Contents

  • Teshuva
  • Texts Referenced

Tevet 5781/January 2021

She'ela (Question)

A ceramic plate became non-kosher, and before we were able to have it koshered, it was mixed among other dishes from the same set and was now indistinguishable. What do we have to do with the set?

Teshuva (Answer) from Rabbanit Chanital Ofen

In this case, since the dish was ceramic and cannot be koshered even according to the more stringent opinions (such as the Tosfot) the dishes do not require koshering, as indicated in the Shulhan Arukh in section 102.

If the mixed dishes are made of material that can be koshered and the process does not involve significant financial loss or effort, the dishes should undergo the koshering process, based on the Taz. However, if the material cannot be koshered or if the process would require significant effort or incur financial loss, the dishes may be used without being koshered.

The following teshuva sets out the sources and arguments in detail and discusses the various ramifications that lead to our conclusion. Read on for a complete analysis of the question and answer.

The Law of Nullification (ביטול ברוב)

According to a concept in the laws of food mixtures, “one [item mixed] in two [others] is nullified in the majority” (Gittin 54b). This concept is repeated in several places throughout the Talmud, among others in Hulin 11a (and 98b), where the sugya clarifies that in a mixture of dry items of the same kind (מין במינו), such as a chametz matza mixed with non-chametz matzas before Pesach – the unkosher item is nullified in the majority. The Talmud explicates that this law of ruling based on the majority is derived from the pasuk in Shemot 23:2, אחרי רבים להטות; just as the minority position in a court is nullified in light of the majority, the minority of a non-kosher food item is nullified if it is in the majority of kosher food. The case you describe is a ‘dry’ mixture, and involves a plate that is identical to the others (מין במינו), and these are factors for leniency.

The Law of an item whose prohibition will eventually end – (דבר שיש לו מתירין)

There is one exception to the rule of nullification in the majority: the case of something which is currently prohibited, but the prohibition will end with time. If an item that falls under this category is mixed with other similar items, the prohibition is not nullified, since over time the prohibition will end without nullification. Until that time comes, the entire mixture is deemed prohibited. This law is called דבר שיש לו מתירין – ‘An item whose prohibition will eventually end.’

An item that falls under this halakhic category cannot be nullified even in a majority of one in a thousand (Beitza 3b; 39a), since it can be permitted in another way.

According to this rule, there is room to debate whether a dish that can be koshered is a דבר שיש לו מתירין: since the dish can be koshered through hagala in boiling water, perhaps its prohibited state is not nullified in a majority.

Can Porcelain be Koshered?

The application of this debate would depend on whether a ceramic plate can, in fact, be koshered. The Talmud states that an earthenware dish cannot be koshered, since the flavor becomes trapped in the dish and cannot be removed. This is derived from the pasuk in Vayikra 6:21, “the earthenware vessel in which it is cooked shall be shattered” (Avoda Zara 75b; Pesahim 30b and Rashi s.v. אינו יוצא מידי דופנו).

As to the status of a ceramic (porcelain) dish, according to some halakhic positions in a case of significant financial loss, a porcelain dish may be koshered with boiling water, since the production of modern porcelain dishes often includes materials such as glass and metal that can be koshered.

According to Shailat Ya’avetz (part I, section 67), modern porcelain does not trap the flavor of food like earthenware ceramic. Sefer ha-Itur (vol. I, 14:3) permitted koshering porcelain by a triple hagala: pouring boiling water on the dish three times, after the dish had not been used for 24 hours. Hakham Zvi (Responsa, 75) permitted the dishes to be used without hagala once 12 months had passed. Shiurei Knesset ha-Gedola compared porcelain to glass which does not have to be koshered at all according to the Shulhan Arukh (Orah Haim 451:26) and can be used for milk and meat interchangeably (Hagahot Beit Yosef, Orah Haim 351:30).

However, many other halakhists believe that porcelain is similar to earthenware and cannot be koshered (e.g. Responsa Radbaz, vol. III, 301), and this became the common ruling.

Is a vessel that becomes permissible by hagala considered דבר שיש לו מתירין?

Regardless of the discussion above, even if the plate was made out of a material that can be koshered, such as metal, it may not fall into the category of a ‘prohibition that will eventually end,’ since lifting the prohibition by koshering all the dishes involves a significant effort.

The Rashba (Torat Habayit Hakatzar 4, 38a; Ha’arokh 38b) argues that any prohibition whose correction involves significant financial burden cannot fall into this category.

The Shulhan Arukh ruled accordingly (Yore De’ah 102:3) and in the Laws of Koshering and Tevillat Keilim (122:8). The Rema cites the Rashba’s position that this allowance stems from the concern for significant financial loss of hagala for all the dishes.

Using all dishes simultaneously

The Taz (102:108) argues that any leniency relates to each individual dish, since when using any one of the dishes one may assume that the specific dish is not the one that is non-kosher. However, when all the dishes are used simultaneously, the concept of nullification in a majority cannot be applied, since one of the dishes being used is certainly non-kosher! Therefore, according to the Taz the allowance of nullification cannot be relied upon as a replacement for koshering the dishes, since at some point all the dishes may be used simultaneously; however, this allowance may be relied upon temporarily until all the dishes can be koshered.

The Taz’s stringent approach is based on the Shulhan Arukh (109:1); the Rema (ibid.) also agrees that this stringency should be applied lechatchila. Section 109 discusses dry mixtures of identical items (מין במינו), such as kosher and non-kosher pieces of meat mixed without being cooked. In this case, every piece of meat is judged individually.

Since the pieces fall under the category of ‘dry’ (because no flavor passes from one to the other), the mixture should be susceptible to nullification in a majority; however, in this case the Rema’s ruling follows Tosefot’s stringency, according to which the Rabbis prohibited one to eat all the meat since one of the pieces that will be consumed is certainly not kosher.

The Taz accepts the Rema’s stringency and applies it to a mixture of dishes.

The plain meaning of the Shulhan Arukh and Rema (102) indicates that they are not concerned with this stringency in the case of a mixture of dishes, but only with regard to other mixtures; their lenient approach is founded on a number of assumptions:

a. Tosfot’s stringency was formulated as debatable: “perhaps this should be prohibited to the individual.” The Rema therefore only prohibited eating them all at once, but was not concerned with permitting the mixture to be consumed in case it will be eaten at one time.

b. The use of dishes by different people, even simultaneously, is not considered ‘simultaneous.’ Each individual may assume that the dish before them is kosher.

א. After 24 hours, the flavor ‘swallowed’ by the dish is considered defective (פגום) and cannot spread the prohibition to the food on the dish. While a non-kosher dish should not be used, the prohibition is relegated to a rabbinic prohibition (מדרבנן).

According to this logic, the Arukh ha-Shulhan (102:18) rules against the Taz. Based on the Maharshal (28) and the Shakh’s (108) ruling, he writes that the prohibition is lifted after 24 hours. He applies this approach to ‘all the significant Ahronim,’ and argues that even according to the position that one random dish out of the pile should undergo hagala, this cannot be done with an earthenware dish, and is therefore not required.

Rabbanit Chanital Ofen graduated from Matan’s Advanced Talmudic Institute. She has an M.A. in Talmud from Bar Ilan University and is a Certified Halakhic Advisor (Yoetzet Halakha) by Nishmat. For the last 18 years she has taught Talmud and Midrash in a number of women’s Batei Midrash. She is in the first cohort of Hilkhata Matan’s Advanced Halakha Institute and a lecturer in Matan’s Metivta program.

Have a Halakhic question? https://bit.ly/ask-shayla

[1] Based on the Rosh, Avoda Zara 2:23, who argues that in the past earthenware was primarily made of dirt, which would contain the prohibited flavor, without the possibility of ejection.

[2] The Rosh and Tur (Hulin 7:32) permit the entire mixture to be eaten; the Rashba (Torat ha-Bayit ha-Arokh, vol. 4, 1:17) permits the mixture to be consumed by one person, as long as all the pieces are not consumed at once. Conversely, Tosfot (Hulin 100a, s.v. בריה, and Semag, Lavin, 140-141 s.v. שנינו) prohibited the mixture from being eaten by one individual, even in stages. Rashi (Avoda Zara 74a, s.v. תרתי) and Maharam argued that one random piece should be discarded (or given to a non-Jew) and not eaten at all. The Shulhan Arukh cited the Rashba without attribution, and mentioned Tosfot’s position as ‘some say.’ The Rema is stringent based on Tosfot’s position, against Rashi and Maharam.

Texts Referenced

והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דגזור וקא קניס ר' יהודה התם היינו טעמא דר' יהודה משום דאתי לאיערומי

The Gemara asks: But here, by Torah law the forbidden substance is nullified if its ratio in the mixture is not more than one in two, i.e., when the majority of the mixture is permitted, and it was the Sages who decreed that significant items are not subject to nullification. And nevertheless, Rabbi Yehuda penalizes an unintentional offender due to an intentional offender. This seems to contradict what was stated previously, that Rabbi Yehuda does not impose a penalty for an unintentional offense if the transgression involves the violation of a rabbinic law. The Gemara answers: There, this is the reasoning of Rabbi Yehuda, that a penalty was imposed in the case where he unintentionally broke the nuts due to the concern that without a penalty he will come to employ artifice and intentionally break the nuts in order to effect nullification of the Perekh nuts.

אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטיל

The Gemara explains: Is that to say that we learn that forbidden food is nullified in sixty or one hundred times its volume of permitted food as a leniency? We learn it only as a stringency, as if it were not for this derivation, we would say that by Torah law forbidden food is nullified in a mixture in which there is a simple majority of permitted food.

מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות

§ After discussing the role of presumptive status in determining halakha, the Gemara discusses the role of the majority. From where is this matter that the Sages stated: Follow the majority, derived? The Gemara is surprised at the question: From where do we derive it? Obviously, it is derived from a verse, as it is written explicitly: “After the majority to incline” (Exodus 23:2).

אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא נִתְעָרְבָה בְּאֶלֶף כּוּלָּן אֲסוּרוֹת אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא סָפֵק יוֹם טוֹב סָפֵק חוֹל הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִילּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵיל

The Gemara raises a difficulty with this response: If so, say the latter clause of that same baraita: If it became intermingled with a thousand other eggs, they are all prohibited. Granted, if you say that there is uncertainty whether the egg was laid on a Festival and uncertainty whether it was laid on a weekday, then it is an object whose prohibition is temporary, as the egg will be permitted on the following day, and the principle is: Any object whose prohibition is temporary is not nullified, even by a thousand permitted items. Since its prohibition will lapse on its own, there is no need to make use of the option of nullification.

וְרַב אָשֵׁי אָמַר מִשּׁוּם דְּהָוֵי לֵיהּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִילּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵיל:

And Rav Ashi said a different explanation as to why the spices, water, and salt are not subject to nullification: It is because any one of these ingredients is an object whose prohibition is temporary, as the prohibition against their being taken out of the Shabbat limits lapses once the Festival has passed, and the general principle is that anything whose prohibition is temporary cannot become nullified, even by one part in one thousand.

אֲמַר לֵיהּ: חֲזֵינָא לְהוּ דְּמִידַיְּיתֵי, אַלְמָא בָּלְעִי, וַאֲסִירִי. וְהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דּוֹפְיוֹ לְעוֹלָם.

Ameimar said to him: I saw that some of the liquid is expelled [demidayeti]? from the outside of the vessel. Apparently they absorb and are therefore prohibited, as they cannot be prepared for use on Passover through cleansing, and the Torah testified about earthenware vessels that when they absorb the flavor of a prohibited substance, they will never leave their defective status and they remain permanently prohibited. The Torah states that a person may cleanse other vessels by scouring and rinsing them, whereas it states that earthenware vessels must be broken.

דמידייתי - פולטין המשקין מדופנן החיצון ובלע"ז טרשטדט"ש וכיון דמידייתי ודאי בלעי והואיל ובלעי שוב אינן פולטין שהתורה העידה על כלי חרס שכיון שבלע אינו יוצא מידי דופיו לעולם שהרי בכלי עץ ומתכות כתב לך ישטף תעבירו באש ומורק ושוטף אבל בכלי חרס ישבר:

וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃

An earthen vessel in which it was boiled shall be broken; if it was boiled in a copper vessel, [the vessel] shall be scoured and rinsed with water.
כלי זכוכית אפי' מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים ובשטיפה בעלמא סגי להו. הגה ויש מחמירים ואומרים דכלי זכוכית אפי' הגעלה לא מהני להו וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו (סמ"ג ואגור) וכן כלי כסף שיש בתוכן התוך זכוכית שקורין גשמעלצ"ט אין להגעילו אבל מבחוץ אינו מזיק. (תה"ד סימן קלב):
...Glass containers, even if one put [hametz] inside for an extended amount of time, and even if they are used with hot food, do not need any kashering, because they do not absorb. Normal washing is sufficient for them. Rem"a: There are those who are stringent and say that even scouring does not work for glass objects, and such is the practice in Ashkenaz and in in these lands (Sma"k and Agur). Silver objects that have glass lining inside called "gishmaltzt" should not be scoured, but if it is on the outside, it does not damage [the kosher status of] the object (Trumat HaDeshen chapter 132).

כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין (לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו וכל כיוצא בזה):

כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב (טור בשם רשב"א):
כלי שנאסר כו'. ק"ל למה צריך הרשב"א לטעם זה דצריך הוצאות שזכר רמ"א אח"כ הא אין הנאסר שהוא הכלי יכול לאסור טפי מן האוסר ואילו האוסר שהוא הבלוע בו לא יהיה עליו דין דבר שיש לו מתירין דהא האיסור ההוא אין לו מתירין וא"כ לא יהא הנאסר חמיר מן האוסר וסברא זו מצינו הרבה פעמים בתוס' לענין מלח הבלוע מדם מביאו הטור סוף סי' ק"ה וי"ל דכיון שיש לו מתירין אין לנו להשגיח בשום סברא לקולא דאין לנו לסמוך על שום קולא כיון שבלאו הכי יש לו מתירין וכבר כתבתי בסי' ס"ט סעיף י"ד שיש ללמוד מזה דין אחר לענין בשר שלא נמלח וזה שרמז כאן רמ"א במ"ש וכן כל כיוצא בזה ורש"ל פכ"ה סי' פ"ו כתב גם כן טעם אחר על הכלי שלא הוה שיש לו מתירין כיון שאין ההיתר ממילא מכח זמן ומ"מ נראה דאע"פ שמותר להשתמש בכל הכלים האלו שנתערבו כמ"ש הרשב"א הביאו ב"י סוף סי' קכ"ב מ"מ אין להשהותם זמן מרובה אא"כ יכשיר כולם מספק כיון שהאיסור בטל ברוב הוה עלייהו דין יבש שבטל ברוב יבש שמבואר דינו בסי' ק"י שאסור לאוכלם כולם יחד ויש כאן לחוש שמא בזמן מרובה ישתכח התערובות ויבא לערב התבשיל שמתבשל בכל התערובת יחד ויאכלם ויבא לידי איסור על כן ראוי לו להכשיר כולם מספק כנלע"ד ועיין מ"ש בסי' קכ"ב בדין זה:
דין יבש ביבש שנתערב. ובו ב' סעיפים:
חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות מין במינה יבש ביבש (דהיינו שאין נבלל והאיסור עומד בעצמו אלא שנתערב ואינו מכירו) (ב"י בשם תשובת הרשב"א והרמב"ן וסה"ת) חד בתרי בטיל ומותר לאכלן אדם אחד כל אחת בפני עצמה אבל לא יאכל שלשתם יחד ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד אפילו זה אחר זה: הגה וכן יש לנהוג לכתחילה ויש מחמירין להשליך אחד או ליתן לעובד כוכבים (הגהות ש"ד בשם מוהר"ם ורש"י בעבודת כוכבים דף ע"ד ע"א) ואינו אלא חומרא בעלמא וכל זה כשנתערב במינו אבל שלא במינו ואין מכירו אפילו יבש ביבש צריך ששים (טור בשם בעל התרומה ועוד הרבה פוסקים) ואין חלוק בכל זה בין אם האיסור מדרבנן או מדאורייתא (בית יוסף בשם הפוסקים דלא כהגהת ש"ד) וע"ל סימן קכ"ב אם נתערבו כלים ביחד:
ויש מי שאומר דעכ"פ צריך להגעיל כל התערובות כשרוצה להשהותם זמן מרובה דהא דבר זה הוה כיבש ביבש ויתבאר בסי' ק"ט שאין לאוכלם כולם כאחד והכא בהמשך הזמן יכול להיות שישתמש בהם כולם כאחד [ט"ז שם] ולענ"ד נראה דאין שום חשש בזה דא"צ ליזהר בזה רק יום ראשון ולמחר הרי יהיה נט"ל והעיקר כהכרעת גדולי האחרונים שימתין מעל"ע וישתמש בהם [ש"ך סק"ח] ויש מי שמצריך להשליך כלי אחת כדין יבש ביבש ואינו עיקר [שם] ומ"מ נוהגים כן ליטול כלי אחד ולהגעילה ולכן בכלי חרס אין להחמיר כלל אם הוא חס על הקדרה:
כלי כו' לפי שצריך כו'. כתב מהרש"ל פכ"ה ס"ס פ"ו דלא היה צריך לזה הטעם של פיזור מעותיו כי בלאו הכי נמי כיון דלא בא ההיתר ממילא מכח זמן לא חשיב דשיל"מ עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דהא אפילו בא ההיתר בלא זמן חשיב דשיל"מ כגון נדרים וכה"ג והרא"ה בב"ה דף קכ"ח ע"ב משיג על הרשב"א ואומר דהכא טעמא אחרינא איכא דאין לו ביטול לבד מטעמא דשיל"מ דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול וכיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו ע"י הגעלה הוי כניכר האיסור ותו לא סגיא בכלים אלו שלא יתן האיסור טעם בהיתר ע"ש שהאריך ומהרי"ל בתשובה סימן קצ"ד חולק גם כן אהרשב"א דההוצאה להגעילו הפסד מועט הוא וכדחשבינן בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ג) ובפ"ז דנדרים מעשר שני יש לו מתירין ע"י העלאה לירושלים כו' ע"ש ויש לחוש לדבריו במקום שאין הפסד מרובה וגם נ"ל שיש לשהות הכלים עד שלא יהיו בני יומן דאז שרי מן התורה וכ"כ בסוף תשובות מ"ב אלא דכ' שם דהיינו דוקא להשתמש בהן בכלל יחד אבל בפני עצמו לא דכיון דליכא אלא טעמא לא הוי דשיל"מ ע"ש ולפעד"נ דאפילו בכל אחד בפני עצמו אסור להשתמש עד אחר מעל"ע דהא הרשב"א והטור לא כתבו (דהוי) [דלא הוי] דשיל"מ אלא משום שצריך להוציא עליו הוצאות ובכה"ג דיש לו מתירין מן התורה בלא שום הוצאות לכ"ע אסור וגם לקמן ס"ק ט' העליתי דגם טעמא לא בטיל ובת' ן' לב פסק דקערה של חלב שנתערבה בקערות של בשר לא בטיל ברוב כיון דהוי שלא במינו וכולן אסורין וכבר תפס עליו הב"ח וגם מה שהחמיר הב"ח להסיר כלי אחד לחומרא בעלמא כמו שנהג מהר"ם גבי חתיכות עכ"ל ל"ד דהא כל הפוסקים הסכימו לקמן סימן ק"ט דא"צ להסיר אפילו בחתיכה ומהר"מ דעבד הכי הא כתב מהרא"י טעמא דצדיק ות"ח היה והחמיר שהיה נראה דרך גנאי שיזדמן אכילת איסור לפיו כו' ומביאו ב"י בסי' ק"ט וזה לא שייך בכלים ומ"מ כיון דליכא פסידא יש להחמיר כדברי הב"ח ודוק: