מַתְנִי׳ חֲנוּת שֶׁבְּחָצֵר יָכוֹל לִמָּחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מָקוֹל הַנִּכְנָסִין וּמְקוֹל הַיּוֹצְאִין אֲבָל עוֹשֶׂה כֵּלִים יוֹצֵא וּמוּכָּר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמָּחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן לֹא מִקּוּל הַפַּטִּישׁ וְלֹא מִקּוּל הָרֵיחַיִם וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת:
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
אָמַר אַבָּיֵי סֵיפָא אֲתָאן לְחָצֵר אַחֶרֶת
אֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי הָכִי לִיתְנֵי חָצֵר אַחֶרֶת מוּתָּר אֶלָּא אָמַר רָבָא סֵיפָא אֲתָאן לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן וּמִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שְׁמוֹ שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל
שֶׁבִּתְחִלָּה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה לָמֵד תּוֹרָה
מַאי דְּרוּשׁ וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם? וְלִמַּדְתֶּם אַתֶּם הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם
מַאי דְּרוּשׁ כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וַעֲדַיִין מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב הָיָה מַעֲלוֹ וּמְלַמְּדוֹ מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב לֹא הָיָה עוֹלֶה וְלָמֵד הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מוֹשִׁיבִין בְּכׇל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֶן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה כְּבֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה וּמִי שֶׁהָיָה רַבּוֹ כּוֹעֵס עָלָיו מְבַעֵיט בּוֹ וְיֹצֵא עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְתִיקֵּן שֶׁיְּהוּ מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת בְּכׇל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכׇל עִיר וָעִיר וּמַכְנִיסִין אוֹתָן כְּבֶן שֵׁשׁ כְּבֶן שֶׁבַע
אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת עַד שֵׁית לָא תְּקַבֵּיל מִכָּאן וְאֵילָךְ קַבֵּיל וְאַסְפִּי לֵיהּ כְּתוֹרָא וַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת כִּי מָחֵית לְיָנוֹקָא לָא תִּימְחֵי אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִמְסָנָא דְּקָארֵי קָארֵי דְּלָא קָארֵי לֶיהֱוֵי צַוְותָּא לְחַבְרֵיהּ
מֵיתִיבִי אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר שֶׁבִּיקֵּשׁ לֵעָשׂוֹת רוֹפֵא אוּמָּן וְגַרְדִּי וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בְּנֵי חָצֵר מְעַכְּבִין עָלָיו הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּתִינוֹקוֹת דְּגוֹיִם
- תָּא שְׁמַע שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּחָצֵר וּבִיקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶן לֵעָשׂוֹת רוֹפֵא וְאוּמָּן וְגַרְדִּי וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת חֲבֵירוֹ מְעַכֵּב עָלָיו הָכָא נָמֵי בְּתִינוֹקוֹת דְּגוֹיִם
- תָּא שְׁמַע מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׂכִּירֶנּוּ לֹא לְרוֹפֵא וְלֹא לְאוּמָּן וְלֹא לְגַרְדִּי וְלֹא לְסוֹפֵר יְהוּדִי וְלֹא לְסוֹפֵר אַרְמַאי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּסוֹפֵר מָתָא
אָמַר רָבָא מִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ לָא מַמְטִינַן יָנוֹקָא מִמָּתָא לְמָתָא אֲבָל מִבֵּי כְנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא מַמְטִינַן וְאִי מַפְסֵק נַהֲרָא לָא מַמְטִינַן וְאִי אִיכָּא תִּיתּוּרָא מַמְטִינַן וְאִי אִיכָּא גַּמְלָא לָא מַמְטִינַן
בעבר בשונה מהיום היו עובדים בבית זאת הייתה הנורמה וכאשר אתה עובד בבית אתה מפריע לשכנים אלייך
המשנה אוסרת על חנות בתוך הבית
הסיבה לכך היא שחנות אנשים זרים נכנסים לחצר בחצר כמובן משותפת
אבל מקולות של פטיש תינוקות אדם לא יכול למחות
הגמרא מציגה שני תשובות:
- אביי - כל חלק במשנה מדבר על חצר שונה תחילת המשנה מדברת על החצר שלך על מי שאיתך בחצר ואילו סוף המשנה מדברת על חצר אחרת כלומר אנשים שלא נמצאים איתו באותו חצר שמפריע להם
- רבא - סוף המשנה בא ללמד שאי אפשר למחות בגלל תינוקות של בית רבן אי אפשר למחות בגלל הפרעה מבית ספר
אביי אומר מי שלא במעגל הפנימי שלך החצר לא יכול להשפיע עלייך בגלל שהוא לא חלק ממך
רבא אומר העיר יכולה להשפיע על החצר שלך בגלל שאתה חלק ממנה וגם החצר שלך חלק מהציבור ולכן יש לך אחריות כללית ולפעמים אתה צריך לסבול לתת קצת מחלקך לטובת הכלל
תקנה זאת באה לתקן את בעיות החינוך שנוצרו:
- הפער החינוכי שנוצר מבנים שלא היה להם אבא לעומת כאלה שהיה להם אבא
- נערים בגיל 17 שבאים ללמוד אי אפשר להשתלט עליהם הם עושים המ שבא להם
- התקנה אומרת שכל עיר ועיר צריכים להקים בית ספר
- הורדת גיל הלימוד מאזור 18 לגיל 7 - 6 ילדים היו באים
- גאוגרפי - כל תלמיד עכשיו יכול ללכת לבית ספר בגלל שזה לא רוחוק ממנו
- גיל הלימוד - נער היא אפשר כבר לחנך הוא עושה מה שבא לו הוא כבר רגיל לסדר מסוים כאשר אתה מוריד את הגיל ומתחיל חנך בגיל צעיר יש אפשרות לחנך
וְהִתְקִין שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח שְׁלֹשָׁה דְבָרִים.
- שֶׁיְּהֵא אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ.
- וְשֶׁיְּהוּ הַתִּינּוֹקוֹת הוֹלְכִין לְבֵית הַסֵּפֶר.
- וְהוּא הִתְקִין טוּמְאָה לִכְלֵי זְכוּכִית.
האם שתי המסורות סותרות?
מיהו אותו יהושע בן גמלא?
זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו.
הוא אותו האיש דאמר רב יוסף (ביבמות דף סא.) תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי המלך עד דאוקים ליהושע בן גמלא בכהני רברבי וצדיק גמור היה כדאשכחן הכא והא דקאמר התם (שם) קטיר קא חזינא הכא לפי שהיו אחרים חשובים ממנו:
תוספות אומרים שהוא היה צדיק גמור אבל במקרה של הכהונה היו כהנים אחרים יותר חשובים ממנו ולכן הוא השתמש בפרוטקציות
ריטב"א לעומת זאת חולק עליו ואומר שהוא הגיע לכהונה במרמה ולאחר מכן הפך לחסיד
תוספות וריטב"א חולקים על המהלך של יהושע בן גמלא
האם הוא היה צדיק בהתחלה ונהיה רשע? לפי תוספות הוא שהוא היה רשע בהתחלה והכהונה הכשירה את מעשיו?
אבל זה שהתקנה עברה גלגולים יכולה להסביר את הסתירה מי תיקן את התקנה
רבי שמעון בן שטח הגה את המציאות של בית ספר וכל דוד ודור התקנה התגלגלה וכל פעם התווסף אלייה עוד משהו עד שזה הגיע גם עד יהושע בן גמלא
אלא אמר רבא סיפא אתאן לתשב"ר.
נ"ל דאביי לא ס"ל הא דרבא דאע"ג דיהושע ב"ג תיקן להגדל תורה ולהאדירה. מ"מ כל עיר ועיר יבנו להם בי כנישתא לכך וכמ"ש נמוק"י.
ורבא נמי לא אמר אלא מתקנת יהושע ולא קאמר הכא במאי עסקינין בעיר שיש בה תשב"ר כגון בירושלים או בכל פלך ואפי' קודם תקנה אע"כ דאז כשם שהי' מטרוחי' ליסע כמה פרסאות לעיר של פלך במקום שיש מקרי דרדקי מכ"ש שהטריחו באותה העיר לילך דוקא למקום דמיוחד לתשב"ר לבי כנישתא
אך מתקנת יהושע ב"ג ואילך דחייש הרבה להגדיל תורה ס"ל לרבא דאפי' טירחא כל דהו לא מטרחיני' להסיעם משכונה לשכונה.
ונ"ל עוד פשוט דודאי מאז ומעולם הי' מלמדי תינוקת בישראל בכל עיר ועיר כי מי שיש לו אב שחייב ללמוד בנו שכרו האבות מלמדי' לבניהם והרי זה הי' קללות יעקב אבינו לשמעון אחלקם ביעקב שיהי' מלמדי תינוקת ועיי' לקמן כ"ב ע"א תוס' ד"ה קינאת וכו' ע"ש שכתבו שזה לא הי' בכלל עשר תקנו' ולא כ' בקיצור שהרי עזרא קדי' ליהושע ב"ג טובא אע"כ כהנ"ל דכבר הי' מלמדי תינוקת מימות עולם למי שיש לו אב. אך בשאר אז דרשי ולמדתם אתם. ולא הי' החיוב מוטל על הציבור אלא על האב או על עצמו. מכ"ש ששום יחיד לא התחייב לסבול ריבוי דרך וקול תינוקות והאב ימציא לבניו מקום שיפוייסו השכני' לסבול אך משתיקנו יהושע ב"ג והוטל על הציבור א"כ ה"ה על כל יחיד אפי' מי שאין לו בן היטל חיובו של בן זה לסייעו לאביו או להציבור להניחו לגור בשכונתו. ונ"ל עוד דגוף הדין לאו מיהושע ב"ג ואילך נתחדש אלא כן הוא מעיקור הדין וכל מצווה המוטלת על הציבור לסייעו זא"ז כגון מוהל דמילת הבני' מוטל על כל ישראל למי שאין לו אב ה"ה כשיש לו אב עכ"פ מוטל על כל ישראל להניח לדור המוהל בשכונתם או רופא נפשות וכן תפלה בציבור. אך תשב"ר מאז לא הי' מוטל אלא על האב לא סבלו השכני' הזיקא דדהו וחזית יהושע ב"ג להטיל גם זה על הציבור. וס"ל לרבא ה"ה על היחידי' שלא יכלו לומר לך לבה"כ שבעיר וכהנ"ל. ויש לתמוה על ט"ז סי' קנ"ו שכ' רופא נפשו' ואומן מוהל ילכו הם אצל הבני' והחולי' ולא יבואו אצלם ותימה רוב החולי' אינם יכולי' לילך אצל הרופא ורוב פעמי' לא הי' מביאי' הבן כמבואר ר"פ ראד"מ וע"ש בתוס' אך מ"מ מנא ידע הרופאי' שיש חולי או האומן שיש בן למול אם לא יבואו ויקראו אותו לבוא והיינו ריבוי נכנסי' ויוצאי' וע"כ פי' הרב"י רופא אומן מקיז דם שאין בו סכנת נפשו' והצלה כל כך אבל רופא נפש ואומן מוהל אין יכול למחות וע"ד הלצי י"ל מה שפירשו הפשטני' בפסוק והי' כי יראו המילדות את אלקים ויעש להם בתים. שעשה פרעה להם בתים קבועי' וידועי' לדור שם ויהי' מוכני' המילדי' ולא יאוחר דבר. ולפי הנ"ל י"ל טענו' המילדו' הי' כי אין השכני' מניחי' ריבוי דרך הקוראי' למילדות. וצריכה המילדות לחשוב עת לידת כל אשה ולהשכי' לפתחה עת לידתה והיות כי חיות הנה בטרם תבא אליהם וילדו. ע"כ עשה להם המלך בתים ידועי' כבי כנישתא שבעיר הנ"ל ויקראו אותם בזמנו:
- החותם סופר מדייק שאין שאביי לא מתנגד לתקנה
אביי - מתנגד שהבית ספר יהיה בחצר
רבא - מחדש שאפילו בחצר עושים חצר
-
יהושע בן גמלא החידוש שלו שהוא מיסד את בית הספר כחובה שהציבור מחויב תמיד היה בתי ספר אבל זה היה בהתנדבות מי שרצה להקים הקים יהושע בן גמלא מתקין שהציבור מחוייב להקים בית ספר
וַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת כִּי מָחֵית לְיָנוֹקָא לָא תִּימְחֵי אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִמְסָנָא דְּקָארֵי קָארֵי דְּלָא קָארֵי לֶיהֱוֵי צַוְותָּא לְחַבְרֵיהּ
מֵיתִיבִי
- אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר שֶׁבִּיקֵּשׁ לֵעָשׂוֹת רוֹפֵא אוּמָּן וְגַרְדִּי וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בְּנֵי חָצֵר מְעַכְּבִין עָלָיו הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּתִינוֹקוֹת דְּגוֹיִם
- תָּא שְׁמַע שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּחָצֵר וּבִיקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶן לֵעָשׂוֹת רוֹפֵא וְאוּמָּן וְגַרְדִּי וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת חֲבֵירוֹ מְעַכֵּב עָלָיו הָכָא נָמֵי בְּתִינוֹקוֹת דְּגוֹיִם
- תָּא שְׁמַע מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׂכִּירֶנּוּ לֹא לְרוֹפֵא וְלֹא לְאוּמָּן וְלֹא לְגַרְדִּי וְלֹא לְסוֹפֵר יְהוּדִי וְלֹא לְסוֹפֵר אַרְמַאי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּסוֹפֵר מָתָא
אָמַר רָבָא מִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ לָא מַמְטִינַן יָנוֹקָא מִמָּתָא לְמָתָא אֲבָל מִבֵּי כְנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא מַמְטִינַן וְאִי מַפְסֵק נַהֲרָא לָא מַמְטִינַן וְאִי אִיכָּא תִּיתּוּרָא מַמְטִינַן וְאִי אִיכָּא גַּמְלָא לָא מַמְטִינַן
(א) דין מי שירד לאומנתו של חבירו ומי שמביא סחורה לעיר אחרת ובו ז' סעיפים:
אחד מבני המבוי שאינו מפולש (י"א דבמבוי אינם יכולים למחות ואין דינין אלו אמורים רק בחצר) (טור וב"י בשם קצת הפוסקים) שביקש לעשות רופא או אומן או גרדי (פי' אומן להקיז דם) (ופי' גרדי אורג בגדים) או סופר שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה בני המבוי מעכבים עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים ואפילו נתרצו לו כולם חוץ מאחד אותו אחד מעכב עליו וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד מאלו: הגה אבל למכרו י"א דשרי ואח"כ ישתעו דינא בהדי לוקח ובלבד שלא ימכרנו לעכו"ם דלא ציית דינא (מרדכי ריש פרק לא יחפור):
(ב) חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו: הגה וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו אפילו לכתחילה אינן יכולין למחות (המגיד פ"י דשכנים בשם הרמב"ן ורשב"ם וב"י בשם התו' ומרדכי) ודוקא בני אדם בריאים אבל אם הם חולים והקול מזיק להם יכולים למחות (ריב"ש סי' קצ"ו וכפול לעיל סי' קנ"ה סט"ו):
(ג) וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידו:
(5) The residents of an alleyway can force one another not to set up among themselves, [a shop of] a tailor, a tanner or any other of the types of craftsmen. If there was one of the residents of the alleyway who was [already working as] a craftsman and they did not protest against him or if there was [already] a bathhouse or a shop or a mill, and someone comes and makes another bathhouse next to him, [the owner of the first cannot] prevent him, saying, "You are cutting off my livelihood." Even if [the owner of the second] is from another alleyway, they cannot be prevented, since that type of craft is already in their midst. Gloss: And [according to] the many that say that the residents of the courtyard or a dead end alleyway may protest, the craftsman may [nevertheless] not protest and say, "You are cutting off my livelihood" (Beit Yosef in the name of many decisors). However a stranger from another country who comes to open a shop next to [a pre-existing] shop or a bathhouse next to [a pre-existing] bathhouse, may be prevented by them. But if [the stranger] has contributed along with them to the royal tax, they cannot prevent him. Gloss...
(7) The residents of the city may prevent merchants from bringing their merchandise into the cities for retail sale, in the way of shopkeepers. But if [these merchants] sell only on the market day, they cannot be prevented, provided they do the selling in the market; but they must not go from door to door even on a market day. If they have a debt [to collect] in the city, they may sell as much as they need for their livelihood, even when it is not a market day, until they collect their debts and leave. Gloss: And likewise concerning lending with interest to [gentiles] may they prevent [outsiders]. But they may not prevent them if they come on the market day and lend with interest to the people of the [many] cities who gather there to come to the market (Tur and Hagahot Maimoniot, Chapter 6 of the Laws of Neighbors). If they have a debt [to collect] in the city, they may lend as much as they need for their livelihood, so that they can collect their debts (Tur and Beit Yosef in the name of Tosafot and the Rosh). There are those who say that the ability of residents of a city to [prevent] residents of another place [from opening a business in their city], is only when there will be no loss to the buyers; whereby [the proposed new business] would sell [at the same prices] as the other residents of the city, and that their merchandise would likewise be no better than that of the residents of the city. However if they were to sell the merchandise for cheaper or it were to be better, such that the buyers would benefit, the [original] merchants may not protest (the Rosh and Tur in the name of Rabbi Y. HaLevi). And this is only when the buyers are Israelites, but not for gentiles that would benefit (Rabbenu Yerucham 31:6 and Hagahot Maimoniot, Chapter 10 of the Laws of Neighbors). [Additionally, if the new business] would bring different merchandise, which the residents of the city did not have - even if not cheaper in price or better - they may not prevent [them] (Beit Yosef in the name of the decisors)...
שו"ת משנה הלכות מגיב על אותו מקרא שברור שהוא יכול לצעוק זה חלק מהלימוד וזה תקנת יהושע בן גמלא
קשה להבין זאת הרי תקנת יהושע בן גמלא קשורה לנערים שאי אפשר לשלוט בהם להם יותר קשה להגיד שיהיו בשקט לעומת אדם מבוגר שברור שהוא יכול ללמוד בשקט
מצד אחד יש בה משהו מאוד יפה כל ילד מקבל חינוך רואה זאת חזק בימינו חוק חינוך חובה
מצד שני אנחנו מאבדים את המסורת אין כמעט מסורת אין לימוד מהאבא אתה לומד מהמורה הוא מקור הידע ואבא תפקידו לעבוד
מהפכה כמו כל דבר היא לא קדמה היא עסקה ותמיד צריך לזכור שלמרות הרווחים תמיד יש הפסדים