charity extends: “He shall dwell on high, his place of defense shall be the fortress of rocks; his bread shall be given, his water shall be sure” (Isaiah 33:16). What is the reason that “He shall dwell on high, his place of defense shall be the fortress of rocks”? Because “his bread shall be given” to the poor, and “his water shall be sure,” i.e., it shall be given faithfully and he can be trusted in the matter. And Rabbi Abbahu says: They asked King Solomon: Who is one who is destined for the World-to-Come? King Solomon said to them: All those about whom it is stated: “And before His Elders will be His glory” (Isaiah 24:23), referring to those who are honored in this world due to their wisdom. This is like the incident involving Yosef, son of Rabbi Yehoshua, who became ill and fainted. When he returned to good health, his father said to him: What did you see when you were not conscious? Yosef said to him: I saw an inverted world. Those above, i.e., those who are considered important in this world, were below, insignificant, while those below, i.e., those who are insignificant in this world, were above. Rabbi Yehoshua said to him: You have seen a clear world. The world you have seen is the true world, one in which one’s spiritual and moral standing determines his true importance. Rabbi Yehoshua further asked him: And how did you see us, the Torah scholars, there? Yosef said to him: Just as we are important here, we are important there. Yosef added: And I heard that they were saying in that world: Happy is the one who arrives with his studies in hand. And I also heard that they were saying: Those executed by the government enjoy such exalted status that no one can stand in their section. The Gemara asks: Who are these martyrs to whom Yosef was referring? If we say that he was referring to Rabbi Akiva and his colleagues, who were killed by the Romans, this cannot be: Is their elevated status due only to the fact that they were martyred by the Roman government and nothing more? These men were exceptional in their piety and sanctity during their lives as well. Therefore it is obvious that even without their martyrdom they would be greater than other people. Rather, it is referring to those like the martyrs of Lod, who died for the sanctification of God’s name but were not Torah scholars. It is taught in a baraita: Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to his students: My sons, what is the meaning of that which the verse states: “Righteousness exalts a nation, but the kindness of the peoples is sin” (Proverbs 14:34)? Rabbi Eliezer answered and said: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth?” (I Chronicles 17:21). “But the kindness of the peoples is sin,” meaning that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform is counted as a sin for them, since they perform them only to elevate themselves in prestige, as it is stated: “That they may sacrifice offerings of pleasing aroma to the God of heaven, and pray for the life of the king and of his sons” (Ezra 6:10). Even though they donated offerings, they did so only for their own benefit. The Gemara asks: And if one acts this way, is it not full-fledged charity? But isn’t it taught in a baraita that one who says: I am contributing this sela to charity so that my sons will live, or if he says: I am performing the mitzva so that I will merit a share in the World-to-Come, this person is a full-fledged righteous person, as far as that mitzva is concerned, even though he has his own welfare in mind? The Gemara answers: This is not difficult. Here, the statement that he is considered absolutely righteous is with regard to a Jew; while there, the statement that such benefaction is not credited as charity is with regard to a gentile. Rabbi Yehoshua answered Rabban Yoḥanan ben Zakkai’s challenge to interpret the verse and said: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth.” “But the kindness of the peoples is sin” means that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform is counted as a sin for them, since they perform them only to perpetuate their dominion, as it is stated by Daniel to Nebuchadnezzar: “Therefore, O king, let my counsel be acceptable to you, and break off your sins by charity, and your iniquities by showing mercy to the poor; that there may be an extension of your serenity” (Daniel 4:24). Since this is the argument that persuaded Nebuchadnezzar, it would appear that his actual motive was his own benefit. Rabban Gamliel answered and said: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth.” “But the kindness of the peoples is sin” means that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform is counted as a sin for them, since they perform them only in order to act haughtily through them, and whoever acts haughtily falls into Gehenna, as it is stated: “The proud and haughty one, scorner is his name, acts in arrogant wrath” (Proverbs 21:24). And wrath means nothing other than Gehenna, as it is stated: “That day is a day of wrath” (Zephaniah 1:15). Rabban Gamliel said: We still need to hear what the Moda’i has to say, as Rabbi Eliezer HaModa’i says: “Righteousness exalts a nation”; these are the people of Israel, as it is written: “And who is like your people Israel, one nation on the earth.” “But the kindness of the peoples is sin” means that all the acts of charity and kindness that the nations of the world perform is counted as a sin for them, since they perform them only to taunt us with them, as it is stated that the Babylonian officer Nebuzaradan said: “The Lord has brought it, and done according as He has said; because you have sinned against the Lord and have not obeyed His voice, therefore this matter is come upon you” (Jeremiah 40:3). Rabbi Neḥunya ben HaKana answered and said: “Righteousness exalts a nation and kindness” is referring to Israel; and in addition, “of the peoples is sin.” Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to his students: The statement of Rabbi Neḥunya ben HaKana appears to be more precise than both my statement and your statements, because he assigns both righteousness and kindness to Israel, and sin to the peoples of the world. The Gemara asks: By inference, it appears that he, Rabban Yoḥanan ben Zakkai, also offered an interpretation of this verse. What is it? As it is taught in a baraita: Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to them that the verse should be understood as follows: Just as a sin-offering atones for Israel, so charity atones for the nations of the world. It is related that Ifera Hurmiz, the mother of King Shapur, king of Persia, sent four hundred dinars to Rabbi Ami, but he did not accept them. She then sent them to Rava, and he accepted them for the sake of peace with the kingdom. Rabbi Ami heard what Rava had done and was angry. He said: Does Rava not accept the lesson of the verse: “When the boughs are withered, they shall be broken off; the women shall come and set them on fire” (Isaiah 27:11), meaning that when righteousness has ceased from a particular nation, it is time for its citizens to be punished, and therefore we should not help them perform any meritorious deeds, which would delay their punishment? The Gemara asks: And why did Rava accept the money? The Gemara answers: He did so for the sake of peace with the kingdom. The Gemara asks: But did Rabbi Ami not also see the importance of accepting the money for the sake of peace with the kingdom? The Gemara answers: Rabbi Ami maintains that Rava should have distributed the money to the gentile poor rather than to the Jewish poor, as it is a disgrace to the Jews to require the kindness of the nations of the world in order to support their poor. The Gemara comments: In fact, Rava also gave the money to the gentile poor and not to the Jewish poor. And Rabbi Ami got angry because

רש"י על בבא בתרא י׳ ב:ח׳:ב׳

כאן בישראל וכאן בעובד כוכבים - ישראל דעתן לשמים בין יחיה בין לא יחיה אינו מהרהר אחר מדת הדין אבל עכו"ם אינו נותן אלא ע"מ כן ואם לאו מתחרט:

Rashi on Bava Batra 10b:8:2

...

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שואל את תלמידיו מה פירוש הפסוק "צְדָקָה תְרוֹמֵם וחסד לאומים חטאת":

רבי אליעזר - כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ קפיטליזם הצדקה שהם עושים זה בשבילו בשביל להרגיש טוב עם עצמו
כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָן קומוניזם
כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁגּוֹיִים עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְיַהֵר בּוֹ וְכׇל הַמִּתְיַהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם הצדקה שהם עושים בא מתוך להתייהר במעשה להחצין את מה שהם עשו
רבי אליעזר המודעי - כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין חֵטְא הוּא לָהֶן שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְחָרֵף אוֹתָנוּ בּוֹ הגויים עושים צדקה בשביל להראות לישראל שהם לא בסדר

חידושי אגדות על מסכת בבא בתרא י׳ ב:י״ב

לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל כו'. יראה דצדקה וחסד הם ב' מדות קרובים לענין א' אלא שזה בממון וזה בגופו ולתנאי דלעיל צ"ל דנקט קרא צדקה לגבי ישראל לרבותא דאפי' הצדקה שהיא פחותה מגמ"ח כדאמרינן בסוכה דמרומם אותם ונקט קרא חסד במקום צדקה בעכו"ם דאפי' חסד שהיא גדולה שבמדות חטאת היא להם ולדברי ריב"ז נמי צדקה וחסד קאי כולה על עכו"ם ולזה אמר ריב"ז נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה שהוא נותן צדקה וחסד לישראל שהוא אחד מן הסימנים שיש באומה הישראלית כדאמרינן פרק הערל אבל אין בהם בעכו"ם מדת חסד כלל ולכך לא קאי חסד אלאומים כמו שדרשו כל הני תנאי לעיל אלא כרבי נחוניא דקאי חסד על ישראל:

Chidushei Agadot on Bava Batra 10b:12

...

פסיקתא דרב כהנא ב׳:ה׳

[ה] צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי יד:לד). ר' אליעז' ור' יהוש' ורבנין. ר' ליעזר א', צדקה תרומם גו', אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, חסדים הן חטאים לאומות, שהן מתייהרין בהן. ר' יהוש' אמ', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, הנייה היא לאומות העולם בשעה שישר' חוטאין שהן חוזרין ומשתעבדין בהן. ורבן גמל' או', צדקה תרומם גוי, אילו ישר'. וחסד לאומים חטאת, חסד שאומות העולם עושין חטאת הוא להם שכן דניאל אומ' לנבוכדנצר, וחטאך בצדקה פרוק (דניאל ד:כד). ר' לעזר בן ערך או', צדקה תרומם גוי וחסד, אילו ישר', אבל חטאים הם לאומות העולם. אמ' רבן יוחנ' בן זכיי רואה אני את דברי לעזר בן ערך מדבריכם, שהוא נותן צדקה וחסד לישר' וחטאים לאומות העולם. אבין בר' יהוד' או', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחסד לאומ' חטא', מקבלי' הן ישר' חסדים מאומות העולם בשעה שהן חוטאין. שכן רבשקה או' לחזקיה, ועתה המבלעדי י"י עליתי על הארץ הזאת וגו' (עיין מלכים ב' יח:כה). שכן נבוזר אדן או' לירמיה, ויבא ויעש י"י כאשר דיבר (ירמיה מ:ג), דבר כת'. ר' נחוניה בן הקנה או', צדקה תרומ' גוי, אילו ישר'. וחס' לאו' חטאת, חסדים שאומות העולם עושין חטאת היא לישר'. ממי את למד, ממשע, ומשע מלך מואב היה נוקד (מלכים ב' ג:ד). מהו נוקד, רועה. והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר, ר' אבא בר כהנ' אמ' פרובטיה. מה עשה, כינס את כל איסטרולוגין שלו וא' להן אתון אמר' דאנה עבד קרבא עם כל אומיא ונצח להון ועם אילין יהודאי ואינון נצחין לי. אמרין ליה בזכות חד סב די הוה להון. א' להון ומה הוא הדין סבא, אמרין אברהם. אמ' להון ומהו עסקיה, אמרין ליה חד בר יחיד איתייהיב ליה למאה שנין וקרביה. א' להון וקרביה, אמרו ליה לא. א"ל אין דלא קרביה מתעבד ליה ניסין, אילו קרביה על אחת כמה וכמה. וכדון חד בר יחידיי אית ליה לההוא גוברא דעתיד למלוך תחתויי הוא אזיל ומקריב ליה דילמא דמתעביד ליה ניסין, הדה היא דכת' ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עלה על החומה (מלכים ב' ג:כז), על החמה כתיב, שהיה משתחוה לחמה. ומה כת' תמן, ויהי קצף גדול על ישראל (שם, שם). א' הקב"ה לישר', בניי, אומות העול' שאינן מכירין את כוחי ומורדין בי, ואתם מכירין את כוחי ומורדין בי. א"ר מנא אילולי זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישר' מאותה שעה כלים מה שעשת באותו היום, מה טעמ', ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי וג' (שם ד:א). ר' זעורה שלח לר' זעיר, שמעתה מההיא מרגליתה די הוה רב הונא דריש על הדין פסוקא, צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (משלי יד:לד), אמ' ליה אין. אמ' ליה צדק' תרומ' גוי, אילו ישר'. וחס' לאומ' חטאת, חסד שאומות העולם עושין מותקן הוא להן כריסה של חכינה. ממי את למד, ממרודך. מרודך בל אדן היה למוד לאכל בשש שעות וישן עד תשע. וכיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה ישן לו ועמד ומצאו שחרית, ביקש להרוג כל עבדיו. אמ' להם, הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה. אמרין ליה, מרי בעונתך אכלתה ובעונתך ישנתה אלא יומא הוא דהדר ביה. א' להם ואיזה אלוה החזירו. אמרו לו אלוהו של חזקיהו החזירו. אמ' להם וכי יש אלוה גדול מאלהי, אמרו לו אלוהו של חזקיהו גדול מאלהיך. מיד שלח ספרים במנחה לחזקיהו, הדה היא דכת' בעת ההיא שלח מרודך בל אדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו (ישעיה לט:א). מה כת' בהן, שלו' לחזקיהו שלום לאלוהו שלום לירוש'. וכיון שיצאו הכתובים נתישבה עליו דעתו וא' לא עשיתי כהוגן, הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו. מיד עמד מכסאו ופסע ג' פסיעות והחזיר את הכתבים וכתב כתבים אחרים תחתיהן. מה כת' בהון, שלום לאלוהו של חזקיהו שלו' לחזקיה שלו' לירוש' עיר הקודש. אמ' לו הקב"ה, אתה עמדתה מכסאך ופסעתה שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני עתיד להעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקרטורין שליטין מסוף העולם ועד סופו. ואילו הן, נבוכד נצר ואויל מרודך ובלשצר. וכיון שעמדו וחירפו, קיעקע הקב"ה את ביצתן מן העולם והעמיד אחרים תחתי'. ורבנין אמרין צדקה תרומ' גוי, בנדבה שהביאו ישר' למלאכת המשכן ולאהל מועד ניתן להם תלוי ראש על ידי משה וא' כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל:יב).

Pesikta DeRav Kahana 2:5

...

מדרש תנחומא, כי תשא ה׳:ה׳

רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת, חֶסֶד שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, חַטָּאת הוּא לְיִשְׂרָאֵל. מִמִּי אַתְּ לָמֵד? מִן מֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד (מלכים ב ג, ד). מַהוּ נֹקֵד? רוֹעֶה. וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר (מלכים ב ג, ד). מַהוּ אֵילִים צָמֶר? רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר פְּרוֹבַטְיָא. מֶה עָשָׂה? כִּנֵּס כָּל אַסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ: לֵית אַתּוּן אָמְרִין לִי מַה דֵּין. אֲנָא עָבֵד קְרָבָא עִם כָּל אֻמָּה וְגָלֶה לְהוֹן. וְכַד אֲנָא עָבֵד קְרָבָא עִם יְהוּדָאֵי, נַצְחִין לִי. אֲמַרוּ לֵהּ: חַד סָב הֲוָה לְהוֹן וּשְׁמֵהּ אַבְרָהָם, וְאִתְיְהִיב לֵהּ לְמֵאָה שְׁנִין בַּר יְחִידָאִי וְקָרְבֵהּ. אֲמַר לְהוֹן: וְקָרְבֵהּ לְגַמְרֵהּ. אֲמַרוּ לֵהּ: לָא. אֲמַר לְהוּ: וְהָא קָרְבֵהּ וְלָא גַּמְרֵהּ וּמִתְעֲבֵד לְהוֹן נִסִּין. אִלּוּ קָרְבֵהּ וְגַמְרֵהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּכְדוֹן בְּרָא בּוּכְרָא אִית לִי דְּעָתִיד לְמִמְלִיךְ תְּחוֹתַי, אֶלָּא אֲנָא מַקְרִיב לֵהּ, דִּלְמָא מִתְעֲבֵד לָן נִסִּין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל (מלכים ב ג, כז).

Midrash Tanchuma, Ki Tisa 5:5

R. Nahuniah the son of Hakanah maintained that righteousness exalteth a nation alludes to Israel, while sin is a reproach to any people is applicable to the idolatrous nations that sinned against Israel. From whom do you learn this? You learn it from Mesha, king of Moab, for it is said: Now Mesha king of Moab was a sheep-master (II Kings 3:4). What is meant by a noked (“sheep-master”)? He was shepherd, for it is said: And he rendered unto the king of Israel the wool of a hundred thousand lambs and a hundred thousand rams (ibid.). What is meant by the wool of rams? R. Abba the son of Kahana said: Sheep. What did he do? He assembled all his astrologers and said to them: “I have a problem, tell me what to do. Should I wage war together with all the nations against Israel and exile them, or should I wage war alone against Israel so that the victory might be mine alone?’ They replied: “Israel had a patriarch called Abraham who was given a child when he was one hundred years old, and he offered him as a sacrifice.” He asked them: “Was the sacrifice completed?” “No,” they answered. He replied: “He offered a sacrifice that was not completed and yet He performed miracles for them, how many more miracles would He have performed if the sacrifice had been completed. Now, since I have a firstborn son who will rule in my stead, I shall offer him as a sacrifice, and perhaps a miracle will be performed in my behalf.” Hence it is written: Then he took his eldest son that should have reigned in his stead, and offered him for a burnt-offering upon the wall, and there came a great wrath upon Israel (II Kings 3:27–28).

יחזקאל ט״ז:מ״ט

הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֺ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה׃

Ezekiel 16:49

Only this was the sin of your sister Sodom: arrogance! She and her daughters had plenty of bread and untroubled tranquillity; yet she did not support the poor and the needy.

מלבי"ם על יחזקאל ט״ז:מ״ט:א׳

הנה זה היה עון סדם אחותך העון שעליהם היו ראוים לעונש היה על מצות שבין אדם לחברו, מה שיד עני ואביון לא החזיקה וזה היה עון סדום שהעון הוא מה שמעוה במזיד בעצת שכלו, כי לא עשו זה מפני הדוחק כי היה להם גאון שבעת לחם, ולא מפני שלא היה להם שלום שאז יאצרו אוצרות בר ולחם ליום קרב ומלחמה וימי מצור, כי שלות השקט היה לה, ובכ''ז יד עני ואביון לא החזיקה מפני שהיו להם נימוסים רעים ומשפטים בל יחיו בהם, שהיה הנימוס אצלם שלא להטיב עם דל וחסר לחם:

Malbim on Ezekiel 16:49:1

...

אפשר לחלק את הדעות ל3 חלקים:

רבי נחוניא בן הקנה - לא נותן צדקה בכלל לגויים
4 התנאים - צדקה לגויים זה דבר בעייתי וצריך להיזהר מזה מאוד
ריב"ז - יש צדקה לגויים

למה ריב"ז התעסק בשאלה הזאת?
השאלה של ריב"ז נשאלת ביבנה אחרי החורבן(אפשר לדעת זאת בגלל שרבן גמליאל נמצא בדיון) בית המדרש של ריב"ז ביבנה מטרתו זה ליצור עולם יהודי בלי מקדש
אחרי החורבן יש בלבול מה מקום ישראל לעומת הגויים
והשאלה על הצדקה בדיוק נוגעת בנקודה הזאת מה המקום של הגויים לעומת ישראל בזמן שלאחר החורבן
4 התנאים הראשונים - אומרים שצריך לבדוק בדיוק האם הגויים עושים חסד לא בטוח זה לא אומר שזה לא צדקה אבל לא בטוח שזה חסד כלומר זה לא שלם לצדקה הזאת יש כוח אבל זה לא בהכרח בא ממקום ראוי יכול להיות שזה בא מתוך יהירות או שתמשך מלכותם או שזה בא כדי שהם ירגישו יותר טוב עם עצמם זה לא אומר שהצדקה לא טובה אבל זה פחות טוב או שזה בא לחרף את ישראל

ריב"ז - צדקה של הגויים יש פגם? זה מעולה זה התחליף שלהם לקורבן החטאת שאין להם "צדקה תרומם גוי" זה הגויים שהצדקה מכפרת אותם "וחסד לאומים חטאת" זה ישראל לכן הצדקה שאומות העולם עושים זה טוב וראוי
רבי נחוניא בן הקנה - צדקה תרומם גוי וחסד לישראל ולאומים חטאת צדקה וחסד יש רק לישראל ולגויים יש חטאת אין להם בכלל צדקה

ריב"ז משבח את דברי רבי נחוניא בן הקנה ויותר מזה הוא אומר שזה נראה הפירוש הכי טוב
איך זה יכו להיות?
ריב"ז חושב שבצדקה של גויים זה טוב ואילו רבי נחוניא בן הקנה חושב שאין לגויים בכלל צדקה
ריב"ז אומר שנראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדבריו ומדבריו שאר התנאים ההנחה צריכה להיות שיש קשר בין הדברים יותר מזה שדברי רבי נחוניא בן הקנה כוללים את דבריו
ריב"ז מתלהב מהאמירה ואומר "לְפִי שֶׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה וָחֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל וְלָאוּמּוֹת חַטָּאת"
התנאים הראשונים דיברו על איך צריך להתסכל על הצדקה של הגויים? כל אחד מדבר על הבעייתיות של הצדקה וריב"ז מדבר שזה מעולה
רבי נחוניא מסתכל על הפסוק מדרך שונה מה יש להם? והוא אומר יש להם חטאת ולישראל יש צדקה וחסד רבי נחוניא בן הקנה מאפיין את התכונות של כל אחד
וזה בעצם עונה בצורה הכי טובה על השאלה של ריב"ז על מה יש לגויים ומה יש לנו עכשיו
התשובה של רבי נחוניא בן הקנה לא אומרת לנו יש צדקה וחסד ולהם יש חטאת השאיפה שלנו זה צדקה וחסד לעומת אומות העולם שהשאיפה שלהם חטאת זה לא אומר שאנחנו נמצאים בדרגה הזאת אלה שזאת השאיפה שלנו ובדור של החורבן שרואה שהכל מתפורר לעיניהם להגיד שהצדקה של הגויים לא מספיק טובה זה תשובה חלשה תראה אותך כרגע חרב לך הבית ברור שאתה לא משהו אבל מה היא השאיפה שלך חורבן לא חורבן זה לא משנה השאלה היא מה המטרה שלך להגיע
השאלה של ריב"ז זה יותר מסתם שאלה על צדקה שהגויים נותנים זה טוב או לא זה שאלה רוחנית שאלה שמעסיקה אותם בחיי היום יום
בית המקדש חרב מה אנחנו שווים? אולי הגויים יותר טובים אולי הם בעצם הדבר הנכון
אלה שאלות שהטרידו את הדור שאחרי החורבן
ריב"ז וגם רבי נחוניא בן הקנה לא מזלזלים בחסד של אומות העולם אם הם יעשו צדקה מעולה אבל השאלה היא מה השאיפות שלהם