(1) In the ninth year, on the tenth day of the tenth month, the word of the LORD came to me: (2) O mortal, record this date, this exact day; for this very day the king of Babylon has laid siege to Jerusalem.
... בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשת ימים. בט' בו לא כתבו רבותינו על מה. בי' בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים להחריבה.
... On the eighth of Tevet the Torah was translated into Greek in the days of King Ptolemy, bringing darkness to the world for three days. What occurred on the ninth was not recorded by our rabbis. On the tenth of Tevet the king of Babylon laid his hand upon Jerusalem to destroy it.
דְּאָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, מַאי דִּכְתִיב: ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה״. קָרֵי לְהוּ ״צוֹם״, וְקָרֵי לְהוּ ״שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה״! בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם — יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם — צוֹם. אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם — יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, יֵשׁ שְׁמָד — צוֹם, אֵין שְׁמָד וְאֵין שָׁלוֹם — רָצוּ מִתְעַנִּין, רָצוּ אֵין מִתְעַנִּין.
״צוֹם הָעֲשִׂירִי״ — זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי דְבַר ה׳ אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם כְּתׇב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַים״. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״עֲשִׂירִי״ — עֲשִׂירִי לֶחֳדָשִׁים.
As Rav Ḥana bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: What does it mean when it is written: “Thus said the Lord of hosts: The fast of the fourth month, and the fast of the fifth, and fast of the seventh, and the fast of the tenth, shall become times of joy and gladness, to the house of Judah” (Zech. 8:19). It calls them [days of]“fast” and it calls them “[times of] joy and gladness.” When there is peace, there will be joy and gladness; when there is no peace, [there must be] fasting. Rav Pappa said, this is what it is saying: When there is peace, [these days] will be [times of] joy and gladness; when there is persecution, [they will be days of] fasting; and when there is no persecution but no peace, if they wish, they fast, and if they wish, they do not fast....
“The fast of the tenth,” This is the tenth of Tevet, on which the king of Babylonia laid siege to Jerusalem, as it is stated: “And in the ninth year, in the tenth month, on the tenth day of the month, the word of the LORD came to me: O mortal, record this date, this exact day; for this very day the king of Babylon has laid siege to Jerusalem.” (Ez. 24:1–2). And why did he call it “tenth?” [Tevet is] the tenth of the months.
(לה) וחלוק יש ביניהם שארבעת הצומות הם נדחין לפעמים כשחלו בשבת חוץ מי' בטבת שאינו חל לעולם בשבת אבל הוא חל לפעמים ביום ששי ומתענין בו ביום ואפי' היה חל בשבת לא היו יכולין לדחותו ליום אחר מפני שנא' בו בעצם היום הזה כמו ביום הכפורים ושאר הצומות אינן חלין לעולם ביום ששי.
But there is a distinction between them: the four public fasts are postponed when they fall on Shabbat, except for the Tenth of Tevet. It never falls on Shabbat but it does sometimes fall on Friday, when we do observe the fast. Even if it did fall on Shabbat, we would not be able to postpone this fast to another day, because it says about it “this exact day” (Ezekiel 24:2), just like Yom Kippur [which is also never postponed] - and the other fasts never fall on Friday.
(ב) בעשרה בטבת תקנו צום, מפני שבאותו יום בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה התחילה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות השכינה.... וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום, מיתת עזרא הסופר בט' בטבת, ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת. ואף הרבנות הראשית הוסיפה ותקנה, שיום זה יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם....
ואמר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו. א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר. ב) לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר. ג) לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.
The prophets established a fast day on the tenth of Tevet, because that is when Nebuchadnezzar and his army arrived to besiege Jerusalem, marking the beginning of the series of catastrophes that culminated in the destruction of the First Temple and the exile of the divine Presence.... Once the tenth of Tevet was established as a fast day, the Sages added two other painful events, which occurred around that date, to the day’s commemoration: the death of Ezra the Scribe, which occurred on the ninth of Tevet, and the translation of the Torah into Greek, which occurred on the eighth of Tevet. The Chief Rabbinate of Israel further established it as a day of general mourning and recitation of Kaddish (Yom Ha-Kaddish Ha-klali) for the martyrs who were killed in the Holocaust and whose date of death is unknown.....
My teacher and master, R. Zvi Yehuda Kook, said that we must rectify these three things on the tenth of Tevet: 1) in response to the siege of Jerusalem, we must strengthen the walls of the city and build up Eretz Yisrael both spiritually and physically; 2) in response to the death of Ezra the Scribe, we must enhance and glorify the Torah while working to bring about the ingathering of the exiles, as Ezra did; 3) in response to the translation of the Torah into Greek, we must restore the authentic spirit and culture of Israel and uproot all the spirits of wickedness that accrued to it throughout the duration of the exile, when other nations ruled over us.
עֲנֵֽנוּ ה' עֲנֵֽנוּ בְּיוֹם
צוֹם תַּעֲנִיתֵֽנוּ / הַתַּעֲנִת הַזֶּה
כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. אַל־תֵּֽפֶן אֶל־רִשְׁעֵֽנוּ וְאַל־תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּ֒חִנָּתֵֽנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵֽנוּ. יְהִי־נָא חַסְדְּ֒ךָ לְנַחֲמֵֽנוּ. טֶֽרֶם נִקְרָא אֵלֶֽיךָ עֲנֵֽנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה טֶֽרֶם יִקְרָֽאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. עוֹד הֵם מְדַבְּ֒רִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. כִּי אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל־עֵת צָרָה וְצוּקָה:
Answer us, O God, answer us on the day of
(if fasting) our fasting,
(if not fasting) this fast,
for we are in great trouble. Do not regard our wickedness, do not conceal Your countenance from us, and do not be unmindful of our supplication. Please be near to our cry, let Your loving kindness console us. Even before we call unto You, answer us, as it is said: “And it shall come to pass that before they call I will answer; while they are yet speaking, I will hear.” For You, God, are the One Who answers in time of trouble, Who redeems and rescues in all times of trouble and distress.