The God of Abraham, Yitzchak, and Ya'acov. Look at Shemot chapter 3 and think about its meaning in that context. What would that say about prayer?
וַיֹּ֩אמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹקִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹקֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹקֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר׃
And God said further to Moses, “Thus shall you speak to the Israelites: The LORD, the God of your fathers, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, has sent me to you:
This shall be My name forever,
This My appellation for all eternity.
This shall be My name forever,
This My appellation for all eternity.
Gadol Gibor, v'nora- look at Devarim 10:17 and context.
כִּ֚י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹקֵ֣י הָֽאֱלֹקִ֔ים וַאדושם הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃
For the LORD your God is God supreme and Lord supreme,-d the great, the mighty, and the awesome God, who shows no favor and takes no bribe,
Look at tractate Berachot 26b which discusses the three daily prayers. What is the conceptual difference between the two opinions? How might that relate to gadol, gibor, v'nora?
אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: תְּפִלּוֹת אָבוֹת תִּקְּנוּם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם.
The dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda with regard to the times beyond which the different prayers may not be recited is rooted in a profound disagreement, also manifest in a later amoraic dispute. It was stated: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The practice of praying three times daily is ancient, albeit not in its present form; prayers were instituted by the Patriarchs. However, Rabbi Yehoshua ben Levi said that the prayers were instituted based on the daily offerings sacrificed in the Holy Temple, and the prayers parallel the offerings, in terms of both time and characteristics.
Magen, koneh, el elyon - See Bereshit 14, especially towards the end. Why did chazal choose that story
וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃
He blessed him, saying,
“Blessed be Abram of God Most High,
Creator of heaven and earth.
“Blessed be Abram of God Most High,
Creator of heaven and earth.
Ozer, moshi'a, magen - See devarim 33:29. What relevance do you see to the first blessing?
אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּה' מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃ {ס}
O happy Israel! Who is like you,
A people delivered by the LORD,
Your protecting Shield, your Sword triumphant!
Your enemies shall come cringing before you,
And you shall tread on their backs.
A people delivered by the LORD,
Your protecting Shield, your Sword triumphant!
Your enemies shall come cringing before you,
And you shall tread on their backs.
ויאמר עוד אלקים אל משה. כלו' כשתזכיר את שמי להם אמור אלקי אברהם כי זה שמי וזה זכרי כשמזכירין שמי מיחדין אותו על אברהם יצחק ויעקב וכן יזכירו שמי לדורות:
"The more enrichment we get of our Amida, the better off we are. Let's open up this conversation"
Pesuke Dezimra, Shema => About God
Tefilla (Amida) => About humans, possibilities, needs, Rabbinic composition
Yakov Ben Yakar, Abudraham => Rabbinic composition is based upon Tanach, consistently recalled by Amida
First Beracha -- Avot: all three pray to God, and are responded to. So we come into this as members of a community of prayer. All language is in the plural, eventhough prayer is personal. Amida is therefore not about melech ha'olam, but about eloke avot. [Still: vechol hachayim yoducha sela] Halachically, the first blessing is the most important one
Space has siginificance, kedusha, we should not invade the space of someone in prayer
That is my name forever grants permission to address God
From meaningless work [bricks] to meaninful work [melechet machshevet in mishkan]
Lema'an shemo beahava. Ushmi lo noda lahem [they received the promis but not the fullfilment, they had fate in the promis] Lasoem et Shemo sham
Yishtabach shimcha la'ad malkenu -> the Name is very important in prayer
Moshe: We need your forgiving presence - Hasheem, defined as Eel Rachum veChanun [13 midot, ashree] == be'ahava
This God is the one placed among us
Pesuke Dezimra, Shema => About God
Tefilla (Amida) => About humans, possibilities, needs, Rabbinic composition
Yakov Ben Yakar, Abudraham => Rabbinic composition is based upon Tanach, consistently recalled by Amida
First Beracha -- Avot: all three pray to God, and are responded to. So we come into this as members of a community of prayer. All language is in the plural, eventhough prayer is personal. Amida is therefore not about melech ha'olam, but about eloke avot. [Still: vechol hachayim yoducha sela] Halachically, the first blessing is the most important one
Space has siginificance, kedusha, we should not invade the space of someone in prayer
That is my name forever grants permission to address God
From meaningless work [bricks] to meaninful work [melechet machshevet in mishkan]
Lema'an shemo beahava. Ushmi lo noda lahem [they received the promis but not the fullfilment, they had fate in the promis] Lasoem et Shemo sham
Yishtabach shimcha la'ad malkenu -> the Name is very important in prayer
Moshe: We need your forgiving presence - Hasheem, defined as Eel Rachum veChanun [13 midot, ashree] == be'ahava
This God is the one placed among us
Sneh at Sinai:
Fire represents revelation [not directly manifestated, ever changing]. Gods presence inheres in Israel. He is with us in our thorny situation, and he will ensure we will not be consumed by our problems
The fact that God is speaking here again is signficant [the last time was Yacob, Yacob, don't be afraid to go down to Egypt, the place in which God does not speak]
God introduces himself as Elokei Avraham, Yitschak, Ya'akov.
Moshe, you are truely the son of Avraham, the avot, their spiritual heir, but also the brother of all the bnei yisraeel. Ch3 is the possibillity of engaging God. In Ch6, he also becomes a son of the covenant
Biglal Avot Toshia Banim: both promise and merit
Semichat Ge'ula litfila, we should pray with the possibility that things can change, be turned around [ga'al yisra'eel]
Central thought with which you enter prayer: What is my task in life, what are my possibilities [don't think you're too young, ne'urai]
Fire represents revelation [not directly manifestated, ever changing]. Gods presence inheres in Israel. He is with us in our thorny situation, and he will ensure we will not be consumed by our problems
The fact that God is speaking here again is signficant [the last time was Yacob, Yacob, don't be afraid to go down to Egypt, the place in which God does not speak]
God introduces himself as Elokei Avraham, Yitschak, Ya'akov.
Moshe, you are truely the son of Avraham, the avot, their spiritual heir, but also the brother of all the bnei yisraeel. Ch3 is the possibillity of engaging God. In Ch6, he also becomes a son of the covenant
Biglal Avot Toshia Banim: both promise and merit
Semichat Ge'ula litfila, we should pray with the possibility that things can change, be turned around [ga'al yisra'eel]
Central thought with which you enter prayer: What is my task in life, what are my possibilities [don't think you're too young, ne'urai]
The Neder is very important in prayer. In the Bible, it is a conditional statement. Central neder is of Jacob at the Sulam.
Vehaya Hasheem li lelohim. If you will bring me back in peace, then you will be my God as well, not only the God of my fathers. All my sons will be included in the covenant, I build a house, my own community
I see myself as part of a tradition, but I also reflect at my own possibilities, purpose in life
Davka at Drisha. Force doesn't make community
Vehaya Hasheem li lelohim. If you will bring me back in peace, then you will be my God as well, not only the God of my fathers. All my sons will be included in the covenant, I build a house, my own community
I see myself as part of a tradition, but I also reflect at my own possibilities, purpose in life
Davka at Drisha. Force doesn't make community
וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹקִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃
Jacob then made a vow, saying, “If God remains with me, if He protects me on this journey that I am making, and gives me bread to eat and clothing to wear,
וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה ה' לִ֖י לֵאלֹקִֽים׃
and if I return safe to my father’s house—the LORD shall be my God.
Keneged Temidim -- is prayer a personal encounter/entreaty [pegi'ah] with God, or is it a fixed ceremony within an institutional framework [communial sacrifice rather than personal, two temidim sacrifices are moreover identical, Arvit would be obligatory according to personal model but not according two sacrificial model]
Drash: Avram continued to pray on behalf of Lot in the morning at the place where he had prayed before ==> makom kavu'a litfila, speaks to keviut of prayer. Abraham's character should be connected with this prayer, he is the one who initiates, who is at the beginning of prayer and beginning of the day ==> standing before God, vatakirehu la'amod lefanecha
Isaac went out to converse in the field. Play on "Siach hasedeh", that which grows in the field. Lifnot Arev: urgency, just before the day will end. Connection between Isaac and the field, "the smell of the field", deep connection with the Earth, God's creation. Integrating the prayer in our daily work, in the field. Repetition of prayer at Mincha, sense that something is still missing at the end of day. You can do more, go deeper. Isaac was not a chevreman, but deeply cared for those around him. Avram prayed for himself, Isaac for Rebecca. Rebecca did not get into the hands of Avimelech, Sarah did.
Jacob vayifga bamakom, violent urgency, colliding at the place. Confronting his flight from his brother, reflecting on his mission, returning to the sacred place. Shuva appears 7 times in the Amida. Jacob's life is about excile, praying when God is not manifestly present, requires great determination and faith.
Especially on Yom Kippur, all 5 prayers have their own character, own kaddish tune. What can we bring to the prayer?
Kabbalists still add Tikkun Chatsot, many things happening at night, kabbalists picking up on that
Drash: Avram continued to pray on behalf of Lot in the morning at the place where he had prayed before ==> makom kavu'a litfila, speaks to keviut of prayer. Abraham's character should be connected with this prayer, he is the one who initiates, who is at the beginning of prayer and beginning of the day ==> standing before God, vatakirehu la'amod lefanecha
Isaac went out to converse in the field. Play on "Siach hasedeh", that which grows in the field. Lifnot Arev: urgency, just before the day will end. Connection between Isaac and the field, "the smell of the field", deep connection with the Earth, God's creation. Integrating the prayer in our daily work, in the field. Repetition of prayer at Mincha, sense that something is still missing at the end of day. You can do more, go deeper. Isaac was not a chevreman, but deeply cared for those around him. Avram prayed for himself, Isaac for Rebecca. Rebecca did not get into the hands of Avimelech, Sarah did.
Jacob vayifga bamakom, violent urgency, colliding at the place. Confronting his flight from his brother, reflecting on his mission, returning to the sacred place. Shuva appears 7 times in the Amida. Jacob's life is about excile, praying when God is not manifestly present, requires great determination and faith.
Especially on Yom Kippur, all 5 prayers have their own character, own kaddish tune. What can we bring to the prayer?
Kabbalists still add Tikkun Chatsot, many things happening at night, kabbalists picking up on that
Two triads in first beracha:
Ha'eel: Gadol, Gibor, Nora -- oseeh mishpat yatom ve'almana [immitate God's concern for the marginalized] parallel in Nishmat: matsil ani--mi yidme lach, ha'eel hagadol? Again at the end: Haeel (beta'atsumot uzecha), Hagadol, Hagibor, Hanora => preparation for first beracha. [Gemara: Bechol makom she'ata motsee Gedulato, motsee Anavuto]
Eel Elyon, Mageen Avraham, Konei Hakol (vs Konei Shamayim va'arets in Mageen Avot)
Main Story on YK is the Golden Calf, and Moshe's entreaty for forgiveness.
RH: binding of Isaac.
Now, why is the most important blessing daily based on Malchitsedek?
First occurrence of Baruch, applying to both Avraham and God/Konei Shamayim Va'arets, Koheen performing ritual with bread and wine, ma'aseer. Rashi: brings together avot & (future) korbanot. Just before the pivotal Ch15 with the covenant with Abraham, much of the language is taken from Ch14 about Malchitsedek. Battle of 5 nobodies at the Dead Sea, against 4 great powers, that had defeated the actual powers in Kena'an. Abraham has now symbolically captured the land of Canaan, which leads to the covenant chapter.
Ch1 creation of all. Ch2 special within creation of all: garden of Eden. Abraham is taken to a replacement of the Garden of Eden: Canaan (ch12). Herewith fullfilled the will of the creator of heaven and earth. Therefore you are blessed to God, helping him fulfill his plan. So the first berachah ponders: what is my task in this world as Abaham's descendent? Now give me the resources to do it, give me the insight to do it. Besht: this however is not the goal, but the means. Now Blessed is he who helped you out. This is the language of Jacob as well: I want to do your will, but need some help. Even for Chana: I will train my child God willing to create a better world, help me.
Habocheer beamo yisraeel Be'Ahava. Mirror of love commanded of us in Shema. God's love here is demonstrated by teaching us Torah, and giving us commandments; love means granting responsibility. This reciprocivity is reflected in Lem'an Shemo be'ahava.
Happy learning!
Ha'eel: Gadol, Gibor, Nora -- oseeh mishpat yatom ve'almana [immitate God's concern for the marginalized] parallel in Nishmat: matsil ani--mi yidme lach, ha'eel hagadol? Again at the end: Haeel (beta'atsumot uzecha), Hagadol, Hagibor, Hanora => preparation for first beracha. [Gemara: Bechol makom she'ata motsee Gedulato, motsee Anavuto]
Eel Elyon, Mageen Avraham, Konei Hakol (vs Konei Shamayim va'arets in Mageen Avot)
Main Story on YK is the Golden Calf, and Moshe's entreaty for forgiveness.
RH: binding of Isaac.
Now, why is the most important blessing daily based on Malchitsedek?
First occurrence of Baruch, applying to both Avraham and God/Konei Shamayim Va'arets, Koheen performing ritual with bread and wine, ma'aseer. Rashi: brings together avot & (future) korbanot. Just before the pivotal Ch15 with the covenant with Abraham, much of the language is taken from Ch14 about Malchitsedek. Battle of 5 nobodies at the Dead Sea, against 4 great powers, that had defeated the actual powers in Kena'an. Abraham has now symbolically captured the land of Canaan, which leads to the covenant chapter.
Ch1 creation of all. Ch2 special within creation of all: garden of Eden. Abraham is taken to a replacement of the Garden of Eden: Canaan (ch12). Herewith fullfilled the will of the creator of heaven and earth. Therefore you are blessed to God, helping him fulfill his plan. So the first berachah ponders: what is my task in this world as Abaham's descendent? Now give me the resources to do it, give me the insight to do it. Besht: this however is not the goal, but the means. Now Blessed is he who helped you out. This is the language of Jacob as well: I want to do your will, but need some help. Even for Chana: I will train my child God willing to create a better world, help me.
Habocheer beamo yisraeel Be'Ahava. Mirror of love commanded of us in Shema. God's love here is demonstrated by teaching us Torah, and giving us commandments; love means granting responsibility. This reciprocivity is reflected in Lem'an Shemo be'ahava.
Happy learning!
שִׁמְךָ מֵעוֹלָם עוֹבֵר עַל פֶּֽשַׁע. שַׁוְעָתֵֽנוּ תַאֲזִין בְּעָמְדֵֽנוּ לְפָנֶֽיךָ בִּתְפִלָּה: תַּעֲבֹר עַל פֶּֽשַׁע לְעַם שָֽׁבֵי פֶֽשַׁע. תִּמְחֶה פְּשָׁעֵֽינוּ מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ:
Your Name was always the “forbearer of transgression,” give ear to our plea as we stand before You in prayer. Forbear the transgression of a people who repent [their] transgression; blot out our transgression from before Your eyes.
אַתָּה הִבְדַּֽלְתָּ אֱנוֹשׁ מֵרֹאשׁ, וַתַּכִּירֵֽהוּ לַעֲמוֹד לְפָנֶֽיךָ. כִּי מִי יֹאמַר לְךָ מַה תִּפְעַל, וְאִם יִצְדַּק מַה יִּתֶּן־לָךְ:
[Nevertheless], You have set man apart from the beginning, and recognized him [as worthy] to stand before You. For who could tell You what You should do, and even if he be righteous, what [benefit] does he give You?
(ז) לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק ה' בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל־הָעַמִּֽים׃ (ח) כִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת ה' אֶתְכֶ֗ם וּמִשׇּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא ה' אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃
(7) It is not because you are the most numerous of peoples that the LORD set His heart on you and chose you—indeed, you are the smallest of peoples; (8) but it was because the LORD favored you and kept the oath He made to your fathers that the LORD freed you with a mighty hand and rescued you from the house of bondage, from the power of Pharaoh king of Egypt.
לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹ֧א לְמַעַנְכֶ֛ם אֲנִ֥י עֹשֶׂ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י אִם־לְשֵׁם־קָדְשִׁי֙ אֲשֶׁ֣ר חִלַּלְתֶּ֔ם בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־בָּ֥אתֶם שָֽׁם׃
Say to the House of Israel: Thus said the Lord GOD: Not for your sake will I act, O House of Israel, but for My holy name, which you have caused to be profaned among the nations to which you have come.
וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
I will sanctify My great name which has been profaned among the nations—among whom you have caused it to be profaned. And the nations shall know that I am the LORD—declares the Lord GOD—when I manifest My holiness before their eyes through you.
כי מאהבת ה' אתכם בהיותכם זרע אוהביו וחושבי שמו:
כי מאהבת ה' אתכם, seeing that you are the seed of someone who loved Him and who was more familiar with His name than any member of any of the other nations.
(כא) הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ׃
(21) Pay heed to him and obey him. Do not defy him, for he will not pardon your offenses, since My Name is in him;
כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה׃
but look only to the site that the LORD your God will choose amidst all your tribes as His habitation, to establish His name there. There you are to go,
לשום את שמו. כמו אזכיר את שמי:
TO PUT HIS NAME THERE. Compare, Where I cause My name to be mentioned (Ex. 20:21).
מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכׇל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃
Make for Me an altar of earth and sacrifice on it your burnt offerings and your sacrifices of well-being, your sheep and your oxen; in every place where I cause My name to be mentioned I will come to you and bless you.
בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אֲשֶׁר אֶתֵּן לְךָ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁלִּי, שָׁם אבוא אליך וברכתיך – אַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ; מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִתַּן רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה בָאָה שָׁם, וְזֶהוּ בֵית הַבְּחִירָה, שָׁם נָתַן רְשׁוּת לַכֹּהֲנִים לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (סוטה ל"ח):
בכל המקום אשר אזכיר את שמי IN ALL PLACES WHERE I MENTION MY NAME — This means: where I will give you permission to mention My Proper Name, there אבא אליך וברכתיך I WILL COME TO THEE AND I WILL BLESS THEE — I will make My Shechina rest upon thee. From this you may learn that He did not give any permission to mention (pronounce) His Proper Name except in the place where the Shechina would come — and this is the Chosen House (another term for the Temple at Jerusalem). He gave permission to the priests to pronounce His Proper Name there whilst lifting up their hands to bless the people (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 20:21:3; Sotah 38a; and Rashi on Numbers 6:27).
בכל המקום אשר אזכיר את שמי. במקום שאין מזבח וקרבן. שם המקום מכשיר את האדם לקבל ברכת ה׳. ופי׳ אזכיר את שמי. לגמרא דילן ברכות דף ו׳ א׳ הוא במקום שעוסק בתורה (וכ״ה משנה אבות פ״ד) ועי׳ פרש״י שם. ולי נראה משום שכה״ת שמותיו של הקב״ה. והלומד בלילה שכינה כנגדו כדאיתא במס׳ תמיד. נמצא גורם שהקב״ה מזכיר באותו מקום את שמו. ובתלמוד ירושלמי שם פ״ד ה״ד. צריך אדם להתפלל במקום מיוחד לתפלה מה טעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי. תזכיר את שמי אין כתיב כאן אלא אזכיר פי׳ אני זכור תמיד. ולפי הפשט משמעות אזכיר שאתן רשות או אצוה להזכיר שמי. היינו עשרה מישראל שרשאין לומר שם דבר שבקדושה כדאיתא במגילה פ״ג מדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. ובמקום הזה שכינתא קדמא ואתיא כדאיתא ברכות שם והיינו דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי. שם אבוא אליך וברכתיך ועי׳ בס׳ דברים ח׳ ג׳ בפי׳ הכתוב כי על כל מוצא פי ה׳. והנשיא ר״א בס׳ הגיון הנפש פי׳ מן הענין אשר אזכיר בו את שמי מהענין ההיא אבוא אליך ברכתי ומכאן ראיה שהאדם חייב לברך על כל דבר ולתת שבח לקונו מעין הדבר ההוא. והנה הבטיח הקב״ה שהברכות יגיע מפי ה׳ בעצמו כ״י ולא ע״י אמצעי. ואע״ג דפעולת השפע באה ע״י המאורות וכדומה. מ״מ אין אלו אלא כשליח ליתן לאדם. שאין השליח עושה דבר אלא המצוה ליתן. והנראה שכל פרשה זו הוא ביאור והוספה על דבור הראשון של הקב״ה. אנכי ה׳ אלהיך. וביאר תחלה היאך באה השגחת ה׳ עליך. ואח״כ בא ביאור והוספה למה שאמר עוד אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ונתבאר שהוא יציאה מקומית שהוציאנו מאדמה טמאה שלא היה אפשר להגיע למעלת קדושה. ע״ז בא להוסיף ההבדל בין אדמת מצרים לאה״ק. דבמצרים לא היה מזבח אדמה כלל אפילו בשעה שנצטוינו להקריב פסח לא היה כמו פסח דורות שנזרק הדם על מזבח אדמה. אבל במצרים לא היה אלא משקוף ושתי המזוזות במקום ג׳ מזבחות והיינו משום שהיתה אדמה טמאה. וביאר עוד הבדל וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך לא כמו במצרים שלא היה אפשר להקריב אלא פסח שאינו בא לרצות. ולא שלמים ועולות המרצין. אבל לדורות בא״י וזבחת גם עולות גם שלמים. שהמה באים להשפיע ברכה כל א׳ לפי ענינו. כמו שכתבנו לעיל בפסוק ויקח יתרו עולה וזבחים:
בכל המקום אשר אזכיר את שמי: שאקבע לך להזכיר את שמי שאצוך לבנות לי שם מזבח ולהתפלל שם לפני ולתת תודה לשמי, וזה הוא ענין הזכרת שם האל, כאשר מצאנו לבד בך נזכיר שמך (ישעיה כ "ו י"ג), ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר (תהלים כ' ח').
אשר אזכיר. אשר תזכיר לא נאמר אלא אשיר אזכיר, מכאן שצריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה.
[בבית הכנסת, ומפרש אשר אזכיר, בכל המקום אשר אתן להזכיר את שמי, דהיינו בבית המיוחד לתפלה, וצ"ל דסמיך אדרשת הבבלי ברכות ו' א' בענין זה בפסוק אלקים נצב בעדת אל (תהלים פ"ב) היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומבואר עוד בירושלמי כאן דגם בבהכ"נ גופיה צריך ליחד מקום, וקשה מזה על תר"י בסוגיא דברכות שם שכתבו מפורש לא כן, ועי' באו"ח סי' צ' סי"ט ובס' דברי שלום ואמת חלק או"ח סי' ה'] (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד)
בכל המקום וגו'. בכל המקום סלקא דעתך , אלא מקרא מסורס הוא, בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבא אליך – בבית הבחירה.
[נראה דמדייק לשון אזכיר שהוא בנין הפעיל והול"ל אשר אזכור, ונ"מ בזה שאין הכהנים הוגים את שם המפורש רק בבית הבחירה ובגבולין מזכירין, ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש גם במקדש מפני שלא זכו עוד לגלוי שכינה כדאיתא ביומא ל"ט ב'.]
(סוטה ל"ח א')
אבוא אליך וברכתיך. מניין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.
[פירש"י אזכיר את שמי, אשר יזכר שמי על מצותי ודברי, עכ"ל. ומכאן ראיה דהשמות מפסוקים הבאים בתלמוד לרגל הלמוד מותר להזכירם מפורש, דהא הכא קאי על הלומד ובכ"ז הוא מזכיר את השם. ומה שאמר אפי' אחד, לכאורה אינו מבואר מה הרבותא בזה ומה יגרע אחד משנים. ונראה משום דעיקר קיום הלמוד הוא כשלומדים בחבורה וקבוץ כמ"ש בתענית ז' א' עה"פ (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלוא כה דברי כאש, למה נמשלו דברי תורה לאש, מה אש אינו דולק עץ יחידי אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידות, ועוד שם מאמרים מענין זה, וא"כ הו"א דהלמוד של יחיד אינו חשוב כלל לפני הקב"ה, קמ"ל דאפ"ה שכינה עמו. ועי' מש"כ במעלת הלמוד בחבורה לעיל בפסוק וידבר אלקים את כל הדברים האלה]
(ברכות ו׳ א׳)
הוֹדוּ לְמָגֵן אַבְרָהָם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְצוּר יִצְחָק, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
הוֹדוּ לְאַבִּיר יַעֲקֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
O give thanks unto the Shield of Abraham; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Rock of Isaac; For his mercy endureth for ever.
O give thanks unto the Mighty One of Jacob; For his mercy endureth for ever.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״. ״וַאֲבָרֶכְךָ״, זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי יִצְחָק״. ״וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ״, זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי יַעֲקֹב״.
Rabbi Shimon ben Lakish said with regard to God’s blessing of Avraham: “And I will make of you a great nation, and I will bless you, and I will make your name great, and you will be a blessing,” (Genesis 12:2). “And I will make of you a great nation”; this is fulfilled in the opening of the first blessing of the Amida, as Jews say: God of Abraham. “And I will bless you”; this is fulfilled when they say: God of Isaac, as it is a blessing for a father when the name of his son is eternalized. “And I will make your name great”; this is fulfilled when they say: God of Jacob.
יָכוֹל יְהוּ חוֹתְמִין בְּכוּלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״. בְּךָ חוֹתְמִין, וְאֵין חוֹתְמִין בְּכוּלָּן.
One might have thought that Jews should conclude the first blessing of the Amida prayer with the names of all the forefathers; therefore the verse states: “And you will be a blessing,” i.e., with you, Avraham, they will conclude the blessing, and they will not conclude with a mention of all of the forefathers. This is why the first blessing of the Amida prayer ends: Shield of Avraham.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים אָבוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים״. וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים גְּבוּרוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעוֹז״. וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים קְדוּשּׁוֹת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבוּ לַה׳ כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה׳ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ״.
The Gemara proceeds to explain this order: The Sages taught in a baraita: From where is it derived that one says the blessing of the Patriarchs, the first blessing of the Amida? As it is stated: “Ascribe to the Lord, mighty ones” (Psalms 29:1), which means that one should mention before the Lord the mighty ones of the world, i.e., the Patriarchs. And from where is it derived that one then says the blessing of mighty deeds? As it is stated in the continuation of that verse: “Ascribe to the Lord glory and strength” (Psalms 29:1). And from where is it derived that one then says the blessing of holiness? As it is stated in the next verse: “Give to the Lord the glory due to His name; worship the Lord in the beauty of holiness” (Psalms 29:2).
הבו לה' - הזכירו לפניו את אילי הארץ:
הבו לה' כבוד שמו - סיפיה דקרא בהדרת קודש:
ברכה ראשונה והיא אבות תניא מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנא' הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו ופותחים באלהי אברהם דאמר ריש לקיש ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן והיא פותחת וחותמת בברוך מפני שהיא ברכה ראשונה והאחרות כולן הוו ברכה הסמוכה לחברתה הילכך אין פותחות בברוך ואע"פ שאין מלכות בפתיחה י"א אלהי אברהם הוי כמו מלכות שאברהם המליך אותו על כל העולם שהודיע מלכותו ואלהותו לכל באי העולם וי"א האל הגדול הגבור והנורא הוי כמו מלכות דלאו דוקא לשון מלכות בעינן כדאמרינן בפ"ב דר"ה (לב:) שמע ישראל הוי מלכות. וכשאומר ברוך אתה ישחה דתניא אלו ברכות ששוחין בהן באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה שלא יבואו לעקור תקנת חכמים שלא יאמר כל אחד אשחה בכל מקום שארצה ונמצא שאין כאן תקנת חכמים ודוקא בתחילת הברכות וסופן אבל באמצעיתן יכול לשחות הילכך אותם שנוהגין לשחות בראש השנה ובי"כ כשאומרים זכרנו ומי כמוך צריכין לזקוף כשיגיעו לסוף הברכה א"ר תנחום אמר ריב"ל המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליותיו שבשדרה פי' שיהיו בולטין הקשרים שבפרקי חוליותיו עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו פירש"י שיכרע עד שיראה ב' קמטים אחד למעלה מן הלב ואחד למטה וכרוחב איסר ביניהם. ורבינו האי פירש שיכוף ראשו כאגמון שאז רואה איסר שמונח כנגד לבו ולא שישחה גופו וראשו זקוף רבי חנינא אומר כיון שנענע בראשו שוב אינו צריך אמר רבא והוא דמצער נפשיה פירוש שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו ואינו יכול כגון שהוא חולה או זקן וכשיזכיר ה' יזקוף דאמר רבא בר חיננא סבא משמיה דרב כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם מ"ט אמר שמואל דכתיב ה' זוקף כפופים רב ששת כי כרע כרע כחיזרא וכי זקיף זקיף כחויא פירש"י כחיזרא כשבט שביד האדם שהאדם חובטו כלפי מטה בפעם אחת כך יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תראה עליו כמשוי כמו הנחש כשהוא זוקף מגביה הראש וזוקף מעט מעט ורבינו האי ז"ל פי' חיזרא הוא אחד ממיני הקוצים וראשו כפוף וכן יכרע שלא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף וזהו שפירש בפירושו שיראה איסר כנגד לבו. האל הגדול הגבור והנורא אין להוסיף עליו כדאיתא בפרק אין עומדין ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר העזוז היראוי האמיץ החזק א"ל סיימתיה שבחא דמרך השתא הנך תלתא אי לאו דאמרן משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו לא הוה אמרי להו ואת אמרת כולי האי פי' כשמפליג לומר מראה דבריו שהגיע לתכלית השבח הילכך אין לומר אלא כמו שאמרו הראשונים ופירש ר' יצחק ז"ל דוקא בתפלה קאמר שאין לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות אבל בינו לבין עצמו לית לן בה אבל מדברי הרמב"ם יראה שאסור בכל ענין שכתב מי שאומר בתחנוניו מי שריחם על קן ציפור וכו' וכתב אחר כן וכן לא ירבה בכינויין של שם כגון שיאמר האל הגדול הגבור והנורא החזק והאמיץ העזוז שאין כח באדם להגיע עד סוף שבחו משמע שמפרש אותו בתחנונים דומיא דההיא דקן ציפור והכי מסתבר לפי הטעם שאין לחלק בין תפלה לתחנונים. וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו תקנו להזכיר חסדי אבות אצל הגאולה לומר שאף אם תמה זכות אבות גאולתו לעולם קיימת שהרי הבטיח בה בשמו הגדול וכאשר שמו קיים לעולם ולעולמי עולמים כך גאולתנו לעולם קיימת וה"פ זוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ואף אם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם ומראש השנה עד יוה"כ מוסיפין באבות זכרנו ובגבורות מי כמוך ודין חזרתם אם טעה בהם יתבאר במקומה בעז"ה. לשון אחי ה"ר יחיאל ז"ל דורשי רשומות הם חסידי אשכנז אשר היו שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפלות והברכות וכנגד מה נתקנו אמרו שבג' ברכות הראשונות יש ק"ז תיבות לפי שיסודן ממזמור הבו לה' בני אלים ובו צ"א תיבות ומן הפסוק כי בראותו ילדיו כדאיתא בפ"ב דמגילה (יז:) מה ראו לומר בינה אחר קדושת השם דכתיב כי בראותו ילדיו וגו' עד והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה ובו ט"ז תיבות הרי ק"ז וברכה ראשונה יש בה מ"ב תיבות ולא נתגלה לי טעמם ואקח מן הבא בידי עד שיודע ויכולני לומר כנגד ואעשך לגוי גדול (בראשית יב) שיסודו ממנו ובו ח' תיבות וכנגד ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (שם יד) שמשם בא זה המטבע ובו תשעה תיבות וכנגד כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (שם יח) וזה הוא וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם וגו' ויש בו כ"ה תיבות הרי מ"ב ועוד יכולני לומר כנגד פסוק אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' (שם טו) שמשם הוסד מגן אברהם ויש בו י"ט תיבות וכנגד ואברהם היה יהיה לגוי גדול וגו' ויש בו י"א תיבות וכנגד הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם וגו' (ישעיה נא) שיש בו י"ב תיבות הרי מ"ב וכנגד שם מ"ב שפירשתי אותו על האבות ולכן אות הראשונה של ברכה ב' והאחרונה מ' הרי מ"ב:
וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
I will make of you a great nation,
And I will bless you;
I will make your name great,
And you shall be a blessing.
And I will bless you;
I will make your name great,
And you shall be a blessing.
זהו שאומרים אלהי אברהם. פירוש דהכי משמע מקרא לפי שאין אומרים אלהי אלא על רבים כמו אלהי ישראל (להלן לג כ) אלהי העברים (שמות ג יח) אלהי העמים (דברים ו יד) אבל על יחיד אין אומרים אלהי שלא מצינו בשום מקום שנכתב על יחיד אלהי לכך אמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול ר"ל שאתה תהיה כמו גוי גדול ואומרים עליך אלהי אברהם כמו על גוי גדול ומפני שמלת ואברכך מורה על תוספות ברכה אמרו שאף בנו יזכה לאותה ברכה שאמר עליו אלהי יצחק ולפי שמלת ואגדלה שמך מורה עוד על תוספות גדולה אמרו שאף בן בנו יזכה לאותו מעלה שיאמרו אלהי יעקב והא דתלי זה בהליכתו לא"י ולא בחוץ לארץ י"ל משום דאמרי' (כתובות קי:) כל הדר בחו"ל כאילו אין לו אלוה ולכך אין לו ליחיד לומר אלהי אברהם אלא כשילך לא"י וק"ל. דבר אחר ואעשך לגוי גדול וכו' דלפי פירושו היה לו לומר והיה מבורך שקאי על אדם המברך לכן פי' ד"א וכו' ואגב זה פי' חיבור הפסוק ומה שכתב והיה ברכה והיה בגי' שם של ד' כלומר בך יהא החתימה שאומרים בא"י מגן אברהם. [מהרש"ל]:
This is when we say: “God of Avraham.” The verse implies this explanation, since only about a multitude is it said, “God of.” For instance, it says, “God of Israel” (33:20), “God of the Hebrews” (Shemos 3:18) and “the gods of the peoples” (Devarim 6:14). The Torah never says “God of” about an individual. Accordingly, Hashem told Avraham: “I will make you into a great nation” — you will be as a great nation, since they will say about you “God of Avraham.” And since “I will bless you” connotes additional blessing, it means that also Avraham’s son will be so blessed, that they will say “God of Yitzchok.” And since “I will make your name great” connotes further greatness, it means that also Avraham’s grandson will be so blessed, that they will say “God of Yaakov.” The reason this blessing was dependent on his traveling to Eretz Yisrael, and he could not receive this blessing outside of the Land [of Yisrael], is because it says in Kesubos 110b: “Anyone who lives outside the Land [of Yisrael] is considered as if he has no God.” Therefore, “God of Avraham” could not be said unless he traveled to Eretz Yisrael. Rashi offers this alternate explanation, [about the Shemoneh Esrei,] because according to the [first] explanation, the verse should say והיה מבורך [rather than והיה ברכה] — as the verse is speaking about the one who offers blessings. Thus Rashi gives the alternative explanation [in which the verse speaks about the blessing itself]. Then Rashi goes on to explain the whole verse accordingly. And Rashi’s explanation of והיה ברכה [is based on] the gematria ofוהיה , which is the same as that of י-ה-ו-ה. It hints that only with mention of Avraham do we conclude the [first] blessing [of the Shemoneh Esrei] and say: ברוך אתה ה' מגן אברהם. (Maharshal)
כי שמי בקרבו ואין לאל ידו למחול על כבודי:
כי שמי בקרבו, and G’d does not have the power (right) to waive the honour which His angel is entitled to.
לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃
As befits Your name, O LORD,
pardon my iniquity though it be great.
pardon my iniquity though it be great.
למען שמך יהוה שנקרא שמך טוב וסלח
למען שמך ה׳. המורה על הרחמים:
כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו אף כי שמי בקרבו לא ישא לפשעכם. דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא, כי מנשה הבכור, כי מלאו מחשכי ארץ.
כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, “for he has no authority to forgive your deliberate sins, as My Name is within him.” G-d means that even though he (that angel) is a celestial creature, and therefore Divine, He cannot “forgive” any trespass against Him. Another place in the Bible where we encounter a similar thought is Psalms 25,11, למען שמך וסלחת לעוני כי רב הוא, “as befits Your name, o Lord, pardon my iniquity.” Other examples of “irregularities” in treatment, are Genesis 48,14, where Yaakov insisted in giving preferential treatment to Ephrayim although Menashe was the firstborn. Another example is found in Psalms 74,2021: הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאום חמס וגו', “Look to the covenant, for the dark places of the land are full of the haunts of lawlessness. Let not the downtrodden turn away disappointed, let the poor and needy praise Your name.” [Here the people ask to be promoted instead of being demoted. Ed.]
כי לא ישא לפשעכם: אעפ"י שהוא עָנָו וסבלן, אין הסליחה בידו, ואם תקניטוהו אני אענוש אתכם, כי חייבים אתם לשמוע בקולו מפני ששמי בקרבו ומאתי כל דבריו.
שמי: אלהותי, ע"ד הנה שם ה' בא ממרחק (ישעיה ל' כ"ז).
(יב) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ה' רְ֠אֵ֠ה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃
(12) Moses said to יהוה, “See, You say to me, ‘Lead this people forward,’ but You have not made known to me whom You will send with me. Further, You have said, ‘I have singled you out by name, and you have, indeed, gained My favor.’
(יז) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃
(17) And יהוה said to Moses, “I will also do this thing that you have asked; for you have truly gained My favor and I have singled you out by name.”
ואתה אמרת ידעתיך בשם. הִכַּרְתִּיךָ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם בְּשֵׁם חֲשִׁיבוּת, שֶׁהֲרֵי אָמַרְתָּ לִי הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן וְגוֹ' וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם (שמות י"ט):
ואתה אמרת ידעתיך בשם YET THOU HAST SAID, I HAVE KNOWN THEE BY NAME — I have distinguished you from all other human beings by a characteristic (שם) which shows my importance in Thy eyes, for, see, Thou hast said to me, (Exodus 19:9) “Behold, I come unto thee in a thick cloud etc.… and also in thee they shall believe for ever”.
רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃
See, I have singled out by name Bezalel son of Uri son of Hur, of the tribe of Judah.
קראתי בשם: ענין בחירה, וכן תרגם אונקלוס דרביתי, כמו קראתי בשמך לי אתה (ישעיה מ"ג א').
(כז) וַיְהִ֨י בַֽצׇּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹקִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃
(27) When noon came, Elijah mocked them, saying, “Shout louder! After all, he is a god. But he may be in conversation, he may be detained, or he may be on a journey,-e or perhaps he is asleep and will wake up.”