דף לימוד זה מוקדש לאבי מורי פרץ טיקטין
מהנדס מים , מבוני הארץ
שלימד אותי שמים לא נוצרים בברז
מדרגות הגיחון של נחל עמוד
וַיָּ֤שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן
וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־ה'
שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה׃ {ס}
Comforted all her ruins;
He has made her wilderness like Eden,
Her desert like the Garden of the LORD.
Gladness and joy shall abide there,
Thanksgiving and the sound of music.
אָשִׂ֤ים מִדְבָּר֙ לַאֲגַם־מַ֔יִם
וְאֶ֥רֶץ צִיָּ֖ה לְמוֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
And fountains amid the valleys;
I will turn the desert into ponds,
The arid land into springs of water.
לקראת סופו של נחל עמוד מגיעים לאתר מפתיע, בשני צידי הנחל נמצאים מדרגות העולות לשמים (זהירות, העליה במדרגות אסורה). המדרגות התלולות מעלות אסוצאציות של מדרגות של מקדש אבוד בהרים (כמו בסרט המצויר 'קונג פו פנדה') או לחילופין של המדרגות לגן עדן (ניתן להאזין לשיר Stairway to Heaven של לד זפלין בקישור הזה https://www.youtube.com/watch?v=QkF3oxziUI4)
אך האמת שמדרגות אלו הן חלק מהגיחון של המוביל הארצי (יש שבטעות קוראים לו סיפון) . ההגעה לאתר היא הזדמנות ללמוד על אחד המופתים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, נצחון הרוח על החומר- המוביל הארצי!
From the fountains of triumph,
ריקוד "ושאבתם מים בששון" על גג בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב. אוגוסט 1949
אם ברצוננו ללמוד על המוביל הארצי יש להתחיל מהתחלה.
לפני לוי אשכול, ואפילו לפני בן גוריון, עוד לפני שמחה באלס (עליו נרחיב בהמשך) או בנימין זאב הרצל, הרבה לפני. סיפור המים בארץ ישראל מתחיל מאברהם אבינו.
אז אתם מוזמנים לשבת על המדרגות של המוביל הארצי, ולהתחיל מהתחלה
ארץ ישראל נמצאת בתפר שבין האזור הממוזג מצפון לבין רצועת המדבריות העולמית מדרום (קו רוחב 31) ולכן ישראל היא מדינה על סף המדבר (כאשר 60 אחוז משטחה הוא מדבר ממש). בארץ ישראל לא עוברים נהרות גדולים (כדוגמת הפרת והחידקל או הנילוס) והיא תלויה , כפי שנראה בהמשך, במשטר הגשמים.
כבר בסיפורי האבות בספר בראשית אנחנו מוצאים שכל כמה שנים ישנה בצורת קשה עם רעב גדול שמחייב את אבות האומה לעזוב לתקופה מסוימות את הארץ. במקרא ישנו מקום נרחב לסיפור "הקרב על המים" -הריב על הבארות בין אברהם ובנו יצחק לבין הפלשתים - "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם " (בראשית כ"ו) (בתור ילד שגדל בעיר רחובות , גדלתי עם גאווה מקומית על כך שהעיר שלנו נקראת על שם הבאר שעליה לא רבו- וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת...)
כך שעם ישראל כבר בראשתו גדל עם תודעת מחסור בתחום המים
רבקה ליד הבאר. גוסטב דורה
בספר דברים מתוארת ארץ ישראל בהשוואה למצרים בתיאור הבא:
כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃
וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹוהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י ה' אֱלֹוהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ {ס}
וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃ (יד) וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִירֹֽשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃ (טו) וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃
His majesty, His mighty hand, His outstretched arm; (3) the signs and the deeds that He performed in Egypt against Pharaoh king of Egypt and all his land; (4) what He did to Egypt’s army, its horses and chariots; how the LORD rolled back upon them the waters of the Sea of Reeds when they were pursuing you, thus destroying them once and for all;-b (5) what He did for you in the wilderness before you arrived in this place; (6) and what He did to Dathan and Abiram, sons of Eliab son of Reuben, when the earth opened her mouth and swallowed them, along with their households, their tents, and every living thing in their train, from amidst all Israel— (7) but that it was you who saw with your own eyes all the marvelous deeds that the LORD performed. (8) Keep, therefore, all the Instruction that I enjoin upon you today, so that you may have the strength to enter and take possession of the land that you are about to cross into and possess, (9) and that you may long endure upon the soil that the LORD swore to your fathers to assign to them and to their heirs, a land flowing with milk and honey. (10) For the land that you are about to enter and possess is not like the land of Egypt from which you have come. There the grain you sowed had to be watered by your own labors, like a vegetable garden; (11) but the land you are about to cross into and possess, a land of hills and valleys, soaks up its water from the rains of heaven. (12) It is a land which the LORD your God looks after, on which the LORD your God always keeps His eye, from year’s beginning to year’s end. (13) If, then, you obey the commandments that I enjoin upon you this day, loving the LORD your God and serving Him with all your heart and soul, (14) I will grant the rain for your land in season, the early rain and the late. You shall gather in your new grain and wine and oil— (15) I will also provide grass in the fields for your cattle—and thus you shall eat your fill. (16) Take care not to be lured away to serve other gods and bow to them. (17) For the LORD’s anger will flare up against you, and He will shut up the skies so that there will be no rain and the ground will not yield its produce; and you will soon perish from the good land that the LORD is assigning to you. (18) Therefore impress these My words upon your very heart:-e bind them as a sign on your hand and let them serve as a symbol on your forehead,-f (19) and teach them to your children—reciting them when you stay at home and when you are away, when you lie down and when you get up; (20) and inscribe them on the doorposts of your house and on your gates— (21) to the end that you and your children may endure, in the land that the LORD swore to your fathers to assign to them, as long as there is a heaven over the earth. (22) If, then, you faithfully keep all this Instruction that I command you, loving the LORD your God, walking in all His ways, and holding fast to Him, (23) the LORD will dislodge before you all these nations: you will dispossess nations greater and more numerous than you. (24) Every spot on which your foot treads shall be yours; your territory shall extend from the wilderness to the Lebanon and from the River—the Euphrates—to the Western Sea. (25) No man shall stand up to you: the LORD your God will put the dread and the fear of you over the whole land in which you set foot, as He promised you. (26) See, this day I set before you blessing and curse: (27) blessing, if you obey the commandments of the LORD your God that I enjoin upon you this day; (28) and curse, if you do not obey the commandments of the LORD your God, but turn away from the path that I enjoin upon you this day and follow other gods, whom you have not experienced.-h (29) When the LORD your God brings you into the land that you are about to enter and possess, you shall pronounce the blessing at Mount Gerizim and the curse at Mount Ebal.— (30) Both are on the other side of the Jordan, beyond the west road that is in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah—near Gilgal, by the terebinths of Moreh. (31) For you are about to cross the Jordan to enter and possess the land that the LORD your God is assigning to you. When you have occupied it and are settled in it, (32) take care to observe all the laws and rules that I have set before you this day.
שאלות למחשבה ולדיון:
פשט: לפי הפסוקים, מה ההבדל בין ארץ מצרים לבין ארץ ישראל?
דרש: הפסוק "וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק" מתאר מציאות ראלית במצרים , שבה הנילוס זורם כל השנה, ובעזרת תעלות השקיה היו מעבירים מים אל השדות באזור הדלתא. את ההטיה של המים מתעלה לתעלה היו עושים על ידי יצירת תלולית עפר בעזרת הרגל. לעומת זאת בארץ ישראל המים מגיעים מהשמים על ידי הגשם. מה לדעתכם העומק של ההבדל בין מים שמגיעים מהנהר לעומת מים שמגיעים מהשמים?
רמז וסוד : מה לדעתכם התנועה הנפשית השונה שיש למי שגר בארץ עם שפע של מים (ארץ מצרים) לבין מי שגר בארץ עם מחזור במים(ארץ ישראל)?
גשם בעמק יזרעאל. צילום: נסים זמיר, מתוך אתר פיקיויקי
כך כותב חבר הקונגרס האמרקאי סת' סיגל ברב המכר של הניו-יורק טימס "המאבק על כל טיפה" (בעברית בהוצאת 'סלע-מאיר') ספר שמביא את בשורת החדשנות של ישראל בתחום המים כפתרון גלובאלי לבעית המידבור העולמי :
התרבות הדתית שהנחתה את היהודים באלפיים שנות הגלות, ועמדה ברקע התחייה הלאומית, חדורה יחס של יראת כבוד למים, בדמותם של הגשם והטל.
לכל אורך אלפי השנים הללו, ועד ימינו אלה, מתפללים היהודים לגשם בחודשי החורף. רבים אומרים תפילה זו שלוש פעמים ביום, הן בארץ ישראל והן בתפוצות. אין בתפילה בקשה שגשם ירד במקום מושבם של המתפללים, שכן המנהג קובע כי יש לבקש שירד בארץ ישראל. אין זה משנה היכן נמצאים היהודים, והאם הם יושבים באזורים גשומים או צחיחים — מזה אלפיים שנה הם פונים כלפי ירושלים, ומתפללים לרווחתה המטאורולוגית של ארץ הקודש...לצד סידור התפילה, גם התנ"ך מלמד שיעור ביחס הראוי למים. כאשר משה מכה בסלע יוצאים ממנו "מַיִם רַבִּים." אירוע זה מרמז על קיומה של חלוקת עבודה: אלוהים ממטיר את המן, וכך דואג למזונם של בני ישראל; אך מוטל על משה לספק את המים, גם אם הדבר נעשה בעזרתו של אלוהים. הסיפור אף משמש תזכורת לכך שמים עשויים להימצא במקומות בלתי צפויים, ושלעתים אפשר להוציאם משם בדרכים לא שגרתיות.
מדי שנה קוראים בבתי הכנסת ברחבי העולם את הנאמר בספר דברים: "וְנָתַתִּי מְטַר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ." פסוק זה מופיע גם בקריאת שמע, כמו גם העונש למי שיחטאו בעבודה זרה, הנזכר באותו הפרק: "וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם."
ביטויים אלה, שהמים במרכזם, אינם חריגים במקרא. מבחינה לשונית התנ"ך הוא ספר רווי־מים. המילה "טל" נזכרת 31 פעמים, המילה "מטר" מופיעה 38 פעמים, והמילה "ענן" 87 פעמים. המילה "מים" עצמה מופיעה 580 פעמים בתנ"ך.
לא רק שהמילה "גשם" מופיעה 35 פעמים בתנ"ך, אלא שעצם קיומן של מילים כמו "יורה" ו"מלקוש," והעובדה שהן עדיין בשימוש, מלמדת דבר מה; בעוד שלאסקימואים יש כמה שמות לשלג מפני שהוא כה שכיח, נדמה שליהודים בארץ ישראל יש כמה שמות לגשם מפני שהוא כה נדיר.
מאחר שהמתיישבים הציונים הראשונים היו ברובם המכריע חילונים, ייתכן שלא עלעלו בסידור התפילה לעתים קרובות. אך הם הכירו את התנ"ך ואת המסורת היהודית, כך שעל אף שרבים מהם עלו מארצות גשומות כרוסיה ופולין, או מארצות שהתברכו בנהרות גדולים, כמצרים ועיראק, הייתה להם הכרה מולדת בחשיבות המים. והמסורת שעיצבה את תודעתם בגולה, הוסיפה להדריך גם את חייהם החדשים בארץ ישראל.
גשם
מאיר בנאי
מילים ולחן: מאיר בנאי
קיים ביצוע נוסף לשיר זה
אקורדים
כביש אספלט, מול חומה
קבצנים בפינה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.
משתתף בקרבות
נצחונות, מפלות
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי, רק עלי.
גשם, רד כבר גשם
כי צריך לשטוף הכל
לא רוצה לראות הכל כשבא
הגשם
רד כבר גשם
כי העיר כבר עייפה
היא פוחדת מעצמה
רוצה לנשום.
ההיסטוריה של המוביל הארצי
בנימין זאב הרצל
את החזון הראשוני למוביל הארצי נהוג לייחס לבנימין זאב הרצל- חוזה מדינת היהודים. ברומן האוטופי "אלטנוילנד, (תל-אביב) כותב הרצל: רק מים וצל דרושים לארץ הזאת, כי אז עוד נשקף לה עתיד — ואפשר גדול עד מאד!. אך מי יביא את המים ואת הצל. - היהודים יביאו "
לקראת סוף הספר, חוזה אחת הדמויות הראשיות שמהנדסי המים של מדינת היהודים המדומיינת יהיו גיבוריה. בחזונו ראה הרצל את עתיד משק המים של ישראל. על אף שבימיו היו בארץ ישראל מעט מקורות מים או קרקע מתאימה לחקלאות, הוא צפה לה עתיד מזהיר ורווי מים: "נשתמרה כמעט כל טיפה וטיפה שירדה משמיים, והייתה לברכה. וכך קם הדבר ונהיה, והמולדת החדשה-הישנה של היהודים חזרה להיות ארץ זבת חלב ודבש, ותהי כאשר הייתה לפנים: ארץ הברכה! " (באופן כללי יש לציין שהרצל הוא אבי ה"סטארט-אפ ניישן, הרצל חזה את המדינה כמבוססת על מדע וטכנולוגיה, עם מפעלים, פיתוחים חקלאיים ייחודיים והתפלה של מים שמשאירים את האורחים שבאים מחו"ל פעורי פה אל מול הרמה הטכנולוגית. באחד הקטעים באלטנוילנד האורחים שואלים איך החברה היהודית הוקמה? ועונים להם: המהנדס שיצר אותה כרגע בחו"ל, אבל הוא השאיר לכם פה הקלטה בפונוגרף. הפרק לאחר מכן הוא בעצם "פודקאסט" שהמהנדס השאיר. זו דוגמא מרתקת לשימוש של הרצל במטכמולוגיה הכי חדשה שהיתה בימיו שהרי הפונוגרף הומצא עי אדיסון רק מס' שנים לפני כתתיבת הספר)
צילום: Shutterstock
צילום של המאמר של יוסף ונקרט על תוכנית המים באלטנוילנד. דבר 24 ביולי 1959
אהרון אהורנסון ופנחס רוטנברג
אהרון אהורנסון, מייסד מחתרת ני"לי חוקר צמחית ארץ ישראל ומגלה אם החיטה נקשר אצלינו בדרך כלל לסוגית נילי (עליה ניתן לקרא בעמוד ... בפרק על נחל חדרה ואבשלום פינברג) או לגילוי אם החיטה (עליה ניתןלקרא בדף... בפרק על קרני חיטין) אבל לא הרבה יודעים שהוא מאבות רעיון המוביל הארצי.
הוא הראשון שניסח את הרעיון של העברת מים בכמויות מצפון הארץ ששופע מים טבל דל בשטחי אדמה, לעבר דרום הארץ שהוא יבש ברובו אבל רחב ידיים. אהרונסון היה הראשון שהגה את המחשבה של המוביל הארצי, וסביר להניח שאם הוא היה נהרג בתאונת מטוס ב 1919 הוא גם היה בין המוציאים לפועל של התכנית.
פנחס רוטנברג , הזקן מנהריים, אבי החשמל הארץ-ישראלי , קרא את תוכניתו של אהורנסון ובשנת 1920 הציג מתווה ראשוני להעברת חלק ממי הליטני וךהעברת מים מהצפון לאזור עמק זבולון (לצד התכנית של המהנדס האמרקאי וולטר קליי לאודרמילק שכתב ב"ארץ ישראל-הארץ היעודה" את הרעיון של העברת מי הירקון לנגב)
שמחה באלס- אבי המוביל הארצי, אבי הטפטפות, ממציא , חדשן וציוני גדול
שמחה היה ציוני עוד מגיל צעיר ולמעשה, כל חייו הוקדשו למטרה זו. בהיותו בוורשה, השתתף במשמרות הגנה על יהודים ועל רכושם מפני פורעים ונבחר למרכז "החלוץ" בפולין
בסיום לימודיו בטכניון (אחרי שהוא המציא מכשיר מדידה מטרולוגי לצבא פולין) , בחר בפרויקט גמר יוצא דופן:מנוע בעירה פנימי באמצעות ספירט שיופק משעורה משום ש"בארץ ישראל אין נפט ויניעו את המנועים בספירט", לאחר זמן, קרא בלאס כי בסין מגדילים את יבולי החיטה פי 5 על ידי שתילת החיטה, במקום זריעתה. לפיכך, לכן, על מנת לעזור לישוב בארץ ישראל המציא באלס " "מכונת שתילה" ואף הוציא עליה מספר פטנטנים (בסופו של דבר, לא נקלטה המצאה זו בשוק, מסיבות כלכליות. את תקופת מכונת השתילה מסכם בלאס: "בתשע שנות חיים לא תרמתי לתקומת ישראל")
החל משנת בשנת 1930 עסק באלס בתחום המים ב-1931 תכנן באלס את אמת המים שהובילה מים לקובצי עמק הירדן (מה שאיפשר להקים קיבוץ נוסף באזור, אאפיקים)
בשנת 1937 הוקמה חברת מקורות על ידי לוי אשכול, שפעל להגשמת רעיונותיו של בלאס. ביולי 1939 הגיש שמחה לד"ר ארתור רופין, - "פנטסיה להשקיית הנגב", . ב-1941 כתב באלס את החוברת "תוכנית ישוב מדבריות א"י על ידי משיכת מים מהנחלים", שמהווה את הבסיס למוביל הארצי.
במלחמת העצמאות, עסק בתכנון וייצור נשק ויצר מטול נגד טנקים ולהביור, מרגמות ועוד
בתחילת ההפוגה הראשונה (11.6.1948), תכנן את "מפעל השילוח", שסיפק מים לירושלים הנצורה בדרך בורמה, העוקפת את לטרון. את הצינורות לפרויקט קנה בלאס מכספו הפרטי עקב מחלוקת בין המוסדות מי יממן את הצינורות וההבנה של באלס שבינתים ירושלים סובלת מחמסור ממים.לאחר קום המדינה היה באלס ממובילי מתכנני משק המים בישראל והוא הקים את חברת תה"ל- תכנון המים לישראל. בשנות השבעים התפטר באלס מתה"ל, והמציא את ההשקיה בטפטוף. המוטיבציה הראשונית של בלאס לעסוק בטפטפות הייתה החיסכון במים, אולם כבר בשנות ה-60 הראשונות, התברר שיתרונות ההשקיה בטפטוף גדולים הרבה יותר. יישום השיטה גרם למהפכה עולמית בשיטות ההשקיה והדישון בחקלאות, והוביל לחיסכון במים ולהגדלת היבולים.
המצאת הטפטפות שמעבירות מים ודשן בצורה ממוקדת לצמח היא אחת ההמצאות הישראליות החשובות בעולם והיא שיפרה את החקלאות העולמית ללא הכר. מיליוני חקלאים בלמעלה מ100 מדינות משתמשים בטפטפות ויש להניח שללא הטפטפות היה מחסור חמור במזון עולמי
השימוש בטפטפות מגדיל משמעותית את התוצרת החקלאית בעד 550 אחוזים, כך שגם במקומות שבהם לא חסר מים עדיף להשתמש בטפטפות על מנת להפיק יותר תצרוכת על מטר רבוע כמו כן השימוש בדישון הקרקע באמצעות הטפטפות מונע היסחפות של דשנים למקורות מים ומונע את היווצרות האצה הכחולה-ירוקה שמשמידה מקורות מים בכל העולם .הטפטפות הן אחת הדוגמאות איך ישראל "הקטנה" בשל אילוצים של מחסור במים ובקרקע יוצרת המצאה שמשנה את פני העולם
התכנית הראשונית של המוביל הארצי- מים בקעת הירדן:
התכנון המקורי של באלס היה להעביר את מי הצפון לעמק יזרעאל, מהעמק חלק מהמים יעברו בתעלה שתחצה את רמת מנשה ותגיע דרך השפלה אל מערב הנגב ואילו רוב המים יעבר לתעלת של המוביל הארצי שתעבור דרך מורדות השומרון בבקעת הירדן , באזור ואדי פרעה התעלה תתפצל- חלק מהמים ימשיכו דרומה לעבר הערבה ואילו חלקם יכנס למנהרה באורך של 30 קילומטרים שתחצה את הרי ירושלים ותשקה את הנגב המזרחי.
בסיום מלחמת השחרור בקעתת הירדן היתה בצד הירדני ולכן שינה באלס את תכנית המוביל הארצי לתוואי המוביל שקיים היום, מהכנרת דרך ביקעת בית נטופה ומשם דרומה למישור החוף ולנגב
שאלות למחשבה ולדיון:
פשט: האם הכרתם את דמותו של שמחה באלס?
למה לדעתכם דמותו פחות מוכרת בחברה הישראלית?
דרש: למה תכנית המים הראשונה שלו נקראה בשם "פנטזיה"?
רמז: מה לדעתכם ניתן לקחת מסיפור חייו לימנו אנו?
סוד: האם גם לכם יש רעיונות, פטנטנים או יוזמות? אתם מוזמנים לשתף את חבריכ למסע ברעיונות השונים.
מצינורות המוביל הארצי, סמוך לעין שמר, 1965
לוי אשכול ופנחס ספיר
לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל , איש חזון, הומור אין סופי ויכולת בין אישית של קבלת פשרות .
כישוריו הארגוניים והכלכליים של אשכול וגם התשוקה האישית שלו לנושא המים הפכו אותו לאיש מפתח בנושא המוביל הארצי ב-1937 הוא ייסד את חברת מקורות, וזאת לאחר ששמחה באלס הציג לו את תוכניתו "הפנטזיונרית" .
לוי אשכול היה זה שהניח את היסודות להקמת מקורות וכל וזה שבסוף "גזר את הסרט" ביום חנוכת המוביל הארצי. לצידו של אשכול יש לציין את את פנחס ספיר, שר האוצר המיתולוגי בימי ראשית המדינה שהיה המזכיר הראשון של חברת מקורות וסגנו של אשכול. היכולות הפולטיות של אשכול לצד יכולות ניהול התקציב של ספיר הן הסיבה להצלחת המפעל העצום.
על שמו של אשכול קרוי מאגר אשכול, מאגר הסינון והטיפול במי המוביל הארצי בבקעת בית נטופה. ועל שמו של ספיר קרוי אתר ספיר, אתר השאיבה של המים מהכנרת למוביל הארצי בצפון הכנרת (ליד החוף הירוק/ חוף כרי דשא)
שטר של חמישה שקלים חדשים עם תמונת אשכול. על צידו האחורי תמונת המוביל הארצי, מפעלו הגדול
תוואי המוביל הארצי
החלק הראשון של המוביל הארצי שהוקם היה קו "ירקון-נגב" ממקורות הירקון ליד ראש העין ועד למערב הנגב, חלק זה בוצע במהלך שנות החמישים.
בעשירי ביוני 1964 נחנך המוביל הארצי. 130 קילומטרים מהכנרת ומובילים מים עד למצפה רמון .
נקודת המוצא של המוביל הארצי הוא ב"אתר ספיר" הנמצא ב"אשד כינרות" או תל אורימה (ליד כרי דשא) באתר ספיר נשאבים מים מהכנרת מעומק של 215.50 מטר מתחת לפני הים אל תוך צינור לחץ תת-קרקעי המוביל את המים בכיוון צפון מערב לגובה של 44 מטר מעל פני הים לכחל ומשם הם ממשיכים בתעלה פתוחה התעלה עוברת את נחל עמוד ונחל צלמון בסיפונים הפוכים המכונים על ידי מקורות "גיחונים". הגיחונים העשויים מצינורות פלדה שהונחו במבצע מורכב בצלע ההר וכוסו בבטון, מובילים את המים ללא הפעלת אנרגיה, על סמך חוק כלים שלובים.הבחירה בגיחונים במקום בגשר נעשתה מסיבות ביטחוניות וכדי למזער את הפגיעה בנוף. בנחל עמוד, הגיחון יורד ועולה כ-150 מטר.
מנחל צלמון המים עולים בכוח משאבה על מנהרת עילבון ומש הם יורדים למאגר אשכול בבקעת נטופה. ביציאה ממאגר אשכול נמצא "מפעל הסינון המרכזי" שהוא מהמתקדמים מסוגו והרביעי בגודלו בעולם. ממאגר אשכול עוברים המים בצינור הראשי של המוביל העשוי בטון ומוליך את המים לאורך 77 ק"מ עד לראש העין. המים עוברים בשלוש מנהרות, דרך גבעות שומרון ורמת מנשה. בשנת 2008 חוברו מפעלי ההתפלה אל המוביל הארצי והיום מי המוביל ומי ההתפלה נמהלים זה בזה
זיפות הצינור. הארכיון ההיסטורי של מקורות
נס המים של מדינת ישראל:
בשנות השמונים מתו באתיופיה למעלה ממיליון איש כתוצאה מרעב שנגרם עקב בצורת. באתיופיה ישנם מאגרי מים ענקיים בין היתר את אגם טאנה שהוא המקור לנהר הנילוס. ההסבר לרעב הכבד למרות מקוות המיןם הוא שבאציופיה אין מערכת הובלת מים שיודעת להוביל את המים מהזאורים הגשומים לאזורים הצחיחים.
בעשור הראשון של מדינת ישראל, לצד מלחמת השחרור , ולצד ההשקעה בקליטת עליה (ישראל הכפילה את האוכלוסיה!) יצאה ישראל הצעירה לבצבע לוגיסטי ענק בכל קנה מידה. העברת מים מהכנרת ועד לנגב. חלק מהמורכבות של המבצע ההנדסי היא בכך שהכנרת נמצאת יותר ממאתים מטרים מתחת לפני הים בעוד שמישור החוף נמצא בגובה של מס' עשרות מטרים מעל פני הים ובין הכנרת למישור החוף מפרידה שדרת ההר המרכזית. הגיחון בנחל עמוד הוא חלק מהדרכים היצרתיות להתגבר על מכשול זה.
נס המוביל הארצי הוא נס שנוצר בזכות אומץ הלב של המהנדסים והמתכננים, לצד הנס הטכנולוגי המדעי , שבעקבות חזונו של הרצל נמצא במדינת ישראל כבר משלב חזון המדינה (הרצל חזה את מדינת ישראל כמדינה טכמולוגית שנמצאת בקדמת המדע)
הרעיון של המוביל הארצי- שכל מדינת ישראל תשתה מהכנרת- רמוז כבר במדרש. לסיכום הלימוד אתם מוזמנים ללמוד את המדרש
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה;
— תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט', עמוד א
במדבר סיני כל עם ישראל שתה מים מבארה של מרים. ומה קרה לאחר הכניסה לארץ? כך כותב המדרש:
אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים“ (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, וכן במדרש רבה ויקרא פרשה כב פסקה ד)
כך שלאחר הכניסה לארץ בארה של מרים השתקעה בתוך ימת הכנרת (ים טבריא). כמו שבמדבר סיני כל עם ישראל שתה מבארה של מרים, כך לאחר חנוכת המוביל הארצי (ועד להקמת מפעל ההתפלה) מדינת ישראל המשיכה לשתות מהבאר הגנוזה שבתוך הכנרת
הזמנה למסע:
הוציאו בקבוק וקחו לגימה מהמים. תנו לעצמכם להתענג על מי השתיה. התבוננו במים שנשארו בבקבוק ונסו לדמיין את המסע של המים מאתר ספיר שבו הן נשאבו בכנרת, דרך הגיחון של נחל עמוד ועד לאתר אשכול בבית נטופה ומשם בצינרות לעבר הברז שבו מילאתם את המים אתמול בשעות הבוקר.
המפגש עם המוביל הארצי הוא הזדמנות לעסוק בכוחו היוצר של האדם- היכולת ליזום ולהעז, והיכולת הטכנולוגית להתגבר על איתני הטבע .
זו הזדמנות להוקיר תודה לאנשי החזון והמעש שבזכותם מדינת ישראל נמצאת בחזית העולמית בתחום טכנולוגית המים. וזאת הזדמנות לההבין שז לא מובן מאליו שאנחנו פותחים ברז- ויוצאים ממנו מים