When do we add the prayer for dew and rain originally appeared on Shayla.
Contents
- Teshuva
- Texts Referenced
Tevet 5582 / December 2021
She'ela (Question)
When do we add the prayer for dew and rain (ve-ten tal u-matar – ותן טל ומטר) in places where the rainy season is in a different time from Israel's?
Teshuva (Answer) from Rabbanit Surale Rosen
The Mishnah and Gemara (Taanit 10a) address the various times to begin adding the prayer for rain in and outside of Israel:
Mishna: On the third of Marheshvan they begin to request rain. Rabban Gamliel says: on the seventh of this month, fifteen days after the festival [of Sukkot], so that the last pilgrim of the People of Israel will have reached the Euphrates River.
Contrary to Tanna Kamma (the unattributed position at the beginning of the Mishna), Rabban Gamliel posited that the prayer for rain should be delayed until the Jews visiting Israel for the festival of Sukkot have returned to their homes, and therefore postpones the starting date for this prayer to the seventh of Heshvan, fifteen days after the end of the festival. Rabban Gamliel does not contest the need for rain immediately after the grains are collected but believes the prayer should be delayed nonetheless.
The Gemara (ibid. 4b) raises the possibility of two different dates on which to begin praying for rain: as long as there was a Temple, the Gemara accepts Rabban Gamliel’s position that the prayer should be delayed until the seventh of Heshvan, to allow the pilgrims enough time to return home. However, after the Temple was destroyed, the prayer should be recited starting immediately after the holiday of Sukkot is over, in Musaf of Shemini Atzeret
The Ritva (10a) and Ran (2a) agree that today, since there is no pilgrimage to the Temple in Jerusalem, there is no reason to delay praying for rain, and the prayer for rain should be recited from motzei Sukkot, especially since the need for rain in Israel is significant. Conversely, according to the Rif and Rambam the prayer should be recited only from the seventh of Heshvan.
The Gemara also addresses the recitation of the prayer outside of Israel (10a):
Rabbi Elazar said: The halakhah is according to Rabban Gamliel. A baraita teaches: Ḥananya says: And in the Diaspora, sixty days into the season. Rav Huna bar Hiyya said in the names of Shmuel: The halakha is according to Ḥananya.
According to Hananya, whose position is accepted by the Rabbis, due to the difference in climate outside of Israel, the prayer for rain is recited starting sixty days after the autumnal equinox (referred to as tekufat tishrei – תקופת תשרי). The Ritva explains that this date was set for Babylonian Jews, since an earlier rain in their area would only cause damage; however, in other dryer climates the prayer for rain should be recited earlier.
The Ritva explains that there is no real reason to delay the prayer for rain in Israel, where rain is needed right after Sukkot; the only reason for the delay was Rabban Gamliel’s consideration of the pilgrims. There is no reason to delay beginning to pray for rain outside of Israel, where there is no other consideration other than when rain is needed. Therefore, according to the Ritva, communities in different countries should begin praying for rain based on the needs in their climate, and not wait until sixty days after the autumnal equinox, which is the right time for rain in Babylonia, but not a relevant consideration for other climates.
The Gemara (14b) addressed this deliberation by the Ritva, in the case of the people of Nineveh, who sent Rabbi Yehuda ha-Nasi (‘Rabbi’) a question about praying for rain in the month of Tammuz:
The people of Nineveh sent to Rabbi: We, who require rain even during the season of Tammuz, what should we do? Are we likened to individuals, or to a community? Are we likened to individuals, and therefore should pray for rain in the blessing: ‘Shomea Tefilla,’ or are we likened to a community, and should therefore pray for rain in ‘the Blessing of the Years’? He sent to them: You are likened to individuals, and should therefore pray for rain in the blessing ‘Shomea Tefilla.’
The people of Nineveh ask Rabbi: According to halakhah, we stop praying for rain on Pesach; but what about communities who live in a climate that is different from Israel? Should they continue to pray for rain in the Blessing of the Years (the ninth blessing in the Amidah) for as long as the rainy season lasts in their own climate, or should they add a separate prayer in the text that allows for a personal prayer – the blessing of ‘Shomea Tefilla’?
Rabbi responds that the people of Nineveh should stop praying for rain in the Blessing of the Years on Pesach along with the entire Jewish community, but may continue to pray for rain in ‘Shomea Tefilla.’
Should Rabbi’s response be understood as a ruling for a specific community in a specific country? Or as an allowance to begin praying for rain at a time that is appropriate in a given climate, even at times that are not mentioned in the Gemara?
The Rambam in his Mishna commentary on Taanit 1:3 explains that the law outside of Israel differs from both Israel and Babylonia, which are addressed explicitly in the Gemara; in other climates, the prayer for rain should be recited based on need, and not sixty days after the autumnal equinox:
However, in other countries asking for rain should be done in the appropriate time for rain in that place, as by the example of the seventh of Heshvan, but if the rains were delayed based on the proportion of the times stated here, they should fast based on this ratio … and in some countries Marheshvan is summer, and the rains at that time are not a blessing but rather a destructive force – so why would the people in that place ask for rain in Marheshvan?
However, in The Laws of Prayer (2:17), the Rambam rules that communities that reside in places that require rain in different times than those mentioned in the Gemara should not add the prayer for rain in the Blessing of the Years – but rather, in ‘Shomea Tefilla’:
In places that require rain in the summer months, such as the distant islands, they petition for rains when they need them, in ‘Shomea Tefilla.’
Similarly the Shulchan Aruch rules: (Orah Haim 117:2):
Individuals who need rain in summertime should not request rain in the Blessing of the Years, but rather in ‘Shomea Tefilla.’ And even a large city such as Nineveh, or one great land such as Spain in its entirety, or Ashkenaz in its entirety – these are like individuals, and should ask in ‘Shomea Tefilla.’
According to the Rosh (Resp. 4:10), the main reason for setting a time to begin praying for rain was the needs of the place; therefore, the various times that appear in the Gemara in reference to Israel or Babylonia are appropriate for those climates, and have no bearing on prayer customs in other climates. Rabbi’s response should be read as relevant to the people of Nineveh at that time, when the Jews were primarily distributed in Israel and Babylonia; but in his own time, the Rosh argued that the prayer for rain should be recited in the Blessing of the Years in relation to the need for rain in each location. When the Rosh arrived in Provence, he discovered the community there was praying for rain in the Blessing of the Years from the seventh of Heshvan, instead of waiting sixty days after the autumnal equinox. The Rosh reports this custom favorably, and agrees with the decision.
Similarly, the Rosh posited that in Ashkenaz, where rain is needed after Pesach for local agriculture, the community should continue praying for rain even after Pesach. In Israel, the grain ripens around Pesach, and dries by Shavuot; but in Ashkenaz, there is a crucial need for rain specifically at this time – otherwise the grain may be eaten by mice, or dry out prematurely. The Rosh attests to explaining his reasoning to his rabbis in Ashkenaz with no opposition; however, in practice he avoided a ruling in favor of this change of custom out of concern for continued uniformity in prayer among the community, in case only some should decide to adopt his ruling.
The Tur (Orah Haim, Hilkhot Tefilla 117) cites this position by the Rosh, without mentioning his avoidance from ruling a practical change in custom; he assumed that in a place where there is no concern regarding lack of uniformity, the Rosh would have ruled that the community should pray for rain based on need; therefore the Tur cited the position of the Rosh without reservation.
Chaim Shabtai of Saloniki (Torat Chaim III:3) was asked whether the Jewish communities in Brazil, where rain is needed between Nisan and Tishrei, should pray for rain at the relevant time for their climate, in opposition to the Gemara, adding ve-ten tal u-matar from Pesach until Shmini Atzeret.
The Torat Chaim responded that they should not pray for rain when rain is damaging to their own location; indeed, it is inappropriate to pray for something that may lead to personal damage. In practice, based on the Rambam’s ruling that people in the ‘distant islands’ should add the prayer for rain in ‘Shomea Tefilla’ and not in the Blessing of the Years, he ruled that Brazilian Jews should never mention rain in the Blessing of the Years, but should add the prayer in the relevant season – in ‘Shomea Tefilla.
Zvi Pesach Frank (Resp. Har Zvi, Orah Haim I:57) rules on a similar question from Jews in New Zealand. He writes that since the position of the Rosh was not generally accepted in practice, they should not change the accepted custom, and should avoid adding ve-ten tal u-matar from Nisan to Tishrei, but should ask for rain in ‘Shomea Tefilla.’
To conclude:
- In Israel, communities should begin praying for rain on the 7th of Marheshvan
- Outside Israel, December 4th is when communities add Veten Tal Umatar
- Communities outside Israel that require rain in the summer, should add the prayer for rain during Shome’a Tefila.
Rabbanit Surale Rosen is a graduate of Hilkhata, Matan's Advanced Halakhic Institute and is a certified Meshivat Halakha. She is the Director of Shayla. In addition she is a certified To'enet Rabbanit and a graduate of Matan’s Advanced Talmud Institute. Surale has taught Midrash, Talmud and Halakha and Daf Yomi in a wide array of shuls and communities, including the Matan Beit Midrash. Surale is a graduate of Bar Ilan University and holds degrees in English Literature and Talmud. This past year she wrote the weekly Parashat HaShavua column for Chumash Shemot in the leading religious Israeli newspaper Makor Rishon and periodically writes Divrei Torah for weekly Torah publications.
Have a Halakhic question? https://bit.ly/ask-shayla
מַתְנִי׳ בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג. כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה כּוּ׳. וּרְמִינְהוּ: עַד מָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲבוֹר נִיסָן. אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן לִשְׁאוֹל, כָּאן לְהַזְכִּיר. מִישְׁאָל — שָׁאֵיל וְאָזֵיל, לְהַזְכִּיר — בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן פָּסֵיק. אָמַר עוּלָּא: הָא דְּרַב חִסְדָּא קַשְׁיָא כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם. וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל — מַזְכִּיר, בִּמְקוֹם שֶׁשּׁוֹאֵל, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא מַזְכִּיר? אֶלָּא אָמַר עוּלָּא: תְּרֵי תַנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה. רַב יוֹסֵף אָמַר: מַאי ״עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח״ — עַד שֶׁיַּעֲבוֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר רִאשׁוֹן הַיּוֹרֵד בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: שְׁאֵלָה בְּיוֹם טוֹב מִי אִיכָּא? אֲמַר לֵיהּ: אִין שׁוֹאֵל מְתוּרְגְּמָן. וְכִי מְתוּרְגְּמָן שׁוֹאֵל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַצִּבּוּר? אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא, כִּדְעוּלָּא. רַבָּה אָמַר: מַאי ״עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח״ — עַד שֶׁיַּעֲבוֹר זְמַן שְׁחִיטַת הַפֶּסַח. וְכִתְחִילָּתוֹ כֵּן סוֹפוֹ: מָה תְּחִילָּתוֹ — מַזְכִּיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל, אַף סוֹפוֹ — מַזְכִּיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא תְּחִילָּתוֹ מַזְכִּיר — הַזְכָּרָה נָמֵי רִיצּוּי שְׁאֵלָה הִיא, אֶלָּא סוֹפוֹ, מַאי רִיצּוּי שְׁאֵלָה אִיכָּא? אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְעוּלָּא. אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַסִּי: וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָתְנַן: בִּשְׁלֹשָׁה בְּמַרְחֶשְׁווֹן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל! אֲמַר: לֵיהּ גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית?! אִיבָּעֵית אֵימָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן לִשְׁאוֹל, כָּאן לְהַזְכִּיר. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּמְקוֹם שֶׁשּׁוֹאֵל מַזְכִּיר! הָהוּא לְהַפְסָקָה אִיתְּמַר. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִתְחִיל לְהַזְכִּיר — מַתְחִיל לִשְׁאוֹל, פָּסַק מִלִּשְׁאוֹל — פּוֹסֵק מִלְּהַזְכִּיר. אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא לַן, הָא לְהוּ. מַאי שְׁנָא לְדִידַן — דְּאִית לַן פֵּירֵי בְּדַבְרָא, לְדִידְהוּ נָמֵי אִית לְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים! כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי — הָא וְהָא לְדִידְהוּ, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.
The mishna stated that Rabbi Yehuda says: With regard to the one who passes before the ark as prayer leader on the concluding Festival day of Sukkot, the Eighth Day of Assembly, the prayer leader of the additional prayer mentions rain, while the leader of the morning prayer does not. The reverse is the case at the conclusion of the period of mentioning rain, as the leader of the morning prayer mentions rain, while the one who leads the additional prayer does not. And the Gemara raises a contradiction from a baraita (5a): Until when does one request rain? Rabbi Yehuda says: Until Passover has passed. Rabbi Meir says: Until the month of Nisan has passed. According to the baraita, Rabbi Yehuda holds that one prays for rain until the end of Passover, whereas the mishna states that Rabbi Yehuda’s opinion is that one prays for rain only until the beginning of the Festival. Rav Ḥisda said: This is not difficult. The baraita here is referring to the request for rain, which continues until the end of Passover, whereas the mishna there rules that one is to mention rain only until the first Festival day. In other words, Rabbi Yehuda holds that one continues requesting rain until the end of Passover, but with regard to the mention of rain, already on the first day of the Festival one ceases to do so. The Gemara raises a difficulty against this answer. Ulla said: That which Rav Ḥisda said is as difficult to accept “as vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes” (Proverbs 10:26). He elaborates: If when one does not yet request rain, at the beginning of the rainy season, one nevertheless mentions rain; in a case when one requests rain, i.e., during Passover, according to this explanation, is it not right that one should also mention rain? Rather, Ulla said an alternative resolution: In fact, two tanna’im expressed different rulings in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to one tanna, Rabbi Yehuda holds that one both mentions and requests rain during Passover, whereas according to the other tanna, Rabbi Yehuda holds that one neither mentions nor requests rain after the morning prayer of the first day of Passover. The Gemara cites an additional resolution of the apparent contradiction. Rav Yosef said: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed [ya’avor]? It means: Until the first prayer leader who descends to pray has passed before the ark for the morning prayers on the first Festival day of Passover. According to this explanation, the mishna and baraita specify the same time period for the end of the mention and request for rain. Abaye said to Rav Yosef: Is there a request for rain on a Festival? The request for rain is included in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, which is not recited on Shabbat and Festivals. If the term Passover in the baraita is referring to the entire Festival, this includes the intermediate Festival days, during which the ninth blessing of the Amida is recited. However, according to your interpretation, the baraita refers only to the first day of the Festival, and yet the request for rain is not recited on this date. The Gemara cites the response: Rav Yosef said to Abaye: Yes, the baraita is speaking of the first day of Passover. However, it does not refer to the request for rain recited in the Amida. Rather, the disseminator and translator of the Torah portion would recite a request for rain after the Festival prayers. The Gemara asks: But would a disseminator request a matter that the community does not need? As there is no need for rain on Passover, why would the disseminator recite a request for it? Rather, it is clear, as Ulla explained, there are two tannaitic versions of Rabbi Yehuda’s opinion. Rabba said another explanation: What is the meaning of the phrase: Until Passover has passed? It means until after the time for the slaughter of the Paschal lamb has passed, the afternoon of the fourteenth of Nisan, i.e., until the beginning of Passover. And according to this opinion, the practice at the beginning of the time for praying for rain is like that of the end: Just as at the beginning of the rainy season one mentions rain although one does not request it, so too, at the end, on the first day of Passover, one mentions rain although one does not request it. The request for rain ends on the eve of Passover, while the mention of rain continues until the morning service the following day. Abaye said to Rabba: Granted, at the beginning of the rainy season one mentions rain before requesting it, as mentioning rain is also an appeasement to God in advance of the forthcoming request. However, at the end of the season, what appeasement toward a request is there that would necessitate the mention of rain after one has ceased requesting it? The Gemara again concludes: Rather, it is clear as Ulla explained. Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rabbi Zeira said to Rabbi Asi: And did Rabbi Yoḥanan actually say that? But didn’t we learn in a mishna (6a): On the third of Marḥeshvan one starts to request rain. Rabban Gamliel says: One starts on the seventh of Marḥeshvan. And with regard to this mishna, Rabbi Elazar, Rabbi Yoḥanan’s preeminent student, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel. Rabbi Asi said to Rabbi Zeira: Are you raising a contradiction from the statement of one man against the statement of another man? Although Rabbi Elazar was Rabbi Yoḥanan’s student, their opinions need not be consistent with one another. If you wish, say instead that this is not difficult, as Rabbi Elazar’s ruling here is referring to the request for rain, which begins on the seventh of Marḥeshvan, whereas Rabbi Yoḥanan’s ruling there is referring to the mention of rain, which begins on the Eighth Day of Assembly. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Yoḥanan say: At the same time when one requests rain, one mentions it. The Gemara answers: That ruling was stated only with regard to ceasing the request and mention of rain. Although Rabbi Yoḥanan maintains that one stops requesting and mentioning rain on the same date, he does not hold that one begins to do both at the same time. The Gemara objects: But didn’t Rabbi Yoḥanan explicitly say: When one begins to mention rain, one begins to request it; and when one ceases to request rain, one ceases to mention it. This clearly indicates that, in his opinion, there is no discrepancy between the dates when one begins reciting the two formulations. The Gemara answers: Rather, it is not difficult. This statement, where Rabbi Elazar ruled in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, is for us, who live in Babylonia and start to pray for rain later, whereas that statement of the mishna is for them, the residents of Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is different with regard to us in Babylonia that we do not request rain immediately after Sukkot? The reason is that we still have fruit in the field. Therefore, we do not want rain to fall. However, they, the inhabitants of Eretz Yisrael, also have pilgrims who need to travel for a significant time to reach their homes after the Festival, and they do not want it to rain on them. The Gemara answers: When Rabbi Yoḥanan said this ruling in the mishna, he was referring to the period when the Temple is not standing; therefore, in Eretz Yisrael, one can immediately request rain. The Gemara comments: Now that you have arrived at this answer, one can say that both this statement and that statement are for them, i.e., those in Eretz Yisrael. And yet, it is not difficult, as this statement here, that one waits before requesting rain, applies at the time when the Temple is standing, while the ruling there, that one requests rain right after the Festival, is referring to the time when the Temple is not standing.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. תַּנְיָא, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: וּבַגּוֹלָה, עַד שִׁשִּׁים בַּתְּקוּפָה. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.
שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי נִינְוֵה לְרַבִּי: כְּגוֹן אֲנַן, דַּאֲפִילּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז בָּעֵינַן מִטְרָא, הֵיכִי נַעֲבֵיד? כִּיחִידִים דָּמֵינַן אוֹ כְּרַבִּים דָּמֵינַן? כִּיחִידִים דָּמֵינַן וּבְ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״, אוֹ כְּרַבִּים דָּמֵינַן וּבְבִרְכַּת הַשָּׁנִים? שְׁלַח לְהוּ: כִּיחִידִים דָּמֵיתוּ וּבְ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.
עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו':
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו':
התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:
מְקוֹמוֹת שֶׁהֵן צְרִיכִין לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה כְּגוֹן אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקִים שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּעֵת שֶׁהֵן צְרִיכִין לָהֶן בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וּמְקוֹמוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים אוֹמֵר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים:
...וא"א ז"ל כתב...תמהני למה אנו נוהגין כבני גולה נהי שהתלמוד שלנו הוא בבלי מ"מ דבר שתלוי בארץ למה ננהוג כמותם אם בבל היתה מצולה ולא היתה צריכה למים כל הארצות הם צריכות למים במרחשון ולמה נאחר אותו עד ס' יום בתקופה ולמה לא נעשה כמשנתינו. ובפרובינציא שמעתי שהיו שואלין הגשמים ז' ימים במרחשון וישר מאוד בעיני ע"כ....
שו"ת תורת חיים (מהרח"ש) חלק ג סימן ג
שאלה, שלחו מתם מארץ רחוקה ממלכות בראזיל שהוא מקום רחוק מהקו השוה לצד דרום, שקוטב דרומי גבוה שם עשרים מעלות ויותר וקוטב צפוני נסתר להם תחת האופק עשרים מעלות ויותר, וימות השנה וכל סדר זמנים משתנה שם מקיץ לחורף שימות החמה להם מתשרי עד ניסן וימות הגשמים מניסן עד תשרי, והגשמים הם צורך להם מניסן עד תשרי ומתשרי עד ניסן אין להם צורך בהם, באופן שלצורך הזרעים ולפירות האילנות צריכים גשמים מניסן עד תשרי ומתשרי עד ניסן אין להם צורך בהם, וגדולה מזאת שאם יהיו להם גשמים מתשרי עד ניסן הוא רע להם הרבה, שבהיות שאין אויר אותו מקום טוב כמו מקומינו אנחנו יושבי צפון, אם יהיו גשמים מתשרי עד ניסן ירטיב האויר ונהפך לחולאים רעים, ומפני אלו הסיבות רוצים לשנות סדר תפלה בענין שאלה והזכרה ולשאול גשמים מניסן עד תשרי ושלא לשאול מתשרי עד ניסן, וכן בהזכרה להזכיר גשמים מניסן עד תשרי ושלא (לשאול) [להזכיר] מתשרי עד ניסן, על כן יורנו מורנו אם הדין עמהם ובאורו נראה אור.
תשובה, הן אמת כי טרדותי רבו מכמה פנים, ומה גם בעירנו זאת מחמת בגדי מלכות שהשתרגו עלי על צוארנו והעיר נבוכה, ואין בידי לחפש בספרי הפוסקים כאשר עם לבבי, אך לדרישת השואל אומר בקיצור מופלג כפי מה שרשום בזכרוני בעיקר הדין לבד.
ותחלת הכל אומר שכבר נודע שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה עשירית כלל ד', והוא שדעתו נוטה דאף בימות החמה בזמן שהוא צורך להם לגשמים והם רבים שואלים על הגשמים בברכת השנים, ואף על גב דאמרינן בגמרא בסוף פרק קמא דתעניות [יד ע"ב] דאנשי נינוה שהיה צורך להם מיטרא בתקופת תמוז ושאלו לרבי והשיב להם כיחידים דמיתו ובשומע תפלה, דווקא התם שהוא עיר אחת אבל ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה אם צריכים למטר יכולים לשאול בברכת השנים כפי הצורך להם, והביא דבריו בטור או"ח ז"ל בסימן קי"ז.
וגם רצה הרא"ש לפרש דברי הרמב"ם ז"ל באופן מסכים לדבריו, וזה שבפירוש המשנה [תענית שם] כתב עלה דההיא דרבן גמליאל דאמר בשבעה במרחשון שואלים על הגשמים ואמר ר"א הלכה כרבן גמליאל וז"ל, וכל זה אינו אלא בארץ ישראל ובארצות שאוירם כאוירם וכו', אבל בשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהם צריכים לגשמים באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון, ואם ישהו הגשמים מלירד אחר אותו זמן צריך להתנהג בתעניות כפי זה, לפי שיש ארצות אין מתחילים הגשמים אלא מניסן ויש ארצות שיהיו במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתים ומאבדים, והיאך ישאלו אנשי אותו המקום גשם במרחשון והלא זה שקר ואולת ע"כ. ובחבורו [תפילה פ"ב הט"ז] כתב משבעה ימים במרחשון שואלים הגשמים בברכת השנים כל זמן שמזכיר הגשם, במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל בשנער וסוריא וכו' שואלים הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי, מקומות שהם צריכים לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלים הגשמים בעת שצריך להם בשומע תפלה, וכתב הרא"ש על זה [כלל ד סימן י] דלפום ריהטא משמע שפירוש המשנה סותר למה שכתב בחבורו, כי בפירוש המשנה כתב ובשאר הארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהם צריכים לגשם באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון אלמא ששואלים בברכת השנים, ובחבורו כתב שבאיי הים שואלים בשומע תפלה. והמדקדק בדבריו ימצאם מכוונים, כי בפירוש המשנה כתב ארצות לפי שיש חלוק בין ארץ ישראל לבבל וכו' שאין נקראים רבים אלא ארץ ואותם אומרים בזמן הצריך להם שאלה בברכת השנים, אבל בחבורו כתב ומקומות שהם צריכים גשמים בימות החמה כגון איי הים שאינם נקראים ארץ בפני עצמם, הילכך כיחידים דמו ואומרים בשומע תפלה ע"כ.
ולי הדיוט ופעוט נראה פירוש זה לדברי הרמב"ם דחוק מאד דבכי הא הוה ליה לפרושי, ובחבורו נראה מדבריו דבין בהזכרה בין בשאלה בברכת השנים מתפלת המוספין של יום טוב ראשון של פסח ואילך אין מזכירין ואין שואלים אלא טל, שהרי כתב וז"ל כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם ובימות החמה מוריד הטל וכו' ומתפלת המוספין של יום טוב הראשון של פסח אומר מוריד הטל, הרי שכתב בהזכרה שמתפלת המוספין של יום טוב הראשון של פסח ואילך אומר מוריד הטל, וגבי שאלה בברכת השנים כתב מז' ימים במרחשון שואלים את הגשמים בברכת השנים כל זמן שמזכיר הגשם וכו', הא כל זמן שאינו מזכיר גשם דהיינו מתפלת המוספין של יום טוב ראשון של פסח שוב אין שואלין גשם בברכת השנים, ואם איתא לא לישתמיט לומר דגם אחר תפלת המוספין של יום טוב ראשון של פסח מזכירים ושואלים גשמים במקומות הצריכים גשם.
אלא נראה ודאי דלהרמב"ם אחר תפלת המוספין של יום טוב הראשון של פסח אין מזכירים ואין שואלים בברכת השנים בשום מקום גשם, אך אם צריכים מטר שואלים בשומע תפלה וכמו שכתב מקומות הצריכים מטר בימות החמה וכו' שואלים את הגשמים בעת שצריכים להם בשומע תפלה, והרמב"ם מעת תפלת המוספין של יום טוב ראשון של פסח ואילך קרי ליה ימות החמה, וכמו שנראה מתחלת דבריו שכתב ובימות החמה מוריד הטל. וכתב עוד ובתפלת המוספין של יום טוב הראשון של פסח אומר מוריד הטל, וכן נראה מסתמיות דברי שאר הפוסקים. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, לא נחית אלא לומר דאף בימות הגשמים כל זמן שהגשם רע להם אין שואלים שאין לאדם לשאול דבר שהוא רע לו. וכן נראה מתחלת דבריו ומסופם, דעלה דההיא דתנן [תענית י ע"א] בג' במרחשון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בז' בו כתב וז"ל, והלכה כרבן גמליאל וכל זה בארץ ישראל ומה שהוא קרוב לאוירם, אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו מקום וניתן אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון, כלומר דוקא בזמן שהמטר טוב והגון לאפוקי אם הוא רע הגשם, ומה שכתב שיש ארצות לא יתחילו הגשמים אלא מניסן וארצות שיש להם במרחשון הקיץ, כלומר שיש ארצות שמתחילים הגשמים מניסן וקודם לכן הוא רע, וגם יש ארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם טובים אלא ממיתים ומאבדים והיאך ישאלו הגשם במרחשון שהוא רע להם. באופן דלא נחית הרמב"ם ז"ל שם רק לומר שאין שואלים גשמים אף בימות הגשמים בזמן שהוא רע להם אלא בזמן שהוא טוב להם ואז שואלים כפי דינם, שאם הוא קודם תפלת המוספין של יום טוב ראשון של פסח אז מזכירין ושואלים גשם בברכת השנים, ואם הוא אחר מוסף של יום טוב ראשון של פסח וצריכים להם הגשם שואלים בשומע תפלה, וזה נראה נכון למודה על האמת. וכן ראיתי אחר העיון להרב כסף משנה שכתב קצת כעין זה.
ואגב עיוני בזה עמדתי על מה שאמרו בגמרא [תענית שם] ובגולה עד ששים בתקופה, אם אירע ששאל גשם בברכת השנים בתוך זמן זה מה דינו אם מחזירין אותו. ויראה לי שאין מחזירין אותו, שהרי באותו זמן הגשם לאו סימן קללה הוא אלא שאין צורך. וראיה לזה שהרי בהזכרה אמרו שמזכירין גשם בתפלת המוספין של יום טוב אחרון של חג אף בגולה, ואם היה סימן קללה לא היו מזכירין, דהא אמרינן בימות החמה אם הזכיר גשם מחזירין אותו מפני שהוא סימן קללה, אלא שנראה שכל אותו זמן אחר חג הסכות אינו סימן קללה אלא שאמרו שאחר שאין צורך אין שואלים עד ס' יום מתקופת תשרי רק בהזכרה שאינו אלא שבח בעלמא מזכירין אותו בתפלת מוספין של חג, וכיון שכן שאינו סימן קללה אף בברכת השנים אם אירע ששאל אין מחזירין אותו שאינו אלא הוספה בעלמא שהוסיף לשאול. ויש לי ראיה מדכתב הר"ן ז"ל [תענית א ע"ב ד"ה תו גרסינן] הביא דבריו הרב בית יוסף בסימן קי"ד וז"ל על ההיא דירושלמי דהתפלל ואינו יודע מה הזכיר וכו', איכא למידק דבימות החמה נמי למה מחזירין אותו כל שלשים יום אם הזכיר גשם, והלא אינו סימן קללה אלא א"כ יצא ניסן, ואעפ"י שהוסיף ואמר מה שלא נתקן הרי מעביר הרוח ומפריח הטל שלא נתקן ואם אמר אין מחזירין אותו. יש לומר כיון שרוב הזמן שפוסק מלהזכיר גשם הוא סימן קללה לא פלוג רבנן ואמרו שמשעה שפוסק מלהזכיר גשם אם הזכיר מחזירין אותו ע"כ, והכא הוא להיפך שמשעה שפסק מלהזכיר טל שהוא ממוספין של חג ואילך אינו סימן קללה, ולהכי אם הזכיר גשם בברכת השנים אין מחזירין אותו.
ועתה אבוא לענין פסקא דדינא בנדון דידן כפי מה שהוגד שלא היו אלא קצת יחידים שנתאספו בעיר אחת, ולא מבעיא למה שנראה מדברי הרמב"ם דכתיבנא אלא אף לדברי הרא"ש שהיה נוטה וכו', הרי כתב דדוקא בארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה או אשכנז בכללה, אבל בעיר אחת לבד אף בעיר גדולה כמו נינוה אסיק בגמרא דלא ישאלו אלא בשומע תפלה, ומה גם דאף הרא"ש כתב בתשובה הנזכרת שלא קבלו דבריו, וגם לא רצה לעשות מעשה לעצמו וכתב וז"ל, ובראותי כי הטו את לב הקהל לבלתי קבל ממני דברי אלקים חיים גם אני חזרתי בי מלשאול ולהזכיר בבית הכנסת שאני מתפלל בו, אעפ"י שהייתי יכול לשאול אעפ"י שאני יחיד, כיון שצורך רבים הוא לא רציתי לעשות אגודות אגודות. וכל זה לענין ימות החמה שהוא מחג הפסח עד חג הסכות שאין להם להזכיר ולשאול גשם בברכת השנים, אך אם צריכים גשמים ישאלו בשומע תפלה, אמנם מזמן חג הסכות עד חג הפסח כפי מה שבא בשאלה שהגשמים רע להם ומביא לידי חולי ודאי אין להזכיר ולא לשאול כלל גשם בשום אופן כל שהוא רע להם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, והכי נמי אמרינן בגמרא בפרק קמא דתעניות [ד ע"ב] א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה וכו', ומי א"ר יוחנן הכי והתנן וכו' ואמר ר"א הלכה כרבן גמליאל וכו', עד אלא לא קשיא הא לן והא להו, מאי שנא לדידן דאית לן פירי בדברא, פירוש דלבני בבל אית להו תבואה ופירות בשדה כל תשרי אין מזכירין, ופריך לדידהו נמי אית להו עולי רגלים, כי קאמר ר' יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים, השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים. נראה מכל זה כל שיש נזק מצד הגשמים אין שואלים, והכי נמי אמרינן דבחג הסוכות שואלים מטר במוסף יום טוב אחרון ולא בראשון כמו בחג הפסח, משום דבחג הגשמים סימן קללה בימים הראשונים של חג.
כלל הדברים שנראה שבאותו מקום הנזכר בשאלה אין להם להזכיר ולשאול גשם בברכת השנים בכל השנה מטעמא דכתיבנא, אלא אם יצטרכו גשמים בימות החמה מפסח ואילך ישאלו בשומע תפלה.
הנלע"ד הצעיר חיים שבתי