(א) וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִהְיְתָ֥ה עָלָֽיו׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּ֠לֶךְ לִקְרֹ֨א לַֽחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ג) וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶֽת־הַחֲלֽוֹם׃ (ד) וַֽיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א (לעבדיך) [לְעַבְדָ֖ךְ] וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא׃ (ה) עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר (לכשדיא) [לְכַשְׂדָּאֵ֔י] מִלְּתָ֖ה מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֤א תְהֽוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן׃ (ו) וְהֵ֨ן חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַחֲוֺ֔ן מַתְּנָ֤ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן־קֳדָמָ֑י לָהֵ֕ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַחֲוֺֽנִי׃ (ז) עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַחֲוֵֽה׃ (ח) עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָבְנִ֑ין כׇּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וֹן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא׃ (ט) דִּ֣י הֵן־חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי חֲדָה־הִ֣יא דָֽתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֤ה וּשְׁחִיתָה֙ (הזמנתון) [הִזְדְּמִנְתּוּן֙] לְמֵאמַ֣ר קׇֽדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְֽאִנְדַּ֕ע דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַחֲוֻנַּֽנִי׃ (י) עֲנ֨וֹ (כשדיא) [כַשְׂדָּאֵ֤י] קֳדָם־מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא־אִיתַ֤י אֱנָשׁ֙ עַל־יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּ֚י מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַחֲוָיָ֑ה כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֚י כׇּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֤ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכׇל־חַרְטֹ֖ם וְאָשַׁ֥ף וְכַשְׂדָּֽי׃ (יא) וּמִלְּתָ֨א דִֽי־מַלְכָּ֤ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאׇחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנַּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּ֚י מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי׃ (יב) כׇּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (יג) וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה׃ {ס} (יד) בֵּאדַ֣יִן דָּנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃ (טו) עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָנִיֵּֽאל׃ (טז) וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתִּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃ {ס} (יז) אֱדַ֥יִן דָּֽנִיֵּ֖אל לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל וְ֠לַחֲנַנְיָ֠ה מִֽישָׁאֵ֧ל וַעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע׃ (יח) וְרַחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖א דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֤א יְהֽוֹבְדוּן֙ דָּנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (יט) אֱדַ֗יִן לְדָנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵילְיָ֖א רָזָ֣א גְלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא׃ (כ) עָנֵ֤ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶהֱוֵ֨א שְׁמֵ֤הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָלְמָ֖א וְעַ֣ד־עָלְמָ֑א דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּ֥י לֵֽהּ־הִֽיא׃ (כא) וְ֠ה֠וּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חׇכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה׃ (כב) ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַחֲשׁוֹכָ֔א (ונהירא) [וּנְהוֹרָ֖א] עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא׃ (כג) לָ֣ךְ ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חׇכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הֽוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא׃ (כד) כׇּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל ׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא׃ {ס} (כה) אֱדַ֤יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ דִּֽי־הַשְׁכַּ֤חַת גְּבַר֙ מִן־בְּנֵ֤י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע׃ (כו) עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר (האיתיך) [הַֽאִיתָ֣ךְ] כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ׃ (כז) עָנֵ֧ה דָנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָא֙ דִּֽי־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּזְרִ֔ין יָכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃ (כח) בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא׃ {ס} (כט) (אנתה) [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ עַל־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה־דִ֥י לֶהֱוֵֽא׃ (ל) וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחׇכְמָה֙ דִּֽי־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן־כׇּל־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל־דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע׃ {ס} (לא) (אנתה) [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִּכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקׇבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל׃ (לב) ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ׃ (לג) שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי (מנהון) [מִנְּהֵין֙] דִּ֣י פַרְזֶ֔ל (ומנהון) [וּמִנְּהֵ֖ין] דִּ֥י חֲסַֽף׃ (לד) חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן׃ (לה) בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכׇל־אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א ׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥את כׇּל־אַרְעָֽא׃ (לו) דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם־מַלְכָּֽא׃ (לז) (אנתה) [אַ֣נְתְּ] מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּ֚י אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א וְתׇקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב־לָֽךְ׃ (לח) וּבְכׇל־דִּ֣י (דארין) [דָֽיְרִ֣ין] בְּֽנֵי־אֲ֠נָשָׁ֠א חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכׇלְּה֑וֹן (אנתה) [אַ֨נְתְּ־]ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא׃ (לט) וּבָתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אׇחֳרִ֖י (ארעא) [אֲרַ֣ע] מִנָּ֑ךְ וּמַלְכ֨וּ (תליתיא) [תְלִיתָאָ֤ה] אׇחֳרִי֙ דִּ֣י נְחָשָׁ֔א דִּ֥י תִשְׁלַ֖ט בְּכׇל־אַרְעָֽא׃ (מ) וּמַלְכוּ֙ (רביעיה) [רְבִ֣יעָאָ֔ה] תֶּהֱוֵ֥א תַקִּיפָ֖ה כְּפַרְזְלָ֑א כׇּל־קֳבֵ֗ל דִּ֤י פַרְזְלָא֙ מְהַדֵּ֤ק וְחָשֵׁל֙ כֹּ֔לָּא וּֽכְפַרְזְלָ֛א דִּֽי־מְרָעַ֥ע כׇּל־אִלֵּ֖ן תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ׃ (מא) וְדִֽי־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א (מנהון) [מִנְּהֵ֞ן] חֲסַ֤ף דִּֽי־פֶחָר֙ (ומנהון) [וּמִנְּהֵ֣ין] פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֤וּ פְלִיגָה֙ תֶּהֱוֵ֔ה וּמִן־נִצְבְּתָ֥א דִֽי־פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא־בַ֑הּ כׇּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּחֲסַ֥ף טִינָֽא׃ (מב) וְאֶצְבְּעָת֙ רַגְלַיָּ֔א (מנהון) [מִנְּהֵ֥ין] פַּרְזֶ֖ל (ומנהון) [וּמִנְּהֵ֣ין] חֲסַ֑ף מִן־קְצָ֤ת מַלְכוּתָא֙ תֶּהֱוֵ֣ה תַקִּיפָ֔ה וּמִנַּ֖הּ תֶּהֱוֵ֥א תְבִירָֽה׃ (מג) (די) [וְדִ֣י] חֲזַ֗יְתָ פַּרְזְלָא֙ מְעָרַב֙ בַּחֲסַ֣ף טִינָ֔א מִתְעָרְבִ֤ין לֶהֱוֺן֙ בִּזְרַ֣ע אֲנָשָׁ֔א וְלָֽא־לֶהֱוֺ֥ן דָּבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם־דְּנָ֑ה הֵֽא־כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם־חַסְפָּֽא׃ (מד) וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אׇחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כׇּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָלְמַיָּֽא׃ (מה) כׇּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּ֠קֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ׃ {ס} (מו) בֵּ֠אדַ֠יִן מַלְכָּ֤א נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ נְפַ֣ל עַל־אַנְפּ֔וֹהִי וּלְדָנִיֵּ֖אל סְגִ֑ד וּמִנְחָה֙ וְנִ֣יחֹחִ֔ין אֲמַ֖ר לְנַסָּ֥כָה לֵֽהּ׃ (מז) עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָנִיֵּ֜אל וְאָמַ֗ר מִן־קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֱלָהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥א דְנָֽה׃ (מח) אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֤ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב־לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כׇּל־מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַ֨ב־סִגְנִ֔ין עַ֖ל כׇּל־חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל׃ (מט) וְדָנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן־מַלְכָּ֔א וּמַנִּ֗י עַ֤ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּ֚י מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא׃ {פ}
(1) In the second year of the reign of Nebuchadnezzar, Nebuchadnezzar had a dream; his spirit was agitated, yet he was overcome by-a sleep. (2) The king ordered the magicians, exorcists, sorcerers, and Chaldeans to be summoned in order to tell the king what he had dreamed. They came and stood before the king, (3) and the king said to them, “I have had a dream and I am full of anxiety to know what I have dreamed.” (4) The Chaldeans spoke to the king in Aramaic, “O king, live forever! Relate the dream to your servants, and we will tell its meaning.” (5) The king said in reply to the Chaldeans, “I hereby decree: If you will not make the dream and its meaning known to me, you shall be torn limb from limb and your houses confiscated. (6) But if you tell the dream and its meaning, you shall receive from me gifts, presents, and great honor; therefore, tell me the dream and its meaning.” (7) Once again they answered, “Let the king relate the dream to his servants, and we will tell its meaning.” (8) The king said in reply, “It is clear to me that you are playing for time, since you see that I have decreed (9) that if you do not make the dream known to me, there is but one verdict for you. You have conspired to tell me something false and fraudulent until circumstances change; so relate the dream to me, and I will then know that you can tell its meaning.” (10) The Chaldeans said in reply to the king, “There is no one on earth who can satisfy the king’s demand,-c for great king or ruler—none has ever asked such a thing of any magician, exorcist, or Chaldean. (11) The thing asked by the king is difficult; there is no one who can tell it to the king except the gods whose abode is not among mortals.” (12) Whereupon the king flew into a violent rage, and gave an order to do away with all the wise men of Babylon. (13) The decree condemning the wise men to death was issued. Daniel and his companions were about to be put to death (14) when Daniel remonstrated with Arioch, the captain of the royal guard who had set out to put the wise men of Babylon to death. (15) He spoke up and said to Arioch, the royal officer, “Why is the decree of the king so urgent?” Thereupon Arioch informed Daniel of the matter. (16) So Daniel went to ask the king for time, that he might tell the meaning to the king. (17) Then Daniel went to his house and informed his companions, Hananiah, Mishael, and Azariah, of the matter, (18) that they might implore the God of Heaven for help regarding this mystery, so that Daniel and his colleagues would not be put to death together with the other wise men of Babylon. (19) The mystery was revealed to Daniel in a night vision; then Daniel blessed the God of Heaven. (20) Daniel spoke up and said:
“Let the name of God be blessed forever and ever,
For wisdom and power are His. (21) He changes times and seasons,
Removes kings and installs kings;
He gives the wise their wisdom
And knowledge to those who know. (22) He reveals deep and hidden things,
Knows what is in the darkness,
And light dwells with Him. (23) I acknowledge and praise You,
O God of my fathers,
You who have given me wisdom and power,
For now You have let me know what we asked of You;
You have let us know what concerns the king.” (24) Thereupon Daniel went to Arioch, whom the king had appointed to do away with the wise men of Babylon; he came and said to him as follows, “Do not do away with the wise men of Babylon; bring me to the king and I will tell the king the meaning!” (25) So Arioch rushed Daniel into the king’s presence and said to him, “I have found among the exiles of Judah a man who can make the meaning known to the king!” (26) The king said in reply to Daniel (who was called Belteshazzar), “Can you really make known to me the dream that I saw and its meaning?” (27) Daniel answered the king and said, “The mystery about which the king has inquired—wise men, exorcists, magicians, and diviners cannot tell to the king. (28) But there is a God in heaven who reveals mysteries, and He has made known to King Nebuchadnezzar what is to be at the end of days. This is your dream and the vision that entered your mind in bed: (29) O king, the thoughts that came to your mind in your bed are about future events; He who reveals mysteries has let you know what is to happen. (30) Not because my wisdom is greater than that of other creatures has this mystery been revealed to me, but in order that the meaning should be made known to the king, and that you may know the thoughts of your mind. (31) “O king, as you looked on, there appeared a great statue. This statue, which was huge and its brightness surpassing, stood before you, and its appearance was awesome. (32) The head of that statue was of fine gold; its breast and arms were of silver; its belly and thighs, of bronze; (33) its legs were of iron, and its feet part iron and part clay. (34) As you looked on, a stone was hewn out, not by hands, and struck the statue on its feet of iron and clay and crushed them. (35) All at once, the iron, clay, bronze, silver, and gold were crushed, and became like chaff of the threshing floors of summer; a wind carried them off until no trace of them was left. But the stone that struck the statue became a great mountain and filled the whole earth. (36) “Such was the dream, and we will now tell the king its meaning. (37) You, O king—king of kings, to whom the God of Heaven has given kingdom, power, might, and glory; (38) into whose hands He has given men, wild beasts, and the fowl of heaven, wherever they may dwell; and to whom He has given dominion over them all—you are the head of gold. (39) But another kingdom will arise after you, inferior to yours; then yet a third kingdom, of bronze, which will rule over the whole earth. (40) But the fourth kingdom will be as strong as iron; just as iron crushes and shatters everything—and like iron that smashes—so will it crush and smash all these. (41) You saw the feet and the toes, part potter’s clay and part iron; that means it will be a divided kingdom; it will have only some of the stability of iron, inasmuch as you saw iron mixed with common clay. (42) And the toes were part iron and part clay; that [means] the kingdom will be in part strong and in part brittle. (43) You saw iron mixed with common clay; that means: they shall intermingle with the offspring of men,-e but shall not hold together, just as iron does not mix with clay. (44) And in the time of those kings, the God of Heaven will establish a kingdom that shall never be destroyed, a kingdom that shall not be transferred to another people. It will crush and wipe out all these kingdoms, but shall itself last forever— (45) just as you saw how a stone was hewn from the mountain, not by hands, and crushed the iron, bronze, clay, silver, and gold. The great God has made known to the king what will happen in the future. The dream is sure and its interpretation reliable.” (46) Then King Nebuchadnezzar prostrated himself and paid homage to Daniel and ordered that a meal offering and pleasing offerings be made to him. (47) The king said in reply to Daniel, “Truly your God must be the God of gods and Lord of kings and the revealer of mysteries to have enabled you to reveal this mystery.” (48) The king then elevated Daniel and gave him very many gifts, and made him governor of the whole province of Babylon and chief prefect of all the wise men of Babylon. (49) At Daniel’s request, the king appointed Shadrach, Meshach, and Abed-nego to administer the province of Babylon; while Daniel himself was at the king’s court.
(תרגום לעברית)
(ד) וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית: הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חֱיֵה! אֱמֹר אֶת הַחֲלוֹם לַעֲבָדֶיךָ, וְאֶת הַפִּתְרוֹן נַגִּידָה.
(ה) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר אֶל הַכַּשְׂדִּים: הַדָּבָר וַדַּאי מִמֶּנִּי, אִם לֹא תּוֹדִיעוּנִי אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ, נְתָחִים תֵּעָשׂוּ, וּבָתֵּיכֶם אַשְׁפָּה יוּשָׂמוּ.
(ו) וְאִם אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ תַּגִּידוּ, מַתָּנוֹת וּתְשׁוּרוֹת וְכָבוֹד רַב תְּקַבְּלוּ מִלְּפָנַי; אֶלָּא אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ הַגִּידוּ לִי.
(ז) עָנוּ שֵׁנִית וְאוֹמְרִים: הַמֶּלֶךְ, אֶת הַחֲלוֹם יֹאמַר לַעֲבָדָיו, וְאֶת הַפִּתְרוֹן נַגִּידָה.
(ח) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: נָכוֹן יוֹדֵעַ אָנֹכִי, כִּי זְמַן אַתֶּם קוֹנִים, כָּל-עֻמַּת שֶׁרְאִיתֶם כִּי וַדַּאי מֵאִתִּי הַדָּבָר.
(ט) שֶׁאִם אֶת הַחֲלוֹם לֹא תּוֹדִיעוּנִי, אֶחָד הוּא מִשְׁפַּטְכֶם, וְדָבָר כּוֹזֵב וּמָשְׁחָת הִתְכּוֹנַנְתֶּם לֵאמֹר לְפָנַי, עַד שֶׁהַזְּמַן יִשְׁתַּנֶּה; אֶלָּא אֶת הַחֲלוֹם אִמְרוּ לִי, וְאֵדַע כִּי אֶת פִּתְרוֹנוֹ תַּגִּידוּנִי.
(י) עָנוּ הַכַּשְׂדִּים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים: אֵין אָדָם עַל הַיַּבָּשָׁה אֲשֶׁר אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ יוּכַל לְהַגִּיד, כָּל-עֻמַּת שֶׁכָּל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְשַׁלִּיט, דָּבָר כָּזֶה לֹא שָׁאַל מִכֹּל חַרְטֹם, אַשָּׁף וְכַשְׂדִּי.
(יא) וְהַדָּבָר אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל כָּבֵד הוּא, וְאַחֵר אַיִן אֲשֶׁר יַגִּידֶנּוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵין מְדוֹרָם עִם בָּשָׂר.
(יב) כָּל-עֻמַּת זֶה הִתְאַנַּף הַמֶּלֶךְ וְקָצַף מְאֹד, וַיֹּאמֶר לְהַאֲבִיד אֶת כָּל חַכְמֵי בָבֶל.
(יג) וְהַדָּת יָצְאָה, וְהַחֲכָמִים נֶהֱרָגִים, וְעָמְדוּ דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו לְהֵהָרֵג.
(יד) אֲזַי דָּנִיֵּאל הֵשִׁיב עֵצָה וָטַעַם לְאַרְיוֹךְ שַׁר הַטַּבָּחִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יָצָא לַהֲרֹג אֶת חַכְמֵי בָבֶל.
(טו) עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְאַרְיוֹךְ הַמְּמֻנֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ: לָמָה הַדָּת עַזָּה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ? אֲזַי הוֹדִיעַ אַרְיוֹךְ אֶת הַדָּבָר לְדָנִיֵּאל.
(טז) וְדָנִיֵּאל נִכְנַס וּבִקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, כִּי יִתֶּן לוֹ זְמָן, וְאֶת הַפִּתְרוֹן יַגִּיד לַמֶּלֶךְ.
(יז) אֲזַי דָּנִיֵּאל לְבֵיתוֹ הָלַךְ, וְלַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חֲבֵרָיו אֶת הַדָּבָר הוֹדִיעַ.
(יח) וְרַחֲמִים לְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָרָז הַזֶּה, שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו עִם שְׁאָר חַכְמֵי בָבֶל.
(יט) אֲזַי נִגְלָה הָרָז לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה, אֲזַי בֵּרַךְ דָּנִיֵּאל אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם.
(כ) עוֹנֶה דָּנִיֵּאל וְאוֹמֵר: יְהִי שֵׁם הָאֱלֹהִים מְבֹרָךְ, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, אֲשֶׁר הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ הִיא.
(כא) וְהוּא מְשַׁנֶּה אֶת הָעִתִּים וְאֶת הַזְּמַנִּים, מַעֲבִיר מְלָכִים וּמֵקִים מְלָכִים, נוֹתֵן אֶת הַחָכְמָה לַחֲכָמִים, וְאֶת הַמַּדָּע לְיוֹדְעֵי בִינָה.
(כב) הוּא מְגַלֶּה אֶת הָעֲמֻקּוֹת וְאֶת הַנִּסְתָּרוֹת, יוֹדֵעַ מַה שֶׁבַּחֹשֶׁךְ, וְהָאוֹר עִמּוֹ שָׁרוּי.
(כג) לְךָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ אֲנִי, אֲשֶׁר אֶת הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה נָתַתָּ לִי, וְכָעֵת הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ מִמֶּךָּ, שֶׁאֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ הוֹדַעְתָּנוּ.
(כד) כָּל-עֻמַּת זֶה דָּנִיֵּאל נִכְנַס אֶל אַרְיוֹךְ, אֲשֶׁר מִנָּה הַמֶּלֶךְ לְהַאֲבִיד אֶת חַכְמֵי בָבֶל, הָלַךְ וְכֵן אָמַר לוֹ: אֶת חַכְמֵי בָבֶל אַל תַּאֲבֵד, הַכְנִיסֵנִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ אַגִידָה.
(כה) אֲזַי הִכְנִיס אַרְיוֹךְ בְּהִתְבַּהֲלוּת אֶת דָּנִיֵּאל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְכֵן אָמַר לוֹ: מָצָאתִי אִישׁ מִבְּנֵי גָּלוּת יְהוּדָה, אֲשֶׁר יוֹדִיעַ אֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ.
(כו) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר: הֲיֶשְׁךָ יָכוֹל לְהוֹדִיעֵנִי אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר רָאִיתִי וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ?
(כז) עוֹנֶה דָּנִיֵּאל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: הָרָז אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל אֵין חֲכָמִים, אַשָּׁפִים, חַרְטֻמִּים וְקוֹסְמִים יְכוֹלִים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ.
(כח) אוּלָם, יֵשׁ אֱלוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם מְגַלֶּה רָזִים, וְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר, מַה שֶׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, חֲלוֹמְךָ וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשְׁךָ עַל מִשְׁכָּבְךָ זֶה הוּא.
(כט) אַתָּה, הַמֶּלֶךְ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ עַל מִשְׁכָּבְךָ עָלוּ, מַה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי כֵן, וּמְגַלֵּה הָרָזִים הוֹדִיעֲךָ מַה שֶׁיִּהְיֶה.
(ל) וַאֲנִי, לֹא בְחָכְמָה שֶׁיֶּשׁ בִּי מִכָּל הַחַיִּים נִגְלָה לִי רָז זֶה, אֶלָּא עַל דִּבְרַת, שֶׁאֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ יוֹדִיעוּ, וְאֶת רַעְיוֹנוֹת לִבְּךָ תֵּדָע.
(לא) אַתָּה הַמֶּלֶךְ, רוֹאֶה הָיִיתָ וְהִנֵּה צֶלֶם אֶחָד גָּדוֹל, צֶלֶם זֶה גָּדוֹל הוּא וַהֲדָרוֹ רַב, עוֹמֵד נֶגְדְּךָ וּמַרְאֵהוּ נוֹרָא.
(לב) הַצֶּלֶם הַהוּא, רֹאשׁוֹ שֶׁל זָהָב טוֹב, חָזֵהוּ וּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל כֶּסֶף, מֵעָיו וִירֵכָיו שֶׁל נְחֹשֶׁת.
(לג) שׁוֹקָיו שֶׁל בַּרְזֶל, רַגְלָיו, מֵהֶן שֶׁל בַּרְזֶל וּמֵהֶן שֶׁל חָרֶשׂ.
(לד) רוֹאֶה הָיִיתָ, עַד שֶׁנִּכְרְתָה אֶבֶן שֶׁלֹּא בְיָדַיִם, וַתַּךְ אֶת הַצֶּלֶם עַל רַגְלָיו שֶׁל בַּרְזֶל וְחֶרֶשׁ, וַתָּדֶק אוֹתָן.
(לה) אֲזַי הוּדַקוּ הַבַּרְזֶל, הַחֶרֶשׂ, הַנְּחֹשֶׁת, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וְהָיוּ כְמֹץ מִגָּרְנוֹת קַיִץ וַתִּשָּׂא אוֹתָם הָרוּחַ, וְכָל מָקוֹם לֹא נִמְצָא לָהֶם, וְהָאֶבֶן אֲשֶׁר הִכְּתָה אֶת הַצֶּלֶם הָיְתָה לְהַר גָּדוֹל, וּמָלְאָה כָּל הָאָרֶץ.
(לו) זֶה הַחֲלוֹם, וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ נֹאמַר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
(לז) אַתָּה הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם נָתַן לְךָ אֶת הַמְּלוּכָה, אֶת הָעֹז, וְאֶת הַתֹּקֶף וְאֶת הַכָּבוֹד.
(לח) וּבְכָל שֶׁדָּרִים בְּנֵי הָאָדָם, אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם נָתַן בְּיָדְךָ וְהִשְׁלִיטְךָ בְּכֻלָּם, אַתָּה הוּא רֹאשׁ הַזָּהָב.
(לט) וְאַחֲרֶיךָ תָּקוּם מַלְכוּת אַחֶרֶת שְׁפֵלָה מִמְּךָ, וּמַלְכוּת שְׁלִישִׁית אַחֶרֶת מִנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר תִּמְשֹׁל בְּכָל הָאָרֶץ.
(מ) וּמַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה חֲזָקָה כַּבַּרְזֶל, כָּל-עֻמַּת שֶׁהַבַּרְזֶל מֵדֵק וְטוֹחֵן אֶת הַכֹּל, וְכַבַּרְזֶל הַרוֹעֵעַ – אֶת כָּל אֵלֶּה תָּדֵק וְתָרֹעַ.
(מא) וַאֲשֶׁר רָאִיתָ הָרַגְלַיִם וְהָאֶצְבָּעוֹת, מֵהֶן חֶרֶשׂ הַיּוֹצֵר וּמֵהֶן בַּרְזֶל, מַלְכוּת חֲלוּקָה תִּהְיֶה, וּמֵעֹצֶם הַבַּרְזֶל יִהְיֶה בָּהּ, כָּל-עֻמַּת שֶׁרָאִיתָ בַּרְזֶל מְעֹרָב בְּחֶרֶשׂ הַטִּין.
(מב) וְאֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם, מֵהֶן בַּרְזֶל וּמֵהֶן חֶרֶשׁ, מִקְצָת הַמַּלְכוּת תִּהְיֶה חֲזָקָה, וּמִמֶּנָּה תִּהְיֶה שְׁבוּרָה.
(מג) וַאֲשֶׁר רָאִיתָ הַבַּרְזֶל מְעֹרָב בְּחֶרֶשׂ הַטִּין, מִתְעָרְבִים יִהְיוּ בְּזֶרַע הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יִהְיוּ דְּבֵקִים זֶה בָזֶה, כְּמוֹ שֶׁהַבַּרְזֶל לֹא יִתְעָרֵב עִם הֶחָרֶשׂ.
(מד) וּבִימֵיהֶם שֶׁל הַמְּלָכִים הָהֵם, יָקִים אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם מַלְכוּת, אֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא תִּשָּׁחֵת, וּמַלְכוּתָהּ לְעַם אַחֵר לֹא תֵּעָזֵב, תָּדֵק וּתְכַלֶּה כָּל אֵלֶּה הַמַּלְכֻיּוֹת, וְהִיא תַּעֲמֹד לְעוֹלָמִים.
(מה) כָּל-עֻמַּת שֶׁרָאִיתָ, כִּי מִן הָהָר נִכְרְתָה אֶבֶן שֶׁלֹּא בְיָדַיִם, וְהֵדֵקָּה אֶת הַבַּרְזֶל, וְאֶת הַנְּחֹשֶׁת, וְאֶת הַחֶרֶשׂ, וְאֶת הַכֶּסֶף, וְאֶת הַזָּהָב, הָאֵל הַגָּדוֹל הוֹדִיעַ אֶת הַמֶּלֶךְ, מַה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי זֶה, וְנָכוֹן הַחֲלוֹם וְנֶאֱמָן פִּתְרוֹנוֹ.
(מו) אֲזַי הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר נָפַל עַל פָּנָיו, וּלְדָנִיֵּאל סָגַד, וּמִנְחָה וְנִיחוֹחִים אָמַר לְנַסֵּךְ לוֹ.
(מז) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ לְדָנִיֵּאל וְאוֹמֵר: אֱמֶת כִּי אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים וּמְגַלֶּה רָזִים, אֲשֶׁר יָכֹלְתָּ לְגַלּוֹת אֶת הָרָז הַזֶּה.
(מח) אֲזַי הַמֶּלֶךְ אֶת דָּנִיֵּאל גִּדֵּל, וּמַתָּנוֹת רַבּוֹת גְּדוֹלוֹת נָתַן לוֹ, וְיַשְׁלִיטֵהוּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל, וְרַב סְגָנִים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל.
(מט) וְדָנִיֵּאל בִּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, וַיְמַן עַל עֲבוֹדַת מְדִינַת בָּבֶל אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, וְדָנִיֵּאל בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
(ח) וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כׇּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כׇּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה׃
(8) Next morning, his spirit was agitated, and he sent for all the magicians of Egypt, and all its wise men; and Pharaoh told them his dreams, but none could interpret them for Pharaoh.
(טו) וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף חֲל֣וֹם חָלַ֔מְתִּי וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַאֲנִ֗י שָׁמַ֤עְתִּי עָלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר תִּשְׁמַ֥ע חֲל֖וֹם לִפְתֹּ֥ר אֹתֽוֹ׃ (טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃
(15) And Pharaoh said to Joseph, “I have had a dream, but no one can interpret it. Now I have heard it said of you that for you to hear a dream is to tell its meaning.” (16) Joseph answered Pharaoh, saying, “Not I! God will see to Pharaoh’s welfare.”
(לט) וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כׇּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃ (מ) אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כׇּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ׃
(39) So Pharaoh said to Joseph, “Since God has made all this known to you, there is none so discerning and wise as you. (40) You shall be in charge of my court, and by your command shall all my people be directed; only with respect to the throne shall I be superior to you.”
(ט) הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כׇּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כׇּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחׇרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃
(9) I am going to send for all the peoples of the north—declares the LORD—and for My servant, King Nebuchadrezzar of Babylon, and bring them against this land and its inhabitants, and against all those nations round about. I will exterminate them and make them a desolation, an object of hissing—ruins for all time.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר ״בָּרוּךְ … שֶׁחָלַק מֵחׇכְמָתוֹ לִירֵאָיו״. חַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן מֵחׇכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם״. הָרוֹאֶה מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו״. מַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם״.
The Sages taught: One who sees the Sages of Israel recites: Blessed…Who has shared of His wisdom with those who revere Him. One who sees Sages of the nations of the world recites: Blessed…Who has given of His wisdom to flesh and blood. One who sees kings of Israel recites: Blessed…Who has shared of His glory with those who revere Him. One who sees kings of the other nations of the world recites: Blessed…Who has given of His glory to flesh and blood.
מַטְרוֹנָא אַחַת שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לֵיהּ מַהוּ דֵּין שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כא): יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא יָהֵב חָכְמְתָא לְלָא חַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְלָא יָדְעֵי בִינָה. אָמַר לָהּ מָשָׁל, אִם יָבוֹאוּ אֶצְלֵךְ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם לִלְווֹת מִמֵּךְ מָמוֹן, אֶחָד מֵהֶן עָשִׁיר וְאֶחָד מֵהֶן עָנִי, לְאֵיזֶה מֵהֶן אַתְּ מַלְוָה לֶעָשִׁיר אוֹ לֶעָנִי, אָמְרָה לוֹ לֶעָשִׁיר. אָמַר לָהּ, וְלָמָּה, אָמְרָה לוֹ שֶׁאִם אִבֵּד הֶעָשִׁיר מָמוֹנִי יֵשׁ לוֹ מֵהֵיכָן יִפְרַע, אֲבָל אִם אִבֵּד הֶעָנִי מָמוֹנִי מֵאַיִן יִפְרַע לִי. אָמַר לָהּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנַיִךְ מַה שֶּׁאַתְּ מוֹצִיאָה מִפִּיךְ, אִלּוּ נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָכְמָה לַטִּפְּשִׁים הָיוּ יוֹשְׁבִים וְהוֹגִין בָּהּ בְּבָתֵּי כִסָּאוֹת וּבְבָתֵּי תֵיאַטְרִיאוֹת וּבְבָתֵּי מֶרְחֲצָאוֹת. אֶלָּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָכְמָה לְחַכִּימִין וְהֵם יוֹשְׁבִין וְהוֹגִין בָּהּ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, הֱוֵי יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה.