Parashat Va'eira 1 Jan 2022

Fire and Ice
BY ROBERT FROST
Some say the world will end in fire,
Some say in ice.
From what I’ve tasted of desire
I hold with those who favor fire.
But if it had to perish twice,
I think I know enough of hate
To say that for destruction ice
Is also great
And would suffice.

שמות ט׳:י״ג-ל״ה

(יג) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר ה' אֱלֹקֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ (יד) כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כׇּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ (טו) כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃ (טז) וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ (יז) עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃ (יח) הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃ (יט) וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כׇּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃ (כ) הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר ה' מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃ (כא) וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר ה' וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ {פ}
(כב) וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כׇּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כג) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּ֘הוּ֮ עַל־הַשָּׁמַ֒יִם֒ וַֽה' נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר ה' בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כד) וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃ (כה) וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כׇּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כׇּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃ (כו) רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃ (כז) וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם ה' הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃ (כח) הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־ה' וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹקִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃ (כט) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־ה' הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַה' הָאָֽרֶץ׃ (ל) וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י ה' אֱלֹקִֽים׃ (לא) וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃ (לב) וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃ (לג) וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־ה' וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃ (לד) וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃ (לה) וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה' בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

Exodus 9:13-35

(13) The LORD said to Moses, “Early in the morning present yourself to Pharaoh and say to him, ‘Thus says the LORD, the God of the Hebrews: Let My people go to worship Me. (14) For this time I will send all My plagues upon your person, and your courtiers, and your people, in order that you may know that there is none like Me in all the world. (15) I could have stretched forth My hand and stricken you and your people with pestilence, and you would have been effaced from the earth. (16) Nevertheless I have spared you for this purpose: in order to show you My power, and in order that My fame may resound throughout the world. (17) Yet you continue to thwart My people, and do not let them go! (18) This time tomorrow I will rain down a very heavy hail, such as has not been in Egypt from the day it was founded until now. (19) Therefore, order your livestock and everything you have in the open brought under shelter; every man and beast that is found outside, not having been brought indoors, shall perish when the hail comes down upon them!’” (20) Those among Pharaoh’s courtiers who feared the LORD’s word brought their slaves and livestock indoors to safety; (21) but those who paid no regard to the word of the LORD left their slaves and livestock in the open. (22) The LORD said to Moses, “Hold out your arm toward the sky that hail may fall on all the land of Egypt, upon man and beast and all the grasses of the field in the land of Egypt.” (23) So Moses held out his rod toward the sky, and the LORD sent thunder and hail, and fire streamed down to the ground, as the LORD rained down hail upon the land of Egypt. (24) The hail was very heavy—fire flashing in the midst of the hail—such as had not fallen on the land of Egypt since it had become a nation. (25) Throughout the land of Egypt the hail struck down all that were in the open, both man and beast; the hail also struck down all the grasses of the field and shattered all the trees of the field. (26) Only in the region of Goshen, where the Israelites were, there was no hail. (27) Thereupon Pharaoh sent for Moses and Aaron and said to them, “I stand guilty this time. The LORD is in the right, and I and my people are in the wrong. (28) Plead with the LORD that there may be an end of God’s thunder and of hail. I will let you go; you need stay no longer.” (29) Moses said to him, “As I go out of the city, I shall spread out my hands to the LORD; the thunder will cease and the hail will fall no more, so that you may know that the earth is the LORD’s. (30) But I know that you and your courtiers do not yet fear the LORD God.”— (31) Now the flax and barley were ruined, for the barley was in the ear and the flax was in bud; (32) but the wheat and the emmer were not hurt, for they ripen late.— (33) Leaving Pharaoh, Moses went outside the city and spread out his hands to the LORD: the thunder and the hail ceased, and no rain came pouring down upon the earth. (34) But when Pharaoh saw that the rain and the hail and the thunder had ceased, he became stubborn and reverted to his guilty ways, as did his courtiers. (35) So Pharaoh’s heart stiffened and he would not let the Israelites go, just as the LORD had foretold through Moses.

חזקוני, שמות ט׳:כ״ז:א׳

ה׳‎ הצדיק בכל המכות לא אמר פרעה ה׳‎ הצדיק אלא במכת ברד בלבד. ולמה נאמר אלא אדם שהוא רוצה להלחם עם חבירו ולרצחו פתאום הוא בא עליו והורגו, והוא אמר לפרעה שלח העז את מקנך וגו'.

Chizkuni, Exodus 9:27:1

ה' הצדיק, it is Hashem who is righteous. During all of the plagues, the only one which resulted in Pharaoh acknowledging that G-d was righteous, hail was the only one. What prompted Pharaoh to make such a confession? When someone is at war with someone else and wants to liquidate him, he arranges to do this when his adversary does not suspect it, and he jumps him suddenly. Here, G-d, instead of bringing on the plague without warning, gives His creatures a chance to escape with their lives. He Himself urged them to take shelter.

דעת זקנים על שמות ט׳:כ״ז:א׳

ה' הצדיק. ולכך אמר דבר זה על הברד יותר מבכל שאר המכות לפי שאמר לו הקב"ה שלח העז ומי שלא נאספו בבית מתו לפיכך אמר לו ה' הצדיק שהזהירני היטב ואני ועמי הרשעים כי ברשע הניחו בהמותם בשדות ולא האמינו בהקב"ה:

Da'at Zekenim on Exodus 9:27:1

ה' הצדיק, “the Lord is the righteous One;” the reason why Pharaoh acknowledged this in connection with the plague of hail more than with any other plague, was that G–d had issued a warning to the people that G–d had issued a warning to the people to take refuge from the lethal effects of the hail if they did not move indoors. (verse 19) When he added: “I and my people are wicked,” this was an admission that by not bringing their livestock indoors they themselves had caused them to die. (Shmot Rabbah 12,5)

הטור הארוך, שמות ט׳:כ״ו:א׳

רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד. בעבור שנטה ידו על השמים והוריד ברד ראוי הי' שירד גם על ארץ גושן שאוירה מארץ מצרים ועל כן פי' הכתוב שניצל ארץ גושן בעבור ישראל:

Tur HaArokh, Exodus 9:26:1

רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד “only in the land of Goshen, the area in which the Israelites lived, was there no hail.” Seeing that Moses raised his staff toward the atmosphere generally, not in any specific direction, we would have expected that the hail would strike indiscriminately. The Torah therefore reports the additional miracle that the district in which the Israelites lived was not struck by the hail or rain.

אבן עזרא על שמות ט׳:י״ד:א׳

כי. הזכיר מגפות בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו. ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת. ואמר ה' הצדיק:

Ibn Ezra on Exodus 9:14:1

FOR. Scripture reads, all My plagues because thunder, hail, rain, and fire combined in this plague. We do not find Pharaoh to be as afraid of all the passing plagues as he was of this one. He also said, the Lord is righteous (v. 27).

רש"י על שמות ט׳:כ״ד:א׳

מתלקחת בתוך הברד. נֵס בְּתוֹךְ נֵס, הָאֵשׁ וְהַבָּרָד מְעֹרָבִין, וְהַבָּרָד מַיִם הוּא, וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם:

Rashi on Exodus 9:24:1

מתלקחת בתוך הברד [AND FIRE] FLASHING UP AMIDST THE HAIL — a miracle within a miracle! Fire and hail mingled, although hail is water! But in order to perform the will of their Creator they made peace one with the other (Exodus Rabbah 12:4).

אור החיים על שמות ט׳:כ״ד:א׳

ויהי ברד ואש וגו'. אומרו מתלקחת פי' כי להיות שהמים והאש הם ב' דברים הפכיים בקצה הקצוות ואין קירוב להם ובהתחברם יחד המתרבה על חבירו נוצח ומאבדו אם מים רבים יוכלו לכבות, ואם אש רבה היא אוכלת את המים, והודיע ה' כי בשליחות ה' כששלחם יחד היתה האש מתלקחת פי' מפעלת הפכיית טבעה אשר הטביע ה' בה שלא להלקח יחד היא עם המים היא היתה מתלקחת בתוך הברד ונסמכת אליו לעשות רצונו יתברך:

Or HaChaim on Exodus 9:24:1

ויהי ברד ואש, there was hail and fire simultaneously, etc. The word מתלקחת is used to inform us that though water and fires are opposites, one of which is bound to prevail over the other in any encounter, in this instance they demonstrated the ability to co-exist. This was possible since both were performing G'd's will by so doing.

תלמוד ירושלמי ראש השנה ב׳:ד׳:ג׳

תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. לְפִי שֶׁהָרָקִיעַ שֶׁל מַיִם וְהַכּוֹכָבִים שֶׁל אֵשׁ וְהֵן דָּרִים זֶֶה עִם זֶה וְאֵינָן מַזִּיקִין זֶה אֶת זֶה. לְפִיכָךְ עוֹשֶׂה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָ‍ֽיו. אָמַר רִבִּי אָבוּן. הַמַּלְאָךְ עַצְמוֹ חֶצְיוֹ מַיִם וְחֶצְיוֹ אֵשׁ וְאִית בֵּיהּ חָמֵשׁ גַּפִּין. וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וגו׳. ...

Jerusalem Talmud Rosh Hashanah 2:4:3

Rebbi Simeon ben Yoḥai stated: Since the sky is made of water and the stars of fire and they dwell one with the other without damaging one another, therefore He makes peace in His heights. Rebbi Abun said, the angel himself is half water and half fire and composed of five kinds: His body is like chrysolite, and his face like the looks of lightning, and his eyes like torches of fire, etc. ...