בפסוק ״וימת מלך מצרים״ כו' ״ויאנחו בני ישראל״ כו' פירש מורי זקני ז"ל כי קודם שמת היו שרוים כל כך בגלות כי לא הרגישו שהם בגלות. ועתה התחיל קצת גאולה שהבינו הגלות והתאנחו. וכן פירוש מה שכתוב ״והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים״ שלא יוכלו לסבול דרך מצרים
ובוודאי יש בכל גלות הרבה מדריגות. ואיתא ״מוציא אסירים״ פודה ענוים ״ועוזר דלים.״ והם שלוש בחינות.
הבינונים שהם במאסר בגלות ואינם להרחיב נקודה חיות אלקות שבהם. ועל זה נאמר ״מוציא אסירים.״ ו״פודה ענוים״ הם הצדיקים שבעצמם אינם בגלות רק בעבור הכלל כמו שהיה במשה רבינו ע"ה ומשה היה ״רועה״ מוכן לגאולה. פירוש כי לא היה בעצם בגלות. רק הכנה לגאול את ישראל. וכמו כן הארת השבעים נפש שבאו למצרים. להיות הכנה לגאולה. ועליהם נאמר ״פודה ענוים.״ ״ועוזר דלים״ הם השפלים שאינם מרגישין כלל הגלות ואלה צריכין ישועה גדולה. והוא ראשית הגאולה כמו שכתוב ״והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים.״
ולכן יש ארבע לשונות של גאולה. ולקחתי אתכם לי לעם זה תכלית הגאולה העל שבעבור זה היה כל הגלות.
ומעין זה נמצא בכל גלות. וגדולה מזו נראה שגם בכל פרט ופרט נמצא כל אלה המדריגות שיש בכל איש ישראל איזה בחי' שהוא בן חורין בפרט. אחר יציאת מצרים יש חלק חירות בכל איש ישראל. וזה החלק מסייע לאדם והוא הכנה לגאולה דכמו שהוא בכלל כמו כן בפרט: