Save "Shemot 5782
"
Shemot 5782

A shoe is not only a design, but it's a part of your body language, the way you walk. The way you're going to move is quite dictated by your shoes.

Christian Louboutin

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי כָּל־צָרְכִּי:
Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who provided me with all my needs.

כִּי סַיֵּים מְסָאנֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה לִי כׇּל צׇרְכִּי״.

Upon putting on his shoes, one should recite: Blessed…Who has provided me with all I need, as shoes are a basic necessity.

כשלובש מנעליו מברך שעשה לי כל צרכי לשון חכמים הוא ... והטעם לברכה זו שכל זמן שהוא יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו. וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו.

(ה) וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃
(5) And He said, “Do not come closer. Remove your sandals from your feet, for the place on which you stand is holy ground.
(טו) וַיֹּ֩אמֶר֩ שַׂר־צְבָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ שַׁל־נַֽעַלְךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔ךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֛ה עֹמֵ֥ד עָלָ֖יו קֹ֣דֶשׁ ה֑וּא וַיַּ֥עַשׂ יְהוֹשֻׁ֖עַ כֵּֽן׃
(15) The captain of the LORD’s host answered Joshua, “Remove your sandals from your feet, for the place where you stand is holy.” And Joshua did so.
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא אע''פ שהיה רחוק מן הסנה הזהירו בזה, כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה, ומשה בהר היה כי שם עלה, שנאמר ויבא אל הר האלהים חרבה (שמות ג׳:א׳), והסנה היה בראש ההר, והנה כלו קדוש ואסור בנעילת הסנדל, וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו''ר ב יג), וכן ביהושע, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים (יהושע ה טו):
FOR THE PLACE WHEREON THOU STANDEST IS HOLY GROUND. Even though Moses was far from the bush, the angel warned him [not to approach], for the whole mountain became sanctified when the Divine Presence came down upon the mountain—top, just as it did at the time of the Giving of the Torah. Now Moses was on the mountain for he had ascended thereto, as it is said, and he came to the mountain of G-d, unto Horeb, and the bush was on the top of the mountain. Thus the entire site became holy and therefore the wearing of sandals was forbidden. A similar case is found in Joshua. Likewise, the priests ministered in the Sanctuary only while barefoot.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם קוֹרוֹת בֵּיתוֹ וְיִקַּח מִנְעָלִים לְרַגְלָיו. הִקִּיז דָּם וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל — יִמְכּוֹר מִנְעָלִים שֶׁבְּרַגְלָיו וְיַסְפִּיק מֵהֶן צׇרְכֵי סְעוּדָה.
With regard to the danger of bloodletting, the Gemara cites that which Rav Yehuda said that Rav said: One should always sell the beams of his house and purchase shoes for his feet with the proceeds, as shoes protect him from stepping on obstacles and from catching cold. If he let blood and has nothing to eat after the bloodletting, he should even sell the shoes on his feet, and from the proceeds provide the needs of a meal. After bloodletting, a meal is more crucial to one’s well-being than shoes are.
שִׁבְעָה מְנוּדִּין לַשָּׁמַיִם, אֵלּוּ הֵן: (יְהוּדִי) [מִי] שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וְאֵין לוֹ בָּנִים, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵין מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ תְּפִילִּין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִילִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ, וְהַמּוֹנֵעַ מִנְעָלִים מֵרַגְלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מִי שֶׁאֵין מֵיסֵב בַּחֲבוּרָה שֶׁל מִצְוָה.
Seven are ostracized by Heaven, despite the fact that they have not been ostracized in any court: A Jew who does not have a wife; and one who has a wife but has no sons; and one who has sons whom he does not raise to engage in Torah study; and one who does not have phylacteries on his head, and phylacteries on his arm, and ritual fringes on his garment, and a mezuza in his doorway; and one who withholds shoes from his feet. And some say: Also one who does not sit with a group that is partaking of a feast in celebration of a mitzva.

אחת מברכות השחר היא ברכת ‘שעשה לי כל צרכי’, ויש בה הודאה על נעילת הנעליים. ואף שאסור לנעול נעליים בתשעה באב ויום הכיפורים, נהגו יוצאי אשכנז ומקצת מיוצאי ספרד לאומרה, מפני שהיא הודאה כללית על מנהגו של עולם, ולא על נעילת הנעליים של אותו היום. ועוד, שגם בימי הצום מותר לנעול נעלי בית שמרגישים בהם את קושי הדרך. ועוד, שבמוצאי הצום נועלים נעליים, ויש אומרים שההודאה שבברכות השחר חלה גם על הלילה. אולם לדעת האר”י, אין לברך ברכה זו בימים אלו, וכך נוהגים רוב יוצאי ספרד.

HaRav Eliezer Melamed, Pninei Halacha Halachot Tisha BeAv 10/18

(טו) וְהֶחֱרִ֣ים יְהֹוָ֗ה אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים׃
(15) The LORD will dry up the tongue of the Egyptian sea.—He will raise His hand over the Euphrates with the might of His wind and break it into seven wadis, so that it can be trodden dry-shod.
והדריך. דרך השבילים ההם ידריך בני הגולה לדרוך בנעלים אשר ברגליהם כי תשוב להיות יבשה:

אַדְּהָכִי אֲתָא פְּרֵיסְתְּקָא עֲלֵיהּ מֵרוֹמִי אֲמַר לֵיהּ קוּם דְּמִית לֵיהּ קֵיסָר וְאָמְרִי הָנְהוּ חֲשִׁיבֵי דְּרוֹמִי לְאוֹתֹיבָךָ בְּרֵישָׁא הֲוָה סָיֵים חַד (מסאני) [מְסָאנֵיהּ] בְּעָא לְמִסְיְימֵהּ לְאַחֲרִינָא לָא עָיֵיל בְּעָא לְמִישְׁלְפֵיהּ לְאִידַּךְ לָא נְפַק אֲמַר מַאי הַאי אֲמַר לֵיהּ לָא תִּצְטַעַר שְׁמוּעָה טוֹבָה אַתְיָא לָךְ דִּכְתִיב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לֵיתֵי אִינִישׁ דְּלָא מְיַתְּבָא דַּעְתָּךְ מִינֵּיהּ וְלַחֲלֹיף קַמָּךְ דִּכְתִיב וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם עֲבַד הָכִי עֲיַיל

In the meantime, as they were talking, a messenger [feristaka] arrived from Rome, and said to him: Rise, for the emperor has died, and the noblemen of Rome plan to appoint you as their leader and make you the next emperor. At that time Vespasian was wearing only one shoe, and when he tried to put on the other one, it would not go on his foot. He then tried to remove the other shoe that he was already wearing, but it would not come off. He said: What is this? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Be not distressed or troubled, for good tidings have reached you, as it is written: “Good tidings make the bone fat” (Proverbs 15:30), and your feet have grown fatter out of joy and satisfaction. Vespasian said to him: But what is the remedy? What must I do in order to put on my shoe? Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Have someone with whom you are displeased come and pass before you, as it is written: “A broken spirit dries the bones” (Proverbs 17:22)

צריך ליתן טוב טעם ודעת שייכות נעילת המנעלים לברכה זו. קיבלתי ממורי מהרש"ל שהעניין הוא כדברי דוד המלך: 'ותחסרהו מעט מאלוקים גו' תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו, צנה ואלפים כולם וגם בהמות שדי'. כי הקב"ה ברא ד' מדרגות בעולם הזה זו למעלה מזו: הדומם. הצומח עולה עליו ויונק ממנו. בעלי חיים עולים על הצומח ואוכלים ממנו. המדבר שהוא האדם מושל בבעלי חיים ואוכלם ומשתמש בהם ועולה. וזהו 'כל שתה תחת רגליו ֹצנה ואלפים', שכן כאשר מושל בבעלי חיים ("צנה" כמו "צאן") כל שכן שמושל בדומם וצומח שנמצאים תחתיהם. וכשלוקח מעור הבהמה לעשות מנעלים למדרך כף רגליו, מראה ביותר שהוא המושל והכול תחת רגליו, ומצד הממשלה הזאת מברך בלבישת המנעלים 'שעשה לי כל צרכי'.

SHLAH, Sidur Sha'ar HaShamaim

Give a girl the right shoes, and she can conquer the world.

Marilyn Monroe

מהבעש"ט. שמרוב ענותנותו של אדם גורם שנתרחק מעבודת הש"י שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם ע"י תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות וגם המלאכים ניזונין ע"י תורתו ותפלתו שאלו היה מאמין זה כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה מרוב כל

כי המלבושים הם לכבוד האדם, כמו רבי יוחנן קרי למאניה 'מכבדותיה' (שבת סוף קיג. ), ובשביל זה הם צריכים לאדם - כדי להתכבד ולהתקשט האדם בהם, ובשביל כך לא בלו. ומנעלים אינם מלבושי כבוד, אבל הם מלבוש גנאי לאדם, שהרי בכל מקום קדושה אסור לילך במנעלים, כדכתיב (שמות ג, ה) "של נעלך". נמצא, כי המנעלים אינם אלא להכרח האדם, שלא יקבל נזק ברגליו, ואינם לעצמם. וזהו שתקנו חכמים (ברכות ס ע"ב) כשלובש סודר שלו או טליתו לברך 'מלביש ערומים', בלשון לבישה. וכשהוא מסיים מסאני 'שעשית לי כל צרכי', כלומר בשביל הכרח וצורך נבראו, לא בשביל עצמם כלל, שאין זה מלבוש לכבוד.

לדברי השל"ה שנעילת המנעלים היא הוראה על היות האדם מושל בבריאה, לזאת במקום שנגלית השכינה, מקומו של ממ"ה הקב"ה, אסור להראות שום שררה וגדולה, שאין גדולה בפלטין של מלך ואין גאווה לפני המקום.

Rabbi Yosef Zundel Salant, Be'er Yosef, Shemot 3/5

אף שיהודי נמצא בגלות בין העמים וכל ההשפעות הגשמיות עוברות באמצעות השבעים שרים [כלי הטבע], אעפ"כ צריך להיות ניכר שהוא יהודי, שהוא מובדל מהעולם בבחינת 'אתה בחרתנו מכל העמים' ... היינו שגם כשעוסק בעובדין דחול באמצעות העקביים, הרי זה באופן שיש מנעלים לרגליו, שהוא מובדל מהארציות ועושה אותו רק בגלל היותו 'אנוס על פי הדיבור’… היינו שיהיה מנותק מהעניינים הארציים, לעשותם בלא לב ולב. כלומר: לא די בכך שיעסוק בענייני המסחר רק זמן מועט, כפי המוכרח לפרנסתו בלבד, ואילו במשך שאר הזמן יהיה מונח בתורה ותפילה, ללא טרדה ומחשבות זרות בעניינים גשמיים, הדרישה היא שגם בעת המסחר גופא יהיה מנותק מענינים ארציים, ובדוגמת הנעל שהיא לבוש על העקב שברגל עצמו.

Lubavicher Rebbe, Torat Menachem 5725/3 pp203, 212

וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃
And let them make Me a sanctuary that I may dwell among them.
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
Speak to the whole Israelite community and say to them:
You shall be holy, for I, the LORD your God, am holy.
קדשים תהיו. הֱווּ פְרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ' אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (ויקרא כ"א), וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ (שם), קְדֹשִׁים יִהְיוּ, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה (שם):
קדשים תהיו YE SHALL BE HOLY — This means, keep aloof from the forbidden sexual relations just mentioned and from sinful thoughts. [It is evident that this is the meaning of קדשים תהיו because] wherever you find in the Torah a command to fence yourself in against such relations you also find mention of “holiness". Examples are: (Leviticus 21:7) “[They shall not take] a wife that is a harlot, or a profane etc.", and in the next verse "for I, the Lord, who sanctifieth you, [am holy]"; (Leviticus 21:15) “Neither shall he profane his seed (by the forbidden unions mentioned in the preceding verses) for I the Lord do sanctify him"; (Leviticus 21:6) "They shall be holy… followed by (v. 7) "[they shall not take] a wife that is a harlot or a profane" (cf. Vayikra Rabbah 24:4-6).

“As long as family feeling was kept alive, the opponent of oppression was never alone.”

Alexis de Tocqueville, Democracy in America

רק ב'אדמת קודש' הוא להיפך – 'של נעליך מעל רגליך', כי באדמת קודש אין צריך לפעולת הנעל, וגם אין צריך להיות חציצה והפסק בין הרגל לאדמת קודש, וכן במקדש העבודה היא דווקא ברגל יחפה

Lubavicher Rebbe, Reshimot 39