פורים משולש הופיע במקור בשאלה

תוכן עניינים

  • תשובה
  • מקורות

אדר תשפ"א

שאלה

מהן הלכות פורים משולש?

תשובה מאת הרבנית רחל וינשטיין

השנה י”ד אדר, שבו חוגגים פורים ברוב קהילות ישראל, יחול ביום שישי. ט”ו אדר, שושן פורים, בו חוגגים פורים בירושלים ובשאר הערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון, יחול בשבת.

פורים כזה מכונה פורים משולש מפני שישנם מרכיבים שונים של החג שנפרשים על פני שלושה ימים.

כך כותב השולחן ערוך בעניין פורים כזה:

“יום ט”ו שחל להיות בשבת, אין קורין המגילה בשבת, אלא מקדימים לקרותה בערב שבת. וגובים מעות מתנות עניים ומחלקים אותם בו ביום. וביום שבת מוציאים שני ספרים, ובשני קורין “ויבא עמלק”, ואומרים “על הנסים”. ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשבת.” (שולחן ערוך אורח חיים תרפ”ח)

הדין בערים הנחשבות מוקפות חומה

לפי פסיקת השולחן ערוך בירושלים ובשאר הערים הנחשבות מוקפות חומה יש:

*לקרוא מגילה ולחלק מתנות לאביונים ביום שישי.

*סעודת הפורים יש לאכול ביום ראשון, וכן חלוקת משלוחי מנות תיעשה גם כן ביום ראשון כי משלוחי מנות נסמכו לסעודת פורים.

*בשבת עצמה ישנה קריאת התורה המיוחדת לפורים ויש להוציא שני ספרי תורה. באחד קוראים את פרשת השבוע ובשני קוראים את הקריאה הנהוגה בפורים.

*תפילת על הניסים נאמרת רק בשבת אך אם אמר בטעות ביום שישי אין מחזירין אותו (משנה ברורה סקי”ז), יש הנוהגים להוסיף על הניסים ב”הרחמן” בברכת המזון של סעודת פורים (הרב מרדכי אליהו מביא מנהג זה).

הדין בערים שאינן מוקפות חומה

לאלו המתגוררים מחוץ לערים מוקפות חומה פורים השנה הוא ביום שישי.

*משתה ושמחה: ישנם שני מנהגים בנוגע לזמן אכילת סעודת פורים שחל ביום שישי. שני מנהגים אלו מופיעים בבית יוסף.

לפי המנהג הראשון יש לאכול את סעודת פורים מבעוד יום כאשר חל פורים בערב שבת כך פוסק הרמ”א:

“וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת “(רמ”א על שולחן ערוך תרצ”ה סעיף ב’)

מנהג נוסף הנזכר בבית יוסף הוא לאכול את הסעודה סמוך לשבת ולחבר את סעודת פורים עם סעודת השבת.

יש הנוהגים כך מלכתחילה ויש שאומרים אין לנהוג כך אלא בדיעבד. (המאירי נהג כך לכתחילה – מאירי כתובות ז’ א’).

נראה שמלכתחילה יש לאכול את הסעודה בבקר כפסיקת הרמ”א.

*מי שנאנס או שבוחר לאכול סעודתו בסמוך לשבת יתפלל תחילה תפילת מנחה, כבכל שנה, (רמ”א תרצ”ה,ב) לאחר מכן יתחיל בסעודת פורים. כחצי שעה לפני שקיעה מקבלים את השבת בהדלקת נרות שבת, פורסים מפה על החלות, ומקדשים על היין קידוש של שבת.

*מכיוון שאם שתו יין בסעודה, כבר נאמרה ברכת בורא פרי הגפן בסעודת פורים, מדלגים על בורא פרי הגפן בקידוש. לאחר קידוש ממשיכים בסעודה.

*ישנה מחלוקת האם לאחר קידוש יש לברך שוב המוציא. נראה שיש לנהוג כדעה שאין מברכים המוציא בשנית מפני שמדובר בספק ברכות, ובספק ברכות יש להקל. (רי”ף פסחים י”ט ע”ב סובר שיש לברך, הרז”ה חולק וכן משמע מהרמב”ם הלכות שבת כ”ט י”ב שסובר כרז”ה).

יש להקפיד לאכול כמות של כביצה לחם לאחר הקידוש או לפחות כזית כדי לצאת ידי חובת סעודת שבת. יש האומרים שיש לומר בברכת המזון של סעודה זו יש לומר “רצה” “ועל הניסים” (המאירי ומגן אברהם תרצ”ה ט’ – לפי המגן אברהם זה רק במקרה שעוד לא התפלל ערבית) לדברי ערוך השולחן יש לנהוג כך רק במצב שבו הכניסו שבת מוקדם ויש עדיין אור בחוץ אבל אם הכניסו שבת וכבר הגיע לילה אז לא יאמרו על הניסים (עיין ערוך השולחן אורח חיים תרצ”ה י”א שאומר המג”א מצטט מרדכי אבל במרדכי מדובר דווקא במקרה שקיבלו שבת מוקדם). ויש אומרים שאין לומר על הניסים בסעודה זו (משנה ברורה תרצ”ה ט”ו), לפי דעה זו ניתן לומר על הניסים בסוף ברכת המזון עם ברכות “הרחמן.”

*תפילת ערבית – לאחר הסעודה.

(המקור לדין פורס מפה ומקדש בפסחים בפסחים ק, א, ומבואר בשו”ע אורח חיים רעא, ד)

ונשמרתם מאד לנפשותיכם

השנה, יחד עם המורכבות של פורים משולש ישנה מורכבות נוספת, ישנה אורחת שמסרבת להניח לנו. הקורונה. ויחד עימה אתגריה ומגבלותיה.

מגבלות הקורונה עשויות להשפיע על התפילות בציבור וקריאת מגילה, שבימים כתקונם יש לשמוע אותה ברוב עם. אך כשאין ברירה אפשר לקוראה לבד (שולחן ערוך או”ח תר”צ י”ח).

יתכן שהשנה ניאלץ לערוך קריאות מגילה בצורות שונות ומגוונות בהתאם להוראות משרד הבריאות המתעדכנות חדשים לבקרים.

בנוסף, יתכן ויהיה כדאי לתת משלוחי מנות ובהם מצרכים קנויים ולא מעשה בית.

העיקר – יחד עם הרצון לקיים את מצוות החג כראוי, להישמע להוראות ולנהוג בזהירות מחשש פיקוח נפש.

בתפילה לגאולה שלימה, פורים שמח, רפואה לכל החולים ובריאות איתנה לכל הבריאים.

הרבנית רחל וינשטיין מתגוררת בתקוע. מחנכת באולפנת ראש צורים, בוגרת תוכנית הלכתא במתן ויועצת הלכה. עונה על שאלות בקהילה ומחוץ לה בנושאים הלכתיים מגוונים. מדריכה כלות, מכשירה מדריכות כלות ומעבירה שיעורים במסגרות שונות.


יש לך שאלה הלכתית? https://bit.ly/ask-shayla

מקורות

(ו) יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשב' אלא מקדימים לקרותה בערב שבת וגובים מעות מתנו' עניים ומחלקים אותם בו ביום וביום שבת מוציאין שני ספרים ובשני קורין ויבא עמלק ואומרים על הנסים ואין עושין סעודת פורים עד יום אחד בשב':

(6) 6. If the 15th falls on Shabbat, we do not read the Megillah on Shabbat. Rather, we arrive early to read it on Friday and we collect money for gifts to the poor and distribute them on Friday. And on Shabbat, we take out two Torah scrolls and in the second we read "And Amalek came". We say Al HaNisim and we do not make a Purim feast until the day after Shabbat.

וכשחל פורים ביום ששי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים)

...When Purim falls out on Friday, they should have the meal in the morning because of honor for the Sabbath (Minhagim).

(ב) וכן הכפרים הנראים עמהם אפילו אינם סמוכים כגון שהם בהר או שסמוכים להם אפילו אינם נראים עמהם כגון שהם בעמק ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל ובשושן אע"פ שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורים בחמשה עשר הואיל ונעשה בו הנס:

(2) 2. And likewise the cities which are visible to them even though they are not adjacent to them; for example, they are on a mountain. Or they are adjacent to them even though they are not visible to them; for example when they are in a valley. This is provided they are not farther than a mil. And Shushan, even though it was not surrounded by a wall from the days of Joshua, reads on the 15th [of Adar] since this is where the miracle occurred.

(ב) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי: הגה וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל) ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואין להתענות בפורים מלבד תענית חלום וע' לעיל סי' תקס"ח וסי' תק"ע. יש נהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון (מהרי"ל) ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וערבית יתפלל בלילה ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול ורוב הסעודה צריך להיות ביום (מנהגים) ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו וכשחל פורים ביום ששי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים) ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (ת"ה) יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל (כל בו) . טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ושמחה ודרשינן אורה זו תורה (מהרי"ב) וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים בי"ד וט"ו (מנהגים) וכן נהגו ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים פטור מלשלם (ת"ה סי' ק"י) וע' בח"מ בדיני נזיקין :

(2) 2. One is obligated to be intoxicated on Purim to the point where he does not know [the difference] between "accursed is Haman" and "blessed is Mordechai". RAMA: Some say it is not necessary to become drunk so much, but rather to drink more than he is used to (Kol Bo), and to fall asleep, and while he sleeps he does not know [the difference] between "accursed is Haman" and "blessed is Mordechai" (Maharil). [There is no difference on Purim] between one who has more and one who has less, as long as his heart is directed to heaven. One should not fast on Purim, except for a fast for a [bad] dream, and see earlier Siman 568 and Siman 570. There are those who have the custom to dress in Shabbat/Yom Tov clothes on Purim, and that is correct (Maharil). We have the custom to make the Purim meal after the afternoon prayer, and pray the evening prayer at night. We pray the afternoon prayer while most of the day remains, and most of the meal needs to be during the day (Minhagim). And it should not be like those who have the custom to start close to evening, and most of the meal happens during the night of the 15th. When Purim falls out on Friday, they should have the meal in the morning because of honor for the Sabbath (Minhagim). And one who wants to [have his meal] every [Purim] in the morning is allowed to (T"H). Some say that there is [significance] to eating seeds on Purim as a remembrance for the seeds that Daniel and his friends ate in Babylonia (Kol Bo). It is good to delve a bit in Torah before one begins the meal, and a support for that is (Esther 8:16) "The Jews had light and happiness...", which we learn out "radiance" - that's Torah (Mahariv). One is obligated to drink a little and be a little happy on two days, the 14th and the 15th (Minhagim), and so is the custom. And some say that if one causes damage to his fellow through his happiness on Purim, he is exempt from restitution (Terumat HaDeshen, Part I 110). And see Terumat HaDeshen Laws of Damages.

(יז) (יז) ואומרים על הנסים - בשבת ולא בע"ש [שבאמת לכרכין זמנם בט"ו ולא בי"ד ורק משום גזירה כנ"ל הצריכו לקרות המגילה בע"ש ומ"מ אם אמר אין מחזירין אותו] וכן אין מוציאין בו ס"ת ולעיירות אומרים עה"נ בי"ד ולא בט"ו ועיר מסופק אם היא מוקפת מימות יב"נ אומרים עה"נ בשני ימים:

ואם אכלה בלילה לא יצא מימרא דרבא שם ומפרש טעמא משום דימי משתה ושמחה כתיב כתב המרדכי בשם ראבי"ה שצריך לנהוג לילו (שבת) ויומו דומיא דקריאה והמחבר תמה עליו : כתוב בא"ח נהגו לאכול בליל פורים אחר התענית זרעונים זכר לזרעונים שהיו אוכלים בבית המלך דכתיב ויתנו לנו מן הזרעונים וכתב ה"ר אשר יש שנהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים וכתב ע"ש סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח י"מ כעין לילה שאין אבוקה כנגדו דרך שמחה וי"ט ונשאל רבינו האי מי שנשבע להתענות בפורים מהו והשיב אין כח במצות פורים לדחות שם שמים ואפשר לו לעשות סעודת פורים בלילה ויוצא י"ח וכתב עו"ש פורים שחל להיות בע"ש עבדינן סעודת פורים מבע"י ובלילה צריכים לקדושי וצריכי נמי למיטעם מידי בתר קידושא ויש שעושים סעודתם בבוקר והכל לפי המנהג בסימן תרפ"ח כתבתי כשחל יום ט"ו בשבת כרכים המוקפים אימתי עושים סעודת פורים. כתוב בתרומת הדשן שנהגו רוב העולם לעשות עיקר סעודת פורים בערבית ונמשכים בה עד הלילה ורוב הסעודה היא בלילה ונתן טעם לדבר ומ"מ כתב שהוא ורבותיו נהגו לעשות עיקר הסעודה בשחרית וכתב עוד שמצא בתשובה שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפי' שלא ברשות משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד ליל סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד אין בהם משום גניבה ולא גזילה ואין להזמינו לב"ד ואין חוששין עליו ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן ע"פ ז' טובי העיר עכ"ל. ונ"ל דהיינו לדידהו שהיו נוהגים הבחורים כך אבל אנו שלא נהגו כן אין חילוק בין פורים לשאר ימות השנה לענין זה :

(יב) מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וְהוּא בְּתוֹךְ הַסְּעֵדָּה פּוֹרֵס מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וּמְקַדֵּשׁ וְגוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הָיָה אוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְיָצָא הַשַּׁבָּת וְהוּא בְּתוֹךְ סְעֻדָּתוֹ גּוֹמֵר סְעֵדָּתוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל עָלָיו. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיָּה פּוֹסֵק וּמַבְדִּיל וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לִשְׁתִיָּתוֹ:

(12) [In a case of] one who was eating on the eve of Shabbat, and the day became sanctified upon him (Shabbat began) while he was in the midst of his meal: He should spread a tablecloth over his table, make Kiddush, finish his meal and then recite the Grace After the Meal. [And if] he was eating on Shabbat, and Shabbat went out while he was in the midst of his meal, he should finish his meal, wash his hands and recite the Grace After the Meal over a cup, and then recite Havdalah over it. And if he was in the midst of drinking, he should stop, recite Havdalah and then return to his drinking.

היכא דאתחיל ליה מקמי תשע שעות ואימשך ליה בסעודתיה עד דקדיש יומא פריס ליה למפה על השלחן ומקדש והדר גמיר ליה לסעודתיה דתניא מפסיקין לשבתות דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אין מפסיקין ומעשה ברשב"ג ור' יוסי ור' יהודה שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמר לו רשב"ג לרבי יוסי רצונך נפסיק וניחוש לדברי ר' יהודה חברנו אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב דברי בפני ר' יהודה עכשיו אתה מחבב דברי ר' יהודה בפני (אסתר ז׳:ח׳) הגם לכבוש את המלכה עמי בבית לא נפסוק שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יהודה דאמר מפסיק את סעודתו ועוקר את השלחן ומקדש ואה"כ גומר סעודתו ולא כרבי יוסי דאמר גומר סעודתו ואח"כ מקדש אלא פורס מפה ומקדש ואחר כך שרי המוציא וגמר לסעודתיה ומברך ברכת המזון תניא כותיה דשמואל ושוין שאין מביאין את השולחן אא"כ קדש ואם הביא פורס מפה ומקדש וה"מ לקדוש אבל להבדלה אינו מפסיק כדבעינן למימר לקמן והא דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה לומר שפורס מפה ומבדיל ואחר כך גומר סעודתו כדרך שהוא עושה בקדוש ליתא ואותן מי אדם שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קדוש יצאו ידי יין לא יצאו ושמואל אמר אף ידי קדוש נמי לא יצאו ורב למה ליה לקדושי בביתיה כדי להוציא בניו ובני ביתו ושמואל למה ליה לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים ידי חובתן דאכלי ושתו בבי כנישתא

אומר על הנסים. ואם שכח על הנסים בב"ה מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל (של"ה רש"ל בשם ר"י פולק מט"מ) ומ"מ דבריו צ"ע דאטו מי עדיף מתפלה דחובה היא ואפ"ה אין מחזירין אותו וכ"ש בב"ה ולכן נ"ל דאם כבר אכל סעודה א' ביום שוב אין מחזירין אותו, דהא אי בעי לא אכל יותר וכמ"ש ב"י סי' קפ"ח בשם התוספו' ע"ש ואף על פי שרש"ל לא כ' כן נ"ל מ"ש עיקר אליבא דהלכתא כי מדינא נ"ל דלעולם אין מחזירין אותו כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורי' ומצי למיפטר נפשיה בשא' מיני מטעמי', ולכן בנדון זה שאכל כבר פשיטא דאין להחזירו ולחוש לספק ברכה לבטל': ומ"כ במרדכי כתו' בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים עכ"ל ובמט"מ ובמנהגי' כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הניסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשו' סי' נ"ו לכן נ"ל דיברך ברכת המזון תחל' ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך ב"ה:

אומר "על הנסים" בברכת המזון בברכת הארץ, אחר "נודה לך" קודם "ועל הכל". ואם התחיל סעודתו ביום, ונמשכה עד הלילה – אומר "על הנסים", דבתר תחילת סעודה אזלינן. ויש אומרים שאין לאומרו, אבל המנהג כסברא ראשונה, שכן עיקר לדינא. אך אם התפלל ערבית באמצע הסעודה – נראה שלא יזכיר "על הנסים" בברכת המזון (וכן משמע במגן אברהם סוף סעיף קטן ט, בשם מטה משה, עיין שם). ויש אומרים שאפילו התפלל באמצע הסעודה – יאמר "על הנסים" בברכת המזון. ויש שעשה מעשה כן (שערי תשובה בשם יעב"ץ). ולעניות דעתי אינו כן. (ומה שכתב המגן אברהם שם בשם מרדכי על קלף – זהו בשבת, וכשאכלו קודם הלילה כמנהגם, כמו שכתב בתרומת הדשן סימן א, שאחר סעודת שבת היתה השקיעה, עיין שם.)

אומר "על הנסים" בברכת המזון בברכת הארץ, אחר "נודה לך" קודם "ועל הכל". ואם התחיל סעודתו ביום, ונמשכה עד הלילה – אומר "על הנסים", דבתר תחילת סעודה אזלינן. ויש אומרים שאין לאומרו, אבל המנהג כסברא ראשונה, שכן עיקר לדינא. אך אם התפלל ערבית באמצע הסעודה – נראה שלא יזכיר "על הנסים" בברכת המזון (וכן משמע במגן אברהם סוף סעיף קטן ט, בשם מטה משה, עיין שם). ויש אומרים שאפילו התפלל באמצע הסעודה – יאמר "על הנסים" בברכת המזון. ויש שעשה מעשה כן (שערי תשובה בשם יעב"ץ). ולעניות דעתי אינו כן. (ומה שכתב המגן אברהם שם בשם מרדכי על קלף – זהו בשבת, וכשאכלו קודם הלילה כמנהגם, כמו שכתב בתרומת הדשן סימן א, שאחר סעודת שבת היתה השקיעה, עיין שם.)

(טו) אומר עה"נ בבהמ"ז וכו' - ואם שכח לומר עה"נ י"א דמחזירין אותו וי"א דאין מחזירין אותו וספק ברכות להקל ודוקא בסעודה ראשונה שאוכל בו ביום אבל בסעודה שניה שאוכל אחר המנחה שקורין סעודת פורים וכבר אכל סעודה אחת ביום שוב אין מחזירין אותו לכו"ע אלא כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'. כשחל פורים בע"ש ומשכה סעודתו עד הלילה חייב להזכיר של עכשיו דהיינו רצה וא"כ איך יאמר על הניסים דהוי תרתי דסתרי וכיון דאין הזכרת עה"נ חמור כ"כ לכן יאמר רק של שבת. וכ"ז אפילו כשלא התפלל עדיין ובפרט אם התפלל מקודם בודאי אינו כדאי להזכיר אח"כ עה"נ בבהמ"ז וכדלקמיה:

(יח) מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר בעשרה קורים אות' ביחיד: הגה ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה [הגהות אשירי פ"ק טור סי' תרפ"ד] ואם קראו אותה בצבור ואיזה יחיד לא שמעה יכול לקרות אפילו לכתחלה ביחיד הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה [ב"י בשם א"ח] וכשהיחיד קורא אותה בזמנה צריך לברך עליה [ב"י]:

(18) 18. The Megillah [of Esther is read] on the 14th [of Adar in unwalled cities] and on the 15th [of Adar in waled cities], [and] one must make sure that [he is attending the Megillah reading among] a [congregation of at least] ten men. And if one cannot find [a congregation of] ten men, one may read it by himself. RAMA: It is uncertain if women are [legally counted as composing part of] a congregation of [at least] ten men [Hagahos Ashiri; Tur]. If [the Megillah] is read in a congregation [of at least ten men], and an individual happened to not hear the reading, he should read it on his own (even though ideally, one must seek a congregation of at least ten men), since [at least] it is being read in his city amongst a congregation [of at least ten men] [Beis Yosef in the name of Orach Chayim]. And when an individual (not amongst a community) reads it during the time [period when it is legally required], he must make a blessing (special blessing acknowledging the requirement of reading the Megillah) on it. [Beis Yosef]

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה לֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶלָּא פּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִידּוּשׁ כָּךְ מַפְסִיקִין לַהַבְדָּלָה. מַאי מַפְסִיקִין — לָאו לַעֲקִירַת שׁוּלְחַן? לָא, לְמַפָּה. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, אַיְיתוֹ תַּכָּא קַמֵּיהּ, פְּרַס מַפָּה וְקַידֵּשׁ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: (וְשָׁוִין) שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַשּׁוּלְחָן אֶלָּא אִם כֵּן קִידֵּשׁ, וְאִם הֵבִיא — פּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ.

Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one must interrupt one’s meal by removing the table entirely, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who ruled that one need not interrupt one’s meal at all. Rather, one must spread a cloth over one’s table and recite kiddush, after which he may continue his meal. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Taḥalifa bar Avdimi say that Shmuel said: Just as one interrupts for kiddush, so one interrupts for havdala? People eating a meal on Shabbat until after nightfall must interrupt their meal to recite havdala. The Gemara inquires: What is the meaning of the phrase: One interrupts? Is it not referring to removing the table? The Gemara answers: No, it is referring to spreading a cloth, which is sufficient for havdala as well. The Gemara relates: Rabba bar Rav Huna happened to come to the house of the Exilarch. His hosts were reclining for a meal, and the attendants brought a table before him so he could eat as well. Since Shabbat had already started, he spread a cloth over the food and recited kiddush. That was also taught in a baraita: And the Sages agree that one may bring the table only if he has already recited kiddush; and if one brought out the table before kiddush, he should spread a cloth over the food and recite kiddush.

(ד) אסור לטעום כלום קודם שיקדש ואפילו מים ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש ואם היו שותים יין תחלה אינו אומר אלא קידוש בלבד בלא ברכת היין ואח"כ מברך ברכת המוציא ואם אין לו יין ומקדש על הפת אינו מברך המוציא וי"א שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא:

(4) 4. It is forbidden to taste anything before one makes Kiddush [at night], even water. And even if one began eating while it was still day, he needs to stop eating, spread out a tablecloth [to set up the meal] and make Kiddush. And if they were drinking wine first, they only need to say the Bracha of Kiddush and not a Bracha on the wine. Afterward they will make a Bracha on the bread. And if he does not have wine, he can make Kiddush on bread, he need not make a Bracha on bread [because he has already been part of a meal where bread was eaten]. There are those who say that even if he makes a Bracha on wine, he also need not make a Bracha on the bread.

(יח) מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה ואם אי אפשר בעשרה קורים אות' ביחיד: הגה ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה [הגהות אשירי פ"ק טור סי' תרפ"ד] ואם קראו אותה בצבור ואיזה יחיד לא שמעה יכול לקרות אפילו לכתחלה ביחיד הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה [ב"י בשם א"ח] וכשהיחיד קורא אותה בזמנה צריך לברך עליה [ב"י]:

(18) 18. The Megillah [of Esther is read] on the 14th [of Adar in unwalled cities] and on the 15th [of Adar in waled cities], [and] one must make sure that [he is attending the Megillah reading among] a [congregation of at least] ten men. And if one cannot find [a congregation of] ten men, one may read it by himself. RAMA: It is uncertain if women are [legally counted as composing part of] a congregation of [at least] ten men [Hagahos Ashiri; Tur]. If [the Megillah] is read in a congregation [of at least ten men], and an individual happened to not hear the reading, he should read it on his own (even though ideally, one must seek a congregation of at least ten men), since [at least] it is being read in his city amongst a congregation [of at least ten men] [Beis Yosef in the name of Orach Chayim]. And when an individual (not amongst a community) reads it during the time [period when it is legally required], he must make a blessing (special blessing acknowledging the requirement of reading the Megillah) on it. [Beis Yosef]