מַתְנִי׳ נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת קָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ קָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה שְׁנֵיהֶם יַחְלוֹקוּ:
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא רוֹב וְקָרוֹב הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב וְאַף עַל גַּב דְּרוּבָּא דְּאוֹרָיְיתָא וְקוּרְבָא דְּאוֹרָיְיתָא אֲפִילּוּ הָכִי רוּבָּא עֲדִיף
7 התייחסיות:
קושיה מֵתִיב רַבִּי זֵירָא וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי דִּנְפִישָׁא מִינַּהּ
תשובה בִּדְלֵיכָּא וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְעָלְמָא בְּיוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶהָרִים
תְּנַן נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ
קושיה וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִינָא דִּנְפִישׁ מִינֵּיהּ
תשובה בִּדְלֵיכָּא
אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ וְאִי דְּלֵיכָּא וַדַּאי מֵהָהוּא נְפַל
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּמְדַדֶּה דְּאָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא כׇּל הַמְדַדֶּה אֵין מְדַדֶּה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה מַהוּ וְעַל דָּא אַפְּקוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה מִבֵּי מִדְרְשָׁא
תָּא שְׁמַע נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת קָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ וְקָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ
קושייה וְאַף עַל גַּב דְּחַד מִינַּיְיהוּ נְפִישׁ מֵחַבְרֵיהּ
תירוץ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן שֶׁשְּׁנֵיהֶן שָׁוִין
קושייה וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְעָלְמָא
תירוץ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּשְׁבִיל שֶׁל כְּרָמִים דְּאִם אִיתָא דְּמֵעָלְמָא אָתֵי כֵּיוָן דְּמִידַּדֵּי לָא מָצֵי אָתֵי דְּכׇל דְּמִידַּדֵּי וַהֲדַר חָזֵי לֵיהּ לְקִינֵּיהּ מִידַּדֵּי וְאִי לָא לָא מִידַּדֵּי
אָמַר אַבָּיֵי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא דָּם שֶׁנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר סְפֵיקוֹ טָמֵא שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֲלִיָּיה דִּמְקָרְבָא
אֲמַר לֵיהּ רָבָא רוֹב וּמָצוּי קָא אָמְרַתְּ רוֹב וּמָצוּי לֵיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא דָּם הַנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר חַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְשׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה
וְאָמַר רָבָא שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי חִיָּיא תְּלָת
- שְׁמַע מִינַּהּ רוֹב וְקָרוֹב הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב
- וּשְׁמַע מִינַּהּ רוּבָּא דְּאוֹרָיְיתָא
- וּשְׁמַע מִינַּהּ אִיתָא לִדְרַבִּי זֵירָא
דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת דְּהָא אִשָּׁה דְּכִי דַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת דָּמְיָא וַאֲפִילּוּ הָכִי קָא אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא וְהָא רָבָא הוּא דְּקָאָמַר רוֹב וּמָצוּי לֵיכָּא לְמַאן דְּאָמַר הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא אִיתְּמַר חָבִית שֶׁצָּפָה בַּנָּהָר
- אָמַר רַב נִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל מוּתָּר כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ נׇכְרִים אֲסִירָא
- וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ נִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל אֲסִירָא
אֵימוֹר מֵהַאי דְּקִרָא אֲתַאי לֵימָא בִּדְרַבִּי חֲנִינָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר אִית לֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר אִם אִיתָא דְּמֵהַאי דְּקִרָא אֲתַאי עִקּוּלֵי וּפָשׁוֹרֵי הֲוָה מַטְבְּעִי לַהּ וּמָר סָבַר חֲרִיפָא דְּנַהֲרָא נְקַט וַאֲתַאי
הָהוּא חַצְבָּא דְחַמְרָא דְּאִישְׁתְּכַח בְּפַרְדֵּיסָא דְעׇרְלָה שַׁרְיֵא רָבִינָא לֵימָא מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִי מִיגְּנִיב מִינֵּהּ אַצְנוֹעֵי בְּגַוֵּיהּ לָא מַצְנְעִי וְהָנֵי מִילֵּי חַמְרָא אֲבָל עִינְבֵי מַצְנְעִי
הָנְהוּ זִיקֵי דְחַמְרָא דְּאִשְׁתְּכַחוּ בֵּי קוּפָאֵי שְׁרַנְהוּ
רָבָא לֵימָא לָא סָבַר לַהּ לִדְרַבִּי חֲנִינָא שָׁאנֵי הָתָם דְּרוּבָּא דְּשָׁפוֹכָאֵי יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ וְהָנֵי מִילֵּי בְּרַבְרְבֵי אֲבָל זוּטְרֵי אֵימוֹר מֵעוֹבְרֵי דְרָכִים נְפוּל וְאִי אִיכָּא רַבְרְבֵי בַּהֲדַיְיהוּ אֵימוֹר בַּאֲבַרְוָרֵי הֲוָה מַנְּחִי:
bloodletters would come and sit beneath them and perform their work there, and crows would come, eat the blood, and fly up to the palm trees and damage the dates. Rav Yosef said to the bloodletters: Remove these crowing birds from here, i.e., leave in order to avoid further damage. Abaye said to him: But it is an indirect action, as the bloodletters themselves are not damaging the dates. Rav Yosef said to him that Rav Tovi bar Mattana said as follows: That is to say that it is prohibited to cause even indirect damage. Abaye said to Rav Yosef: But they have established an acquired privilege to use that particular spot for their work. Rav Yosef replied: Doesn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh says: There is no acquired privilege of use in cases of damage, i.e., an established situation may not be allowed to continue in the event that damage results. Abaye inquired further: But wasn’t it stated with regard to that statement of Rav Naḥman that Rav Mari said it is referring specifically to smoke, and Rav Zevid said it is referring to a bathroom? In other words, this principle was stated specifically in the context of damage caused by these substances. Rav Yosef said to him: For me, as I am sensitive, these are like smoke and a bathroom to me, which is why I have the right to demand that the bloodletters leave. MISHNA: One must distance a dovecote fifty cubits from the city to prevent doves from eating seeds in the town. And a person should not establish a dovecote within his own property unless he has fifty cubits in each direction between the dovecote and the edge of his property. Rabbi Yehuda says that one must have surrounding the dovecote the area required for sowing four kor of seed on each side, which generally extends as far as a dove flies in a single flight. And if one bought the dovecote with the land, he has the acquired privilege of its use even if it has surrounding it only the area required for sowing a quarter-kav of seed [beit rova] around it, and he need not remove it from there. GEMARA: The Gemara asks: Must one distance a dovecote only fifty cubits from the city and no more? Is that as far as one can expect a dove to fly? And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Bava Kamma 79b): One may spread out traps [neshavin] for doves only if this was performed at a distance of at least thirty ris, or four mil, which is eight thousand cubits, from any settled area, to avoid catching birds that belong to another. Apparently, doves fly a distance of thirty ris, whereas the mishna here states fifty cubits. Abaye said: Doves do fly great distances, which is why one must avoid catching others’ birds by keeping traps thirty ris away from settled areas. But as they eat along their way, their stomachs are filled after a distance of fifty cubits, at which point they will do no more damage to seeds. The Gemara asks: And do they fly only thirty ris and no more? But isn’t it taught in a baraita: And in a settled area, one may not spread out a trap even if the area under his control extends as far as one hundred mil in each direction? Rav Yosef says: That baraita is referring to a settled area of vineyards, i.e., a contiguous region of vineyards and gardens. In that case the doves pass from place to place even over a great distance. Rava said: The baraita is referring to a settled area of dovecotes, i.e., where many dovecotes are distributed. The Gemara asks: And according to Rava, let the tanna derive that one may not establish a new dovecote there due to the other dovecotes themselves, as he will trap doves belonging to others. The Gemara answers: If you wish, say that this is referring to his own dovecotes. And if you wish, say it is referring to the dovecotes of a gentile, whose property one is not obligated to protect from harm. And if you wish, say it is referring to ownerless dovecotes. § Rabbi Yehuda says that one must have surrounding the dovecote the area required for sowing four kor of seed on each side, which is as far as a dove flies in a single flight. And if one bought the dovecote with the land, he has the acquired privilege of its use. Rav Pappa said, and some say it was Rav Zevid: That is to say that a court issues a claim on behalf of a buyer, and issues a claim on behalf of an heir. This is referring to the halakha of taking possession. If one has been physically in possession of an item for a period of time, generally three years, this serves as proof that he is in fact the legal owner. This possession must be accompanied by a claim of how one acquired the item; he cannot simply state that no one protested his possessing the item for three years. Rav Pappa is saying that the court will lodge a claim on behalf of a buyer or heir that they acquired the item from someone who was the owner, just as here the court assumes that the previous owner of the dovecote came to an agreement with his neighbors that he may use it. The Gemara asks: Why is it necessary for Rav Pappa to state this halakha? We already learn this with regard to an heir (41a): In the case of land that comes as an inheritance, one is not required to make a claim as to how the land came into his benefactor’s possession when one’s ownership of the land is challenged. The Gemara answers: It was necessary for him to state this halakha with regard to a buyer. The Gemara asks: With regard to a buyer as well, we learn this in a mishna (60a): If one bought a courtyard in which there are projections and balconies [ugzuztraot] extending into the public domain, this courtyard retains its presumptive status, i.e., the owner has the acquired privilege of their use, and the court does not demand their removal. The Gemara answers: It was necessary for the tanna of the mishna to state this halakha in both cases, as, if he had taught us this only there, in that mishna, one might have said that it applies specifically with regard to a protrusion or a balcony that extends into the public domain, as one can say that perhaps it is a case where the seller had drawn back into his own land before adding the projections and balconies, and they in fact do not extend into the public thoroughfare. Alternatively, perhaps the public waived their right to him and allowed him to place them over the common area, as otherwise they would have protested. But here, where he causes damage to private individuals, one might have thought that the buyer does not have a privilege of use, and therefore the mishna teaches us otherwise. And if he had taught this only in the mishna here, one might say that since the party potentially suffering damage is an individual, the owner of the dovecote appeased his neighbor by paying him to permit him to construct it. Alternatively, the neighbor might have waived his right to him. But in a case where damage is caused to the public, one might argue: Whom did he appease, and who yielded to him? Consequently, one might say that the purchaser does not retain the privilege of use. Therefore, it is necessary for the tanna to state the halakha in this case as well. § The mishna teaches that if one bought the dovecote with the land, he has the acquired privilege of use. The Gemara asks: But doesn’t Rav Naḥman say that Rabba bar Avuh says: There is no acquired privilege of use for cases of damage? Why should he retain his acquired privilege of use when his doves cause damage? Rav Mari said: Rav Naḥman’s statement is referring specifically to smoke, which causes serious damage, and that is why it overrides an acquired privilege. Rav Zevid said: It is referring to a bathroom, whose odor is particularly strong. MISHNA: With regard to a dove chick [nippul] that was found within fifty cubits of a dovecote, it belongs to the owner of the dovecote. If it was found beyond fifty cubits from a dovecote, it belongs to its finder. In a case where it was found between two dovecotes, if it was close to this one, it belongs to the owner of this dovecote; if it was close to that one, it belongs to the owner of that dovecote. If it was half and half, i.e., equidistant from the two dovecotes, the two owners divide the value of the chick. GEMARA: Rabbi Ḥanina says: When resolving an uncertainty with regard to the halakhic status of an item, e.g., a found item, if the status of the majority of like items indicates that it has one status but the item in question is proximate to a source that indicates otherwise, one follows the majority. And even though the halakha of majority applies by Torah law and the halakha of proximity also applies by Torah law, even so the majority is preferable. Rabbi Zeira raises an objection from the Torah’s statement with regard to a murder victim where the identity of the murderer is unknown. In a case of this kind, the court measures the distances between the corpse and the nearby towns, in order to determine which town is closest and must consequently perform the rite of the heifer whose neck is broken. The verse states: “And it shall be, that the city that is nearest to the slain man, the Elders of that city shall take a heifer of the herd…and shall break the heifer’s neck” (Deuteronomy 21:3–4). And this town is chosen even though there might be another town that is larger in population than it. According to Rabbi Ḥanina, in a case of this kind one should follow the majority. The Gemara answers: This verse is referring to a situation where there is no other town that is larger than that one. The Gemara asks: And still, if one follows the majority, why should the court follow the closest city? Let us follow the majority of the world, as most people are found elsewhere. The Gemara answers: This is referring to a case where the city sits in isolation between mountains, and therefore it is unlikely that the murderer arrived from elsewhere. The Gemara continues to discuss the issue of majority as opposed to proximity. We learned in the mishna: With regard to a dove chick that was found within fifty cubits of a dovecote, it belongs to the owner of the dovecote. And as the mishna does not make a distinction between different cases, it indicates that this is the halakha even though there is another dovecote that is larger than the proximate one in terms of number of birds. This shows that closeness, not majority, is the determining factor. The Gemara answers: This is referring to a case where there is no other dovecote in the area. The Gemara asks: If so, say the latter clause of the mishna: If it was found beyond fifty cubits from a dovecote, it belongs to its finder. And if there is no other dovecote in the area, it certainly fell from that dovecote. How, then, can it be given to the finder? The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a chick that hops from place to place but does not yet fly. As Rav Ukva bar Ḥama says: With regard to any creature that hops, it does not hop more than fifty cubits. Consequently, any bird found within fifty cubits of a dovecote is assumed to have come from there. If it is farther away than that, it likely came from elsewhere or was dropped by travelers. Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If one leg of the chick was within fifty cubits of the dovecote, and one leg was beyond fifty cubits, what is the halakha? The Gemara comments: And it was for his question about this far-fetched scenario that they removed Rabbi Yirmeya from the study hall, as he was apparently wasting the Sages’ time. The Gemara further suggests: Come and hear the mishna: In a case where it was found between two dovecotes, if it was close to this one, it belongs to the owner of this dovecote; if it was close to that one, it belongs to the owner of that dovecote. The Gemara comments: And this is the halakha even though one of them is greater in number of birds than the other one. Apparently, one rules based on proximity, not majority. The Gemara explains: With what are we dealing here? We are dealing with a situation where the two dovecotes are equal in size. The Gemara asks: But even so, why should one follow the closer dovecote? Let us follow the majority of the world, as there are many other dovecotes besides these, and the number of doves they contain is greater. The Gemara responds: With what are we dealing here? We are dealing with a path that passes between vineyards, and these two dovecotes are situated there. As, if it is so that you claim the chick came from anywhere else in the world, since it only hops, it could not have come there. The reason is that any bird that hops and turns and sees its nest will continue to hop; but if it does not see its nest because it has gone too far, it will not hop farther. Consequently, this found chick that hops must have come from one of these two dovecotes. Abaye said: We learn in a mishna (Nidda 17b) as well that one follows the majority rather than proximity: With regard to blood that is found in the corridor [baperozdor], i.e., the cervical canal, and it is uncertain whether or not it is menstrual blood, it is ritually impure as menstrual blood, as there is a presumption that it came from the uterus, which is the source of menstrual blood. And this is the halakha even though there is an upper chamber, which empties into the canal, which is closer. Rava said to Abaye, in response to this claim: You state a proof from a case where the factors of majority and frequency are both present. When there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows proximity. Here, not only is the blood from the uterus greater in quantity, it also passes through the canal more frequently, as blood generally does not come from the upper chamber. Rava cites a proof for his statement. As Rabbi Ḥiyya teaches: Blood that is found in the corridor is considered definite menstrual blood, and therefore if she engages in sexual intercourse, both she and her partner would be liable as a result of it to receive karet for entering the Temple intentionally when ritually impure or to bring an offering for entering unwittingly. And one burns teruma due to it, if the woman touches such produce. Evidently, the status of this blood is not considered uncertain. And Rava says: Learn from that which Rabbi Ḥiyya said three conclusions: Learn from his statement that when the relevant factors are majority and proximity, follow the majority; and learn from his statement that the halakha that one follows the majority applies by Torah law, as teruma is burned in this case on account of the blood and she is liable to receive karet if she enters the Temple in this state; and learn from his statement that there is a source for that which Rabbi Zeira said. This statement of Rabbi Zeira was issued in reference to a case discussed in tractate Ketubot (15a). If there are ten stores in a city, nine of which sell kosher meat and one of which sells non-kosher meat, and one found meat outside the stores and he does not know from which store it came, one follows the majority. The Gemara there suggests that perhaps one follows the majority only in a case where the gates of the city are unlocked, when the meat could have come to the city from the majority of kosher meat outside in a circumstance where the majority of the meat sold in the surrounding area was kosher. In this case there are two majorities, the majority of kosher meat stores inside the city, and the majority from outside. The Gemara there explains that Rabbi Zeira says that even if the city gates are locked one follows the majority, and the meat is kosher, as there is a no need for a double majority. The Gemara elaborates: The two cases are analogous, as the woman here is considered like the locked gates of the city, i.e., there is only a single majority, and even so we follow the majority. The Gemara asks: But Rava is the one who says with regard to the case of the blood that when there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows the proximity. In other words, Rava rejected this case as proof of the principle that one follows the majority even when it is not frequent. Here, by contrast, Rava claims that one can learn from the ruling of Rabbi Ḥiyya that one follows the majority by Torah law. The Gemara answers: Rava retracted that claim in favor of the opinion that one follows the majority in all cases. § It was stated: In the case of a barrel of wine that was found floating in a river, and the status of the wine was unknown, Rav says: If it was found opposite a town of which the majority of residents are Jews, the wine is permitted, as it can be assumed that the wine belongs to a Jew. If it was found opposite a town of which the majority are gentiles, it is forbidden, as it presumably belongs to a gentile. And Shmuel says: It is forbidden even if it was found opposite a town of which the majority are Jews. Why? Regardless of where it was found, one can say that it came from that place called Dekira, where the majority of people are gentiles. In other words, there is a distinct possibility that a floating barrel came from far away. The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to the statement of Rabbi Ḥanina, in that one Sage, Shmuel, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, and he rules based on the majority, which in this case includes even distant locales, and one Sage, Rav, is of the opinion that the ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, which is why he rules based on proximity. The Gemara rejects this suggestion: No; everyone agrees with the opinion of Rabbi Ḥanina, and here they disagree about this: As one Sage, Rav, holds that if it is so, that the barrel came from that place called Dekira, this cannot be, as the currents and bays of the river, where the river flow is weak, would have sunk it. Therefore, it is logical that the barrel came from a nearby town. And one Sage, Shmuel, holds that perhaps the force of the river caught the barrel and brought it, as it is evident that the flow of a river can bring items from far away. The Gemara relates that Ravina deemed permitted a certain barrel of wine that was found hidden in a vineyard where there were orla grapes, and he was not concerned that the wine might be from the grapes of that vineyard. The Gemara asks: Shall we say that this is because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina that one follows the majority of vineyards, which are not orla, rather than proximity? The Gemara answers: It is different there, as, if thieves had stolen the barrel from that very vineyard they would not have hidden it there. Since the barrel was hidden there, it is reasonable to assume that it was stolen from somewhere else. The Gemara comments: And this matter, that thieves would not hide a stolen barrel in the same vineyard from which they stole it, applies only to wine; but they would hide grapes there, as grapes are not readily identifiable by the owner. Consequently, there is a concern that grapes found hidden there might be from that same vineyard. The Gemara further relates that there were these jugs of wine that were found between vines [bei kofa’ei] of a Jew. Rava deemed the contents permitted and was unconcerned that they might be wine owned by a gentile. The Gemara asks: Shall we say that Rava does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who says that one follows the majority, in this case gentiles? The Gemara answers: There it is different, as the majority of those who pour wine from barrels into jugs are Jews, and therefore it is reasonable that the wine belongs to a Jew. The Gemara comments: And this matter applies only to large jugs. But if they were small jugs, one can say that they were dropped by travelers, most of whom are gentiles, and therefore the jugs of wine are forbidden. And if there are large jugs among the found jugs, say that they all belong to Jews, as travelers do not usually carry large jugs; it can be assumed that the small ones were placed to balance the donkey’s load, and the jugs all fell together. MISHNA: One must distance a tree twenty-five cubits from the city, and in the cases of a carob tree and of a sycamore tree, which have a great many branches, they must be distanced fifty cubits. Abba Shaul says: Every barren tree must be distanced fifty cubits. And if the city preceded the tree, as one later planted the tree alongside the city, he cuts down the tree, and the city does not give money to the tree’s owner in compensation. And if the tree preceded the city, which expanded after one planted the tree until it reached the tree, he cuts down the tree and the city gives money to its owner. If it is uncertain whether this one was first or that one was first, he cuts down the tree and the city does not give money. GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that one must distance a tree from a city? Ulla says: It is due to the beauty of the city, as it is unattractive for a city’s walls to be obscured by tree branches. The Gemara suggests: And let him derive this halakha from the statement in tractate Arakhin (33b) that one may neither convert a field of a city into an open area surrounding the city, nor may one convert an open area into a field, as these have fixed places and measurements (see Numbers 35:1–8). If one plants trees in a city’s open area, he thereby turns the open area into a field. The Gemara answers: No, it is necessary to supply the reason given by Ulla according to the opinion of Rabbi Elazar, who says: One may convert a field into an open area, and an open area into a field. Here, we do not plant trees, due to the beauty of the city. And according to the opinion of the Rabbis as well, who say that one may not convert a field into an open area, nor convert an open area into a field, one can say that this matter applies only to seeds, i.e., one may not plant seeds in a city’s open area and thereby turn it into a field. But with regard to trees, we do plant them in an open area. But here we do not plant trees, due to the beauty of the city. And from where do you say, i.e., on what basis do you maintain, that there is a difference between seeds and trees? As it is taught in a baraita that discusses the halakhot of Shabbat: With regard to an enclosure [karpef ] whose area is greater than two beit se’a but that was enclosed from the outset for the purpose of residence, it is permitted to carry within it on Shabbat regardless of its size, as it is considered a private domain. If subsequently the greater part of it was sown with seed crops, it is considered like a garden, which is not a place of residence, and it is prohibited to carry anything within it on Shabbat. If the greater part of it was planted with trees, it is considered like a courtyard, which is a place of dwelling, and it is permitted to carry there on Shabbat. This shows that planting trees in an enclosure does not transform the area into a field, as is the case when seeds are planted. § The mishna teaches: And if the city preceded the tree he cuts down the tree, and the city does not give money. The Gemara asks: What is different with regard to a cistern, that the tanna of another mishna (25b) teaches that if one plants a tree next to a neighbor’s existing cistern, the owner of the tree cuts down the tree and the owner of the cistern gives money; and what is different here that the mishna teaches that the owner of the tree cuts down the tree and the city does not give money? Rav Kahana said, citing a popular aphorism: A pot belonging to partners is neither hot nor cold, i.e., no one takes responsibility for an item that belongs to several people, as opposed to a single individual. Here too, there is no specific person who will pay for the tree. The Gemara asks: And what is the difficulty to begin with? Perhaps damage caused to public property is different from damage caused to the property of an individual. Consequently, when one’s tree causes damage to the public he is not compensated for having to cut it down, whereas he does receive payment when his tree damages a private cistern. Rather, if Rav Kahana’s comment was stated in this context, it was stated about the latter clause: If the tree preceded the city, he cuts down the tree and the city gives money to its owner. Concerning this halakha one could ask: And let the tree owner say to the city residents: Give me money first and then I will cut down the tree. In this context, Rav Kahana said: A pot belonging to partners is neither hot nor cold. If the owner of the tree is entitled to wait until he had first collects money, a good deal of time would pass before the tree would be cut down. Therefore, a community need not collect money and pay immediately, unlike an individual. § The mishna teaches that if it is uncertain whether this one was first or that one was first, he cuts down the tree and the city does not give money. The Gemara asks: In what way is this case different from that of a tree alongside a cistern, concerning which you said in the mishna (25b) that in a case of uncertainty the owner of the tree need not cut down the tree? The Gemara answers: There, if it were a case of certainty the tree would not be subject to being cut down; therefore, in a case of uncertainty too, we do not say to the owner of the tree: Cut it down. In that case, if the tree preceded the cistern, the owner of the tree would not be required to cut it down. Here, if it were a case of certainty, the tree would be subject to being cut down even if it preceded the city, and the only uncertainty is whether or not the owner of the tree would need to be compensated. Consequently, in a case of uncertainty too, we say to the owner of the tree: Cut it down. And if the owner of the tree lodges a claim due to the value of the tree, as he wants compensation for it, we say to him: Bring proof that your tree came first, and take your money. Since he has no proof, he does not receive any money. MISHNA: One must distance a permanent threshing floor fifty cubits from the city, so that the chaff will not harm the city’s residents. Furthermore, a person should not establish a permanent threshing floor even on his own property unless he has fifty cubits of open space in every direction. And one must distance a threshing floor from the plantings of another and from another’s plowed field far enough that it does not cause damage. GEMARA: The Gemara asks: What is different in the first clause of the mishna, which states a fixed measurement for the distance of a threshing floor from a city, and what is different in the latter clause, which does not provide a measurement but simply states in general terms: Enough that it does not cause damage? Abaye said: In the latter clause we arrive at the case of a threshing floor that is not permanent. This threshing floor must be far enough from a neighbor that it does not cause damage to his property. The Gemara asks: What are the circumstances of a threshing floor that is not permanent? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: It refers to any threshing floor where one processes such a small quantity of grain that he does not winnow with a winnowing shovel, but employs some other method that does not scatter the chaff as far. This is one resolution of the contradiction. Rav Ashi said that the phrase: Enough that it does not cause damage, is not referring to a distance but provides an explanation. In other words, the tanna is saying: What is the reason for the ruling of the first clause, as follows: What is the reason that one must distance a permanent threshing floor fifty cubits from the city? It must be far enough away that it does not cause damage. The Gemara raises an objection against the opinion of Abaye from a baraita: One must distance a permanent threshing floor fifty cubits from the city; and just as one distances it fifty cubits from the city, so too does one distance it fifty cubits from the gourds, cucumbers, plantings, and plowed field of another, enough that it does not cause damage. Granted, this works out well according to the opinion of Rav Ashi, as he claims that in both clauses the same distance is required: One must move a threshing floor fifty cubits from a plowed field and from those plantings. But according to the explanation of Abaye, it is difficult. The Gemara comments: Indeed, it is difficult. The Gemara asks with regard to the baraita: Granted, one must distance his threshing floor from his neighbor’s cucumbers and gourds, as the chaff from the threshing floor goes and penetrates into the heart of the flower and dries it out. But why must one distance the threshing floor from another’s plowed field? Rabbi Abba bar Zavda said, and some say it was Rabbi Abba bar Zutra: It is because
גמ' רוב וקרוב - אם בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב ואע"ג דתרוייהו דאורייתא רובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה וגו':
בדליכא - רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות:
הכא במאי עסקינן - כולה מתניתין מתרצא במדדה בגוזל שאינו יכול לעוף אלא בדידוי מעט מעט הלכך תוך חמשים אמה של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחריני דנפיש דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים וחוץ של חמשים של מוצאו דכיון דאין מדדה יותר מחמשים וזה יצא חוץ לנ' נפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא:
בשביל של כרמים - דע"י כרמים נדדה חוץ לחמשים ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו:
איתא לדר' זירא - דאמר גבי תשע חנויות בשילהי פ"ק דכתובות ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר דאע"פ שדלתות מדינה נעולות דליתא אלא חד רובא להכשירה רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי כדאמרי' התם כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה:
רוב וקרוב הולכין אחר הרוב
רבי חנינא אומר הולכים אחר הרוב מכיוון ששניהם מהתורה ומהתורה עדיף הרוב
מאיפה יודעים שרוב עדיף?
הריטבא אומר מסורת שהולכים אחרי הרוב
קושיות:
מתרצים שהמקרה פה הוא ששניהם שוות אבל כאשר שניהם שוות הולכים לקרוב אבל כאשר הם לא שוות בגודלם הולכים לרוב
מקשים הנה הולכים על פי הקרוב ולא הרוב
מתרצים המשנה מדברת במקרה שאין שובך יותר גדול באזור
היינו צריכים לבוא ולשייך את הגוזל למי שיותר קרוב
מתרצים המקרה במשנה מדובר בגוזל צולע וגוזל צולע לא יכול להתרחק יותר מהשובך ולכן ההגבלה של ה50 אמה
קָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ וְקָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ
במקרה שהגוזל נמצא בין שני שובכין הוא משוייך למי שהוא יותר קרוב
מקשה הגמרא שנייה אמרנו שהולכים על פי הרוב
עונים שהמקרה פה מדבר על שני שובכין בגודל שווה
מקשים אם הגוזל נמצא מחוץ ל50 אמה אז אין לאף שובך זכות על הגוזל אלא מי שמוצא אותו
מתרצים שמדובר במקרה פה בשביל של כרמים ובשביל של כרמים הגוזל רואה את הקן ולכן הוא ממשיך לדדות וגם אפשר לראות בבירור שזה שייך לאחד מהשובכין שצומדים לשביל
שביל הכרם מגדיל את המרחק של ה50 אמה
יש מגבלה של מרחק אבל היא יותר גמישה מה50 אמה
מרחק מהשובך
המרחק מהשובך מוגדר 50 אמה מהשובך ואילו עכשיו ראינו שעל ידי שביל כרמים המרחק גדל מה ההגדרה למרחק מהשובך אני חושב שהמרחק הוא מרחק שבו אפשר לדעת שזה שלך מבחינת הגוזל ומבחינת האדם
הגוזל - כל עוד הגזול יודע שהוא באזור הבייתי שלו זה מוגדר בתוך המרחק ברגע שהוא יוצא הוא כבר מחוץ
האדם - 50 אמה זה מוסכמה חברתית שכל שובך יש לו שטח אוירי שבו הגוזלים יכולים להיות
המרחק מהשובך משלב את שניהם ובעיקר שיהיה חנו מודעות שהגוזל שייך לשובך מסוים
דם שנמצא בפרוזדור
דם שנמצא ולא ברור האם הוא טמא כלומר האם הוא הגיע מהרחם או מכיס השתן אפילו שכיס השתן יותר קרוב בגלל שהרוב הוא מהרחם לכן הוא טמא
דוחים את הלמידה ממקרה זה בגלל שפה יש רוב ומצוי מצוי לרוב שבמקרה הזה זה יהיה דם נידה ולכן זה טמא לכן המקרה פה הוא כולל רוב ומצוי ופה אין שאלה בין רוב לקרוב
רבא למד מרבי חייא 3 דברים:
בשר הנמצא בשוק של עיר שרוב החנויות בה מוכרות בשר כשר הולכים אחר רוב החנויות כלומר אם רוב החנויות כשרות הבשר מותר
רבי זרא מוסיף אפילו אם דלתות המדינה נעולות כלומר לא צריך לחשוש אפילו שהבשר הגיע מהאנשים שהגיעו מבחוץ
מחלוקת בין רב לשמואל בשאלה מי זה הרוב שמתייחסים אליו
חבית שצפה בנהר נאם אפשר לשתות ממנה
חבית שנמצאה בפרדס ערלה
חבית יין שנמצאה בפרדס ערלה בפרדס שאסור לאכול ממנו רבינא מתיר לשתות מהחבית הסיבה שהוא מתיר היא בגלל שאתה לא תחביא חבית של יין בפרדס ערלה אבל אם זה שקית ענבים אז אסור
כל המקרים מדברים על בעייה שהגורם לבעייה הוא המרחק המרחק מונע מאיתנו את הוודאות מה לעשות למי שייך הגוזל האם האישה טמאה והפתרון שהגמרא מציעה כל פעם זה ללכת על פי הרוב הרוב הוא הפתרון לבעייה של המרחק לא הקרוב
רבי חנינא אומר הולכים אחר הרוב מכיוון ששניהם מהתורה ומהתורה עדיף הרוב
מאיפה יודעים שרוב עדיף?
הריטבא אומר מסורת שהולכים אחרי הרוב
קושיות:
- עגלה ערופה
מתרצים שהמקרה פה הוא ששניהם שוות אבל כאשר שניהם שוות הולכים לקרוב אבל כאשר הם לא שוות בגודלם הולכים לרוב
- שובך גדול יותר
מקשים הנה הולכים על פי הקרוב ולא הרוב
מתרצים המשנה מדברת במקרה שאין שובך יותר גדול באזור
- הרי של מוצאו
היינו צריכים לבוא ולשייך את הגוזל למי שיותר קרוב
מתרצים המקרה במשנה מדובר בגוזל צולע וגוזל צולע לא יכול להתרחק יותר מהשובך ולכן ההגבלה של ה50 אמה
קָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ וְקָרוֹב לָזֶה שֶׁלּוֹ
במקרה שהגוזל נמצא בין שני שובכין הוא משוייך למי שהוא יותר קרוב
מקשה הגמרא שנייה אמרנו שהולכים על פי הרוב
עונים שהמקרה פה מדבר על שני שובכין בגודל שווה
מקשים אם הגוזל נמצא מחוץ ל50 אמה אז אין לאף שובך זכות על הגוזל אלא מי שמוצא אותו
מתרצים שמדובר במקרה פה בשביל של כרמים ובשביל של כרמים הגוזל רואה את הקן ולכן הוא ממשיך לדדות וגם אפשר לראות בבירור שזה שייך לאחד מהשובכין שצומדים לשביל
שביל הכרם מגדיל את המרחק של ה50 אמה
יש מגבלה של מרחק אבל היא יותר גמישה מה50 אמה
מרחק מהשובך
המרחק מהשובך מוגדר 50 אמה מהשובך ואילו עכשיו ראינו שעל ידי שביל כרמים המרחק גדל מה ההגדרה למרחק מהשובך אני חושב שהמרחק הוא מרחק שבו אפשר לדעת שזה שלך מבחינת הגוזל ומבחינת האדם
הגוזל - כל עוד הגזול יודע שהוא באזור הבייתי שלו זה מוגדר בתוך המרחק ברגע שהוא יוצא הוא כבר מחוץ
האדם - 50 אמה זה מוסכמה חברתית שכל שובך יש לו שטח אוירי שבו הגוזלים יכולים להיות
המרחק מהשובך משלב את שניהם ובעיקר שיהיה חנו מודעות שהגוזל שייך לשובך מסוים
דם שנמצא בפרוזדור
דם שנמצא ולא ברור האם הוא טמא כלומר האם הוא הגיע מהרחם או מכיס השתן אפילו שכיס השתן יותר קרוב בגלל שהרוב הוא מהרחם לכן הוא טמא
דוחים את הלמידה ממקרה זה בגלל שפה יש רוב ומצוי מצוי לרוב שבמקרה הזה זה יהיה דם נידה ולכן זה טמא לכן המקרה פה הוא כולל רוב ומצוי ופה אין שאלה בין רוב לקרוב
רבא למד מרבי חייא 3 דברים:
- רוב וקרוב הולכים אחרי הרוב
- רוב לומדים מהתורה
בשר הנמצא בשוק של עיר שרוב החנויות בה מוכרות בשר כשר הולכים אחר רוב החנויות כלומר אם רוב החנויות כשרות הבשר מותר
רבי זרא מוסיף אפילו אם דלתות המדינה נעולות כלומר לא צריך לחשוש אפילו שהבשר הגיע מהאנשים שהגיעו מבחוץ
מחלוקת בין רב לשמואל בשאלה מי זה הרוב שמתייחסים אליו
חבית שצפה בנהר נאם אפשר לשתות ממנה
- רב - רוב זה העיר הקרובה אם היא רוב ישראל מעולה אם רוב נוכרי אסור
- שמואל - רוב זה רוב העולם ובגלל שרוב העולם נוכרים אנחנו לא יכולין לשתות מהחבית
חבית שנמצאה בפרדס ערלה
חבית יין שנמצאה בפרדס ערלה בפרדס שאסור לאכול ממנו רבינא מתיר לשתות מהחבית הסיבה שהוא מתיר היא בגלל שאתה לא תחביא חבית של יין בפרדס ערלה אבל אם זה שקית ענבים אז אסור
כל המקרים מדברים על בעייה שהגורם לבעייה הוא המרחק המרחק מונע מאיתנו את הוודאות מה לעשות למי שייך הגוזל האם האישה טמאה והפתרון שהגמרא מציעה כל פעם זה ללכת על פי הרוב הרוב הוא הפתרון לבעייה של המרחק לא הקרוב
תורת חיים:
ונראה דכי היכי דשאני לן בין קורבא לקורבא דאם הוא קרוב מאוד הוה קורבא דמוכח ואם אינו קרוב כל כך הוה קורבא שאינו מוכח הכי נמי שאני לן בין רובא לרובא שאם אין ברוב יותר על המיעוט רק אחד או שנים הוה רובא שאינו מוכח אבל אם הרוב יותר על המיעוט הרבה מאוד כגון שאין במיעוט אלא אחד או שנים והרוב יתר עליו אלף או מאה הוה רובא דמוכח ורבי חנינא בשוין איירי שאם יש רוב וקרוב שניהם מוכחין או שניהם אינם מוכחין ס"ל דרובא עדיף אבל היכא דאיכא קורבא דמוכח כגון שהוא קרוב מאוד או הוכחה אחריתי ורובא שאינו מוכח שאין ברוב יתר על המיעוט כי אם אחד או שנים וכ"ש איפכא דאיכא רובא דמוכח וקרוב שאינו מוכח אזלינן בתר מלתא דמוכח וכולהו הנך דמייתי בשמעתין בשוין איירי דגבי נידה דקורבא דמוכח הוא כיון שאינו יכול לבא מן החדר אא"כ שחתה ביותר כמו שכתבו התוספות הוה נמי רובא דמוכח דדם עלייה מיעוטא דמיעוטא הוא ודם המקור הרבה מאוד וההיא חצבא דאשתכח בפרדסא דערלה גופיה דהוה קורבא דמוכח איכא למימר דהוה נמי רובא דמוכח דלא הוה ערלה אלא ההוא פרדס לחודיה ושאר כל הפרדסים שסביבותיה כולן לאו של ערלה הוו והיו שם סביבותיה פרדסים הרבה מאד. ולגבי רובא דעלמא אף על גב דנפיש טובא כל קורבא קורבא דמוכח הוא כמו שכתבו התוספות ולהכי פריך וניזל בתר רובא דעלמא אי נמי המקשה בעי למימר דקורבא דלא מוכח עדיף אפילו מרובא דמוכח וההיא דחבית שצפה בנהר נמי בשוין איירי ברובא וקורבא דמוכח או איפכא.
ונראה דכי היכי דשאני לן בין קורבא לקורבא דאם הוא קרוב מאוד הוה קורבא דמוכח ואם אינו קרוב כל כך הוה קורבא שאינו מוכח הכי נמי שאני לן בין רובא לרובא שאם אין ברוב יותר על המיעוט רק אחד או שנים הוה רובא שאינו מוכח אבל אם הרוב יותר על המיעוט הרבה מאוד כגון שאין במיעוט אלא אחד או שנים והרוב יתר עליו אלף או מאה הוה רובא דמוכח ורבי חנינא בשוין איירי שאם יש רוב וקרוב שניהם מוכחין או שניהם אינם מוכחין ס"ל דרובא עדיף אבל היכא דאיכא קורבא דמוכח כגון שהוא קרוב מאוד או הוכחה אחריתי ורובא שאינו מוכח שאין ברוב יתר על המיעוט כי אם אחד או שנים וכ"ש איפכא דאיכא רובא דמוכח וקרוב שאינו מוכח אזלינן בתר מלתא דמוכח וכולהו הנך דמייתי בשמעתין בשוין איירי דגבי נידה דקורבא דמוכח הוא כיון שאינו יכול לבא מן החדר אא"כ שחתה ביותר כמו שכתבו התוספות הוה נמי רובא דמוכח דדם עלייה מיעוטא דמיעוטא הוא ודם המקור הרבה מאוד וההיא חצבא דאשתכח בפרדסא דערלה גופיה דהוה קורבא דמוכח איכא למימר דהוה נמי רובא דמוכח דלא הוה ערלה אלא ההוא פרדס לחודיה ושאר כל הפרדסים שסביבותיה כולן לאו של ערלה הוו והיו שם סביבותיה פרדסים הרבה מאד. ולגבי רובא דעלמא אף על גב דנפיש טובא כל קורבא קורבא דמוכח הוא כמו שכתבו התוספות ולהכי פריך וניזל בתר רובא דעלמא אי נמי המקשה בעי למימר דקורבא דלא מוכח עדיף אפילו מרובא דמוכח וההיא דחבית שצפה בנהר נמי בשוין איירי ברובא וקורבא דמוכח או איפכא.
על פי קובץ שיעורים [הרב אביהוד שוורץ]
אולם כמה אחרוניו הסבירו את העדפת הרוב על פי יסוד חשוב בדיני ספקות. בכל מצב של ספק ניתן להכריע את ההלכה באחד משני אופנים:
דוגמא לדרך השניה קיימת בסוגים שונים של חזקותף כגון חזקה דמעיקרא: ההלכה קובעת שאם לא ידוע לנו מה אירע בפרק זמן מסויים, יש לנהוג על פי הידוע לנו מפרק זמן שקדם לו. לדוגמא: אדם שגילה פתאום שנטמא, אך אינו יודע אימתי נטמא, רשאי להניח שכל החפצים שנגע בהם עד שעת מציאת הטומאה הם טהורים, משום שלו ולהם יש חזקת טהרה.
קרוב – משתייך לקבוצה השניה: אין לנו ידיעה ודאית שהגוזל משתייך לשובך הקרוב אליו, אך ניתן להכריע למעשה שהגוזל שייך לבעל השובך הקרוב.
אשר לרוב נחלקו בזה הדעות . . . ורבים סבורים כי רוב אינו מכריע כיצד לנהוג בספק, אלא פושט אותו לחלוטין מפני שהמיעוט בטל ומבוטל, ואנו מתעלמים ממנו לגמרי. אם נקבל הבנה זו, ברורשיש להעדיף רוב שמברר את המציאות ועוקר את הספק על פני קרוב, שרק מכריע כיצד יש נהוג במציאות של ספק
קובץ שיעורים: דחזקה אינה מבררת את הספק אלא דגזרת הכתוב דבספק אין מוציאין הדבר מחזקתו ובמקום רוב המברר את הספק אין מקום לחזקה כיון שעל ידי הרוב נסתלק הספק. . . רוב עדיף [מקרוב] - אפשר דקרוב אינו בירור, ומה"ט גופא ס"ל דרוב עדיף מקרוב כמו דעדיף מחזקה מה"ט.
אולם כמה אחרוניו הסבירו את העדפת הרוב על פי יסוד חשוב בדיני ספקות. בכל מצב של ספק ניתן להכריע את ההלכה באחד משני אופנים:
-
לפשוט את הספק ב. להכריע כיצד לנהוג למרות הספק.
דוגמא לדרך השניה קיימת בסוגים שונים של חזקותף כגון חזקה דמעיקרא: ההלכה קובעת שאם לא ידוע לנו מה אירע בפרק זמן מסויים, יש לנהוג על פי הידוע לנו מפרק זמן שקדם לו. לדוגמא: אדם שגילה פתאום שנטמא, אך אינו יודע אימתי נטמא, רשאי להניח שכל החפצים שנגע בהם עד שעת מציאת הטומאה הם טהורים, משום שלו ולהם יש חזקת טהרה.
קרוב – משתייך לקבוצה השניה: אין לנו ידיעה ודאית שהגוזל משתייך לשובך הקרוב אליו, אך ניתן להכריע למעשה שהגוזל שייך לבעל השובך הקרוב.
אשר לרוב נחלקו בזה הדעות . . . ורבים סבורים כי רוב אינו מכריע כיצד לנהוג בספק, אלא פושט אותו לחלוטין מפני שהמיעוט בטל ומבוטל, ואנו מתעלמים ממנו לגמרי. אם נקבל הבנה זו, ברורשיש להעדיף רוב שמברר את המציאות ועוקר את הספק על פני קרוב, שרק מכריע כיצד יש נהוג במציאות של ספק
קובץ שיעורים: דחזקה אינה מבררת את הספק אלא דגזרת הכתוב דבספק אין מוציאין הדבר מחזקתו ובמקום רוב המברר את הספק אין מקום לחזקה כיון שעל ידי הרוב נסתלק הספק. . . רוב עדיף [מקרוב] - אפשר דקרוב אינו בירור, ומה"ט גופא ס"ל דרוב עדיף מקרוב כמו דעדיף מחזקה מה"ט.
שיעורי ר' שמואל רוזובסקי: וי"ל דהגם דהן רוב והן קרוב תרווייהו לא הוו בירור, מ"מ חלוקים הם זה מזה דרוב מכריע את הספק, ואף שהספק לפנינו מ"מ הרוב מכריע כהאי גיסא, אבל קרוב אינו מכריע את הספק, אלא דמכח הקרוב נקטינן דאין לנו מקום להסתפק, דלא מחזקינן ריעותא לדוכתא אחריתי ובסתמא תלינן ליה דבא ממקום זה, וכעין הא דכאן נמצא כאן היה, שאינו הכרעה בין ב' צדדי ספק כ"א הכרעה שלא נסתפק ולא נחזיק ריעותא לדוכתא אחריתי, וה"נ בקרוב כן הוא דהכרעתו היא דכל עוד דלית לן ראיה שבא ממקום רחוק נקטינן שבא ממקום קרוב, ולא מספקינן במקו"א, אבל אם לאחר דתלינן בקרוב עדיין יהא לנו ספק אם בא מן הרחוק, לא יועיל בזה ההכרעה דקרוב, דאין קרוב מכריע בין ב' צדדי ספק כ"א דמכריע שלא נסתפק שמא ממקום רחוק הוא בא לכאן, ולהכי היכא דלא מהני הכרעה דקרוב שלא נדון ספק לא תועיל הקורבה, ולפיכך היכא דאיכא רוב כנגד הקרוב דבזה ל"ש לומר שלא נסתפק כלל על הרחוק, דהא קמן דהרוב אומר שהוא מן הרחוק, ורוב הלא הוי הכרעה בכל דוכתא, מהני הרוב שנסתפק ונכריע כוותיה ודו"ק.
ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) עשין עשה צו
ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף מקרוב עיין שם. וא"כ הו"ל למנות גם קורבא במצוה בפ"ע. אבל נראה דלק"מ דאע"ג דדין קורבא דאורייתא מדכתיב בעגלה הערופה והיתה העיר הקרובה אל החלל וגו'. מכל מקום לא נאמרה בזה מצוה בתורה שנלך אחר הקרוב. אלא הוא דין מדיני עגלה ערופה דהעיר הקרובה אל החלל הוא שמביאה העגלה. אלא דמשם ילפינן נמי לכל התורה שהדין נותן לילך אחר הקרוב במקום הספק. דהקורבא מכרעת הספק לצד הקרוב. ואם עבר ולא הלך אחר הקורבא לא בטל בזה שום מצוה. אלא שעשה שלא כדין. וכגון אם נלך אחר הקרוב יהיה כבשר נבלה או ערפה. והוא עבר ואכל הבשר אף על פי שבודאי עבר על לאו דנבלה או טרפה. מכל מקום לא עבר בזה על שום מצוה במה שלא הלך אחר הקרוב. משום שאין בזה בתורה מצוה ללכת אחר הקרוב.
ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף מקרוב עיין שם. וא"כ הו"ל למנות גם קורבא במצוה בפ"ע. אבל נראה דלק"מ דאע"ג דדין קורבא דאורייתא מדכתיב בעגלה הערופה והיתה העיר הקרובה אל החלל וגו'. מכל מקום לא נאמרה בזה מצוה בתורה שנלך אחר הקרוב. אלא הוא דין מדיני עגלה ערופה דהעיר הקרובה אל החלל הוא שמביאה העגלה. אלא דמשם ילפינן נמי לכל התורה שהדין נותן לילך אחר הקרוב במקום הספק. דהקורבא מכרעת הספק לצד הקרוב. ואם עבר ולא הלך אחר הקורבא לא בטל בזה שום מצוה. אלא שעשה שלא כדין. וכגון אם נלך אחר הקרוב יהיה כבשר נבלה או ערפה. והוא עבר ואכל הבשר אף על פי שבודאי עבר על לאו דנבלה או טרפה. מכל מקום לא עבר בזה על שום מצוה במה שלא הלך אחר הקרוב. משום שאין בזה בתורה מצוה ללכת אחר הקרוב.