דיני קריעה ח

וְאֵלּוּ קְרָעִין שֶׁאֵין מִתְאַחִין הַקּוֹרֵעַ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ וְעַל רַבּוֹ שֶׁלִּימְּדוֹ תּוֹרָה וְעַל נָשִׂיא וְעַל אָב בֵּית דִּין וְעַל שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם וְעַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף

Moed Katan 26a:1

And these are the rents of mourning that may never be properly mended: One who rends his garments for the death his father, or for his mother, or for his teacher who taught him Torah, or for the Nasi, or for the president of the court; or upon hearing evil tidings; or hearing God’s name being blessed, which is a euphemism for hearing God’s name being cursed; or when a Torah scroll has been burned; or upon seeing the cities of Judea that were destroyed or the destroyed Temple or Jerusalem in ruins. This is the way one conducts himself when approaching Jerusalem when it lies in ruin: He first rends his garments for the Temple and then extends the rent for Jerusalem.

מועד קטן כ״ו א:ו׳

נָשִׂיא וְאַב בֵּית דִּין וּשְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת מְנָלַן? דִּכְתִיב וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כׇּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצוּמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם ה׳ וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב שָׁאוּל זֶה נָשִׂיא יְהוֹנָתָן זֶה אַב בֵּית דִּין עַל עַם ה׳ וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת

Moed Katan 26a:6

§ From where do we derive that one must rend his clothing for the death of the Nasi or the president of the court and upon hearing evil bad tidings? As it is written, when David heard about the defeat of Israel and the death of Saul and his sons: “Then David took hold of his clothes, and rent them; and likewise all the men that were with him: And they mourned, and wept, and fasted until evening, for Saul and for Jonathan his son, and for the people of the Lord, and for the house of Israel; because they were fallen by the sword” (II Samuel 1:11–12).

מועד קטן כ״ו א:ט׳

וּמִי קָרְעִינַן אַשְּׁמוּעוֹת הָרָעוֹת וְהָא אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל קְטַל שַׁבּוּר מַלְכָּא תְּרֵיסַר אַלְפֵי יְהוּדָאֵי בִּמְזִיגַת קֵסָרִי וְלָא קְרַע? לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּרוֹב צִבּוּר וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

Moed Katan 26a:9

The Gemara asks: But do we actually rend our clothing upon hearing evil tidings? But didn’t they say to Shmuel: King Shapur killed twelve thousand Jews in Mezigat Caesarea, and Shmuel did not rend his clothing?The Gemara answers: They said that one must rend his clothing upon hearing evil tidings only in a case where the calamity involved the majority of the community of Israel and resembles the incident that occurred when Saul was killed and the entire nation of Israel suffered defeat.

יורה דעה ש״מ:ל״ו

קורעין על שמועות רעות כגון שנקבצו רוב הצבור למלחמה ושמעו שנגפו לפני אויביהם אפי' לא נהרגו אלא המיעוט מהם (וה"ה אם הלכו בשבי) (נ"י פא"מ):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 340:36

One must rend [garments] on hearing evil tidings, e.g., when the majority [of the people] of the community gathered for war and a report was received that they were smitten before their enemies, even if [only] a minority of them was put to death. Thus also if they went into captivity.

סיכום - שמועות רעות
בברייתא מובא שעל שמועות רעות קורעים והגמרא מביאה ראיה מדוד שקרע על שאול (נשיא) יהונתן (אב בית דין) ועל עם השם ובית ישראל שנהרגו במלחמה עם פלשתים. בגמרא מובא שקורעים רק ברוב ציבור וכמעשה שהיה. הרמב"ן מבאר שאם רוב העם יצא למלחמה ומיעוט נהרגו קורעים, וכן נפסק בשו"ע. הרמ"א וה"ה אם הלכו בשבי.

מועד קטן כ״ו א:י״א

עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם מְנָלַן? דִּכְתִיב וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים. תָּנוּ רַבָּנַן אֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַשּׁוֹמֵעַ חַיָּיב לִקְרוֹעַ וְהָעֵדִים אֵינָן חַיָּיבִין לִקְרוֹעַ שֶׁכְּבָר קָרְעוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ

Moed Katan 26a:11

§ The Gemara continues its analysis of the baraita: From where do we derive that one must rend his garments upon hearing God’s name being blessed, i.e., cursed? As it is written with regard to the blasphemous words said by Rab-shakeh: “Then came Eliakim, son of Hilkiya, who was over the household, and Shebna the scribe, and Joah, son of Asaph, the recorder, to Hezekiah with their clothes rent” (II Kings 18:37).

סנהדרין ס׳ א:י״ט

ואמר רב יהודה אמר שמואל אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפוקי כינוי דלא ופליגי דרבי חייא בתרוייהו דאמר רבי חייא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים

Sanhedrin 60a:19

And Rav Yehuda says that Shmuel says: One makes a tear only for hearing a curse of the ineffable name of God, to the exclusion of hearing a curse of an appellation for the name of God, for which one does not make a tear.

בית יוסף, יורה דעה ש״מ:ס״ב:א׳

וכתב הרמב"ן בת"ה והלכתא כר' חייא הילכך מן הנכרי אינו קורע אבל מישראל קורע אפי" בזמן הזה ואפי' בכינוי עכ"ל וכך הם דברי רבינו ומשמע ליה דלא א"ר חייא דמן הנכרי אינו חייב לקרוע אלא בכינוי וכדאמר בזמן הזה אבל שומע שם המיוחד אפי' מן העכו"ם חייב לקרוע אבל הרמב"ם בפ"ב כתב בהלכות ע"ז כל השומע ברכת השם חייב לקרוע ואפילו על ברכת הכינוי חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל פסק בחדא כשמואל ובחדא כרבי חייא וכבר נתתי טעם לדבריו בביאורי לספר המדע ואין כאן מקום להאריך:

Beit Yosef, Yoreh De'ah 340:62:1

...

יורה דעה ש״מ:ל״ז

השומע ברכת השם ואפי' ברכת הכינוי (רמב"ם פ"ב מהלכות עבודת כוכבים ד"י) ואפי' אמרו בלשון לעז הוי ככינוי (נ"י פ' ד' מיתות) חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל (וי"א דבזמן הזה מומר דינו כעובד כוכבים) (ג"ז שם) ואפי' השומע מהעדים היאך בירך פלוני חייב לקרוע והעדים אינם צריכים לקרוע פעם אחרת

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 340:37

One who hears the Divine Name, or even an attribute of the Divine Name, blasphemed, — and even if it was uttered in a foreign tongue it is considered an attribute, — is dutibound to rend [garments], provided he hears it from an Israelite, — and some say that nowadays an apostate Israelite has the status of a Gentile, and even if one hears it from witnesses [who testify to the effect] that a certain person blasphemed [the Name], is dutibound to rend [garments]. The witnesses, however, are not required to rend [their garments] again [on reporting]. One who sees a Scroll of Law, or phylacteries, or even one Scroll of the Prophets or Hagioprapha that was burnt, makes two rents, provided only that it is burnt by force, and only in the same manner as it once happened.

פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:ט״ז

הכינוי. עיין בספר תפל"מ שכתב דר"ל אפי' כינוים הנמחקים כגון חנון ורחום חייב לקרוע ע"ש וכן כתב בספר משנ"ח שם בצפנת פענח אות י"ח ע"ש:

Pitchei Teshuva on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 340:16

...

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:נ״ג:א׳

והוא שישמע מישראל. לדעת הרמב"ן והטור דבשם המיוחד חייב לקרוע אפי' בעובד כוכבים ופי' שם המיוחד בין בכתיבתו בין בקריאתו ועב"ח:

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 340:53:1

...

פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:י״ז

מישראל. עיין בספר משנת חכמים שכתב דאף על פי דהשומע מפי עובד כוכבים א"צ לקרוע אם בא ישראל ואמר ששמע מפי עובד כוכבים שגידף כיון דעתה שמע הגידוף מפי הישראל חייב לקרוע וה"ה השומע עצמו שחוזר הגידוף כיון דבעת ששמע מעובד כוכבים לא היה קורע מחוייב עתה לקרוע ע"ש:

Pitchei Teshuva on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 340:17

...

סיכום - ברכת השם
בספר מלכים מסופר שאליקים, שבנא הסופר ויואח קרעו בגדיהם לאחר ששמעו את רבשקה (מומר יהודי) "מברך". מהסיפור הזה למדו במסכת סנהדרין שצריך לקרוע על ברכת השם. לדעת שמואל קורעים רק ביהודי ובשם המפורש. לדעת רבי חייא קורעים אפילו בגוי ובכנוי ז"א תרתי לגריעותא, והאידנא אין קורעים על גוי בכינוי כי לא יישארו בגדים. הרמב"ן והטור פסקו כרבי חייא, הרמב"ם פסק בחדא כשמואל שלא קורעים בגוי וכרבי חייא בחדא שקורעים בכנוי. המחבר פסק שקורעים בכינוי ע"י יהודי כשיטת הרמב"ם. הש"ך לעומת זאת פסק כדעת הרמב"ן והטור. פת"ש כתב שיהודי ששמע מגוי וסיפר זאת ליהודי אחר שניהם קורעים.

מועד קטן כ״ו א:א׳

וְעַל עָרֵי יְהוּדָה וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם וְקוֹרֵעַ עַל מִקְדָּשׁ וּמוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם

Moed Katan 26a:1

יורה דעה ש״מ:ל״ח

הרואה ערי יהודה בחורבנן או ירושלים או בהמ"ק חייב לקרוע (וע' בא"ח סי' תקס"א):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 340:38

One who sees the cities of Judea in ruin, or [at the sight of] Jerusalem or the Holy Temple, is dutibound to rend [garments].

אורח חיים תקס״א:א׳

דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחורבנם ובו ה סעיפים:
הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע [ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים]: [ב"י]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 561:1

1. The rule if one sees the Cities of Judah, Jerusalem, and the Mikdash (Temple) in their destruction, and in it is 5 paragraphs. One who sees the Cities of Judah in their destruction says "Your Holy Cities have become a desert" (Isaiah 64:9) and rends (one's clothes like in the laws of mourning). Parentheses (Rema): And one is not obligated to tear except when one reaches near to them like from Tzofim to Jerusalem [Bais Yosef]

אורח חיים תקס״א:ב׳

הרואה את ירושלים בחרבנה אומר ציון היתה מדבר שממה וקורע, וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היתה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע, ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר וכל קריעה טפח ואם בא דרך המדבר שאז רואה המקדש תחלה קורע על המקדש טפח ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 561:2

2. One who sees Jerusalem in her destruction, says "Tzion is a desert, a desolation" (Isaiah 64:9) and rends (one's garments). And when one see the Bais HaMikdash says "Our holy Temple, our pride, Where our fathers praised You, Has been consumed by fire: And all that was dear to us is ruined." (Isaiah 64:10). And from where is one obligated to rend - from HaTzofim. And afterwards when he sees the the Mikdash, he rends another tearing. And all rendings are a tefach (handbreath). If one comes from the way of the desert that then he sees the Mikdash first. He rends on the Mikdash a tefach, and afterwards when he sees Jerusalem, he adds to the first rending a little bit.

אורח חיים תקס״א:ג׳

אם קרע על אחת מערי יהודה אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה חוץ מירושלים שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו ואם קרע על ירושלים תחלה אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 561:3

3. If one rends on seeing one from the Cities of Judah, he does not go back and rend when seeing other Cities of Judah except Jerusalem, that he does go back and rend on it. On it, he does another rending by itself. And if he rends on Jerusalem first, it is not necessary to rend on the other Cities of Judah.

אורח חיים תקס״א:ד׳

כל הקרעים האלו בידו, ומעומד, וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את לבו, ואינו מאחה קרעים אלו לעולם. אבל רשאי לשללן למללן ללקטן לתופרן כמין סולמות:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 561:4

4. All these rendings are with his hand and standing. And he rends all the clothes he has on until it reveals his heart. And he does not (properly) connect these rendings forever but it is permissible to baste (loose stitching), to hem, to gather, or to sew like chain-stitches.

אורח חיים תקס״א:ה׳

היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך ל' יום אינו קורע קרע אחר ואם לאחר ל' יום חוזר וקורע [והוא הדין בערי יהודה ובמקדש]:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 561:5

5. If one is going and coming to Jerusalem, going and coming, so if within 30 days, he does not rend another tearing. If after 30 days, he does back and rends. Parentheses (Rema): So is the law with the Cities of Judah and the Mikdash.

סיכום - קריעה על ערי יהודה, ירושלים ובית המקדש
מובא בברייתא שקורעים על ערי יהודה, ירושלים ובית המקדש וכן נפסק בשו"ע. לדעת האגרות משה (א"ח חלק ה סימן לז) לא קורעים על ירושלים כיום שהיא בנויה, אבל קורעים על בית המקדש. לדעת הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה חלק א סימן עג) גם כיום קורעים על ירושלים משום שיש בה כנסיות וקברי עכו"ם שאי אפשר לעקור ולכן ירושלים עדיין נחשבת חריבה.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז
וכ"ש עתה שמקווים אנחנו שמלך המשיח יבוא בקרוב כשיהיו כל ערי ישראל על מכונם, שאין צורך לקרוע. אבל כשרואה מקום המקדש שעדיין הוא בחורבנו, ולא שייך שיבנה אלא ע"י מלך המשיח צריך לקרוע בפשיטות. וכשיבוא מלך המשיח במהרה בימינו, אף אם נימא שיהיה קצת זמן עד שיבנה, יורנו מלך המשיח וסנהדרין איך לעשות.

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עג

שם בפנים חדשות עמוד ל"ח, מביא כת"ר צדדי הספק אם בזמנינו שהשלטון בירושלם הוא בידי ישראל אם יש חיוב לקרוע עליה. חושבני דכל זמן שרואים עדיין בעיר הקדש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו"ם וכו', ואין אנו יכולים למעקר פולחנא נוכראה, עדיין היא בחרבנה, ועתה עינינו נשואות לשמים לראותה מהרה בפולחנא דשמיא בבנין בית הבחירה ונגילה בד' ונשמחה בישועתו לנצח.
למה לא נהוג לקרוע על ירושלים ובית המקדש? יש שתירצו משום שזה דומה למי שגר בקירבת מקום לים אינו מברך על הים כי אינו מתפעל מהים. עוד תירצו כמו שלא קורעים כיום בשעת יציעת נשמה כך אין קורעים כשמגיעים לירשלים או לכותל, כדי שלא ימנעו מלהגיע. מעשה רב שבתרפ"ט הרבי הריי"ץ קרע גם על ירושלים ועל מקום המקדש, ראה אג"ק הרבי הריי"ץ ח"ב עמוד רג.

מועד קטן כ״ו א:כ״ו

תָּנוּ רַבָּנַן וְכוּלָּן רַשָּׁאִין לְשׁוֹלְלָן וּלְמוֹלְלָן וּלְלוֹקְטָן וְלַעֲשׂוֹתָן כְּמִין סוּלָּמוֹת אֲבָל לֹא לְאַחוֹתָן

Moed Katan 26a:26

§ The Sages taught the following baraita: And all of these rents, one may tack them together with loose stitches, and hem them, and gather them, and fix them with imprecise ladder-like stitches. But one may not mend them with precise stitches.

טור, יורה דעה ש״מ:א׳

ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע על הראשונה ודיו וכשרואה ירושלים אומר ציון מדבר היתה וירושלים שממה וקורע ואם קרע על ירושלים תחילה אינו קורע על האחרות וכשרואה בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע ואם פוגע במקדש תחילה קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים ואם פגע בירושלים תחילה קורע על כל אחד ואחד בפני עצמו לסוף ל' יום צריך לקרוע אם אינו רואה אותו בנתים וכל אלו הקרעים רשאין למוללן לשוללן ללוקטן ולעשותן כמין סולמות לאחר ז' אבל אין רשאין לאחותן לעולם:

Tur, Yoreh De'ah 340:1

...

בית יוסף, יורה דעה ש״מ:ע״א:א׳

אבל בשאר קרעים כגון ברכת השם ס"ת שנשרף וכיוצא בהם שולל מיד או על הרוב למחר כמו שנתבאר שהוא דין רבו שלמדו חכמה דמה ענין ז' לדברים אלו שאינו מתאבל עליהם וכ"נ שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ז"ל דאין ענין ז' לדברים אלו כלל שכתבו ברייתא זו סתם ונראה מדבריהם דקיימא אמתני' דקרעים שאינם מתאחים ואם איתא דשאני לן לענין שלל בין תוך ז' לאחר ז' לא הוי שתקי מיניה וכ"כ נ"י בהדיא וז"ל וכולן רשאין לשוללן פי' כל הקרעים שאמרו בהם שאין מתאחין מותר לשוללן למחר חוץ משל אביו ואמו דאינו שולל עד לאחר ל' וכ"כ רבינו ירוחם כל הקרעים שאינם מתאחים כגון רוב ציבור שנהרגו או ס"ת שנשרף או השומע ברכת השם או על ערי יהודה ומקדש וירושלים וכיוצא בהן מותר לשלול הקרעים למחרתו והכי נקטינן:

Beit Yosef, Yoreh De'ah 340:71:1

...

יורה דעה ש״מ:ל״ט

כל אלו הקרעים רשאי למוללן לשללן ללקטן לעשותן כמין סולמות למחרתו אבל אין מתאחין לעולם:

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 340:39

All these [aforementioned] rents one is permitted to mend by hemming or chain-stitches, [or] to gather up by cross or ladder-stitch, on the following day, but they may never be resewn.

סיכום איחוי על בשאר קרעים כגון ברכת השם ס"ת שנשרף
הטור פסק בשם אביו על פי הברייתא דלעיל שאסור למוללן ולשוללן עד לאחר ז. הב"י הביא בשם הרבה ראשונים שהברייתא עוסקת בשאר קרוביו אבל על ערי יהודה וכו מותר לשלול למחרת, וכן נפסק בשו"ע. הב"י הביא שאפשר להבין זאת גם בדברי הרא"ש.