Sustaining the World Between Justice and Torah

פרישה חושן משפט א:א

(א) רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים. פירש ה"ר יונה כו' שהרי בתחלת הפרק כו'. שתי המשניות אלו הם פרק

קמא דאבות. ונלע"ד דכלל הענין לפי פירוש ה"ר יונה ז"ל נתבאר ממ"ש עוד בפ"ו דאבות (מי"ד) ז"ל כל מה שברא הקדוש ברוך ה [בעולמו] לא ברא אלא לכבודו שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' וכבר אמרו חכמים אלהיים הגם כי השם ב"ה הוא השלם בתכלית השלמות ולא שייך שיקבל תוספת גדולה וכבוד או שלמות מזולתו ח"ו. כמאמר איוב (לה ז) אם צדקת מה תתן לו וגו' מ"מ היטיבו אשר דברו לא ברא אלא לכבודו. כי אין ספק שהדבר שהוא בפועל הוא יותר שלם ממה שהוא בכח. ולפיכך אף שהיה בכחו של ה' יתברך לעשות כרצונו ולגלות כבודו בכל עת ורגע. עד שנחשב אצלו כאלו הוא כבר בפועל ואין חסרון בחקו יתברך. סוף סוף כל שלא נברא לא היה אלא בכח. ואחר שנברא ונעשה בפועל יש כביכול כבוד ושלימות יותר ממה שהיה בכח: ועל פי הדברים האלה ביאר הר"ר יונה להמשנה שאמר שמעון הצדיק על שלשה דברים העולם עומד. שמפני שרצה ה' שיגולה כבודו בפועל הוצרך לברוא את מין האנושי שע"י יתגלה כבודו. והוא בהתעסק בשלשה שחישב התנא דהיינו תורה עבודה גמילות חסדים שהם הם גילוי כבודו יתברך. כי אלו שלשה הם השלשה עקרים. כי התורה מורה על התורה מן השמים ומעלת הנבואה (כמו שהאריך בעקרים (מאמר א פ"ד פט"ו, ובמאמר השלישי)). עבודה מורה על עיקר מציאות השם שיש לעבדו בכל עת וזמן ובכל מקום שראוי לעבדו. גמילות חסדים מורה על עיקר השגחה ושכר ועונש וכמ"ש עוד מזה בסמוך ואין צורך להאריך בזה כי ידוע לכל משכיל שגילוי כבודו יתברך הוא על ידי אלו האמונות שיקוימו על ידי מין האנושי. ובשביל קיום מין האנושי הוצרך לברוא כל שאר הנבראים דהיינו העולם בכללו: ויען וביען באשר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח כא). מלא קנאה תחרות ורוגז. הוצרכו עוד לשלשה דברים שהן דין ואמת ושלום שאלולי אלו שלשה איש את רעהו חיים בלעו. גזלו וחמסו. ולא היה מצב למין האנושי כי לא היה האדם שוקט ושלו. ולא היה אפשר לו לעסוק באלו השלשה שהם תכלית כוונת בריאת השם יתברך ולא היה מן הראוי שיהיה עוד קיים וממילא כל שאר הנבראים דהיינו כל העולם בכללו לא היה ראוי שיהיה קיים כיון שכולם לא נבראו אלא בשביל מין האנושי וכמ"ש לעיל: וכן אף אם יש דין ואמת ושלום בעולם ובני אדם נוחים ושוקטים אם אינם עוסקים בתורה ועבודה וגמילות חסדים אין תועלת בהם לפניו יתברך כיון שלא לתוהו ולריק בראו (ישעיה מה יח) אלא לתכלית התגלות כבודו יתברך וכנ"ל וראוי שיוחזר העולם לתוהו ובוהו: וזהו שאמר שמעון הצדיק על שלשה דברים העולם עומד כלומר הועמד שבשבילם נברא העולם כמ"ש שכל תכלית כוונת הבריאה לא היתה אלא שיגיע לו יתברך כבוד ונחת רוח מהם. וזה א"א כי אם ע"י אלו שלשה. ולא אמר בפירוש נברא שלשון בריאה לא שייך אלא על ענין גשמיי והוה משמע שהעולם נברא עליהן ממש כאלו הם שלשה עמודים גשמיים שעליהן נבראו כל הדברים וזה אינו לכן אמר לשון עמידה שעניינו על התכלית והענין, שענין ותכלית הבריאה ובניינו היה בשביל אלו שלשה. ואמר לשון עומד ולא אמר הועמד כדי שתשמע מיניה שעמידה זו היא דבר תמידי שגם עתה בכל עת ורגע עדיין הוא עומד על אלו שלשה וכמ"ש שאם יבטלו בני אדם ולא יעסקו באלו שלשה הרי קיומם והווייתם ללא צורך ויחזירו לתוהו. וכמ"ש (שבת פח א) תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית. וכל דבר ההווה תמיד אין מדקדקין מלדבר עליו בין לשון עבר או עתיד או הווה: אבל אין שייך לומר שבשביל דין אמת ושלום נברא העולם שהרי אינם אלא ביטול ושמירה מקלקול שלא יקולקל מין האנושי אבל אין להם יתברך בעצם אותם שלשה שום כבוד או נחת רוח. ואלו לא נבראו לא היו צריכים שמירה מקלקול. לכן אמר רשב"ג שעל אותן שלשה העולם קיים כמ"ש כי אלו לא היה אלו שלשה לא היה למין האנושי קיום וממילא גם שאר כל הנבראים דהיינו כל העולם בכללו ללא צורך הוא אחר שיתבטל מין האנושי שהוא המוכן לעסוק בכבודו ורצונו של מקום ברוך הוא. ומשום הכי אמר רבן שמעון בן גמליאל ג"כ העולם קיים ולא אמר מין האנושי קיים וק"ל: גם נוכל לפרש שתכלית בריאת העולם לא היה אלא מרוב טובו וחסדו ברוך הוא שרצה להאציל מאורו לאחרים ולהשפיע מטובו לאחרים. ולפי שאורו בהיר צח מצוחצח ברוך הוא לא היה אפשר שיהיה העולם הגשמי משתמש ונהנה אפילו ממקצת מקצתו אם לא ע"י אמצעי שעל ידו יושפע האור על הגשמיים והאמצעי הזה היינו קיום התורה ועבודה וגמילות חסדים. שע"י שעובדים העם בעבודת המלך ראוי שישפיע המלך עליהם. וכלל התורה והמצות הם שלשה עקרים הנ"ל תורה כו' לכן אמר שמעון הצדיק שבשביל אלו שלשה נברא העולם. שאלולי אלו שלשה שהם אמצעיים לא היה אפשר העולם להשתמש מאורו יתברך כלל. אבל השלשה האחרים שחישב רבן שמעון בן גמליאל אינם אלא שמירה מההיזק לא עשיית הטוב לכן לא שייך בהם אלא קיום לאחר שהועמד ודו"ק. ובזה דברי רבינו יונה מבוארים דרך כלל. ומעתה נפרשם בפרטות: מ"ש אין פירושו שבשביל שלשה דברים כו'. פירוש אין לומר שבשביל דין ואמת ושלום נברא העולם אף על פי שאינם לשום תכלית אלא לשמירה בעלמא ואלו לא נברא העולם לא היה צריך לשמירה מ"מ שמא לאיזה סיבה וטעם כמוס אצלו יתברך ברא העולם שיעסקו באלו שלשה שהם דין אמת ושלום. לזה אמר שאי אפשר לומר כן שהרי בראש הפרק אמר על שלשה דברים העולם עומד ואינם אלו שלשה. ולשון עומד ולשון קיים הם לשונות שקולים ושניהם סובלים שני פירושים התחלת הבריאה או העמדת הבריאה אחר שנבראה ולפרשם שניהם בענין אחד אי אפשר שהרי אין העניינים שחשבו שוים וע"כ אחד מהם מדבר בתכלית התחלה על מה ובשביל מה היתה ואחד מדבר במהות ההעמדה ממעמד העולם אחר שנברא. וכיון שע"כ שאחד מהם מדבר בקיומו של עולם אחר שנברא מסתבר לומר שהן הן אותם שלשה שחישב רבן שמעון בן גמליאל. והשלשה שחישב שמעון הצדיק הם שבשבילם נברא העולם מטעם שכתבתי לעיל בכלל הענין שבאלו שלשה יש תכלית וכבוד להשם יתברך ברוך הוא כמו שמפרש והולך. שהתורה כבר רמז עליה שלמה שהיא תכלית הבריאה. וכן עבודה וגמילות חסדים. וג"כ גלוי ומפורסם לכל משכיל שה' חפץ בהם מה שאין כן דין אמת ושלום שאינם אלא כדי שלא יבלעו איש את רעהו חיים: תורה דכתיב ה' קנני אמרה תורה כו' ובעבורי נבראו כו'. הוצרך להאריך בלישנא לבאר לך איך נלמד מפסוק זה שבשביל התורה נברא העולם. והוא שבפשטיה דקרא יש בכפל הלשון (ב)פנים שונות. וכמעט סותרות שמלשון ה' קנני ראשית דרכו משמע שגם היא נבראה בזמן ההוא שנבראו כל הנבראים אלא שהיא היתה הראשית וההתחלה ומסיפא דקרא דאמר קדם מפעליו מאז משמע שקדמה זמן ארוך לשאר הנבראים. וכאשר הוא האמת שקדמה אלפיים שנה (ב"ר ח ב). אבל ישוב הדבר הוא דתרתי קאמר האחד שנברא לפני כל הנבראים בקדימה זמן ארוך וזהו קדם מפעליו מאז. והשני שהיא היתה תכלית כוונת הבריאה שכולם לא נבראו אלא בשבילה וז"ש התורה ה' קנני ראשית דרכו כלומר ראשית במעלה שהתחלת דרכו ועיקרו לברוא העולם הייתי אני שלא בראו אלא בעבורי שיעסקו בי בני אדם ועי"כ יהיה נחת רוח לפניו יתברך וכבוד והדר לו: וכן בשביל העבודה שבחר כו' ובשבילו כו'. פירוש וכן בשביל העבודה נברא העולם וזה אין צריך ראיה מן המקרא כיון שיש עליו אות ומופת למשכיל נגלה לעין כל שהרי בחר ה' בישראל מכל האומות להוציאם ממצרים מתחת כור הברזל ובארץ ישראל מכל הארצות ובירושלים מכל המקומות ובבית המקדש השרה שכינתו (וגם האש ירד מן השמים לעין כל בימי משה (ויקרא ט כד) לאות שהשם יתברך חפץ בעבודה ומאותו היום והלאה לא נכבה אותו האש. וגם בימי מנוח (שופטים יג כ) גדעון (שופטים ו כא) ואליהו) וגלה כבודו לתחתונים ומלך שאינו חפץ בעבודה למה הוא שורה בתוכו כך אלולי שרצונו וחפצו ברוך הוא שיעבדוהו בני אדם (מטעם שכתבתי לעיל בכלל הענין שכל פעל השם למענהו ולכבודו בראו כדי שיהיו עובדין לפניו) ולכן השרה שכינתו ביניהם. נמצא שהיא היתה תכלית כוונת הבריאה. וזהו שסיים רבינו יונה וכתב שבחר הקדוש ברוך הוא בשי"ן כלומר שהרי בחר כו' והוא אות ומופת לזה. גם כיון שהעיקר שבא רבינו יונה בזה אינו אלא לתרץ דלמא שלשה ראשונים באו לקיים העולם לכן בהבאת ראיה מהכתוב לאחד מהן דהיינו על התורה סגי בהכי ובאינך לא בא אלא להסביר הדבר וק"ל: וכן גמילות חסדים (כו') שהיא כו'. כלומר וכן גמילות חסדים אף על פי שאיננו דומה לתורה ועבודה שהם בין אדם למקום אך היא בין אדם לחבירו אפ"ה שפיר שייך למימר שבשבילם נברא העולם מפני שהשם יתברך חפץ במדה זו ונחת רוח לפניו בראותו שהתחתונים מתנהגים בה. וע"י בריאת העולם ובני אדם נעשה רצון הש"י בקיום מדה זו לפניו. וז"ש שגורמת להיות לו ע"י בריאת העולם רצון ואפשר שהוא מטעם שע"י יוכרו דרכי השם כי חסד המה ועבור זה צוה בה את עבדיו שילכו בדרכיו. גם אפשר שהענין הוא שכשמדת חסד נוהגת למטה גם מדת חסד שלמעלה נוהגת בעליונים והצינורים משפיעים זה לזה והנרות מאירים וזהו רצונו של מקום ברוך הוא וכבודו. ולפ"ז יתיישב יותר מ"ש שהיא מדת חסד שגורמת להיות לרצון לפני השם יתברך ועיין דרישה: פירוש אחר שנברא כו'. עיין דרישה דשם כתבתי מה שהקשה ב"י ולפי מה שכתבתי בכלל הענין לא קשה מידי: כמו שאמרו שקר אין לו רגלים. שבת דף ק"ד (ע"א) אמרינן בדרשות הדרדקי מאי טעמא שיקרא אחדא כרעא ואמת משכן לבוני' קושטא קאי ושקרא לא קאי. ופירש רש"י אותיות שקר אין להם אלא רגל אחד ואותיות אמת משוכין ויש להם רגלים רחבים. ורבינו לא נתכוין כאן לדרשות דרדקי אלא נקט המכוון ששקר והנמשך ממנו גורם שאין עמידה בעולם והאמת הוא ההיפך: