A special thank you to Mrs. Rivka Kahan, currently the director of the Shana ba'Aretz program at Nishmat and former principal of Ma'ayanot for her gernerous help with this sourcesheet.
There is perhaps no greater tragic hero in Tanach than Shaul.
Gerhard von Rad, a 20th-century German Bible scholar, has written that “Israel never again gave birth to a poetic production which in certain of its features has such close affinity with the spirit of Greek tragedy.” In Greek tragedy, the hero suffers a fate that is unavoidable, brought about by a combination of his own human flaws and divine will, and indeed Shaul seems to be doomed to an unavoidable fate from the beginning of his story.
רש"י
איש בנימן. זה היה שאול, שחטף את הלוחות מיד גלית וברח לו:
More interesting than what the Radak argues is the midrash that he references.
וירץ איש בנימן. דרשו בו שהוא היה שאול בן קיש שחטף הלוחות מיד גלית הפלשתי וברח לו ורחוק הוא שהוציא אדם את הלוחות מהארון שהרי כמה נגעים וכמה רעות באו לפלשתים מקדושת הארון בהיותו בארץ פלשתים לבד כל שכן אם שלחו יד בו כי גם אנשי בית שמש שהיו ישראלים מתו כמה מהן כי ראו בארון יקוק:
וירץ הגם שרבים מבני שילה היו שם ונסו, הנה הם בנוסם התפזרו בכל פנה, התחבאו במערות וצחיחים, ורק איש אחד רץ ובא ביום ההוא מן המערכה בדרך ישר לשילה לבשר הדבר כי ראה הכל בעיניו ומדיו קרעים על שבר בת עמו:
Two backstories:
1. פילגש בגבעה
2. (way way back) בנימין
In the morning he consumes the foe,
And in the evening he divides the spoil.”
רש"י
בנימין זאב יטרף. זְאֵב הוּא אֲשֶׁר יִטְרָף; נִבָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִין לִהְיוֹת חַטְפָנִין, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ בְּפִלֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כ"א), וְנִבָּא עַל שָׁאוּל שֶׁהָיָה נוֹצֵחַ בְּאוֹיְבָיו סָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה וַיִּלָּחֶם בְּמוֹאָב וְגוֹ' וּבֶאֱדוֹם וְגוֹ' וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל א י"ד):
בנימן זאב יטרף means BENJAMIN IS A WOLF THAT TEARETH (i.e. “wolf” is not the object of the sentence but the word אשר must be supplied before יטרף). He prophesied that they (Benjamin’s descendants) will be “rapacious” in the time to come; thus the Benjamites were told (Judges 21:21) “and catch you every man his wife”, as you will find in the story of the concubine of Gibeah. Further he was prophesying concerning Saul (who was of this tribe) who vanquished his enemies on all sides, as it is said (1 Samuel 14:47) “So Saul took the kingdom… and fought on every side… against Moab… and against Edom… and whithersoever he turned himself he put them to the worse”.
בנימין זאב יטרף. כזאב שטורף ואינו מתעכב על טרפו כי לא נמשכה מלכותו של שאול רק שתי שנים ומחצה והוא היה שולל וטורף אויביו כדכתיב (ש"א י"ד) ושאול לכד המלוכה וילחם באדום ובמואב ובני עמון ועמלק ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע אבל מלכות בית דוד דומה לאריה שעומד על טרפו ואינו בורח לפי שנמשכה מלכותו:
בבוקר יאכל עד. מלכות שאול דומה לבוקר לפי שהיה תחלה מלכות ישראל כמו שהבוקר תחלה היום:
עד. לשון שלל, ביזה עדאה בלשון ארמי:
ובערב. לאחר שערבה שמשם של ישראל שגלו יחלק שלל שחילק שלל לאחרים ולא לקחו לעצמן בימי מרדכי ואסתר שהיו מבנימין כתי' (אסתר ט') ובבזה לא שלחו את ידם:
זאב יטרף תוקף הזאב וטרפו הוא בבקר ובערב עם מעוט האור כאמרו וחדו מזאבי ערב. וכן היה ענין בנימין כי היתה מלכותו בתחלת זריחת מלכות אחיו בימי שאול ואחר אבדן מלכותו בימי מרדכי ואסתר כי אמנם מלכות בית שני היה כמו רגע ועם שעבוד על הרוב:
Your hand shall be on the nape of your foes;
Your father’s sons shall bow low to you. (9) Judah is a lion’s whelp;
On prey, my son, have you grown.
He crouches, lies down like a lion,
Like the king of beasts-a—who dare rouse him? (10) The scepter shall not depart from Judah,
Nor the ruler’s staff from between his feet;
So that tribute shall come to him
And the homage of peoples be his.
There is a machloket between Ramban and Abarbanel as to the ramifications of Ya'akov's bracha for Yehudah.
וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה.
להיותו בכלם מיוחד מכל איש ישראל, כמו שכתוב אין איש בבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, בחר האל יתברך בו למלך, לפי שטבע תולדתו ואביו יחייב אומץ לבבו ושהוא יושיע את ישראל, ולשלמות מדותיו היה ראוי שימלוך על אחיו וינהיגם על פי התורה והמוסר, וליופי תוארו יהיה מכובד בעיני העם וייראו מלפניו, ומצד שמו יורה על העתיד להיות בו. הנה התבאר מזה שראוי היה שאול שיבחר יקוק בו למלך על ישראל מצד הכנתו הטבעית הרצונית והמסכמת.
The broader question of בחירה חפשית...
The "quintessential" issue is regarding Hashem hardening Par'oh's heart.
Ramban doesn't feel that it is a theological problem; he seems fine with limited free choice.
Abarbanel goes out of his way to prove that humans ALWAYS have free choice.
הנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות,לא לעשות רצון בוראו.
התשובה הג' והיא היותר נכונה בעיני שאין ענין קושי הלב הנז' בפרעה ובסיחון שהש"י הטה את לבבו שלא ישמע לדברי משה כי הוא קושי לבבו בעצם אבל היה קושי לבבו נמשך מהמכות במקרה כי בראותו מכת הדם ושסרה מיד ולא התמידה חשב בלבבו שלא היתה המכה ההיאדבר אלקים אלא דבר טבעי או מפאת המערכה. וכאשר ראה אח"כ מכת הצפרדעי' ושסרה מיד ולא התמידה חשב ככה וז"א וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו. . . אם כן לא היתה סבת קושי לב פרעה כי אם רבוי המכות והסרתן אחר היותן וכמו שמפאת המכות ההן הוכבד לב פרעה ונתקשה כן אמרו בשאר המכות האחרונות ויחזק יקוק את לב פרעה כיאני הכבדתי את לבו אין ענינו שה"בה הקשה את לבו ומנעהו מעשות מצות חלילה אלא שנתן בו אותן המכות שמפניהן בא לבו לידי קושי וכבדות ומזה הצד ייוחס אליו יתברך קושי לב פרעה לפי שנתן הוא יתברך המכות ההן בארצו עד שמפניהן הקשה פרעה את לבו.
Shmuel 1. perek 8 is critical to understanding the anointment of Shaul. Shmuel 1, 9:1 seems to stand in juxtaposition.
It is so sad because the story goes so wrong so fast.
אמר מבן ימין לשבחו, כי לא היה מבן אוני שנקרא בנימין לאותו תכלית והודעה, אבל היה בן ימין וישר להיותו גבור חיל ירא אלקים וסר מרע, ואמר שהיה בן אביאל ובדברי הימים כתוב (דברי הימים א' ח' ל"ג) ונר הוליד את קיש, והוא סותר למה שאמר בכאן שאביאל היה אביו של קיש, ונראה ששני השמות היו לו נר ואביאל. וחז"ל אמרו בויקרא רבה (פרשה ט' דף קע"ד ע"ב) שעקר שמו היה אביאל והיו קוראים לו נר לפי שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלים. ואותו אביאל או נר היו לו שני בנים, האחד היה קיש אבי שאול, והשני היה נקרא נר בשמו והוא היה אבי אבנר.