How does rabbinic thought manage uncertainty when it arises from competing claims from people themselves?
This session is part of Ideas for Today, the Shalom Hartman Institute's virtual learning season with exclusive multi-session seminars, public lectures, and special programs that harness Jewish wisdom for a better future.
Case 1: Two people holding what they found
(א) שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ:
If two people came to court holding a garment, and this one, the first litigant, says: I found it, and that one, the second litigant, says: I found it; this one says: All of it is mine, and that one says: All of it is mine; how does the court adjudicate this case? This one takes an oath that he does not have ownership of less than half of it, and that one takes an oath that he does not have ownership of less than half of it, and they divide it. If this one says: All of it is mine, and that one says: Half of it is mine, since they both agree that half of the cloak belongs to one of them, the conflict between them is only about the other half. Therefore, the one who says: All of it is mine, takes an oath that he does not have ownership of less than three parts, i.e., three-fourths, of it, and the one who says: Half of it is mine, takes an oath that he does not have ownership of less than one-quarter of it. This one takes three parts, and that one takes one-quarter.
דאמר ר' יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא
As Rabbi Yoḥanan says: This oath, administered in the case of two people holding a garment, is an ordinance instituted by the Sages so that everyone will not go and seize the garment of another and say: It is mine.
Case 2: Who foots the bill?
מתני׳ שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד...
גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה...
MISHNA: In the case of an "innocent" ox that gored and killed a cow, and the cow’s fetus was found dead at its side, and it is not known whether the cow gave birth before the ox gored it and the fetus’s death is unrelated to the goring or whether it gave birth after the ox gored it and the fetus died on account of the goring, the owner of the ox pays half the cost of the damage for the cow and one-quarter of the cost of the damage for the offspring. ...
GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says: This ruling in the mishna is the statement of Sumakhos, who says: Property of uncertain ownership is divided by the two parties. But the Rabbis say that this is the significant principle of monetary law: The burden of proof rests upon the claimant...
אבל ראו משנה בבא בתרא דף קנז' עמוד א' שחולקין לפי בית שמאי אבל בית הלל לא הסכימו וידוע שהלכה כבית הלל.
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, קונטרוס הספקות: מתודה, מגמה ומשמעות, 17
הבעיה היסודית העומדת בפתחו של ספק בדיני ממונות , במקרה של עימות בין תובע לנתבע היא השאלה עד כמה יציבה הבעלות של הנתבע על ממונו. בקוטב האחד עומדת גישה הרואה בחזקת הבעלים על ממונם זכות גמורה שאי אפשר להפקיעה אלא בראיות מוחלטות, ולפיכך אי אפשר לפגוע בזכות הבעלות של הנתבע עד שהתובע לא יוכיח את זכיותיו. בקוטב האחר עומדת גישה הרואה בתביעה שיש לה בסיס סביר ערעור על הבעלות. בנוסח אחר אפשר לומר שלתובע יש בעלות נגדית על חוב שלטענתו חבים לו ובעלות זו ניצבת כנגד הבעלות של הנתבע ומערערת אותה.
Rabbanit Dr. Michal Tikochinsky, "Kuntres HaSfekot (Studies in Uncertainty): Methdology, Objectives and Meaning," Shenaton ha-Mishpat ha-Ivri: Annual of the Institute for Research in Jewish Law 25, 5768, p. 17
The fundamental problem standing at the opening of uncertainty in civil law, in a case of opposition between a claimant and a defendant, is the question of how stable the ownership of the defendant is over their possessions. At one pole stands the approach that sees the right of owners over their possessions as an absolute right which cannot be uprooted without surefire proof, and therefore it is impossible to mar the right of ownership of the defendant until the claimant can prove their rights. At the other pole stands the approach that sees in a claim that has an opposing ownership over the debt that he claims he is owed, and this ownership is stable even against the ownership of the original owner and challenges it.
Why (When) Split the Contested Money?
כי אמר סומכוס היכא דאיכא דררא דממונא אבל היכא דליכא דררא דממונא לא
When Sumakhos says that property of uncertain ownership is divided, he is referring to a case where the litigants have a financial association (derara de-mammona) with the item. But where the litigants do not have a financial association with the item beyond their claims, they do not divide it without taking an oath.
Financial Connection - financial loss: that if this one wrongly has to pay, it will constitute financial loss (rather than merely preventing profit), and if we wrongly exempt the litigant from paying, the other person will lose (rather than simply not profitting)...
Where there is financial connection - meaning that even without their claims, the court is uncertain because there is a valid claim to be made for one against the other even without any such formal claim being made - as in the case of an ox that gored a cow (Bava Kamma 46a), or when people trade a cow for a donkey. One the uncertainty was born of its own accord, it makes sense that the litigants would split the money even without anyone having to take a vow.
Why (When) Place the Burden of Proof on the Claimant/Plaintiff?
ושפטתם צדק - צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות. זה עוטף בטלית, זה אומר שלי, וזה אומר שלי היא; וזה חורש בפרתו, זה אומר שלי היא; וזה יושב בתוך ביתו, וזה אומר שלי הוא; זה מחזיק בשדהו, וזה אומר שלי היא; לכך נאמר ושפטתם צדק. צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות:
And you shall judge righteously - A righteous person in their righteousness makes a claim and brings evidence. If one is wearing their garment and another says, "It's mine"; one is plowing with their cow, and the other says, "It's mine"; one is sitting in their home, and the other says, "It's mine"; this one is holding onto their filed, and the other says "It's mine": therefore it says, "And you shall judge righteously": a righteous person in their righteousness makes a claim and brings evidence.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: From where is it derived that the burden of proof rests upon the plaintiff? As it is stated in the Torah when Moses appointed Aaron and Hur to judge the people: “Whoever has a cause, let him come near [yiggash] to them” (Exodus 24:14). This is interpreted to mean that whoever has a claim against another should submit [yaggish] proof to them. According to this interpretation, this verse demonstrates clearly that the claimant is responsible for supplying the proof. Rav Ashi objects to this: Why do I need a verse to derive this? It is based on logical reasoning that one who suffers from pain goes to the doctor. Just as here the individual with the problem has the responsibility to resolve it, so too, someone with a claim against another must bring a proof to corroborate his claim.
Case 3: What if the plaintiff was the original owner?
אנציקלופדיה תלמודית כרך יד, חזקת מרא קמא
במקום מוחזק: חזקת מרא קמא במטלטלין כשעומדת נגד מוחזק, היינו נגד מי שהדבר נמצא עכשיו תחת ידו, אין מוציאים מיד המוחזק להעמידם בחזקת מרא קמא...אלא...הוא המוציא מחבירו ועליו הראיה...בטעם הדבר יש שכתבו לפי שחזקת ממון של המוחזק עדיפה מחזקת מרא קמא, ויש שכתבו שחזקת מרא קמא לא שייכת כלל במקום חזקת ממון, שכל הטעם של חזקת מרא קמא הוא לומר שאפילו הדבר עומד באגם ובסימטא ואינו בחזקתו הרי זה כאילו הוא בחזקתו וכאילו הוא מוחזק ממש בממון, אבל כשהאחר מוחזק ממש, אין שייך כלל חזקת מרא קמא.
במה דברים אמורים במטלטלין, אבל בקרקעות מעמידים בחזקת מרא קמא, אף על פי שהאחר מוחזק בהן, שקרקע בחזקת בעליה עומדת, וקרקע אינה נגזלת, אבל במטלטלין הלך אחר המוחזק.
Talmudic Encyclopedia Vol. 14, "The Possession of the Original Owner (Hezkat Mara Kamma)"
Where someone else currently possesses the item: When the original owner of a moveable object is NOT the same person who is currently in possession of the object, we do not remove the object from the person who currently possesses it to give it back to the original owner (without evidence)... Instead the original owner becomes the claimant who must bring evidence in order to remove the item from whomever possesses it now...Some explain that this is because the current possession trumps the original possession; while others explain that original possession is completely irrelevant where someone else is currently in possession, because the whole point of considering original possession was to say that if the object is in some neutral place such as a marsh or an alleyway rather than in another person's possession, it is as though the original owner is still literal holding it. But if someone else is actually literally holding it, the original ownership does not matter at all.
When is this the case? Regarding portable objects? But regarding land, we establish things based on the original ownership, even if someone else currently possesses the land because land always belongs to its owners, and land does not transfer if stolen; but when it comes to portable objects, follow whoever is currently in possession.
ר"י מיגאש מסכת בבא בתרא דף לד עמוד ב
כל דאלים גבר וכו' עד ואי דמר לא דמר. מחוורתא דהאי דינא דכל מידי דמינצו עלה בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא אי איתיה לההוא מידי בידא דחד מינייהו הא ודאי המוציא מחבירו עליו הראיה וזה אינו צריך לפנים ולא לפני לפנים.
ואי איתיה לההוא מידי בידא דתרווייהו וקא נקטי ליה פלגי ליה בשבועה והיינו דתנן (בריש מציעא) שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והוא הדין נמי היכא דהוי ההוא מידי ברשותא דתרווייהו.
ואי ליתיה לההוא מידי בידא דחד מינייהו אי ביד שליש נתון יהא מונח עד שיבא אליהו והיינו דתנן (שם פ"ג) שנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי זה נוטל מנה וזה נוטל מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו וכו'
ואי לאו ביד שליש הוא אלא דרמי ברשות הרבים אי נמי ברשותא דליתיה לחד מינייהו אי הוו טענתא דידהו טענתא דאיכא למיקם עלה דמילתא נהי כגון זה אומר שלי וזה אומר שלי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דאיפשר דאתו סהדי ואמרי כחד מינייהו כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא לא פלגינן ליה בהדייהו אלא כל דאלים גבר והוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה
ואי ליכא למיקם עלה דמילתא כגון דהוה ליה ההוא מידי מידי דאסתפק ליה מעיקריה דהוי לי' ממון המוטל בספק היכא דאיכא דררא דממונא כגון המחליף פרה בחמור וכו' יחלוקו. והיכא דליכא בינייהו דררא דממונא כגון ב' שטרות היוצאין ביום אחד שודא דדייני כשמואל דקיימא לן כשמואל...
Joseph ibn Migash, Commentary to Bava Batra 34b
Whoever is stronger prevails...if it belongs to one, it does not belong to the other.
It is clear that the rule that anything that two people fight over, and one says it's mine, and the other says it's mine, if that item is in the hands of one of them, the rule is certainly that the one who comes to take something from the other bears the burden of proof. And this does not require.....
But if the item is in both their hands, they divide it with an oath, and that is what is taught in the Mishnah at the outset of Bava Metzia - Two who are holding a piece of clothing, and one says I found it [and the other says, I found it], etc., and the same would be if that item was in the jurisdiction of both of them.
But if the item is not in the hands of one of them, or it is in the hand of a third party, it should remain in escrow until Elijah comes, and that is what is taught in the Mishnah (BM ch. 3), Two who gave a deposit to someone - one deposited 100 while the other deposited 200, but each claims that they deposited 200 - each gets 100 and the rest is held in escrow until Elijah comes, etc.
And if it is not in the hand of a third party, but is in the public thoroughfare or a property that belongs to neither of them, if their claims are proveable - e.g., one says this is mine, and the other says this is mine, or one says this belonged to my ancestors and the others says this belonged to my ancestors - that it is possible that witnesses might come to substantiate one of them; because it is possible to find out the truth, we do not divide it among them, but instead, whoever is stronger prevails, and the other becomes the one who is trying to remove it from their fellow and the burden of proof rests on him.
And if it is impossible to find out the truth, but instead it is fully uncertain, i.e., it is uncertain money, if each side has a monetary connection, they divide it. But if neither of them has a monetary connection, as in the case of two documents from the same day, we follow the discretion of the judges, like Samuel's position.
...בארבא כיון דאיכא רמאי לא יחלוקו אלא הוי דינא כל דאלים גבר...
...because in the case of the boat one of them is surely lying, they may not divide the value, but instead the law is whoever is stronger wins it...
For Further Reading:
Baruch Kehat, "The Burden of Proof Lies with the Claimant' in Rabbinic Literature," [Hebrew] dissertation, Bar Ilan University, 2010
Yuval Sinai, "Burden of Persuasion in Civil Cases - A New Model," [Hebrew] Bar Ilan Law Studies 24, 2008, pp. 213-16
The Shalom Hartman Institute is a leading center of Jewish thought and education, serving Israel and North America. Our mission is to strengthen Jewish peoplehood, identity, and pluralism; to enhance the Jewish and democratic character of Israel; and to ensure that Judaism is a compelling force for good in the 21st century.
[email protected] | shalomhartman.org