תל אביב: ציונות או אוניברסליות: טיול שישי על הירקון

Byיאיר טיקטין

לימוד יהודי ישראלי

צילום הרווי ספיר, מתוך אתר פיקיויקי

את הבוקר אנחנו פותחים אל מול ההוד של גלי הים והאופק האין סופי.

אם לא ביקרתם ביום האתמול בפארק אפולוניה אז זו הזדמנות לפתוח את היום בסיור בפארק הלאומי (כניסה בתשלום, שעות פתיחה 8:00-16:00) השילוב של מצודה צלבנית על רקע חוף הים הוא מהשילובים היפים ביותר בשביל ישראל.
בארשף ישבו פינקים החל מהמאה השישית לפני הספירה והמקום נקרא על שם האל הכנעני רשף, הפניקים כנראה עסקו בהפקת צבע הארגמן, בתקופה ההלנסיטית הוסב שם המקום לאפולניה על שם האל אפולו. אפולניה התקימה בגרף עד התקופה הצלבנית , ובתקופה הצלבנית שימשה כאחד ממבצרי הצלבנים שבאו מהים (נסו לדמיין את עצמכם שוכבים על חוף הים בתל אביב שלפתע מגיע אליכם צלבן רכוב על סוס משוריין אחרי מסע ארוך מכיוון צור שבלבנון ושואל אתכם בצרפתית "מהי נדרך לירושלים?"). אפולוניה, כמו רוב ערי החוף בישראל, נהרסה על ידי השלטון המוסלמי-הממלוכי.
כשהתנועה הציונית מגיעה לארץ ישראל היא מגלה שרוב ההר מיושב על ידי ערבים ואילו משיור החוף מיושב בדלילות ולכן היא מתישבת בעיקר במישור החוף ובעמקים (עמק יזרעאל, עמק הירדן). אבל למה בעצם מישור החוף היה ריק?
התשובה המפתיעה קשורה לשליט הממלוכי ביבארס שהחריב את ערי החוף במאה ה-13, הפחד העיקרי של הממלוכים היה מפני מסע צלב נוסף והשתלטות צלבנית מכיוון החוף. לכן העדיף ביברס להרוס ביצורים ונמלים. חומות המבצרים שהרס בערי החוף דורדרו כדי לסתום את הנמל המקומי (כמו למשל בחורבות אפולוניה). באבני מבצרים נעשה גם שימוש משני לבנית מסגדים (למשל מסגד סידנא עלי).

סינדא עלי (או "חרם סידנא עלי) הוא מסגד בו קבור לפי המסורת הקדוש המוסלמי עלי בן-עולים, מצאצאי החליף עומר בן אל-ח'טאב שנהרג בקרבות עם הצלבנים בקרב על אפולוניה בשנת 1250 בקירוב. בעבר שימש המקום גם לחגיגיה עממית בסוף עונת האבטיחים.
מדריכי טיולים נוהגים לספר שהקבר של עלי, כמו קברי שייח נוספים שנמצאים על קו החוף (נבי רובין ואחרים) נועד להוות מעין מגדל תצפית שיתריע מפני הגעת אויניות צלבניות (ולכן לכל קבר יש עליה חרגל בחודש אחר בשנה כך שבכל רגע נתון יהיה תצפית "בחינם").
ליד סידנא עלי נמצאת משטרה בריטית שנועדה לאתר אוניות מעפילים כל שבמקום המשיך לשמש כתצפית אל הים עד למאה העשרים. הפלמח פוצץ את המכ"ם ב 25.11.1945 אחרי תפיסת אונית המעפילים "ברל כצנלסון"
מתחת למסגד סינא עלי, על החוף נמצא ביתו של ניסים "איש המערות" שבנה לעצמו "בית" בתוך רכס הכורכר שעל החוף.

ממסגד סינדא עלי הולכים על שביל ישראל על חוף הים, עוברים בחופי הרצליה, חוצים את הכביש ליד קניון ארנה עד לתל מיכל. בתל מיכל (נקרא על שם האל העכנעני "רשף" שכטנה בשם "מקאל") שמשקיף על הים נמצאו שרידים מימי האדם הקדמון, לצד שרידים מתקופת ממלכת ישראל, אז שימש המקום כתחנת מסחר עם צור (על הסחר בין שלמה לחירם והבאת ארזי הלבנון עד לירקון נכתוב בהמשך). בתקופה ההלינסטית והרומית נבנתנה במקום מצודה שתיצפתה על הים, עד שמאוחר יותר החליפה אפולוניה את תל מיכל כמצודה העיקרית באזור, במלחמת העולם הראשונה היה במקום מוצב טורכי קדמי בקו שתי העוג'ות (על מלחמת העולם הראשונה נרחיב בהמשך). מתל מיכל ממשיכים על קו החוף עד לתל ברוך.
בתל ברוך קיימת תצפית יפיפיה על העיר תל אביב, בעבר המקום היה קשור בתודעה הישראלית כמקום של זנות אך כיום זה אחד החופים היפים בישראל. לפני שחרור יהודה ושומרון הופגזה שכונתת ל ברוך מתותחים שהיו באזור קילקיליה. רכס הכורכר הצפון מערבי של תל האביב נמצא בליבו של מאבק בנושא שמירת טבע מול פיתוח עירוני . החוף והשכונה נקראים על שמו של יוסף מרקו ברוך, אחד מהפעילים הכי צבעוניים שקמו לתנועה הציונית, משורר עיתנאי ולוחם שהתנגד לציונות המדינית של הרצל וניסה במקום זאת להקים צבא יהודי שיכבוש את הארץ מידי העותמאנים, והיה מהאנשים שהשפיעו על תפיסתו המדינית של זבוטינסקי, בגיל 27 התאבד בעקבות אהבה נכזבת.
לאחר שנתפעל מסיפורו של מרקו ברוך נמשיך ללכת ליד שדה דב -נמל התעופה שדה דב שנסגר בשנת 2019. הנמל הוקם בעקבות הסכנה בשימוש בנמל התעופה בחוד בזמן המרד הערבי הגדול. טקס הפתיחה של השדה התקיים ב-23 בספטמבר 1938, ובמעמד זה נחנך קו הטיסה תל אביב-חיפה-ביירות של חברת "נתיבי אוויר לארץ ישראל". הקו נועד לפעול בתדירות יומית לחיפה ושלוש פעמים בשבוע לביירות. בשנת 1940 נהרג בתאונת דרכים דב הוז, סגן ראש עיריית תל אביב, מראשוני התעופה בארץ ישראל וממקימי חברת "אווירון", ולזכרו שונה שם השדה לשדה דב הוז ומאוחר יותר לשדה דב. דוב הוז היה יה מראשי תנועת העבודה, ממייסדי ארגון "ההגנה" ומחלוצי הטיס העברי בארץ ישראל.דב הוז הקבר בתל אביב לצד שלושת גיסיו- ראש הממשלה משה שרת, מפקד ההגנה אליהו גולומב (ביישוב נפוצה האימרה שהיישוב הגיע להיכן שהגיע בזכות "הניסים והגיסים"....)

משדה התעופה נחלוף ליד תחנת הכח רידניג, התחנה שנבנתה בשנץ 1937-8 והוקמה בידי פנחס רוטנברג, מנהל חברת החשמל, בשל המרד הערבי הגדול, ובתחום התחנה היו סדנאות נשק לא לגאלי, , נקראת ע"ש הלורד דניאל אייזקס, המרקיז מרידינג שהיה מהמסיעים לחום החשמל והימאות בראשית הציונות, והיהודי בעל תואר האצולה הגבוהה ביותר באמפריה הבריטית (שימש בין היתר כמושל הכללי של הודו).

רגע לפני חצית הירקון ניתן להבחין ב מצד ירקון- נקרא גם תל כודאדי או תל שוני.במקום נמצא אנדרטת צליחת הירקון -מערב ושרידי מצודה רבועה עם חצר מרכזית שהיתה חלק ממערך ההגנה על תל קסילה, שרידים ארכאולוגים מלפני שלושת אלפים שנה (!)

את הירקון נחצה על גשר ווקופ (מכונה גשר רידיגנ ) ,גשר על שם הנציב הבריטי אוהב המפעל הציוני שתמך בקיום יריד המזרח . לאחר שחצינו את שפך הירקון ניתן לבחור בשני מסלולים:
ניתן לסטות מתוואי שביל ישראל ולהמשיך לעבר נמל תל אביב , הנמל העברי הראשון. הנמל נבנה בידי יהודים עולים מסלוניקי שהיו מומחים בימאות ובניין ועל ידי אגודת יורדי ים זבולון (אגודה ששמה לה למטרה "לכבוש" את הים) ,הנמל הוקם בעקבות השבתת נמל יפו על ידי הערבים כחלק ממאורעות 1936-39. בעקבות הקמת נמל אשדוד נסגר נמל תל אביב והיום הוא מקום לבילוי. במקום נמצא שלט גדול של I LOVE TLV שבו ניתן להצטלם אל מול הים.
במקום היה "יריד המזרח" המפורסם שסימלו היה "הגמל המעופף" (1934) .מהנמל ניתן להמשיך לעבר חוף מציצים שבו בעבר עמד הצריך של אביגדור, להמשיך לחוף הילטון שבו שכנה המערה החשמלית של חסמבה ולא שלכוח להביט למעלה ולראות את הפסל המינמלסטי והמדהים של בנימין תמוז - האנדרטה לטייסים (על הלוחית מתחת לפסל כתוב: לזכר הטייסים שיצאו להגן על העיר והארץ ולא חזרו. שני הטיסים הרוגים הם אהרן-דוד שפרינצק בנו של יור הכנסת הראשון ומתי סוקניק אחיו של הרמטכל יגאל ידין)

לחילופין ניתן להשאר נאמנים לשביל ישראל וללכת על גדות הירקון.והי הליכה יפה ונעימה שמתאימה לערב שבת בין השמשות
נחל הירקון היה הנחל בעל הספיקה הגבוהה מבין נחלי החוף, והשני בספיקתו לאחר הירדן. כתוצאה מכך הנחל היה מכשול טבעי, דרך הים ההיסטורית ושיירות המסחר נאלצו לסטות מנתיבם ולעקוף את הנחל ממזרח במעבר ההכרחי שמעל ראש העין (אבן העזר)

הירקון מוזכר בתנ"ך כחלק מנחלת שבט דן (יהושע, י"ט, מ'-מ"ו) "לְמַטֵּה בְנֵי-דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא, הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם--צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה... וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק, וְגַת-רִמּוֹן. וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן; עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפוֹ."
בעבר שפך הירקון לים היה נקודת עגינה נוחה לסירו ויתכן שבו היה הנמל שאליו הגיעו ארזי הלבנון שבנו את בית המקדש "ואנחנו נכרת עצים מן-הלבנון, ככל-צרכך, ונביאם לך רפסדות, על-ים יפו; ואתה תעלה אתם, ירושלם" ולפנינו יש שריד מן העבר לקשר בין תל אביב לירושלים, בין הים לבין המקדש. ואולי כאן שכן הנמל של יפו שממנו ברח יונה הנביא מלפני ה'.

במלחמת העולם הראשונה שימש הירקון כקו העצירה הבריטי (קו שתי העוג'ות), בנשות החמישים הקים בן גוריון את קו המין ירקון-נגב שלימים ישתלב במוביל הארצי. נחל הירקון נמצא בתהליך של שיקום כבר עשרים שנה אבל נכון להיון המים מזוהמים ואסורים לשתיה או לשחיה.

לאחר חצית הירקון, נפנה מזרחה עם שביל ישראל ונעבור בגן הבנים, גן הנצחה לבני תל אביב שנפלו במערכות ישראל. האנדרטאות בדמות אובליסקים שחורים עם שמות הנופלים בכל מלחמה. יופיו הרב של המקום יכול להשכיח שאנחנו נמצאים באתר הנצחה.

נמשיך על גדות הירקון השלוות ונצפה בחי ובצומח שנמצא בירקון ועל גדותיו. נעבור תחת "גשר הירקון" (כן, הגשר מהשלישיה המפורסמת), , נחלוף אל מול תל קסילה (תל מרתק שראשית ההתישבות בו בתקופה המצרית) שבו שוכן היום מוזאון ארץ ישראל (המוז"א) ואל מול מרכז יצחק רבין-המוזאון הישראלי. נעבור תחת למחלף רוקח (המחלף נמצא מעל חיבור הנחלים אילון וירקון) עד שנגיע לאתר הפסטורלי "שבע טחנות" . אתר שבע טחנות שוכן למרגלות "גבעת נפוליאון" , גבעה עם נוף פנורמי של 360 מעלות במקום יש שרידי שיוב בני 4,000 שנה מתקופת החיוקסוס במצרים , שרידים פלישתים (התל הפלשתי חרב בתקופת ההתנחלות הישראלית), אולי במקום שכן הישוב "גת רימון" בנחלת שבט דן. בתקופת נפוליון שכן על התל המחנה הצבאי של נפוליאון בעת המצור על יפו ב-1799 במהלך מסעו בארץ ישראל. מעניין לציין סברה היעודית של מודי בר און "תל אביב יפו" , הסיפור של תל אביב מתחיל מהגעת צבא נפוליאון אל נהר הירקון. בציבור הישראלי התל מוכר בעיקר בזכות כך שהתל שימש כאתר הצילומים העיקרי לתוכנית הטלוויזיה לילדים ולנוער "הילדים מגבעת נפוליאון"

באתר שבע טחנות התגלו שרידיו של גשר רומי עתיק, ויסודותיו של גשר זה שימשו בסיס להקמת סכר אבנים החוצה כיום את הירקון. באזור זה שכנו טחנות קמח כבר בתקופה העות'מאנית. הכפר הערבי הסמוך, ג'רישה, ותל נפוליאון, שנודע כ"תל גריסה", מעידים בשמם על כך שהמקום היה מרכז אזורי של גריסת קמח. טחנות נוספות הוקמו במאה ה-19, בין השאר על ידי משפחת מויאל מיפו (מחשפחה שעלה ממרוקו לישראל ואחראית במידה רבה על גאולת אדמות תל-אביב, ולצערינו שמה נשכח מהיסטוריה הנלמדת). והמקום שימש כמרכז חקלאי, שאליו הגיעו חקלאי האזור כדי לטחון את תבואתם, ושהו בו משך שעות ואף ימים. מסיבה זו קמו במקום בית קפה ומעגן סירות.
במקום יפייפיה זה נסיים את סיורונו.

תל אביב- מגדל בבל או סמל העבריות? בבילון או ציון? חדש או ישן? תל או אביב?

זכתה תל אביב ועשרות שירים נכתבו עליה. את הלימוד ליום זה נפתח עם השיר "העיר הלבנה" של נעמי שמר. השיר מתאר איך תל אביב נולדה מהים (מקצף גל) ואיך היא התפתחה לעיר מסחר .

אז מה הקסם של תל אביב?
בדרך כלל שאנחנו חושבים על המילה "ציונות" אנחנו חושבים על דגניה או על שדה בוקר. על חלוץ עם טוריה חבוש בכובע טמבל, ולא על איש עסקים חבוש במגבעת.
בדף לימוד זה ננסה לנקראות איך דווקא תל אביב היא ההגשמה של החזון הציוני. בשביל ללמוד על ציונות אין צורך להרחיק נדוד על לעמק הירדן. מספיק ללכת בשדרות הרצל בעיר העברית הראשונה.

תל אביב- על נהרות בבל?

בסיפור הישראלי נהוג להשוות בין תל אביב לירושלים.

תל אביב שבנויה על החול (למילה חול יש יותר ממשמעות אחת) מול ירושלים שבנויה על הסלע.

תל אביב הצעירה מול ירושלים העתיקה
תל אביב שמביטה אל הים אל מול ירושלים שמביטה אל ההר

תל אביב השמשית אל מול ירושלים החורפית

תל אביב הקוסמופוליטית אל מול ירושלים המסוגרת.

מענין לציין שהשם תל אביב מופיע פעם בתנ"ך- אבל לא כעיר בישראל- אלא דווקא כעיר שנמצאת נהרות בבל (ומזוהה באזור תל ניפור שבעיראק):

יחזקאל ג׳

(יד) וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־ה' עָלַ֖י חָזָֽקָה׃ (טו) וָאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִ֠יב הַיֹּשְׁבִ֤ים אֶֽל־נְהַר־כְּבָר֙ ואשר הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם׃

Ezekiel 3

(1) He said to me, “Mortal, eat what is offered you; eat this scroll, and go speak to the House of Israel.” (2) So I opened my mouth, and He gave me this scroll to eat, (3) as He said to me, “Mortal, feed your stomach and fill your belly with this scroll that I give you.” I ate it, and it tasted as sweet as honey to me. (4) Then He said to me, “Mortal, go to the House of Israel and repeat My very words to them. (5) For you are sent, not to a people of unintelligible speech and difficult language, but to the House of Israel— (6) not to the many peoples of unintelligible speech and difficult language, whose talk you cannot understand. If I sent you to them, they would listen to you. (7) But the House of Israel will refuse to listen to you, for they refuse to listen to Me; for the whole House of Israel are brazen of forehead and stubborn of heart. (8) But I will make your face as hard as theirs, and your forehead as brazen as theirs. (9) I will make your forehead like adamant, harder than flint. Do not fear them, and do not be dismayed by them, though they are a rebellious breed.” (10) Then He said to me: “Mortal, listen with your ears and receive into your mind all the words that I speak to you. (11) Go to your people, the exile community, and speak to them. Say to them: Thus says the Lord GOD—whether they listen or not.” (12) Then a spirit carried me away, and behind me I heard a great roaring sound: “Blessed is the Presence of the LORD, in His place,”^-a (13) with the sound of the wings of the creatures beating against one another, and the sound of the wheels beside them—a great roaring sound. (14) A spirit seized me and carried me away. I went in bitterness, in the fury of my spirit, while the hand of the LORD was strong upon me. (15) And I came to the exile community that dwelt in Tel Abib by the Chebar Canal, and I remained where they dwelt. And for seven days I sat there stunned among them. (16) After those seven days, the word of the LORD came to me: (17) “O mortal, I appoint you watchman for the House of Israel; and when you hear a word from My mouth, you must warn them for Me. (18) If I say to a wicked man, ‘You shall die,’ and you do not warn him—you do not speak to warn the wicked man of his wicked course in order to save his life—he, the wicked man, shall die for his iniquity, but I will require a reckoning for his blood from you. (19) But if you do warn the wicked man, and he does not turn back from his wickedness and his wicked course, he shall die for his iniquity, but you will have saved your own life. (20) Again, if a righteous man abandons his righteousness and does wrong, when I put a stumbling block before him, he shall die. He shall die for his sins; the righteous deeds that he did shall not be remembered; but because you did not warn him, I will require a reckoning for his blood from you. (21) If, however, you warn the righteous man not to sin, and he, the righteous, does not sin, he shall live because he took warning, and you will have saved your own life.” (22) Then the hand of the LORD came upon me there, and He said to me, “Arise, go out to the valley, and there I will speak with you.” (23) I arose and went out to the valley, and there stood the Presence of the LORD, like the Presence that I had seen at the Chebar Canal; and I flung myself down on my face. (24) And a spirit entered into me and set me upon my feet. And He spoke to me, and said to me: “Go, shut yourself up in your house. (25) As for you, O mortal, cords have been placed upon you, and you have been bound with them, and you shall not go out among them. (26) And I will make your tongue cleave to your palate, and you shall be dumb; you shall not be a reprover to them, for they are a rebellious breed. (27) But when I speak with you, I will open your mouth, and you shall say to them, ‘Thus says the Lord GOD!’ He who listens will listen, and he who does not will not—for they are a rebellious breed.”

פסוק זה הולחן על ידי מתי כספי בשיר "שבעת ימים", שיר שמשחק בין נבאותו של יחזקאל בתל אביב שעל נהר כבר שבבל לבין העיר תל אביב שעל חוף ימה של ישראל

גשר רידינג/יאיר טיקטין

אחרי שלושה שבועות בהרים

חוצה את נהר כבר

שאון צפצופים

מזכיר לי

שאני

לא מכאן

שאלות למחשבה:

מה לדעתכם מסמל הקשר בין תל-אביב לבין בבל?
בתרבות הרגאיי שבוב מארלי היה אחד ממובליה, נוהגים הראסטפארים לראות את העולם כמאבק בין babylon" - היא בבל, לבין "zion" היא ציון. בבילון מייצגת את הגלובלזציה, לעומת ציון שמסמלת בתרבות הרסטאפרית את השורשים.
האם לדעתכם תל-אביב שוכנת בבבל (כמו בפסוק בספר יחזקאל) או בציון?
מעניין לציין שמייסד העיר תל אביב , ר' עקיבא אריה וייס השווה באספת הראשונה שבו הוחלט על הקמת העיר העברית הראשונה את תל-אביב לעיר ניו-יורק (האספה התקימה בתאריך סימלי- ט באב, בשנת 1905) :
"... וכמו שהעיר ניו-יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו-יורק הארץ-ישראלית" (את הציטוט המלא נביא בהמשך, יש חוקרים שטוענים שהציטוט נכתב בדעיבד , אבל מסיבות שאין זה המקום לפרטן אני מאמין שהזהו ציטוט מקורי מאספת היסוד להקמת אחוזת בית ב 1906)
האם לדעתכם תל אביב אכן הפכה, כפי חזונו של מיסדה ל- "ניו-יורק" של מדינת ישראל?

על נהרות בבל (babylon) שם זכרנו את ציון (zion). בביצוע של בוב מארלי

תל אביב- העיר העברית הראשונה- השער לציון

אבל- מיסדי העיר קראו לה כך לא בגלל העיר ששכנה על נהרות בבל- אלא כשמו העברי של ספרו הרצל.

מיסדי העיר רצו לקרא לעיר על שמו של הרצל, אבל השם "הרצליה" כבר היה תפוס על ידי הגמיסניה "הרצליה" שהיתה בקצה שדרות הרצל באחוזת בית הצעירה. ולכן החליטו מקימי אחוזת בית לאמץ את הצעתו של מנחם שינקין ולקרא לעיר "תל אביב" על שם ספרו של הרצל "אלטנוילנד"- בתרגום מילולי "ארץ ישנה חדשה" ובתרגומו של נחום סוקולוב- "תל אביב": תל – ישן, עתיקות העבר, ואביב – חדש, המסמל עתיד ופריחה

או כפי שאמר שינקין האספה שהכריעה את שמה של העיר: "תל שבו פורחים ניצני אביב... בשם זה הביע מנהיגנו הרצל את תקוות עתידנו בארץ ישראל."

הפרוטוקול מסתיים במלים: "במחיאות-כפים סוערות נתקבל השם 'תל אביב'

מעניין לציין שמייסד העיר עקיבא אריה וייס , ראה את הספר אלטניולנד של הרצל לנגד עיניו כבר מהרגע הראשון שבה הוא חלם על הקמת העיר. וייס הגיע לארץ לראשונה לביקור בשנת 1904 הוא היה ממעריציו של בנימין זאב הרצל, במהלך ניסעתו לארץ ישראל בעת שהיה וייס באניה בדרכו לארץ, נפטר הרצל. הביקור שלו בארץ הביאו אותו למסקנה שאם רוצים ליישב מחדש ובמהירות את ארץ–ישראל ולמשוך אליה גם את בעלי ההון ואנשי המעמד הבינוני, אי אפשר להסתפק בהתיישבות החקלאית, וצריך לבנות בארץ ערים עבריות ולנגד עיניו ראה וייס את חזונו של הרצל:
"מסקנתי הייתה כי דרוש להקים בארץ עיר עברית הקמת העיר תיתן דחיפה רבה להתפתחות הבנייה, המסחר והתעשייה. עיר זו צריך לבנות כמתכונת הערים אשר העלה בחזונו הד'ר הרצל, ב'אלט-נוילנד' שלו, היא תל–אביב [...] בהתחלה צריך למצוא חבר אנשים מצומצם, אשר יסכים לתכנית זו ויתחיל להגשימה; ומשתהייה לנו דוגמה חיה — יראו ויעשו רבים כמונו ויצטרפו אלינו."

שנתיים לאחר מכן עלה וייס לארץ עם אשתו וששת ילדיו (לביתו השביעית שנולדה בארץ הוא קרא "אחוזבת" על שם פרויקט חייו- הקמת "אחוזת בית") ויום אחרי שהוא הגיע לארץ (!) הוא נאם באספה של יהודי יפו שהתקיימה במועדון 'ישורון' ביפו והציע את תכניתו להקמת העיר העברית הראשונה:

'ויש אתי תכנית, איך נוכל לבנות ערים ישראליות במאה אחוזים. לערים אלה תהיה רווחה בתוך גבולות יישובן. הרחובות יהיו רחבים, מים יהיו בתוך הבתים, גנים סביב הבתים, מאור חשמל ברחובות ובבתים וכוח חשמל לתעשייה ביום ובלילה. יסודר ביוב כללי ויותקן כל הדרוש לעיר מודרנית"

וכשלושה שבועות לאחר מכן בט' באב 1906 התקימה אספה שבה יוסדה האגודה. ביום יסוד האגודה כתב וייס בעלון שפירט את מטרות האגודה
"ולכן עלינו לרכוש שטח אדמה הגון שעליו נבנה את הבתים עבורנו. מקומו צריך להיות בקרבת יפו, ויהווה את העיר העברית הראשונה, בה יגורו עברים במאה אחוזים; בה ידברו עברית, בה ישמרו על הטהרה והניקיון, ולא נלך בדרכי הגויים [...] כמו שהעיר ניו-יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו-יורק הארץ-ישראלית... בעיר זו נסדר את הרחובות בכבישים ומדרכות, במאור חשמלי. בכל בית נכניס מים ממעייני הישועה שיהיו זורמים אלינו על ידי צינורות כמו בכל עיר מודרנית שבאירופה וגם קנליזציה [מערכת תעלות ביוב] תסודר לבריאות העיר ותושביה [...] הבה נבנה עיר בארץ–ישראל!"

יש לציין שעקיבא אריה וייס היה אחד מבעלי החלומוצ הגדוליםש קמו לעם ישראל. ייס היה יהודי שמור מצוות, וצמחוני אדוק- ממקימי אגודת הצמחונות העברית (אולי בזכות זה תל אביב היא אחת מהערים הכי ווג'י-פרנדלי) , ממיסדי "תנועת האחווה והשלום" שדגלה בשלום כלל עולמי, והוא אף הכין כלי שרת לכבודו של המשיח. לאחר הקמת תל אביב שקד וייס על הקמת עיר עברית חדשנית נוספת בשם "נחלת אבות" באזור רפיח, אך וייס נפטר לפני שהספיק להוציא אותו אל הפועל. מסיבות שונות רובנו מכירים את פועלוש ל מאיר דינזנגוף ואילו מורשתו של עקיבא אריה וייס נשכחה.

מתוך קריאת הפרוטוקולים של מייסדי העיר, ניתן לראות שלנגד עינהם לא עמדה "בבל החדשה" אלא הרצון להקים את "העיר העברית הראשונה" (אחד השמות שהוצעו לעיר החדשה היה "עבריה").

אבל כבר בתוך שמה של העיר טמון המתח בין חדש לישן, בין "תל" לבין "אביב".

כנגד המייסדים עמדה ההבנה שאם ברצוננו להגישם את הציונות ולהקים מדינה שתוכל להיות בית לאומי לכל יהודי תבל, לא ניתן להסתפק בהקמת קבוצים ויש להקים ערין מודרניות- עיר עם מים זורמים בבתים , עם פנסי רחוב ועם מסחר ותעשיה.

תל אביב הוקמה מראש כפרויקט חלוצי שבמרכזו הרצון להקים לראשונה בהסטוריה מזה אלפיים שנה עיר שהיא על טהרת "העיר העברית"
בשונה מהערים האחרות שבהם התגוררו יהודים בארץ כדוגמת: ירושלים, חברון שכן או עזה, תל אביב תוכננה כעיר עברית.

כך לדוגמא האדמור מהוסאטין בחר לגור דווקא בתל אביב כי זו היתה העיר היחידה בארץ שלא היו בה מסגדים או כנסיות, העיר היחידה שכל תושביה היו יהודים.

הציונות בהקמת תל אביב היתה גם בבחירה שכל התשתיות הציבוריות של העיר יבנו על ידי עבודה עברית. לצד ההחלטה שאת בנית הבתים עצמם יעשה כל יזם בעצמו על טהרת "השוק החופשי". וכך מתאר א. ויסוצקי את הקמת העיר: "לפני 20 שנה באו הנה אל החולות הישופים, יהודים מכל כנפות הארץ והביאו את תקוותם הנושנה ואת חלומם על ארץ מולדת ומתוך כך צמחה וגדלה תל אביב וו העיר העברית הראשונה בעולם שנבנתנה בידי יהודים" (תל אביב, ויסצקי, עמ' 242)
בפרספקטיבה היסטורית הקמת תל אביב מהווה מפנה חיובי ההסטוריה הציונית, בעיר תל אביב גדלה בקצה אסטרונומי מ־3,600 תושבים בשנת 1914 ל־34,000 בשנת 1925 (גידול של פי עשרה! תוך 10 שנים) ול־120,000 בשנת 1936.

על סמל העיר תל אביב נכתב "עוד אבנך ונבנית" כציטוט מהפסוק: "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים" (ירמיהו, ל"א, ג')

לא סתם ההכרזה על מדינת ישראל הייתה בבית העצמאות ששוכן כמובן ב-תל אביב!

שאלות למחשבה:

למה דלעתכם נבחר דווקא הפסוק "עוד אבנך ונבנית" לסמל העיר תל אביב?

האם חשבתם בעבר על תל אביב בתור "בירת הציונות"?

באיזה עוד תחומים תל אביב היא חלוצית (או חלוצה בתחומה)?

למה לדעתכם כשאנחנו חושבים על ציונות אנחנו מפליגים לעבר עמק הירדן או עמק יזרעאל ולא חושבים תל אביב?

האם לדעתכם תל אביב כיום עדין משמרת את החזון הציוני שנמצא בבסיס הקמתה? האם ניתן לעדכן את החזון הציוני?
מתוך שאלות אלו- מהו לדעתכם המעשה והמחשבה הציונית במאה ה-21?

העיר שבליבה מקף:

תל אביב היא אחת משיאי התנועה הציונית, ומאידך היא מוגדרת כ"עיר עולם בהתהוות" Global City . העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, עם כמיליון וחצי תיירים זרים בשנה. מצד אחד תל אביב היא "העיר העברית הראשונה" ומצד שני יש שרואים בה טריטוריה זרה כתור "מדינת תל אביב"

כפרפרזה לשיר של נעמי שמר על ירושלים, אומר השחקן והיוצר מודי בר און בסדרה התיעודית "תל אביב יפו" ש'תל-אביב היא עיר שבליבה מקף'.

המקף הוא זה שמחבר בין ה'תל' שמסמל את המשא ההסטורי הפרטיקלורי הנושן לבין ה'אביב' שמסמל את הרצון לגלובלצזיה

אחד הדימויים שחוזר על עצמו בספרות של ראשית תל אביב היא הקמת העיר בין הים למדבר (בין חוף הים לבין חולות הזבה שמקורם במדבר בסהרה), כך לדוגמא כותב הסופר א.א קבק "ים גדול מזה, ומדבריות אין סוף מעבר מזה, ותל אביב באמצע!" (בין ובין מדבר, עמ' 114)

וכך גם כותב יום טוהר לב בשירו הפורסם "הדגל שלי הוא כחול ולבן כמו הים והמדבר". במידה מסוימת הים מסמל את תרבות המערב והגלובלזציה שבאה בכנפיה, ואילו המדבר מסמל את התרבות העברית העתיקה שקשורה למעמד הר סיני. ותל אביב מסמלת את המקף בין שניהם

במידה מסוימת תל אביב, שהיתה חלוצה כעיר העברית הראשונה, וחלוצה בבנית תרבות עברית מחדשת, היא עדין חלוצה בתחומים רבים כמו זכויות אדם וחלוצת הסטארטאפ-ניישן ןבכך היא מחדשת בעצמה את החזון הציוני

אנדרטה למשחריי תל אביב יפו, שיצר הפסל מיכאל קארה: על האנדרט חקוק: "מנשרים קלו ומאריות גברו" בגן הכובשים בתל אביב (בחנוכת הגן נקראה החורשה בשם "חורשת הגיבורים")

ויהיו לאחדים בידך

הנביא יחזקאל מאחל לעם ישראל שבעתיד ממלכת יהודה וממלכת ישראל יחזרו להיות ממלכה אחת

יחזקאל ל״ז

(טו) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (טז) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם קַח־לְךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑ו וּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכׇל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָֽו׃ (יז) וְקָרַ֨ב אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל־אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַאֲחָדִ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃

Ezekiel 37

(1) The hand of the LORD came upon me. He took me out by the spirit of the LORD and set me down in the valley. It was full of bones. (2) He led me all around them; there were very many of them spread over the valley, and they were very dry. (3) He said to me, “O mortal, can these bones live again?” I replied, “O Lord GOD, only You know.” (4) And He said to me, “Prophesy over these bones and say to them: O dry bones, hear the word of the LORD! (5) Thus said the Lord GOD to these bones: I will cause breath to enter you and you shall live again. (6) I will lay sinews upon you, and cover you with flesh, and form skin over you. And I will put breath into you, and you shall live again. And you shall know that I am the LORD!” (7) I prophesied as I had been commanded. And while I was prophesying, suddenly there was a sound of rattling, and the bones came together, bone to matching bone. (8) I looked, and there were sinews on them, and flesh had grown, and skin had formed over them; but there was no breath in them. (9) Then He said to me, “Prophesy to the breath, prophesy, O mortal! Say to the breath: Thus said the Lord GOD: Come, O breath, from the four winds, and breathe into these slain, that they may live again.” (10) I prophesied as He commanded me. The breath entered them, and they came to life and stood up on their feet, a vast multitude. (11) And He said to me, “O mortal, these bones are the whole House of Israel. They say, ‘Our bones are dried up, our hope is gone; we are doomed.’ (12) Prophesy, therefore, and say to them: Thus said the Lord GOD: I am going to open your graves and lift you out of the graves, O My people, and bring you to the land of Israel. (13) You shall know, O My people, that I am the LORD, when I have opened your graves and lifted you out of your graves. (14) I will put My breath into you and you shall live again, and I will set you upon your own soil. Then you shall know that I the LORD have spoken and have acted”—declares the LORD.
(15) The word of the LORD came to me: (16) And you, O mortal, take a stick and write on it, “Of Judah and the Israelites associated with him”; and take another stick and write on it, “Of Joseph—the stick of Ephraim—and all the House of Israel associated with him.” (17) Bring them close to each other, so that they become one stick, joined together in your hand. (18) And when any of your people ask you, “Won’t you tell us what these actions of yours mean?” (19) answer them, “Thus said the Lord GOD: I am going to take the stick of Joseph—which is in the hand of Ephraim—and of the tribes of Israel associated with him, and I will place the stick of Judah upon it^-a and make them into one stick; they shall be joined in My hand.” (20) You shall hold up before their eyes the sticks which you have inscribed, (21) and you shall declare to them: Thus said the Lord GOD: I am going to take the Israelite people from among the nations they have gone to, and gather them from every quarter, and bring them to their own land. (22) I will make them a single nation in the land, on the hills of Israel, and one king shall be king of them all. Never again shall they be two nations, and never again shall they be divided into two kingdoms. (23) Nor shall they ever again defile themselves by their fetishes and their abhorrent things, and by their other transgressions. I will save them in all their settlements where they sinned, and I will cleanse them. Then they shall be My people, and I will be their God. (24) My servant David shall be king over them; there shall be one shepherd for all of them. They shall follow My rules and faithfully obey My laws. (25) Thus they shall remain in the land which I gave to My servant Jacob and in which your fathers dwelt; they and their children and their children’s children shall dwell there forever, with My servant David as their prince for all time. (26) I will make a covenant of friendship with them—it shall be an everlasting covenant with them—I will establish them and multiply them, and I will place My Sanctuary among them forever. (27) My Presence shall rest over them; I will be their God and they shall be My people. (28) And when My Sanctuary abides among them forever, the nations shall know that I the LORD do sanctify Israel.

החיבור שעליו הנביא מנבא , חיבור בין "יהודה" שמסמל את היהדות לבין "ישראל" שמסמל את הישראליות, הוא אולי אותו מקף מחבר שנמצא בין "תל" לבין "אביב" , בין ארץ ישנה לארץ חדשה

הזמנה למסע:

אתם מוזמנים לשבת על אחד מהספסלים בשדרות העיר תל אביב ולהביט לעבר אורות הכרך שנדלקים לעת ערב או לחילופין להגיע אל חוף ימה של תל אביב ולהביט אל עבר האופק.
זו הזדמנות לחשוב מחדש על מושגי יסוד כמו חלוציות וציונות ולהבין שציונות לא נמצאת רק במעדר אלא גם ברבי הקומות ובמשרדי ההיטק.

חישוב על היחס שליכם בין חדש לישן, בין תל לאביב, ואיפה נמצא המקף הפנימי שליכם

לסיכום אתם מוזמנים לקרא את השיר של הרב מנחם פרומן-מול חוף הים באשקלון. אמנם השיר חובר על עתיקות אשקלון אבל הוא מתאים לגמרי גם ליום סיור שמתחיל באתר הצלבני באפולוניה.

מול חוף הים באשקלון/ הרב מנחם פרומן.

אמנם כן

אין לי

על מה להשען

אלא על הגלים

עמודי השיש אינם עומדים עוד

החומות נפרצו

חצי חדר נשאר תלוי האוויר

מי בנה אותן

מי זוכר את האיש שישב בחדר מעל הגלים

והביא בגאות

יגעשו ולא יוכלו

יהמו ולא יעברוהו

וחשב על גלי האויב המסתערים על עירו

שכבשה ושוב נכבשה ושוב

פישלתים יוונים רומאים ביזנטים ערבים

צלבנים ושוב ערבים ושוב צלבנים

עד שבאתי בגאוותי ובאתי למצא בה נקודה יהודית

יציבה כמו בנגבה הסמוכה

שעמדה מול גלי מתקפות האויב,

הוכרעתי להודות על האמת

דבר אחד נשאר יציב

הגלים השוטפים את העמודים המוטלים

בחול כמו גלי הטרוף

השוטפים את חומות השפיות הגאה

מכסים ושוב מכסים את העמודים הנופלים

אמנם כן

אין לי על מה להשיען

אלא על הגלים

של המילים

הטרופות הללו

הרב פרומן. ציור מאת חגי הלברטל

הרחבה- בין ירושלים לתל אביב- בין שבט יהודה לשבט דן- סעקבות ספרו של נתנאל אלינסון " קיצור תולדות הישראליות - פרק 20 -שתי מדינות לשני עמים

בציבוריות הישראלית קיים מתח בין "מדינת תל אביב" לבין "מדינת ירושלים".

בין קודש לחול - (כאשר המילה "חול" היא דו משמעית , ירושלים בנויה על סלע לעומת תל אביב שבנויה על חול הים). בין ירושלים שמוקפת חומה לבין ת"א שפתוחה לעבר הים. בין ירושלים שמסמלת את האוטנטיות היהודית לבין תל אביב שלפי עדות מקימיה נועדה להיות "ניו-יורק " של המזרח התיכון. בין "ציון" לבין "תל אביב" שבספר יחזקאל נמצאת על נהר כבר שבבל.

שיר לדוגמא שמראה את המתח הוא השיר של להקת הדג-נחש "הנה אני בא". אתם מוזמנים לשמוע את השיר.

הנה אני בא

הדג נחש
מילים: אמיר בן עמי, גיא מר, דודוש קלמס, יאיא כהן אהרונוב, משה אסרף, שאנן סטריט ושלומי אלון
לחן: אמיר בן עמי, גיא מר, דודוש קלמס, יאיא כהן אהרונוב, משה אסרף, שאנן סטריט ושלומי אלון

הנה אני בא...

ירושלים, עיר שווה פיצוץ
הולך במדרחוב מרגיש כמו קיבוץ גלויות
אלף תרבויות, לכל אחד יש אח ותשע אחיות
ערבים בסדר חרדים בחדר
וכולם פה קולטים את אלוהים - בתדר
אחרי טדי ירושלים דעכה מהר
מיום ליום תל אביב נצצה יותר
חברים עזבו או התקרבו לבורא שמיים
אפור, משעמם, אין ים
מחשבות על עזיבה
שלוש שנים לקח לי לקבל ת'החלטה
אורז ת'חפצים לתוך המזוודה
מהכפר לעיר בכיוון הירידה

תל אביב - הנה אני בא
אני מגיע - הנה אני בא
באתי להזיע - הנה אני בא
כי את היחידה אני נשבע

יצאתי לכיוון מישור החוף
איזה שוק אני עומד לחטוף
ועכשיו כשאני בתל אביב סוף סוף
משתלב עם הנוף, הכל טרי וזה טוב
ווי, כמה שדיים, נשרפו לי העיניים
אחרי שנתיים של סדום ועמורה
לא מזהה את עצמי במראה
מכיר, מתערב, מתמזג, מסתחבק עם
כל הבעלים של הדיסקוטקים
עכשיו כשאני IN, מבין, זה לא נוצץ
כמה רעש, כמה פיח, תן לי דשא, תן לי עץ
כל היום מתבזבז על שלום, שלום
השכירות הון הלחות ושגעון
ואז נפל האסימון,
גן עדן היה לי בידיים
מחשבות על עזיבה
שלוש שנים לקח לי לקבל ת'החלטה
אורז ת'חטאים בתוך המזוודה
מהעיר לכפר לכיוון

ירושלים - הנה אני בא
חוזר אליך - הנה אני בא
אל חומותיך - הנה אני בא
כי את היחידה אני נשבע

חזרתי לירושלים, פה החומוס טוב זה בדוק
תן לי רוגע, תן לי שקט, לא יזיק איזה פיהוק
מתי פעם אחרונה שמתי איזה פתק בכותל, השקעתי באוכל,
עשיתי חברים חדשים,
העיר הזאת תחזיר לי ת'שליטה בחיים
נתערבב עם עצמי במקום לערבב מים
ננשום קצת אויר הרים צלול כיין
יאללה בית"ר, יאללה חיים בכפר!
העיקר להיות מאושר

הנה אני בא...

תל אביב - הנה אני בא
אני מגיע - הנה אני בא
באתי להזיע - הנה אני בא
כי את היחידה אני נשבע

מתח זה קיים כבר בימי ראשית הציונות, כך כבר אליעזר בן יהודה כתב בצעירותו על המתח בין יפו לירושלים:
"כוחה של עיר החוף הכריע נגד קדושתה הלאומית של עיר האם העתיקה מן האומה... והתחרות והקנאה בינהן אולילא חדלה גם עתה" (אליעזר בן יהודה, החלום ושברו)
והסופר עמוס עוז אמר בראיון בשנת 1995 לעיתון מעריב:
"במלחמה בין ירושלים לתל אביב אני כולי לצד תל אביב- לצד שפיות חילונית ולצד ההווה"

נתנאל אלינסון, בספרו קיצור תולדות הישראליות, כותב על מתח ועל הקשר שיש בין שבט דן לשבט יהודה.
בברכת משה שבט דן ושבט יהודה נמשלו לאריות. (כך שלאחר ששבט דן עבר לצפון , אז שני האריות הגנו על עם ישראל בשתי הקצוות- מדן ועד באר שבע.) ואילו בברכת יעקב- שבט יהודה נמשל לאריה ואילו שבט דן לנחש- וכמו בספרי הארי פוטר , הנחש הוא סינלו של בית סלית'רין ואילו האריה סמלו של בית גריפינדור- שני הבתים שמתחרים זה בזה על הובלת עולם הקסמים.

שבט יהודה מסמל את תרבות ההר, שהיא תרבות מסוגרת- "עם לבדד ישכון", לשבט יהודה לא היה חוף ים, ובמרכז שבט יהודה עמד המקדש לאלוהי ישראל. גם בממצא הארכאולוגי ניתן לראות שחידושים טכנולוגים בתחום הקרמי פחות נכנסו לאזור ההר. לעומת זאת שבט דן מסמל את הפתיחות לעבר הים , "דן למה יגור אוניות" , שבט דן התערבב עם האוכולוסיה האוניברסאלית שגרה לידו (לדוגמא שמשון שנשא נשים פלישתיות) ובמקומות שונים בתנ"ך ניתן לראות ששבט דן מסמל את החיבור לעמים השונים. גם בממצא הארכאלוגי בנחלת שבט דן ניתן למצא מקדשים לאלים המקומים ואף מקדים לאלים שהגיעו מעבר לים.

אך לצד המתח בין ממלכת ההר לבין מישור החוף. בכל פעם שבונים מרכז יהודי בארץ ישראל יש צורך בשני הכוחות הללו יחדיו.
כך ביציאת מצרים יהודה הוביל את המחנות ודן היה מאסף.
בבנית המשכן משה רבינו ממנה את "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה " יחד עם " אהילאב בן אחיסמך למטה דן"
המדרש מגלה לנו שהגאולה תגיע רק ששבט יהודה ושבט דן ידעו לשתף פעולה- משיח בן דוד יהיה שילוב של שבט דן ושבט יהודה:
“גור אריה יהודה”. זה משיח בן דוד, שיצא משני שבטים – אביו מיהודה ואמו מדן, ושניהם נקראו “אריה”, שנא’ “גור אריה יהודה”, ו”דן גור אריה”.(בראשית רבה צז, ט)
החיבור בין תל אביב (גוש דן) לבין ירושלים (הרי יהודה) הוא החיבור שיביא את הגאולה העתידית- משיח שאביו מיהודה ואימו מדן.

הזמנה למסע:
אתם השבילסטים עומדים ללכת ברגליכם מתל אביב ועד לפאתי ירושלים.

אנחנו מזמינים אתכם לחשוב איזה מהתכונות שמיוצגות בתל אביב אתם מעונינים לקחת אתכם במסע האישי שליכם לירושלים?
איפה אתם נמצאים במתח שבין ההר לבין הים? ואיך אתם מגשרים על המתח שנמצא בנפש שליכם.